שמואל

שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא הוא דמות מקראית, בנם של חנה ואלקנה מן הרמתיים צופים. שמואל היה נביא, ומנהיג עם ישראל בסוף תקופת השופטים, בין פטירתו של עלי הכהן להמלכתם של שאול המלך ודוד המלך. לשמואל היו שני בנים - יואל ואביה.

שמואל הנביא
Samuel e david
]
שמואל מושח את דוד למלוכה. ציור קיר מבית הכנסת בדורה אירופוס
נביא ושופט ישראל ה־15
משבט לוי
אירועים בתקופתו

מוצאו

על פי הכתוב בספר שמואל, שמואל הנביא היה משבט אפרים, שכן על אביו, אלקנה, נכתב כי מוצאו "מֵהַר אֶפְרָיִם" ושהוא "אֶפְרָתִי"[1]. במגילת היוחסין שלו המופיעה בדברי הימים[2], כתוב כי מוצאו משבט לוי, מצאצאי קורח. הפרשנות המסורתית לסתירה זו מניחה כי היה בן למשפחת לויים שהתגוררה בקרב שבט אפרים (לשבט לוי לא הייתה נחלה משלו והלויים חיו בנחלות השבטים האחרים). בחקר המקרא המודרני מקובל כי מחבר ספר דברי הימים המציא לשמואל שושלת יוחסין אלטרנטיבית, כיוון שלתפיסתו רק מי שנמנה עם שבט לוי רשאי לשרת במקדש[3].

שמואל על פי המקרא

עוד בטרם לידתו הוקדש שמואל, על ידי חנה אמו, לעבודת ה' במשכן, והובא למשכן שילה עוד בהיותו פעוט, שם גדל וחונך על ידי עלי הכהן, שהיה הכהן הגדול והשופט של אותה תקופה. חז"ל מפרשים את הפסוק: "וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ"[4], שנאמר בנבואה לחנה טרם לידתו, כי שמואל הוקדש מרחם אמו להיות נזיר עולם שנאסר בתספורת. ראיה לכך מצויה בסיפורו של שמשון, שגם עליו נאמר "וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ - כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן"[5].

על פי המסופר בספר שמואל, אלוהים מתגלה וקורא לשמואל בלילה, כאשר הוא ישן בהיכל ה', היכן שנמצא ארון האלוהים; בשלוש הפעמים הראשונות חשב שמואל שעלי קורא לו וקם לקראתו אך בפעם הרביעית בהדרכתו של עלי, הבין שה' קורא לו. בנבואתו בישר לו ה' על עונשו הצפוי של בית עלי, אולם בבוקר חשש לגלות את נבואתו לעלי, ועשה זאת רק לאחר שעלי תבע ממנו שיספר לו. לאחר התגלות האל שמואל זכה לתואר נביא.

לאחר מותם של עלי ובניו במהלך המלחמה בפלשתים, שמואל יורש את תפקידם. מנהיגותו של שמואל התאפיינה בכך שהודגש שהנביא משמיע את דבריו ואת רצונו, בדומה למנהיגותו של משה שהייתה יותר "רוחנית". דגם ששמואל רצה להקים בעם ישראל, אך לא הצליח בו באופן מלא, כך שלאחר זמן העם דרש מלך בשר ודם, שיעמוד בראש העם ככל העמים, וכך נדחתה צורת ההנהגה הכריזמטית והנבואית של השופטים, לטובת משטר מלוכני העובר בירושה. בתחילה שמואל מתנגד בחריפות לרעיון המלוכה, ורואה בה מרד בשלטון ה', אך לבסוף הוא ממלא את בקשת העם, בהוראת ה'.

שמואל המליך את מלכי התקופה: שאול המלך, שהקים וייסד את הממלכה הישראלית המאוחדת, ודוד המלך שהמשיך, גיבש והרחיב את מפעלו של שאול בכיבושים גדולים. תקופת שאול מתאפיינת בכך, ששמואל ממשיך לשמש כמנהיג רוחני לצד שאול, אך לבסוף נאלץ להדיחו בשם ה'. המקרא מתאר יחסים מורכבים בין שמואל לשאול. יחסי אהבה של כביכול אב ובן, אשר מתחלפים ליחסים קשים שיש בהם כעס, צער ופחד. שמואל מוחה וזועק לה' על גזירת הדחתו של שאול[6], וממשיך להתאבל על גורלו לכל ימי חייו[7]. עם זאת, הוא מוכיחו בחריפות על מעשיו, ואף בשעת מצוקה גדולה של שאול, בעת מלחמתו האחרונה, כאשר שאול נלחץ ומעלה את שמואל באוב, שמואל לא מגלה אמפתיה כלפי שאול, והוא ממשיך בכעסו ומדבר איתו קשות. במקרא מסופר שכאשר ביקש שאול להרוג את דוד, ודוד ברח לניות ברמה היכן ששמואל היה נמצא באותו הזמן, קיבל האחרון מקלט אצל שמואל. כאשר באו חייליו של שאול לבקש את דוד, כולם התנבאו ואחריהם שאול בעצמו, שבא לבקש את המלך המיועד.

על פי המסופר במקרא, מנהיגותו של שמואל התאפיינה בכך שהוא נהג לתור בין הערים והעיירות, על מנת להיות זמין לציבור להתדיינות בפניו וללימוד התורה, ולא המתין לבואם של המתדיינים אל מקום מגוריו[8]. בניו של שמואל - יואל ואביה בני שמואל - אשר היו שופטים בבאר שבע, לא המשיכו את דרכו בהנהגת העם, כיוון שלקחו שוחד והיטו משפט, זו הסיבה שהעם מאס בהנהגה של שופטים ודרש מלך, לצד הדרישה להיות "ככל הגויים"[9].

שמואל נפטר זמן קצר לפני סיום תקופת מלכותו של שאול המלך ונקבר ברמה, עירו[10][11]. ביומן המסע של רבי בנימין מטודלה, שביקר בארץ בשנת 1173, מתואר שהצלבנים, במעברם דרך רמלה שזוהתה על ידם כ"רמה", מצאו במקום את עצמותיו של שמואל הנביא, והביאו אותן יחד איתם, וקברון מחדש בנבי סמואל. על פי המסורת, תאריך פטירתו היה בכ"ח באייר. ויש הסוברים שביום כ"ט באייר. בימים אלו מגיעים יהודים להתפלל במקום שקיבל בתקופה מאוחרת יותר את הזיהוי כקברו של הנביא - בנבי סמואל.

לאחר מות שמואל נערכת מלחמה נוספת בין ישראל ופלשתים. לאחר שפניותיו של שאול לה' מעלות חרס, הוא מחליט לפנות לבעלת אוב מעין דור[12], על אף שפעל בעצמו לגירוש בעלי האוב והידעונים מהארץ. בעלת האוב מזמנת את רוחו של שמואל, ושאול מבקש את עצתו, אך זה כועס עליו על שהעלהו באוב ומבשר לו שה' סר מעליו, ושהוא יובס בידי הפלשתים ומלכותו תיקרע ממנו ותינתן לדוד על שום שלא שמע לה'. דבריו של שמואל מתגשמים בפרק ל"א, ושאול נהרג עם בניו בקרב. עם זאת, חז"ל פרשו ששמואל התפייס עם שאול במפגשם האחרון, ועל מותו בקרב הוא מציין "ומחר אתה ובניך עימי" - עימי במחיצתי, מציין לו שעוונותיו נמחלו והוא יזכה להיות עם שמואל בעולם הבא[13].

20170716-IMG 0895
נבי סמואל בלילה

מעילו של שמואל

"וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה"[14]. חנה אם שמואל, שיכלה לבקר אותו במקדש בשילה מספר פעמים בשנה - הייתה מכינה לכל מפגש מעיל, שניתן לשמואל הן כמזכרת ממנה וביטוי לחיבה, בדומה לכתונת שעשה יעקב ליוסף בנו, ואולי גם כמעין פיצוי על החיים שלא בחר בהם, ועל העובדה שללא הסכמתו הוא חויב במעין "חוזה"[דרוש מקור].

המעיל ליווה את שמואל בהמשך חייו, והפעם הבאה בה הופיע היא אחרי המלחמה עם עמלק. שאול, לא הרג את המלך אגג - בניגוד לצו אלוהים. שמואל מתבקש להודיע לשאול שאלוהים נטש אותו ויעביר את שלטונו לאדם ראוי ממנו. כששמואל סב ללכת, שאול תופס במעילו - וזה נקרע. שמואל רואה בכך סימן, ומשווה את הקרע במעיל לקרע שנוצר בין שאול למלכות:"וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע. וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ"[15]. בעקבותיו, עושה הנביא אחיה מעשה דומה בשעה שהוא מנבא לירבעם את קריעת הממלכה מבית דוד[16].

אחרי מות שמואל, נכתב כי שאול מבקש את העלאתו באוב. שאול זקוק לסימנים מזהים כדי לדעת אם באמת מדובר בשמואל - וכשאומרת המעלה באוב שהיא רואה אדם זקן עם מעיל, מבין שאול כי מדובר בשמואל.

שמואל ושמשון

קיימים קווי דמיון מובהקים בין שמואל לשופט שחי מעט לפיו, שמשון, אך גם קווי שוני מהותיים.

שניהם מוקדשים מבטן אמם לחיי נזירות, דבר המייחד את שניהם בלבד בתנ"ך כולו[17]. שניהם נולדים לאם עקרה שנפקדה בנס, ואצל שניהם אמותיהם דומיננטיות יותר מאביהן. בדומה לשמואל, גם הורי שמשון זוכים להתגלות ולא מבינים זאת בתחילה. בנוסף, הפלשתים הם האויב המשותף לשניהם.

אולם לצד הדמיון, קיים גם ניגוד בולט ומהותי: בעוד שמשון פועל לבד ולא משמש כמנהיג דתי כלל, שמואל אוסף את העם כולו למעמד תשובה לאומי, דבר חריג מאוד בימי השופטים[18]. בניגוד לשמשון שנלחם לבדו ומכה באויביו בעצמו, שמואל מתפלל ומקריב קורבנות בזמן שהעם לוחם בפלשתים[19], דבר המייחד אותו מיתר השופטים שהובילו את העם במלחמה (פרט לדבורה שהייתה אישה, ועלי שלא נכח במלחמה).

ככלל, שמשון מזוהה עם גבורה פיזית יוצאת דופן, ואילו שמואל עם גדולה רוחנית מיוחדת, ונחשב בין הנביאים הבולטים בתנ"ך. במספר מקומות נזכר שמואל כשני בכוח נבואתו ותפילתו למשה בלבד. בדבריו לירמיהו אומר ה' "אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה"[20], וכן בתהילים "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל ה' וְהוּא יַעֲנֵם"[21].

שמואל במשנת חז"ל

לפי תפיסת חז"ל, שמואל הנביא נחשב כמנהיג האופטימלי, לצד משה ואהרן, או בלשונם: "שלשה חָמוּרי עולם" (משה, אהרן ושמואל הם שלושת גדולי העולם).

"וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל, וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב, וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח"[22], ואומר: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו, וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ"[23], שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירבעל בדורו כמשה בדורו! בדן בדורו כאהרן בדורו! יפתח בדורו כשמואל בדורו!

למעשה, כבר בתנ"ך יש התייחסויות לשמואל כאחד מגדולי הנביאים שעמדו לישראל: "ויאמר ה' אלי אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו"[24].

במסכת חגיגה (דף ד', עמוד ב'); רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי "ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי" ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין אנו על אחת כמה וכמה, שמואל מאי היא (מנין שהתיירא)? דכתיב; "ותאמר האשה אל שאול אלוהים ראיתי עולים" עולים תרי משמע חד שמואל ואידך דאזל שמואל ואתייה למשה בהדיה אמר ליה (שמואל למשה) דלמא חס ושלום לדינא מתבעינא קום בהדאי דליכא מילתא דכתבת באורייתא דלא קיימתיה. (פירוש - "עולים" ברבים, משמעותו שלפחות 2 עולים, אחד שמואל והשני משה רבינו שהביאו שמואל איתו. אמר לו שמואל למשה : שמא אני מבוקש לעמוד לדין על מעשיי, בוא איתי ותעיד שאין דבר שכתבת בתורה ואני לא קיימתיו.)

בברייתא שבמסכת בבא בתרא המייחסת את ספרי התנ"ך למחברם, מייחסים לשמואל הנביא את כתיבת ספר שמואל (עד למותו. הקטעים שאחר מותו, ובעיקר ספר שמואל ב, נכתבו בידי גד החוזה ונתן הנביא), ספר שופטים ומגילת רות.

שמואל במשנת רבני ימי הביניים

הרמב"ם[25] מתאר את המידות הלא מתוקנות של הנביאים כמחיצות שטשטשו להם את הנבואה, ובהקשר של שמואל הוא אומר שלקה במידת הפחד, כאשר פחד מפני שאול, וחשש ללכת להכתיר את דוד למלך כצוויו של האל, ככתוב "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי"[26].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי" (ספר שמואל א', פרק א', פסוק א')
  2. ^ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוקים י"ח-כ"ג
  3. ^ אסנת ברטור, מעשה בשבויה יפת תואר - החוק המקראי בראייה ספרותית, האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון - ההוצאה לאור
  4. ^ "וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה' צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַה' כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ" (ספר שמואל א', פרק א', פסוק י"א)
  5. ^ שופטים יג ה
  6. ^ "וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל שְׁמוּאֵל לֵאמֹר: נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי, וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים; וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל, וַיִּזְעַק אֶל ה' כָּל הַלָּיְלָה" (שמואל א, טו י-יא).
  7. ^ "וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ, כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל; וה' נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל" (שמואל א, טו לה).
  8. ^ "וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה." (ספר שמואל א', פרק ז', פסוק ט"ז)
  9. ^ "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם" (ספר שמואל א', פרק ח', פסוק ה')
  10. ^ "וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה" (ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוק א')
  11. ^ "וּשְׁמוּאֵל מֵת וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ" (ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ג')
  12. ^ ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוקים ז'-ח'
  13. ^ ויקרא רבה, אמור פרשה כ"ו
  14. ^ ספר שמואל א', פרק ב', פסוק י"ט
  15. ^ ספר שמואל א', פרק ט"ו, פסוקים כ"ז-כ"ח
  16. ^ "וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם; וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ, וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה: וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים: וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים:  כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים" (מלכים א, יא כט-לא).
  17. ^ על שניהם נאמרות המילים "וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ". (שופטים יג ו, ושמואל א, א יא).
  18. ^ שמואל א פרק ז
  19. ^ "וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל שְׁמוּאֵל, אַל תַּחֲרֵשׁ מִמֶּנּוּ מִזְּעֹק אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ; וְיֹשִׁעֵנוּ מִיַּד פְּלִשְׁתִּים: וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל טְלֵה חָלָב אֶחָד וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה כָּלִיל לה'; וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל ה' בְּעַד יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲנֵהוּ ה': וַיְהִי שְׁמוּאֵל מַעֲלֶה הָעוֹלָה וּפְלִשְׁתִּים נִגְּשׁוּ לַמִּלְחָמָה בְּיִשְׂרָאֵל; וַיַּרְעֵם ה' בְּקוֹל גָּדוֹל בַּיּוֹם הַהוּא עַל פְּלִשְׁתִּים וַיְהֻמֵּם, וַיִּנָּגְפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִן הַמִּצְפָּה וַיִּרְדְּפוּ אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּכּוּם עַד מִתַּחַת לְבֵית כָּר" (שמואל א, פרק ז ז-יא)
  20. ^ ירמיה טו א
  21. ^ תהילים צט ו
  22. ^ ספר שמואל א', פרק י"ב, פסוק י"א
  23. ^ ספר תהילים, פרק צ"ט, פסוק ו'
  24. ^ ספר ירמיהו, פרק ט"ו, פסוק א'
  25. ^ שמונה פרקים, פרק ז'
  26. ^ שמואל א, טז ב
22 בנובמבר

22 בנובמבר הוא היום ה-326 בשנה, (327 בשנה מעוברת), בשבוע ה-47 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 39 ימים.

א' באייר

א' באייר הוא היום הראשון בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השני

למניין החודשים מניסן.

אחרונים

אחרונים הוא כינויים, במיוחד בהקשר של השתלשלות ההלכה ופרשנות התלמוד וגם בתולדות עם ישראל בכלל, של הרבנים והיוצרים שפעלו באשכנז מן המאה ה-14 ואילך ובתפוצות יהודי ספרד מן המאה ה-16 ואילך. בתקופת האחרונים כונסה ההלכה בחיבורים קאנוניים כמו השולחן ערוך והגהות הרמ"א עליו יחד עם נושאי כליהם, פשטה הקבלה בכל תפוצות ישראל, שיטת הפלפול עלתה ושקעה, וקמו החסידות וההתנגדות לה. אחרוני האחרונים התמודדו עם המודרנה ותהליכי החילון שחוללה.

גאונים

גאון היה התואר של ראשי ישיבות סורא ופומבדיתא שבבבל ושל ישיבת ארץ ישראל, מסוף המאה ה-6 (או סוף המאה ה-7) ועד אמצע המאה ה-11 – תקופה הידועה בתולדות ישראל כתקופת הגאונים. הגאונים היו הסמכות ההלכתית העליונה, לא רק בבבל אלא בכל ישראל. הגאונים עסקו בפירוש התלמוד כפי שקיבלו אותו מהסבוראים (וקודמיהם האמוראים), והתמקדו בהנחלתו לעם כך שישפיע על כל תחומי החיים.

בעברית מודרנית משמש הכינוי "גאון" לציון יכולת שכלית גבוהה, ובהקשר התורני כתואר חשיבות תורני כללי, המתייחס לכל תלמיד חכם גדול.

ד' באייר

ד' באייר הוא היום הרביעי בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השני

למניין החודשים מניסן.

דוד

דָּוִד, דָּוִד בֶּן יִשַׁי או דָּוִד הַמֶּלֶךְ (1040 לפני הספירה (ב' תר"ס) – 970 לפני הספירה (ב' תש"ל), לערך) הוא דמות מקראית, שהיה, לפי המתואר בתנ"ך, מלכהּ של ממלכת ישראל המאוחדת (אחרי שאול המלך ואיש בושת), ומייסדה של שושלת בית דוד ששלטה בממלכת יהודה במשך כ-420 שנה עד חורבן הבית הראשון. התיאורים התנ"כיים השונים, מייחסים לדוד כיבוש חבלי ארץ נרחבים בצפון ארץ ישראל ובמערבה. התנ"ך אומר כי נמנע מדוד לבנות את בית המקדש הראשון כי היה מעורב במלחמות שהיו כרוכות בשפיכות דמים רבה.דמותו ופועלו של דוד תפסה מקום חשוב במסורת היהודית ובפולקלור, והוא נחשב לדמות מופת ולאחד מגדולי האומה. בקבלה נמנה דוד עם אחד מ"ארבעת רגלי המרכבה לשכינה", שעליהם מתבססת השראת השכינה בעולם לאורך ההיסטוריה (השלושה הנוספים הם אבות האומה אברהם יצחק ויעקב). דוד המלך מכונה במקרא "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב', כ"ג, א'), המסורת היהודית רואה בו את מחבר ספר תהילים. על פי המסורת המשיח יהיה אדם מזרע דוד. מסורת זו אומצה גם בברית החדשה, בה נאמר כי ישו הנוצרי היה נצר לבית דוד.התיאור התנ"כי של חיי דוד משקף מסורות רבות, ולאורך השנים חוקרי מקרא, ארכאולוגים והיסטוריונים, היו חלוקים בדעתם ביחס לדוד ולתיאור מלכותו; אסכולות מסוימות מקבלות את הסיפור התנ"כי כנכון בעיקרו, גם אם מוגזם לעיתים, ואחרות דוחות אותו לחלוטין ורואות בו סיפור שנארג מאות שנים מאוחר יותר. טיעון זה הסתמך בין השאר על הטענה כי אין ממצאים ארכאולוגיים או כתובים המתייחסים לבית המלוכה המפואר שהיה אז, לכאורה, בארץ ישראל. גילוי מצבה ארמית בשנת 1993, בה יש אזכור מפורש ל"בית דוד" שם קץ, בעיני רוב החוקרים, למחלוקת על קיומו ההיסטורי של בית דוד, אך הותיר בעינו את הוויכוח האם מפעלי הכיבוש של דוד ומפעלי הבנייה של שלמה אחריו אכן בוצעו על־ידם, שכן תיארוך מפעלי הבנייה העיקריים בארץ ישראל בראשית האלף הראשון לפנה"ס עדיין שנוי במחלוקת. יש המקדימים אותו לימי שלמה ויש המאחרים אותו לימי עמרי.

ה' בכסלו

ה' בכסלו הוא היום החמישי בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

היסטוריון

היסטוריון הוא אדם העוסק בחקר ההיסטוריה האנושית ובתיאורה; בהערכת האירועים הקובעים בהיסטוריה; בהצעת תיקוף של פרק זמן מוגדר; בהצבעה על העיקר ועל הטפל במסכת האירועים של האנושות; ובפרשנות וההדרה של תעודות היסטוריות.

הרודוטוס, המכונה "אבי ההיסטוריה", חי במאה ה-5 לפנה"ס ולפי המקובל היה הראשון לכתוב חיבור היסטוריוגרפי: "היסטוריות". מאז העת העתיקה עברו תפיסת מהותה של ההיסטוריה, שיטות המחקר המקובלות בה, סוגות ואופנים של כתיבתה, ובעיקר התמות הגדולות שלה, שינויים רבים ומהותיים.

המילונאי ראובן אלקלעי הציע תחת "היסטוריון" את חידושו תּוֹלָדָן.

י"ז באב

י"ז באב הוא היום השבעה עשר בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בי"ז אב היא פרשת עקב.

י"ט בתמוז

י"ט בתמוז הוא היום התשעה עשר בחודש העשירי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הרביעי

למניין החודשים מניסן.

כ"ח באייר

כ"ח באייר הוא היום העשרים ושמונה בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השני

למניין החודשים מניסן.

כ"ט באייר

כ"ט באייר הוא היום העשרים ותשעה בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השני

למניין החודשים מניסן.

מלכי יהודה וישראל

על פי המתואר בספר שמואל, שבטי ישראל שבארץ-ישראל התגבשו לממלכה אחת שעליה מלך תחילה שאול המלך ולאחריו דוד המלך. בספר מלכים ובדברי הימים מתואר כיצד לאחר מות שלמה, בנו של דוד, מתפצלת ממלכת ישראל המאוחדת לשתי ממלכות: ממלכת ישראל וממלכת יהודה.

ממלכת ישראל כללה את עשרת השבטים ומלכה הראשון היה ירבעם. ממלכת יהודה כללה את השבטים יהודה ובנימין ומלכה היה רחבעם בן שלמה. ממלכת ישראל כללה כמה שושלות, בעוד שושלת בית דוד לא פסקה עד לאובדן העצמאות והיציאה לגלות בבל.

ספר שופטים

סֵפֶר שׁוֹפְטִים הוא הספר השני בקבוצת ספרי הנביאים שבתנ"ך, אחרי ספר יהושע ולפני ספר שמואל. הספר מתאר את קורותיה של תקופת השופטים בתולדות עם ישראל, היא התקופה שאחרי כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה ועד ימיו של שמואל הנביא וראשית המלוכה.

ספר שמואל

ספר שְׁמוּאֵל הוא השלישי בספרי קובץ נביאים שבתנ"ך. הספר מתאר את ההתרחשויות משלהי ימי השופטים עד שלהי ימי מלכותו של דוד. הוא מגולל את פועלם של שני השופטים האחרונים, עלי הכהן ושמואל הנביא, את עליית מוסד המלוכה בראשות מלך ישראל הראשון שאול, ואת עלייתו ותקופת מלוכתו של דוד.

שאול

שָׁאוּל בֶּן קִישׁ הוא דמות מקראית המוזכרת בתנ"ך כמלך הראשון על ממלכת ישראל המאוחדת. תקופת מלכותו מתוארכת למחצית השנייה של המאה ה-11 לפנה"ס. רובם המוחלט של סיפורי שאול המוכרים לנו, מופיעים בספר שמואל. רק סיפור מותו של שאול בהר הגלבוע מוזכר גם בספר דברי הימים.

שאלות ותשובות

שאלות ותשובות (בראשי תיבות: שו"ת) הוא כינוי לאחת מהסוגות הענפות והפוריות בספרות התורנית, בעיקר בתחום ההלכה. השו"ת מכיל מאגר של שאלות ותשובות הלכתיות, אשר נשאלו על ידי הציבור הרחב, ונענו על ידי רב אחד או קבוצה של רבנים. נמצאות גם שו"ת בענייני אגדה וכדומה (שאינם נוגעים להלכה).

שמואל (אמורא)

שמואל (165 לספירה לערך, נהרדעא - 257 לספירה לערך) הוא אמורא מפורסם בן הדור הראשון של אמוראי בבל, כהן ומנהיג הקהילה היהודית בנהרדעא. שותפו להנהגת יהדות בבל ולעיון התלמודי, רב, הגיע מארץ ישראל לבבל בשנת 219 לספירה, ייסד את המתיבתא (ישיבה) היהודית בסורא אשר בבבל. שמואל היה לחברו של רב ובר-הפלוגתא שלו. מלבד תפקידיו בהנהגה ובתורה, היה שמואל גם רופא ואסטרונום, ושימש כרופאו של רבי יהודה הנשיא. על שמו בית החולים שמואל הרופא.

שמואל יוסף עגנון

שְׁמוּאֵל יוֹסֵף עַגְנוֹן (י"ח באב ה'תרמ"ז, 8 באוגוסט 1887 – י"א באדר א' ה'תש"ל, 17 בפברואר 1970), מוכר גם בשם המקוצר שַׁ"י עַגְנוֹן, מגדולי הסופרים העבריים בעת החדשה. חתן פרס נובל לספרות לשנת 1966 וחתן פרס ישראל לספרות.

עגנון נולד בעיירה בוצ'אץ' שבגליציה המזרחית (באוקראינה של היום). שמו שניתן לו בלידתו היה שמואל יוסף צַ'צְ'קֶס (או בכתיב היידי שהעדיף: טשאטשקיס ולפעמים טשאטשקעס). בשנת 1908 עלה לארץ ישראל, כשהוא כבר סופר צעיר, והמשיך בכתיבה בארץ. בשנת 1912 היגר לגרמניה למשך 12 שנים, שלאחריהן, ב-1924, עלה שוב לארץ ישראל והשתקע בה עד סוף ימיו.

הסיפור הראשון שפרסם בארץ ישראל, באוקטובר 1908, היה "עגונות", ובעקבותיו שינה את שמו לעגנון. עגנון פרסם ספרים רבים בימי חייו בהוצאת שוקן, שהוקמה בעיקר בשבילו, וספריו היו הראשונים שפורסמו בה. לאחר מותו פרסמה בתו, אמונה ירון, כתבי יד רבים שאותם לא פרסם בימי חייו. ספריו של עגנון תורגמו לשפות רבות, וזכו להצלחה ולהערכה ברחבי העולם. ספריו של עגנון עוסקים בשאלות הקשורות לעם היהודי, בארס פואטיקה, בפסיכולוגיה ובנושאים נוספים רבים. בין יצירותיו הבולטות: הרומנים "הכנסת כלה" "אורח נטה ללון", "תמול שלשום", הרומן הקצר "סיפור פשוט" והנובלות "והיה העקוב למישור", "בלבב ימים" ו"תהילה".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.