שלמה דיקמן

שלמה דִיקמַן (Dykman;‏ 10 בפברואר 191717 במרץ 1965) היה מתרגם עברי.

שלמה דיקמן
שלמה דיקמן
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

ביוגרפיה

דיקמן נולד בשנת תרע"ז בוורשה בירת פולין. למד בגימנסיה העברית "חינוך", ולאחר מכן למד לימודים קלאסיים באוניברסיטת ורשה. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש פולין נמלט לבוכרה. שם הוא עסק בהוראת עברית, עד שב-1944 נאסר ונאשם בפעילות ציונית ו"קונטרה-רבולוציונרית". תחילה נידון למוות, אך גזר הדין הומתק לחמש-עשרה שנות עבודות פרך. ב-1957 חזר לוורשה, וב-1960 עלה לישראל והתיישב בירושלים.

דיקמן החל לפרסם תרגומים לעברית ומאמרי ביקורת עוד לפני מלחמת העולם. כמו כן תרגם מעברית לפולנית, וב-1939 הוציא את כל שירי ביאליק בתרגום לפולנית. דיקמן פרסם תרגומים רבים מהספרות היוונית, הרומית והלטינית הקלאסיות. מבין תרגומיו: הטרגדיות של אייסכילוס וסופוקלס, הפואמה "איניאיס" מאת ורגיליוס (שנחשבת לאפוס הלאומי הרומאי), היצירה הדידקטית ״De Rerum Natura״ (״על טבע הדברים״) מאת לוקרטיוס, ו"מטמורפוזות" מאת אובידיוס. ב-1962 זכה דיקמן בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת,[1] ובשנת 1965 (י"ג באדר ב' ה'תשכ"ה) נפטר בירושלים. פרס ישראל הוענק לו כחודשיים לאחר מותו.

בנו הוא המתרגם וחוקר הספרות עמינדב דיקמן.

תרגומיו מיוונית ומלטינית

  • איסכילוס. שבע טרגדיות. תרגם מיוונית והוסיף מבואות, הערות ונספחים שלמה דיקמן. ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ה. 2 כרכים.
  • סופוקלס. שבע הטרגדיות. תרגם מיוונית והוסיף מבואות, הערות ונספרים שלמה דיקמן. ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ג. 2 כרכים.
  • אובידיוס. מטמורפוזות בחמשה עשר ספרים. תרגם מרומית והוסיף מבוא, הערות ומילון שלמה דיקמן. ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ה (1965). 2 כרכים.
  • פובליוס ורגיליוס מרו. אַינֶאִיס. תרגם מרומית והוסיף מבוא, הערות ומפתח שלמה דיקמן. ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ב (1962).
  • טיטוס לוקרציוס קָרוּס. על טבע היקום. תרגם מרומית והוסיף מבוא, הערות ומילון שלמה דיקמן. ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ב (1962).
  • משירת יוון ורומי. דברי תרגום מעזבונו של שלמה דיקמן. ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ו.

לקריאה נוספת

  • מאיר הלל בן-שמאי, 'דרכו של שלמה דיקמן בתירגום', מאזנים כא (תשכ"ו), 415–425.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ש. שבא, בין השורות: שלמה דיקמן ו"דבר", דבר, 18 בנובמבר 1962; א. ח. אלחנני, עם חתני פרס טשרניחובסקי לתרגומים, דבר, 26 באוקטובר 1962.
איגרות הגיבורות

הגיבורות (בלטינית: Heroides), או איגרות הגיבורות (בלטינית Epistulae Heroidum) היא יצירה הנכתבה על ידי המשורר הרומי אובידיוס, אשר חי בין השנים 43 לפנה"ס עד 17 לספירה. היצירה נכתבה בין השנים 14 ל-2 לפנה"ס, וכוללת 21 מכתבי אהבה של נשים מפורסמות בספרות יוון. 15 האיגרות הראשונות מיוחסות בוודאות לאובידיוס, בעוד שמוטל ספק לגבי הכותב של איגרות 16 עד 21.

אייסכילוס

אַייסכילוֹס (ביוונית: Αίσχύλος;‏ 525 לפנה"ס – 456 לפנה"ס) היה כותב מחזות יווני.

אינאיס

אַינֵאִיס (בלטינית: Aeneis) מאת ורגיליוס היא פואמה אפית רומית הכוללת 12 ספרים המתארים את הרפתקאותיו של איניאס, מגיבורי מלחמת טרויה, שעבר לאיטליה והיה לאבי הרומאים.

ששת הספרים הראשונים של הפואמה כוללים את סיפור מסעו של איניאס מטרויה לאיטליה, בעוד חציו השני כולל את תיאור ניצחונות הטרויאנים על הלאטינים.

הפואמה נכתבה בימיו של אוגוסטוס, שליטה של קיסרות רומא לאחר הכאוס שהשתרר בה עם רצח יוליוס קיסר. שלטונו של אוגוסטוס שם קץ למלחמת האזרחים, החזיר את היציבות והשכין את ה"פאקס אוגוסטה" (שלום אוגוסטוס) שנמשך קרוב ליובל. בוורגיליוס ובבני דורו עורר הסדר החדש התלהבות. האיניאידה נכתבה כדי לרומם את הקיסרות באמצעות יצירת גיבור לאומי. ביצירה זו יוצא מייסד הגזע הרומי, שנועד להחזיק בכל העולם תחת שלטונו, הלא הוא איניאס, ששמו כבר נודע כדמות ב"איליאדה", להגשים את גורלו ככובש איטליה.

לפי האגדה כתב ורגיליוס רק שלוש שורות ביום בעת כתיבת היצירה המורכבת הזו. למרות אורכה של היצירה, המשתווה לזו של כתיבתו של הומרוס, לא נסתיימה כתיבתן של כמה שורות. יש הסוברים כי זו הייתה כוונתו של המשורר. עם מותו, השאיר ורגיליוס הוראה כי יש לשרוף את היצירה כיוון שלא היה מרוצה מחלקים מן היצירה (למשל מספר VIII, בו מתקיימים יחסי מין בין ונוס ווולקן), אולם אוגוסטוס הורה כי לא ישרפו אותה, והיא פורסמה עם שינויים מועטים.

במאה ה-15 היו שני ניסיונות ליצור המשך ליצירה. אחד מניסיונות אלו, שנעשה על ידי מפאו וג'ו (Maffeo Vegio, בלטינית: מפאוס וגיוס), אף נכלל בהדפסות של היצירה שנעשו במאות ה-15 וה-16.

התרגום השלם של ה"אינאיס" לעברית נעשה בידי שלמה דיקמן (הוצאת כרמל ומוסד ביאליק, 2005) תוך שמירה על המשקל השירי שבו נכתבה במקור הלטיני, הקסמטר דקטילי. תרגום חלקי לעברית נעשה על ידי יוסף ליבס מן המקור הלטיני ועל ידי מיכה יוסף לבנזון שתרגם את הספר השני וקטע מהרביעי לעברית מן התרגום הגרמני של שילר.

איניאס

אַינֵיאָס (ביוונית: Αινείας; בלטינית: Aeneas) הוא דמות אגדית, נמנה עם גיבורי מלחמת טרויה, אל למחצה, בנם של אנכיסס ושל האלה ונוס, ואביה הקדמון של משפחת היוליים, משפחתו של יוליוס קיסר.

כשכבשו היוונים את טרויה רצה איניאס להישאר בעיר כדי לנקום בהלנה, אך אמו ביקשה שיימלט. בדרכם מתה אשתו קראוזה, והוא המשיך עם אביו אנכיסס ובנו להפליג אל מולדת חדשה תוך כדי שהוא נושא את פסל האלה אתנה - הפלאדיום. ונוס שכנעה את יופיטר להישבע לה שבנה ימלוך על איטליה, והובילה את איניאס אל המלכה דידו בקרתאגו. בקרתאגו סיפר איניאס לראשונה את פרשת הסוס הטרויאני.

בהמשך שמע איניאס את הנבואה שעל פיה ימלוך באיטליה ובכל תבל, ובמצוות האל מרקוריוס עזב את קרתאגו והמשיך במסע. דידו המאוהבת זעמה על עזיבתו, והתאבדה בשריפה. במסעו ירד איניאס בהדרכת סיבילה לשאול, שם פגש את דידו, אשר נמלטה מפניו אל בעלה הראשון ושם פגש גם את אביו המת, שהראה לו את צאצאיו העתידים להיות מנהיגי רומא. לאחר נדודים רבים הגיע איניאס לאיטליה, והשתתף בקרבות קשים עם המתנגדים לכניסתו. איניאס נפצע בקרב, וונוס אמו נתנה לו צמח בעל סגולות מרפא. בסיום הפך איניאס ליצור פלאי על-אנושי, התגבר על אויביו, והיה לאביו של מייסד אלבה לונגה, ממנה באו רמוס ורומולוס, מייסדי רומא.

סיפור עלילותיו של איניאס מגולל בעיקר באפוס "אינאיס" (או "איניאדה") של המשורר הרומאי ורגיליוס. לעברית תורגמה היצירה על ידי שלמה דיקמן בשנת תשכ"ב 1962, ובשנת תשס"ה 2005 יצא התרגום לאור שוב בהוצאות ביאליק וכרמל.

סיפור חייו של איניאס מתואר גם בספרה של אורסולה לה גווין לאוויניה הוצאת אופוס. בספר זה מוצג הסיפור מנקודת מבטה של אישתו.

מכתביו - 'אם לא אוכל לרכך את האלים ממעל, אניע את השאול מתחת' [מובא ב'כל כתבי פרויד', א, עמ' 337].

גנימדס

במיתולוגיה היוונית, גנימדס (ביוונית: Γανυμήδης) (ובאנגלית Ganymede) היה בנו של טרוס מלך טרויה, ונער יפה תואר. זאוס ראה את גנימדס עם כלביו ושומריו בעת ציד ליד הרי אידה, התאהב בו ושלח עיט שיביא אותו לאולימפוס. על פי גרסה אחרת זאוס היה העיט בעצמו גנימדס הפך להיות משרת האלים באולימפוס ומגיש הנקטר לאלים, וזאת לאחר שהבה, מי שהייתה נושאת הגביע לאלים, התחתנה עם הרקולס .כפיצוי לאבדן בנו, שלח זאוס לטרוס זוג סוסים בני אלמוות.

מלאכתו של גנימדס בעולם האלים מתקשרת אצל בני האדם לגאותו של הנילוס. סימניו של גנימדס הם חישוק ברזל-צעצוע של נער ותרנגול-מתנת אוהב

ה'תשכ"ה

ה'תשכ"ה (5725) או בקיצור תשכ"ה היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-7 בספטמבר 1964, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 26 בספטמבר 1965. שנה מסוג בשז, היא מעוברת, ואורכה 385 ימים. זו שנה שישית לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשכ"ה 17 שנות עצמאות.

הורטיוס

קווינטוס הורטיוס פלקוס (בלטינית Quintus Horatius Flaccus; בעברית שמו מבוטא גם הורציוס; 8 בדצמבר 65 לפנה"ס - 27 בנובמבר 8 לפנה"ס) היה משורר רומי מפורסם.

הרמאפרודיטוס

הרמאפרודיטוס (מיוונית: ʽἙρμάφρόδιτός) הוא דמות מן המיתולוגיה היוונית, בנם של אפרודיטה והרמס (ומכאן שמו, שהוא הלחם של שמות הוריו). בשיטוטיו נתקל הרמאפרודיטוס בבריכתה של הניאדה סלמקיס, שניסתה לפתותו. לאחר שסירב, הערימה עליו סלמקיס וקפצה עליו בזמן שהתרחץ בבריכה, תוך שהיא נצמדת אליו בחוזקה ומתפללת לאלים כי גופיהם לא יפרדו לעולם והם יהפכו לאחד. משאלתה התגשמה, וגופה הוטמע בתוך גופו, והם הפכו לאדם אחד דו-זוויגי – חציו גבר חציו אישה; גופו גוף נערה ואיבר המין זכרי. בצערו, הטיל הרמאפרודיטוס קללה על מי הברכה, כך שכל מי שיתרחץ בהם מעתה יעבור את השינוי שעבר עליו.

גרסה זו לסיפור מופיעה ביצירתו של אובידיוס מטמורפוזות:

לפי גרסה אחרת, הרמאפרודיטוס נולד עם איברי מין זכריים ונקביים, ולכן אימו (אפרודיטה) השליכה אותו מהאולימפוס.

ורגיליוס

פובליוס ורגיליוס מארו (בלטינית: Publius Vergilius Maro; ‏15 באוקטובר 70 לפנה"ס – 21 בספטמבר 19 לפנה"ס), המכונה ורגיליוס, היה משורר רומי. עם יצירותיו נמנות: האקלוגות, הגאורגיקה, ואינאיס. ה"אינאיס" היא פואמה אפית בשנים-עשר ספרים, שנחשבה לאפוס הלאומי הרומאי.

טריטון (מיתולוגיה)

במיתולוגיה היוונית טריטון (Τρίτων) הוא אל ים ושליח המצולות.

כאוס (מיתולוגיה)

כאוס (ביוונית: Χάος) במיתולוגיה היוונית - מקורו של כל הקיים, ממנו נוצרו האלים הראשונים וחלוקת העולם הראשונה. המקבילה לתוהו ובוהו שבספר בראשית ובמיתולוגיה הכנענית, התהום הראשוני.

לימודים קלאסיים

לימודים קלאסיים הוא שם התחום העוסק בלימוד השפה, הסִפְרוּת, ההיסטוריה, האָמנוּת, והיבטים אחרים של יוון העתיקה ושל רומא העתיקה, ערש תרבות המערב בעת העתיקה. הלימודים הקלאסיים היוו תמיד נושא מרכזי במדעי הרוח, והעוסקים בהם נקראים לעיתים הומניסטים.

במדינת ישראל פועלות שלוש מחלקות אקדמאיות ללימודים קלאסיים: באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטה העברית בירושלים. לימודי יסוד בנושאים הללו מתקיימים גם באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אך אין בהן חוג או מחלקה המוקדשים לנושא.

מוסד ביאליק

מוסד ביאליק הוא בית הוצאה לאור שהקימו ההנהלה הציונית העולמית והנהלת הסוכנות היהודית בשנת 1935, לזכרו של המשורר חיים נחמן ביאליק. מנהלו ומעצב דמותו, שכיהן בתפקידו מעת היווסדו ועד סוף שנות ה-60, היה משה גרדון (בנו של שמואל לייב גורדון), שקודם לכן היה מראשי רשת החינוך העברית בפולין "תרבות" וממנהיגי המפלגה הציונית-סוציאליסטית "התאחדות הפועל הצעיר–צעירי ציון" בפולין. מוסד ביאליק מאוגד כחברה לתועלת הציבור. בעשורים האחרונים מכהן בתפקיד המנהל הכללי עמוס יובל.

מטמורפוזות

מטמורפוזות (בלטינית: Metamorphoseon - "שינוי צורה") הוא שיר אפי בן חמישה-עשר חלקים פרי עטו של המשורר הרומאי אובידיוס שנשלם בשנת 8 לספירה.

נשי טראכיס

נשי טראכיס (מיוונית עתיקה: "Τραχίνιαι") היא אחת משבע הטרגדיות של המחזאי היווני סופוקלס, אשר שרדו לאורך השנים. מועד כתיבת היצירה עדיין שנוי במחלוקת בין החוקרים, ונראה שנכתבה בוודאות אחרי שנת 450 לפנה"ס. על-פי החוקר האנגלי תומאס ובסטר , המחזה נכתב במקביל למחזה אנטיגונה או לצד המחזה היווני שאבד "הרקולס המטורף" מאת המחזאי אוריפידס. המחזה דן על סיבת מותו של הרקולס בגלל אשתו דיאנריה.

עמינדב דיקמן

פרופסור עמינדב דיקמן (נולד ב-1958) הוא מתרגם וחוקר ספרות ישראלי.

דיקמן נולד בוורשה ב-1958, ועלה לישראל עם משפחתו ב-1960. הוא מרצה בכיר בחוג לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים וראש המגמה ללימודי תרגום, חבר באקדמיה ללשון העברית וחבר ועדת האקדמיה למונחי הספרות. בעבר היה ראש מערכת הרבעון הספרותי "קשת החדשה". דיקמן כותב ומתרגם פלינדרומים.

בנו של המתרגם וחוקר הספרות שלמה דיקמן.

פויבה (מיתולוגיה)

במיתולוגיה היוונית פוֹיבֶה – "בעלת עטרת הזהב" (ביוונית עתיקה Φοίβη) שבשמה שלה הייתה ההעתק הנשי של פֶבּוׂס, הייתה אחת מן הטיטאנים – צאצאי אורנוס וגאיה.

על פי המסורת היא יוחסה לירח (ראו סלנה), כפי שמציג מייקל דרייטון ביצירתו "אנדימיון ופויבה" (1595) – הייחוס הנרחב הראשוני לאגדת אנדימיון בשפה האנגלית. בן זוגה הוא אחיה הטיטאן קואאוס, איתו היו לה שתי בנות – לטו, אשר ילדה את ארטמיס ואפולו, ואסטריה, אלת הכוכבים, שלה בת יחידה – הקטה. דרך לטו הייתה פויבה סבתם של אפולו וארטמיס. השמות פויבה ופבוס רומזות על מילים נרדפות לארטמיס וככינויים לאפולו. על פי נאום שאייסכילוס שם בפיה של כוהנת דלפית, במחזהו "EUMENIDES" ("נוטות החסד" – על פי תרגומו של שלמה דיקמן), פויבה השיגה שליטה על האורקל מדלפי דרך תמיס. "פויבה תחת ירושה זו נראית כהמצאה הפרטית שלו", ד.ס רוברטסון הגיע למסקנה ששלוש החלוקות הגדולות של כוחות הנבואה בדלפי, מקבילות לשלושת דורות האלים, "אורנוס, העניק את האורקל לאשתו גאיה וקרונוס מן הראוי העניק זאת לאחותו תמיס." בכל אופן, בתורו של זאוס להעניק את המתנה, אייסכילוס לא יכול היה לדוח שהאורקל ניתנה ישירות לאפולו, אשר עדיין לא נולד, וכך פויבה נכנסה לתמונה.

רעב

רָעָב היא תחושה הפוקדת אדם או חיה כאשר לא מסופק לה מזון במידה הנדרשת. שיכוך הרעב הוא צורך בסיסי הקיים אצל כל בעלי החיים, אך האדם יכול לשלוט על צורך זה יותר מבעלי החיים.

תור הזהב (מיתולוגיה יוונית)

המונח "תוֹר הזהב" (ביוונית Χρυσόν Γένος) במיתולוגיה היוונית מתייחס לתקופה המאושרת ביותר בתחילת האנושות (לפני תקופות הברזל הארד והכסף).

הייתה זו תקופה שבה האדם היה טהור ובן אלמוות, ושבה שרר מצב אידיאלי של שלום, הרמוניה, יציבות ורווחה.

המשורר היווני הסיודוס בן המאה השמינית לפנה"ס מסביר בפואמה "עבודות וימים" כי לפני תקופתו התקיימו ארבע תקופות, שהראשונה והמושלמת ביותר שבהן הייתה "תור הזהב". הוא כתב:

תור הזהב מופיע גם ביצירותיהם של המשוררים הרומיים ורגיליוס ("עבודת האדמה") ואובידיוס ("מטמורפוזות"). אובידיוס כתב:

תור הזהב בא לקיצו כשהודח סטורן ויופיטר תפס את מקומו, אז התחיל "תור הכסף" בו נוצרו עונות השנה (במקום האביב התמידי של תור הזהב) והאדמה החלה לדרוש עיבוד כדי להפיק יבול.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.