שם עט

שם עט, שם ספרותי או פְּסֶבְדוֹנִים (פְּסֵידוֹנִים, על פי חוקי התעתיק לעברית) הוא שם בדוי שתחתיו מתפרסמים ספרים או מאמרים, לעיתים משום שהמחבר חפץ בעילום שם, ולעיתים מסיבות אחרות. המונח "שם עט" בעברית הושפע מהביטוי "Pen name" באנגלית, ומ-"Nom de plume" בצרפתית. בצרפתית קרוי מושג זה גם בשם "Nom de guerre".

שם עט בספרות

שם עט שאינו מסווה את זהות המחבר הוא זה שבו מקוצרים אחד משמותיו, דוגמת ע. הלל (הוא הלל עומר) וס. יזהר (הוא יזהר סמילנסקי). שמות עט של סופרים עבריים הרחוקים מהשם המקורי הם, למשל, "אחד העם" (אשר צבי גינצברג) ו"מנדלי מוכר ספרים" (שלום יעקב אברמוביץ). מיוחד מקרהו של ש"י עגנון, הלא הוא שמואל יוסף צ'צ'קס, אשר קרא לעצמו על שם סיפורו הראשון "עגונות", וכעבור זמן הפך את שם העט לשמו הרשמי. שרגא גפני, סופר מפורסם משנות ה-50 של המאה ה-20, השתמש במספר שמות עט: און שריג, אבנר כרמלי (הנודע מכולם), יגאל גולן, איתן דרור, איתן נותב ויצחק אחיטוב. שם עט מפורסם מאוד הוא לואיס קרול, שהוא שם העט של צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון, שהיה מרצה למתמטיקה בקולג' קרייסט צ'רץ' שבאוניברסיטת אוקספורד. את ספריו המקצועיים, שעסקו במתמטיקה ובלוגיקה, פרסם תחת שמו האמיתי, ואילו את הספרות היפה שכתב, ובראשה הספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", פרסם תחת שם העט שלו.

לעיתים משמש השם הספרותי להחלפת מינו של הכותב. בולטות בכך האחיות ברונטה, שפירסמו אוסף של שירתן תחת השמות הגבריים אקטון בל, קורר בל ואליס בל (שהם, בהתאמה, אן ברונטה, שרלוט ברונטה ואמילי ברונטה). פעמים אחרות משמש שם עט לפרסום יצירה החורגת מאוד ממכלול יצירתו של סופר ידוע. הסופרת והמסאית שולמית הראבן, למשל, פירסמה גם מותחן בשם העט טל יערי. לעיתים כמו במקרה של הסופר הסיני מא ג'יאן שם העט נכפה על הסופר מסיבות פוליטיות; ג'יאן היה ידוע כמתנגד למשטר הסיני ולכן נמנעו השלטונות להניח לסופר להשתמש בשמו האמיתי. הסופרת הבריטית ג'ואן רולינג (Joanne Rowling), מחברת סדרת הספרים העלילתיים הנמכרת ביותר בעולם, הארי פוטר, כותבת תחת שם העט ג'יי קיי רולינג (JK Rowling). זאת לאחר שהמוציא לאור הביע חשש שנערים לא ירצו לקרוא ספר שכתבה אשה. היא הוסיפה את האות קיי (K) על שם סבתה קת'לין. מאוחר יותר כתבה רולינג סדרת ספרי בילוש קריאת הקוקייה תחת שם העט רוברט גילבריית' זאת מכיוון שרצתה להימנע מקשר בין ספרי הארי פוטר לספרי הסדרה החדשה. בפועל זהותה ככותבת ספרים אלו התגלתה ובעקבות כך מכירות הספר עלו.

שמות ספרותיים נוספים שזכו לפרסום רב (בסוגריים השם הרשמי) הם:

ויש כאלה הידועים יותר בשמם האמיתי:

מקרה ייחודי הוא זה של סופר השואה הישראלי ק. צטניק (שמו האמיתי: יחיאל די-נור), שכן, לדבריו, "ק. צטניק" לא היה שם-עט גרידא, אלא השם הקולקטיבי של כל נרצחי השואה בשמם הוא כתב את ספריו ("קצטניק" בגרמנית וביידיש: אסיר מחנה ריכוז, על שום ראשי התיבות של K.Z, konzentration zenter, אשר נהגות כ'קַאצֶט'). בעדותו המפורסמת במשפט אייכמן, במהלכה יצא בפעם הראשונה מחסות הסודיות של שם-העט, הסביר מדוע חסה תחת שם זה:

"אין זה שם ספרותי. אינני רואה את עצמי כסופר הכותב דברי ספרות. [...] ולתושבי פלנטה זו לא היו שֵמות. [...] השם שלהם היה המספר ק. צטניק".

על כן ניתן לראות כי השם הספרותי, במקרה זה, משמש כדמות אחרת לחלוטין מזו של המחבר עצמו.

מקרה ביניים הוא המקרה של הסופר רומן גארי אשר כתב במשך שנים לאחר שהתפרסם בשמו האמיתי רומנים תחת השם אמיל אז'אר, מתוך כוונה שאלו יישפטו כיצירתו של אדם מן השורה ולא כיצירות של סופר שכבר זכה לפרסום ולתהילה. ספרי "אז'אר" זכו להצלחה גדולה כספרי "גארי".

שם עט שהסתיר היטב, במשך שנים רבות, את זהות המסתתרים מאחוריו הוא ניקולא בורבאקי, שהופיע, החל משנת 1939, כמחברה של סדרה גדולה של ספרי מתמטיקה היוצאים לאור בצרפת. מאחורי שם זה לא הסתתר מחבר יחיד, אלא קבוצה גדולה של מתמטיקאים שמרכזה בפאריס. בשנת 1949 כתב ראלף בואס מאמר ובו טען שבורבאקי הוא שם עט, ולא קיים אדם כזה. בתגובה כתב אנדרה וייל, שהתגלה מאוחר יותר כאחד מראשי הקבוצה, מכתב נרגז שבו הכחיש את דבריו של בואס. יתרה מזו, חברי קבוצת בורבאקי החלו להפיץ שמועות שבואס הוא שם עט, ולא קיים אדם כזה.

לעיתים נעשה שימוש בשם עט מסיבות מסחריות. למשל, הוצאת הספרים "רמדור" (הנקראת כיום הוצאת שלגי) הוציאה במשך שנים סדרות שונות של ספרות זולה תחת שמות עט שונים. לדוגמה, סדרת הספרים "פטריק קים" התפרסמו תחת שמו של סופר בדוי בשם "ברט ויטפורד" ולכאורה תורגמו מאנגלית, אף על פי שהספרים עצמם נכתבו על ידי מחברים ישראלים. בחלק מהספרים הופיע שם המחבר האמיתי כ"מתרגם" הספר, ובחלקם גם שם המתרגם היה שם עט בדוי. בדומה לכך, החברה הוציאה סדרות נוספות עם סופרים בדויים כמו "רינגו" שנכתב לכאורה בידי "ג'ף מקנמרה", "ביל קרטר" שנכתב לכאורה בידי "א. בלמר", ועוד.

לעיתים שם עט מסתיר היטב את זהותו של הכותב, וזו נותרת כחידה חסרת פתרון, המעסיקה את החוקרים. בשנת ה'תרס"ח התפרסמה בעיתון "הפועל הצעיר" רשימת ביקורת בחתימת "אדונדון". כעבור שישים שנה טען החוקר גצל קרסל[1] כי מחבר הרשימה הוא ש"י עגנון, וכי רשימה זו (ולא הסיפור "עגונות") היא היצירה הראשונה של עגנון שפורסמה בארץ ישראל. טענה זו הביאה להכללת הרשימה בקובץ "מעצמי אל עצמי", אך לאחר מכן טען החוקר יצחק בקון[2] כי את הרשימה חיבר משה קלינמאן.

הרב יוסף חיים מבגדד (הבן איש חי) פרסם את הספר "תורה לשמה" תחת שם העט "יחזקאל כחלי", אשר שווה בגימטריה לשמו: יוסף = יחזקאל, חיים = כחלי.

ראו גם: רשימת סופרים ושמות העט שלהם.

שם עט בעיתונות

שם עט משמש גם בכתיבה פובליציסטית. דוגמה בת ימינו לכך היא ב. מיכאל, הוא מיכאל בריזון.

בתקופת ההשכלה היה השימוש בשם עט נפוץ מאוד בין הכותבים בכתבי העת, כפי שכתב יל"ג לידידתו מרים מארקל-מוזסזון, שפרסמה מאמר בעיתון "המליץ":[3]

"עוד תנאי אחד קטן. הסופרים התמידיים, המודיעים חדשות ילדי יום, אין דרכם לחתום את שמם במלואו, בלתי אם על מאמרים גדולים שהם חתיכות הראויות להתכבד, וע"פ רוב חותמים הם באיזה סימן או בר"ת, או בשם מדומה, וכן תעשי גם את...

יל"ג כותב למרים, י"ט אייר, תרמ"ז

ב. יאושזון הוא שם העט של משה יוסטמן, שהיה אחד הסופרים והעיתונאים הפופולריים ביותר בוורשה שלפני השואה.

בספטמבר 1956 התפרסם בעיתון "דבר" מאמר בשם "שמות ותכנים", בחתימתו של "ס. ש. יריב". כעבור זמן התברר שהכותב הוא דוד בן-גוריון, שבחר בשם עט זה (שפירושו: סבא של יריב, הלא הוא ד"ר יריב בן אליעזר, שהיה אז בן 16) כדי שהדיון בתוכן המאמר יהיה ענייני, בלי שיתייחסו אליו כאל מאמר שכתב ראש ממשלת ישראל.[4]

עיתונאים פוריים במיוחד משתמשים לעיתים בשמות עט כדי להסתיר מהקוראים את העובדה שחלק ניכר מהעיתון נכתב בידי אותו אדם. העיתונאי והסטיריקן הגרמני קורט טוכולסקי, שעבד בשבועון "די ולטביהנה" (Die Weltbühne), פרסם מאמרים שעליהם חתם "איגנאץ ורובל", "תיאובלד טייגר" ו"פטר פנתר", ושירים תחת שם העט "קספר האוזר". טוכולסקי התפאר כי תחת חמשת שמותיו הצליח לפתח סגנונות שונים, ומגוון הדמויות שיצר כותבות כתיבה שונה בתכלית זו מזו, עד כדי כך שלמערכת ה"ולטביהנה" הגיעו מכתבים המשבחים את "פטר פנתר", אך קוראים לפיטוריו של "איגנץ ורובל". למעשה היו חמש הדמויות, כפי שכותב טוכולסקי "חמש אצבעות של יד אחת".

העיתונאי אלכסנדר זאובר נהג לחתום בשמות שונים בעיתונו "עיתון מיוחד" שם אחד מני רבים הוא: "סבירם" שפירושו סבי רב מיכאל על שם סבו של אלכסנדר הרב מיכאל שטרנבך.

שם עט בזמר העברי

בתחילת דרכה השתמשה נעמי שמר בשם "אליפז" כשם עט, ותחת שם זה כתבה לצמד הדודאים את השיר "שיירת הרוכבים".

נח שפירא ("יה-חי-לי-לי/ יה-עמלי") פרסם את שיריו בשם העט בר-נ"ש, כלומר נח שפירא.

שם במה - שם בדוי בתיאטרון, בקולנוע ובזמר

שם במה הוא שם בדוי (ההופך לעיתים לשם הרשמי) המשמש שחקן במה במקום שמו המקורי. להבדיל משם עט, המאפשר הסתרת זהותו של הכותב, שם במה אינו מסתיר את השחקן, המופיע בגלוי, והסיבה העיקרית לבחירה בשם במה היא ששמו המקורי של השחקן אינו שיווקי במידה מספקת.

שמות במה ידועים:

כינוי אמנותי

יש אמנים המשתמשים בכינוי אמנותי, ובו הם חותמים על יצירותיהם.

בישראל, ניתן למנות את הקריקטוריסטים: דוש, זאב, ג'קי.

שם בדוי באינטרנט

השימוש בשם בדוי פופולרי מאוד בקרב גולשי אינטרנט (אצלם הוא קרוי באנגלית nickname, "כינוי", ומכאן הקיצור "ניק"). יש שיצאו נגד האנונימיות שמעניק הניק לכותבים.[5]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ גצל קרסל, "ראשיתו של ש"י עגנון ב'הפועל הצעיר'", הפועל הצעיר, 9.1.1968
  2. ^ יצחק בקון, "מיהו אדונדון?", בספר מתוך החבורה, פפירוס, 1982, עמ' 115-99
  3. ^ מרים מארקל-מוזסזוןידידתו של המשורר (ההדיר והוסיף מבוא והערות: שמואל ורסס), עמ' 274 - 275
  4. ^ ס. ש. יריב, שמות ותכנים, דבר, 14 בספטמבר 1956, המשך, המשך.
  5. ^ אלי הכהן, רוצים לכתוב טוקבקים? תזדהו!, באתר TheMarker‏, 24 באוגוסט 2006
26 ביולי

26 ביולי הוא היום ה-207 בשנה (208 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 158 ימים.

9 באוקטובר

9 באוקטובר הוא היום ה-282 בשנה (283 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 83 ימים.

אופירה אסייג

אופירה אסייג (נולדה ב-6 באוקטובר 1973) היא עיתונאית, מגישה וכתבת ספורט. שימשה בעבר גם כמגישת תוכניות ספורט בטלוויזיה.

ביקורת ספרות

ביקורת ספרות עוסקת בסקירתם של ספרים, בדרך כלל ספרים חדשים, שיצאו לאור במהלך השנה שקדמה לפרסום הסקירה. הסקירה כוללת מידע בסיסי על תוכנו של הספר, יחד עם הערכה של המבקר על איכותו של הספר, מאפייניו וחשיבותו.

ביקורת ספרות מתפרסמת בכתבי עת ובמוספים המתמחים בכך. The Times Literary Supplement הוא שבועון המוקדש לביקורת ספרות, "קתרסיס" הוא כתב עת שעיקרו ביקורת של ספרות אקדמית עברית, ומוסף "הארץ/ספרים" הוא מוסף המוקדש לביקורת ספרות. במסגרתם של כתבי עת העוסקים בתחום מסוים, מתפרסמת גם סקירה של ספרים בתחום זה.

ביקורת ספרות נכתבת על ידי מומחים שעיסוקם בכך: חוקרי ספרות וכן עיתונאים המתמחים בביקורת ספרות. כן מקובל לפרסם ביקורת ספרות שנכתבה על ידי מי שאין זה עיסוקם, אך יש להם זיקה הדוקה לתחום הנסקר.

ג'ורג' אורוול

ג'ורג' אורוול (באנגלית: George Orwell;‏

25 ביוני 1903 - 21 בינואר 1950) הוא שם עט של הסופר האנגלי אריק ארתור בְּלֵייר (Eric Arthur Blair).

דוד לאזר

ד"ר דוד לאזר (7 באוקטובר 1902 – 27 בנובמבר 1974) היה עיתונאי, עורך המוסף הספרותי ב"מעריב", זוכה פרס סוקולוב לשנת 1960.

החומה (כתב עת)

החומה, ילקוט מאמרים מאנשי נטורי קרתא הוא כתב עת של נטורי קרתא, הרואה אור בירושלים מעת לעת מספר פעמים בשנה.

הגיליון הראשון ראה אור בתש"ד 1944; בשנים תש"ט-תשי"ג (1953-1949) ראה אור בשם: "אם אני חומה"; בשנים תשי"ג-תשי"ד (1954-1913) בשם "חומתנו"; ובשנת תשי"ד - בשם "משמרת חומתנו". ‬

עורך העיתון כיום (2012) הוא הרב אברהם יעקב עפשטיין. משתתפים בו כותבים מאנשי "נטורי קרתא" והמקורבים אליהם, כגון עמרם הלוי, יצחק בהר"ן, מ. שיש, איש ירושלים (שם עט), א. לייבאוויטש, י. לאנג, ו-י. העריך. בדרך כלל כולל כל גיליון כד (24) עמודים. העיתון עוסק בעניינים העומדים על הפרק מנקודת המבט של המוציאים לאור, בהם שאלת מימון תלמודי התורה והישיבות על ידי מדינת ישראל, שעליה דנים "נטורי קרתא" בחריפות עם מפלגת "אגודת ישראל" ומקורביה; וכן על סוגיית גיוס חרדים לצה"ל; על חפירות ארכאולוגיות באזורי קברים בארץ ישראל, הקרויים לגנאי "חיטוטי שכבי"; ועל התרבות והספרות החרדית בכללה.

חיים יבין

חיים יבין (נולד ב־10 בספטמבר 1932) הוא עיתונאי, במאי טלוויזיה, מפיק טלוויזיה, עורך, קריין טלוויזיה ורדיו מוביל בישראל וחתן פרס ישראל לתקשורת, שכיהן בעבר כמנהל הטלוויזיה הישראלית.

יבין שימש כמגיש מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ הראשון, "מבט לחדשות", מאז שנכנסו שידורי הטלוויזיה לישראל בשנת 1968 ועד לשנת 2008. הוא מזוהה עם הערוץ הממלכתי של הטלוויזיה הישראלית יותר מכל אדם אחר ולכן זכה לכינוי "מר טלוויזיה".

י"ד באב

י"ד באב הוא היום הארבעה עשר בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן.

יורגוס ספריס

יורגוס ספריס (ביוונית: Γιώργος Σεφέρης;‏ 13 במרץ [על פי הלוח היוליאני: 29 בפברואר]‏‏ 1900 – 20 בספטמבר 1971) היה אחד מהמשוררים היווניים החשובים ביותר של המאה העשרים, וזוכה פרס נובל לספרות לשנת 1963. הוא גם עשה קריירה בשירות החוץ היווני, והעפיל לדרגה של שגריר בממלכה מאוחדת, משרה שבה החזיק בין השנים 1957 – 1962. ספריס הוא שם עט, שהוא פיוטי יותר והוא קיצור חופשי של שם משפחתו ספריאדיס (Seferiadis).

כריס מורנה

מריה כריסטינה דה ג'אקומי (בספרדית: María Cristina De Giácomi; נולדה ב-23 באוגוסט 1956 בבואנוס איירס) המוכרת בשם כריס מורנה היא דוגמנית לשעבר, כותבת, משוררת, מפיקה מוזיקלית ומפיקת טלנובלות ארגנטינאית, בעיקר לילדים ולבני נוער.

מורנה הפיקה בין היתר את הסדרות "קטנטנות", "קיץ נצחי", "המורדים", "פינת אור", "פלוריסיינטה", "אלמה פיראטה" ו"כמעט מלאכים".

ליהיא גרינר

ליהיא (רחל) גרינר (צבר) (נולדה ב-10 באוקטובר 1984) היא ידוענית ישראלית. התפרסמה בעקבות השתתפותה בעונה השלישית של תוכנית המציאות "האח הגדול", בה סיימה במקום השני.

לירון אורפלי

לירון אורפלי (נולד בשנת 1975), המוכר בכינויו "טילטיל", הוא ידוען ונהג מונית ישראלי. השתתף במספר תוכניות מציאות, ואף זכה במקום הראשון ב"הישרדות הונדורס" בשנת 2016.

מיכל דליות

מיכל דליות (נולדה ב-15 במאי 1950) היא אשת חינוך והוראה ישראלית. ידועה בעיקר בשל כיכובה בתוכנית הטלוויזיה "סופר נני".

ניקולא בורבאקי

ניקולא בורבאקי (Nicolas Bourbaki) הוא שם עט שמאחוריו הסתתרה קבוצה של מתמטיקאים צרפתים במאה העשרים, שפרסמה, החל משנת 1935, סדרת ספרים שעסקו בהצגה קפדנית של המתמטיקה המודרנית. המשימה שנטלה על עצמה קבוצת בורבאקי הייתה לבסס את המתמטיקה על תורת הקבוצות, תוך הקפדה על פורמליות של ההוכחות, ובסך הכול יצאו במסגרת זו יותר משלושים ספרים.

תפיסת העולם המתמטית של קבוצת בורבאקי זכתה להצלחה בצרפת ובארצות הברית. בבריטניה קידם השקפה דומה המתמטיקאי ג. ה. הארדי. הנה תיאורו של המתמטיקאי בנואה מנדלברוט לתפיסת עולם זו:

ניקולא בורבאקי, השם שבחרו לעצמם חברי הקבוצה, הוא שמו של גנרל צרפתי שהובס במלחמת צרפת-פרוסיה. במשך תקופה ארוכה הקפידו חברי קבוצת בורבאקי להסתתר היטב מאחורי שם העט ולא להזדהות. בשנת 1949 כתב ראלף בואס מאמר ובו טען שבורבאקי הוא שם עט, ולא קיים אדם כזה. בתגובה כתב אנדרה וייל, שהתגלה מאוחר יותר כאחד מראשי הקבוצה, מכתב נרגז שבו הכחיש את דבריו של בואס. יתרה מזו, חברי קבוצת בורבאקי החלו להפיץ שמועות שבואס הוא שם עט, ולא קיים אדם כזה. לקראת סוף המאה העשרים נסדק מעטה הסודיות, ופורסמו שמותיהם של חברי הקבוצה. פעילות הקבוצה הייתה מתמשכת, וניתן למנות דורות אחדים של מתמטיקאים שפעלו מאחורי השם ניקולא בורבאקי.

נלי בליי

אליזבת ג'יין קוקרן (באנגלית: Elizabeth Jane Cochrane; ‏5 במאי 1864 - 27 בינואר 1922), נודעה בשם העט נלי בליי (באנגלית: Nellie Bly) וכן בכינוי "פינק" ("ורודה", על שם צבע הבגדים שאמה הלבישה אותה בילדותה), הייתה עיתונאית אמריקאית ילידת פנסילבניה. חלוצה בתחום העיתונאות החוקרת וממציאת הטכניקה של כתבת תחקיר בזהות שאולה.

רון קופמן

רון קופמן (נולד ב-13 בפברואר 1959 בגבעתיים) הוא עיתונאי, מגיש ופרשן ספורט ישראלי.

שם במה

שם במה הוא שם בדוי (ההופך לעיתים לשם הרשמי) המשמש שחקן, מוזיקאי, מתאבק או בדרן במקום שמו המקורי. יכולות להיות סיבות שונות לשימוש בשם במה. העיקרית בהן היא ששמו המקורי של השחקן אינו שיווקי במידה מספקת.

דוגמאות אחדות:

אמינם (מרשל מת'רס)

מרילין מונרו (נורמה ג'ין מורטנסן בייקר)

וודי אלן (אלן סטיוארט קניגסברג)

אלטון ג'ון (רג'ינלד קנת דווייט)

סקרילקס (סוני-ג'ון מור)

בוב דילן (רוברט אלן צימרמן)

ליידי גאגא (סטפני ג'ואן אנג'לינה ג'רמנוטה)

צ'ארלי שין (קַרְלוֹס אְרְוִּין אֵסְטֵבֵז)

בונו (פול דייוויד יוסון)מעט יוצא דופן הוא השחקן ניקולס קייג', אשר נולד בשם ניקולס קופולה, ושינה את שמו בטרם זכה לפרסום, כדי שיתפרסם בזכות עצמו ולא בתור אחיינו של הבמאי הנודע פרנסיס פורד קופולה.

בשנות החמישים, בעת "ציד המכשפות" של הסנטור ג'וזף מקארתי, אשר רדף את מי שחשד בו כקומוניסט, ויצר "רשימה שחורה" של אנשים החשודים כקומוניסטים או כבעלי קשרים לקומוניזם, בה היו רשומים רבים מבמאי ותסריטאי הוליווד, עבדו רבים מהם תחת שם בדוי, על מנת שניתן יהיה להפיץ את הסרט שיצרו.

שם במה מיוחד במינו הוא "אלן סמית'י". זהו שם במה גנרי, שמאחוריו מסתתרים במאי קולנוע שסירבו מטעמים שונים (לרוב, אי-הסכמה עם האולפנים על עריכת הסרט) להזדהות כבמאים של סרט מסוים. מאז שנת 2000 אין איגוד במאי הקולנוע האמריקני מאפשר עוד שימוש בשם זה, לאחר שה"סוד" נחשף לציבור הרחב.

שימוש בשם במה נפוץ מאוד בעולם הבידור למבוגרים. שחקנים ושחקניות פורנו משתמשים בשם במה כדי לשמור על פרטיותם, כאשר השם האמיתי של רובם לא נחשף בפומבי. שימוש בשם במה נפוץ גם בקרב חשפניות ודוגמניות עירום.

תקן בינלאומי למזהי שמות

תקן בינלאומי למזהי שמות (אנגלית: International Standard Name Identifier; בראשי תיבות ISNI) הוא מזהה שנוצר עבור דמויות ציבוריות בתחום המדיה כדוגמת ספרות, יצירה טלוויזיונית, ומאמרי עיתונות. המזהה מורכב מ-16 ספרות המוצגות לעיתים בארבעה מקטעים.

התקן פותח על ידי ארגון התקינה הבינלאומי (ISO) תחת טיוטת תקן בינלאומי 27729. התקן הסופי פורסם ב-15 במרץ 2012. הוועדה הטכנית ה-46 של ISO, ועדת משנה 9 (TC 46/SC 9) היא האחראית לפיתוחו.

ISNI יכול לשמש להבדלה בין שמות שעלולים לראותם כזהים, ולקשר בין מידע הנוגע לשמות, ומשמש בכל קבוצות המדיה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.