שמואל יבנאלי

שמואל יבנאלי (ורשבסקי) (1884 - 14 באפריל 1961) היה איש העלייה השנייה, ממנהיגי תנועת הפועלים בארץ ישראל, ממייסדי מפלגות אחדות העבודה ומפא"י.

שמואל יבנאלי
נח נפתולסקי ושמואל יבנאלי
שמואל יבנאלי (מימין) עם נח נפתולסקי
ידועה בשל עליית יבנאלי

ביוגרפיה

יבנאלי נולד בכפר קאזנקה שבפלך חרסון שברוסיה (כיום באוקראינה), עלה לארץ ישראל בשלהי 1905 ועבד בבית החרושת חדיד לייצור סבון מגפת. החל בפעילותו הציבורית כאשר התמנה להיות מזכיר אגודת אחוזת בית, אחרי זמן קצר הצפין לגליל, ועבד כחקלאי. במקביל לפעילותו כעסקן פועלים.

בשנת 1909 היה ממייסדי קבוצת החורש ("קבוצת הכיבוש") שקיבלה על עצמה לעבד את אדמות אום ג'וני שמעבר לירדן, שהיו חלק מאדמות חוות כנרת, (שם הכיר את ידידו ופטרונו הפוליטי דוד בן-גוריון).

בשנת 1916 יבנאלי היה מהמייסדים של קופת חולים של פועלי השומרון, ביחד עם דוד רמז, ונחום סנה.[1].

לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה התנדב יבנאלי לגדוד העברי.

אחרי תום המלחמה חזר לפעילות פוליטית מלאה, היה בין מייסדי ההסתדרות, קיבל תפקידי תרבות וחינוך בארגון, ולאחר קום המדינה התקבל לעבודה במשרד החינוך.

יבנאלי כתב וערך מספר ספרים. נפטר בכ"ח בניסן תשכ"א ונקבר בבית הקברות כנרת. על שמו רחובות בקריית חיים, בחולון ובגבעתיים. לאחר מותו זכה בפרס אוסישקין לספרות על חיבורו "חבת ציון".

עליית יבנאלי

יבנאלי
שמואל יבנאלי, 1911, לבוש כדתי בעת מסעו לתימן

רעיון "כיבוש העבודה" של ראשית ההתיישבות התבסס על ההנחה כי אין די ברכישת קרקעות, אלא גם בעבודת ידיים עבריות תוך דחיקת הפועלים הערבים מאזורים אלו. החלוצים אשר הגיעו לרוב ממזרח אירופה, התקשו ביישום האידיאלים שכן לא היו מיומנים בעבודה גופנית וחקלאית ולא מורגלים לאקלים החם. למרות תפיסתם של אנשי המשרד הארצישראלי ובראשם ארתור רופין, להעלות לישראל בשלב הראשוני רק בעלי הון ובעלי מקצוע, הוחלט להעלות קבוצה גדולה של יהודים מתימן, מתוך נקודת מוצא שיהודי תימן יצליחו לעמוד בתנאים הפיזיים הקשים ובשכר הדל ובשל קהילה תימנית קיימת אשר התבססה ביישוב מאז עליית אעלה בתמר בשנת 1881.

בשנת 1911 נשלח יבנאלי על ידי רופין לתימן. מכיוון שהיה חשש כי השלטונות הטורקיים יחבלו במשימה, הוצג תחת זהות בדויה כרב אליעזר בן יוסף[2]. לשם כך הצטייד בתעודת הלידה העות'מאנית של אליעזר פנחסוביץ' (יליד פתח-תקווה)[3]. "מטעמי זהירות, מפני הממשלה הטורקית, באשר איסור הכניסה לא"י מצדה היה קיים אז באופן חוקי... נקבע שיש לשוות לנסיעה הזאת גוון דתי, וכי עלי לנסוע, כמראית עין, בשליחות מאת הרב אברהם יצחק קוק ביפו להוליך לרבני הקהילות בתימן שורת שאלות בענייני נישואים, גירושין, חיי משפחה, תפלה, בתי-כנסיות, ולקבל מהם תשובות בכתב"[11]. אך בנוסף לצורך בהסוואה, לאגרות היה תפקיד ממשי שכן הרב קוק ביקש ללמוד את הלכותיהם ומנהגי תורה ומצוות של יהודי תימן: "נדע על פי תשובות נכונות אשר בידי וגושפנקייהו דרבנן קדישי [אישור רשמי מהרבנים הקדושים] את יסודן של המנהגים העיקריים המוחזקים ובאים ביד מעלת כבוד תורתכם למען נוכל להרשות גם כן לקהילות התימנים המתקבצים אצלנו להיות מתנהגים על פיהם ונהרא נהרא ופשטיה. ומעשה אבות ירשו בנים"[12].

את חוויותיו ממהלך מסעו ליהדות תימן כינס לספרו "המסע לתימן", שפתו המשיחית המוצגת בטקסט קרובה ברעיונותיה לאלו של הרב קוק, וכך גם חלחלה אל כמיהתם המשיחית העזה של יהודי תימן. גם השם הבדוי "בן יוסף" מתקשר לאמונה במשיח בן יוסף שיופיע לפני משיח בן דוד. "והנה עתה הגיע סוף גלות, סוף כלות נפש של דורות רבים, צופים לקץ, מחשבים ומנחשים את בואו. הנה כלתה הגלות השנואה, הנה שב הבן שעליו הייתה בת-קול מנהמת כיונה [...] הנה הנם פה אתנו כל יתר-הפליטה מדורות קדומים, כולם נקבצו ועלו מכל קצוי תימן: מצעדה וצנעה ועד דלעה ועדן, ומטעז, חוביש ושרעב עד רדה, בידא וחצרמות (חבן) שבירכתי מזרח תימן! [...] והנה עתה הגיעה השעה לקטול את יצר-הגלות.. שבכל העם היושב בגולה, הן בצער והן בנחת. ותהא עלית תימן אות לגלויות אחרות"[4]

תיאוריו ממסעו לתימן, מהווים גם תיאור אתנוגרפי נדיר על חיי קהילות היהודים בתימן בתקופה של ראשית המאה העשרים.

יבנאלי ראה את השליחות לתימן כסמל לאחדות כוחות ציוניים מהפועל הצעיר, עסקנים בורגנים והעולם הרבני. ישנו ויכוח האם פעילותו של יבנאלי הייתה רק כדי למלא כח עבודה יהודי אשר יחליף את הפועלים הערבים, ובין השקפתו הסוציאליסטית אשר רואה בעבודה בארץ ישראל חלק מתנועת התחייה ואת העדה התימנית כ"עמוד התיכון שעליו נשען בית ישראל במדינת ישראל"[4].

חלק מהעולים הגיעו להתיישבות סמוך למושבת כנרת ונקראו "תימני כנרת", יחד עם קבוצה מעולי תימן ששהתה בחדרה.

יבנאלי וחינוך ילדי העובדים

תפיסתו הסוציאליסטית של יבנאלי באה לידי ביטוי כאחד מראשי ועדת התרבות של ההסתדרות, בדיון בסוף שנות העשרים על בעלות החינוך והעצמאות לה זכו הן החינוך הדתי של המזרחי והן חינוך ילדי העובדים. למרות מצוקה כלכלית של בתי הספר לילדי העובדים, גרס יבנאלי כי רק עצמאות זו מאפשרת את עיצוב אופיים החיובי של ילדי העובדים, תלות כלכלית היא צורה של מרות שכן המורה לו אחריות החינוך תלוי בהנהלה. עם זאת, לאחר קום המדינה בשנת 1953 לקראת אישור חוק חינוך ממלכתי, תמך בחינוך הממלכתי מתוך אמונה כי ערכיו של זרם העובדים יהפכו לנחלת העם כולו. חוקר החינוך העברי שמעון רשף מעלה בספק אם יוכח כי ערכיה של תנועת העבודה אכן "כבשו" את בית-הספר הממלכתי[5].

לקריאה נוספת

PikiWiki Israel 20583 Kinneret Cemetery
קבר שמואל יבנאלי ואשתו בבית הקברות כנרת
  • שמואל יבנאלי, כתובים. מספר כרכים.
  • שמואל יבנאלי, המסע לתימן. מפא"י תשי"ב
  • אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל א-ב, ההסתדרות הציונית, תש"ו
  • בת-ציון עראקי קלורמן, ביטויים משיחיים בעליות מתימן, תרמ"א-תרע"ד. פעמים: פרקי עיון במורשת ישראל במזרח, 10, 1981: 21-35.
  • מרגלית שילה, טובת העם או טובת הארץ? יחסה של התנועה הציונית לעלייה בתקופת העלייה השנייה. קתדרה: לתולדות ארץ-ישראל וישובה, 46, 1987: 109-122.
  • יוסף טובי, יחס ההנהגה המסורתית לפעילות הציונית בעדן, פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח, 73, 1997: 84-100.
  • ניצה דרויאן, שליחות ציונית לתימן - בראי מעוות, פעמים: פרקי עיון במורשת ישראל במזרח, 18, 1984: 137-140.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שפרה שוורץ, קופת-חולים הכללית - עיצובה והתפתחותה כגורם המרכזי בשירותי הבריאות בארץ-ישראל, המרכז למורשת בן-גוריון, קריית שדה בוקר, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון, בנגב, 1997, עמוד 45
  2. ^ שמואל יבנאלי איננו, דבר, 16 באפריל 1961
  3. ^ שלמה שבא, אליעזר בן יוסף יוצא לתימן, דבר, 23 באפריל 1971)
  4. ^ 4.0 4.1 שמואל יבנאלי, מסע לתימן: בשליחות המשרד הארץ-ישראלי של ההסתדרות הציונית בשנות תרע"א-תרע"ב, 1911-1912, מפלגת פועלי ארץ-ישראל, תשי"ב
  5. ^ שמעון רשף, בן-גוריון והחינוך העברי והממלכתיקתדרה 43, מרץ 1987, עמ' 114-91.
1961 בישראל

1961 בישראל הייתה השנה בה חגגה 13 שנה מיום היווסדה. בין האירועים החשובים שאירעו בישראל בשנה זו, משפט אייכמן והבחירות לכנסת החמישית, לאחר התפטרות דוד בן-גוריון (אשר נבעה מדחייתו את מסקנות הוועדה שחקרה את העסק הביש).

ג' באלול

ג' באלול הוא היום השלישי בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השלישי בחודש השישי

למניין החודשים מניסן. ג' באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

ג. עיטור

ג. עיטור היה שם העט של עיטור גֶלבֶּץ (נכתב גם: גלביץ) (1932 – מאי 1993), כתב הבידור הראשון בישראל, אשר כתב בעיתונים והמגזינים "עולם הקולנוע", "להיטון", "העולם הזה" ו"חדשות" וסיקר את הקולנוע הבינלאומי ואת חיי הבוהמה של תל אביב.

גדרה

גְּדֵרָה היא מושבה ומועצה מקומית באזור השפלה הדרומית במחוז המרכז בישראל. המושבה הוקמה על ידי קבוצת הביל"ויים בשנת 1884, והוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. היא מכונה "מושבת הביל"ויים", שכן היא המושבה היחידה שהוקמה על ידי אנשי ביל"ו.

דוד רמז

דוד רמז (דְרַבְּקִין) (י"ח באדר תרמ"ו, 23 במאי 1886 – י"ג באייר תשי"א, 19 במאי 1951) היה ממנהיגי היישוב, יו"ר הוועד הלאומי, מזכ"ל ההסתדרות, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל הראשונות.

ה'תרמ"ד

ה'תרמ"ד (5644) או בקיצור תרמ"ד היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-2 באוקטובר 1883, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 19 בספטמבר 1884. שנה מסוג גכה, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים. זו שנה שנייה לשמיטה.

האדמה (כתב עת)

האדמה היה כתב עת ספרותי שצורף כמוסף חודשי לביטאון אחדות העבודה "קונטרס" בשנים 1919–1920. עורכו היחיד, לפי עצת ברל כצנלסון – עורך "קונטרס" ומראשי אחדות העבודה – היה יוסף חיים ברנר, והירצחו הביא לסופו של כתב העת. ברנר לא היה חבר מפלגה, ובניגוד ל"קונטרס" המפלגתי, שיווה ל"אדמה" צביון כללי ועממי יותר. ברנר הסביר את השם שבחר במילים:

ברנר ביקש לייחד את כתב העת, שיועד לפועל העברי, כבמה לספרות המשקפת את חיי העובדים בארץ ישראל ושלפחות חלקה נכתב מפרי עטם, ומאמרים רלוונטיים לפועלים אלה, בלשון ברורה.

בכתב העת פורסמו סיפורים מאת סופרים ידועים שנמנו עם ידידיו של ברנר, בהם אהרן אברהם קבק, גרשון שופמן, יהודה בורלא, יעקב פיכמן ואחרים, ומאת פועלים שלא היו סופרים מקצועיים, ששלחו כתבי יד לברנר (בהם שמואל יבנאלי וחיים שורר). בנוסף התפרסמו מאמרים תאורטיים ופילוסופיים בהגות הסוציאליזם, ומספר קטן של מאמרי מדע פופולרי מעולמו של "האדם העמל" בנושאי חקלאות והיגיינה.

הבלתי מפלגתיים

הבלתי מפלגתיים הייתה תנועה עממית של פועלים בארץ ישראל בראשית המאה ה-20. היה זה הכוח השלישי בתנועת העבודה הישראלית בתקופת העלייה השנייה והעלייה השלישית, לצד הפועלים שהתארגנו במסגרת המפלגתית שכללה את המפלגות פועלי ציון והפועל הצעיר. בסיס הכוח של המפלגות היה הקיבוץ היהודי בגולה. חלק מהפועלים שעלו בעלייה השנייה לא מצאו את מקומם במפלגות הקיימות עד אז. עבור חלק היה זה בשל חילוקי דעות אידאולוגיים ועבור אחרים, בשל הרצון להתבסס באופן עצמאי בארץ ישראל תוך דאגה לפועלי ארץ ישראל, וללא הזיקות והשיקולים שהנחו את המפלגות ושהיו קשורים לארגון הציבור היהודי בגולה (שאלת השפה העברית כשפת תרבות בגולה למשל, או הקשר עם האינטרנציונל הסוציאליסטי).

הבולטים בין מנהיגי הבלתי מפלגתיים היו ברל כצנלסון, יצחק טבנקין, שמואל יבנאלי ודוד רמז. פעילותם המרכזית ביישוב הייתה הקמת הסתדרות פועלי יהודה, הסתדרות פועלי הגליל והסתדרות פועלי השומרון, ארגונים שדאגו להתיישבות עצמאית של פועלים, לרווחת העובדים, לעזרה ההדדית ולביטוח סוציאלי ובריאותי לעובדים.

בפברואר 1919, התאחדו הבלתי מפלגתיים ומפלגת פועלי ציון בארץ ישראל ויצרו את "אחדות העבודה". צעד זה תרם להקמתה של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל.

אניטה שפירא סיכמה את דעתו של ברל כצנלסון במילים: "אסור שהגולה, עם דרכי מחשבתה הנושנות ודרכי הארגון שלה, שאינן רלוואנטיות למציאות הארצישראלית, תמחץ בכוחה את הגרעין המתעצם [של פועלים ארצישראליים]".

הסתדרות פועלי השומרון

הסתדרות פועלי השומרון הייתה אחת משלוש הסתדרויות הפועלים שהרכיבו את ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל.

הסתדרות פועלי השומרון נוסדה בשנת 1916 על ידי קבוצת פועלים מאנשי העלייה השנייה וקבוצת מבני הגדעונים, אנשי העלייה הראשונה. ועידת היסוד התקיימה בשוני, ליד זכרון יעקב, בהנהגת דוד רמז. אל ההסתדרות הצטרפו פועלים מכרכור, גן שמואל והסביבה.

בשנת 1916, הסתדרות פועלי השומרון ייסדו את קופת חולים של פועלי השומרון על ידי : שמואל יבנאלי, דוד רמז, ונחום סנה..

ההתארגנות סייעה לפועלים לקבל עבודה עבור הממשל הטורקי במלחמת העולם הראשונה בכריתת יערות השומרון, כדי להסיק בעצים את קטרי הרכבות. בסכום אותו קיבלו הקימו מחסן מזון שרכש מזון בסיסי במחירים סיטונאיים ומכר אותו לפועלים במחירי עלות. כך יכלו להתמודד עם המחסור הקשה ששרר בשנים אלה בארץ ישראל.

מחסן זה, יחד עם המחסנים המקבילים של הסתדרות הפועלים החקלאיים בגליל והסתדרות פועלי יהודה, היווה את התשתית להקמת המשביר המרכזי המאוחד, המפעל הראשון של הסתדרות העובדים הכללית.

בשנת 1919 הצטרפו הפועלים המאוגדים בהסתדרות פועלי השומרון להסתדרות החקלאית של אחדות העבודה, פרט לאנשי מפלגת הפועל הצעיר. בדצמבר 1920 הוקמה ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל כהתאגדות כל מסגרות הפועלים הקיימות.

העלייה השנייה (ספר)

העלייה השנייה הוא ספר שראה אור בהוצאת יד יצחק בן-צבי בירושלים בשנת תשנ"ח 1997. הספר כולל שלושה חלקים-כרכים: מחקרים, מקורות, ו-אישים. בשלושת הכרכים הובאו מבחר תמונות של אישים, אירועים ונופים.

ב"מבוא כללי" לספר סקר פרופ' ישראל ברטל את מאפייני ההיסטוריוגרפיה הישראלית של תקופת העלייה השנייה: "הדיון בייחודה של העלייה השנייה מתמקד בקבוצה של מטביעי החותם שבה, אשר זכתה לכינוי 'העלייה השנייה העובדת'. לקבוצה זו שלושה מאפיינים בולטים: האחד הוא מוצאם החברתי - רובם היו צעירים, שהגיעו לארץ מעיירות קטנות במזרח-אירופה, ללא משפחה, ללא מקצוע וללא אמצעים משלהם. המאפיין השני הוא הרקע הרעיוני - רובם היו יוצאי בתי שומרי מסורת, שעברו תהליכי חילון קודם לעלייתם. הם הביאו עמם ציונות לוהטת וכמיהה לבנות חברה אחרת, ... המאפיין השלישי הוא בתחום הארגון" של העולים בארגונים חדשים.

ורשבסקי

וַרְשַׁבְסְקִי (בכתיב יידי: וואַרשאַווסקי; בפולנית: Warszawski; ברוסית: Варшавский; בגרמנית: Warschawski) הוא שם משפחה ממקור פולני, שפירושו 'בן העיר ורשה'.

האם התכוונתם ל...

חוות כנרת

חוות כנרת (או חצר כנרת) היא חווה חקלאית שהוקמה ב-1908 ליד ימת כנרת על ידי המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית, על פי הצעת מנהלו, ארתור רופין, על מנת להכשיר פועלים יהודים לעבודה חקלאית לשם התיישבות קבע.

החווה הייתה בית הגידול למפעלי העלייה השנייה ותנועת העבודה: בה החלו הניסיונות להקמת הקבוצה, הקיבוץ והמושב (ממנה יצאו מתיישבי דגניה, קבוצת כנרת, נהלל, עין חרוד ועוד), היא הייתה למוקד התארגנות של פועלי הארץ, ובה הונחו היסודות למספר ארגונים אשר עצבו את פני המדינה שבדרך, כגון ההגנה, המשביר, תנובה וסולל בונה.

המקום הוכר כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ועל ידי תוכנית ציוני דרך.

יהדות תימן

יהדות תימן היא קהילה יהודית עתיקת יומין. על פי החלוקה המכנסת את מרבית קהילות היהודים יוצאי אירופה תחת הכותרת "אשכנזים", ואת קהילות צפון אפריקה, והמזרח התיכון, כ"ספרדים", יש לראות את קהילת היהודים יוצאי תימן כקהילה שלישית, מכיוון שהיא שונה במבטא, בנוסח התפילה, במנהגיה ועוד.

יהודה ניני

יהודה ניני (נולד בט"ו באלול תר"צ, 8 בספטמבר 1930) הוא פרופסור אמריטוס, היסטוריון, חוקר ומורה. חתן פרס בן-גוריון לשנת תשס"ח.

מבשרי הציונות

מְבַשְׂרֵי הציונות הוא מושג בהיסטוריוגרפיה המתאר שורה של הוגי דעות יהודים שפעלו במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 והציגו בכתביהם תפישות ותוכניות מוקדמות שכיוונו כולן להקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל, עוד בטרם ייסוד תנועת חובבי ציון ב-1881 ותחילת הציונות המדינית ב-1896. לפי החלוקה המקובלת על מרבית ההיסטוריונים שקיבלו את מושג "המבשרים", העיקריים שבהם פעלו בין 1860 ל-1874.

פרס אוסישקין

פרס אוסישקין הוא פרס ספרותי שניתן בעבר על ידי הקרן הקיימת לישראל.

קופת חולים של פועלי הגליל

קופת חולים של פועלי הגליל - נוסדה ב-1915, על ידי ברל כצנלסון.

קופת חולים של פועלי השומרון

קופת חולים של פועלי השומרון - נוסדה בשנת 1916 על ידי שמואל יבנאלי, דוד רמז ונחום סנה.

שמעון קושניר

שמעון קושניר (כ"ח בכסלו תרנ"ו, 15 בדצמבר 1895 – פברואר 1986) היה סופר עברי ועסקן ציוני ביישוב, ממייסדי מושב העובדים כפר יחזקאל, חבר מועצת ההסתדרות, מנהל המחלקה החקלאית של האיגוד למען תוצרת הארץ, חבר אספת הנבחרים השלישית מטעם מפא"י וחבר המועצה המקומית גבעתיים.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.