שם מדעי

שם מדעי או נומנקלטורה דו-שמיתאנגלית: Binomial nomenclature; מילולית: נומנקלטורה כפולה) הוא חלק בשיטת שיום המינים בביולוגיה.

השיטה מבוססת על שימוש בלטינית (מודרנית ומדעית), ולכן זכה הכינוי "שם לטיני" לפופולריות. מאידך, "שם מדעי" הוא המינוח המועדף על ידי אנשי המקצוע. בשיטה זו נזנח השימוש בטקסונומיה בת שבע הקטגוריות (ממלכה-מערכה-מחלקה-סדרה-משפחה-סוג-מין), לטובת שיטת שיום בת שתי מילים. המילה הראשונה בשם מייצגת את הסוג, והשנייה את השם הייחודי. לדוגמה, שם סוג האדם הוא Homo והשם הייחודי הוא sapiens, לכן נקרא מין בני האדם Homo sapiens. כמוסכמה, יתחיל השם הראשון באות רֵישִׁית, בעוד השני יצוין תמיד באות קטנה (גם אם מקורו בשם של אדם או מקום). נהוג להשתמש באותיות מוטות לציון סוגים וסיווגים נמוכים יותר, ובכתיב רגיל לציון משפחות ומעלה. ניתן לסווג גם תת-מינים תוך שימוש בשם בן שלוש מילים.

Portrait of C. Linnaeus. Wellcome L0006459
קארולוס ליניאוס, המייסד של שיטת השמות המדעיים המודרנית שנתן שמות מדעיים רבים שבשימוש כיום.

מקור השיטה

את אימוץ השיטה ניתן לייחס לקארולוס ליניאוס, שניסה לתאר את כל עולם הטבע ונתן לכל מין (בפרט, גם למינרלים) שם כפול. עם זאת, שימוש בשיטה דומה נעשה גם על ידי החוקרים ממשפחת באוהין, משפחת מדענים צרפתית-שווייצרית, מאתיים שנה לפני ליניאוס.

יתרונות השיטה

השיטה זוכה לפופולריות רבה הודות לחסכנותה וליציבותם של השמות הנוצרים בעזרתה. באופן זה נעשה שימוש באותו שם ברחבי העולם, תוך הימנעות מבעיות תרגום. הגם שיציבות השמות כלל אינה מובטחת, כאשר, עקב ידע חדש, נקבע שמין שייך לסוג אחר, ניתן לשמור על התיאור הייחודי. באופן דומה, אם התגלתה טעות בסיווג יצורים כשייכים למינים נפרדים, ניתן להשתמש בשמות המקוריים עבור תת-המינים.

על אף החוקים שנועדו להשגת יציבות וייחודיות, ייתכן שלמין מסוים יהיו כמה שמות מדעיים, בהתאם לנקודות המבט הטקסונומית.

קביעת השמות

ניתן לבחור את שם המין והמאפיין הייחודי מכל מקור. לרוב יהיו אלו מילים לטיניות סטנדרטיות, אך לעיתים יבחרו דווקא מילים ביוונית עתיקה, שמות של מקומות, אנשים (במקרים רבים, אנשי מדעי הטבע), שמות שמקורם בשפת המקום וכיוצא בזה. עם זאת, מבחינה תחבירית, יכתבו הביטויים תמיד כאילו היה מקורם בשפה הלטינית. משפחות נקראות לעיתים קרובות על שם מין פופולרי ששייך למשפחה. שם הסוג יהיה תמיד ייחודי בכל ממלכה, ובדרך כלל יהיה שם עצם בתחביר לטיני.

התיאור הייחודי יהיה אף הוא בלטינית, אך הוא יכול להיות כל אחת מהצורות הדקדוקיות הבאות:

  • שם עצם נוסף; לדוגמה: אריה הוא Panthera leo.
  • שייכות, כאשר השם הייחודי הוא שמו של אדם; לדוגמה: שמה המדעי של האנטילופה הטיבטית הוא Pantholops hodgsonii, על שם הודג'סון.
  • חלק מסמיכות, כאשר השם הייחודי הוא שם של מקום; לדוגמה: Latimeria chalumnae, מין של דג הקרוי על שם נהר כלומנה.
  • שם עצם בסמיכות, נפוץ בקרב טפילים; לדוגמה: Xenos vesparum, כאשר "vesparum" משמעו "של הצרעות".
  • שם תואר לטיני תקני; לדוגמה: "domesticus" ב-Passer domesticus (דרור הבית) משמעו "ביתי".

לעיתים קרובות משמשים אותם תיאורים ייחודיים עבור מינים שונים.

כללי השיום

החל מאמצע המאה ה-19, עם הפיכת הצורך בתיקנון לקביעת שמות למהותי, נקבעו קודים לקביעת שמות חיות (ICZN), צמחים (ICBN) וחיידקים (ICNB). שמות וירוסים נקבעים לפי קוד טקסונומי הקובע הן את השם והן את הסיווג (ICTV). בין הקודים קיימים מספר הבדלים; למשל, לבעלי חיים ניתן לתת שם ייחודי הזהה לשם המין ואילו בקרב צמחים לא.

ביוקוד, קוד כולל שהוצא לצורך החלפת הקודים השונים, נותר בינתיים ללא שימוש. נוסף לכך, מפותח קוד לסיווג קלדים (קבוצת בעלי חיים בעלת אב משותף) בשם פילוקוד.

כללי רישום

מספר מאפיינים אומצו בכלל הספרות המדעית, הגם שקיימים הבדלים קטנים באופן הרישום בין תחומי חקר במדעי הטבע (בעיקר בין בוטניקה לבין זואולוגיה), והם:

  • שמו המדעי של כל מין מורכב משתי מילים בלטינית מודרנית. המלה הראשונה היא שם כללי הוא שמו המשותף של כל הסוג, והשנייה היא שם תואר (אפיתט) המזהה את המין. כמין שם פרטי ושם משפחה.
  • השמות נכתבים בדרך כלל תוך שימוש באותיות מוטות ובגופן שונה משאר מילות המאמר. כאשר נכתב השם בכתב יד, יופיע קו מתחת לכל אחת ממילות השם.
  • שם הסוג מתחיל באות גדולה, ואילו התיאור הייחודי (בשימוש הנוכחי) מתחיל באות קטנה.
  • כל מיון מעל רמת המין יכלול מילה אחת בלבד.
  • למיון תת-המין משמש כינוי בן שלוש מילים: שתי הראשונות הן שם המין והשלישית משמש לזיהוי תת-המין.
  • בטקסט בו מופיע שמו המדעי של מין כמה פעמים ניתן לקצר את שם הסוג לאות הראשונה בלבד, לדוגמה Zilla spinosa (צמח ממשפחת המצליבים) יקוצר ל- Z. spinosa. שמות סוג המתחילים בצמד אותיות המהוות עיצור אחד יקוצרו לשתי האותיות התחיליות, לדוגמה Quercus look (סוג של אלון) יקוצר ל- Qu. look.

סיומות

טקסונים מעל רמת הסוג מקבלים לעיתים קרובות את שם הסוג הנומינאלי, עם סיומת סטנדרטית בהתאם לרמה הטקסונומית. שיטת כתיב זו עוזרת לזהות את הרמה הטקסונומית של הטקסון כבר בזמן קריאת השם.

סיומות לפי דרגה טקסונומית וממלכה
דרגה צמחים אצות פטריות בקטריות בעלי חיים
מערכה -phyta -mycota
תת-מערכה -phytina -mycotina
מחלקה -opsida -phyceae -mycetes -ia
תת-מחלקה -idae -phycidae -mycetidae -idae
על-סדרה -anae
סדרה -ales
תת-סדרה -ineae
אינפרא-סדרה -aria
על-משפחה -acea -oidea
משפחה -aceae -aceae -idae
תת-משפחה -oideae -oideae -inae
אינפרא-משפחה -odd[1]
שבט -eae -eae -ini
תת-שבט -inae -inae -ina
אינפרא-שבט -ad[1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 בממלכת בעלי החיים, אינפרא-משפחה ואינפרא-שבט אינם מנוהלים על ידי ICZN ולכן השימוש בסיומות אלו אינו תנאי לשם תקין.
אורז

אורז (שם מדעי: Oryza) הוא דגן המשמש כמזון העיקרי עבור יותר ממחצית אוכלוסיית העולם. גידול אורז מתאים במיוחד למדינות עניות, אף על פי שגידולו מצריך עבודה רבה ומים רבים להשקיה, מכיוון שניתן לגדל אותו למעשה בכל מקום, גם בצלע הר תלול. אורז הוא הגידול הרביעי בתפוצתו בעולם, אחרי סוכר תירס וחיטה.

בעלי ארבע רגליים

בעלי ארבע רגליים (שם מדעי: Tetrapoda) היא קבוצת בעלי חוליות שהתפתחה מדגים ממחלקת בעלי סנפירים בשרניים וכוללת את החולייתנים היבשתיים ובעלי ארבע רגליים. עם זאת מספר מינים חזרו לים (כמו הלווייתנים או זוחלים ימיים קדומים), עוד אחרים כמו הנחשים ומספר לטאות ודוחיים, איבדו את רגליהם. חיות אחרות כמו העופות, העטלפים והפטרוזאורים המירו את גפיהם הקדמיות לכנפיים שאינן מתפקדות להליכה כמעט. מספר חיות נוספות עומדות על שתי רגליים אחוריות וכמעט לא נעות על ארבע, בהן הקנגורו, כמה למורים וקופים והאדם.

ישנן שתי קבוצות עיקריות של בעלי ארבע רגליים:

מחלקת דו-חיים

קבוצת בעלי שפיר עובריבעלי ארבע רגליים מאופיינים בגפיים במקום סנפירים. מיני קבוצה זו בעלי גפה שרירית בה העצמות (בין היתר אצבעות כף היד וכף הרגל) והמפרקים ברורים.

בעלי פרחים

צמחים בעלי פרחים (שם מדעי: Magnoliophyta) או מְכֻסֵּי זֶרַע (Angiospermae) הם המערכה הגדולה ומהחשובות ביותר של הצמחים העילאיים. בעלי הפרחים מתאפיינים באיברי רבייה מיוחדים הנקראים פרחים, והזרעים שלהם סגורים בתוך מעטפת המוכרת בדרך-כלל כפרי, ומכאן נובע הכינוי הנוסף למערכת בעלי הפרחים (מכוסי זרע).

בקר

בקר (שם מדעי: Bovini) הוא שבט בתת-משפחת פרים, שלו חשיבות גדולה ביותר לאדם מבחינה משקית.

סוגי הבקר הם הגדולים והמגושמים במשפחת פריים. ראשם אינו מתרומם מעל הכתפיים. שני הזוויגים נושאים קרניים המורכבות מציפוי קרטין על בסיס עצם מלאה. הזנב ארוך ובקצהו ציצית שיער. לנקבה יש עטין בעל ארבע פטמות והריונה נמשך תשעה חודשים.

דו-חיים

דּוּ-חַיִּים (שם מדעי: Amphibia) הם מחלקה של מיתרניים בקבוצת בעלי ארבע רגליים, בעל-מחלקת חולייתנים לסתניים.

דו-פסיגיים

צמחים דו־פסיגיים אמיתיים (שם מדעי: Magnoliopsida) הם מחלקה במערכת בעלי הפרחים. מחלקת הדו־פסיגיים היא הגדולה שבתוך בעלי הפרחים; היא מונה פי שלושה מינים מאשר החד־פסיגיים.

כאשר הזרע של צמח דו־פסיגי נובט, הוא מגדל שני פסיגים (עלי עובר ראשוניים) ומכאן נגזר שם המחלקה. השרשון הראשוני שהזרע מצמיח, מתפתח בהמשך לשורש העיקרי של הצמח.

העלים לעיתים קרובות שסועים או מנוצים.

עורקי העלים יוצרים בדרך כלל רשת סבוכה עם עורק ראשי אחד או מספר אי זוגי. הפרחים מחומשים לרוב, כלומר כל חלקיהם באים בכפולות של חמש. לעיתים רחוקות יותר ניתן למצוא פרחים מרובעים או משולשים.

צרורות הצינורות המובילים ערוכים בטבעות בתוך הגבעול. כמו כן, ישנו קמביום, שהוא רקמה יוצרת תאים, בין שיפה לעצה. הודות לתכונה זו, גזע של צמח דו־פסיגי מסוגל לגדול לרוחב על ידי הוספת שכבות חדשות של רקמת הובלה, ומכאן נובע ריבוי מיני העצים שבמחלקה.

חרקים

חֲרָקִים (שם מדעי: Insecta; ביחיד: חֶרֶק), הם מחלקה של בעלי חיים במערכת פרוקי רגליים. קל לזהות אותם לפי צורת הגוף שמחולקת לשלושה חלקים, ראש, חזה, בטן ושלושת זוגות הרגליים.

במחלקת החרקים מספר המינים הרב ביותר בעולם הטבע. למעלה ממיליון מינים שונים מתוארים בספרות המדעית ולפי הערכות שונות סביר להניח שמיני חרקים רבים טרם התגלו והמספר הכולל כנראה נע בין שישה לעשרה מיליון. סדרת החיפושיות כוללת כ-400,000 מינים שונים, ובכך היא הסדרה הגדולה ביותר בעולם הטבע. סדרת הדבוראים כוללת את הדבורים, הצרעות והנמלים מונה בסך הכול כ-110,000 מינים; מספר הפרטים של משפחת הנמליים הוא הגדול בממלכת בעלי החיים; קיימים על פני כדור הארץ יותר נמלים מאשר כל בעל חיים אחר. סדרות ידועות נוספות של חרקים הן הפרפראים (170,000 מינים), הזבובאים (120,000 מינים, כולל היתושים), הפשפשאים (40,000 מינים), הפרעושים (2,200 מינים) והתיקנאים (3,500 מינים). רבים סבורים בטעות שגם העכבישים הם חרקים; למעשה מדובר במחלקה המשתייכת, לצד החרקים, למערכת פרוקי הרגליים.

החרקים מתמיינים לחסרי כנפיים (קרויים גם חשוכי כנף) ולבעלי כנפיים. עם בעלי הכנפיים נמנים בעלי גלגול מלא ובעלי גלגול חסר.

מחלקת החרקים כוללת כמה מינים עמידים במיוחד; ניסויים הראו עמידות של נמלים ותיקנים לרמות של חום, קרינה ופגיעות אחרות אשר בעלי חיים אחרים לא מסוגלים לעמוד בהן.[דרוש מקור] כושר ההישרדות הגבוה של החרקים הוא שאפשר את תפוצתם העצומה בכל חלקי כדור הארץ ואת התמיינותם למספר כה גדול של מינים.

החרקים הם נדבך חשוב בשרשרת המזון בטבע. בעלי חיים רבים - עופות, דו-חיים ויונקים - ניזונים מחרקים. האדם ניזון אף הוא מחרקים, כבר מימי קדם (עוד לפני שהחל בציד של חיות גדולות יותר, כמו יונקים) ועד היום, בחברות מסוימות. חרקים רבים ניזונים מצוף ואבקת פרחים; בעוברם מפרח לפרח בחיפוש אחר צוף ואבקה הם משמשים כאחד האמצעים החשובים ביותר של האבקה, ולכן מינים רבים של צמחים תלויים בהם.

התחום המדעי שעוסק בחקר החרקים נקרא אנטומולוגיה.

מקור השם "חרק" במילה "חרוק" שפרושה דבר מה משונן או בעל חריצים. המלה מתייחסת לבטנם של החרקים, שעשוייה פרקים פרקים (לרוב עשרה) המופרדים על ידי חריצים. זוהי בבואה של הלועזית: לטינית insectum, יוונית ἔντομον (מבוטא: éntomon).

טורפים

טּוֹרְפִים (שם מדעי: Carnivora) הם סדרה של בעלי חיים במחלקת היונקים. רוב החיות המשתייכות לסדרת הטורפים ניזונות בעיקר מבשר ציד, אך חלקם הם אוכלי-כל או אף אוכלי-צמחים (אף על פי ששיניהם ומערכת העיכול שלהם מותאמים לאכילת בשר). עם זאת רוב מובהק של היונקים הטורפים הגדולים (אריות, נמרים, זאבים וכו') כלולים בסדרה זו ומכאן שמה. יש גם יונקים טורפים כמו מיני עטלפים, לווייתנים וגם טורפי הכיס שאינם כלולים בסדרה זו.

סדרת הטורפים כוללת בתוכה כמה מבעלי החיים המוכרים ביותר לאדם: חתולים, כלבים, דובים וכלבי ים משתייכים כולם לסדרה זו. בעבר השתייכו הטורפים הימיים לסדרה עצמאית, אך כיום הם מחולקים ל-3 משפחות בתת-סדרת דמויי כלב.

הגדול בטורפים הוא פיל ים דרומי ששוקל כ-4000 קילוגרם ודב לבן - היונק הטורף היבשתי הגדול ביותר ששוקל עד 900 קילוגרם אצל זכרים. הטורף הקטן ביותר הוא חמוס השלגים ששוקל לפעמים 40 גרם אצל זכרים.

לטאות

לטאות (שם מדעי: Lacertilia) היא קבוצה של זוחלים המוגדרת ככוללת את כל הזוחלים בעל-סדרת הלפידוזאוריה, למעט מחודקי הראש והנחשים. בעבר נחשבה קבוצת הלטאות תת-סדרה, אולם בגלל היותה פרפילטית מתייחסים אליה כיום כקבוצה שאינה חלק מהטקסונומיה.

קיימים כ-6,000 מינים של לטאות, החל מלטאות זעירות ועד ללטאות דרקון קומודו הענקיות.

לרוב סוגי הלטאות יש זנב וארבע רגליים פרט למינים מסוימים שבהם הגפיים חסרות. דוגמה ללטאה חסרת-גפיים המצויה בטבע בישראל היא קמטן החורש. ישנן לטאות מתאפיינות בכושר שחייה מצוין ולחלקן לשון ארוכה מאוד, המשמשת לחישה וללכידת פרודות ריח המועברות לאיבר יעקובסון (המשמש להרחה). רוב הלטאות הן טורפות, אך חלקן גם צמחוניות. ככל הנראה, הלטאה הנדירה בעולם היא האיגואנה הג'מייקנית (Cyclura collei). לרבות ממני הלטאות יש יכולת לנתק את זנבן ולגדלו מחדש.

מיתרניים

מֵיתְרָנִים (שם מדעי: Chordata) היא מערכה של בעלי חיים שניוני הפה המתאפיינים בקיום מיתר גב חלול. במערכת זו כלולות תת-מערכות הבאות:

בעלי גולגולת

מיתרני זנב

מיתרני ראש

מיתרני פהלמערכת המיתרניים משתייכים העופות, הזוחלים, הדגים, הדו-חיים והיונקים - ובכללם האדם. רובם המוחלט של המיתרניים הם בעלי חוליות (חולייתנים).

אצל חלק מהמיתרניים עוברים עצבים מרכזיים בתוך מיתר הגב; אצל האחרים (כמו האדם) התנוון המיתר במשך הדורות, אם כי הוא מופיע לזמן קצר במשך התפתחות העובר. בנוסף, לכל המיתרניים יש זנב הנמשך אל מעבר לאגן. גם הזנב, בדומה למיתר הגב, התנוון במרוצת הדורות אצל חלק מהמינים, וגם הוא מופיע אצלם בדרך כלל במשך ההתפתחות העוברית.

שיאנים מפורסמים מהמיתרניים הם החיה הגדולה בעולם: לווייתן כחול, והיצורים המהירים בעולם: בז נודד (בצלילה) והעטלף אשף מקסיקני (בקו ישר).

יש יותר מ-60,000 מינים של מיתרניים.

מכרסמים

מְכַרְסְמִים (שם מדעי: Rodentia) הם סדרה של יונקים קטנים, המהווים את הסדרה הגדולה ביותר במחלקה זו במספר המשפחות שבה (34), במספר הסוגים (כ-350) ובמספר המינים (למעלה מ-2,200).

מקריני סנפיר

מקריני סנפיר (שם מדעי: Actinopterygii) הם דגי גרם בעלי סנפירים קרניים.

זוהי מחלקה של מיתרניים בקבוצת בעלי עצם בעל-מחלקת חולייתנים לסתניים.

סוס הבית

סוס הבית (שם מדעי: Equus ferus caballus או גם Equus caballus caballus‏), הנקרא בדרך כלל סוס, הוא בעל חיים מבוית, תת-מין של הסוס רמכי ממשפחת הסוסיים. האב הקדמון של סוס הבית היה כנראה הטרפן שרעה בערבות אסיה ואירופה בתקופה בה בוית הסוס.

סרטנאים

סרטנאים (שם מדעי: Crustacea) הם תת מערכה במערכת פרוקי רגליים שבממלכה הטקסונומית הנקראת בעלי חיים.

עכבר

עכבר (שם מדעי: Mus) הוא סוג יונק קטן מסדרת המכרסמים. מין העכבר הנפוץ ביותר הוא העכבר המצוי, המצוי כמעט בכל העולם. כל מיני העכברים חיים בסביבת אדם.

פרוקי-רגליים

פְּרוּקֵי רַגְלַיִם (שם מדעי: Arthropoda, מיוונית: arthro - שפירושו מִפרָק; podos - שפירושו רגל) מהווים מערכה בממלכת בעלי החיים. בעלי החיים המשתייכים למערכה הם חסרי חוליות בעלי שלד חיצוני, גופם מחולק לפרקים והגפיים שלהם מחולקות לפרקים.

זוהי המערכה הגדולה ביותר בעולם הטבע, והיא כוללת למעלה מ-1,134,000 מינים שונים - יותר מכל מיני בעלי החיים האחרים יחדיו. כ-80% מכלל בעלי החיים על-גבי כדור הארץ הם פרוקי-רגליים (מבחינת מספר הפרטים). לפרוקי הרגליים משתייכות כמה קבוצות ידועות מאוד של בעלי חיים, ובהן חרקים, עכבישים, עקרבים וסרטנים. מחלקת החרקים היא המחלקה הגדולה ביותר בעולם הטבע. למחלקה זו משתייכים יותר ממיליון מינים מתוארים. פרוקי הרגליים שונים בגודלם, ונעים מגודל של פלנקטון מיקרוסקופי (~0.25 מילימטר) ועד לגודל של סרטן עכביש יפני שאורכו מספר מטרים.

צומח

צומח (שם מדעי: Plantae או Viridiplantae) היא ממלכה שכוללת בתוכה יצורים חיים מבצעי פוטוסינתזה המכילים את הפיגמנטים שהם כלורופיל a וכלורופיל b. חומר התשמורת העיקרי אצלם הוא עמילן. ממלכת הצומח ממוינת לשתי קבוצות עיקריות:

מערכת הירוקיות.

קבוצה הכוללת בתוכה את תת-ממלכת הצמחים, סדרת הנאווניתאים ועוד שככל הנראה התפתחה מן הירוקיות.מקובל להניח שצמחים התפתחו מאצות ירוקיות בגלל המשותף ביניהם: הפיגמנטים הפוטוסינתטיים הם כלורופיל a וכלורופיל b, חומר התשמורת העיקרי הוא עמילן, דופן התא מכיל תאית.

שיטות הרבייה של הצמחים רבות ומגוונות, החל מהתחלקות תאים, כמו בחלק מהאצות הירוקיות, וכלה בהאבקה והתפתחות זרעים כמו בבעלי הפרחים.

רוב הצמחים הם אוטוטרופים שמייצרים את המזון שלהם עצמאית על ידי הפוטוסינתזה. חלק מהצמחים הם טפילים, ומנצלים לקיומם חומר אורגני מצמחים חיים אחרים. לעומתם, צמחים טורפים מנצלים חומר אורגני מבעלי החיים.

המדע העוסק בחקר הצומח נקרא בוטניקה.

קשקשאים

קַּשְׂקַשִּׂאים (שם מדעי: Squamata) הם סדרה של זוחלים בעלי קשקשים מקבוצת לפידוזאוריה. הקשקשאים מונים כ-5700 מינים, מהם מצויים 88 מינים בארץ ישראל.

"עצם הרבועה" של הקשקשאים היא בעלת יכולת תנועה.

הקשקשאים כוללים את הנחשים והלטאות והם הקבוצה הגדולה ביותר של הזוחלים. בעבר גם הספנודון נמנה עם הקשקשאים, אך כיום הוא משויך לסדרה משלו.

רכיכות

מערכת הרַכִּיכוֹת (שם מדעי: Mollusca) היא אחת המערכות המגוונות והנפוצות ביותר של חסרי החוליות על פני כדור הארץ. המדענים מונים בה כ-100,000 מינים, חיים ומאובנים, הנחלקים לשבע מחלקות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.