שמואל אחיטוב

שמואל אחיטוב (נולד ב-06 בפברואר 1935) הוא פרופסור אמריטוס במחלקה למקרא והמזרח הקדום באוניברסיטת בן-גוריון. חתן פרס ישראל לחקר המקרא.

שמואל אחיטוב
שמואל אחיטוב 0609

ביוגרפיה

שמואל אחיטוב נולד בתל אביב ולמד בתלמוד תורה בראשון לציון. עשה את לימודיו התיכוניים בבית הספר תיכון עירוני ד' בתל אביב ובמדרשיית נועם בפרדס חנה. בשנת תשי"ח החל ללמוד היסטוריה של עם ישראל ומקרא באוניברסיטה העברית. נושא עבודת התזה שלו לתואר המוסמך, אותה עשה תחת הנחייתם של הפרופסורים אברהם מלמט ובנימין מזר, היה "קווים לכלכלת כנען בתקופה הכנענית המאוחרת על-פי תעודות מצריות". הוא קיבל את תואר הדוקטור בשנת תשל"ט 1979. נושא הדיסרטציה שלו היה "הרשימות הטופוגרפיות המצריות בזיקתן לתולדות ארץ-ישראל בתקופת המקרא".

עוד בזמן לימודי התואר השני החל שמואל אחיטוב לעבוד באנציקלופדיה המקראית, תחילה ככותב ערכים, בשנת תשכ"ד התמנה למזכיר המערכת ואחר כך היה העורך המרכז של האנציקלופדיה. לאחר השלמת מפעל האנציקלופדיה ייסד סדרת ספרים בחקר המקרא בשם "ספריית האנציקלופדיה המקראית". אחיטוב כתב והוציא לאור בצוותא עם משה גרינברג את "מקרא לישראל", שהוא פירוש מדעי למקרא בעברית.

שמואל אחיטוב מלמד במחלקה למקרא ולמזרח הקדום באוניברסיטת בן-גוריון החל משנת תשל"ד וכיהן בתפקיד ראש המחלקה. בשנת תשל"ד הקים את הוצאת הספרים של האוניברסיטה, אותה ניהל עד 1989. אחיטוב הוציא מחדש את סדרת הספרים "באר-שבע", היוצאת מטעם המחלקה למקרא ולמזרח הקדום ובמסגרת זו יצאו עד 2011 תשעה עשר כותרים, שהאחרון מביניהם (כרך י"ט) מתעד דברי כינוס לכבודו לרגל פרישתו.

ספר יובל לכבודו

פרסים

קיבל את פרס ישראל לחקר המקרא לשנת תשע"ה (2015).[1]

מפרסומיו

ספרים:

  • ספר ירושלים. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשמ"ז 1987.
  • לימודי ארץ ישראל: תוכנית בחירה לחטיבה העליונה בבית הספר הכללי/ חברי הוועדה שחיברה את התוכנית שמואל אחיטוב ואחרים. ירושלים: משרד החינוך והתרבות, תשנ"ג 1993.
  • אסופת כתובות עבריות: מימי בית-ראשון וראשית בית-שני/ שמואל אחיטוב. ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ג 1992, (ספריית האנציקלופדיה המקראית; 007).
  • יהושע/ עם מבוא ופירוש מאת שמואל אחיטוב. תל אביב: עם עובד, תשנ"ו 1995.
  • הכתב והמכתב: אסופת כתובות מארץ-ישראל וממלכות עבר הירדן מימי בית ראשון/ שמואל אחיטוב. ירושלים: מוסד ביאליק, 2005, (ספריית האנציקלופדיה המקראית; כא).
  • נחום/ עם מבוא ופירוש מאת מרדכי כוגן. חבקוק/ עם מבוא ופירוש מאת שמואל אחיטוב. צפניה עם מבוא ופירוש מאת שמואל אחיטוב. תל אביב: עם עובד, תשס"ו 2006.

מאמרים:

ספרים שערך

  • פירוש על ספר במדבר/ מאת יעקב שלום ליכט. ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשמ"ה 1985-תשנ"ה 1995.
  • מחקרים בארכאולוגיה של נוודים בנגב ובסיני/ עורך שמואל אחיטוב. ירושלים: רשות העתיקות והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשנ"ח.

לקריאה נוספת

  • "הקדמה", צפורה טלשיר, שמיר יונה, דניאל סיון, תשורה לשמואל: מחקרים בעולם המקרא, עמ' 2-1.
  • נדב נאמן, "[על] שמואל אחיטוב, "הכתב והמכתב; אסופת כתובות מארץ-ישראל וממלכות עבר הירדן מימי בית-ראשון" (תשסה)", ‫ ציון עב,ב (תשסז 2007) 230-225.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הודעה אודות הזכייה
Israel Exploration Journal

Israel Exploration Journal הוא כתב עת היוצא לאור על ידי החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה פעמיים בשנה, החל משנת 1950. כתב העת עוסק במחקר ארכאולוגי בארץ ישראל, וכן בנושאים הקשורים להיסטוריה וגאוגרפיה. עורכיו הם שמואל אחיטוב ועמיחי מזר.

אבל השיטים

אָבֵל הַשִּׁטִּים היא עיר מקראית הנזכרת בספר במדבר.

בית מקרא

בית מקרא, כתב עת לחקר המקרא ועולמו הוא כתב עת מדעי לחקר המקרא בהקשר מקום יצירתו של המקרא: אזור הסהר הפורה ותקופתו: העת העתיקה. הוא רואה אור על ידי "החברה לחקר המקרא בישראל" בהוצאת מוסד ביאליק בירושלים. החל לצאת לאור בשנת תשט"ז-1957. העורך מאז 2007 הוא פרופ' יאיר הופמן (אוניברסיטת תל אביב) וחברי המערכת הם פרופ' שמואל אחיטוב (אוניברסיטת בן-גוריון), פרופ' גרשון ברין (אוניברסיטת תל אביב), ד"ר דוד גלעד (אוניברסיטת בן-גוריון), פרופ' משה גרסיאל (אוניברסיטת בר-אילן), פרופ' שמואל ורגון (אוניברסיטת בר-אילן), ד"ר לאה מזור (האוניברסיטה העברית) ופרופ' נילי שופק (אוניברסיטת חיפה).

בראיון ב-2011 אמר עורך כתב העת, פרופ' יאיר הופמן:

לעיתים מוציא "בית מקרא" חוברת המוקדשת כולה לנושא אחד. בשנת תש"ע הופיעה החוברת 'סיפור יוסף במקרא ובראי הדורות' בעריכת לאה מזור ובשנת תשס"ד החוברות 'ראשית ישראל במקרא ובמחקר' בעריכת נילי שופק ו'דמות האישה במקרא ובמדרש' בעריכת אמירה מאיר.

משתתפים בו בין השאר החוקרים: אוריאל רפפורט, שולמית אליצור, אלכסנדר רופא, יאיר הופמן, עמנואל טוב, לאה מזור, אורלי קרן, גלעד ששון, טובה פורטי, נתן וסרמן, חיה בן-איון, יורם כהן, טליה סוצקובר, ארנון עצמון, נורית רייך, יונתן גרוסמן, אדווה הכהן ורימון כשר.

דביר מלך עגלון

דְּבִיר היה מלך עגלון הכנענית נמנה עם חמשת מלכי האמורי שהביס יהושע בן נון כשנחלץ לעזרתם של תושבי העיר גבעון בני בריתו, כפי שכתוב: "וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר. עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן..."(ספר יהושע, פרק י', פסוקים ג'-ה').

לפי המסופר בספר יהושע, עלה דְּבִיר עם יתר מלכי האמורי על העיר גבעון, בה חנה ונלחם בתושבים המקומיים שכרתו ברית עם עם ישראל המתכוונים לכבוש את כנען כדי למנוע את השמדתם, לאחר התערבות הצבא הישראלי שעלה מן הגלגל בהנהגת יהושע חולל יהוה נס לשבטי ישראל כאשר הכה את מלכי האמורי וצבאותיהם במפולת ברד של אבנים מן השמים שלפי המתואר במקרא הרגו יותר חיילים כנעניים מאשר הרגו בני ישראל בחרב, לאחר המפלה האדירה שכללה את נס שמש בגבעון דום דביר בורח ביחד עם 4 מלכי האמורי הנותרים אל בית חורון, משם אל עזקה ולבסוף נסים הם למקדה בה הם מתחבאים מהעברים במערה.

בהוראת יהושע בני ישראל אטמו את המערה בעזרת גלילת אבנים על פתחה, והציבו על המשמר חיילים מבני ישראל לוודא שאין יוצא ממנה בזמן ששאר הצבא יצא למרדף אחר צבאות כנעניים שנמלטו לעריהם ובמטרה לכבוש ערים אלו. לאחר סיום המערכה הזו, חזרו הלוחמים אל המערה במקדה, יהושע ציווה להוציא את דְּבִיר ואת שאר המלכים האמורים אליו, הוא קרא לקצינים הבכירים שלו להניח את רגליהם על צוואר המלכים האמורים המובסים, ולאחר הוראה לבני ישראל כי כך ייעשו לכל אויב הנלחם בהם, חיסל יהושע את דְּבִיר ואת 4 עמיתיו המלכים והורה לבני ישראל לתלות את גופותיהם על עצים סמוכים עד הערב, טרם הזריחה ציווה יהושע להוריד את גופותיהם של המלכים המובסים (ובהם דביר) ולזרוק אותם אל תוך המערה בה התחבאו, ולאטום אותה שוב באבנים גדולות שנשארו במקום "עד עצם היום הזה" - בעצם אמירה של סיפור אטיולוגי שמתאר את המצב בשטח בעת כתיבת הסיפור.

שמו של דביר מלך עגלון הוא שם יחידאי במקרא. לדעת שמואל אחיטוב הופעת שם זה ומנגד אי הופעת שמה של העיר דביר בין ערי הברית מעוררת תהיות לגבי מטרת הסופר, ששינה את שם העיר לשמו של המלך, מלך עגלון.

ה'תשע"ה

ה'תשע"ה (5775) או בקיצור תשע"ה היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-25 בספטמבר 2014, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 13 בספטמבר 2015. שנה מסוג הכז, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים. זו שנת שמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשע"ה 67 שנות עצמאות.

חיווים

הַחִוִּי הוא אחד משבעת עמי כנען שישבו בארץ ישראל לפי המקרא לפני כיבושה בידי בני ישראל. כך נאמר בספר שמות: "וְגֵרַשְׁתִּי, אֶת-הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי" (פרק לג, ב).

החיווים נזכרים כיושבי שכם בזמן שיעקב ובניו מגיעים לשם, וכן בתקופת כיבוש הארץ על ידי יהושע בן נון הם מופיעים כיושבי גבעון, הכפירה, בארות וקריית יערים, כל אלה ערים סמוכות לירושלים. אמנם, לחיווים היו גם מושבות בצפון הארץ, באזור לבנון של ימינו, כפי שנזכר בספר שופטים. בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא החיוי.

חתים

הַחִתִּים היו עם דובר שפה הודו-אירופית אשר, ככל הנראה, פלש לאסיה הקטנה בשלהי המאה ה-20 לפנה"ס. לשיא הדרה הגיעה הממלכה החתית בשנים 1680 עד 1180 לפנה"ס והיא נמנית עם הגדולות שבמעצמות העולם העתיק. החתים היו העם הראשון שלמד את תורת הברזל, וזו העניקה להם יתרון בשדה הקרב. סוסיהם היו יקרים להם, וחיל הרכב החתי היה מהגדולים, אם לא הגדול, שבחילות הרכובים בעולם העתיק.

מפלת האימפריה החתית באה בתקופת הנדידות והפלישות של תחילת המאה ה-12 לפנה"ס על ידי גויי הים. מספר אלמנטים חתיים נשמרו בערי המדינה הסוריו-חתיות, אולם החתים נעלמו מכל זיכרון ונחשבו לשבט הכנעני שמזכיר התנ"ך. רק באחרית המאה ה-18 נחשף עברם המפואר. העושר התרבותי והכוח המדיני של החתים הקדומים סתר את הגישות המקראיות והוביל לפולמוס בנדון.

כונתילת עג'רוד

כונתילת עג'רוד (ערבית: كونتيلة عجرود מילולית: תל מבודד של בארות), הידוע גם כחורבת תימן, הוא מקבץ של בארות רדודות ואתר ארכאולוגי במזרח סיני. באתר, שהיה מיושב במאות ה-9 וה-8 לפנה"ס, נתגלו 55 כתובות בעברית, השופכים אור על אמונתם הדתית של תושבי ממלכת ישראל הקדומה.

כתובת מצודת רבת עמון

כתובת מצודת רבת עמון היא כתובת הכתובה עמונית, שנמצאה בשימוש משני במבנה במצודת עמאן. בכתובת שמונה שורות, מתוכן ניתן לקרוא שבע. על פי הפענוח, הכתובת מתוארכת בין סוף המאה ה-9 לפנה"ס לתחילת המאה ה-8 לפנה"ס. נושאה הוא מלך עמון, שמלכום האל מצווה עליו לבנות "מבואות-סובבות", כלומר סובב - מדרגות או שיפוע המקיפים את המזבח. הכתובת שמורה כיום במוזיאון הלאומי לארכאולוגיה בעמאן.

נחלת שבט אשר

נַחֲלַת שֵׁבֶט אָשֵׁר, היא החלק מארץ ישראל, שנקבע בהגרלת נחלתם של שבטי ישראל כנחלתו של שבט אשר. הנחלה ממוקמת בצפון-מערב ארץ ישראל לאורך חופו של הים התיכון. הנחלה עלתה בגורל החמישי. ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים כ"ד-ל"א.

המקרא מתאר את גבול שבט אשר, מקטעי גבולות ומרשימות ערים, אשר חלק מהן, ערי גבול אשר מציינות את גבול השבט. בתחום נחלת שבט אשר עמק עכו, צפונית לכרמל ונקודתו הצפונית ביותר בעיר צידון. גבולו המזרחי של השבט אינו מוגדר, אך יש המשערים כי הוא ממשיך בגבול הגליל המערבי בקו כבול - קנה. תחום גבולו נתחם בגבול נחלת שבט זבולון. בתחום נחלת אשר נכללות ערי הכנעני: עכו, צידון, אחלב אכזיב, חלבה, אפק ורחוב. שבט אשר לא הגיע להתגבשות הנחלה כגוש אחיד. היאחזותו הייתה בקרקעות הפנויים בין ערי הכנענים ככתוב בספר שופטים א', ל"ב: "וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ."

מיקום נחלת אשר יצר קושי כי היא נמצאה בדרומה של פיניקיה. פיניקיה לא הייתה בשליטת ישראל אלא רק בתקופתו של דוד ובתחילת מלכות בנו שלמה, אשר נתן אותה לחירם מלך צור. שמואל אחיטוב טוען כי ניתן לשער שלפני המחבר המקראי היה מסמך מימי הממלכה המאוחדת, אשר בו תיאור הנציבות התשיעית בממלכת שלמה, וזאת בדומה לכתוב המתאר את נחלת שבט דן (ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים מ'-מ"ח) ולכן אין הכתוב מוסר מידע על גבול בין נחלות אשר וזבולון וזאת כי שני השבטים היו מאוחדים.

נחלת שבט בנימין

נחלת שבט בנימין נקבעה בגורל, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. תיאור התיישבותו של שבט בנימין בנחלתו מופיע בספר יהושע, פרק י"ח, פסוקים י"א-כ"ח. בתחילה מופיע תיאור גבולות הנחלה, ולאחר מכן מופיעה רשימת הערים בתחומי הנחלה.

ציעור

צִיעֹר הייתה עיר מקראית בנחלת שבט יהודה, הנזכרת פעם אחת בתנ"ך.

העיר נזכרת בספר יהושע, ברשימת ערי שבט יהודה באזור הר חברון: "אֲרַב וְרוּמָה וְאֶשְׁעָן וינים (וְיָנוּם) וּבֵית תַּפּוּחַ וַאֲפֵקָה וְחֻמְטָה וְקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן וְצִיעֹר עָרִים תֵּשַׁע וְחַצְרֵיהֶן".

אוסביוס, בחיבורו האונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה), ציין כי בימיו התקיים יישוב בשם זה בין ירושלים ובית גוברין.

יש המציעים לזהות את העיר הקדומה עם הכפר סעיר, הסמוך לבית עינון, צפונית מזרחית לחברון, שבו אותרו חרסים החל מהתקופה הישראלית. הפריטים הארכאולוגים מעידים על יישובה של ציעור בתקופת הברזל. לדעת שמואל אחיטוב, זיהוי ציעור בסעיר הוא בעייתי, וזאת כיוון שלא ברור אם היישוב שהיה בסעיר לא נכלל עם יישובי הסביבה, חלחול ובית ענות, באותו המחוז. גרשון גליל זיהה את ציעור עם ח'רבת א-נצרא השוכנת כ- 3 ק"מ מחברון. לשיטתו, ההצעה לזהות את ציעור עם סעיר אינה מתיישבת עם הממצאים באתרים הסמוכים.

הגאוגרף המוסלמי בן המאה ה-13 יאקות אל-חמאווי הזכיר את העיר בכתביו בגרסה "צָעִיר".

קבר ...יהו אשר על הבית

קבר ...יהו אשר על הבית הוא שמה הנוכחי של מערת קבורה מסוף ימי בית ראשון כשעליה כתובת בכתב עברי עתיק. המערה מצויה במדרונו המזרחי של נחל קדרון בירושלים, בין בתי הכפר סילואן (כפר השילוח), כשישים מטר דרום-מערבית לקבר בת פרעה. המערה והכתובת נתגלו על ידי הארכאולוג הצרפתי שארל קלרמון-גנו בשנת 1870 ופרטיהן המלאים התפרסמו על ידו בשנת 1899.

שבט שמעון

שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא על שם אבי השבט שמעון, שהיה הבן השני שנולד ליעקב וללאה.

תקופת בית ראשון

תקופת בית ראשון היא התקופה בהיסטוריה של עם ישראל, על פי המסורת, שהחלה עם תקופת המלכים ונסתיימה בחורבן מקדש שלמה על ידי נבוכדנצר השני בשנת 586 לפנה"ס. בתקופת זו נכללת גם תקופת מלכות שאול ודוד, שקדמה לבניית בית המקדש.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.