שמואל ורגון

שמואל ורגון (נולד בא' באדר ת"ש, 10 בפברואר 1940, בתל אביב) הוא פרופסור אמריטוס במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר־אילן.

ביוגרפיה

ורגון למד בבית הספר ביל"ו בתל אביב ובמדרשיית נעם בפרדס־חנה. לאחר שירותו הצבאי למד באוניברסיטת בר־אילן תואר ראשון בתנ"ך, תולדות ישראל וחינוך, כולל תעודת הוראה (תשכ"א־תשכ"ה), ולאחר מכן רכש שם תואר שני בתנ"ך (תשכ"ז־תשכ"ט)[1].

בשנת תשל"א השתלם באוניברסיטה העברית בירושלים בתחומים גאוגרפיה היסטורית ונבואה, ובשנת תשל"ב השתלם באוניברסיטת תל אביב בתחומים גאוגרפיה היסטורית וארכאולוגיה. לאחר מכן כתב את עבודת הדוקטור שלו באוניברסיטת בר־אילן. העבודה עסקה בנושא "נאומי התוכחה בספר מיכה: עיונים בנבואות לאור הריאליה וההיסטוריה של התקופה", והוגשה בשנת תשל"ט.

כיהן כמרצה במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר־אילן – בחלק מהשנים כראש המחלקה – החל משנת תשכ"ו ועד פרישתו בשנת תשס"ט. נוסף על כך שימש מרצה לתנ"ך, ובחלק מהשנים גם ראש החוג לתנ"ך, במכללת תלפיות, במכללת מורשת יעקב ברחובות ובמכללת אורות ישראל באלקנה (לפני איחודן של שתי המכללות האחרונות). החל משנת תשע"ב הוא מכהן כראש היחידה ללימודי היצירה היהודית במכללת אשקלון.

תחומי מחקרו העיקריים הם אלה: גאוגרפיה היסטורית והיסטוריוגרפיה מקראית; ספרות הנבואה; הפואטיקה של הסיפור המקראי; הפרשנות היהודית של המקרא במאה ה־19.

משפחתו

ורגון נשוי להדסה בתו של העיתונאי ברוך שיין ואב לארבעה.

ספר יובל לכבודו

  • עיוני מקרא ופרשנות, י, מנחות ידידות והוקרה לשמואל ורגון, בעריכת משה גרסיאל ואחרים, רמת גן תשע"א

ספריו

  • ספר מיכה – עיונים ופירושים, רמת גן תשנ"ד
  • ספר מיכה, בתוך: עולם התנ"ך, תרי עשר ב (עורך ראשי: זאב ויסמן), תל אביב תשנ"ה
  • שמואל דוד לוצאטו – ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא, רמת גן תשע"ג
  • בארצות המקרא – מחקרים בנבואה, בהיסטוריה ובהיסטוריוגרפיה נבואית, רמת גן 2015

ספרים שערך

  • מחקרי מורשתנו, עיוני מחקר במדעי היהדות והחינוך, המכללה האקדמית "מורשת יעקב", א (תשנ"ט), בעריכת שמואל ורגון, שלמה זלמן הבלין וצבי בצר
  • עיוני מקרא ופרשנות, ה,  מנחות ידידות והוקרה לאוריאל סימון, בעריכת משה גרסיאל ואחרים, רמת גן תש"ס
  • עיוני מקרא ופרשנות, ז, מנחות ידידות והוקרה למנחם כהן, בעריכת שמואל ורגון ואחרים, רמת גן תשס"ה
  • עיוני מקרא ופרשנות, ח, מנחות ידידות והוקרה לאלעזר טויטו, בעריכת שמואל ורגון, עמוס פריש ומשה רחימי, רמת גן תשס"ח
  • עיוני מקרא ופרשנות, ט, מנחות ידידות והוקרה למשה גרסיאל, בעריכת שמואל ורגון ואחרים, רמת גן תשס"ט

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רשימת מסיימי המחזור האחד עשר - התש"ל מוסמך במדעי הרוח, מעריב, 9 במרץ 1970
אבל השיטים

אָבֵל הַשִּׁטִּים היא עיר מקראית הנזכרת בספר במדבר.

אלעזר טויטו

אלעזר טויטו (10 בינואר 1929 - 25 ביוני 2010) היה פרופסור לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת אורות ישראל. מחקריו עסקו בפרשנות התורה עם דגש על הפרשנות בצרפת בימי הביניים.

בית מקרא

בית מקרא, כתב עת לחקר המקרא ועולמו הוא כתב עת מדעי לחקר המקרא בהקשר מקום יצירתו של המקרא: אזור הסהר הפורה ותקופתו: העת העתיקה. הוא רואה אור על ידי "החברה לחקר המקרא בישראל" בהוצאת מוסד ביאליק בירושלים. החל לצאת לאור בשנת תשט"ז-1957. העורך מאז 2007 הוא פרופ' יאיר הופמן (אוניברסיטת תל אביב) וחברי המערכת הם פרופ' שמואל אחיטוב (אוניברסיטת בן-גוריון), פרופ' גרשון ברין (אוניברסיטת תל אביב), ד"ר דוד גלעד (אוניברסיטת בן-גוריון), פרופ' משה גרסיאל (אוניברסיטת בר-אילן), פרופ' שמואל ורגון (אוניברסיטת בר-אילן), ד"ר לאה מזור (האוניברסיטה העברית) ופרופ' נילי שופק (אוניברסיטת חיפה).

בראיון ב-2011 אמר עורך כתב העת, פרופ' יאיר הופמן:

לעיתים מוציא "בית מקרא" חוברת המוקדשת כולה לנושא אחד. בשנת תש"ע הופיעה החוברת 'סיפור יוסף במקרא ובראי הדורות' בעריכת לאה מזור ובשנת תשס"ד החוברות 'ראשית ישראל במקרא ובמחקר' בעריכת נילי שופק ו'דמות האישה במקרא ובמדרש' בעריכת אמירה מאיר.

משתתפים בו בין השאר החוקרים: אוריאל רפפורט, שולמית אליצור, אלכסנדר רופא, יאיר הופמן, עמנואל טוב, לאה מזור, אורלי קרן, גלעד ששון, טובה פורטי, נתן וסרמן, חיה בן-איון, יורם כהן, טליה סוצקובר, ארנון עצמון, נורית רייך, יונתן גרוסמן, אדווה הכהן ורימון כשר.

ברוך שיין

ברוך שיין (י"ג באדר ה'תרע"א, 13 במרץ 1911 -, 9 ביוני 1994) היה עיתונאי, ועורך לילה בעיתון הצופה וערך תוכניות רדיו בקול ישראל בעיקר בתחום החזנות והמוזיקה היהודית.

יאירה אמית

יאירה אמית (נולדה ב-1941) היא פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב בחוג ללימודי התרבות העברית במגמת מקרא וכן ראש המסלול להוראת מקרא בבית הספר לחינוך.

יהודה אליצור

יהודה אליצור (הרשקוביץ; כ"ז בתמוז ה'תרע"א 23 ביולי 1911 - ב' בטבת ה'תשנ"ח 31 בדצמבר 1997) היה פרופסור לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, מחוקרי המקרא והגאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל.

כיבוש ירושלים בידי דוד

כיבוש ירושלים בידי דוד הוא אחד מסיפורי התנ"ך המוזכר במקרא בספר שמואל ובספר דברי הימים. הסיפור מתאר את כיבוש ירושלים היבוסית על ידי דוד, והפיכתה לבירת "הממלכה המאוחדת".

מגרון (יישוב מקראי)

מגרון הוא יישוב מקראי בתחומי נחלת שבט בנימין, באזור נחל מכמש בבנימין. היישוב מופיע בתנ"ך בתיאור מלחמת שאול עם פלשתים, ובמסע סנחריב לעבר ירושלים. בתיאורים המקראיים מופיע היישוב בסמיכות למקומות אחרים, דבר המקל על זיהוי מקומו המשוער.

מגרון מוזכר לראשונה בתיאור קרב היחיד של יהונתן עם מחנה פלשתים באזור נחל מכמש:

לפי מקור זה נמצא מגרון, שבו ישב שאול, מדרום לנחל מכמש וליישוב העתיק מכמש, שנמצא מצדו הצפוני של הנחל, בו ישב מחנה הפלשתים.

תיאור מסע סנחריב מצפון לדרום לכיוון ירושלים בתקופת המלך חזקיהו, מציין את מיקומו של מגרון דווקא מצפון למכמש:

יהודה אליצור הסביר את הסתירה לכאורה, באשר למיקומו של מגרון בכך שהנחלות המרוחקות של כפר קרויות על שמו, ולכן היישוב מגרון היה אומנם מצפון לנחל מכמש, אך נחלותיו הגיעו עד לדרומו, ונחלות הכפר קרויות בשם הכפר. לכן מתואר מקום שאול מדרום לנחל מכמש כ'מגרון' היות שאדמות אלו היו נחלת היישוב מגרון, אף שהיה צפונית משם, וישנם יישובים סמוכים יותר למקום, כגון מכמש. רמז לדבר זה מוצא אליצור בתיאור גאוגרפי של כפריים פלסטינים, המתארים מקום לפי הכפר שבידו הבעלות על האדמות, ולא לפי היישוב הקרוב ביותר גאוגרפית.

לפי הסבר זה, התיאור המקראי של המקום, מצפון למכמש העתיקה, מתאים לאזור הכללי בו ממוקם כיום המאחז מגרון, היושב מצפון מערב לנחל מכמש, כ-2 ק"מ מצפון למכמש העתיקה, היא הכפר הפלסטיני מכמס.

מיכה

מִיכָה הַמֹּרַשְׁתִּי הוא דמות מקראית. לפי המתואר בתנ"ך, הוא היה נביא שפעל בממלכת יהודה ובממלכת ישראל באמצע תקופת בית ראשון. ספרו, בן שבעת הפרקים, הוא השישי בקובץ התרי עשר, וממוקם בין ספר יונה לספר נחום. בין נבואותיו יש נבואות פורענות וגם נבואות נחמה, אולם בעיקר הוא מתבלט בדברי התוכחה שלו אל ראשי העם ומושליו. מיכה היה אחד מ"ארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק" - כפי שאמרו חז"ל, כלומר שפעלו באותה תקופה - הושע, ישעיהו, עמוס ומיכה (ומיכה כנראה היה הצעיר מביניהם). אף על פי שאירועים היסטוריים (דוגמת מסעות צבא אשור בארץ ישראל) לא נזכרים במפורש בספרו, ניכרת בבירור השפעתם על נבואותיו, וגם מסגרת התקופה משתלבת היטב עם ספרו.

מכמש

מִכְמָשׂ (גם: מִכְמָס) הייתה עיר מרכזית בנחלת שבט בנימין בתקופת המקרא ובתקופת בית שני. לפי התיאור המקראי, מכמש שכנה צפונית לגבע בנימין ובסמוך למגרון.

מנחם כהן (פרופסור)

פרופ' מנחם כהן (נולד בי"ח באב ה'תרפ"ח, 4 באוגוסט 1928) הוא חוקר המסורה, שימש כדיקן הפקולטה למדעי היהדות ועמד בראש המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן. עומד בראש מפעל מקראות גדולות הכתר המהדיר והעורך המדעי שלו.

עמוס פריש

עמוס פריש (נולד ב-1953) הוא פרופסור מן המניין במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן.

ציון (ירושלים)

צִיּוֹן, הוא אחד משבעים שמותיה של ירושלים, ובמקרא הוא הכינוי השני לירושלים אחר השם "ירושלים". השם "ציון" במקורו נסוב על תחום מסוים בעיר. מקובל לתחם את המקום בחלקה המזרחי-דרומי של ירושלים בתקופת בית שני, הכולל את עיר דוד, העופל והר המוריה.

רחל

רָחֵל, דמות מקראית, היא אחת מארבע האמהות של עם ישראל. רעייתו העיקרית והאהובה של יעקב ואם יוסף ובנימין. סיפורה מופיע בתורה בספר בראשית, פרקים כ"ט-ל"ה.

ריכוז הפולחן

חוק ריכוז הפולחן במקרא הוא חוק המופיע בתורה המגביל את טקסי הפולחן למקום יחיד אשר אותו יבחר ה'. החוק גם מחייב את העם להרוס את כל מקומות הפולחן המפוזרים ברחבי הארץ שהקימו הגויים לאלילים. לפי הכתוב בספר דברים לחוק זה ישנם שני מרכיבים אותם יש לקיים. המרכיב הראשון הוא טיהור הארץ ממתקני הפולחן האליליים והמרכיב השני בא לידי ביטוי בריכוזו של הפולחן במשכן במקום אחד אשר אותו יבחר האל. עד לקיומו של חוק זה ניהלו בני ישראל את טקסי הפולחן לפי הכתוב בחוק המזבח המופיע בספר שמות לפי המשנה, מסכת זבחים, פרק י"ד היתר הפולחן במזבחות פרטיים (במות) התבטל עם הקמת משכן שילה, חזר לתוקפו עם חורבן המשכן, אך בטל לצמיתות עם בחירת ה' בהר המוריה. לפי ספר מלכים, גם רוב מלכי יהודה וישראל שמלכו לאחר הקמת המקדש בירושלים איפשרו פולחן בבמות, ואת ריכוז הפולחן בירושלים יישמו מלכי יהודה חזקיהו ונינו יאשיהו, שהמשיך ליישם את ריכוז עבודת האל, במסגרת הרפורמה הדתית שהחיל לאחר מציאת ספר התורה על ידי חלקיהו בן שלום, בזמן בדק הבית שערך בבית המקדש.

שד"ל

שמואל דוד לוּצאטוֹ (בקיצור: שַדָּ"ל, באיטלקית: Samuele Davide Luzzatto; א' באלול ה'תק"ס, 22 באוגוסט 1800 – ליל יום הכיפורים ה'תרכ"ו, 30 בספטמבר 1865) היה משורר, פרשן מקרא, בלשן עברי, פילוסוף, חוקר ספרות ומתרגם. איש תנועת ההשכלה היהודית, מראשוני אנשי חכמת ישראל וראש בית המדרש לרבנים בפדובה שבאיטליה.

יחד עם נחמן קְרוֹכְמַל (רנ"ק), שלמה יהודה ליב הכהן רפפורט (שי"ר) ויום טוב ליפמן צוּנְץ היה שד"ל ממייסדי תנועת חכמת ישראל, שעסקה במחקר מדעי-אקדמי של ענפי היהדות. תחומי עיסוקו היו רבים ומגוונים: הוא תרגם את חמשת חומשי התורה וכמה ספרי מקרא נוספים לאיטלקית והוסיף להם ביאור עברי ומבואות, חיבר שירים, כתב ספרי דקדוק לעברית ולארמית, תרגם את סידור התפילה לאיטלקית, פרסם מחקרים בהיסטוריה יהודית, בשירת ימי הביניים, קבלה, תפילה וההגות היהודית, וערך ספרי שירה, ביוגרפיות וספרי ביבליוגרפיה. הוא פרסם מאות מאמרים בכתבי העת העבריים של תקופתו, ועמד בקשר של החלפת דעות והשפעה הדדית עם כל אנשי חכמת ישראל בני זמנו.

לשד"ל הייתה השקפת עולם מגובשת, שניזונה הן מהשכלתו הכללית הרחבה בפילוסופיה ובהגות האירופית והן מבקיאותו בהגות היהודית לתקופותיה. הוא שילב בין רציונליזם וחתירה לאמת ובין רומנטיקה והשקפות דתיות ולאומיות יהודיות. הוא ביקר את העיסוק בפילוסופיה ובעיקרי היהדות ושלל את הקבלה ואת המיסטיקה. הוא ראה ביהדות המבוססת על המוסר את היפוכה של תרבות יוון העוסקת בשלמות השכל. מבין חכמי ישראל התנגד להשקפותיהם של הרמב"ם ואבן עזרא, והעדיף על פניהם את גישתו והשקפתו של רבי יהודה הלוי (ריה"ל). תמך בהתיישבות בארץ ישראל ובדיבור עברי, והתנגד לשאיפה להשתלבות היהודים בעמי אירופה וליהדות הרפורמית.

אסכולת שד"ל לא העמידה תלמידים רבים, לא אצל אנשי תנועת ההשכלה, שבעיניהם נחשב כשמרן מדי, ולא אצל האורתודוקסים, שבעיניהם נחשב כחדשן מדי. לעומת זאת, בתפקידו כראש בית המדרש לרבנים בפדובה הייתה לו השפעה רבה על דמותה של יהדות איטליה, הן בחייו והן בדורות שאחריו. השקפותיו הלאומיות השתקפו גם בפעולותיהם של אנשי דור התחייה, לאחר שקיעתה של תנועת ההשכלה.

שמחה קוגוט

שמחה קוֹגוּט (נולד ב-1937 בתל אביב) הוא פרופסור אמריטוס בחוגים ללשון העברית ולמקרא באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר האקדמיה ללשון העברית.

תהילים קכ"ח

תהילים קכ"ח הוא המזמור ה-128 במספר בספר תהילים (על פי תרגום השבעים והוולגטה, זהו המזמור ה-127 במספר). המזמור הוא חלק מקובץ שירי המעלות ומבחינה סגנונית נחשב למזמור חכמה. תכלית המזמור היא פנייה לנמען אנושי ופירוט מיהו האדם המאושר לדידו של מחבר המזמור.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.