שלמה המלך ואשמדאי

שלמה המלך ואשמדאי היא אגדה המופיעה בתלמוד הבבלי.[1] גרסה מוקדמת יותר של האגדה מצויה בתלמוד הירושלמי.[2] הסיפור נפוץ בתרבות העממית וכיום הוא ידוע בעשרות גרסאות.

הגרסה השכיחה

כבילת אשמדאי

בטרם הקים שלמה המלך את בית המקדש, כינס את זקני העם ושאלם הכיצד יקציע את אבני הבניין, אם כבר משה רבנו אסר לסתתן באמצעות כלי ברזל: "ואם מזבח אבנים תעשה לי. לא תבנה אתהן גזית, כי חרבך הנפת עליה ותחללה" (ספר שמות, פרק כ', פסוק כ"ב). ענו לו הזקנים כי יהא עליו להשתמש בשמיר, חומר או יצור המבקע אבנים, אך לשם כך מוטל עליו למצוא את אשמדאי מלך השדים, כי רק הוא יודע היכן מקום הימצאו של השמיר. שלח שלמה את בניהו בן יהוידע, שר צבאו ויועצו הקרוב, כדי להביא לחצרו את אשמדאי. על פי ספר האגדה, שאב בניהו את מי השתייה של אשמדאי מבאר, והחליף אותם ביין. אשמדאי שתה את היין ונרדם ובניהו כבל אותו באזיקי נחושת והביאו לארמון, שם הסכים לבסוף אשמדאי לחשוף כי השמיר מוחזק אצל תרנגול הבר, ככל הנראה ציפור ענקית, שעל פי רש"י היא דוכיפת.

גנבת השמיר מתרנגול הבר

תרנגול הבר החזיק בשמיר ברשותו של שר הים, ונשבע לו כי ישמור על השמיר מכל משמר. על פי המדרש, תרנגול הבר היה נוהג להשתמש בשמיר כדי לפעור בורות באדמה צחיחה ולשתול בהם עצים וכך להפריח את השממה סביבו. שלמה ידע שלא יוכל לקחת מתרנגול הבר את השמיר, כי נשבע אמונים לשר הים, לכן הוא שלח בשנית את שכיר החרב בניהו בן יהוידע להביא את השמיר. כשהגיע בניהו אל קן תרנגול הבר, מצא בו גוזלים. הוא סתם את פתח הקן בזכוכית לבנה (שקופה) וחיכה. כשתרנגול הבר חזר לקן וראה את הזכוכית, פחד לשבור אותה - פן הרסיסים יפגעו בילדיו ולכן הלך להביא את השמיר מהמחבוא, כדי לחתוך את הזכוכית. כשחזר, זרק בניהו עפר לעיניו והצליח להפילו ולגנוב ממנו את השמיר. בעקבות כך חנק תרנגול הבר את עצמו למוות, מאחר ששבועתו לשמור על השמיר נשברה.

נקמת אשמדאי

לאחר ששלמה השיג את השמיר מתרנגול הבר, פנה לאשמדאי ושאלו במה גדול כוחו מזה של בני האדם. ענה לו זה שאם יוסרו אזיקיו ויתאפשר לו להציץ בטבעת החותם של המלך, אזי ייעתר לבקשתו וישיב לפנייתו. שלמה המלך מיאן תחילה לעשות כן; רק בעזרת טבעת זו שעליה חקוק השם המפורש, יכול היה לשלוט במלך השדים. אולם, אשמדאי הערים עליו. הוא התגרה בשלמה וטען שחוכמתו המהוללת באה לו בזכות הטבעת, ולפיכך אין היא מעידה כל עיקר על שכלו. קצפו של שלמה יצא על השד, וכדי להוכיח את טעותו, נתן לו את הטבעת. מיד בלע אותה אשמדאי ואחר השליכה לים. כך השתחרר משלטונו של שלמה, ושלט בירושלים במקומו ובדמותו של המלך. אף את דמותו של שלמה שינה ללא היכר, והשליכו למדבר בארץ זרה.

נדד שלמה מכפר לכפר והודיע ברבים כי הוא מלך ירושלים, אך הכול התקלסו בו, ונערים פוחזים רדפו אחריו עם מקלותיהם. מקץ כמה שנים הגיע אל חוף הים, ומשגבר עליו הרעב, קנה מן הדייגים אחד מיצורי הים שהוציאו הללו מן המים. בטרם עמד לבשל את הדג, פתח את מעיו ומצא בתוכם את הטבעת שעליה חקוק השם המפורש. אז שבה לו מלכותו ואשמדאי גורש מן הארץ.

לפי האגדה, אשמדאי הוא זה שחטא את החטאים המיוחסים לשלמה בתנ"ך, בתקופה שבה שלט בירושלים.

עיבודים מודרניים

חיים נחמן ביאליק עיבד את האגדה והרחיב את עלילתה והקשריה בספרו "ויהי היום". האגדה בגרסתו של ביאליק עובדה למחזה על ידי בנימין עומר (חתולי) וע. הלל (1982).

במאי 2018 יצא לאקרנים בישראל, סרט חדש בשם "אגדת המלך שלמה". הסרט בוים על ידי חנן קמינסקי.

ראו גם

לקריאה נוספת

מחקר

  • אלון תן עמי, "אגדת שלמה ואשמדאי בכתבי יד מן הגניזה הקהירית", גנזי קדם ד (תשס"ח), עמ' 91–118 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
  • רלה קושלבסקי, 'פערים בין גרסאות כמכונני תימה: עיון באגדת "שלמה ואשמדאי"', בתוך: אבידב ליפסקר, רלה קושלבסקי (עורכים), מעשה סיפור: מחקרים בסיפורת היהודית [כרך א]: מוגשים ליואב אלשטיין, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ו, עמ' 221–241. (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
  • רלה קושלבסקי, "שלמה ואשמדאי", בתוך: יואב אלשטיין, אבידֹב ליפסקר ורלה קושלבסקי (עורכים), אנציקלופדיה של הסיפור היהודי: סיפור עוקב סיפור (תימה: סדרת מחקרים בתימטולוגיה של ספרות עם ישראל), ב, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ט, ISBN 9789652263582, עמ' 85–111

עיבודים

  • שלמה ואשמדאי; אגדה כתובה בידי ח.נ. ביאליק; [הציורים מאת נ. גוטמן], תל אביב: דביר, תרפ"ח.
  • ב. עמר, ע. הלל, המלך שלמה ואשמדי: מחזה בחמש מערכות על-פי אגדה מאת ח.נ. ביאליק, תל אביב: מחלקת החינוך הבינקיבוצית, אחוד הקבוצות והקיבוצים – הקיבוץ הארצי, הקיבוץ המאוחד ('סדרת מחזות משלנו'), 1982.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס"ח, עמוד א'
  2. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק ב', הלכה ו'
אגדות המלך שלמה

אגדות המלך שלמה היא סדרת אנימציית פלסטלינה ישראלית שהופקה לטלוויזיה על ידי האנימטור רוני אורן ושודרה בערוץ הראשון בין השנים 1992- 1993.

עלילת הסדרה התבססה על סיפורי שלמה המלך, כפי שהן מופיעות בספרו של חיים נחמן ביאליק, "ויהי היום". לסוף כל פרק היה מוסר השכל ייחודי.

אשמדאי

אַשְׁמְדַאי הוא מלך השדים במסורות העממיות היהודיות והנוצריות. מקורו מהשפה הפרסית; אזמידאן - שטן (מילולית: aesma-כעס; daeva-רוח, שד).

ניתן למצוא את גזרון השם אשמדאיוס (ασμοδαιοσ) לראשונה מהלחם של שתי מילים בשפת הפרסיים המזרחיים - אווסטית aesma ו daēuua, או בשפה הפרסית/פהלווית xem-dew משמעותם זהה בשני הלשונות והיא: שד-הזעם.

היהדות העממית מזהה באשמדאי את השורש ש.מ.ד, קרי הרס; הכחדה.

בניהו בן יהוידע

בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, דמות מקראית, היה אחד מגיבורי דוד המלך, מפקד הכרתי והפלתי. סייע לדוד בהשלטת סדר ויציבות בממלכה. מאוחר יותר התמנה לשר הצבא של שלמה המלך, בנו של דוד.

ויהי היום

ויהי היום הוא ספר מעשיות מאת חיים נחמן ביאליק, שהוא, כדברי ביאליק בפתח הספר "עיבוד ספרותי של אגדות ושברי-אגדות שאובים ממקורות שונים".

טבעת פוליקרטס

טבעת פוליקרטס היא מעשייה שסופרה מפי הרודוטוס.

פוליקרטס היה שליטו העשיר ורב העוצמה של האי סאמוס. הצלחות רבות נחל צי המלחמה תחת שלטונו, וכבש ערים רבות באסיה הקטנה ובאיי הים האגאי. הוא גם קיבץ סביבו משכילים רבים, אולם פיתגורס לא הסכים עם דרכו ועזב את האי.

בכל מה שעשה פוליקרטס שיחק לו המזל עד שבן בריתו, הפרעה יעחמס השני, התחיל חושש פן תעורר הצלחה כה מרובה את קנאת האלים. על כן כתב לפוליקרטס ויעץ לו להשליך לים את אחד החפצים היקרים לו ביותר כדי שיגרום נזק לעצמו ובכך ישכך את חמת האלים. פוליקרטס שעה לעצתו והשליך טבעת יקרת ערך לים כדי לפייס את האלים. שלושה ימים לאחר מכן הגיע דייג לחצרו והעניק לו במתנה דג גדול שתפס. כשהדג בותר לנתחים מצאו במעיו את הטבעת של פוליקרטס. משנודע הדבר לפרעה, מיד ביטל את בריתו עם פוליקרטס, כי ידע שאסון גדול יומט עליו. כעבור זמן קצר נשבה שליט סאמוס על ידי אויביו והוצא להורג.

פרידריך שילר חיבר על פי המעשייה שיר בשם זה.

יוסף מוקיר שבת

יוסף מוקיר שבת הוא סיפור יהודי נודע, שהמסר העיקרי בו הוא השכר המגיע משמים לאלו המכבדים את השבת בכל מאודם ואף מעבר ליכולתם. מקורו במעשה המופיע בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ט, עמוד א'.

סיפור זה הופיע במשך השנים בגרסאות שונות[דרוש מקור], שימש כדוגמה וכסמל לכיבוד השבת והשכר המובטח למתענגים בה, וכן שימש השראה למשוררים רבים שהזכירוהו בזמירות ובפיוטים שכתבו כמו בפיוט "יום שבת קודש הוא" מזמירות לליל שבת: "יוסף חצה דג ומצא מרגלית בבשרו", וכן שירו של ר' יום-טוב עהרליך על הסיפור.

הסיפור נחשב לקלאסיקה שבסיפורי היהדות לנוער, והוא נכתב בספרים, ספרונים, בקלטות לנוער, ואף בסרטים.

ספר האגדה

סֵפֶר הָאַגָּדָה הוא לקט של אגדות, שנערך וסודר על ידי חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי החל משנת 1903. המקורות לספר האגדה הם ברובם ספרי מדרש מתקופת התנאים והאמוראים ובהם: משנה, תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, אבות דרבי נתן, מכילתא, ספרא, ספרי, תוספתא, מדרש רבה, מדרש תנחומא, פרקי דרבי אליעזר, ספר יצירה, ילקוט שמעוני, אלפא ביתא דבן סירא ועוד.

המוטו של הספר, בעמוד השער: "'וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו' – אֵלּוּ אַגָּדוֹת מְשֻׁבָּחוֹת הַנִּשְׁמָעֹות בְּאָזְנֵי כָּל אָדָם" (מכילתא, בשלח).

פלאי קלעים

פלאי קלעים היא תוכנית טלוויזיה לילדים ששודרה בערוץ הראשון בין השנים 1992–1995. מפיקי התוכנית גילו שהתוכנית זכתה להצלחה לקראת סופה, בשנת 1995.

תוכנית זו הסבירה לצופים מה מסתתר מאחורי המסך, איך נראה "מאחורי הקלעים", ואיך עושים הצגה.

ההצגה הראשונה הייתה בפרק הראשון של התוכנית ב-1992 ונקראה "הלב הרחום". הפרקים החדשים ביותר היו ב-1995, ששמם היו "חייל הבדיל" ו"האולר". הדמויות המרכזיות היו אדם, אביבית, סתווי, דני ודמויות משנה היו ג'ינג'ית, גיא ואסף. ברוב ההצגות היו רקדניות, במיוחד בהצגות של 1994 ו-1995. הפרק הפופולרי ביותר של התוכנית היה "עכבר העיר ועכבר הכפר" ששודר ב-1993. ב-1993 היה פרק שלא היה הצגה, וקראו לו "החיים לפי מריו".בשנת 1994 עשתה ההפקה הצגה מיוחדת בשם "החיים בזבל" שזכתה לתגובות חיוביות.

בתוכנית שיחקו בתפקידים הראשיים הזמר אדם (אדם), הזמרת דפנה דקל (אביבית), צחי נוי (סתווי), דניאל ארליך (דני), ובתפקידים המשניים שיחקו אפרת מאירוביץ' (ג'ינג'ית), גיא מרוז (גיא), ואסף יעקובי (אסף).

שלמה המלך ושלמי הסנדלר

"שלמה המלך ושַׁלמַי הסנדלר" הוא מחזמר, שכתב המחזאי סמי גרונמן ותרגם מגרמנית המשורר נתן אלתרמן, והוא מוזכר פעמים רבות כאחד ממחזות הזמר המצליחים בכל הזמנים במדינת ישראל, הן מבחינה אמנותית והן מבחינה קופתית.המחזה, שנכתב ב-1942 ותורגם באותה שנה בידי אלתרמן, הוצג לראשונה בשנת 1943, וב-1964 עובד על ידו, נוספו לו פזמונים בהלחנתו של סשה ארגוב והוא הפך למחזמר ב"תיאטרון הקאמרי".

המחזמר עלה שוב ב-1982, וב-2005 עלה בהפקה מחודשת בתיאטרון "הבימה".

המחזה תורגם מהנוסח העברי של אלתרמן ליידיש בידי שמואל צסלר, ולאנגלית בידי דן אלמגור.

תרנגול הבר (ספרות האגדה)

תרנגול הבר (בארמית: "נַגַּר טוּרָא", נגר ההר, לפי רש"י דוכיפת) מוזכר באגדת שלמה המלך ואשמדאי שבתלמוד הבבלי כעוף אשר נוהג להפריח את השממה בעזרת השמיר.

שלמה המלך
משפחתו דודבת שבענעמה העמוניתבת פרעהרחבעםמלכת שבא Dore Solomon Proverbs
חיבורים שיוחסו לו משליקהלתשיר השיריםמזמורי שלמהחכמת שלמה
במקרא צוואת דודחלום שלמה בגבעוןעליית שלמה למלוכהמשפט שלמה
אגדות כסא שלמה • שלמה המלך ואשמדאי • שלמה המלך והדבורהשלמה המלך ומלכת שבא
שונות בית המקדש הראשוןים של שלמה
הנצחתו נחל שלמההר שלמהבריכות שלמהאיי שלמהעמודי שלמהמרחב שלמה
בתרבות המודרנית שלמה המלך ושלמי הסנדלראגדות המלך שלמההספר מכרות המלך שלמההסרט מכרות המלך שלמה

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.