שלמה זלמן שרגאי

שלמה זלמן שרגאי (פייבלוביץ) (כ"ד בכסלו תר"ס, 26 בנובמבר 1899ו' באלול תשנ"ה, 1 בספטמבר 1995[1]) היה אידאולוג ופוליטיקאי ציוני דתי, ראש עיריית מערב ירושלים בשנים 19501952, ממייסדיה ומנהיגיה הבולטים של תנועת "תורה ועבודה", "הפועל המזרחי" ומראשי מוסדות "המדינה שבדרך".

שלמה זלמן שרגאי
שלמה זלמן שרגאי
לידה 26 בנובמבר 1899
פלך פּיוטרקוב, פולין
השכלה פוליטיקאי, רב והוגה
עיסוק בכיר במוסדות ציוניים שונים
מפלגה הפועל המזרחי
ראש עיריית מערב ירושלים
ינואר 1951אוגוסט 1952
(כשנה ו-30 שבועות)
Jerusalem Municipality ca1952
ישיבת מועצת העיר ירושלים בראשות זלמן שרגאי
FREEDOM OF THE CITY OF JERUSALEM
שרגאי, 1951

ביוגרפיה

שרגאי נולד במשפחת פייבלוביץ הענייה בעיירה גורשקוביץ' (Gorzkowice, בפולנית: גוז'קוביצה) שליד העיר פיוטרקוב טריבונלסקי, בפלך פיוטרקוב שבפולין, בשנת תר"ס (1899). משפחתו הייתה חסידית מחסידות ראדזין ומחובבי ציון, והוא ספג בה ידיעת ואהבת ארץ ישראל ותורת ישראל. נשא לאישה את מרים לבית שפילברג בשנת תרפ"ד (1924), ובאלול באותה שנה עלה לארץ ישראל. בשנות ה-40 היה חבר הסיעה המרכזית "תורה ועבודה", בראשות משה שפירא[2].

מילא תפקידים רבים ומגוונים והטביע עליהם את חותמו:

  • ציר לכל הקונגרסים הציוניים מאז הקונגרס ה-15 בשנת תרפ"ט (1929) בציריך ועד לקונגרס הציוני האחרון, ה-31, בירושלים בשנת תשמ"ח (1987).
  • חבר הנהלת "הסוכנות היהודית" בירושלים וראש מחלקת העלייה שלה; במשך 14 שנות כהונתו בתפקיד זה העלו ארצה למעלה מחצי מיליון יהודים מכל קצוות תבל.
  • ראש העיר הנבחר הראשון של ירושלים לאחר קום המדינה, בין השנים 19501952 וממעמדו זה הוצב במקום ה-120 והאחרון ברשימת הפועל המזרחי לכנסת השנייה ב-1951. על תקופת כהונתו כראש עיר כתב בזמנו שופט ביהמ"ש העליון ש"ז חשין: "שרגאי עמד על שלו. גילה דעתו באומץ לב, סירב להיכנע ללחץ ואיומים. החוק וטובת העיר ירושלים היו נר לרגליו ומצפונו הדריך אותו".
  • מילא תפקידים ממלכתיים וצבוריים רבים, במשך כ-70 שנות פעילותו למען ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. דוד בן-גוריון, איסר הראל, הרב קוק ואישים רבים אחרים מזכירים אותו לא אחת בכתביהם, תוך ציון פעלים והחלטות חשובות וגורליות, להן היה שותף.

היה מזקני חסידי ראדזין בארץ, והיה מקורב אצל שלושת האדמו"רים האחרונים, רבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר, רבי שמואל שלמה ליינר, ורבי אברהם ישכר אנגלרד. היה שותף לשחזור התכלת הרדזינאית בארץ ישראל לאחר השואה, ואף הקדיש לנושא זה מאמרים וספרים.

שרגאי היה אב לשלושה בנים ובת. נדב שרגאי, סופר וחבר מערכת עיתון "ישראל היום", הוא נכדו.

בשנת 1982, הוענק לשרגאי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן[3].

נפטר בשנת 1995, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. על שמו נקרא רחוב בירושלים - הרחוב שבו נמצא אתר גבעת התחמושת.[4]

ראש עיריית ירושלים

לאחר הבחירות הראשונות למועצת העיר ירושלים לאחר קום המדינה, בנובמבר 1950, קמה קואליציה נרחבת (המפד"ל, הציונים הכלליים, חרות ואגו"י) והציגה כמועמדה את שרגאי, והוא נבחר ברוב קולות מול דניאל אוסטר, ראש העיר היוצא והמועמד של מפא"י ב-10 בינואר 1951.

משנבחר ראש העירייה התייצבה כנגדו בתוקף האופוזיציה של מפא"י, שמנתה תשעה חברי מועצה. אך גם הקואליציה על שלושה עשר חבריה המורכבת שמונה מפלגות ורסיסי מפלגות לא גרמה לו הרבה נחת. לאחר שנתיים וחצי של עבודה ועקב מצבו הבריאותי התפטר מתפקידו ב-17 באוגוסט 1952. ועדת חקירה ממשלתית לענייני עיריית ירושלים, בראשותו של השופט העליון ש"ז חשין, בדו"ח שלה קובעת:

בציבור רווחה הדעה, כי מר שרגאי התפטר מראשות העיר בגלל מצב בריאותו הלקוי. דעה זו נכונה היא. אך מתוך העדויות שהובאו לפנינו הוברר לנו ללא צל של ספק, כי הוא חלה בעבודתו עקב המלחמה הבלתי פוסקת שהתנהלה בין כתלי העיריה.

פרסומיו

שרגאי כתב במשך שנות חייו כתשעים ספרים וקבצים ואלפי מאמרים; ולאורם חונכו וגדלו אלפי חניכי תנועות הנוער הדתיות בארץ ובחו"ל. החל מ"השומר הדתי", "ברית חלוצים דתיים" וכלה ב"בני עקיבא" ו"הפועל המזרחי". הוא אשר טבע באחד ממאמריו את הסיסמה: "קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה", סיסמה שהתוותה את דרכם של חניכי "בני עקיבא" ברחבי הארץ.

בין ספריו:

  • תחומים הוצאת מוסד הרב קוק, תשי"ב
  • חזון והגשמה הוצאת מוסד הרב קוק, תשט"ז
  • תהליכי התמורה והגאולה הוצאת מוסד הרב קוק, תשי"ט
  • שעה ונצח הוצאת מוסד הרב קוק, תש"ך
  • במאבק על היהדותיידיש) הוצאת לעצטע נייעס, תש"ך
  • פעמי גאולה הוצאת הסוכנות היהודית, מחלקת העלייה, תשכ"ו
  • זמנים - שבתות ומועדים [תכנם ודמותם], הוצאת זמנים, תשכ"ט
  • בנתיבי חסידות איזביצא ראדזין שני חלקים
  • במעייני חסידות איזביצא ראדזין
  • בסוגיות הדור הוצאת מוסד הרב קוק, תש"ל
  • בהיכל איזביצה לובלין (משנת רבי מרדכי יוסף מאיזביצא בעל "מי השילוח" בכתבי רבי צדוק הכהן ורבי יהודה לייב איגר מלובלין), בשיתוף עם אברהם ביק הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים תשל"ז
  • ספר הציונות הדתית, עיונים מאמרים רשימות תעודות בעריכת יצחק רפאל וש.ז. שרגאי הוצ' מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ז

לקריאה נוספת

  • מרדכי אליאב, יצחק רפאל (עורכים), ספר שרגאי: פרקים בחקר הציונות הדתית והעלייה לארץ ישראל (אות הוקרה לש.ז. שרגאי בהגיעו לגבורות)‬, ירושלים: מוסד הרב קוק (מפרסומי המכון לציונות דתית על שם הרב י"ל הכהן מימון), תשמ"ב 1981.
    • ש. ‬דניאל, 'מסכת-חייו של רבי שלמה-זלמן שרגאי', 280-323.
    • יצחק ‬גולדשלג, 'רבי שלמה זלמן שרגאי: משנתו הציונית-הדתית ויצירתו הספרותית', עמ' 324-331 ‬(עמ' 327-331: רשימת כתביו של שלמה זלמן שרגאי).
  • משה‫ הלינגר, 'מסורת ומודרנה במשנת "תורה ועבודה": אוניברסליזם נוסח משה אונא לעומת פרטיקולריזם נוסח שלמה זלמן שרגאי', בתוך: אליעזר דון-יחיא, בין מסורת לחידוש: מחקרים ביהדות, ציונות ומדינת ישראל: ספר זיכרון ליהושע קניאל, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ה ‬, עמ' 117–145. (גרסה אנגלית הופיעה בתוך ‬Review of Rabbinic Judaism 11,1, 2008)
  • דב שוורץ, "ואף על פי כן סוב תסוב הגאולה": הגיגיו של שלמה זלמן שרגאי לנוכח השואה כביטוי של תודעה ציונית דתית', בתוך: ‫דינה פורת (עורכת), שואה ממרחק תבוא: אישים ביישוב הארץ-ישראלי ויחסם לנאציזם ולשואה, 1933–1948, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"ט, עמ' ‬164–180.
  • מנחם ברש-רועי, בסודם של "יקירי-ירושלים": מעשים, חוויות, זכרונות, ירושלים: ר. מס בשיתוף עירית ירושלים – המחלקה לתרבות, תש"מ–תשנ"ה 1995, "שלמה זלמן שרגאי", כרך ה, עמ' 128 ואילך.

קישורים חיצוניים

מפרי עטו:

הערות שוליים

  1. ^ תאריך הפטירה המדויק ע"פ דף הנפטר באתר בית הקברות בהר הזיתים.
  2. ^ רשימות המועמדים לועידה השמינית של הפועל המזרחי בארץ ישראל, הצופה, 14 בספטמבר 1941
  3. ^ מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת בר-אילן
  4. ^ רחוב שרגאי באתר עיריית ירושלים.
אברהם ישכר אנגלרד

רבי אברהם ישכר אנגלרד (ה'תרס"ט (?) - כ' בתשרי ה'תשס"ו) מראדזין היה האדמו"ר הששי בשושלת חסידות איזביצה ראדזין.

דניאל אוסטר

דניאל אוסטר (7 במאי 1893 – 15 בינואר 1963) היה ראש עיריית ירושלים בסוף תקופת המנדט ובמדינת ישראל עד 1950 (קודם לכן היה סגנו וממלא מקומו של ראש העירייה הערבי, חוסיין אל-ח'אלידי). חבר מועצת העם מטעם מפלגת הציונים הכלליים ומחותמי מגילת העצמאות. אוסטר היה ראש העיר במשך כארבע שנים, שהתחלקו בין שלוש תקופות כהונה לא רצופות (1937–1938, 1944–1945, 1949–1950).

הבחירות למועצת עיריית ירושלים (1950)

הבחירות למועצת עיריית ירושלים נערכו ביום שלישי, 14 בנובמבר 1950, במקביל לבחירות ליתר הרשויות המקומיות בישראל. היו אלו הבחירות הראשונות למועצת העיר לאחר הקמת מדינת ישראל.

הוועד הלאומי

הוועד הלאומי, או בשמו המלא הוועד הלאומי לכנסת ישראל, היה הרשות המבצעת של אספת הנבחרים בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, ושימש כמועצת "המדינה שבדרך".

הוועד נבחר לראשונה על ידי חברי אספת הנבחרים ב-1920, ובשנה זו החל את פעילותו. להכרה רשמית מהשלטון הבריטי זכה הוועד רק ב-1928, והוא שימש כנציג היישוב היהודי מולו. ממשלת המנדט העניקה לוועד הלאומי סמכויות משפטיות ומנהליות, על מנת שיוכל לממש את תפקידו.לוועד התנגדו אגודת ישראל והעדה החרדית, אשר סירבו להשתתף בוועד משום התנגדות כללית לציונות. ב-1944 הוחרם הוועד על ידי הנהלת הציונות הרוויזיוניסטית בשל התנגדות למדיניות הנהגת הוועד.

הספרייה התורנית המרכזית

הספרייה התורנית המרכזית על שם הרב רפאל חיים שמשון גולדשטיין הייתה ספרייה שהוקמה על ידי הרבנות הראשית לישראל ומשרד הדתות במטרה להיות הספרייה התורנית הגדולה בעולם. הספרייה נפתחה בשנת 1953, ועברה להיכל שלמה עם פתיחתו. עם עזיבת הרבנות הראשית את היכל שלמה נמכרו רוב הספרים של הספרייה לסוחרים ונשארו רק הספרים באולם העיון המרכזי של הספרייה. במקום בו שכנו מחסני הספרייה ב'היכל שלמה' שוכנת היום ספריית הקמפוס ללימודי תואר שני של מכללת הרצוג.

בראשית ימיה של מדינת ישראל, קיבל משרד הדתות אוספי ספרים מרחבי העולם וחילק אותם לספריות ובתי כנסת ברחבי ישראל. בשנת 1953 הופסקה החלוקה והוחל באיסוף הספרים בבניין סנט ג'ון באבו טור, לקראת הקמת הספרייה התורנית המרכזית בהיכל שלמה. בכ"א באייר תשי"ח (יולי 1953), ימים ספורים לאחר חנוכת בניין היכל שלמה, התקיים טקס פתיחה של הספרייה שיועדה להכיל 100,000 כרכים ולהיות הגדולה בעולם. החל מדצמבר 1953 נחשב חדר הקריאה של הספרייה בבית המדרש למורים של המזרחי גם לחדר קריאה זמני של הספרייה התורנית המרכזית. מנהל הספרייה היה צבי הרכבי והרב עקיבא ברוך פוזנר שהיה ספרן של הספרייה של בית המדרש למורים היה לספרן של הספרייה התורנית המרכזית. בחבר הנאמנים של הספרייה נמנו, בין השאר, זרח ורהפטיג, שלמה זלמן שרגאי, שמואל זנוויל כהנא ויהודה לייב ביאלר. טקס פתיחה חגיגי של אולם הקריאה התקיים במרץ 1954.

הספרייה הוציאה לאור כתב עת ביבליוגרפי בשם "הספר". כתב העת יצא לאור בשנים ה'תשי"ד-ה'תשכ"א בעריכת צבי הרכבי. הגיליון התשיעי והאחרון יצא בשם "קונטרס הספר התורני".

הספרייה קיבלה תרומות שונות של ספריות, בהם של סבו של הרמן ווק ושל הרב משה פסח מיוון. בתרומתו של אייזק וולפסון נרכשה ספרייתו של הרב נתן אדלר. כן קיבלה הספרייה את ארכיונו של בנימין מנשה לוין. הספרייה קיבלה מידי ייווא את הספרים הכפולים מספריית שטראשון. בשנת 1965 קיבלה הספרייה את ספרייתו הפרטית של עקיבא ברוך פוזנר.

בשנות ה-60 נשאה קרן מוריס פולק בעיקר ההוצאות השוטפות של ניהול הספרייה.

העלייה מארצות הברית

העלייה מארצות הברית לארץ ישראל ובהמשך למדינת ישראל, הייתה קטנה ביחס לעליות מארצות אחרות ואף קטנה ביחס להגירה של יהודים לארצות הברית, אולם נמשכה לאורך כל המאה ה-20. העלייה מארצות הברית הייתה עלייה מארץ רווחה שהייתה עשירה משמעותית מארץ ישראל, ונבעה בעיקר מסיבות ציוניות, דתיות או חלוציות.

הפועל המזרחי

הפועל המזרחי (או בראשי תיבות: הפועמ"ז; המזרח"י – פירושו "מרכז רוחני") היא תנועה פוליטית שהתקיימה החל מ-1922, עשרים שנה אחרי ייסוד המזרחי, ועד התאחדותה עם תנועת המזרחי ב-1956 לשם הקמת המפד"ל.

תנועת הפועל המזרחי הוקמה מתוך תנועת המזרחי, ולעומתה היא הדגישה את הערכים הסוציאליים ועיגנה את ערכי השוויון והצדק החברתי במקורות ובמסורת. התנועה פעלה בשיתוף עם תנועת העבודה הציונית הסוציאליסטית וחשה קרבה להתיישבות החלוצית ולהסתדרות. קרבה זו באה לידי ביטוי בהצטרפות הפועל המזרחי לחלק ממוסדות ההסתדרות כגון: קופת חולים כללית, הסתדרות המורים, האיגוד המקצועי והמרכז החקלאי. אף על פי שהייתה חלק מן הציונות הדתית. המפלגה דגלה בבניין הארץ ובסוציאליזם המשולבים בשמירת מצוות, לימוד תורה וחינוך דתי, זאת לאור הסיסמה "תורה ועבודה".

תנועת הפועל המזרחי נחשבת למייסדת תנועת הנוער בני עקיבא וארגון הספורט אליצור.

על מייסדיה ומנהיגיה הראשונים נמנו שמואל חיים לנדוי, נתן גרדי ושלמה זלמן שרגאי (שהיה ראש עיריית ירושלים בשנים 1950-1952) ומנהיגה המובהק היה חיים משה שפירא שלפני הקמת המדינה כיהן כחבר הנהלת הסוכנות וחבר מנהלת העם מטעמה ועם הקמת המדינה היה חבר הממשלה הזמנית מטעמה ואחר כך שר בממשלות הבאות. מנהיג נוסף שזוהה עמה היה זרח ורהפטיג.

חוסיין אל-חוסייני

חוסיין סלים אל-חוסייני (בערבית: حسين سليم الحسيني, תעתיק: חסין סלים אלחסיני; ? - 1918) היה ראש עיריית ירושלים מטעם השלטון העות'מאני החל משנת 1909 עד לכיבוש העיר בידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה ב-1917. נודע בכינויו חוסיין ביי.

אל-חוסייני, בן למשפחת חוסייני המכובדת, נולד בירושלים בסביבות אמצע המאה ה-19. אביו, סלים אל-חוסייני, היה איש ציבור נכבד בשלטון המקומי וכיהן אף הוא בתפקיד ראש עיריית ירושלים בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-19. חוסיין אל-חוסייני קיבל את תפקיד ראש העיר בשנת 1909, ובמהלך כהונתו עסק נמרצות בפיתוח התשתיות בעיר. תחת הנהגתו רוצפו רחובות העיר העתיקה, שופרו שירותי הניקיון והתברואה, והחל ביצועו של פרויקט ביוב שמומן בחלקו בידי יהדות התפוצות. מאמצי הפיתוח שלו זכו להערכת תושבי העיר המוסלמים, הנוצרים והיהודים. בראיון לעיתון המצרי "אל-אקדאם" במרץ 1914 עמד על ההבחנה שבין הציונות, שאינה מאיימת על פלסטין, לבין ההתיישבות היהודית בפועל בה המהווה סכנה אמיתית, ומחייבת הימנעות מוחלטת ממכירת קרקעות ליהודים. החל מ-1915 עמד חוסיין אל-חוסייני גם בראש ארגון הסהר האדום, שבצד התפקיד הרפואי שמילא בשנות מלחמת העולם הראשונה קידם הבנה בין ערבים ויהודים בעיר.

עם כיבוש ירושלים בידי הבריטים בדצמבר 1917, היה חוסיין אל-חוסייני זה שמסר רשמית את כניעת העיר לכוחות הבריטים, בשורת טקסי כניעה שנערכו במקום הידוע כיום ככיכר אלנבי (בשכונת רוממה). הוא לקה בדלקת ריאות בעקבות העמידה הממושכת בקור וברוח, ואושפז בבית החולים שערי צדק, שם זכה לביקורו של הגנרל אדמונד אלנבי שהגיע לקבל ממנו את הכניעה הרשמית. הוא נפטר שבועות אחדים לאחר מכן, בינואר 1918. אחיו, מוסא כאט'ם אל-חוסייני, מונה למחליפו בראשות העיר.

חסידות איזביצה ראדזין

חסידות איזביצה - ראדזין היא חצר חסידית שנוסדה על ידי רבי מרדכי יוסף ליינר, תלמידו של רבי שמחה בונים מפשיסחה בעיירה איזביצה לאחר עזיבתו את חצר רבי מנחם מנדל מקוצק בשנת ה'ת"ר (1839).

בנו וממשיך דרכו, רבי יעקב ליינר (כז בחשון תקע"ה 10 בנובמבר 1814-‏טו באב תרל"ח 14 באוגוסט 1878, עבר לעיירה ראדזין ועל שמה נקראת החסידות. האדמו"ר השלישי רבי גרשון חנוך הניך ליינר התפרסם בעיקר בשל ניסיונו לחדש את מצוות התכלת בציצית. ספרי החסידות הידועים הם מי השילוח, בית יעקב, וסוד ישרים. מרכז החסידות הוא בעיר בני ברק תחת הנהגתו של האדמו"ר שלמה יוסף אנגלרד.

יצחק קריב

יצחק קריב (1902; ה'תרס"ג - 1998; ה'תשנ"ט) היה ראש עיריית ירושלים.

קריב נולד ברוסיה. שימש כמנהל בנק בירושלים.

ב-25 בספטמבר 1952 נבחר לראש עיריית ירושלים מטעם סיעת המזרחי. לאחר הודעת הפרישה של שלמה זלמן שרגאי ביוני, נערכו דיונים במועצת העיר לבחירת ראש העיר החדש שארכו קרוב לארבעה חודשים וקריב נבחר כמועמד פשרה, בתמיכת מפלגות הימין. באפריל 1955 מונתה במקומו ועדה קרואה, על אף סמיכות הזמנים לבחירות המקומיות שנערכו בישראל בקיץ אותה שנה.

בשנות התשעים נקרא על שמו רחוב העמק בממילא, בין שער יפו לרחוב דוד המלך.

בן דודו היה פרופ' יצחק קריב שהיה מראשוני הקרדיולוגים בארץ ומייסד מכון הלב בתל-השומר.

מוסטפא אל-ח'אלידי

מוסטפא (ביי) אל-ח'אלידי (בערבית: مصطفى الخالدي; פברואר 1873 - אוגוסט 1944) היה ראש עיריית ירושלים בשנים 1938–1944. קודם לכן כיהן כשופט בבית הדין העליון בארץ ישראל.

מרדכי איש-שלום

מרדכי איש-שלום (2 בינואר 1901 – 21 בפברואר 1991) היה ראש עיריית ירושלים בשנים 1959–1965. ממקימי תיאטרון ירושלים ומהמובילים בהקמת מוזיאון ישראל ומבנים רבים בירושלים.

נדב שרגאי

נדב שרגאי (נולד ב-1959) הוא סופר ועיתונאי ישראלי, עמית מחקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

סלים אל-חוסייני

סלים אל-חוסייני (בערבית: سليم الحسيني; 1846–1908) היה ראש עיריית ירושלים בין השנים 1882 ל-1897. סלים היה בן למשפחת אל-חוסייני רבת ההשפעה, וגם שניים מבניו חוסיין אל-חוסייני ומוסא כאט'ם אל-חוסייני כיהנו כראש העירייה אחריו. סלים כיהן כשופט בסכסוכי שבטים בדואים והיה איש עסקים מצליח שפעילותו ביססה את מעמדה הכלכלי של המשפחה. פעילותו הציבורית של סלים חוסייני מסמנת תקופה חדשה בתולדות משפחת אל-חוסייני, שהחלה להיתפש כמייצגת של כלל האוכלוסייה הערבית בירושלים ויוזמת פעולות עבורה.

עארף א-דג'אני

עארף פשה א-דג'אני (בערבית: عارف الدجاني; 1856 - 14 באפריל 1930) היה ראש עיריית ירושלים בשנים 1917–1918.

פיידי אל-עלמי

פיידי אל-עלמי (תעתיק מדויק: פָיְצ'י אלעלמי, فيضي العلمي, 1865 – מרץ 1924) היה ראש עיריית ירושלים בין השנים 1906–1909. לאחר מכן היה בין 1914 ו-1918 חבר מועצת הנציגים של הסנג'ק של ירושלים בפרלמנט העות'מאני.

אל-עלמי נולד למשפחה מיוחסת בירושלים. אביו, מוסא אל-עלמי, היה חבר מועצת העיר ולאחר שנפטר ב-1881, עמד פיידי בראש המשפחה (למרות שהיה רק בן 16). הוא התקדם בשירות הציבורי העות'מאני עד שמונה למשרת מושל בית לחם ב-1902. במקביל, פרסם גם חיבורים בנושאי החוק האסלאמי, בין היתר כספר - "فتح الرحمن لطالب آيات القرآن".

אל-עלמי נפטר מטרשת עורקים במרץ 1924.

בנו היה המנהיג הפלסטיני מוסא אל-עלמי ונכדתו היא שירין חסני-שהיד, פעילה חברתית-פוליטית. על שמו של פיידי אל-עלמי רחוב בשכונה הערבית בית חנינא בצפון ירושלים.

קריית אונסדורף

קריית אוּנְסְדוֹרף היא שכונה חרדית בצפון ירושלים הממוקמת על יד קריית מטרסדורף.

השכונה הוקמה באמצע שנות ה-60 במסגרת פעילות משותפת של הסוכנות היהודית וקבוצות דתיות בארצות הברית להקמת קריות דתיות עבור עולים חרדיים מארצות הברית. השכונה הוקמה ביוזמת הרב משה הורוביץ רבה של קהילת אונסדורף בניו יורק (ויליד העיירה אונסדורף) שקרא לה על שם העיירה אונסדורף (בגרמנית: Hunsdorf, כיום הוּנְצוֹבְצֶה (אנ') שבסלובקיה). השכונה הוקמה בסמוך לקריית מטרסדורף שהוקמה לפניה.

שרגאי

שרגאי הוא שם משפחה יהודי (שרגא בארמית הוא נר).

האם התכוונתם ל...

תורה ועבודה

תורה ומלאכה (עבודה) הוא מונח המבטא את הקשר בין לימוד התורה ובין העבודה לצורך פרנסה. לרוב הדבר מתבטא בצורך לחלק את הזמן ביניהם כך שהאדם יוכל להתפרנס בכבוד, וגם ללמוד תורה, אך מדובר גם בשאלה ערכית, לגבי מידת האפשרות של השילוב בין שניהם, והאם הדבר רצוי.

בקרב היהדות החרדית הקדשת כל היום ללימוד תורה לגיטימית ורצויה, על אף חיי הדוחק הכרוכים בכך. לעומת זאת בתקופה שקדמה לשואה, נהגו רבים מן החרדים ואף רבנים, לעסוק גם במשלח יד כלשהו כגון קמעונות ומסחר. בניגוד לכך הציונות הדתית רואה את השילוב בין התורה והעבודה כאפשרי ואף כערך, וביטוי לכך בעובדה שתנועת הנוער המובילה בציונות הדתית, בני עקיבא, קבעה את המונח 'תורה ועבודה' כסמלה.

הרמב"ם ידוע כמי שדוגל בשילוב תורה ועבודה לשם פרנסה.

לעומתו פסקו אחרים שעדיף להקדיש את כל היום ללימוד תורה.

ירושלים ראשי עיריית ירושלים (החל מ-1878)
האימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית יוסף אל-ח'אלידי סלים אל-חוסייני פיידי אל-עלמי חוסיין אל-חוסייני
1878 - 1879 1882 - 1897 1906 - 1909 1909 - 1917
המנדט הבריטי המנדט הבריטי עארף א-דג'אני מוסא כאט'ם אל-חוסייני ראע'ב נשאשיבי חוסיין אל-ח'אלידי דניאל אוסטר מוסטפא אל-ח'אלידי דניאל אוסטר ועדה מנדטורית
1917 - 1918 1918 - 1920 1920 - 1934 1934 - 1937 1937 - 1938 1938 - 1944 1944 - 1945 1945 - 1949
ירדן ראשי העיר המזרחית אנוור אל-ח'טיב עארף אל-עארף חנא עטאללה עומר וואעארי ועדה עירונית רוחי אל-ח'טיב אמין אל-מג'ג'
1948 - 1950 1950 - 1951 1951 - 1952 1952 - 1955 1955 - 1957 1957 - 1967 1967 - 1999
ישראל ראשי העיר המערבית דניאל אוסטר שלמה זלמן שרגאי יצחק קריב גרשון אגרון מרדכי איש-שלום טדי קולק
1949 - 1950 1951 - 1952 1952 - 1955 1955 - 1959 1959 - 1965 1965 - 1967
ישראל ראשי עיריית ירושלים המאוחדת טדי קולק אהוד אולמרט אורי לופוליאנסקי ניר ברקת משה ליאון
1967 - 1993 1993 - 2003 2003 - 2008 2008 - 2018 2018 -

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.