שלמה גינוסר

שלמה גינוסר-גינצברג (16 באוקטובר 1889, חשוון תר"ן, אודסה31 בדצמבר 1968, י' בטבת תשכ"ט, ירושלים) היה פעיל ציוני, עיתונאי ודיפלומט ישראלי. היה מחברי הוועדה המקימה של האוניברסיטה העברית בירושלים, והמנכ"ל הראשון של האוניברסיטה. בנו של אחד העם.

ביוגרפיה

נולד באודסה לסופר אשר גינצברג ("אחד העם") ולרבקה לבית שניאורסון. למד בגימנסיה מקומית ובישיבתו של חיים טשרנוביץ ("רב צעיר"). למד פילוסופיה באוניברסיטת פריז (סורבון): בשנת 1910 קיבל בה תואר Licence ès lettres וב-1913 Diplome d’études supérieures.

ב-1917 נישא לרוזה, משפטנית ופעילת ציבור (בתו של מרדכי בן הלל הכהן). במשך מספר שנים התגוררו השניים בלונדון והוא היה פעיל בהסתדרות הציונית המקומית. בשנת 1922 עלה עִמה לארץ ישראל והתמנה כמפקח על בתי הספר העבריים מטעם ממשלת המנדט. היה שותף להכנות שקדמו להקמת האוניברסיטה העברית וכיהן כחבר בוועדה המקימה. בין השנים 1937-1935 שימש כמנכ"ל האוניברסיטה הראשון.

לאחר קום מדינת ישראל התמנה כציר ישראל באיטליה.

במשך עשרות שנים השתתף בקביעות בכתיבה פובליציסטית ברבים מעיתוני התקופה, ובהם "השילוח" (שאותו ערך אביו עד שנת 1902), "הארץ" ו"פלשתיין פוסט".

קישורים חיצוניים

אבנר טריינין

אבנר טריינין (14 בפברואר 1928 - 7 באוקטובר 2011) היה משורר ישראלי ופרופסור לכימיה פיזיקלית באוניברסיטה העברית בירושלים.

אחד העם

אַחַד הָעָם הוא שם העט של אשר צבי (הירש) גינצברג (18 באוגוסט 1856, י"ז באב ה'תרט"ז, פלך קייב – 2 בינואר 1927, כ"ח בטבת ה'תרפ"ז, תל אביב), שהיה מראשי הוגיה של הציונות, מייסד הזרם והוגה הרעיונות של הציונות הרוחנית, ומהחשובים במנסחי הזהות היהודית החילונית-לאומית.

אמא קוראז' וילדיה

אמא קוּרָאז' וילדיה (בגרמנית: Mutter Courage und ihre Kinder) הוא מחזה משנת 1939 מאת המחזאי והמשורר הגרמני ברטולט בּרֶכט (1898–1956), מראשי ספרות הגולים הגרמנית בתקופת גרמניה הנאצית (Exilliteratur), עם תרומה ניכרת מאת השחקנית והסופרת מרגרטֶה שטֶפין (Steffin).

המחזה הוא ממחזותיו הנודעים ביותר של ברכט. הוא נחשב אחד המחזות האנטי-מלחמתיים הטובים בכל הזמנים, וכאחד המחזות הגדולים ביותר של המאה ה-20.

המחזה זכה לארבע הפקות תיאטרוניות חשובות בשווייץ ובגרמניה בין השנים 1941–1952, ששלוש האחרונות בהן נעשו בפיקוחו או בבימויו של ברכט. ב-1959–1960, מספר שנים לאחר מותו של ברכט, עובד המחזה לסרט קולנוע בכיכובה של אלמנתו הלנֶה וַייגֶל (Weigel). כן הועלה מספר פעמים בעברית בישראל.

גבריאל כהן

פרופ' גבריאל (גבי) כהן (נולד ב-30 במאי 1928) הוא היסטוריון ואיש ציבור ישראלי, חבר הכנסת בכנסת השישית, פרופסור באוניברסיטת תל אביב.

גינוסר (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

דוד הכהן (חבר הכנסת)

דוד הכהן (20 באוקטובר 1898 – 19 בפברואר 1984) היה ממנהיגי היישוב בתקופת טרום המדינה, חבר הכנסת, מדינאי ודיפלומט בימי ראשית המדינה.

האוניברסיטה העברית בירושלים

האוניברסיטה העברית בירושלים היא האוניברסיטה הראשונה שהוקמה בארץ ישראל (בשנת 1925) והמוסד האקדמי השני שנוסד בה (אחרי הטכניון). האוניברסיטה העברית הוציאה מתוכה אנשי שם בכל תחומי המחקר, לרבות פרופסורים ומדענים ידועים, ואף חתני פרסי נובל.

לאוניברסיטה חמישה קמפוסים:

הר הצופים, משמש את מרבית הפקולטות של האוניברסיטה ואת מרבית משרדי המנהל שלה.

גבעת רם, משמש את הפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע, את החוג להוראת המדעים, את בית הספר למדע יישומי וחלק ממשרדי המנהל כגון יחידת הרכש. כמו כן מכיל קמפוס זה מוסדות השייכים לאוניברסיטה באופן חלקי כגון הספרייה הלאומית ומרכז ארצי לבחינות ולהערכה ומוסדות שאינם שייכים לאוניברסיטה כגון האקדמיה ללשון העברית והאקדמיה למוסיקה ולמחול.

עין כרם (בשיתוף עם בית החולים הדסה), משמש את מקצועות הבריאות: הפקולטה לרפואה, הפקולטה לרפואת שיניים ועוד.

רחובות, שבה נמצאת הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית ובית הספר לרפואה וטרינרית ע"ש קורט

קמפוס מכון וולקני משמש את בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאילאוניברסיטה גם מעבדה לביולוגיה ימית באילת.

בקמפוסים אלו מצויות עבודות אמנות רבות שנוצרו במהלך המאה ה-20 והמאה ה-21.

השילוח (כתב עת)

הַשִּׁלֹחַ: מכתב-עתי חודשי לספרות, למדע ולעניני החיים היה ירחון עברי שנוסד על ידי אחד העם בשנת 1896 באודסה. הוא הוצא לאור בברלין עד 1920, עת עברה המערכת לירושלים, ובה יצא העיתון עד 1926. בכתב העת פורסמו מאמרים בנושאי ציונות, בעיקר מהזרם של הציונות הרוחנית, מאמרים בנושא היסטוריה של עם ישראל ויצירות ספרותיות. מיטב אנשי הרוח והסופרים העבריים של התקופה תרמו את חלקם לאופיו ומעמדו המרכזי של כתב העת בתקופה.

ויקטור תייר

ויקטור תייר (1931 - 15 במרץ 1993) היה איש ציבורי ישראלי, מסעדן, אמן, משקם אסירים, חבר במפלגות מק"י, הפנתרים השחורים והפנתרים הציונים, ומתמודד עצמאי בבחירות לכנסת.

וליד חאג'-יחיא

וליד חאג'-יחיא (ידוע גם בשם וליד צאדק ורוֹוחת כתיבת שמו גם בצורה "ואליד צאדק"; בערבית: وليد حاج يحيى; 1936, טייבה - 19 במרץ 2015, טייבה) היה פוליטיקאי ומחנך ערבי-ישראלי, שכיהן כחבר הכנסת מטעם מחנה של"י ומרצ, כסגן יושב ראש הכנסת ה-14 וכסגן שר החקלאות בממשלת רבין השנייה (1992-96).

חגי אשד

חגי אשד (אידלשטיין; 7 בספטמבר 1928 – 18 בנובמבר 1988) היה עיתונאי וסופר ישראלי, חבר מערכת "דבר" מ-1954 ועד מותו.

יד השמונה

יַד-הַשְּׁמוֹנָה הוא מושב שיתופי, שהוקם בשנת 1971 בפרוזדור ירושלים (בין אולפני "נווה אילן" ליישוב נווה אילן). היישוב משתייך לתנועת האיחוד החקלאי, ומאוכלס על ידי נוצרים אוונגליסטים ויהודים משיחיים.

המייסדים היו קבוצת מתנדבים פינים, שבאו לחיות בקרב השבים לציון ולעזור בבניית הארץ, ב-1971. לאחר שלוש שנים בהן חיו בנווה אילן, קיבלו אישור מהממשלה להקים את היישוב על גבעה סמוכה, וב-1974 הוקם המושב. בשנת 1978 הצטרפו אליהם יהודים משיחיים ישראלים.

שמו של המושב מהווה זכר לשמונה יהודים, שהוסגרו מפינלנד לידי הנאצים בזמן מלחמת העולם השנייה.

במושב נמצא "גן תנ"כי", המשחזר את החיים החקלאיים בכפר בתקופת התנ"ך. לאורך הגן שזורים ממצאים ארכאולוגיים ממקומות שונים ברחבי הארץ, וכמו כן שחזורים של מבנים עתיקים, כשהדגש המרכזי הוא על החקלאות בהר. הגן נבנה בשיתוף פעולה עם רשות העתיקות ועם החוקר ישו דריי.

ביישוב פועלים בית הארחה, אולם כנסים ונגריה.

יעקב ישראל טברסקי

רבי יעקב ישראל טברסקי (תקנ"ד, 1794 - י"ג באלול תרל"ו, 1876) היה אדמו"ר ומגיד מישרים, בנו השלישי של רבי מרדכי מצ'רנוביל. מכונה ה"צ'ארקאסער" על שם מושבו בעיר צ'רקס.

יצחק ברמן

יצחק בֶּרמן (3 ביוני 1913 – 4 באוגוסט 2013) היה פוליטיקאי ומשפטן ישראלי, כיהן כשר האנרגיה והתשתית וכיושב ראש הכנסת.

ישעיהו לביא

ישעיהו לביא (1926 - 23 ביולי 1991) היה ממייסדי חיל הקשר ומנכ"ל משרד הביטחון.

לביא נולד בגרמניה ועלה לארץ ישראל עם משפחתו בשנת 1933. למד בבית ספר "שלווה" בתל אביב, בשנת 1944 התגייס לשורות הפלמ"ח והוכשר כאלחוטן מורס. בשנת 1946 הצטרף לשירות הקשר של ארגון "ההגנה" והיה בין האחראים להפעלת שידורי הרדיו המחתרתי "קול ישראל". לביא היה האיש ששרק בכל פעם את אות התחנה במנגינת השורה "התקווה בת שנות אלפיים" מתוך התקווה. במלחמת העצמאות היה אחראי על מכלול השירותים הטכניים של חיל הקשר בצה"ל ובתום המלחמה נשלח ללימודי הנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטת קולומביה שבארצות הברית.

בשובו ארצה, בשנת 1953, מונה למהנדס ראשי וראש ענף אפסנאות קשר. בשנים 1955–1957 שימש סגן קצין קשר ראשי ובשנים 1957 - 1962 עמד בראש חיל הקשר, בדרגת אלוף-משנה. בתקופתו הואצה והועצמה הדרישה למכשור קשר נייד המיוצר באופן עצמאי, ללא תלות בגורמי חוץ, ושם החיל שונה לחיל הקשר והאלקטרוניקה. בסיום תפקידו פרש מצה"ל.

בשנים 1962 עד 1964 שימש כיועץ מדעי בשגרירות ישראל בארצות הברית.

בשנת 1964 מונה למנכ"ל משרד הדואר, במקביל שימש יו"ר "החברה הבינלאומית לבזק", חברה משותפת למשרד הדואר ולחברה הצרפתית לכבלים ולרדיו, שתכננה והפעילה כבל תקשורת תת-ימי בין ישראל לצרפת שאפשר לישראל תקשורת טלפון בינלאומית. בשנת 1968 מונה למנכ"ל רפא"ל. באותה שנה הוענק לו פרס ביטחון ישראל. בשנים 1970–1972 שימש בתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון.

לביא שימש כיו"ר המועצה לקשר ואלקטרוניקה ונשיא הסניף הישראלי של אגודת מהנדסי החשמל (IEEE).

ליל הגשרים

ליל הגשרים (נקרא גם "מבצע מרכולת") הוא כינויה של פעולה מתואמת של הפלמ"ח, במסגרת תנועת המרי העברי, בליל י"ח בסיוון תש"ו (הלילה שבין 16 ל-17 ביוני 1946), שבמהלכה הותקפו בו בזמן 11 גשרים בכל גבולות ארץ ישראל. תשעה מהגשרים פוצצו, אחד מהגשרים ניזוק קשות ואחד הגשרים לא פוצץ. הצלחת הפעולה גרמה לניתוק זמני של נתיבי האספקה שהיו בשימוש הבריטים. פעולת פיצוץ גשר א-זיב הסמוך לאכזיב השתבשה ו-14 מאנשי הכוח התוקף נהרגו. בשאר הפעולות לא היו נפגעים לכוחות הפלמ"ח.

מרדכי אלגרבלי

מרדכי אלגרבלי (נולד ב-14 ביולי 1944) היה חבר כנסת מטעם התנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש) בכנסת התשיעית.

מרדכי בן הלל הכהן

מרדכי בן הלל הכהן (נולד קאהן או כגן; י"ג בשבט תרט"ז, 1856, מוהילב, האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה) – כ"ג בכסלו תרצ"ז, דצמבר 1936, חיפה) היה איש ציבור ופעיל ציוני, איש עסקים, עיתונאי וסופר עברי ארץ ישראלי, ממייסדי תל אביב.

פרשת לילהאמר

"פרשת לילהאמר" אירעה בעיר לילהאמר שבנורווגיה ב-21 ביולי 1973 במסגרת "מבצע זעם האל", כאשר סוכנים של "המוסד" הרגו צעיר מרוקאי בשם אחמד בושיקי, לאחר שסברו בטעות כי הוא עלי חסן סלאמה, מראשי ארגון הטרור "ספטמבר השחור". חלק מחברי הצוות שביצע את ההריגה נלכדו בידי הנורווגים, וחלקם נדונו למאסר. הפרשה פורסמה בהרחבה בתקשורת הבינלאומית וגרמה למבוכה רבה בישראל.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.