שמואל אברמסקי

פרופ' שמואל אברמסקי (191311 בפברואר[1] 2004, י"ט בשבט ה'תשס"ד) היה היסטוריון וחוקר מקרא ישראלי, ממייסדי המחלקה למקרא ולתולדות המזרח הקדום באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וממייסדי "החברה לחקר המקרא". חתן פרס ביאליק לשנת 1989.

שמואל אברמסקי

ביוגרפיה

נולד בפשרושל שבמחוז סובאלק שבפולין, למאשה-מרים וניסן אברמסקי, צאצא של רבי שמעלקה מניקלשבורג וקרוב משפחה של הרב יחזקאל אברמסקי. למד בגימנסיה יהודית בסובאלק. בצעירותו עסק בפעילות מרקסיסטית ואף נאסר. לאחר מכן נעשה ציוני, ובשנת 1935 עלה לארץ ישראל.

זמן קצר לאחר עלותו לארץ ישראל החל בלימודי מקרא והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. בסוף שנות ה-40, בעצת פרופ' בנימין מזר, החל לעסוק בחקר המתכות של ארץ ישראל הקדומה. בשנת 1960 עשה את עבודת הדוקטורט בנושא זה. לפרנסתו עסק בהוראה, תחילה בבית הספר "תלפיות" בירושלים ואחר כך במכללת בית ברל.

בשנת 1965 הצטרף לקבוצת מייסדי אוניברסיטת בן-גוריון בנגב (עוד בגלגולה הראשון כ"המכון להשכלה גבוהה בנגב") והיה ממייסדי המחלקה למקרא ולתולדות המזרח הקדום. לימד בה במשך כעשרים שנה, עד פרישתו בשנת 1984.

פרופ' אברמסקי היה ממייסדי "החברה לחקר המקרא", והיה חבר בחוג העיון בתנ"ך של ראש הממשלה דוד בן-גוריון. ערך את חידוני התנ"ך הראשונים. במשך שנים שימש פרשן ב"פרקי היום בתנ"ך" בקול ישראל. הוא ערך את "בית המקרא" ואת האנציקלופדיה לגאוגרפיה מקראית, וכמו כן היה חבר מערכת האנציקלופדיה העברית, אנציקלופדיה מקראית, אנציקלופדיה יודאיקה ו"עולם התנ"ך". ערך את "ספר שמואל ייבין" יחד עם יוחנן אהרוני ובן ציון לוריא.

בשנת תשמ"ט (1989) זכה בפרס ביאליק על מפעל חייו בחקר המקרא וההיסטוריה המקראית.

משפחתו

בשנת 1936 נישא למינה ברודובסקי. בניו הם פרופ' עודד אברמסקי והדיפלומט צבי אבירם-אברמסקי. אחיו הוא הארכאולוג יוסף אבירם.

ספריו

  • בר כוכבא נשיא ישראל
  • קהלת – המלך, החכם והמשוחח ירא האלוהים
  • תולדות התרבות והאמנות, כרך א' – העולם העתיק: המזרח הקרוב והרחוק; כרך ב' – העולם העתיק: יוון ורומי; כרך ג – העולם העתיק: שקיעת העולם העתיק
  • ירושלים בימי המקרא
  • ירושלים בימי בית שני
  • מבוא לגאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל – תקופת המקרא
  • מלכות שאול ומלכות דוד – ראשית המלוכה בישראל והשפעתה לדורות
  • מסילה בערבה: תולדות הערבה בימי המקרא
  • פרשה בתולדות הנגב

ספרים שערך

ממאמריו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מתוך אתר "Billiongraves"
11 בפברואר

11 בפברואר הוא היום ה-42 בשנה, בשבוע ה-6 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 323 ימים (324 בשנה מעוברת).

2004

שנת 2004 היא השנה הרביעית במאה ה-21. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 2004 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

אתום

אתום או אתם היה אל במיתולוגיה המצרית.

מקור שמו במילה המצרית "תם" שמשמעה "תום" במובן "סיום" או "השלמה", מאחר שהוא יצר (השלים) את העולם, והוא עתיד להשמיד (לסיים) אותו בסוף מחזור החיים של העולם.

על פי מיתוס הבריאה המצרי בראשיתו של העולם היה רק נו - התהום והחושך ששרר לפני היווצרות הזמן. מתוך החושך יצר האל אתום את עצמו בעזרת שימוש במחשבותיו ובכוח רצונו הטהור. הוא לא היה גבר ולא אישה. על פי חלק מהכתבים אתום הופיע על גבעה שנקראה בנבן, ועל פי כתבים אחרים אתום הופיע כגבעה, שהייתה לו עין מיוחדת הרואה הכול והיכולה לשוטט בכל רחבי היקום. בגרסאות אחרות של המיתוס הפציע האל אתום מתוך פרח החבצלת. לאחר בריאתו חש אתום בודד. הוא חבר אל הצל שלו כדי לברוא ילד וילדה מרוק וזרע. הילד והילדה שנולדו היו האלים שו - אל האוויר ותפנות - אלת הערפל והלחות.

אתום מתואר לרוב בדמות אדם הלובש בגדי מלכות, ולראשו כתר משולב של מצרים העליונה ומצרים התחתונה. לעיתים הוא מתואר בדמות נחש בצורת עיגול, בשל תפקידו כיוצר העולם ומשמידו, ולעיתים בדמות אריה, שור, לטאה או קוף.

במיתולוגיה שהתפתחה בתקופת השושלת השישית, נחשב אתום לאל הראשון, וכן לאל השמש, כאשר אתום נחשב לאל השמש השוקעת, בעוד שרע נחשב לאל השמש הזורחת.

מרכז פולחנו של אתום היה בעיר און.

בר כוכבא

שמעון בן כוסבה שנודע בהיסטוריה כבר כוכבא (? – 135 לספירה) היה מנהיגו של המרד היהודי הגדול השלישי נגד האימפריה הרומית, שקרוי כיום על שמו: מרד בר כוכבא. מעט מאוד ידוע על בן כוסבה, לבד מעצם הנהגתו את ההתקוממות שהסתיימה בתבוסה ובמותם של אלפים רבים. בר כוכבא שלט במשך שלוש שנים בטריטוריות ביהודה שאנשיו כבשו מידי הרומאים, כשתומכיו מאמינים בהיותו מלך המשיח והוא מחזיק בתואר "נשיא ישראל". הוא נהרג ככל הנראה בעת נפילת ביתר לידי הרומאים, הקרב האחרון במרד[דרושה הבהרה]. מעט מאוד דיווחים שרדו אודותיו, ואף שמו לא התגלה אלא בעקבות חפירות ארכאולוגיות במאה ה-20; כינויו המוכר "בר כוכבא" נלקח מכתבי היסטוריונים עתיקים שחוברו מאות שנים אחריו.

במסורת חז"ל, נחשב בר כוכבא כמנהיג כושל שרבי עקיבא טעה בזיהויו כמשיח ושרבים מהחכמים התנגדו לו, והוא מתואר באופן שלילי בעיקרו. ראייה זו התהפכה בהשקפת הלאומיות היהודית המודרנית, כשבר כוכבא הפך לגיבור לאומי וסמל למאבק לשחרור. שלטונו נחשב בהיסטוריוגרפיה הישראלית כתקופה האחרונה של שלטון יהודי עצמאי לגמרי בארץ (למרות שמוסד הנשיאות תחת הרומים המשיך עד מות רבן גמליאל השישי ב-425), עד הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. דימויו הרומנטי נחלש עם הישחקות האתוס הזה, ומסוף המאה ה-20 הוא תואר יותר ויותר כקיצוני לא-ריאלי שהמיט אסון וחורבן.

דברי דוד האחרונים

דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים היא שירה בת שבעה פסוקים המופיעה בספר שמואל ב', פרק כ"ג, פסוקים א'-ז'. בשיר מספר דוד בגוף ראשון על התגלות ה' בדברו אליו. בשירה זו הובטחה "ברית עולם" בין דוד וזרעו לבין אלוהים.

הכרזת כורש

הכרזת כורש היא הכרזתו של המלך כורש, מייסד הממלכה הפרסית, בשנת 538 לפני הספירה, המאפשרת לכל העמים תחת מלכותו לחזור לפולחן אלוהיהם. ליהודים שהוגלו לבבל עם חורבן הבית הראשון בשנת 586 לפני הספירה אף התאפשרה השיבה לאוטונומיה היהודית בארץ ישראל, יהוד מדינתא.

גליל חימר הידוע בשם "כתובת הגליל" או "הגליל של כורש" או "הגליל של כורש הגדול", ועליו גרסה של ההכרזה החקוקה באכדית, התגלה על ידי האשורולוג הבריטי יליד מוסול הורמוזד רסאם, בשנת 1879 ביסודות מקדש אסגילה המקדש של האל מרדוך. הגליל נמצא כיום במוזיאון הבריטי בלונדון.

יונדב בן שמעה

יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה, או בשמו המלא יהונדב בן שמעה הוא דמות מקראית, נזכר כרֵעַ אמנון ומצוין שהיה "אִישׁ חָכָם מְאֹד" . יונדב היה מעורב במעשה אמנון ותמר, ואמנון הלך אחר עצתו. יונדב נזכר בספר שמואל ב', פרק י"ג. אביו, שמעה היה אחי דוד המלך.

יוסף אבירם

יוסף אבירם (במקור אברמסקי; נולד ב-1917) הוא ארכאולוג ישראלי בכיר וראש החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה.

כבשת הרש

כִּבְשַׂת הָרָשׁ הוא משל תנ"כי מספר שמואל ב' פרק י"ב אותו מציג נתן הנביא לדוד המלך על מנת להוכיח אותו על מעשיו.

המשל מספר על איש עשיר בעל צאן ובקר, שבא אליו אורח. העשיר החמדן לוקח את הכבשה היחידה של שכנו העני בשביל לשוחטה כמאכל עבור האורח. בתגובה אומר דוד כי העשיר הוא בן מוות וכי עליו לפצות את הרש, ונתן הנביא משיב כי מדובר במשל לפשעו של דוד עם בת שבע, כאשר דוד משול לאותו עשיר.

בעברית הושאל מהמשל המונח 'כבשת הרש' המתאר מצב שבו לוקחים לאדם עני את הדבר היחיד שנשאר לו.

מגילת קהלת

מְגִלַּת קֹהֶלֶת היא ספר מספרי המקרא. בתנ"ך היהודי הספר כלול בחלק הכתובים, כאחד מחמש המגילות, ובביבליה הנוצרית מכונה הספר Ἐκκλησιαστής בתרגום השבעים היווני או Ecclesiastes (תעתיק: אקלסיאסטס) בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול בספרות החוכמה שבתנ"ך.

זהו אוסף של פתגמים, דברי חכמה, עצות מעשיות לחיים ואזהרות מדרך חיים לא נכונה. המחבר בוחן איזו דרך בחיים מספקת משמעות ונצחיות למעשי האדם, ושולל מספר דרכים בזו אחר זו, עד שהוא מגיע לבסוף למסקנתו כי יראת שמים היא הדרך הנכונה: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" (י"ב, י"ג), מסקנה הסותרת את יתר הרעיונות של קֹהלת, ונחשבת אצל חוקרים אחדים כתוספת מאוחרת, שבזכותה נכלל הספר בין כתבי הקודש.

על פי הנאמר בתחילתו, חובר הספר על ידי "קהלת בן דוד" המזוהה עם שלמה המלך.

המסורת מייחסת לחזקיה וסיעתו (שחיו כ-200 שנה לאחר שלמה) את עריכת הספר. רוב חוקרי המקרא המודרניים סבורים כי המגילה נערכה מאוחר עוד יותר, בתקופת שיבת ציון או בראשית התקופה ההלניסטית.

מיתולוגיה כנענית

המיתולוגיה הכנענית היא אוסף המיתוסים שהתפתחו על ידי העמים השונים באזור ארץ כנען. באמונות הכנענים ניכרת השפעה תרבותית מגוונת ויש דמיון רב בין סיפורי עמי כנען לבין סיפורים מהתנ"ך.

מצפה (עיר מקראית)

מצפָּה הייתה אחת מערי נחלת שבט בנימין. ידועה כעיר מרכזית בארץ ישראל, ואחת מערי שפיטתו של שמואל. המלכתו הפומבית של שאול התקיימה במצפה.

מרד בר כוכבא

מרד בר כוכבא (בכתבי חז"ל: פולמוס אחרון; בלטינית: expeditio Judaica, "מסע המלחמה ליהודה") היה המרד הגדול האחרון של יהודי ארץ ישראל נגד שלטון האימפריה הרומית, שהתרחש בתקופת שלטונו של הקיסר אדריאנוס, בין השנים 132-‏136 לספירה.בראש המרד עמד שמעון בן כוסבה, שנודע בדיעבד כ"בר כוכבא". בר כוכבא קיבל את תמיכתו של רבי עקיבא, שאף הכריז עליו כמשיח, אם כי נראה שרוב התנאים התנגדו לו. בשלבים הראשונים של המרד זכה צבא המורדים להצלחות ניכרות. המורדים הביסו את חיל המצב הרומאי ביהודה, השתלטו על שטחים נרחבים במרכז ההררי של ארץ ישראל, וכוננו בהם שלטון יהודי עצמאי שבר כוכבא עמד בראשו כשהוא נושא בתואר "נשיא ישראל". ניסיונות השלטון הרומי לדכא את המרד, באמצעות משלוח כוחות צבא מהפרובינקיות הסמוכות, נכשלו בשנתיים הראשונות של המרד. מאזן הכוחות הצבאי החל לנטות לרעת המורדים עם הגעתו לזירה של המצביא יוליוס סוורוס בסוף שנת 133 לספירה בראש כוחות צבא גדולים. במהלך השנתיים הבאות ניהלו הרומאים מסע מלחמה זהיר והרסני כנגד המורדים, כשהם מצמצמים בהדרגה את השטח שבשליטתם ודוחקים אותם לשטח קטן סביב העיר ביתר. בשלהי שנת 135 נפלה ביתר, מעוזם האחרון של המורדים, לאחר מצור ממושך, ובר כוכבא נהרג. דיכוי המרד הושלם, ככל הנראה, בחודשים הראשונים של שנת 136.

ההרס שנגרם בעת דיכוי ההתקוממות היה אדיר, והחוקרים מעריכים, שרבבות, אם לא מאות אלפי מורדים ואזרחים יהודיים נהרגו במהלך דיכוי המרד ומאות מקומות יישוב נחרבו, אם כי יהדות ארץ ישראל השתקמה בהדרגה ואף חוותה פריחה זמן קצר לאחר מכן. אבדות כוחות הצבא הרומי שהשתתפו בדיכוי המרד היו כבדות אף הן, והמערכה בארץ ישראל הייתה כנראה הקשה ביותר מכל המערכות הצבאיות, שנערכו בתקופת שלטונו של אדריאנוס. המרד היה העימות הגדול האחרון בין היהודים בארץ ישראל לבין האימפריה הרומית, על אף שפעולות מרי בהיקפים קטנים המשיכו להתרחש גם אחרי כן. שנות מרד בר כוכבא היו הפעם האחרונה בה התקיימה עצמאות יהודית בשטח ארץ ישראל עד להקמת מדינת ישראל.

ספר שמואל

ספר שְׁמוּאֵל הוא השלישי בספרי קובץ נביאים שבתנ"ך. הספר מתאר את ההתרחשויות משלהי ימי השופטים עד שלהי ימי מלכותו של דוד. הוא מגולל את פועלם של שני השופטים האחרונים, עלי הכהן ושמואל הנביא, את עליית מוסד המלוכה בראשות מלך ישראל הראשון שאול, ואת עלייתו ותקופת מלוכתו של דוד.

עגלה (דמות מקראית)

עֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד הייתה אחת מנשות המלך דוד ואמו של בנו יתרעם. בין נשות דוד שנמנות בספר שמואל ב', פרק ג' היא היחידה שלאחר שמה נמסר כי היא אֵשֶׁת דָּוִד וכך היא מכונה גם בספר דברי הימים א', פרק ג', פסוק ג'. מוצאה של עגלה אינו ידוע ולא ברור מדוע כונתה אשת דוד. ניתן לשער שזו הייתה אחת מנשות דוד העיקריות וזאת לפי סדר הכתיבה המופיע במקרא לדוגמה: בראשית, מ"ו, י"ט: בְּנֵי רָחֵל, אֵשֶׁת יַעֲקֹב, יוֹסֵף וּבִנְיָמִן, גם שם הכינוי "אֵשֶׁת יַעֲקֹב" מציין את חשיבותה של רחל בעיני יעקב.

שמותיהן של דמויות רבות במקרא נקראו על שמות חיות. עגלה נקראה כנראה על שם עגל, בדומה לרחל ולאה.

עודד אברמסקי

עודד אברמסקי (נולד ב-1 בנובמבר 1940 בירושלים) הוא נוירולוג ישראלי. במשך 18 שנים כיהן כראש המחלקה הנוירולוגית בהדסה עין כרם, פרופסור ובעבר דיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. חבר האקדמיה הישראלית למדעים.

אברמסקי הוא חוקר מוביל בתחום הנוירואימונולוגיה, תחום רפואה הקושר בין מערכת החיסון ומערכת העצבים. שימש כמדען הראשי של משרד הבריאות ויו"ר המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח.

פרס ביאליק

פרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל הוא פרס ספרותי המוענק ליוצרים בתחום ספרות יפה וחכמת ישראל, על ידי עיריית תל אביב-יפו. הפרס מוענק בהתאם להחלטת מועצת העיר, החל משנת 1933 במלאת 60 שנה למשורר חיים נחמן ביאליק. הפרס נוצר לשם מתן כבוד והוקרה לביאליק, אשר מיום עלותו לארץ, בחר בתל אביב כמקום יצירתו והשפיע רבות על חייה התרבותיים.

שירת דוד

שירת דוד היא שירה המופיעה בספר שמואל ב', פרק כ"ב. שירה זו היא אחת משש שירות המופיעות בתנ"ך. חז"ל מונים שירה זו בין עשר השירות במקרא.השירה מופיעה בסוף ספר שמואל, לאחר סיפור שבע בן בכרי, המתת בני שאול, והתיאורים על מלחמות דוד ואנשיו בפלשתים. שירה זו, חוזרת בקווים מקבילים בספר תהילים, פרק י"ח בשינויים קלים.

שמואל ייבין

שמואל יֵיְבין (2 בספטמבר 1896 – 28 בפברואר 1982) היה ארכאולוג ישראלי, מנהל אגף העתיקות והמוזיאונים (1948–1959), פרופסור באוניברסיטת תל אביב (1955–1969).

חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל (1955) ובפרס ישראל למדעי היהדות (1968).

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.