שם משפחה

שם משפחה הוא החלק בשמו של האדם המציין את השתייכותו למשפחתו. כיום, השימוש בשמות משפחה נפוץ בקרב תרבויות וחברות רבות בעולם, אם כי לכל תרבות כללים משלה באשר לאופן השימוש ולקביעת שם המשפחה. בחברות מודרניות רבות אין יותר דרישה ששם המשפחה יצביע במפורש על קשרים משפחתיים, ולהורים ואנשים פרטיים יש זכות לבחור שם משפחה לפי רצונם הפרטי.

בחברות רבות, ובייחוד במדינות אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה (כאשר ישנם חריגים בודדים) שם המשפחה הוא החלק האחרון בשמו של האדם. כיוון שכיום שם המשפחה נכתב בדרך כלל אחרון במדינות דוברות אנגלית, last name משמש כמילה נרדפת לשם משפחה. במדינות רבות באסיה ובאפריקה (וכן בהונגריה) שם המשפחה נכתב בהתחלה. סידור זה נקרא בטעות "הסידור המזרחי", כיוון שאירופאים מכירים בעיקר את הדוגמאות מסין, וייטנאם, יפן וקוריאה.

במדינות שבהן משתמשים בשם משפחה, השמות משמשים בדרך כלל כהתייחסות לאדם זר בצורה רשמית, ובדרך כלל בצירוף התואר מר או גברת (או כל תואר מקביל אחר). תארים רשמיים של האדם (ד"ר, פרופסור וכדומה) בדרך-כלל יתייחסו אף הם לשם המשפחה של האדם ולא לשמו הפרטי, למעט מקרים בהם מוזכר גם שמו הפרטי, כגון: פרופ' ישראל ישראלי (לרוב כאשר השם נזכר בכתיבה רשמית, כגון בסמוך לדלת המשרד). השם הפרטי, שניתן עם הלידה, הוא השם שבו משתמשים חברים, משפחה ומקורבים אחרים. חריגה מכלל זה נמצאת כאשר ניתן התואר 'סר' לאדם בממלכה המאוחדת, התואר יצורף לשמו הפרטי ולא לשם משפחתו.

בחברות ערביות אין כמעט שמות משפחה באותו מובן של המונח האנגלי. ישנן מסורות ערביות למתן שמות משפחה המצביעות על קשרים משפחתיים ועל פי מקצוע, אולם השמות המצביעים על קשרים אלה אינם תמיד עוברים בירושה באותה צורה כמו שהמונח האנגלי family name מרמז עליו[דרוש מקור].

בחברה הקוריאנית ישנם כ-286 שמות משפחה בלבד. כמו כן, נשים קוריאניות נוהגות לשמור על שם המשפחה שלהן ולא משנות אותו לאחר נישואיהן.[1]

באיסלנד שם המשפחה של אדם הוא השם הפרטי של האב בתוספת הסיומת "סון" (לבנים) או "דוטיר" (לבנות).

יהודים רבים שעלו לארץ ישראל עברתו את שמם.

אפקט שם המשפחה

לשם משפחה ישנו ביטוי קוגניטיבי הידוע כ"אפקט שם המשפחה". השפעה זו מתבטאת במהירות הרכישה (Acquisition Timing) של הצרכן לאחר חשיפה להצעות עסקיות המוגבלות בזמן. האפקט מודגם על ידי בדיקה של מהירות התגובה של הצרכן להצעות עסקיות שהוא מקבל דרך מיילים או הצעות מאתרי אינטרנט אשר מוגבלות בזמן. אם שם משפחתו של הצרכן מתחיל באותיות הסופיות של סדר האלפבית, זמן התגובה שלו להצעה יהיה מהיר יותר ככל הנראה מפאת החשש לפספס את הזדמנות הרכישה.

אפקט זה נעוץ כנראה בחוויות ילדות, הקשורות לכך שהצרכן השתייך לקבוצות שונות בהתאם לאות הראשונה של שם משפחתו. לרוב, בעלי סמכות פנו אחרונים לילדים עם האותיות האחרונות בסדר האלפבית בשמות המשפחה. נראה שמהירות התגובה של אותם הצרכנים כיום להזדמנויות רכישה שונות מפצה על חוסר ההזדמנויות מהילדות.

ראו גם

קישורים חיצוניים

  • (2), 300-307 .Carlson, K. A., & Conard, J. M. (2011). The last name effect: how last name influences acquisition timing. Journal of Consumer Research, 38

הערות שוליים

  1. ^ איציק יונה, ואלה שמות, "הקוריאנים" - המדריך לקוריאה, ‏10 בפברואר 2008
גירוש ספרד

גירוש ספרד היה סילוקם בכפייה בשנת 1492 ה'רנ"ב של יהודי ממלכות קסטיליה ואראגון אשר סירבו להתנצר. גירוש בתנאים שונים מעט הוחל חמש שנים מאוחר יותר, בשנת 1497 ה'רנ"ז, על יהודי פורטוגל. עוד שנה אחר כך, בשנת 1498 ה'רנ"ח, גורשו גם יהודי ממלכת נווארה.

הגירוש התבצע מכח צו שנחתם בידי פרדיננד השני מלך ארגון ואשתו, המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה, ב-31 במרץ 1492 ופורסם ב-29 באפריל, ג' בניסן הרנ"ב. נאסרה בחוק ישיבתם של יהודים בקסטיליה ואראגון, והם הועמדו בפני הברירה להתנצר או לעזוב עד ל-31 ביולי, ז' באב ה'רנ"ב. חלק גדול מהיהודים העדיפו להתנצר לפחות למראית עין, ונותרו בספרד יחד עם מאות אלפי "נוצרים חדשים" או "מראנוס", צאצאי יהודים שהתנצרו במאה הקודמת מאז גזירות קנ"א אך לא נטמעו בחברה הספרדית הכללית שהוסיפה לנהוג בהם בחשד מסוים. רבים מהמומרים הוסיפו לקיים את יהדותם בסתר כאנוסים. אף כי אין אפשרות להעריכו במדויק, רוב ההיסטוריונים אומדים את מספר המגורשים מספרד ב-1492 בין 40,000 ל-160,000 נפש. המגורשים עזבו את ספרד לארצות השוכנות לחופי הים התיכון אל צפון אפריקה ולאימפריה העות'מאנית, ובגלים למערב ומרכז אירופה.

הצו שיקף מדיניות של הכתר הספרדי שביקש ליצור חברה נוצרית אחידה, ללא מיעוטים דתיים. במקביל לגירוש היהודים פעלו השלטונות גם לדחיקת המוסלמים מספרד. לאחר סידרה של גירושי מוסלמים מאזור גרנדה הוציאה ממלכת קסטיליה בשנת 1502 צו מלכותי המורה למוסלמים בממלכות להתנצר או לעזוב. בעקבות הצו בחרו רבים מהמוסלמים להתנצר לפחות למראית עין והיתר גורשו (המומרים ממוצא מוסלמי התמרדו מספר פעמים והוסיפו לעורר חשש; ב-1609 גורשה אוכלוסייה זו על אף היותה נוצרית להלכה). בשנת 1507 הורחב צו גירוש היהודים על כל תחום השליטה של מלכי ספרד: דרום איטליה, סיציליה וסרדיניה.

גירוש היהודים מספרד סימן את סיומו של פרק בתולדות עם ישראל. הוא הותיר רושם משמעותי בספרות, בשירה, בספרות ההלכה בדורות הבאים ובהתפתחות הקהילות היהודיות שאליהן הגיעו המגורשים מחצי האי האיברי, ומאוחר יותר גם צאצאי האנוסים.

גנאלוגיה

גֵּנֵאָלוֹגְיָה, או חקר אילן היוחסין, היא מדע עזר בהיסטוריה לחקר ההקשר הגנטי של קבוצת אורגניזמים. במובן הצר, המונח מתייחס לחקר היוחסין והשתלשלות הדורות. המונח הרשמי שנקבע בעברית למילה הלועזית Genealogy הוא: חֵקֶר יֻחֲסִין (הגנאלוג, אשר נקרא באנגלית Genealogist, הוא חוֹקֵר יֻחֲסִין).

הגנאלוג אוסף מידע על קשרי שארות, בין אם מדובר באנשים שעודם בחיים, ובין אם המדובר בנפטרים, ומבסס את היחסים המשפחתיים ביניהם, לצורך בניית אילן יוחסין, או עץ משפחה. המילה גנאלוגיה לקוחה מיוונית. genum פירושו גזע, או משפחה, בצירוף הסיומת לוגיה - תורה.

במושג גנאלוגיה משתמשים גם בהשאלה, כדי לתאר רצף היסטורי של ישויות מדיניות, כלכליות או אחרות, שירשו זו את זו או מוזגו זו לתוך זו.

יפן

יפן (ביפנית: 日本 – הגייה: ניהוֹן, ובעבר הייתה מקובלת ההגייה: ניפּוֹן; משמעות המילה היא "מקור השמש") היא מדינת איים בצפון-מערב האוקיינוס השקט, הנמצאת ביבשת אסיה. למרות היותה מדינה בינונית מבחינת שטחה, יפן היא המדינה השישית בעולם מבחינה תעשייתית, והמדינה הרביעית מבחינת עוצמתה הכלכלית, בחישוב לפי תמ"ג. יפן מכונה גם בשם: "ארץ השמש העולה" או "ארץ שמונת האיים הגדולים".

יפן היא ארכיפלג של 6,852 איים. האיים הראשיים הוקאידו, הונשו, שיקוקו וקיושו מהווים 97% משטחה היבשתי של יפן. כחברת ארגון המדינות המתועשות (G7), מונה אוכלוסייתה של יפן למעלה מ-127 מיליון איש, והיא המדינה העשירית בגודלה מבחינת אוכלוסייה. על פי האו"ם וארגון הבריאות העולמי, יפן היא המדינה שתוחלת החיים בה היא הגבוהה בעולם. מטרופולין טוקיו רבתי, בירת יפן, הוא אזור המטרופולין הגדול בעולם ובו למעלה מ-30 מיליון תושבים.

כתב סיני

הכתב הסיני (漢字/汉字) הוא כתב המשמש לכתיבת שפות סיניות. הכתב התפתח כבר לפני למעלה מ-3,000 שנה. התיעודים המוקדמים ביותר של כתב סיני מתוארכים לכ-1200 לפני הספירה בעת שגשוג שושלת שאנג. השפה הכתובה מהווה גורם מאחד, שכן גם אם ישנו דמיון בין השפות הסיניות השונות, הן אינן מובנות הדדית בדיבור. הוא נמצא בשימוש גם ביפנית וברמה מוגבלת גם בקוריאנית. בעבר שימש אף לכתיבת וייטנאמית.

באופן מסורתי, הכתב הסיני נכתב בעמודות הנקראות מלמעלה למטה מימין לשמאל, אך כיום נכתב הכתב הסיני בעיקר בשורות אופקיות משמאל לימין, אם כי לעיתים הוא נכתב עדיין מלמעלה למטה, ולעיתים אף מימין לשמאל. כל תו מייצג צליל ולרוב אף מילה או רעיון (מורפמה); מכיוון שהסימנים משמשים בשפות שונות, הרי שהם נהגים בצורות שונות בהתאם לשפה או לניב. עם זאת, כאשר הם משמשים בסינית (או בקוריאנית), הם תמיד חד-הברתיים. לכל סימן בכתב הסיני יכולות להיות משמעויות רבות ומגוונות, ולסימנים רבים יש אף יותר מצורת הגייה אחת בהתאם למשמעות שלהם.

לאונרדו דה וינצ'י

לֶאוֹנָרדוֹ דִי סֶר פִּייֶרוֹ דָה וִינצִ'י (באיטלקית: Leonardo di ser Piero da Vinci, להאזנה (מידע • עזרה)‏; 15 באפריל 1452 – 2 במאי 1519) היה איש אשכולות איטלקי, מגדולי אמני הרנסאנס, שקנה לו מקום ייחודי בתולדות האנושות כאדם הבקיא במרבית תחומי הידע האנושי בזמנו.

במהלך חייו הועלה על נס כמדען, מתמטיקאי, מהנדס, ממציא, אנטומיסט, צייר, פסל ואדריכל. לא אחת מתואר לאונרדו כארכיטיפ של איש הרנסאנס או הגאון האוניברסלי, אדם שסקרנותו האין־סופית משתווה רק לכוח ההמצאה שלו. לאונרדו נחשב לאחד הציירים הדגולים בכל הזמנים.

ללאונרדו לא היה שם משפחה במובן המודרני של המושג – "דה וינצ'י" פירושו "מווינצ'י", ושמו המלא היה "לאונרדו די סר פיירו דה וינצ'י", שפירושו "לאונרדו, בנו של אדון פיירו מווינצ'י".

לוי (יהדות)

לוי ביהדות הוא צאצא משבט לוי שאינו מצאצאי אהרן הכהן. שבט לוי, שנקרא על שם אבי השבט, לוי, נבדל כולו מיתר בני ישראל בייעודו לעבודת בית המקדש, ומתחלק לשתי קבוצות: צאצאי אהרון, שהם הכהנים, ובני השבט שאינם צאצאי אהרון, שהם הלוויים.

הלויים בבית המקדש היו שומרים על שערי המקדש והר הבית ובנוסף היו שרים ומנגנים בעת הקרבת הקורבנות. אף שבית המקדש חרב לפני כאלפיים שנה, ולכן חדלה להתקיים העבודה במקדש, נמשך זיהוים של הלויים ביהדות, וניתנות להם זכויות וחובות המיוחדות למעמד זה.

לידה

לידה היא התהליך שבו מסתיים ההיריון האנושי והעובר יוצא מרחם אמו לאוויר העולם.

במהלך הלידה צוואר הרחם עובר תהליך של פתיחה ומחיקה. התקדמות הלידה נמדדת באמצעות הפתיחה, המחיקה והמיקום של ראש התינוק יחסית לסְפִּינוֹת, העצמות המהוות את המקום הצר ביותר שדרכו צריך התינוק לעבור. שריר הרחם מתכווץ בתדירות הולכת ועולה (אלו הם הצירים) כתוצאה מהפרשת הורמון האוקסיטוצין מבלוטת ההיפופיזה. בכל פעם שמתרחש ציר, סיבי השריר מתקצרים וכך נדחף התינוק החוצה.

ברוב הלידות נולד ילוד אחד, אך ברוב מקרי היריון רב-עוברים נולדים תאומים. בעבר תועדו מקרים של לידת תשיעיות, אך חלק מהילודים לא שרדו. שיא הילודים בלידה אחת ששרדו כולם, הוא שמינייה שנולדה לאם חד-הורית מארצות הברית.

מלכי סקוטלנד

מלכי סקוטלנד היו השליטים של ממלכת סקוטלנד. על פי המסורת, המלך הסקוטי הראשון היה קנת' מקאלפין (קינאד מק אילפין) אשר ייסד למעשה את ממלכת אלבה (שמה של ממלכת סקוטלנד בימי הביניים) בשנת 843. היסטוריונים נוהגים כיום לספור גם את מלכי הפיקטים כמלכים של סקוטלנד הקדומה, ועדויות היסטוריות משייכות את המעבר מהתואר "מלך הפיקטים" (Rex Pictorum) ל"מלך אלבה" (ri Alban) לתקופתו של המלך דונלד השני - תקופה בה פחת השימוש בלטינית בכתבי דברי הימים הרשמיים ואלה החלו להיכתב בגאלית סקוטית. באותה עת נעשה שימוש בשם "אלבה" שהיה השם המקובל על האוכלוסייה המקומית, ורק מאוחר יותר, באמצע המאה ה-11 ניתן לארץ שמה המקובל באנגלית - "סקוטלנד" (Scotland), והמלכים החלו להיקרא "מלכי סקוטלנד" (rex Scotorum).

בשנת 1707 פסק השימוש בתואר "מלך סקוטלנד" בעקבות איחוד ממלכת סקוטלנד עם ממלכת אנגליה והקמת הממלכה המאוחדת.

מרסק הדגלים

מרסק הדגלים (באנגלית: Flag-Smasher) היה דמות בדיונית של נבל-על שהופיע בחוברות הקומיקס קפטן אמריקה ודדפול ביקום מארוול קומיקס. מרסק הדגלים הראשון הופיע לראשונה בחוברת Captain America #312 מדצמבר 1985, ונוצר בידי הכותב מארק גרונוולד והמאייר פול נירי.

מרסק הדגלים הוא אלטר-אגו אותו חלקו שלוש דמויות - קארל מורגנטאו, גיא ת'יראולט וקארל. כולם היו מנהיגי ארגון U.L.T.I.M.A.T.U.M - המחתרת החופשית והמשולבת לגמרי של הצבא הנייד לאיחוד האנושות (Underground Liberated Totally Integrated Mobile Army To Unite Mankind), ובקיצור "אולטימטום". הארגון הוא ארגון טרור אנרכיסטי, שמטרתו לבטל את מיסוד המושגים "מדינה" ו"לאומיות".

עברות

עִברוּת (בעבר היה מקובל: עִברוּר) הוא מתן צורה עברית למילה, ובפרט שינוי שמו של אדם משם לועזי לשם עברי.

פטרונים

פטרונים הוא שם משפחה המבוסס על השם הפרטי של האב, הסב או אדם אחר מאבות המשפחה.

בחברות פטריארכליות פטרונים נפוצים יותר מאשר מטרונים, המקבילה הנקבית.

קוביאשי מארו

ביקום הבדיוני של זיכיון "מסע בין כוכבים", קוביאשי מארו (באנגלית: Kobayashi Maru) הוא מבחן. זהו תרגיל אימונים של צי הכוכבים אשר נועד לבחון את אופיים של הצוערים במסלול הפיקוד באקדמיה של צי הכוכבים. מבחן "קוביאשי מארו" נראה לראשונה בסצנת הפתיחה של סרט הקולנוע "מסע בין כוכבים 2: זעמו של חאן" (1982) ומופיע גם בסרט "סטארטרק" (2009). בסרט "מסע בין כוכבים 6: הארץ הלא נודעת" (1991) ד"ר מקוי מתייחס אל המבחן בשמו, על מנת לתאר "תרחיש ללא מוצא", שהוא וקפטן קירק ניצבים בפניו. בשמה של הבדיקה נעשה שימוש לעיתים קרובות בקרב מעריצי "מסע בין כוכבים", או אלה שמכירים את הסדרה, כדי לתאר "תרחיש ללא מוצא", או פתרון שדורש הגדרה מחדש של הבעיה.

הצלתה של הספינת החלל האזרחית קוביאשי מארו היא המטרה העיקרית בסימולציית הקרב עם הקלינגונים. הספינה הניזוקה נמצאת בתוך האזור הניטראלי שבשטח הקלינגונים, וכל ספינת צי הכוכבים אשר תיכנס לאזור זה - תפר את הסכם השלום בין הפדרציה לבין האימפריה הקלינגונית. צוותו של צוער המתקרב אל האזור צריך להחליט האם לחלץ או לא את אנשי צוות הקוביאשי מארו - תוך סיכון ספינתם וחייהם - או לעזוב את הקוביאשי מארו לאבדונה הוודאי.

תוכנית האימונים שבסרט "מסע בין כוכבים 2: זעמו של חאן" מציגה את הקוביאשי מארו כספינת משא מדגם III, המונעת עם דלק נייטרוני, תחת פיקודו של קוז'ירו וואנס, עם צוות של 81 איש ועוד 300 נוסעים. משקל נקי של הספינה: 147,943 טונה מטרית; קיבולת מטען: 97,000 טונה מטרית; אורכה: 237 מטר; גובהה: 70 מטר; מהירות מרבית: עיוות 6. שמה של הספינה הוא יפני: "קוביאשי" פירושו "חורשה קטנה", והוא שם משפחה נפוץ; "מארו" הוא סיומת נפוצה לספינות בעלות שם יפני, שמשמעותה "מעגלי" או "לחזור".

קונפוציוס

קונפוציוס (גרסה לטינית של שמו הסיני; שם משפחה: קונג 孔, שם פרטי: צ'יו 丘, כינוי: ג'ונג ני 仲尼 (בסינית: 孔夫子; בפין-יין: Kǒng Fūzǐ, קוֹנְג-פוּ דְזְה, 551 לפנה"ס - 479 לפנה"ס), מגדולי הפילוסופים של סין ובעל השפעה מכרעת על תרבותה.קונפוציוס לא השאיר אחריו כתבים, אך תלמידיו הרבים אספו את דבריו לספר שתורגם לעברית בשם "המאמרות", או "האנלקטים". תורתו מדברת על היות האדם מוסרי, ועל תכונותיו של אדם מוסרי. קונפוציוס שם דגש רב על החינוך, והאמין כי המנהגים הם אלו המעצבים את האדם והופכים אותו למוסרי.

רוק

רוק (Rock) הוא שם משפחה שמקורו באנגלית ומשמעותו סלע.

האם התכוונתם ל...

רחמים

רחמים הם מצב רגשי חברתי, המתעורר בתגובה למצוקתו של אחר, ומדרבן את הפרט לעזור לבעל המצוקה.

הרחמים נועדו לשרת את המבנה החברתי על ידי מתן תמיכה אנסטינקטיבית לבן החברה שחווה נפילה ארעית - קרי מצוקה - שבהינתן העזרה הוא ישוב למעמד הקודם.

שחקן אופי

שחקן אופי (באנגלית: Character actor) הוא שחקן משנה, המיטיב לגלם דמויות יוצאות דופן, מעניינות או אקסצנטריות, בעלות ייחודיות מובהקת, כך שהם "כמעט בלתי ניתנים לזיהוי, אך עם זאת מגלמים תפקידים רבים, באופן משכנע ובלתי נשכח". המונח, אשר לעיתים קרובות נעשה בו שימוש על מנת להבדיל עם השחקן הראשי, הוא אבסטרקטי ופתוח לפרשנויות: במובן הרחב, כל השחקנים יכולים להיחשב כשחקני אופי, שכן כולם, בסופו של דבר, מגלמים "דמויות", אבל המובן המקובל הוא שחקן המגלם תפקיד משנה בעל חשיבות באופן ייחודי. לפעמים, המונח מתאר שחקן שמגלם דמויות שהן שונות מאוד זו מזו, ואילו במובן אחר הוא מתאר שחקן שמתמחה בתפקידים זוטרים. בכל מקרה, תפקידי שחקני אופי הם תפקידים משמעותיים יותר מאשר אלו של ביטים או ניצבים. המונח משמש בעיקר כדי לתאר שחקני טלוויזיה וקולנוע, והוא פחות משמש לתיאור שחקני תיאטרון. השימוש הידוע במונח המוקדם ביותר הוא משנת 1883, במהדורת העיתון The Stage, אשר הגדירה "שחקן אופי" כאדם ש"מגלם אישיויות ומוזרויות".בניגוד לשחקנים ראשיים, שחקני אופי נתפסים בדרך כלל כפחות זוהרים. בעוד שלשחקנים ראשיים יש, לעיתים קרובות, את היופי הפיזי הדרוש כדי לשחק מושא של אהבה, שחקן אופי יכול להיות נמוך או גבוה, שמן או רזה, מקריח, זקן או בעל מראה חיצוני ייחודי ובלתי שגרתי. לדוגמה, פניו של שחקן האופי משיקגו ויליאם שוץ הושחתו בתאונת דרכים כשהיה בן חמש והוא עבר ניתוחים קוסמטיים לשיפור הופעתו החיצונית; ודווקא בשל כך - הופעתו הייתה לייחודית ולבלתי נשכחת בקרב קהל התיאטרון. באופן כללי, שמותיהם של שחקני אופי לא זוכים להבלטה בפרסומות בקולנוע ובטלוויזיה, שכן שמו של שחקן האופי לא צפוי למשוך את הקהל לסרט. לרוב, דמויות של שחקני אופי בקולנוע או בטלוויזיה אינן מזוהות בשמן המלא; לעיתים קרובות יש להן רק שם פרטי או שם משפחה, או כינוי, כגון "הקצין פרד". וזאת לעומת תפקידים של שחקנים ראשיים, שלעיתים קרובות יש להם שם מלא, כמו למשל "קפטן ג'ק ספארו". לשחקני אופי מסוימים יש קול או מבטא ייחודי, או שהם מפתחים, לאורך השנים, גינונים בלתי-נשכחים. לשחקן אופי יכולה להיות קריירה ארוכה ומצליחה, מבלי ששמו יהיה מפורסם וידוע, אך עדיין - הוא יהיה מזוהה באופן מיידי.במהלך קריירת משחק ארוכה, שחקן יכול לפעמים לעבור בין תפקידים ראשיים לתפקידים משניים. ישנם שחקנים ראשיים, אשר ככל שהם מתבגרים, הם מתקשים יותר ויותר למצוא תפקידים המתאימים לגילם, ועל כן עוברים לשחק תפקידי אופי. בעבר, שחקנים צבעוניים, שלעיתים קרובות נמנע מהם לבצע תפקידים שהיו יכולים להתאים להם, מצאו עצמם מגלים דמויות בעלות סטריאוטיפים אתניים. לפעמים, שחקני אופי פיתחו קריירות המבוססות על כשרונות ספציפיים שיש צורך בהם בסרטי ז'אנר מסוימים, כגון ריקודים, רכיבה על סוסים, אקרובטיקה, שחייה או איגרוף. שחקנים רבים שנמצאים בראשית הקריירה שלהם מוצאים את עצמם מלוהקים שוב ושוב לאותם תפקידי אופי, בשל הצלחה קודמת שלהם, עם תפקיד מסוים או עם ז'אנר מסוים, כך שהשחקן הופך לכל כך מזוהה עם סוג מסוים של תפקיד, שמלהקים נוטים להפנות אותו רק לתפקידים דומים. שחקני אופי מסוימים משחקים, למעשה, את אותה הדמות שוב ושוב, כמו במקרה של העוזר ההומוריסטי אך בעל התושייה של אנדי דיוויין, בעוד שלשחקנים אחרים, כגון סר לורנס אוליבייה, יש את היכולת "לצלול" אל תוך כל תפקיד שהם נדרשים לבצע. שחקני אופי מסוימים זוכים להערצה רבה בקרב קהלים מסוימים, כגון עם מעריצי "מסע בין כוכבים" ("טרקרים") או מעריצי סרט הפולחן "מופע הקולנוע של רוקי".

יש שחקני אופי הנוטים לשחק את אותו סוג של תפקיד לאורך כל הקריירה שלהם, למשל: הארווי קייטל ("בחור קשוח ונחוש"), מגי סמית' ("דמות אם מכובדת"), כריסטופר לויד ("אקסצנטרי"), קלוד ריינס ("מתוחכם, בעל מוסריות מעורפלת") ופורסט וויטקר (טיפוס "רגוע ומורכב, עם פוטנציאל להתפוצץ"). אד לאוטר בדרך כלל מגלם דמות מאיימת, בגללו "הפנים הארוכות" שלו, המזוהות בקלות על ידי הציבור, אם כי רק לעיתים נדירות הקהל יודע לומר את שמו. שחקני אופי יכולים לגלם מגוון סוגים של תפקידים, כגון: פאם פאטאל, אקדוחן, סיידקיק, שיכור העיירה, נבל-על, זונה בעלת לב זהב ועוד רבים אחרים. תפקידיו של שחקן אופי לעיתים קרובות נתפסים כשונים באופן מהותי מהאישיות האמיתית, כלומר הם לא מגלמים את עצמם או דמויות הדומות להם, אלא דווקא דמויות בעלות אופי שונה באופן מהותי מהאישיות שלהם שמחוץ למסך. שחקני אופי משקיעים את כל כולם על מנת לגלם את הדמויות שהם מגלמים, כך שלעיתים קשה לזהותם מחוץ למסך, במהלך תקופת הצילומים. על פי השקפה אחת, לשחקני אופי טובים לעיתים רחוקות חסרה עבודה, ולעיתים קרובות יש להם קריירה ארוכה שמשתרעות על פני עשרות שנים. הם גם לעיתים קרובות זוכים להערכה רבה מצד שחקנים אחרים.

שם משפחה יהודי

שם משפחה יהודי מעיד לכאורה על השתייכותו של אדם למשפחה יהודית. בתרבות היהודית כמו בתרבויות רבות אחרות נהוג שבני זוג וילדיהם מזוהים באותו שם משפחה, אשר עובר מדור לדור.

שם משפחה כשלעצמו אינו מעיד בהכרח על קרבה משפחתית בין אנשים, ולעיתים קרובות קשה להוכיח קרבת-דם בין אנשים שנושאים שם משפחה זהה.

שם פרטי

שם פרטי הוא שם המייחד את הפרט בקרב משפחתו, לעומת שם משפחה אותו חולקים כל בני המשפחה. לרוב ניתן שמו הפרטי של אדם על ידי הוריו, בסמוך למועד לידתו. ביהדות מוכרז שם הבן בפומבי במהלך טקס ברית המילה שלו. שם הבת מוכרז ליד ספר התורה ביום שבו קוראים בו, או בטקס זבד הבת.

בישראל שמו של הילוד נרשם בתעודת לידה, המונפקת על ידי מינהל האוכלוסין במשרד הפנים.

במדינות רבות מקובל לתת שני שמות פרטיים (ולעיתים אף יותר משניים), אם כי בשימוש יומיומי לרוב קוראים רק באחד מהם, בדרך כלל הראשון.

במדינות רבות בעולם, כולל ישראל, השם הפרטי הנפוץ ביותר לבנים הוא "מוחמד".

שמש

האם התכוונתם ל...

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.