שלמה אשר

שלמה אשר (25 במאי 19101999) היה עורך דין ישראלי ושופט בית המשפט העליון.

ביוגרפיה

אשר נולד בשנת 1910 בפשמישל, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. בנעוריו היה ראש קן "התקווה" שחבר לתנועת "הנוער הציוני".

בשנת 1933 עלה לישראל והצטרף לקבוצת הכשרה בפתח תקווה שעברה זמן מה לאחר מכן והתיישבה בקריית ענבים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס לבריגדה היהודית בצבא הבריטי ושירת בה עד לסיום המלחמה, בשנת 1945. לאחר מכן סייע במחנות הפליטים באוסטריה.

עם שובו לישראל עבד בפרקליטות מחוז תל אביב. בשנת 1952 הקים יחד עם משה פורת את משרד עורכי הדין פורת את אשר. ביוני 1965 מונה לשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב ועסק במשפט אזרחי[1], בין השאר בדיני מיסים[2]. בינואר 1971 מונה לראשות ועדה לבדיקה מערכת המיסים בישראל[3], שנקראה "ועדת אשר".

בבית המשפט העליון כיהן כשופט בפועל משנת 1974[4], וכשופט קבוע משנת 1977 עד הגיעו לגיל פרישה, בשנת 1980. במהלך כהונתו עמד בראש ועדת אשר - הוועדה הציבורית בנושא ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים. הוועדה קבעה כללים לשמירת טוהר המידות ואיסור קבלת טובות הנאה. דו"ח הוועדה הוגש בשנת 1977.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ קבלת פנים לשופטים חדשים, מעריב, 9 ביוני 1965
  2. ^ ראו למשל: פיצוי על עסקה שנתבטלה חייב במס, מעריב, 15 ביולי 1971
    נתקבל ערעור של נישום, מעריב, 5 במאי 1971
    אדריכל ישלם מס הכנסה על שני פרסי כסף, מעריב, 31 בדצמבר 1970
  3. ^ מונתה ועדה ציבורית לבחינת מערכת המסים, מעריב, 20 בינואר 1971
  4. ^ הודעה על מינוי שופט, 28 בפברואר 1974, ילקוט הפרסומים 1996, עמ' 1120
    הודעה על מינוי שופט, 14 באפריל 1974, ילקוט הפרסומים 2009, עמ' 1340
1910

שנת 1910 היא השנה העשירית במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1910 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

25 במאי

25 במאי הוא היום ה-145 בשנה (146 בשנה מעוברת), בשבוע ה-21 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 220 ימים.

בית המשפט העליון

בית המשפט העליון הוא המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים של בית המשפט העליון הם דיון בערעורים על פסיקות שניתנו בבית המשפט המחוזי, ודיון כבית המשפט הגבוה לצדק כערכאה ראשונה.

בבית המשפט העליון מכהנים 15 שופטים, הנבחרים על ידי הוועדה לבחירת שופטים. כהונת שופט בבית המשפט העליון נמשכת עד פרישתו בגיל 70, אלא אם חדל לכהן קודם לכן. נשיאת בית המשפט העליון כיום היא השופטת אסתר חיות. מספר התיקים בהם דנים שופטי העליון נע בין 9,500 ל-11,500 מדי שנה לערך.משכנו של בית המשפט העליון בירושלים. תחום שיפוטו הוא כל שטח מדינת ישראל. בנוסף הוא מוסמך לדון בחלק מהעניינים הפליליים והאזרחיים (בעיקר של אזרחים ישראלים) הקשורים לשטחי יהודה ושומרון שבהחזקתה (במסגרת ערעור על פסקי דין של בתי משפט מחוזיים), וכן בפעולות המדינה בשטחים אלה.

חוק יסוד: השפיטה קובע, כי פסיקת בית המשפט העליון יוצרת תקדים מחייב לכל בית משפט בישראל, זולת בית המשפט העליון עצמו.

בית הסראייה הישן (יפו)

בית הסארייה הישן ביפו העתיקה הוא מבנה הניצב ברחוב מפרץ שלמה, אשר שימש בעבר כמקום מושבו של המושל העות'מאני בעיר.

הבניין הוקם בראשית המאה ה-18 על שרידיה של מצודה צלבנית, והוא שימש בתחילה כחאן.

בשנת 1811 קבע מושל יפו, מחמוד אגא א-שאמי, את משרדי הממשל בעיר בבניין וזה שימש גם כבית דואר וכבית מעצר. עוד היו בו באר, מסגד וחמאם.

המבנה חדל מלשמש כבית מעצר בשנות ה-70 של המאה ה-19, ובית הממשל הועבר ממנו ב-1897, כאשר נחנך בית הסראייה החדש בכיכר השעון הסמוכה. חלק מהבניין נרכש על ידי משפחת דמיאני הנוצרית, ובמקום החל פועל בית חרושת לסבון משמן זית. בית החרושת נסגר במלחמת העצמאות והמבנה ננטש. הוא הוכרז כרכוש המדינה וכמבנה לשימור.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 נפתח במקום "המוזיאון לעתיקות יפו". המוזיאון שבו ממצאים מהחפירות הארכאולוגיות ביפו, פעל במשך מספר שנים ונסגר, אך האוסף נותר בבניין וניתן לבקר בו על פי תיאום מראש. על המוצגים במקום נמנים מזוזות שער העיר יפו המצרית שעליהן שמו של רעמסס השני, צלמיות, כלי עבודה, מכלי אגירה, כלי בית, מנורות שמן ועוד. חלק מהפריטים יוצרו במקום ואחרים הובאו מערים אחרות לחופי הים התיכון. כן שמורות במוזיאון מצבות מבית העלמין היהודי ביפו. בשנת 1998 החל לפעול התיאטרון הערבי-עברי ביפו בחלק אחר של המבנה.

מאפיין ייחודי של המבנה הוא מושבת העטלפים המתגוררים באחד מאולמותיו, והניתנת לצפייה דרך פתחים מסורגים.

בלונד

בלונד הוא צבע שיער צהבהב שנמצא ביונקים מסוימים, ובדומה לשיער ג'ינג'י מאופיין ברמה נמוכה של הפיגמנט אומלנין. מבלונד זהוב עד בלונד חיוור, גוני הבלונד נמצאים באופן טבעי על ראשם של קצת פחות מ-1.8% מאוכלוסיית העולם. שיער בלונדיני הוא השיער הדק ביותר, בעוד שיער אדמוני הוא השיער העבה ביותר[דרוש מקור]. לבלונדיניים טבעיים יש לעיתים קרובות גם צבע עיניים בהיר ועור חיוור, לעיתים מנומש.

גבריאל

בדתות אברהמיות גבריאל (בערבית: جبريل ג'בריל, בלטינית: Gabrielus) הוא מלאך שמשרת כשליח האלוהים.

בשלוש הדתות הוא מתואר כיצור חסר גוף העשוי מאור. הוא שוכן בשמיים וממלא את התפקיד שהאל מטיל עליו, לדוגמה אמירת דברי הלל ושבח לאל, מסירת דברי האל לאדם והשגחה על בני האדם ועל התנהלות העולם.

גורד שחקים

גורד שחקים הוא בניין גבוה מעשה ידי אדם, המאפשר פעילות אנושית בתוכו, בעיקר למשרדים או מגורים. גורדי שחקים הם האלמנטים הבולטים ביותר בנוף העירוני המודרני, והופכים פעמים רבות לסמלי העיר. משחר ההיסטוריה שאף האדם לבנות מבנים אשר "ייגעו בשמים" או "יגרדו" אותם - ומכאן שם המושג. התפתחויות בטכנולוגיית הבנייה וגדילת והצטופפות הערים במהלך ההיסטוריה, אפשרו את בנייתם של גורדי שחקים גבוהים ומרשימים יותר אשר מייצגים עבור רבים את חלק משיאיה של העשייה האנושית.

הסגר על ברלין

הסגר על ברלין הוא הסגר שהטילה ברית המועצות על מערב ברלין, החל מ-24 ביוני 1948 כדי לחסום את הגישה של מדינות המערב אליה. ארצות הברית ובנות בריתה המערביות התגברו על ההסגר באמצעות רכבת אווירית. כעבור 11 חודשים, ב-12 במאי 1949, הוסר ההסגר.

חיל ההנדסה הקרבית

חיל ההנדסה הקרבית (בראשי תיבות: חה"ן) הוא אחד החילות בזרוע היבשה של צבא הגנה לישראל. זהו כוח ההנדסה הקרבית של צה"ל. ייעודו של החיל הוא הבטחת יכולת התמרון של כוחות צה"ל בד בבד עם שלילת יכולת זו מהאויב תוך כדי התעסקות בחבלה, מיקוש, הנדסה, בנייה והריסה, ולחימה רגלית וממוכנת. בנוסף אחראי החיל על תחומים שונים הדורשים ידע ומומחיות בנושאי הנדסה צבאית בהם רובוטיקה, לוחמת מנהרות, עיסוק בחומרי נפץ והתגוננות מפני נשק בלתי-קונבנציונלי. תפקידי החיל כוללים פריצת מכשולים, ביקוע קווי הגנה עוינים, פריצת שדות מוקשים, ניתוץ ביצורים, פריצת ופתיחת צירים, הכשרת צירי תנועה, גישור וצליחה, מיקוש הגנתי, עיסוק בחומרי נפץ, חבלה התקפית, חבלה וסילוק פצצות, בניית קווי הגנה ומכשולים, בניית ביצורים, הפעלת ציוד מכני הנדסי וציוד סער, משימות הריסה ובנייה תחת אש, והתגוננות מפני נשק בלתי-קונבנציונלי בשדה הקרב. כמו כן, לוחמי החיל, מלבד הצמ״ה, מאומנים בלוחמת ח"יר והפעלת רכב קרבי משוריין. החיל מופקד על 3 גדודי פלסים סדירים (גדוד 601 - "אסף", גדוד 603 - "להב" וגדוד 605 - "המח"ץ") ובהם מחלקות סיור ופלוגות צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) כבד, גדוד הסיוע הכימי (לשעבר גדוד האב"כ) ויהל"ם - יחידת הנדסה למשימות מיוחדת, יחידת עילית בצה"ל העוסקת בקומנדו הנדסי, חבלה, סילוק פצצות, רובוטיקה, לוחמת מנהרות ועוד.

שורשי חיל ההנדסה נעוצים עוד בארגון "ההגנה" והוא נוסד עם הקמת צה"ל על ידי הקצין עמנואל שחר. החיל השתתף בכל מלחמות ישראל ובמבצעים רבים, כאשר בחלקם הוא נטל תפקיד מרכזי. בנוסף, חיל ההנדסה זכה בפרס ביטחון ישראל.

קצין ההנדסה הראשי הנוכחי הוא תת-אלוף אילן סבג.

יוהאן סבסטיאן באך

יוהאן סבסטיאן בַּאך (בגרמנית: Johann Sebastian Bach (מידע • עזרה); 31 במרץ 1685 – 28 ביולי 1750) היה מלחין גרמני מתקופת הבארוק, הנמנה עם נגני העוגב והמלחינים הגדולים ביותר בכל הזמנים. יצירותיו של באך, הכתובות תוך מיצוי אמנותי וטכני של טכניקת הקונטרפונקט, נודעות בעומקן האינטלקטואלי וביופיין האמנותי ועל כן רבים רואים בבאך את המלחין שהביא לשיאה את המוזיקה הפוליפונית. בתקופתו נודע בעיקר כנגן עוגב וירטואוז, ולאחר מותו דעכה תהילתו, אך היא הושבה לתודעת הציבור במאה ה-19 ולא פסה מאז. בין יצירותיו החשובות והמוכרות ביותר: טוקטה ופוגה ברה מינור, הפסנתר המושווה, וריאציות גולדברג, מתאוס פסיון, יוהנס פסיון, הקונצ'רטי הברנדבורגים, המנחה המוזיקלית, אמנות הפוגה, המיסה בסי מינור ועוד. יצירותיו של באך זכו וזוכות עד היום לפופולריות רבה מאוד והוא נחשב לדעת רבים לאחד המלחינים הגדולים בהיסטוריה.

מגילת קהלת

מְגִלַּת קֹהֶלֶת היא ספר מספרי המקרא. בתנ"ך היהודי הספר כלול בחלק הכתובים, כאחד מחמש המגילות, ובביבליה הנוצרית מכונה הספר Ἐκκλησιαστής בתרגום השבעים היווני או Ecclesiastes (תעתיק: אקלסיאסטס) בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול בספרות החוכמה שבתנ"ך.

זהו אוסף של פתגמים, דברי חכמה, עצות מעשיות לחיים ואזהרות מדרך חיים לא נכונה. המחבר בוחן איזו דרך בחיים מספקת משמעות ונצחיות למעשי האדם, ושולל מספר דרכים בזו אחר זו, עד שהוא מגיע לבסוף למסקנתו כי יראת שמים היא הדרך הנכונה: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" (י"ב, י"ג), מסקנה הסותרת את יתר הרעיונות של קֹהלת, ונחשבת אצל חוקרים אחדים כתוספת מאוחרת, שבזכותה נכלל הספר בין כתבי הקודש.

על פי הנאמר בתחילתו, חובר הספר על ידי "קהלת בן דוד" המזוהה עם שלמה המלך.

המסורת מייחסת לחזקיה וסיעתו (שחיו כ-200 שנה לאחר שלמה) את עריכת הספר. רוב חוקרי המקרא המודרניים סבורים כי המגילה נערכה מאוחר עוד יותר, בתקופת שיבת ציון או בראשית התקופה ההלניסטית.

ממלכת ישראל המאוחדת

ממלכת ישראל המאוחדת הייתה, על פי המקרא, ממלכה בה היו מאוגדים שנים עשר שבטי ישראל תחת שלטון אחד בארץ ישראל, והתקיימה כמאה שנה, משנת 1030 לפנה"ס לערך עד פטירת שלמה בשנת 928 לפנה"ס לערך והתפלגותה לשתי ממלכות נפרדות - ממלכת ישראל וממלכת יהודה.

לפי הכרונולוגיה המסורתית היהודית התקיימה ממלכה זו בין השנים ב'תתפ"א - ב'תתקס"ד (879 לפנה"ס - 796 לפנה"ס).

התשובה לשאלה האם נמצאו עדויות ארכאולוגיות לקיומה של ממלכה מאוחדת זו נתונה במחלוקת בין ארכאולוגים.

ממלכת קפריסין

ממלכת קפריסין (יוונית Βασίλειο της Κύπρου; צרפתית Royaume de Chypre) הייתה מדינה צלבנית אשר קמה באי קפריסין בימי הביניים, והתקיימה בין 1192 ל-1489.

ב-1191, במהלך מסע הצלב השלישי כבש ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה, את האי מידיו של איסאקיוס קומננוס (Ισαάκιος Κομνηνός), שליט מקומי שהכריז על עצמו כקיסר ואשר טען לכתר האימפריה הביזנטית מאז 1184. ריצ'רד הראשון מכר את האי למסדר אבירי היכל שלמה אשר בתורם מכרוהו ב-1192 לגי דה ליזיניאן, מלכה המודח של ממלכת ירושלים. אחיו של ליזיניאן אמלריך השני, מלך ירושלים הוכתר למלך קפריסין בתואר "אמלריך הראשון, מלך קפריסין" על ידי היינריך השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

המיעוט הקתולי באי התרכז בערי החוף ובניקוסיה, ושלט באי שאוכלס בעיקר על ידי כפריים יוונים אורתודוקסים. לכנסייה האורתודוקסית העצמאית של קפריסין בראשות ארכיבישוף, הותר להשאר באי והיא לא הייתה כפופה לפטריארך זר. בהשוואה לממלכת ירושלים, הייתה ממלכת קפריסין בעלת אופי פאודלי מודגש יותר, ומלכיה היו עשירים וחזקים יותר ממלכי ירושלים.

לאחר מותו של אמלריך, שלטו בממלכה מספר יורשים צעירים, והשלטון היה נתון בפועל בידיהם של שליטים בפועל. ב-1229 גורשו שליטים אלה בידי פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, אך תומכיו של האחרון הובסו ב-1233 לאחר מאבק. ב-1268 איחד איג השלישי, מלך קפריסין, שנשא גם את התואר מלך ירושלים, את הממלכה עם ממלכת ירושלים, ומצב זה נותר בעינו עד לכיבוש עכו וקיצה של ממלכת ירושלים ב-1291. לאחר מכן הפכה קפריסין למרכז חשוב של הסחר האירופי עם אסיה ואפריקה, דבר שהביא לחיכוכים בינה לבין סוחרים איטלקים. במהלך המאה ה-14 הלכה והתחזקה השפעתם של הרפובליקה של ג'נובה ושל סוחריה באי, ובעת הקרע המערבי צידדו מלכי קפריסין באפיפיורות אביניון מתוך תקוה שהצרפתים יניסו את האיטלקים מהאי. ב-1426 הפכו הממלוכים את האי למדינה וסאלית ממלוכית, ומלכיה איבדו את כוחם, עד שלבסוף אולצו למכור את האי לוונציה ב-1489.

משלי

ספר מִשְלֵי הוא מ"ספרי החוכמה בתנ"ך" שתכליתם חינוכית, ובהם מנסה החכם להוביל את הקורא לנהוג בדרך הנכונה.

עיקר הטקסט בספר זה הוא פתגמים ואמרי מוסר הנאמרים בדרך שירית, ובצורות תחביריות הנקראות במקרא "משל". השם ניתן לו בשל התיבה הראשונה בפתח הספר: "משלי שלמה בן-דוד מלך ישראל".

ספר משלי הוא הספר השני בספרי הכתובים ומופיע לאחר ספר תהילים.

הספר נחלק בין דברי אמת, מוסר וחכמה הנאמרים באופן כללי, לבין משלים המצווים על השומע להישמע להם, ודוחקים בו לנהוג בדרך מסוימת. המשלים הכלליים נוטים להיות קצרים יותר ובעלי חרוז אחד, בעוד משלי הציווי נוטים להיות ארוכים יותר ואפילו דומים לנאום שלם.

המשלים בספר אינם מסודרים לפי נושאים: ניתן למצוא פסוקים סמוכים העוסקים בנושאים שונים, וכן פסוקים מרוחקים העוסקים בנושאים דומים. עם זאת, ניתן להבחין בכמה נושאים מרכזיים שהספר עוסק בהם.

בשל אופיו המורכב של הספר, אין הוא מכיל משנה סדורה, אלא אוסף נרחב של רעיונות, לעיתים אף סותרים. ביטוי לדבר זה ניתן למצוא בדיון של חז"ל בתלמוד הבבלי במסכת שבת, האם לקבלו, בדומה למגילת קהלת, כספר הראוי לתנ"ך. מסקנתם הייתה להכניסו אך להתמודד עם הפערים, על מנת ליצור תפיסה אחידה.

בגלל דברי המוסר והתוכחה שבו, נוהגים יהודי מרוקו לחלקו לשישה חלקים ולאומרו לפני מנחה בשבתות שבין חג הפסח לחג השבועות, תקופה שהקיץ בפתח והצניעות אינה כל כך נשמרת. יהודי עיראק נוהגים לקראו בשלוש שבתות, לפני תחילת מנחה בחודש אדר ובחודש ניסן.

נחלת שבט אשר

נַחֲלַת שֵׁבֶט אָשֵׁר, היא החלק מארץ ישראל, שנקבע בהגרלת נחלתם של שבטי ישראל כנחלתו של שבט אשר. הנחלה ממוקמת בצפון-מערב ארץ ישראל לאורך חופו של הים התיכון. הנחלה עלתה בגורל החמישי. ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים כ"ד-ל"א.

המקרא מתאר את גבול שבט אשר, מקטעי גבולות ומרשימות ערים, אשר חלק מהן, ערי גבול אשר מציינות את גבול השבט. בתחום נחלת שבט אשר עמק עכו, צפונית לכרמל ונקודתו הצפונית ביותר בעיר צידון. גבולו המזרחי של השבט אינו מוגדר, אך יש המשערים כי הוא ממשיך בגבול הגליל המערבי בקו כבול - קנה. תחום גבולו נתחם בגבול נחלת שבט זבולון. בתחום נחלת אשר נכללות ערי הכנעני: עכו, צידון, אחלב אכזיב, חלבה, אפק ורחוב. שבט אשר לא הגיע להתגבשות הנחלה כגוש אחיד. היאחזותו הייתה בקרקעות הפנויים בין ערי הכנענים ככתוב בספר שופטים א', ל"ב: "וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ."

מיקום נחלת אשר יצר קושי כי היא נמצאה בדרומה של פיניקיה. פיניקיה לא הייתה בשליטת ישראל אלא רק בתקופתו של דוד ובתחילת מלכות בנו שלמה, אשר נתן אותה לחירם מלך צור. שמואל אחיטוב טוען כי ניתן לשער שלפני המחבר המקראי היה מסמך מימי הממלכה המאוחדת, אשר בו תיאור הנציבות התשיעית בממלכת שלמה, וזאת בדומה לכתוב המתאר את נחלת שבט דן (ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים מ'-מ"ח) ולכן אין הכתוב מוסר מידע על גבול בין נחלות אשר וזבולון וזאת כי שני השבטים היו מאוחדים.

ניגוד עניינים

ניגוד עניינים או ניגוד אינטרסים הוא מצב שבו אדם ממלא תפקיד, כאשר יש לו אינטרס נוסף, סותר, אשר עלול להשפיע על החלטותיו ולהוות שיקול זר. כאשר עובד ציבור פועל במצב של ניגוד עניינים, הדבר עלול לקיים את יסודות עבירת הפרת אמונים, או עבירת שוחד. לפי פסיקת בג"ץ הכוונה למצב בו יש לעובד ציבור שני עניינים במקביל: האחד הוא העניין הטבעי, הרצוי והראוי למלא היטב את תפקידו. מאידך העניין הנוסף הוא אישי, והוא עלול להשפיע על החלטותיו. בית המשפט העליון קבע כי "כאשר עובד הציבור נתון במצב של ניגוד עניינים, קיים חשש כי הוא יקח בחשבון, שעה שיפעיל את סמכותו, אף את האינטרס הנוגד... חשש זה בא הדין למנוע". השופט העליון חיים כהן כתב כי "ניגוד עניינים הוא המקרה הקלאסי של הפרת אמונים".

במשפט הפלילי התוצאה יכולה להיות הגשת כתב אישום, ואילו במשפט המנהלי התוצאה עלולה להיות ביטול החלטה, "באופן שאם הפעולה כבר בוצעה, ניתן לבטלה, ואם הפעולה טרם בוצעה, ניתן למנוע את ביצועה". כך למשל, ביטל פסק דין של השופטת הדס יהלום, את החלטת הוועדה הרפואית לעררים של הביטוח הלאומי, כאשר התברר שרופא המכהן בוועדה מצוי בניגוד עניינים, בהיותו גם יועץ לחברות ביטוח פרטיות.

בהליך משפטי או בוררות, ניגוד עניינים הוא מצב העלול לגרום למשוא פנים. כלל משוא הפנים, במקור, קובע לשופטים כי אל להם להפלות ואל להם לשפוט במצבים שבהם הם עלולים להפלות. הבעייתיות המרכזית בניגוד העניינים הוא שאין מדובר במצב שהוא שלעצמו מהווה בהכרח שחיתות, אולם, ניגוד עניינים עלול להביא למשוא פנים ולשחיתות ולגרום להטייה ולהעדפת אינטרסים משיקולים שאינם ענייניים.

עדלאידע

עדלאידע (עדלידע) היא תהלוכה היתולית הנערכת בחג פורים או בחג שושן פורים. עריכת העדלאידע היא מסורת שראשיתה בראשית ימיה של תל אביב, ב-1912. היא הייתה לאירוע המוני בתקופת היישוב וחודשה בימי המדינה.

רשות המסים בישראל

רשות המסים בישראל היא גוף ממשלתי הפועל במסגרת משרד האוצר ועוסק בגביית מיסים בישראל.

הרשות הוקמה ב-1 בספטמבר 2004, בעקבות החלטה של ממשלת ישראל לאחד את האגפים לגביית מיסים - אגף מס הכנסה ומסוי מקרקעין, אגף המכס ומע"מ ושע"ם (שירות עיבודים ממוחשבים). המטרה הייתה "לאחד את ניהול נושא גביית המיסים תחת מנהל ראשי אחד ולהסמיך אותו על פי חוק להפעיל את חוקי המס הרלוונטיים".

שיר השירים

מגילת שִׁיר הַשִּׁירִים (בראשי תיבות: שה"ש) היא הראשונה בקובץ חמש מגילות שב"כתובים" בתנ"ך. המגילה היא סדרה של שירי אהבה בין בני זוג, גבר ואישה, הפונים זה אל זו. במסורת חז"ל נתפרשו שירים אלה באופן אלגורי, כמשל ליחסי עם ישראל והקב"ה. במסורת הנוצרית מופיע פירוש אלגורי דומה, הרואה במגילה דימוי ליחסי ישו והכנסייה הנוצרית. מגילת שיר השירים השפיעה רבות על השירה העברית כמו גם על הספרות העולמית.

תוכנה חופשית

תוכנה חופשית (בכתיב חסר, תכנה חפשית) היא תוכנה בעלת סטטוס משפטי התומך באפשרות של כל אדם להשתמש בה, לשכפלה, להפיצה, להתאימה, לשנותה ולשפרה כפי רצונו, באופן חופשי, אך תחת תנאים מסוימים המבטיחים את זכויותיהם של שאר המשתמשים.

את המושג תוכנה חופשית טבע ריצ'רד סטולמן, מייסד המוסד לתוכנה חופשית, בשנת 1984.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.