שם תאופורי

שם תֵּאוֹפוֹרִייוונית: נושא אלוהים) הוא כינוי של אדם, מקום או מושג, המכיל בתוכו שם של אלוהות. שמות תאופוריים היו שכיחים בין השאר בתרבויות המזרח הקדום. עדויות להם, בכתובים או בממצאים ארכאולוגיים, משמשות כלי חשוב להבנת ההיסטוריה הדתית של תרבויות אלו.

שמות תאופוריים בתרבויות המזרח הקדום

ברבות מתרבויות המזרח הקדום היו שמות תאופוריים הדרך העיקרית לכינוי אנשים, ובעיקר גברים. בחירה בשם כזה נועדה כנראה להצהיר על נאמנות לאל מסוים ולבקש את הגנתו על הילד.

בתקופות שבהן מרבית השמות התייחסו לאל בולט אחד, היה זה האל הראשי (ראש הפנתאון) או האל הלאומי של התרבות. כך, שמות אשוריים מרבים להכיל את התיבה "אשור" (לדוגמה: אשורבניפל); שמות בבליים מכילים את התיבה "נבו" (נבוכדנצר), "בֵּל" (בלשאצר) או "סין" (סנחריב); שמות אדומיים "קוס" (קוסגבר); שמות מפיניקיה וקרתגו את התיבה "בעל" (חניבעל); שמות ממואב את התיבה "כמוש", וכיוצא בזה.

שמות תיאופוריים של מקומות

כאשר מקום נושא שם תיאופורי עשוי הדבר להעיד על פולחן לאלוהות הרלוונטית במקום. לעיתים קרובות שמו של המקום נותר על כנו גם כאשר הדת המקומית משתנה. בארץ ישראל רבים משמות המקומות מתחילים במילה "בית", סימן למקדש שהתקיים במקום. בין המקומות הנושאים שם אלים בארץ ישראל נמצאים:

בספר במדבר מסופר שבני ראובן בנו מחדש את הערים שנכבשו מסיחון ומעוג והסבו ושינו את שמותיהן התאופוריים "וְאֶת נְבוֹ וְאֶת בַּעַל מְעוֹן מוּסַבֹּת שֵׁם" (במדבר לב לח) ככל הנראה על מנת שלא ישאו שמות אליליים.

שמות תאופוריים ביהדות

רבים מבני ישראל, ובעיקר הגברים, נשאו, החל מתקופת ההתנחלות, שמות המכילים את שם אלוהי ישראל. התיבה "אל", והתיבות "יה", "יהו", או "יו", המשמשות כקיצורים של השם המפורש "יהוה", הופיעו הן בראשית השמות והן בסופם. לעיתים נדירות מופיעים גם שמות עם התיבה "שדי" כגון בשמות שדי, עמישדי, צורישדי ושדיאור.

הבדלים בין ממלכת יהודה וישראל

ייתכן כי שמות תאופוריים היו נפוצים יותר בממלכת יהודה מאשר בממלכת ישראל. שכן, שלא כבממלכת ישראל, רוב שמות המלכים היהודאים היו תאופוריים.

התנ"ך מכיל 194 שמות המסתיימים ב"יה" או "יהו"; לעיתים מתייחס הכתוב לאותה דמות בשתי הסיומות – עובדה המעידה על היותן חליפיות. כך לדוגמה המלך חזקיהו נקרא גם "חזקיה", והנביא ירמיהו נקרא גם "ירמיה". לעיתים משמשת הקידומת "יו" בשמות ישראליים היכן שהקידומת "יהו" משמשת בשמות יהודאים.

חוקרים רואים באופן שבו התקצר השם המפורש יהוה ל"יה", "יו" או "יהו" עדות לאופן ביטויו; על פי שיטה זו אופן הביטוי הנכון הוא, בתעתיק אנגלי, Yahweh.[דרוש מקור]

שמות יהודיים הנושאים שמות אלים זרים

מספר מועט יותר, אך ניכר, של שמות ישראליים ויהודיים אזכרו גם אלים אחרים:

שמו של האל המצרי רע מופיע בשמו של אחירע, מיוצאי מצרים; האלה שמש נתנה את שמה ליישוב הכנעני בית שמש שהמשיך להיקרא בשם זה גם בתקופה הישראלית וגם בימינו, ובעקיפין לשופט שמשון שפעל באותו אזור; ואילו האלים עשתר ומורדוך השתמרו בשמותיהם של אסתר המלכה (ששמה העברי היה הדסה) ושל דודה מרדכי היהודי. לפי ג'ון גריי, האל הכנעני שלם, כנראה מופיע בשמם של בני דוד, אבשלום ושלמה המלך, ובשם העיר שכבש - ירושלם.[1] בפרשנות המסורתית שמות אלו מתקשרים למילה שלום.

נפוץ מכל אלה היה השימוש בשמו של האל הכנעני בעל, שפולחנו היה נפוץ מאוד בתקופת השופטים והמלכים. מבקרי מקרא כתבו שהוא שמופיע בשמותיהם של "ירובעל" (גדעון), "אשבעל" בן שאול, "מפיבעל" בן יהונתן, "בעל" דודו של שאול, "בעל-חנן" הגדרי ו"בעל-יה", מנאמני דוד, ו"בעל-ידע" מבני דוד. מאידך, פרשנים מסורתיים כתבו שלפני שהתפשטה בישראל עבודת הבעל, שימש שמו שמשמעו 'אדון', גם כתואר לאלוהי ישראל, ועל שמו נקראו צאצאי שאול ודוד.[2]

לעיתים, מתוך השוואה בין ספר דברי הימים לכתוב בספרי התורה[דרוש מקור] והנביאים, ניכרים מקומות בכתוב בהם העורכים מחו את שם הבעל משמות יהודיים, מתוך התנגדותם למשמעות האלילית של השם. שינויים אלו נעשו בשלוש דרכים:

  1. שינוי התיבה "בעל" למלה שלילית כדוגמת "בושת" או "תופל".
  2. שינוי חלקו האחר של השם לפועל המבטא התנגדות לאליל, כדוגמת מריב-בעל.[דרוש מקור]
  3. שינוי השם "בעל" ל"אל" או "יה". במקרים אלו אין אפשרות לעמוד על השינוי אלא אם כן הוא יוצר סתירה עם מקור אחר בכתובים.

כך למשל שונה שמו של "אשבעל" בן שאול ל"איש-בשת", שמו של "מפיבעל" בן יהונתן שונה פעם אחת למפיבושת ופעם שנייה ל"מריבעל", "בעל-ידע" בן דוד המלך תוקן ל"אל-ידע", והוסף הסבר אנטי-אלילי לשמו של "ירובעל". ייתכן גם ששמו המקורי של אחיתופל היה "אחיבעל", שכן בספר דברי הימים מופיע שמו כאחיה.

שמות תאופוריים מאורכים או מקוצרים

יחסי השכיחות בין הסיומות "יה" ו"יהו" שבשמות התאופוריים נבדלים ברובד העברית שבו הן מופיעות. בעברית המקראית הקלאסית - השימוש בשם המוארך נפוץ יותר, ואילו בעברית המקראית המאוחרת, המושפעת מהארמית, ניכרת התרופפות של העיצורים הגרוניים ועלייה בתפוצת השמות בעלי הסיומת המקוצרת. המופעים בעלי הסיומת המלאה בספרות המאוחרת הם כמעט תמיד שמות אנשים מתקופת בית ראשון וכנראה שהשתמרו לסופר המקראי כתבים בהם נעשה שימוש בסיומת ארוכה יותר.[3] תופעה זו מאפשרת להבחין בצורה נוחה יחסית בין טקסטים השייכים לתקופות שונות בעברית המקראית.

שמות מקראיים מסוימים מופיעים בתצורה מקוצרת רק בספרי המקרא המאוחרים.[3]

תופעה זו מודגמת גם בכתבי כת מדבר יהודה, שם במגילת ישעיהו מופיעים שמות בצורתם המקוצרת, על אף שבנוסח המסורה של ספר ישעיהו - השמות באים בצורתם המלאה.[4][5]

אישים לא-עבריים שנשאו שמות תאופוריים הנשמעים יהודיים

מספר מלכים כנענים, כגון חזאל מלך ארם, הצלאל ופדאל מלכי עמון, מלכיאל מלך גזר ואלישת (דידו) מלכת קרתגו, נשאו את התיבה "אל" בשמם - עובדה זו אינה מפתיעה לנוכח היותו של אל ראש הפנתאון הכנעני.

שנויה במחלוקת היא הופעתה של התבנית "יהו" או "יה" בשמות מלכים נוכריים, שכן היא עשויה להעיד על שילובו של האל יהוה, הייחודי ליהדות, בפנתאונים כנעניים. כך בספר שמואל מופיע יורם בן תעי מלך חמת, בארכיון אבלה, המתוארך לסביבות שנת 2500 לפנה"ס, מופיעים מספר שמות בעלי הסיומת "יה" או "יהו", ובהם מיכיה, עבדויה, פטריה, ושומיהו,[6] ואילו באסטלת ספירה, מן המאה ה-8 לפנה"ס, מופיע שמו של בר-גאיה מלך כתך לצד מתעאל מלך ארפד.

שמות תאופוריים באסלאם

בתרבויות פרה-אסלאמיות בחצי האי ערב, וביתר שאת בקרב המוסלמים, רווח השימוש בצירוף "עבד אל-" (או עבדול), שפירושו "עבדו של", לפני שם האל. בניגוד ליהדות, שבה הגיוון בשמות נובע משינוי הפעלים והתארים המצורפים לשם האל, באסלאם נובע הגיוון מן השימוש החלופי באחד מ-99 תאריו של אללה, כדוגמת עבד אל-עזיז (העז), עבד אל-והאב (המעניק), ועבד אל-רחמן (הרחמן).

שמות תאופוריים בתרבויות המערב

גם בתרבויות מערביות קיימים שמות תאופוריים, אך הם נפוצים פחות. דוגמאות לכך הם השם אפולוניוס ואתנודורוס בתרבות יוון, או כריסטינה בנצרות. שמות נוצריים נפוצים אחרים הם תיאודורוס (מתת האל) או תיאופילוס (אוהב האל, בגרסה לטינית אמדאוס). על כל פנים, בשלב מוקדם מאוד בתולדות הנצרות התקבע הנוהג להעניק שמות על שם תלמידיו ובני משפחתו של ישו, ועל שם קדושים מאוחרים יותר. שמות על שמו של ישו עצמו נדירים למדי, אם כי בכמה ארצות דוברות ספרדית מקובל השם "חסוס", כלומר ישו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ John Gray, “The Desert God ˁṮTR in the Literature and Religion of Canaan,” Journal of Near Eastern Studies 8/2 (1949), pp. 72-83
  2. ^ יהודה קיל, פירוש דעת מקרא על ספר דברי הימים א', פרק ח', פסוק ל"ג
  3. ^ 3.0 3.1 יחזקאל קוטשר, הלשון והרקע הלשוני של מגילת ישעיהו השלמה ממגילות ים המלח, 1959, עמ' 93
  4. ^ לדוגמה, בישעיהו א', א' שם המלך המוזכר הוא עוזיהו, אולם במגילה הוא נקרא עוזיה (ללא ו')
  5. ^ נפתלי הרץ טור-סיני, תעודות לכיש : מכתבים מימי ירמיהו הנביא, ירושלים, 1950, עמ' 2
  6. ^ G Pettinato, The Royal Archives of Tell Mardikh-Ebla, The Biblical Archaeologist, 1976
אדני צדק

אֲדֹנִי צֶדֶק דמות מקראית, מלך ירושלים בזמן כיבוש הארץ על ידי יהושע, שמו נזכר בספר יהושע, פרק י', פסוק א':

כאשר נודע לאדני צדק כי הערים העי ויריחו נפלו בידי הצבא הישראלי ותושבי גבעון נכנעו, כרת אדני צדק ברית עם מלכי חברון, ירמות, לכיש ועגלון והכריז מלחמה על הגבעונים. לדעת יהודה אליצור, כוונת המלכים הייתה להלחם נגד הגבעונים אותם ראו כבוגדים ולא נגד ישראל.

יהושע נחלץ לעזרת הגבעונים ונלחם בחמשת המלכים. המלכים ברחו והסתתרו במערה ליד מקדה. יהושע ציווה לקחת את חמשת המלכים ולתלות אותם.

אחאב

אַחְאָב היה מלך בממלכת ישראל, בנו של עמרי מלך ישראל. היה שותף למלוכה בשנים 873 עד 871 לפני הספירה ומלך בשנים 871 עד 852 לפני הספירה. דגל במדיניות של שלום, פיוס ושיתוף פעולה עם המדינות השכנות. כך למשל חמל על אויבו בן הדד השני, מלך ארם-דמשק, וזכה לעדיפות בקשרים מסחריים איתו. על ימי מלכותו מסופר בהרחבה בספרי מלכים אך המקרא מתמקד בעיקר בחטאיו וביחסים בינו לבין אליהו הנביא, ופחות במדיניות החוץ בימיו. בפרט, המקרא מתעלם מקרב קרקר שבו עצרה ברית מלכים אזורית בהשתתפות אחאב את הפלישה האשורית.

בימיו התהדקה הברית עם הצידונים בעקבות נישואיו לאיזבל, בתו של אתבעל מלך צידון, ובנוסף חיזק אחאב את הברית עם ממלכת יהודה על ידי נישואי עתליה בתו ליהורם, בנו של יהושפט מלך יהודה. בריתות אלו חיזקו את מעמדה הכלכלי-מסחרי של הממלכה הצפונית וסיפקו לאחאב אמצעים כספיים למפעלי בנייה ולהגברת יכולתו הצבאית, אך הקשר ההדוק עם הצידונים הגביר את ההשפעה הדתית הזרה על ממלכת ישראל, וזו עוררה את התנגדותם של הנביאים ולבסוף הובילה להפיכה שלטונית בימי יהורם בנו.

אחאב היה מצוי בעימות תמידי עם ארם דמשק, בה מלך אז בן-הדד השני, וסופו שנהרג בקרב נגדו ברמות גלעד.

במספר ערים בארץ יש רחובות על שמו, ביניהם באר שבע, אשדוד וקרית אונו.

איוב

אִיּוֹב הוא דמות מקראית, אשר סיפורו האישי מסופר בראשית ספר איוב בפרקים א'-ב', המהווים פתיחה לספר, ובסופו בפרק מ"ב, ז'-י"ז. מסופר עליו כי "הָיָה הָאִישׁ הַהוּא, תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע." בתלמוד הבבלי מובאת דעה לפיה: "איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה."

אליעזר (בן משה)

אֱלִיעֶזֶר הוא דמות מקראית, בנם של משה וציפורה. שמו מופיע פעמיים נוספות בדברי הימים א'.

אפולוניה (פירושונים)

אפולוניה (מיוונית: Ἀπολλωνία) הוא שם תאופורי שנגזר משם האל אפולו. שם זה שימש ערים רבות ברחבי העולם ההלניסטי.

האם התכוונתם ל...

חיאל בית האלי

חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי, דמות מקראית, שמו מופיע בספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוק ל"ד. בונה העיר יריחו בימי אחאב מלך ישראל, שנתקיימה בו קללת יהושע בן נון.

לאחר שהעיר יריחו נכבשה ונהרסה, הטיל יהושע קללה על מי שיבנה את העיר: "וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת-הָעִיר הַזֹּאת אֶת-יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ".בעת מלכות אחאב בנה את העיר חיאל ועל פי המסופר בספר ספר מלכים א', פרק ט"ז התגשמה בו קללת יהושע. בעת שהניח את יסודות העיר מת בנו הבכור אבירם ובעת שהציב את שערי העיר מת בנו הצעיר, שְׂגוּב : "בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת-יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ ובשגיב (וּבִשְׂגוּב) צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן." ייתכן כי חיאל היה נציב בימיו של מלך ישראל, אחאב שהוטלה עליו משימת ביצור העיר יריחו ובנייתה.

חנן בן יגדליהו

חנן בן יגדליהו הוא דמות מקראית המוזכרת בתנ"ך פעם אחת בלבד, בספר ירמיה. על פי המתואר במקרא, לבניו של חנן הייתה לשכה בבית המקדש אשר שכנה אשר שכנה ליד לשכות השרים, ומעל ללשכת מעשיהו בן שלֻם שומר הסף. הרקע לאזכור המקום בספר הוא שירמיהו מביא אל לשכת בניו של חנן את בני בית רכב, ומבקש מהם לשתות יין.

מכינוי של חנן כאיש האלוהים מסבירים הפרשנים המסורתיים שהוא כנראה היה נביא. גם במחקר מקובל לומר שזהו כינוי לנביא.העדות על מיקומה המדויק של לשכת בניו של חנן משמשת כנקודת מחלוקת עבור חלק מן החוקרים. יחד עם מספר מקומות נוספים במקדש, היא מציינת בדיוק רב ובפירוט את מיקומם של אתרים שונים במקדש. יש בקרב החוקרים רבים שמוצאים בציון המקומות הגאוגרפיים עדות למהימנותם של הכתובים, אחרים רואים בכך סימן של תיחכום ספרותי של מחברי סיפורים בדיוניים.במדרש ישנה התלבטות האם איש האלוהים הוא חנן עצמו או שמא הכינוי מוסב על אביו, יגדליהו. מסקנת המדרש היא שחנן הוא איש האלוהים ויגדליהו הוא כינוי שזכה לו מפני הגדולה שניתנה לו על ידי האל.

יהוא (שם פרטי)

יֵהוּא הוא שמם של כמה אישים במקרא. הבולט בהם הוא יהוא בן יהושפט בן נמשי מלך ישראל, הידוע גם ממקורות חיצוניים בני התקופה. נראה שמעיקרו הוא שם תאופורי המורכב מן היסוד יוֹ- (< יהו-), המתייחס כרגיל לה', בתוספת כינוי הגוף הוּא, במתכונת דומה לשמות המקראיים אֲבִיהוּא ואֱלִיהוּא. אולי הוא קיצור של צירוף מעין "ה' הוא (אלי)" או כיוצא בו. הצורה יֵהוּא במקום *יוֹהוּא (< *יהוהוא) משקפת כנראה בידול פונטי שחל ברצף של שתי תנועות מעוגלות: o-u > e-u. תופעה מקבילה מתועדת בשם יְהוֹשֻׁעַ, שבימי הבית השני התגלגל לצורה יֵשׁוּעַ (במקום *יוֹשׁוּעַ).

עדות למבטא השם במאה התשיעית לפני הספירה מצויה באובליסק השחור של שלמנאסר השלישי, שבו מוזכר יהוא מלך ישראל כשליט וסאל המעלה מס למלך אשור. שמו מופיע שם בצורה ia-ú-a. קשה לשחזר את צורת ההגייה העברית הקדומה המדויקת העומדת בבסיס תעתיק זה (אולי *יַוְהוּאַ [yawhūʔa]), אבל נראה שהתנועה הסופית משקפת הגייה קדומה של כינוי הנסתר הפרוד בצורה הוּאַה, מסורת הידועה גם ממגילות מדבר יהודה מאות שנים אחר כך.

יהוה

יהוה (נקרא גם: אדוני, השם המפורש, השם המיוחד, שם הויה, שם בן ארבע אותיות, או רק השם. נכתב גם: ה', ד', י"י, ידוד, או יקוק) הוא אחד משמותיו של אלוהים כפי שהוא מופיע במקרא ובספרות חז"ל, והוא השם הקדוש ביותר של האלוהים על פי המסורת היהודית.

יהועדן

יְהוֹעַדָּן היא דמות מקראית, אשת יואש ואמו של אמציה מלך יהודה אשר מלך אחריו.

מוצאה מירושלים.

יהושפט בן אחילוד

יְהוֹשָׁפָט בֶּן-אֲחִילוּד, דמות מקראית, שימש בתפקיד מזכיר בתקופת מלכות דוד ושלמה.

יואל הנביא

יוֹאֵל בֶּן-פְּתוּאֵל, הוא דמות מקראית, נביא, אשר ספרו הוא השני בספרי תרי עשר.

אם איננו מקבלים כפשוטה את הקביעה החז"לית הדרשנית, על פיה פתואל, אבי יואל, הוא שמואל הנביא, המקרא מנדב מעט מאד פרטים אודות יואל הנביא. התקופה בה חי ופעל אינה ידועה (ראו להלן), וכך אין לנו רקע כלשהו שבאמצעותו ניתן להבין מהו הרקע לנבואותיו של יואל. מעט המידע שיש בידינו מבוסס על השערות, שכן הספר, כרוב ספרי קובץ תרי עשר, אינו טורח ליידע אותנו בפרטים אודות הנביא או כותב הספר. כך, נוכל להניח שחי בירושלים או בסביבתה, שכן רבים אזכוריה בספר. פרט לכך, מובאת בתלמוד אמירה, ש"כל מקום ...(כשמפורש) שמו ולא שם עירו בידוע שהוא מירושלים" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ט"ו, עמוד א'). ייתכן כי גם אביו היה נביא, כמצוין באותה פסקה תלמודית: "כל מקום ששמו ושם אביו בנביאות בידוע שהוא נביא בן נביא".

אפשר גם להניח, על פי תיאוריו המפורטים בענייני חקלאות, כי התמצא והכיר מקרוב את המציאות החקלאית. גם תיאוריו בענייני צבא מצביעים על בקיאות מסוימת בנושאים אלו.

מתרדת

מִתְרְדָת הוא דמות מקראית, אשר שימש כגזבר בממלכת פרס האחמנית תחת הנהגתו של כורש. עליו ציווה כורש לתת לששבצר נשיא יהודה בימים ההם את כל כלי בית המקדש הראשון שנבזזו על ידי צבאו של נבוכדראצר מירושלים.גזבר הוא תואר בממלכת פרס, Ganzabara, שפירושו שר אוצר. לדעת בנימין מזר היה מתרדת ממונה על אוצרות מקדשי בבל ונראה שהיה אחראי אף על אוצרות השלל שנבזז והובא מן הארצות הכבושות בידי הממלכה.

נחש העמוני

נחש העמוני הוא דמות מקראית, מלך בני עמון בתקופת שאול ודוד. נזכר כמי שתקף את אנשי יבש גלעד.

נראה שהשם נחש הוא שם תאופורי, אשר נהוג היה לתת בקרב עמי כנען.

כאשר אנשי יבש גלעד נכנעו, הם ביקשו ממנו לכרות איתם ברית. ברית וסאלית. משמעות ברית זו היא שהצד החלש מתחייב לעבוד את הצד החזק וזאת בתנאי לתשלום קבוע או בעבודה או במיסים, והצד החזק מתחייב להגן על הצד החלש. נחש דרש לנקר את עיניהם של אנשי העיר. אנשי יבש גלעד מבקשים ממנו ארכה של שבעה ימים : וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זִקְנֵי יָבֵישׁ, הֶרֶף לָנוּ שִׁבְעַת יָמִים, וְנִשְׁלְחָה מַלְאָכִים, בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל; וְאִם-אֵין מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ, וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ.( שמואל א' יא' ג') שתי המילים האחרונות מסבירות את הרצון להיכנע ללא תנאי.

אנשי יבש מודעים לעזרה הקרובה ומודיעים לנחש וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי יָבֵישׁ, מָחָר נֵצֵא אֲלֵיכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָנוּ, כְּכָל-הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם.. במגעים המועטים שמנהלים אנשי יבש גלעד עם העמונים יש אירוניה: הם פונים למי שאיים עליהם בנקירת עין ימין: וַעֲשִׂיתֶם לָנוּ, כְּכָל-הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם. מילים אלו מעצימות את ההפתעה בעת התקפת בני ישראל בראשות שאול.עם הגעת הידיעה אל שאול, שחט שאול צמד בקר, ניתחו ושלח לכל ישראל כאיום: מי שלא יבוא למלחמה, כן ייעשה לבקרו. העם התגייס למלחמה, והכניע את בני עמון.

נחש העמוני נזכר גם כמי שסייע לאחי דוד, כשמשפחתו ברחה משאול למואב ונרצחה על ידי מלך מואב. אחד מאחיו של דוד, אליהוא, הצליח להימלט והגיע אל נחש העמוני, שמתוך שנאתו לשאול (ממלחמת יבש גלעד) לא הסגיר את אחי דוד. לפיכך נמנע דוד ממלחמה בבני עמון עד מותו של נחש. עם מותו שלח דוד שליחים לחנון בן נחש לנחמו, אך הלה חשד כי הם באים למטרת ריגול, גילח את חצי זקנם, חתך את חצי בגדיהם ושלחם בבוז חזרה ליהודה. בנו השני, שובי בן נחש, הגיש עזרה לדוד בזמן מרד אבשלום (ספר שמואל ב', פרק י"ז, פסוק כ"ז). נראה כי לאחר שדוד כבש את בני עמון (שמואל ב יב, כט), הוא הכתיר את שובי בן נחש למלך, במקום אחיו חנון, וכרת אתו ברית. במסגרת הברית הזאת השיא דוד את בנו, שלמה, לנעמה העמונית (מלכים א יד, כא), שהייתה כנראה בתו של שובי ונכדתו של נחש העמוני. בנם, רחבעם, המשיך את שושלת בית דוד ביהודה.בעל ספר דברי הימים מוסר בקצרה על מותו של נחש: וַיְהִי אַחֲרֵי-כֵן וַיָּמָת נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן.

סנחריב

סַנְחֵרִיב (באכדית: סִן-אחֵ-אֵרִבּ, סין (=אל הירח) פיצה (נתן פיצוי) על האח), בארמית חדשה או סורית חדשה ܣܢܚܪܝܒ) היה בנו ויורשו של סרגון השני מלך אשור. עלה לכס המלכות בשנת 705 לפנה"ס. שלטונו היה בלתי יציב, ומלא מרידות. המלך פיאר את נינוה והפכה למרכז העולם המסופוטמי, ניהל מלחמה מפורסמת ביהודה, והיה איש ארגון מוצלח. סופו שנרצח בידי בנו אדרמלך (או בשמו האשורי - ארד-מוליסו) בשנת 681 לפנה"ס בכ’ בכסלו.

עמינדב (דמות מקראית)

עַמִּינָדָב, דמות מקראית, אביהם של נחשון, נשיא יהודה ושל אלישבע, אשת אהרן.

צפניה בן כושי

צְפַנְיָה בֶּן-כּוּשִׁי נביא שניבא בזמן המלך יאשיהו מלך יהודה. נביא שפנה לגולים בכתב ובעל פה. ספר צפניה קרוי על שמו ומספר על נבואותיו. צפניה הוא הנביא היחידי במקרא שייחוסו נזכר ארבעה דורות לפניו. צפניה מנבא את אחת מנבואות הזעם והתוכחה, ממהנוקשות אשר מופיעות במקרא.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.