שלוש רגלים

שָׁלשׁ רְגָלִים הן שלושה חגים מקראייםפסח, שבועות וסוכות – שבהם מצווה מהתורה לעלות לרגל לבית המקדש בירושלים. מלבד מצוות העלייה לרגל, התורה מצווה על שתי מצוות נוספות המיוחדות לרגלים: לחגוג אותם, ולשמוח בהם. חז"ל פירשו מצוות אלו כחובה על כל עולה רגל להקריב עולת ראייה, שלמי חגיגה, ושלמי שמחה.

מצוות ראייה
(מקורות עיקריים)
מקרא שמות, כ"ג, י"ד; דברים, ט"ז, ט"ז
משנה תורה הלכות חגיגה, פרק ב'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה נ"ב, עשה נ"ג, עשה נ"ד
ספר החינוך, מצווה פ"ח, מצווה תפ"ח, מצווה תפ"ט

מצוות ראייה

בזמן שבית המקדש היה קיים הייתה מצווה לעלות לבית המקדש שבירושלים, ולהיראות בעזרה. העלייה לרגל מוזכרת מספר פעמים בתורה כמצווה: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְהוָה רֵיקָם".

חז"ל בתלמוד למדו מהמילה "זכורך", שמצוות העלייה לרגל היא חובה לגברים בוגרים בלבד, אך גם נשים וקטנים היו נוהגים בה. המצווה נקראת במקורות גם "ראייה", כי החובה היא "להראות לפני ה'".

קורבנות הרגל

חז"ל למדו מהפסוקים כי ישנו חיוב בכל אחד מהרגלים, להקריב שלושה קורבנות:

קרבן ראייה

כחלק מהחיוב לעלות לרגל, ישנה חובה נוספת על כל זכר להביא קרבן "עולת ראייה" שאותו היו אמורים מקריבים עולי הרגל. העולה לרגל שלא הקריב קורבן זה – מלבד שביטל מצות עשה – עבר על הלאו של "ולא יראו פני ריקם".

קרבן חגיגה

מלבד קרבן ה'ראיה' ישנו חיוב להביא קרבן נוסף - קרבן חגיגה. מקור המצווה בפסוק: "שלוש רגלים תחוג לי בשנה" (ספר שמות כ"ג, פס' י"ד). חז"ל פירשו שהכוונה היא שיש להביא קורבן חגיגה בשלושת הרגלים.

קרבן שלמי שמחה

בזמן שבית המקדש היה קיים, היה ניתן לקיים את מצות 'שמחת הרגלים' (ראה להלן) דווקא על ידי אכילת בשר של קורבנות, לכך היו מקריבים קורבן נוסף שנקרא 'שלמי שמחה' על מנת לקיים מצווה זו.

אך מאחר שעיקר מצוות שלמי שמחה אינה מצווה להקריב קורבן שלמים, אלא לאכול מבשר הקורבן. לפיכך ניתן לקיים את המצווה גם באמצעות אכילת בשר קורבנות אחרים, ככתוב במשנה (חגיגה א,ד): "ישראל (מי שאינם כהנים) יוצאין ידי חובתן (חובת שלמי שמחה) בנדרים ונדבות (קורבנות נדבה שהקריבו, אף שלא הוקדשו כ"שלמי שמחה") ובמעשר בהמה, והכהנים בחטאות ואשמות ובבכור ובחזה ושוק (של קורבן שלמים או תודה; כל אלו הם קורבנות או חלקי קורבנות שנאכלים על ידי הכהנים).

מצות שמחה

בכל אחד משלוש הרגלים ישנה מצוות שמחה כמזוכר בתורה: "וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ: אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ... וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ" (ספר דברים, פרק ט"ז, פסוקים י"ד-ט"ו).

בזמן הזה

בזמן הזה שאי אפשר לקיים את מצוות השמחה על ידי אכילת בשר קדשים, עיקר מצות שמחה היא בשתיית יין. וכך אמרו בתלמוד -

חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר (דברים טז, יד): "ושמחת בחגך". במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף בבבל: בבגדי צבעונין.

פסחים קט א

שמות החגים ומהותם

שלוש הרגלים בספר שמות, פרק כ"ג:

שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה.
אֶת-חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר--שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי-בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם; וְלֹא-יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם.
וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה;
וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה, בְּאָסְפְּךָ אֶת-מַעֲשֶׂיךָ מִן-הַשָּׂדֶה.
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה--יֵרָאֶה כָּל-זְכוּרְךָ אֶל-פְּנֵי הָאָדֹן ה'.

חג פסח

חג פסח מכונה בתורה חג המצות, פסח חל בט"ו של החודש העברי ניסן. ממצות הפסח הם אכילת קרבן הפסח בזמן שבית המקדש היה קיים, ואיסור אכילת חמץ.

חג השבועות

חג שבועות מכונה בתורה הקציר. זמן חג השבועות לא נזכר תאריך מפורש בתנ"ך אלא הוא מצוין כיום ה-50 ממוצאי החג הראשון של פסח, יום החמישים לספירת העומר. כיום, כשלא מקדשים את החודש על ידי ראיית הלבנה, חג השבועות חל תמיד בו' בסיוון.

חג סוכות

חג סוכות מכונה בתורה חג האסיף, בדומה לפסח אף הוא חל בט"ו לחודש, לחודש תשרי.

משמעות

על פי המסורת היהודית, שלוש הרגלים מציינים אבני דרך בתקומתו של עם ישראל, ובנוסף מסמלים גם ציוני דרך בשנה החקלאית ותקופות שונות בחייו של היחיד.

חג אירוע היסטורי עונה חקלאית תקופת חיים קריאת מגילה
פסח בני-ישראל יצאו ממצרים והפכו להיות עם עצמאי. אביב התבואה, שכן אז היא מתברכת בבישולה. לידה, תחילת השנה ואביב החיים של האדם. שיר השירים
שבועות בני ישראל קיבלו את התורה במעמד הר סיני. קציר החיטה ותחילת תקופת הביכורים, שלאורכה מבשילים פירות הארץ. חתונה, אמצע השנה והחיים. מגילת רות
סוכות זכר לכל 40 שנות הנדודים במדבר, בהן ישבו בני ישראל בסוכות. אסיף התבואה אל הבית והגורן מפני הגשמים. זקנה, סופה של השנה וסוף החיים. מגילת קהלת

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

100 מושגי יסוד

100 מושגים במורשת, בציונות ובדמוקרטיה היא תוכנית המיועדת לכיתות ז', ח' ו-ט' בבתי ספר עבריים שיצאה בשנת 2003 מטעם משרד החינוך, התרבות והספורט. על המושגים המופיעים ברשימה נבחנו התלמידים במבחני המיצ"ב.

מאז החלה התוכנית בבתי הספר, נמתחה ביקורת על כך שהמגזר הערבי נבחן על מושגי ציונות כמו "כ"ט בנובמבר" וכמו שמות ארגונים צבאיים לפני קום המדינה. בעקבות הביקורת החל משרד החינוך בהתאמת הערכים למגזר הערבי. נציגי המגזר החרדי סירבו להשתתף בבחינות בגלל המושגים המצויים בקטגוריה "ציונות".

רשימת מאה מושגי היסוד ספגה ביקורת חריפה. בין המבקרים היו אנשי חינוך באוניברסיטאות. אנשי חינוך שונים טענו כי בניית רשימה מצומצמת של מושגים היא מעשה שאינו מקצועי ואינו חינוכי, וכי המושגים נותנים ידע חלקי בלבד. כמו כן, קיימת בעייתיות בעריכת הרשימה ללא דיון ציבורי הולם.

ביקורת נוספת נוגעת לתוכנה של הרשימה ונוגעת לאי אזכור מושגי מפתח כמו השואה. היחס בין המושגים העוסקים בזהות דתית-לאומית לעומת אלו העוסקים בזהות אזרחית אינו מאוזן.

הביקורת מתייחסת להטיות פוליטיות בהחלטה על מגוון הערכים, כמו חוסר אזכור תולדות יוצאי אסיה ואפריקה ותרבותם, והטיות הנוגעות לפירוש הערכים. למשל, בתיאור מלחמות ישראל יש ערפול של העובדות. בערך "מלחמת ששת הימים" אין אזכור של סיפוח יהודה שומרון ועזה אלא הסתפקות במשפט: "מלחמת ששת הימים השפיעה על תחומים שונים בחיי המדינה והייתה לקו פרשת מים בתולדותיה".

כתגובה, הוציאה האוניברסיטה העברית רשימת מונחים משלה שיועדה לבתי הספר הערביים בה הופיעו מושגים כמו: אזרחות, אירועי אוקטובר 2000, דו"ח ועדת אור, דתות, האינתיפאדה, החלטת החלוקה, הכיבוש, הממשל הצבאי, חופש האמונה, יום האדמה, נכבה, פרשת כפר קאסם, ועוד.

באוקטובר 2006 החליט משרד החינוך לבטל את התוכנית, בטענה כי יש להעדיף ידע מעמיק והבנה על פני שינון.

בל תאחר

בל תאחר הוא איסור לעכב את זמן הבאתם של קורבנות או מתנות עניים שהאדם חייב להביאם. מקור האיסור בפסוק (דברים כג, כב): "כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ, כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה' אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ חֵטְא".

דברים

סֵפֶר דְּבָרִים הוא הספר החמישי מבין חמשת ספרי התורה, המכונים גם חומשים. כשאר ספרי התורה הוא נקרא על שם שתי מילותיו הפותחות, "אלה הדברים". שמו הקדום (מתקופת חז"ל) היה משנה תורה, על פי הכתוב "וכתב לו את משנה התורה הזאת". אחד ההסברים לכינוי משנה תורה הוא, משום שספר דברים הוא מעין סיכום של הנאמר בארבעת הספרים הקודמים. מסורת דומה משתקפת בביבליה הנוצרית, בה מכונה הספר Δευτερονόμιον בתרגום השבעים היווני או Deuteronomium בתרגום הוולגטה הלטיני, כלומר "חוק שני", או תרגום ישיר של הביטוי "משנה תורה" כפי שהובן על ידי המתרגמים ליוונית.

חצובה

חצובה (או "כנַה") היא מכשיר המיצב מכשיר שני במקום שהוגדר מראש. החצובה יכולה לאפשר, בדרך כלל, גם כיוון זוויתי של המכשיר המקובע בשתי זוויות - צידוד והגבהה. חצובות נמצאות בשימוש נפוץ לאחיזת ציוד אופטי (מצלמות, טלסקופים, מדי מרחק, מדי מהירות וכיוצא בזה), כלי ירייה (בעיקר מקלעים ורובי צלפים), צלחות לקליטת שידורי לוויין ועמודים זמניים לתבניות יציקת בטון לתקרה.

לחצובות יש, על פי רוב, שלושה חלקים. חלק אחד (לרוב החלק העליון), שמתחבר אל המכשיר המקובע, חלק אמצעי שמכיל צירים ועזרי כוונון של החצובה עצמה וחלק שלישי (לרוב החלק התחתון) המקשר בין החצובה ובין המצע שעליה היא עומדת. מצע זה יכול להיות הקרקע, חלק מכלי רכב, חלק מקונסטרוקציה של בניין וכיוצא בזה. כאשר המצע שעליו עומדת החצובה הוא הקרקע, החלק התחתון שלה הוא על פי רוב במבנה של תלת רגל.

טייברן

טייברן (באנגלית: Tyburn) היה כפר במחוז מידלסקס, אשר במקום בו עמד ניצבת כיום מארבל ארץ' (קשת השיש) בווסטמינסטר שבלונדון. הכפר נקרא על שם פלג הטייברן שזרם באזור (כיום הנהר זורם מתחת לפני הקרקע).

האתר ידוע כאתר ההוצאה להורג של הסיטי של לונדון משך שנים רבות.

מצוות עשה

מִצְווֹת עֲשֵׂה היא הגדרה למכלול המצוות בתורה שציוויין 'קום ועשה'. אדם שעבר על מצוות עשה אינו לוקה. מניין מצוות 'עשה' מתוך תרי"ג (613) המצוות הוא רמ"ח (248).

סידור

הסידור הוא ספר המרכז בתוכו את התפילות שמתפלל יהודי בימי החול וביום השבת, ואת החשובות שבתפילות החגים. בסידורים רבים ניתן למצוא גם דינים וברכות שונות ואת קריאות התורה לימים שני וחמישי. הסידור מלווה את היהודי מלידתו (ברית מילה) ועד מותו (הלוויה) והוא "ספר החיים של היהדות".

סמל האי מאן

סמל האי מאן הנוכחי נקבע בשנת 1996.

הסמל כולל שלט אצולה שעליו טריסקליון (שלוש רגלים מכופפות מחוברות) על רקע אדום. הטריסקליון מסמל את האי מאן.

תומכי המגן הם בז ועורב. הבז הוא בעל חשיבות היסטורית לאי מאז נתן הנרי הרביעי את האי מאן לסר ג'ון סטנלי הראשון בתנאי שיתן שני בזים לו ולכל מלך אנגליה עתידי ביום הכתרתו. נוהג זה נשאר בתוקף עד הכתרת ג'ורג' הרביעי בשנת 1822.

העורב מופיע באגדות מקומיות רבות של האי.

בראש המגן מופיע כתר, המייצג את בית המלוכה הבריטי הריבון של האי.

מתחת למגן רשום מוטו האי, בשפה הלטינית: Quocunque Jeceris Stabit - "להיכן שלא תזרוק אותו, הוא יעמוד".

הסמל מהווה חלק מדגל האי מאן.

עולת ראייה

קורבן עולת ראייה היא אחד משלושת הקורבנות שמתחייב בהם כל אדם מישראל בעלייתו לרגל לבית המקדש בשלושת הרגלים - פסח, שבועות וסוכות.

אדם שאינו מביא קרבן זה עובר על האיסור של "לא יראו פני ריקם". איסור לאו זה נחשב ללאו שאין בו מעשה, מכיוון שהאיסור הוא על הראייה באופן "ריקם" שזה כמובן אינו מעשה, או מכיוון שניתן להשלים את קרבן הראייה כך שהאיסור הוא אי השלמת הקרבן לאחר מכן.

פסל לתערוכת העשור

"פסל לתערוכת העשור" או "פסל" הוא כינוייו של פסל שנוצר על ידי הפסל הישראלי יחיאל שמי עבור "תערוכת העשור" בשנת 1958.

הפסל נוצר בשנת 1958 בהזמנת אריה אלחנני ויעקב רכטר כחלק מ"תערוכות העשור" . הפסל, שנבנה כמבנה תלת ממדי מופשט הניצב על שלוש רגלים, נוצר בסטודיו של האמן בכברי והועבר כיחידה אחת לירושלים. בסגנונו הוא מהווה עדות לגיבוש סגנון הפיסול בברזל שבו החל שמי, חבר קבוצת "אופקים חדשים", בשנת 1955. בתחילה נועד הפסל להצבה בחלל הפנימי של הבניין, אולם רכטר החליט לבסוף להעמידו מחוץ לבניין. בנוסף, בעת פתיחת התערוכה הוחלט לא להאיר את הפסל, אולי בעקבות האירועים שסבבו את ציורו של יוסף זריצקי "עצמה" (1958). לאחר התערוכה נשאר הפסל במקומו, שם הוא ניצב גם כיום.

פרשת בלק

פָּרָשַׁת בָּלָק היא פרשת השבוע השביעית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק כ"ב, פסוק ב' ומסתיימת בפרק כ"ה, פסוק ט'. בחוץ לארץ, בשנים שבהן יום טוב שני של שבועות חל בשבת קוראים את פרשת בלק ביחד עם פרשת חוקת.

הפרשה עוסקת בעיקרה בסיפור נבואותיו של בלעם בן בעור, שזומן על ידי בלק מלך מואב כדי לקלל את עם ישראל. בסוף הפרשה מופיע גם חטא בעל פעור ופעולת הקנאות של פנחס. לרוב קוראים את הפרשה בשבת שלפני שבעה עשר בתמוז.

פרשת כי תשא

פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא היא פרשת השבוע התשיעית בספר שמות. היא מתחילה בפרק ל', פסוק י"א ומסתיימת בפרק ל"ד, פסוק ל"ה. תחילת הפרשה עוסקת במצוות מחצית השקל, ובהוראות נוספות הקשורות למשכן, אך רוב הפרשה עוסקת בסיפור חטא העגל ובהשלכותיו.

בקריאת הפרשה בבית הכנסת, הפרשה מחולקת באופן לא פרופורציונלי בין שבעת העולים לתורה, כשרוב הפרשה נקראת בעלייה הראשונה והשנייה של הכהן והלוי, ורק מיעוט הפרשה נשאר לחמש העליות האחרונות. המטרה בחלוקה זו היא כדי שסיפור חטא העגל ייקרא בעליית הלוי, מכיוון שעל פי המסורת שבט לוי לא חטאו בחטא העגל.

פרשת ראה

פָּרָשַׁת רְאֵה היא פרשת השבוע הרביעית בספר דברים. היא מתחילה בפרק י"א, פסוק כ"ו ומסתיימת בפרק ט"ז, פסוק י"ז. לרוב קוראים את הפרשה לפני ראש חודש אלול.

רב אדא בר אבא

רב אדא בר אבא (או רב אדא בר אהבה השני) הוא אמורא שחי בדור החמישי לאמוראי בבל, תלמידו המובהק של רבא.

רבי חנינא בן דוסא

רבי חנינא בן דוסא היה תנא מן הדור הראשון. מתורתו נשתמרו בגמרא ובמשנה אמרות המייחסות חשיבות רבה ליחסים שבין אדם לחברו ומדגישות את חשיבות המעשה על פני הלימוד.

התגורר בעיר ערב שבגליל (שם מצוי קברו עד היום) ולמד עם רבן יוחנן בן זכאי, שגר אף הוא באותה עיר.בגמרא מופיע חנינא בן דוסא בעיקר בהקשרים ניסיים,

בתפילתו היה האל מרפא את החולים:

ברכתו גרמה לקורות עץ קצרות מדי של אישה ענייה להספיק לבניית בית שלם ולחומץ שבו הודלקו נרות השבת של בתו לדלוק שבת שלמה, כאילו היה שמן. בתוספתא מסופר שנחש הכיש אותו כששהה בתפילת עמידה, אך הוא כלל לא שם לב, והנחש מת. ואילו בתלמוד בבלי מובאת הברייתא הבאה:

בכמה אגדות מוזכר עוניו של חנינא בן דוסא. הוא ואשתו מובאים כדוגמה לבני אדם שיקבלו שכר על מעשיהם רק בעולם הבא. אגדה אחת מספרת על חכמים שנסעו בים ומצאו תיבה של אבנים יקרות המונחת במעמקי הים וכרישים שומרים עליה. לאחר שלא הצליחו לקחת את התיבה, יצאה בת קול מן השמים ואמרה להם לעזוב את התיבה של אשת רבי חנינא, תיבה שבעולם הבא אשת רבי חנינא תשים בה את התכלת של הצדיקים. באגדה אחרת, הממחישה את אפשרות השכר בעולם הזה אל מול השכר בעולם הבא, ירדה מן השמים רגל של שולחן זהב כדי לעזור לרבי חנינא ואשתו שהיו עניים מאוד, וכשחנינא בן דוסא ואשתו הבינו שבתמורה לרגל לעתיד לבוא ישבו כל הצדיקים בגן עדן על שולחנות בעלי שלוש רגלים והם ישבו על שולחן של שתי רגלים, החזירו את המתנה לשמים.

עוניו של חנינא בן דוסא מוזכר גם בהקשר החברתי, מלבד ההקשר התאולוגי: הוא ואשתו העמידו פנים כאילו יש להם מה לאכול כדי לא לקבל צדקה מידי אחרים.

רבי חנינא הוזכר בגמרא כמי שכל העולם מתקיים בזכותו: "בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת". במקום אחר מובא שהוא פגש בלילה באגרת בת מחלת (מזיקה) שאמרה לו: לולי מכריזים ברקיע היזהרו ברבי חנינא ובתורתו, היית בסכנה. נענה רבי חנינא: אם חשוב אני בשמים, גוזרני שלא תעברי במקום יישוב לעולם. ביקשה ממנו אגרת שיניח לה זמן מועט בו תוכל לשוטט מעט, והוא העניק לה רשות לשוטט בלילי רביעיות ובלילי שבתות, בו (לפי מנהג הימים ההם) האנשים בביתם.המשנה מעידה על רבי חנינא בן דוסא כי "משמת רבי חנינא בן דוסא, בטלו אנשי מעשה" (עושי מעשים טובים או עושי מעשה נסים).דוגמה נפוצה על כך שהקדוש ברוך הוא שומר אף בהמתן של צדיקים שהם בדרגה גבוהה ביותר, הוא חמורו של רבי חנינא בו דוסא, שגנבוהו שודדים, וסירב לאכול מהתבואה כיון שלא עוּשׂרה. הסיפור מלמד שהוויית חייו של רבי חנינא בן דוסא התפשטה אף על קנייניו.מצאצאיו של רבי חנינא בן דוסא היה רב סעדיה גאון.

שלמי חגיגה

קורבן שלמי חגיגה הוא אחד משלושת הקורבנות שמתחייב בהם כל אדם מישראל בעלייתו לרגל לבית המקדש בשלושת הרגלים - פסח, שבועות וסוכות.

מקור המצווה בפסוק: "שלוש רגלים תחוג לי בשנה" (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק י"ד). חז"ל פירשו שהכוונה היא שיש להביא קורבן חגיגה בשלושת הרגלים.

תהילים קל"ג

תהילים קל"ג הוא אחד מחמישה עשר שירי המעלות. משורר תהילים מתפעל מהאחווה ותחושת היחד הבאה לידי ביטוי בחברה וזאת כי ברכת ה' שוררת בקהילה.

תהילים קל"ג הוא מזמור חכמה אך יש הטוענים כי הוא משמש כאודה לציון. אחרים סוברים כי זהו מזמור שבח הבא לשבח את העולים לרגל לירושלים בעת שלוש רגלים. לשיטתם של אחרים המזמור הוא מזמור תהילה וזאת ניתן להבין מהשפע היוצא מהאחווה הבאה לידי ביטוי בפסוק: "הִנֵּה מַה-טּוֹב, וּמַה-נָּעִים - שֶׁבֶת אַחִים גַּם-יָחַד".

תפילה

תפילה היא פנייה אל כוח על-טבעי (אל או אחר), שנעשית בדרך כלל בדרך של הבעת משאלה, או כתפילה סדירה במסגרת פולחן דתי, הבעת תודה או אף כשיח, שבו האדם שופך את ליבו בפני הישות העליונה. בין התכנים של התפילה ניתן למצוא בקשת הדרכה וסיוע, וידוי על מעשים ובקשת סליחה, בקשת עזרה בעת צרה או ייחול להגשמת משאלות, וכן ביטוי רגשות והודיה כלפי מעלה. בעברית קיימים הביטויים "השתפכות הנפש" וכן "עבודה שבלב" כדי לבטא את מהות התפילה. מילות התפילה עשויות להיות בצורת מזמור, מנטרה, מילים מאגיות, ואף אמירות ספונטניות של המתפלל. ניתן לבצע את התפילה בקבוצה או באופן פרטי.

תפילה נפוצה בכל הדתות והתרבויות ומוכרת לאנושות משחר ההיסטוריה. במחקרים פסיכולוגיים נמצאה השפעה מטיבה של תפילה על המתפלל.

תפילה (יהדות)

תפילה היא מצוות עשה מהתורה וחלק מרכזי בעבודת ה' המלווה את היהודי בכל מעשיו. בהיעדר עבודת הקורבנות, כמו שכתוב בפסוק ״ונשלמה פרים שפתינו״ ולכן קבעו חז"ל את התפילה כמנהג שיש בכוחו לקדש מצוות ומועדים בחיי עם ישראל.

בכל יום חול מתקיימות שלוש תפילות: שחרית, מנחה, וערבית. בימי שבת, חג וראש חודש נוספת גם תפילת מוסף. בכל זמן התפילה צריך עשרה אנשים מעל גיל שלוש עשרה (= מניין), ומתקיימת בדרך כלל בבית הכנסת.

במשנה ובתלמוד הוזכרו לראשונה ברכות ונוסחי תפילות שסודרו, מאוחר יותר כנוסח קבוע ומחייב בסידור התפילה. ספר התפילות היהודי קרוי סידור, על שם סידור התפילות ועריכתם, ומרוכזים בו תפילות יום יומיות וברכות שונות, וספר התפילות של החגים קרוי מחזור, על שם המחזוריות השנתית, ומרוכזים בו תפילות של שלוש רגלים (פסח, שבועות וסוכות), וכן ראש השנה ויום הכיפורים.

חג הפסח
ערב פסח קמחא דפסחאאפיית מצותשבת הגדולהגעלת כליםבדיקת חמץביטול חמץביעור חמץמכירת חמץ Pesahplate
סיפור החג עשר מכות מצריםיציאת מצריםקריעת ים סוףשירת הים
ליל הסדר קערת ליל הסדרחרוסתכרפסמצהמרורארבע כוסותהסבהאפיקומן
הגדה סימני הסדרהא לחמא עניאמה נשתנהארבעה בניםדצ"ך עד"ש באח"בסיפור יציאת מצריםמא כ'ברביד חזקה ובזרוע נטויה
מצוות החג איסור חמץקורבן פסחסיפור יציאת מצריםאכילת מצהאכילת מרורארבע כוסותמנחת העומר
מהלך החג קריאת הללערב פסחליל הסדרחול המועדשביעי של פסחפסח שני
מנהגים תענית בכורותסעודת אסתרסהרנהאמירת שירת היםסעודת משיחמימונה
תפילות ופיוטים תפילת טלוהיא שעמדהדיינואמונים ערכו שבחחסל סידור פסחלשנה הבאה בירושליםובכן ויהי בחצי הלילהובכן ואמרתם זבח פסחאדיר במלוכהאדיר הואאחד מי יודעחד גדיא
חמץ ומצה מצה עשירהמצה שמורהשרויהקטניות בפסחחמץ נוקשהחמץ שעבר עליו הפסח
שונות מסכת פסחיםלא בד"ו פסח
חגי ישראל ומועדיו • שלוש רגלים
חג השבועות
רקע יום המיוחסשלושת ימי ההגבלהמעמד הר סיניעשרת הדברותלוחות הברית PikiWiki Israel 14698 Ayalon Valley Grain
תפילות ופיוטים קריאת הללאקדמותכד יתבין ישראלעליונים ששו
מנהגים אכילת מאכלי חלב ודבשמגילת רותתיקון ליל שבועותחג המים
שונות אזהרותטיעון העד (יהדות)שמחת הרגליםביכוריםשתי הלחם
חגי ישראל ומועדיו • שלוש רגלים
סוכות
מהלך החג יום טוב ראשוןחול המועדהושענא רבהשמיני עצרת/שמחת תורה
Sukkah in Ein HaNatziv
סוכה אכילה בסוכהשינה בסוכהברכת לישב בסוכהפטור מצטער מהסוכהתשבו כעין תדורומעמידדופן עקומה
ארבעת המינים אתרוג, לולב, הדס וערבההלכות ארבעת המינים
מנהגים פיוטי הושענותהקפותאושפיזיןחיבוט ערבהסהרנהקוישיקלךשמחת בית השואבה
מצוות הנוהגות
בזמן בית המקדש
מצוות ערבה במקדשהושענותניסוך המיםשמחת בית השואבההקהלשמחת הרגלים
שמיני עצרת ושמחת תורה תפילת הגשםוזאת הברכהדגל שמחת תורההקפות בשמחת תורההקפות שניות
תפילות ופיוטים פיוטי הגשם (יפתח ארץ לישע) • זכור אבשפעת רביבים) • מפי אלסוכה ולולב לעם סגולה
שונות שמחת הרגליםמסכת סוכהשלומית בונה סוכה
חגי ישראל ומועדיו • שלוש הרגלים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.