שלמה זלמן מוולוז'ין

הרב שלמה זלמן מוולוז'ין (נקרא בפי כל בשם "רבי זעלמעלע") (כ"ו בסיוון ה'תקט"ז[1] - י"ג באדר ה'תקמ"ח[2]), תלמיד הגר"א, אחיו של רבי חיים מוולוז'ין, נודע כבקי בכל התורה ובעל הנהגות ייחודיות, נפטר בצעירותו בחיי הגר"א.

תולדותיו

נולד לאביו רבי יצחק מוולוז'ין, והאגדה כרכה את לידתו בברכה מבעל "שאגת אריה". כבר בגיל שנתיים וחצי הלך ללמוד בתלמוד תורה[1]. היה תלמיד אהוב על רבו, הגר"א. נישא לגיטא בתו של רבי יחיאל מיכל פעסלעס[3] מנכבדי וילנה, נפטר בגיל 32 בלבד.

בקיאותו

עוד בהיותו ילד כתב ספר בשם לבנת הספיר[4].

בגיל 21 השתתף בעריכת הספר שביל הישר של רבי שאול שישקס מווילנה.[5]

בגיל 24 ידע ר' זלמן בעל פה את כל התנ"ך, תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, ספרא, ספרי, תוספתא, מכילתא דרבי ישמעאל, מדרשים, רמב"ם, טור, זוהר ותיקונים[6], אחיו רבי חיים מוולוז'ין אמר עליו שהוא בקי בכל התורה כולה בעל פה, כמו שיהודי יודע בעל פה את המזמור אשרי יושבי ביתך הנאמר שלוש פעמים כל יום, וזאת אודות שהיה משנן כל פסוק או סוגייא מעל 100 פעם[7]. עם זאת אמר רבי חיים, כי גם אם היה חי רבי זלמן אלפיים שנה לא היה מגיע לגדלותו בתורה של הגאון מווילנה[8].

ר' זלמן היה בקיא בתורה הנגלה ובתורת הנסתר, שיטתו הייתה שאסור לאדם ללמוד את תורת הקבלה לפני שהוא בקיא בתנ"ך ש"ס שולחן ערוך ופוסקים[4].

הנהגותיו

  • ר' זלמן מעולם לא היה מבקש צורכי הגוף במפורש, כשהיה רעב היה רומז לבני ביתו על ידי מאמר בתלמוד[9] "ויהי האדם לנפש חיה נשמה שנתתי בך החייה"[2].
  • לפני כל סעודה היה לומד הלכות נטילת ידיים בציעת הפת והלכות סעודה שנאמר דבר בעתו מה טוב[10], סוגיא מהתלמוד, ואגדות חז"ל. מנהג זה הופסק באחת מסעודות ליל שבת שאחיו ר' חיים מוואלוז'ין ראה שקשה עליו הדבר ר' זלמן ענה לו שזה נדר, ר' חיים לקח אתו עוד שני אנשים ובטל לו את נדרו[11].
  • שעתיים לפני ארוחת צהריים היה אוכל עוגת דבש, כי כך אמו צוותה עליו כדי לחזק את לבו[2].
  • היה ישן עם כפפות כדי שלא יצטרך ליטול ידיו כשיקום, אלא מיד יוכל ללמוד תורה - חשיבות הזמן[2].
  • היה מהלך בצידי הדרכים כדי לא להתקל באשה[12].
  • ר' זלמן השתדל מאד לא לפגוע באף אדם. היה מקרה שפגע באדם, חיפשו ולא מצאו כמה שנים, היה בוכה עד שהגאון מווילנא הרגיעו[3].

מיתתו

בגיל 32 חלה ר' זלמן, ביומו האחרון באו חבריו לבקרו וראוהו קורא בספר תהילים. לאחר מכן ביקש לעמוד וללכת ד' אמות כמאמר חז"ל שליש בישיבה שליש בעמידה ושליש בהליכה, שב למיטתו ונפטר[13].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הרב יחזקאל פייוויל, תולדות אדם, הרב מאיר קליימן, 1984, חלק א', פרק א'.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 הרב יחזקאל פייוויל, תולדות אדם, הרב מאיר קליימן, 1984, חלק א', פרק ט"ו.
  3. ^ 3.0 3.1 הרב יחזקאל פייוויל, תולדות אדם, הרב מאיר קליימן, 1984, חלק א', פרק י"א.
  4. ^ 4.0 4.1 הרב יחזקאל פייוויל, תולדות אדם, הרב מאיר קליימן, 1984, חלק ב', פרק ח'.
  5. ^ זלמן מוולוזין&pgnum=2&hilite=2ca4e7ee-1b09-4fa9-9c10-bbb1d751ab3b ראה בהקדמת המחבר ובהסכמות הספר
  6. ^ תולדת אדם עמ' י"ד, רבי יהודה לייב בעל שו"ת פרי תבואה בספרו עצי עדן.
  7. ^ הרב יחזקאל פייוויל, תולדות אדם, הרב מאיר קליימן, 1984, חלק א', פרק ט'.
  8. ^ רבי יהודה יודיל הלוי עפשטיין, מלואים לספר סערת אליהו
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ב, עמוד ב'
  10. ^ ספר משלי, פרק ט"ו, פסוק כ"ג
  11. ^ הרב יחזקאל פייוויל, תולדות אדם, הרב מאיר קליימן, 1984, חלק א', פרק ו'.
  12. ^ הרב יחזקאל פייוויל, תולדות אדם, הרב מאיר קליימן, 1984, חלק ב', פרק ד'.
  13. ^ הרב יחזקאל פייוויל, תולדות אדם, הרב מאיר קליימן, 1984, חלק א', פרק ט"ז.
הגאון מווילנה

רבי אליהו בן שלמה זלמן (ט"ו בניסן ה'ת"פ, 23 באפריל 1720 – י"ט בתשרי ה'תקנ"ח, 9 באוקטובר 1797), שנודע בכינויים: הגאון מווילנה (ביידיש: דער וילנער גאון), הגאון החסיד ואף בפשטות - הגאון, או בראשי תיבות: הַגְּרָ"א (הגאון רבנו אליהו), היה פוסק, מקובל ואיש אשכולות, שבלט במעמדו החריג בתקופת האחרונים כסמכות רבנית עליונה. הגר"א היה גדול במקרא, בתלמוד ובקבלה, פוסק מקורי ומרכזי, ובקיא במדעים. אגדות רבות נכרכו בשמו. הוא היה ידוע בהתמדתו הבלתי רגילה.

הגר"א סירב לשמש במשרת רבנות בווילנה או בכל מקום אחר, כנראה בשל רצונו לא להיבטל מלימוד תורה. הוא היה מהמנהיגים האידאולוגיים של ההתנגדות לחסידות במזרח אירופה.

ט' באדר

ט' באדר הוא היום התשיעי בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום התשיעי בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

סעדיה תלמיד הגר"א

רבי סעדיה ב"ר נתן נטע משקלוב (? - כ"ה באב תקע"ג, 21 באוגוסט 1813, ירושלים) היה רב ליטאי מתלמידי הגר"א, שעלה לארץ ישראל במסגרת עליית תלמידי הגר"א. מחבר הספר מעשה רב.

מתלמידיו הבולטים של הגאון מווילנה, וגיסו של תלמיד מפורסם אחר, רבי שלמה זלמן מוולוז'ין.

שנת לידתו אינה ידועה, וכן השנה בה התחיל ללמוד אצל הגר"א, אולם כבר בשנת תקמ"ח (1788) הוא מתואר בתור איש ביתו של "הגאון החסיד דק"ק ווילנא". למד עם רבו הגר"א את קובץ החיבורים "מסכתות קטנות", והוא כותבן של "הגהות הגר"א" למסכתות אלו. מלבד לימודיו בהלכה ובתלמוד, למד עם הגר"א גם קבלה. היה מראשי ה"קלויז" בווילנא שלאחר פטירת הגר"א נודע כ"קלויז הגר"א".

בשנת תקנ"ו (1796) נשלח יחד עם חברו ר' חיים מסארהיי, על ידי הגר"א, להפיץ בפזורה היהודית במזרח אירופה את עמדתו המתנגדת לחסידות.

עמד בראש הגל השני של תלמידי הגר"א שעלו לארץ ישראל בתחילת הקיץ של שנת תקס"ט (1809), והתיישב בצפת. בצפת רשם את הנהגותיו והליכותיו של רבו הגר"א, רשימותיו נשלחו בידי בנו ר' נתן נטע לווילנה, שם נוספו להן הערות והקדמה, ומהן נדפס הספר "מעשה רב".

בחורף תקע"ב ביקר עם בנו בירושלים כדי לבדוק את האפשרות לעבור אליה. בסופו של דבר בעקבות מגפה שפרצה בצפת ובגליל נאלצה קהילת תלמידי הגר"א לברוח מצפת, חלקם ובתוכם רבי סעדיה ברחו זמנית לירושלים, בה נפטר רבי סעדיה בשבת, כ"ה באב תקע"ג, 21 באוגוסט 1813. ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.