שמגר בן ענת

שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת לפי המקרא, היה השופט השלישי ששפט את ישראל בתקופת השופטים[1].

ספר שופטים אינו מרחיב רבות על קורותיו, ומסתפק בשני פסוקים בלבד:

"וְאַחֲרָיו הָיָה שַׁמְגַּר בֶּן-עֲנָת, וַיַּךְ אֶת-פְּלִשְׁתִּים שֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ בְּמַלְמַד הַבָּקָר; וַיּוֹשַׁע גַּם-הוּא אֶת-יִשְׂרָאֵל"

שופטים, ג: ל"א

"בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת, בִּימֵי יָעֵל, חָדְלוּ אֳרָחוֹת; וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת"

שופטים, ה: 6, מתוך שירת דבורה
שמגר בן ענת
Speculum Darmstadt 2505 31r Sangor
שמגר מכה בפלשתים במלמד הבקר. איור משנת 1360 לערך
שופט ישראל ה־3
משבט לוי
אירועים בתקופתו הכה 600 פלשתים במלמד הבקר

מי היה שמגר בן-ענת?

ייחודו של סיפור שמגר בן־ענת

בסיפורו של שמגר בן-ענת, בניגוד לשאר השופטים, ממעט הכתוב במסירת פרטים אישיים אודות שבטו, משפחתו, ייחוסו, מקום מושבו או מצבו הכלכלי. אין בסיפורו גם את המוטו המעגלי המאפיין את ספר שופטים (חטא -> עונש ->זעקה לה'-> ישועה וחוזר חלילה). הסופר המקראי מסתפק בתיאור קצר וענייני של האירועים.

כמו כן קיים בסיפורו אלמנט רב של הקצנה. בהתאם למסופר נלחם שמגר בן־ענת במלמד בקר, כלי נשק בלתי שגרתי בלבד, והרג באמצעותו 600 פלשתים.

השימוש במלמד־בקר, תואם, עם זאת, את המונופול שהיה לפלשתים על חרושת־ברזל ואת העובדה שהצליחו לכפות על בני־ישראל איסור ייצור כלֵי־נשק רגילים.

מקור שמו של שמגר בן-ענת

שמו של שמגר בן-ענת אינו נשמע כשם עברי. הסיבה לכך היא אזכור האלילה הכנענית הלוחמת ענת כחלק משמו. זאת ועוד, השם "שמגר" נדיר מאוד בשאר המקרא. יתר על-כן, יש המוצאים תימוכין לכך ששמגר בן-ענת לא היה מבני ישראל, בכך ששמו מוזכר לצדה של יעל אשת הקיני, אשר גם היא לא הייתה מבני ישראל.

ההסברים למקור שמו של שמגר בן-ענת הם רבים, ובהם ניתן למצוא את ההסברים להלן:

  • יש המנסים לזהות את שמגר בן-ענת עם סרן סורי בשם "בן-ענת", אשר רעמסס השני גמל לו על שירותו המסור בכך שהשיא את בתו לאחד מבניו. עם זאת, טענה זו איננה מחזיקה אל מול התיארוך המקובל של התחלת האיום הפלישתי על ארץ כנען וסביבותיה.
  • יש חוקרים הרואים בשם משפחתו של שמגר נגזרת של שם עירו: (בית) ענת, אשר משערים כי התקיימה בזמן תקופת השופטים בגליל.

תאוריות אחרות גורסות כי מקור השם "שמגר" איננו שמי כלל.

  • על פי אטימולוגיה של השפה המצרית יש הקובעים כי "שמגר" הוא למעשה הרכב של התעתיק העברי של המונח המצרי המקביל ל"נווד", "זר" או "קבצן" (s’m3). התעתיק למילה העברית הוא "גר".
  • תאוריה נוספת היא כי שמו של שמגר בן-ענת הוא למעשה תעתיק של השם החורי Simgiari, הידוע מתעודות נוזי. שם זה מורכב משם האלוהות Simiegi הידוע מתעודות שמצאו בחתושש, בירת ממלכת החתים, ומהיסוד ari השכיח בשמות החוריים. אמנם בטקסטים מנוזי ומאוגרית מתועד סדר הפוך של היסודות, אשר פירושו הוא (האל) שמג נתן – אך ייתכן שיש כאן מקרה של הפיכת יסודות חוריים בפי דוברי שמית.
  • מקור נוסף משנה במקצת תאוריה זאת – אך עדיין נשאר בתחום החיתים – וגורס כי היו שביקשו לראות בשם "שמגר" גרסה פונטית של השם Sangara - שמו של אחד ממלכי כרכמיש במאה השמינית לפני הספירה; הואיל וכרכמיש נשלטה אז בידי שושלת נאו-חתית, אפשר כי השם שמגר/סנגרה הוא שם חתי שאול.
  • יש המתייחסים לשם שמגר כאל שם מצרי מבני שבט Hanean שנזכרו בכתבי העיר מארי אך טענה זאת אינה ודאית ביותר ואינה רווחת בקרב החוקרים, בעיקר בגלל הזמן שבין מארי לבין חדירתם של גויי הים.
  • אפשרות נוספת, ואחרונה, היא שההשפעה החזקה של החורים והחיתים, באותה תקופה, על ארץ כנען גרמה לתופעת אימוץ של שמות זרים.

הצירוף "בן-ענת" נמצא חרות אף על ראשי חצים שנתגלו בבקעת הלבנון ובאל-חד'ר שליד בית לחם (מהמאות ה-11 וה-12 לפני הספירה). ניתן איפוא לשער כי השם "בן-ענת" הוא כינוי שנשאו לוחמים מקצועיים בכנען.

  • אותיות ומילות השם שמ-גר הם אותיות השם גר-שם, שם המוזכר אצל בני לוי, כגון בנו של משה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שופטים, פרק ג', פסוק ל"א
אהוד בן גרא

אֵהוּד בֶּן גֵּרָא לפי המקרא, היה השופט השני ששפט את ישראל בתקופת השופטים. על פי הנאמר בשופטים, ג', ט"ו, אהוד היה משבט בנימין - "אהוד בן גרא בן הימיני", וכך גם על פי דברי הימים א', ח', ג' וכן שמואל ב', ט"ז, ה'.

אהוד היה שמאלי, שנאמר: "איש איטר יד ימינו".

אילון הזבולוני

אֵילוֹן הַזְּבוּלֹנִי לפי המקרא, היה השופט העשירי ששפט את ישראל בתקופת השופטים.

אילון נזכר בשני פסוקים בספר שופטים:

האויב מולו נלחם אילון אינו נזכר בפסוקים ולכן אינו ידוע. אילון שפט את ישראל עשר שנים ונקבר באַיָּלוֹן.

מקור השם אילון שנוי במחלוקת בקרב החוקרים. לרוב שם זה מתפרש כקשור לעץ האלון. לפי סיומת השם xון, ניתן לפרש את השם כקשור לאייל ודומה לעגלון מבחינת המשקל. אפשרות שלישית היא שהשם קשור לשם האכדי "אִלָנׁ‏‎ם" שמשמעותו איש האלוהים או האל הקטן.

אלון מוצב

אֵלוֹן מֻצָּב, אתר מקראי הממוקם ליד העיר שכם, בו נמשח אבימלך, למלך על ידי בעלי שכם.

אמורי (עם)

הָאֶמוֹרִי (או אָמוּרוּ) הוא עם שמי ששכן ממערב לנהר פרת, החל מחציו השני של האלף השלישי לפנה"ס. נזכר גם במקרא כאחד מעמי כנען שנכבשו על ידי שבטי ישראל, ובהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא האמורי. ואילו מחוץ למקרא, השימוש במונח אמורו אינו קבוע; הוא יכול לציין שבטים שמיים מערביים, או שבטים שמיים מזרחיים, לעיתים משמש כמונח גאוגרפי מדיני המציין ממלכות שונות בסוריה ובארץ ישראל.

ארמים

הָאֲרַמִּים היו עם שמי נוודי אשר חי באזורי סוריה ועיראק של היום. האזור שיושב בארמים מעולם לא היווה אימפריה או מסגרת מדינית לכלל הארמים והם היו מפוצלים למספר ממלכות, אך למרות זאת התרבות הארמית הצליחה להשפיע על עמים אחרים ששכנו באזור כמו האשורים, הבבלים והיהודים בתהליך שנקרא "ארמיזציה".

בעז

בֹּעַז (נהגה במלעיל) הוא דמות מקראית מתקופת השופטים, מגיבורי מגילת רות. נכדו של נחשון בן עמינדב, מצאצאי פרץ בן יהודה, בעלה של רות, אביו של עוֹבֵד, סבו של ישי ואבי-סבו של דוד המלך.

ברק בן אבינעם

בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם הוא דמות מקראית, מנהיג צבאי שנזכר בספר שופטים (פרקים ד' – ה') ומי שפעל יחד עם דבורה הנביאה. מוצאו היה מן העיר קדש נפתלי שבשבט נפתלי.

גלגל (אתר מקראי)

גִּלְגָּל הוא אתר מקראי הנזכר 39 פעמים בתנ"ך. השם האונומטופיאי, מהשורש 'גל', נובע מהצורה המעוגלת, האופיינית למתחמי נוודים. הגלגלים היו האתרים המרכזיים לשבטי ישראל בזמן התנחלות והשופטים.

גרגשי

גִּרְגָּשִׁי הוא שמו המקראי של עם המוזכר כאחד משבעת עמי כנען אשר שכנו בארץ ישראל טרם כיבושהּ, ואשר במקרא מובטח לעם ישראל שאלוהים יגרשם מהארץ לשם כיבושהּ על ידי ישראל. עם זאת, גם נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצא הגרגשי, בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין.

דבורה הנביאה

דְּבוֹרָה, לפי המקרא, הייתה נביאה, והשופטת הרביעית ששפטה את ישראל בתקופת השופטים.

סיפורהּ מתואר בספר שופטים, פרק ד' ופרק ה'. היא ידועה בעקבות שירת הניצחון על צבא יבין מלך כנען: "שירת דבורה" (ספר שופטים, פרק ה').

יאיר הגלעדי

יָאִיר הַגִּלְעָדִי לפי המקרא, היה השופט השביעי ששפט את ישראל בתקופת השופטים.

מוצאו של יאיר הוא משבט מנשה, מחצי השבט שממזרח לירדן.

יבוסים

על פי המקרא, הַיְבוּסִים היו שבט כנעני שהתגורר בירושלים בעת הטרום-מקראית (שלהי האלף ה-2 לפנה"ס). בימיהם נקראה ירושלים יְבוּס עד לימי המלך דוד שכבש את העיר בשנת 1004 לפנה"ס לערך. בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין, נצטוו בני ישראל להכרית גם את העם היבוסי.

כוכב השחר (נשק)

כוכב השחר הוא כלי נשק אירופאי מתקופת ימי הביניים, העשוי ממוט אחיזה אליו מחובר כדור מתכת משונן. כלי הנשק כונה גם "מתז המים הקדוש", בתנ"ך הכלי מופיע בשם "מלמד הבקר" (ככל הנראה במקור החקלאי המיועד לרעיית פרות) בפסוק "וְאַחֲרָיו הָיָה שַׁמְגַּר בֶּן-עֲנָת, וַיַּךְ אֶת-פְּלִשְׁתִּים שֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ בְּמַלְמַד הַבָּקָר; וַיּוֹשַׁע גַּם-הוּא אֶת-יִשְׂרָאֵל" (ספר שופטים ג', לא).

לנשק זה גדלים שונים ואורכי ידיות שונים בהתאם לשימוש שנעשה בו (עבור חיל רגלים - ידית מאורכת, ועבור פרשים - ידית מקוצרת), הוא מאוד כבד ותפעולו מתבסס על מכות חזקות ואיטיות (הנפות מלאות). זהו נשק איטי ומגושם ובדרך כלל לא היה קטלני יותר מחרב או אלה. יתרונו הגדול עליהם היה שקשה לחסום אותו, בעיקר בשל משקל הכדור.

כלי הנשק נכנס לשימוש באירופה לקראת סוף המאה ה-13. הוא לא היה בשימוש נרחב בקרב מעמד האבירים, שהעדיפו את החרב על פניו, אך שימש אנשי דת ואנשי מיליציה אשר חיברו מסמרים לאלתם, מאחר שהיה זול בהרבה מהחרב.

כוכב השחר נגזר מאחד מכינויי השטן בנצרות, לוציפר כוכב השחר. הוא קיבל כינוי זה גם בגלל צורתו וגם בגלל שימושו על ידי נזירים.

המונח "כוכב השחר" עשוי לשמש לעיתים גם לתיאור אלה שבראשה מורכבת שרשרת המחוברת לכדור מתכת משונן או שלשלת לה מחובר כדור מתכת משונן (ללא מוט), אך המינוח הנכון לכלי נשק זה הוא מורג וזאת, עקב דמיונו לכלי החקלאי מורג.

מדין

מִדְיָן היא ארץ ועם המוזכר במקרא ובקוראן. לפי המקרא המדיינים הם צאצאיהם של אדם שנקרא מדין, שהיה בנו השישי של אברהם מפילגשו קטורה.

מחלון וכליון

מַחְלוֹן וכִלְיוֹן הם דמויות מקראיות של שני אחים המופיעים במגילת רות.

השניים הם בניהם של אלימלך ונעמי. השניים נישאו לשתי אחיות: רות וערפה, שעל-פי חז"ל היו בנותיו או נכדותיו של עגלון מלך מואב. מחלון נשא את רות לאישה ואילו כיליון נשא את ערפה.משפחתם התגוררה בבית לחם ועקב הבצורת והרעב עזבה המשפחה את ארץ ישראל והתיישבו בשדה מואב.

אלימלך ושני בניו מתו במואב ואילו נעמי ורות האלמנות חוזרות לארץ ישראל, לאחר שהבצורת והרעב תמו. ערפה מחליטה להישאר במואב.

מלמד בקר

מלמד או למד הוא כלי שבעזרתו מכוון רועה צאן או בקר את הכבשים, הפרות והעיזים. באמצעות המלמד מכוונים את הבהמה כדי שתחזור למסלול או מזרזים אותה. בעבר הכלי היה בנוי כמקל אליו מחובר וו מתכת חד ומעוקל שנקרא "דרבן". בחקלאות התעשייתית נפוץ השימוש בשוקר חשמלי שהחליף את מלמד הבקר המסורתי, וכן בצינורות גומי או פלסטיק.

ספר שופטים

סֵפֶר שׁוֹפְטִים הוא הספר השני בקבוצת ספרי הנביאים שבתנ"ך, אחרי ספר יהושע ולפני ספר שמואל. הספר מתאר את קורותיה של תקופת השופטים בתולדות עם ישראל, היא התקופה שאחרי כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה ועד ימיו של שמואל הנביא וראשית המלוכה.

פריזי

הפְּרִזִּי הוא שמו המקראי של עם המוזכר כאחד משבעת עמי כנען, אשר שכנו בארץ ישראל טרם כיבושהּ, ואשר במקרא מובטח לעם ישראל שאלוהים יגרשם מהארץ לשם כיבושהּ על ידי ישראל. עם זאת, גם נצטוו בני ישראל להכרית כל צאצאי הפריזי, בהתאם למצוות מחיית שבעה עממין.

תקופת השופטים

תקופת השופטים היא תקופה המתוארת בתנ"ך בספר שופטים ובמגילת רות, בה הנהיגו השופטים את עם ישראל. התקופה מתחילה עם פטירתו של יהושע בן נון בעת התנחלות השבטים בארץ ישראל, ומסתיימת עם המלכת שאול המלך בידי שמואל הנביא, בשנת 1030 לפנה"ס לערך.

במהלך התקופה היו בני ישראל מפולגים לשבטים, בלי שלטון מרכזי ומסודר. נראה כי לרוב דאגו בני ישראל לנחלה המשפחתית והשבטית:

מדי פעם יצאו מספר שבטים יחד לעימות. הפסוק הסוגר של ספר שופטים מתאר בצורה מיטבית את המצב:

הספר מתאר נוסחה קבועה, לפיה שבט או שבטים מסוימים נתונים תחת עולו של אויב (בשל משבר אמוני), ולאחר פניה לאל מקים האחרון שופט. זה מארגן את השבט או חלקים ממנו, ויוצא לעימות צבאי המסתיים בהבסת האויב וחזרה לתקופה של שקט.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.