שמואל לייב גורדון

שמואל לייב גורדון (נכתב גם גָרדוןהגייה אשכנזית: "גורדון"); בכתיב יידי: גאָרדאָן; בר"ת: של"ג; כתב בשם העט שמואל בן-ציון; 1867, לידא, פלך וילנה, רוסיה (ליטא) – 19 בנובמבר 1933, תל אביב) היה מחנך, משורר ומתרגם עברי, ומפרשני התנ"ך בדורות האחרונים. חי רוב ימיו בוורשה, ובשנותיו האחרונות בתל אביב.

Shmuel Leib Gordon
שמואל לייב גורדון

קורות חיים

גורדון נולד בלידא שבפלך וילנה, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (באזור ליטא), למשה צבי ואסתר. התחנך בחדר ובישיבה, ובבגרותו עסק במסחר. את השכלתו הכללית רכש בכוחות עצמו, ומגיל צעיר עסק בהוראה.

תחילת עבודתו הספרותית הייתה כמשורר. כתב ופרסם שירים (בין השאר ב"לוח אחיאסף"), וכן מספר קובצי שירים בשם "כנור ישורון" (1891, 1892, 1894). שירתו מפתחת מוטיבים מתולדות עם ישראל ומתרכזת בדמויות של מרטירים, גואלים ויחידים מופלאים. בשנת 1897 עלה לארץ ישראל, התגורר ביפו, ובמשך שלוש שנים לימד בבית הספר לבנים של "חובבי ציון" עברית, ספרות, לשון ומקרא.

בשנת 1901, לאחר שקוצצה משרתו בבית הספר, חזר לוורשה, בירת הרפובליקה הפולנית השנייה, ושם ייסד "חדר מתוקן" שלשון ההוראה בו עברית. ייסד וערך את עיתון הילדים המצויר בעברית "עולם קטן", את הירחון המצויר לבני הנעורים "נעורים", את הירחון לענייני חינוך "הפדגוג", וכן חיבר מספר ספרי לימוד. בנוסף היה פעיל ציוני וראש אגודת "חובבי שפת עבר" בעיר.

בשנת 1924 שב לארץ ישראל, ועסק עד פטירתו בתרבות ובחינוך.

נוסף על שיריו ועל יצירתו לילדים, היה גורדון מתרגם פורה, שתרגם לעברית מיצירותיו של יוצרים רבים, ובהם ויליאם שייקספיר, ישראל זנגוויל, פאול הייזה, ז'אן דה לה פונטן, פרידריך הֶבֶּל (Hebbel), היינריך היינה, תומאס מור, יהואש ושמעון פרוג.

משפחה

גורדון היה נשוי למלכה בת הרב כלב בלומגארטן, מווירבלן שבליטא. מלכה הייתה אחותו של המשורר ומתרגם התנ"ך ליידיש יהואש, וגיסתו (אחותה הייתה נשואה לו) של הסופר, העורך ומחלוצי המו"לות העברית המודרנית בן אביגדור (אברהם ליב שַלקוביץ). אחיו של בן אביגדור היה שלמה צבי, אביו של נחום גולדמן, לימים יו"ר הסוכנות היהודית. משפחות גורדון וגולדמן שמרו על קשרים הדוקים לאורך השנים.
היה אב למשה גורדון (1892–1974;[1] מנהלו של מוסד ביאליק), ד"ר יהואש גורדון (1894–1974;[2] הרופא המוסמך הראשי והיועץ הרפואי של משרד הביטחון), ימימה ארנון (1900–1992;[3] בתה, איה, היא אשתו של המוזיקולוג דון הרן) ובן-עמי גורדון (1979-1904; ממנהיגי השומר הצעיר, ממייסדי קיבוץ ד' ומשמר העמק[4]).

הנצחה

במספר ערים בארץ, בהן תל אביב, חיפה ופתח תקווה, נקראו רחובות על שמו (על מנת לא להתבלבל עם אישים אחרים ששם משפחתם גורדון, נקראים רחובות אלו 'של"ג').

פרסומיו

  • כנור ישרון, ורשה: בן אביגדור, תרנ"ב-1891–תרנ"ד-1894.
  • מאגדות זקני: שיר-אגדה, ורשה: הוצאת תושיה, תרס"ז.
  • עם שחר: שירים ופואמות, חמוש"ד.

כתביו לילדים

  • י. גרזובסקי וש.ל. גרדון (עורכים), המזמר הקטן: קובץ שירים לילדים קטנים עם ציורים, ורשה: תושיה, תרס"ה-1904.
  • פרחים: שירים. שירים לילדי ישראל, קרקוב: תושיה, תרס"ז.

עיתונים לילדים

  • עולם קטן: עתון שבועי מציר לבני הנעורים, וינה: תושיה, תרס"א-1901 – תרס"ה-1904 – בשיתוף עם בן אביגדור.
  • הנעורים: עתון מצויר לבני הנעורים, ורשה: תושיה, תרס"ד-תרס"ה – בשיתוף עם בן אביגדור.

כתבי חינוך ועיון

  • י' גרזובסקי וש"ל גרדון, אוצר הלמוד העברי (עם ציורים מאת הציר ג' טשורני), ורשה: תושיה, 1904.
  • הפדגוג: ירחון לחנוך והוראה בעד הורים ומורים, ורשה: תושיה, תרס"ג-תרס"ד.
  • תורת הספרות[5]: מורה תורת הסגנון העברי בכלל וכל חלקי הספרות השונים בפרט, עם דוגמאות רבות בפרוזה ובשיר מתקופת כתבי הקדש עד ימינו אלה, ורשה: בדפוס האחים לוין-עפשטין, תרס"ה 1907 (מהדורה שלישית).
  • תורה, נביאים וכתובים: עם באור חדש, ורשה: דפוסים שונים, תרע"ב-תרצ"ה – פירוש מיוסד על ביקורת המקרא הגרמנית של סוף המאה ה-19.
  • חמש מגלות: עם באור ומבואות, חמוש"ד.
  • הלשון: ספר לימוד לשפה, לדקדוק ולאורתוגרפיה, עם תמונות וציורים רבים
  • ספר הלשון: ספר לימוד השפה ושימושה
  • פרוזדור לספר הלשון: ראשית קריאה לתלמידים אחרי אלף בית: עם שיחות מקדמות למורה עם תלמיד
  • ציפורים שרות: מחיי הטבע

ביוגרפיות

מתרגומיו

  • פאול הייזע, שולמית, או, חכמת שלמה: מחזה בחמש מערכות (מתרגם עברית על ידי שמואל ליב גארדאן), ורשה: תושיה, תרנ"ו-1896.
  • י. זנגוויל, מחזות הגיטו: תמונות וציורים (תרגום: ש.ל. גרדון; עם תמונת המחבר ותולדת חייו, ערוכה בידי ר. בריינין), ורשה: תושיה, תרנ"ח-1898.
  • וילים שכספיר, המלך ליר: חזון-תוגה בחמש מערכות (תרגם מאנגלית לעברית על ידי שמואל ליב גרדון), ורשה: תושיה, תרמ"ט-1899.
  • פרידריך הבל, יהודית[6]: חזון-תוגה בחמש מערכות (תרגום [מגרמנית]: ש. ל. גרדון), ורשה: תושיה, תר"ס-1900.
  • י. זנגוויל, מלך הקבצנים: ספור (תרגום (ברישיון המחבר) ש.ל. גרדון), פייטרקוב: תושיה, תר"ס-1900.
  • ז'ן די לפונטין, משלים נבחרים (עם ציורים ועם תמונות המחבר ותולדתו, מעובדים על ידי ש.ל. גורדון), קרקוב: תושיה, תרס"ז.
  • ולרד איגנברוט, שירי ילדים: משירי ולרד איגנברוט (תרגום ש.ל. גרדון), ורשה: תושיה, תרס"ז.
  • דניאל דפו, רבינזון על האי השומם: מחזה לילדים במערכה אחת (תרגום ש.ל. גרדון), ורשה: תושיה, תרס"ז-1907.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ משה גורדון באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  2. ^ יהואש גורדון באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  3. ^ ימימה ארנון באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  4. ^ בן גורדון, בפורטל ההנצחה של התנועה הקיבוצית, משמר העמק.
  5. ^ תורת הספרות
  6. ^ יהודית
אברהם בן אברהם

אברהם בן אברהם, שנולד בשם הגרף ולנטין פוטוצקי, מופיע בסיפורים ובמסורות של יהדות מזרח אירופה למן המאה ה-18. לפי המסופר, היה אברהם בן למשפחת אצולה נוצרית רמה, הפך לגר צדק ומת על קידוש השם. לסיפור הגרף פוטוצקי אין אישוש היסטורי מחוץ למסורת היהודית.

אד"ם הכהן

אד"ם הכהן הוא שם העט של אברהם דב-בער מיכלישוקר (אד"ם) הכהן בן חיים (לֶבֶּנזון) (בכתיב יידי: לעבענזאָהן; בגרמנית: Abraham Dob Bär Lebensohn; ברוסית: Аврахам Дов Лебенсон)‏ (1794 ה'תקנ"ד, וילנה – 19 בנובמבר 1878 כ"ג בחשוון ה'תרל"ט, שם), ראשון המשוררים העבריים בזמן תנועת ההשכלה ברוסיה, בלשן עברי ופרשן המקרא, מחלוצי הספרות העברית החדשה, וממנהיגיה הראשונים והבולטים של תנועת ההשכלה בליטא.

בן אביגדור

בן אביגדור הוא שם העט של אברהם ליב שַלקוביץ (1866 – 23 בספטמבר 1921) היה סופר עברי, סופר ילדים, עורך וחלוץ המו"לות העברית המודרנית במזרח אירופה.

בן ציון

האם התכוונתם ל...

גורדון

האם התכוונתם ל...

דון הרן

דון הרן (22 באפריל 1936 – 15 ביוני 2016) היה פרופסור למוזיקולוגיה, שהופקד על הקתדרה למוזיקולוגיה על-שם ארתור רובינשטיין בפקולטה למדעי הרוח, חוג למוזיקולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים, והיה חבר כבוד של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.

הרפתקאות אליס בארץ הפלאות

הרפתקְאות אליס בארץ הפלאות (במקור באנגלית: Alice's Adventures in Wonderland; בעברית ידוע גם בשמות "אליס בארץ הפלאות", "עליסה בארץ הפלאות" או "עליזה בארץ הפלאות") מאת לואיס קרול, הוא מספרי הילדים הפופולריים בכל הזמנים. הספר זכה להצלחה ניכרת גם אצל קוראים מבוגרים, ורבים מצאו בו עומק שנסתר מעיניהם של ילדים. קרול כתב גם ספר המשך: "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם", ואף הוא זכה להערכה רבה.

צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון היה מרצה למתמטיקה בקולג' "כרייסט צ'רץ'" שבאוניברסיטת אוקספורד. את יצירותיו הבדיוניות פרסם בשם העט לואיס קרול, ובו הוא נודע יותר מבשמו האמיתי. סיפורי אליס נולדו ככל הנראה מתוך המעשיות שסיפר קרול לידידתו בת העשר אליס לידל ולשתי אחיותיה, במהלך שיט בנהר התמזה. הספר ראה אור לאחר שלוש שנים, ב-4 ביולי 1865, מלווה באיוריו של ג'ון טניאל, שנקשרו עם הספר וצורפו למהדורות רבות שלו. מן המהדורה הראשונה נותרו 22 עותקים, ולהם ערך רב בעיני אספני ספרים. מהדורה מתוקנת ראתה אור בסוף 1865.

הספר מצטיין במשחקי מילים ובאיגיון (נונסנס) ועשיר בשירים מחורזים שהם למעשה פרודיה על שירי הילדים של התקופה. נכללו בו מודלים ספרותיים בתחום הפנטזיה והאיגיון שלא היו מקובלים באותה תקופה.

ב-1890, לאור חגיגות 25 שנים להוצאת הספר, כתב לואיס קרול גרסה המתאימה לצעירים: אליס לחדר הפעוטות ('The Nursery 'Alice) והוציאה לאור. ג'ון טניאל בחר 20 איורים נבחרים מתוך הספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", שיפר אותם (בדגש בפניה ובשמלתה של אליס) וצבע אותם בעצמו.

ז'אן דה לה פונטן

ז'אן דה לה פונטן (בצרפתית: Jean de La Fontaine‏; 8 ביולי 1621 – 13 באפריל 1695), היה משורר וממשיל משלים צרפתי.

יוסף ד'ו נואס

יוסף ד'וּ נֻוַאס (ערבית: يوسف ذو نواس) (460 - 525) היה המלך היהודי האחרון של ממלכת חִמְיָר שבתחילת המאה השישית ההשתרעה על פני שטחים נרחבים בחצי האי ערב. הוא כונה "ד'ו נואס" בשל התלתלים השחורים שעיטרו את ראשו. על פי מסורת ביתא ישראל נקרא יוסף ד'ו נואס בשם פינחס זונוש, וסברה נוספת ששמו היה יוסף גריידי כצאצא של שבט אל-גריידי שנחשבה לשבט המלוכה היהודית בעיר ח'ייבר. עם זאת, החוקרים חלוקים בדעה האם נולד כיהודי או התגייר. אמנם בני עמו לא התגיירו, אך היו שותפים לאמונה מונותאיסטית, שהושפעה מיהודים שהתיישבו בחִמְיָר. אמונה מונותאיסטית זו נעלמה עם חורבן ממלכתו.

אף שככל הנראה השתייך למשפחת המלוכה החמירית, ד'ו נואס לא ירש את המלוכה מקודמו בשושלת, המלך רביח. בתחילת המאה השישית החלה ממלכת חמיר להפוך למדינת חסות של ממלכת אקסום שהשפעתה הגוברת אפשרה לשליטיה למנות מלכים מטעמה. בשנת 522 עם מותו של המלך הנוצרי מדיקאריב יאפור, ד'ו נואס החל למרוד בשלטון הזר. ד'ו נואס כבש את הבירה ט'פאר (הגייה מקורבת: "זָפָאר"), השמיד חיל מצב אקסומי צאצאי השבט התימני סבא, טבח בנוצרים (ברובם חבשים) והעלה את כנסיותיהם באש, ושלח את צבאו לפגוע בנוצרים בעיר נג'ראן. ישנם הטוענים כי האחרון חפר תעלת אש והשליך לתוכה נוצרים שסירבו להאמין באלהים אחד. על פי מקורות מוקדמים שונים הגיע מספר הנטבחים ל-200, 1,600 או 4,252. על פי מקורות ערביים מאוחרים שונים הגיע מספר הנטבחים ל-10,000-20,000. תלונה של נוצרי, שנזכר כפליט שהגיע אל קונסטנטינופוליס (כיום אסטנבול), עוררה את זעמם של הקיסרים הנוצרים יוסטינוס קיסר ביזנטיון וכלב קיסר אקסום מעברו השני של ים סוף. כלב ניסה לפלוש לממלכת חמיר, בעזרת הנוצרים, אך ד'ו נואס הצליח לעצור את כל התקפותיו, ואף לכבוש עוד שטחים.

בפעם השנייה שהחבשים ניסו לפלוש לממלכתו (בעזרת האימפריה הביזנטית והנוצרים), הוא לא הצליח להתגבר עליהם, בגלל ראשי שבטים בחמיר שבגדו בו, וכך פלשו החבשים לממלכתו וכבשוה. עם הפסדו בקרב נאמר שדו נוואס התאבד בדהירה לים. על פי גרסה נוספת, ד'ו נואס הגיע או הוגלה למקום מושבם של ביתא ישראל.

השליטה החבשית נמשכה עד שגורשו בידי די יזאן צאצאו של דו' נואס שנעזר באנושרוואן מלך פרס הסאסאנית בשנת 570. האירוע מתואר בקוראן בסורת אל-בורוג'.

לוח אחיאסף

לוח אֲחיאסף היה אלמנך (חיבור היוצא לאור פעם בשנה) בעברית שראה אור בהוצאת אחיאסף בשנים 1893 עד 1904 בוורשה (ופעם נוספת ב-1923). האלמנך איגד בתוכו לוח שנה עברי וכללי ודברי ספרות בעברית, שירים, תמונות, מאמרים, רשימת הספרים החדשים שראו אור בעברית במהלך השנה והספדים ("אזכרת נשמות") וכן "לוחות שימושיים" כגון המרת מידות ומשקלות, רשימות ערים ואוכלוסייתן, חוקי הדואר, הרכבת, הטלגרף והבנק וכיוצא בזה.

מגילת איכה

מְגִלַּת אֵיכָה היא קובץ של חמש קינות, שחוברו ככל הנראה לאחר חורבן ירושלים, בית המקדש הראשון והגליית תושביה, ונכנסו בהמשך לקאנון ספרי המקרא. שאלת זהות המחבר או שמא זהות המחברים של הקינות שבספר לא נפתרה, אולם מסורות שראשיתן במאות הראשונות לספירה ואולי אף קודם לכן מייחסות את חיבור המגילה לנביא ירמיהו.בתנ"ך כלול הספר בחלק ה"כתובים", כאחד מחמש המגילות, ובקאנון הנוצרי הוא כלול בספרות "הנביאים הגדולים" שבברית הישנה כנספח לספר ירמיה. שמו הנוכחי של הספר במקורות העבריים הוא "מגילת איכה", זאת משום היותו חלק מחמש המגילות, ועל שם התיבה הפותחת את החיבור "איכה ישבה בדד...". אולם שמו הקדום של הספר היה "קינות" או "קינות ירמיהו", והוא ניתן לו על שום תוכנו. כך כינויו בתרגום השבעים היווני: Θρήνοι Ιερεμίου (תְרֶנוֹי יֶרֶמִיוּ, קינות ירמיהו), כך כינויו גם בתרגום הוולגטה הלטיני: Lamentationes (לַמֶנְטַטִיוֹנֶס, קינות), וכך כינויו גם בספרות חז"ל: "קינות", "ספר קינות" או "מגילת קינות". המסורת היהודית, ובעקבותיה הנוצרית, מייחסות את כתיבת המגילה לנביא החורבן והפורענות, ירמיהו. ייחוס זה איננו מקובל במחקר.

הספר מכיל שירות קינה ועוסק בחורבן ירושלים והגליית יושביה. הכותב מקונן על מצבה הנורא של ירושלים בשעת המצור ערב החורבן, על מצבה העגום והקשה של ירושלים ושל יושביה לאחר החורבן, ועל הסתר הפנים האלוהי בעקבותיו. הוא אף מצדיק את גזר הדין הקשה שנגזר על יושביה בשל חטאיהם ופשעיהם הרבים. ביהדות התקבע מנהג לקרוא את מגילת איכה בציבור בליל תשעה באב.

מוסד ביאליק

מוסד ביאליק הוא בית הוצאה לאור שהקימו ההנהלה הציונית העולמית והנהלת הסוכנות היהודית בשנת 1935, לזכרו של המשורר חיים נחמן ביאליק. מנהלו ומעצב דמותו, שכיהן בתפקידו מעת היווסדו ועד סוף שנות ה-60, היה משה גרדון (בנו של שמואל לייב גורדון), שקודם לכן היה מראשי רשת החינוך העברית בפולין "תרבות" וממנהיגי המפלגה הציונית-סוציאליסטית "התאחדות הפועל הצעיר–צעירי ציון" בפולין. מוסד ביאליק מאוגד כחברה לתועלת הציבור. בעשורים האחרונים מכהן בתפקיד המנהל הכללי עמוס יובל.

משה גרדון

משה גרדון (קרי: גורדון; (1892 או 1894 – 17 בספטמבר 1974) היה מחנך עברי בפולין בין מלחמות העולם, מראשי רשת החינוך העברי "תרבות" (1919–1932), ומנהל מוסד ביאליק מ-1935 ועד 1969. משפטן בהכשרתו.

סופרים ושמות עט שלהם

רשימה זו מציגה את שמותיהם של סופרים שפרסמו את כתביהם תחת שם עט, ובדרך כלל נודעו בעיקר בשם העט.

פרשני המקרא

פרשנות המקרא שלאחר חז"ל נחלקת לשתי תקופות עיקריות - פרשנות ימי הביניים, שראשיתה אצל רס"ג, מנחם ודונש בסוף האלף הראשון לספירת הנוצרים וסיומה אצל רלב"ג בתחילת המאה ה-14. מאז, במשך תקופה של כמעט 400 שנה לא נכתבו כמעט ספרי פרשנות, ומה שנכתב היה ברובו פרשנות על רש"י או על הערות המסורה.

יצירת הפרשנות לתנ"ך התחדשה בתחילת המאה ה-17 עם פירוש אור החיים, והתגברה בעקבות תנועת ההשכלה והתגובות השונות לה. מאז הקמת מדינת ישראל התגבר מאוד העיסוק בתנ"ך, יצאו לאור מספר כתבי עת על התנ"ך (למשל, מגדים) ונכתבו פירושים רבים על התנ"ך ועיונים בו ובפרשניו, כדוגמת עיוניה של נחמה ליבוביץ והמפעל הגדול של "דעת מקרא".

של"ג

האם התכוונתם ל...

תורת הספרות

תורת-הספרות הוא שם כולל לתאוריות שונות על אודות הספרות, אופני הפרשנות שלה ואופיה האונטולוגי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.