שמואל ייבין

שמואל יֵיְבין (2 בספטמבר 189628 בפברואר 1982) היה ארכאולוג ישראלי, מנהל אגף העתיקות והמוזיאונים (1948–1959), פרופסור באוניברסיטת תל אביב (1955–1969). חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל (1955) ובפרס ישראל למדעי היהדות (1968).

שמואל ייבין
שמואל ייבין
לידה 2 בספטמבר 1896
פטירה 28 בפברואר 1982 (בגיל 85)
ענף מדעי ארכאולוגיה
ארצות מגורים רוסיה, ישראל
פרסים והוקרה חתן פרס ישראל למדעי היהדות (1968)
תרומות עיקריות
חפירות ארכאולוגיות במצרים, בעיראק ובארץ ישראל
Gymnasium students in uniform
תמונה קבוצתית במדים - בוגרי גימנסיה הרצליה בקושטא, 1916. עומדים: שמואל ייבין, משה שרת, דב הוז; יושבים: משה גבירצמן, אבשלום גיסין דוד בית הלחמי.
David Beit Halachmi in uniform
דוד בית הלחמי ושמואל ייבין עם רובים, בתקופת הצוערות, 1916

ביוגרפיה

ייבין נולד בשנת 1896 בעיר אודסה שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (אוקראינה), בנם של ניסן[1] ואסתר ייבין, מורה ולימים עסקנית ביישוב. בשנת 1905, בעקבות הפרעות, עלה לארץ ישראל עם אמו ושתי אחיותיו (ב-1908 הגיע גם אביו). הוא למד בגימנסיה הרצליה,[2] וסיים לימודיו במחזור השני, בשנת 1914. לאחר תום לימודיו גויס לשרת בצבא האימפריה העות'מאנית. הוא שירת במלחמה בדרגת סגן-משנה בחזיתות ארץ ישראל ומקדוניה, וזכה על שירותו במדליית המלחמה הטורקית ובעיטור מטעם גרמניה (שאותו החזיר ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון). בשנים 19201923 למד ארכאולוגיה וערבית באוניברסיטת לונדון,[3] ובתום לימודיו יצא לערוך חפירות ארכאולוגיות במצרים, בעיראק ובארץ ישראל. בשנים 1933–1935 השתתף בחפירות של יהודית מרקה-קראוזה בא-תל, שזוהתה עם העי.[4]

עיסוקיו של ייבין בחפירות ארכאולוגיות נמשך באופן רציף עד 1933, לצד השלמת לימודים נוספים באוניברסיטת ברלין (19281929) וראשית פעילותו הציבורית. בשנת 1930 מונה לחבר בוועדת הכותל היהודית. בשנת 1935 התמנה לכהן כמזכיר מדעי של ועד הלשון, בתל אביב, תפקיד שבו החזיק עד 1942. בין השנים 19361939 עסק פעם נוספת בחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל ובעיראק. בשנים 1942–1944 שימש כמזכיר מערכת האנציקלופדיה המקראית, ולאחר מכן שימש עד קום המדינה בתפקיד המתרגם הראשי של ממשלת ארץ ישראל.

ייבין היה הראשון ששיער, על פי מסורות כתובות מהתקופה ומעט לאחריה, שמורדי בר כוכבא חידשו את עבודת הקרבנות והטקסים בבית מקדש זמני בירושלים. ספרו פורסם ב-1946 תוך כדי פרסומים בחו"ל על מכתבי בר כוכבא, שאיששו לכאורה את עמדתו. מאוחר יותר חנן אשל בעקבות חוקר המטבעות ליאו מלדנברג טען שמיעוט ממצא המטבעות בירושלים מורה על כך שירושלים כלל לא נכבשה בימי בר כוכבא, ושבדיקות כימיות לבקשתו הוכיחו שתעודות שונות עליהם סמכו היו מתקופה הקודמת למרד בר כוכבא. בשנת 2006 פרסם חוקר המטבעות יהושע זלוטניק מאמר ממצה המגן על עמדת ייבין, לפחות לגבי כיבוש ירושלים, והנוטה לאשר גם את עניין כינון המקדש[5]

מקום מדינת ישראל ועד 1959 כיהן ייבין כמנהל אגף העתיקות והמוזיאונים. במסגרת תפקידו נאבק לשמר מבנים עתיקים, מסגדים ושכונות עתיקות שיושבו על ידי ערבים לפני מלחמת העצמאות ולאחר המלחמה יועדו להריסה, אך ללא הצלחה רבה.[6] במקביל הוא המשיך בעבודה ארכאולוגית וחפר בקיסריה.[7]

בשנת 1955 הצטרף לסגל אוניברסיטת תל אביב שנוסדה אז. בשנים 19611969 עמד בראש החוג ללימודי המזרח התיכון הקדום, ובסיום תפקידו זה פרש מהאוניברסיטה. במקביל נמשכה פעילותו בוועד הלשון ומשנת 1953 במסגרת האקדמיה ללשון העברית, שבה היה משנת 1973 חבר הנהלה ושימש לאורך השנים חבר מערכת האנציקלופדיה העברית. כמו כן הוא היה חבר ועדת השמות הממשלתית (19491971).

בשנת 1955 זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל ביחד עם מיכאל אבי-יונה על הספר שחיברו השניים, בהשתתפות משה שטקליס: "קדמוניות ארצנו", שהופיע בהוצאת הקיבוץ המאוחד.[8] בשנת 1968 זכה בפרס ישראל למדעי היהדות על מפעל חייו.[9] בשנת 1972 מונה לחבר כבוד בחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה.

משפחתו

בשנת תר"פ נישא לבתיה שטרן, שכמוהו עלתה לארץ ישראל (מהעיר קישינב, בירת פלך בסרביה שברוסיה) עם אמה ואחיה בראשית ימיה של תל אביב ולמדה בגימנסיה הרצליה. בני הזוג היו הורים לשניים: יהודה ואפרת. בתו אפרת ייבין הייתה ארכאולוגית שעסקה במחקר הפרהיסטורי, ונפטרה בשנת 1975. בשנת 1980 הוציא אביה ספר לזכרה שקיבץ את מחקריה: "ספר אפרת תרצה ייבין ז"ל".

אשתו בתיה הייתה בתו של המורה העברי הציוני אפרים פישל שטרן (1858–1930), שעלה לארץ ישראל אחרי המלחמה, בשנת תר"פ.[10]
אחותה שרה הייתה אשתו של התעשיין והממציא, איש הציבור והנדבן שמואל (סם) בלום. אחיה דוד שטרן (1889–1962) היה אגרונום, מנהל מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית במשך שנים, עד 1945, ולאחר מכן מנהל המחלקה הכלכלית של הסוכנות בניו יורק עד 1954, עת התמנה למנהל מרכז ההשקעות במשרד האוצר, תפקיד שבו שימש עד פרישתו בסוף אותו עשור. אחותה חמדה הייתה אשתו של המומחה לחקלאות, חוקר תולדות היישוב והסופר עבר הדני (אהרן פלדמן).

כתביו

  • דין וחשבון מוקדם ראשון של החפירות בתל גת, הוצאת משלת גת, 1961

ספרי יובל

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "ניסן ייבין", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3628.
  2. ^ מהגמנסיה העברית, הצבי, 20 בנובמבר 1908.
  3. ^ ניסן ייבין ורעיתו, הפועל הצעיר, 18 בדצמבר 1919.
  4. ^ י. צדקוני, החפירות בא-תל, דבר, 19 בפברואר 1934.
  5. ^ יהושע זלוטניק, סוגיית כיבוש ירושלים על ידי מורדי בר כוכבא, באתר החברה הנומיסמטית לישראל.
  6. ^ מירון רפופורטהמבצע לפיצוץ המסגדים, באתר הארץ, 6 ביולי 2007.
  7. ^ סכום החפירות הארכיאולוגיות של העונה, חרות, 7 בספטמבר 1954.
  8. ^ הוענק פרס ביאליק למשה שמיר, מיכאל אבי יונה ושמואל ייבין, דבר, 26 בדצמבר 1955.
  9. ^ "פרסי ישראל" תשכ"ח – לאישים על מפעל חייהם, מעריב, טור 1, 14 באפריל 1968.
  10. ^ דוד תדהר (עורך), "אפרים פישל שטרן", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1455. וראו עוד סיפור מאת חיים שורר: ח. שורר, מורי פישל שטרן: 30 שנה למותו – 100 שנה להולדתו: (קטע מתוך סיפור), דבר, 11 במרץ 1960. על אשתו רבקה שטרן ראו: לאם עבריה – ברכה, דבר, 25 בספטמבר 1960; עבר הדני, לזכר נעדרים | רבקה שטיין, דבר, טורים 1–2, 10 במאי 1965.
  11. ^ יעקב רבי, עם הופעת "קדמוניות ארצנו", על המשמר, 16 בדצמבר 1955, המשך; מ. אגף, "קדמוניות ארצנו", חרות, 30 בדצמבר 1955.
1968 במדע

ערך מורחב – 1968

אנציקלופדיה מקראית

אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו היא אנציקלופדיה לענייני התנ"ך המבוססת על תוצאותיו של המחקר האקדמי המודרני. את האנציקלופדיה יזמו קבוצת חוקרים מן האוניברסיטה העברית, שייצגו בעיקר את האסכולה הירושלמית (השמרנית יחסית) בחקר המקרא. המערכת המייסדת של האנציקלופדיה מנתה את הפרופסורים אלעזר ליפא סוקניק ומשה דוד קאסוטו. הכרך הראשון יצא לאור עוד בחייהם של המייסדים, בשנת 1950, ומלאכת ההוצאה לאור של האנציקלופדיה נמשכה עד 1982.

בני ימין

בני ימין (בִּנִי יַמַינַ - Bini Yamina) היו קבוצה של שבטים נודדים (לפחות ארבעה) מהמאה ה-18 לפנה"ס בצפון מסופוטמיה באזור נהר הפרת התיכון ליד נהר הבליח. בני ימין הוזכרו תכופות בתעודות שנמצאו בגנזך המלכותי של מארי עיר ממלכה עתיקה שנחרבה במאה ה-18 לפנה"ס על ידי חמורבי.

בנימין

בתנ"ך, בִּנְיָמִין הוא הבן הצעיר ביותר של יעקב ורחל. השם בנימין משמעו "בן היד החזקה" או "בן הדרום". על פי המקרא, צאצאיו של בנימין הפכו לשבט בנימין.

בת שוע

בַּת שוּעַ היא דמות מקראית, אשתו הראשונה של יהודה בן יעקב בספר בראשית.

דביר (עיר עתיקה)

דְּבִיר (נקראה גם קריית ספר או קריית סַנָּה) הייתה עיר כנענית חשובה ביותר מדרום לחברון, במעמד דומה לזה של חברון ולכיש. התנ"ך מספר כי העיר נכבשה בידי כוחותיו של יהושע בן נון והייתה עיר חשובה בנחלת שבט יהודה שניתנה לכוהנים.

ה'תשכ"ח

ה'תשכ"ח (5728) או בקיצור תשכ"ח היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-5 באוקטובר 1967, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 22 בספטמבר 1968. שנה מסוג הכז, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים. זו שנה שנייה לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשכ"ח 20 שנות עצמאות.

הסקר הארכאולוגי של ישראל

הסקר הארכאולוגי של ישראל מטרתו לסקור את שטחי מדינת ישראל במטרה למפות ולתעד את אתריה הארכאולוגים. במסגרת הסקר עליו מופקדת רשות העתיקות האתרים ממופים, נמדדים, מצולמים ונאסף אודותם מידע מגוון.

ייבין

האם התכוונתם ל...

כרוניקון פסחלה

כרוניקון פסחלה (יוונית Πασχάλιο χρονικό - "הכרוניקה של חג הפסחא"), הוא השם המקובל לרישום אירועים שמקורו בעולם הביזנטי של המאה השביעית לספירה. זהו חיבור הכתוב יוונית שמחברו כינה אותו "קיצור תולדות הזמנים מאדם הראשון ועד לשנה העשרים למלכותו של הרקליוס הנאור".

מיכאל אבי-יונה

מיכאל אבי-יונה (בּוּכְשׁטַבּ; 26 בספטמבר 1904, תרס"ה, לבוב – 26 במרץ 1974, ירושלים) היה מבכירי הארכאולוגים, הגאוגרפים וחוקרי התרבות והאמנות הקלאסית בארץ ישראל.

סיסרא

סִיסְרָא שימש כשר הצבא של יבין מלך חצור על פי המסופר במקרא. בסיסו המרכזי נמצא בחרושת הגויים. הוא היה שר רכב וצבאו כלל 900 רכב ברזל. הוא לחץ על ישראל עשרים שנה. סיסרא היה שותף במספר מלחמות במערכת ההתנגשויות שבין שבטי ישראל לבין ממלכת חצור. הוא היה המצביא במלחמה שהתנהלה בין ממלכת חצור נגד אחדים משבטי ישראל בהנהגת ברק בן אבינועם ודבורה הנביאה.

סקר ארכאולוגי

סקר ארכאולוגי הוא תהליך מחקר ארכאולוגי שנועד לאמוד שרידים ארכאולוגיים בשטח נתון, באמצעים שונים. לעיתים, מטרת הסקר הוא למפות את האתרים הקיימים, כדרך לקבל מושג על שטח גדול והיחסים בין האתרים הכלולים בתוכו. הסקר נותן מידע ראשוני על האתר ומאפשר לאתר מקומות בהם כדאי להשקיע משאבים בחפירה ארכאולוגית מורחבת,

ניתן לערוך סקר ארכאולוגי באופן שיטתי, כמו בסקר הארכאולוגי של ישראל או בעקבות צרכים מיוחדים כמו הסקר שנערך על השטחים עליהם נסלל כביש חוצה ישראל, בו נערך סקר על מנת לאתר מקומות בהם יש לערוך חפירות הצלה.

פועלי ציון

"פועלי ציון" (בראשי תיבות: פוע"צ) הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית שראשיתה באגודות ציוניות סוציאליסטיות שהוקמו בשלהי המאה ה-19. פועלי ציון הייתה הציר המרכזי של הציונות הסוציאליסטית, ומנהיגיה היו למנהיגים הראשיים של מפא"י, תנועת העבודה והיישוב עד הקמת המדינה, ולאחר מכן במדינת ישראל.

פלינדרס פיטרי

פרופסור סר ויליאם מתיו פלינדרס פיטרי (באנגלית: Sir William Matthew Flinders Petrie; ‏3 ביוני 1853 – 28 ביולי 1942) היה אגיפטולוג אנגלי, חבר בחברה המלכותית וחלוץ המתודולוגיה של הארכאולוגיה השיטתית המודרנית. הוא היה הראשון שהחזיק בתואר "אגיפטולוג" בממלכה המאוחדת, וחפר ברוב האתרים החשובים במצרים, לרבות נאוקרטיס, טאניס, תבאי ואתרים רבים במחוז אל-פיום. הוא חפר גם באתרים בארץ ישראל. פיטרי היה הראשון שניסח את עקרונות הארכאולוגיה המודרנית: עקרון ההשתכבות היחסית – סטרטיגרפיה, ועקרון הכרונולוגיה הקרמית – טיפולוגיה. אחד הגילויים החשובים ביותר שלו הוא אסטלת ישראל, כתובת מצרית המזכירה את השם "ישראל". זהו האזכור החוץ-מקראי הקדום ביותר שנמצא לשם זה. פיטרי ראה גילוי זה כחשוב ביותר בכל שנות עבודתו.

פרס ביאליק

פרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל הוא פרס ספרותי המוענק ליוצרים בתחום ספרות יפה וחכמת ישראל, על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס מוענק בהתאם להחלטת מועצת העיר, החל משנת 1933 במלאת 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק. הפרס נוצר לשם מתן כבוד והוקרה לביאליק, אשר מיום עלותו לארץ, בחר בתל אביב כמקום יצירתו והשפיע רבות על חייה התרבותיים.

רשות העתיקות

רשות העתיקות היא הגוף האחראי על החפירות הארכאולוגיות ועל אתרי העתיקות במדינת ישראל. כמו כן אחראית הרשות על מתן היתרים מתאימים לביצוע חפירות ארכאולוגיות, על פיקוח אתרי עתיקות וקביעת המדיניות והקריטריונים לטיפול בממצאים.

תל עירני

תל עירני הוא תל עתיקות גדול מול קריית גת, מצפון לכביש 35. בעבר זוהה עם גת המקראית ובעקבות זאת נקרא "תל גת" וקיבוץ גת וקריית גת הסמוכות נקראו גם הן בשם גת המקראית. בעקבות חפירות נוספות סברו החוקרים שהתל איננו גת המקראית ושם התל שונה לתל עירני.

שטח התל כ-250 דונם ועיקרו תל גדול ונמוך ומעליו תל מצומצם וגבוה ששטחו כ-20 דונם.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.