שלוש הממלכות

שלוש הממלכות היא תקופה בסין שהחלה עם נפילת שושלת האן, בה התפצלה קיסרות סין לשלוש ממלכות: (魏 - וֵיי, 屬 - צ'וּ, 吳 -ווּ),ונמשכה משנת 220 ועד שנת 280 לספירה. יש היסטוריונים המצמידים לתקופה זו את מרד הטורבן הצהוב כאירוע המכונן שהביא לתחילת הקץ של שושלת האן. התקופה באה לסיומה עם כינונה של שושלת ג'ין.

תקופה זו מתועדת על ידי שתי יצירות מפורסמות - הרומנסה של שלוש הממלכות, רומן היסטורי למחצה הנחשב לאחת מארבע יצירות המופת של הספרות הסינית ועל ידי רשומות שלוש הממלכות, תיעוד היסטורי המאחד את רשומות ההיסטוריונים של כל אחת מן הממלכות לכדי יצירה אחת.

Flag of the People's Republic of China.svg
היסטוריה של סין
פורטל:סיןP Chinese Dragon.png
פורטל סין
קטגוריה ראשית
Han provinces
המדינות הפיאודליות תחת ממשלת שושלת האן המזרחית בשנת 189 לספירה
Cao Pi Tang-detail
צאו פי, בנו של צאו צאו, ושליט ויי אחת משלוש המדינות שקמו בתום תקופת האן
China 5
שלוש הממלכות ב-262
WuJar
כד מיוחס לממלכת צ'ו ,220-280 לספירה
Cao Wei Dynasty fresco, Luoyang
קיר זיכרון מליאוינג מיוחס לשושלת ויי -צאו
Jin Wu Di
מאחד הממלכות הקיסר הראשון של שושלת ג'ין,וו די סימה
Western Jeun Dynasty 280 CE
מפת סין בשנת 280 לספירה-הקמת שושלת ג'ין

היסטוריה

מרד הטורבן הצהוב

מרד הטורבן הצהוב (סינית: 黃巾之亂) היה התקוממות איכרים בני המעמד הנמוך נגד קיסר סין שפרצה בשנת 184. את המרד הנהיג ג'אנג ג'יאו (張角). הסיבות למרד היו שחיתות בקיסרות ששלטה בה שושלת האן המזרחית. הגנרל צָאו צָאו דיכא את המרד באכזריות, והביא להפסקתו. המרידות חודשו ונמשכו עד שנת 205 לספירה.

קרב הצוקים האדומים

קרב הצוקים האדומים, הידוע גם בשם קרב צְ'ה-בִּי, היה קרב מכריע בסוף שושלת האן, מיד לפני תקופת שלוש הממלכות של ההיסטוריה הסינית. הקרב התרחש בחורף של שנת 208/9 לספירה בין כוחות הברית של המצביאים בדרום: לְיוֹ בֵּיי וסוּן צְ'וֵאן, ובין כוחו העצום של המצביא הצפוני צאו צאו. לְיוֹ בֵּיי וסוּן צְ'וֵאן סיכלו בהצלחה את מאמציו של צאו צאו לכבוש את השטח מדרום לנהר היאנגצה ולאחד את השטח של שושלת האן המזרחית. הניצחון בצוקים האדומים הבטיח את שלומם של לְיוֹ בֵּיי וסוּן צְ'וֵאן, העניק להם שליטה על היאנגצה, וסיפק קו הגנה שבהמשך היה הבסיס ליצירת שתי המדינות הדרומיות של צ'וּ הָאן וווּ המזרחית.

תיאורי הקרב שונים בצורה משמעותית בכל הקשור לפרטים, והמיקום של הקרב הוא נושא מעורר מחלוקת. אף על פי שהמיקום המדויק נותר לא ברור, רוב ההשערות האקדמיות ממקמות אותו בגדה הדרומית של נהר היאנגצה, מדרום מערב לווהאן של ימינו ומצפון מזרח ליואיאנג (הונאן של ימינו). התיאור המפורט ביותר של הקרב מגיע מהביוגרפיה של ג'וֹאוּ יוּ' מהמאה ה-3, ברשומות ההיסטוריות של שלוש הממלכות מאת צֶ'ן שׁוֹאוּ. תיאור מוגזם של הקרב הוא חלק מרכזי ברומן של לְווֹ גְווָאנְג'ונְג, "הרומנסה של שלוש הממלכות", אחד מארבעת הרומנים הקלאסיים הסיניים של הספרות הסינית.

ווּ והדרום

דעיכתה וסיומה של תקופת שלוש הממלכות

שושלת האן המזרחית שלוש הממלכות
220-280
שושלת ג'ין
סין הקיסרית שלוש הממלכות
220-280
סין הקיסרית

קישורים חיצוניים

1866 במדע

ערך מורחב – 1866

איחוד קאלמאר

איחוד קאלמאר (דנית, נורווגית ושוודית: Kalmarunionen) הוא מונח היסטוריוגרפי המתאר מספר אוניות פרסונליות (1397–1524) שאיחדו את שלוש הממלכות דנמרק, נורווגיה (כולל איסלנד, גרינלנד, איי פארו והאיים שטלנד ואורקני) ושוודיה (לרבות חלקים מפינלנד) תחת מלך אחד.

היוזמה לאיחוד הייתה של מרגרט הראשונה, מלכת דנמרק.

טכנית, המדינות לא ויתרו רשמית על ריבונותן או על עצמאותן, אך במושגים פרקטיים, הן היו יחידות אוטונומיות בלבד, כשהמונרך מחזיק בריבונותן, ובפרט מוביל את יחסי החוץ שלהן. למדינות היו אינטרסים שונים משלהן (במיוחד אי שביעות הרצון של האצולה השוודית מהתפקיד המרכזי ששיחקה דנמרק באיחוד), דבר שהוביל בסופו של דבר לעימות בין המדינות המאוחדות, ולפער ביניהן, שהלך והתעצם עד לפירוק האיחוד בשנת 1523, כשגוסטב ואסה הפך למלך שוודיה. טכנית, האיחוד מעולם לא בוטל. נורווגיה ומושבותיה, המשיכו להוות חלק מדנמרק, כחלק מממלכת דנמרק-נורווגיה, תחת שושלת אולדנבורג, למשך מספר מאות לאחר פירוקו של איחוד קאלמאר.

איי ריוקיו

איי ריוּקיוּ (ביפן נקראים איי נָאנסֵיי, 南西諸島) הם קבוצת איים ביפן, השוכנים דרום מערבה מהאי קיושו ועד לאי טאיוון במערב האוקיינוס השקט. הגדול מבין האיים הוא האי אוקינאווה. אדמיניסטרטיבית, איי ריקיו הצפוניים, איי סאצוּנָאן, שייכים למחוז קגושימה, בעוד שהאיים הדרומיים, המכונים ריוּקיוּ שוֹטוֹ, שייכים למחוז אוקינאווה. באיים שורר אקלים סובטרופי גשום המאופיין בחורפים נוחים וריבוי משקעים.

על האיים התקיימו מספר ממלכות קטנות, אשר במאה ה-14 התאחדו לשלוש ממלכות. בתחילת המאה ה-15 אחת הממלכות קיבלה את תמיכתה של סין והצליחה לאחד את שלוש הממלכות לממלכת ריוקיו המאוחדת, אשר התקיימה כממלכה עצמאית תחת חסות סין עד לשנת 1609. בשנה זו נכבשו האיים על ידי משפחת סַאצוּמָה היפנית, והמלך המקומי הפך לווסאל של הדאימיו של סאצומה. עם זאת, עד למאה ה-19 נהנתה הממלכה מעצמאות יחסית, היות שקשריה עם סין איפשרו סחר בין האיים לסין, אשר באותה תקופה סחרה רק עם נתינות שלה. בזמן רסטורציית מייג'י האיים הוכרזו רשמית כחלק מיפן. בעת מלחמת העולם השנייה, התנהלו על שטחי האיים קרבות רבים, ביניהם קרב אוקינאווה. לאחר תום המלחמה, המשיכו האיים להיות תחת שליטתה של ארצות הברית עד שנות ה-70. גם היום מהווים מחנות צבא ארצות הברית כ-20 אחוז משטחי האיים.

באיים התפתחה תרבות מקורית, אשר אומנם הושפעה מתרבות סין ויפן, אך נשמרה במשך מאות שנים על ידי האוכלוסייה המקומית. השפות והניבים של איי ריוקיו מהווים את אחד משני הענפים של עץ השפות היפניות, כאשר את הענף השני מרכיבה היפנית וניביה. הדת של איי ריוקיו מתבססת על פולחן מתים, ולנשים תפקיד מוביל בדת. עד היום היחס של תושבי האיים להיותם חלק מיפן אמביוולנטי, כאשר לא פעם קמות שאלות של אפליה נגד תושבי האיים ביפן. ככלל, התושבים הצעירים של האיים פחות מתעניינים ובקיאים בתרבות אבותיהם, ורואים בעצמם יפנים לכל דבר, בעוד שהתושבים הוותיקים נוטים לשמור בקפדנות על מנהגי ושפות אבותיהם.

מריוקיו יצאו אנשים מפורסמים בתרבות יפן כגון אנקו איטוסו מייסד הקראטה ואיקואה אסאזאקי זמרת ריוקיונית בולטת ביפן.

בית סטיוארט

בית סטיוארט היה שושלת מלוכה אשר בניה מלכו בסקוטלנד משנת 1371, ובאנגליה ואירלנד משנת 1603 ועד 1714, פרט ל-11 שנים (1649–1660) בהן התקיימה הרפובליקה האנגלית. בין 1642 ל - 1649 הייתה הממלכה נתונה במלחמת אזרחים כאשר מצד אחד המלך צ'ארלס הראשון בראש מחנה המלוכנים ובצד השני אוליבר קרומוול שעמד בראש מחנה התומכים בפרלמנט המתקומם נגד המלך.

תחת שלטונו של בית סטיוארט התרחש איחוד הכתרים כאשר ב-1603 ג'יימס השישי, מלך סקוטלנד ירש את הכתר האנגלי והאירי (כג'יימס הראשון) והיה המונרך הראשון ששלט בכל האיים הבריטיים. תחת שלטונה של נינתו אן, מלכת בריטניה אוחדו ממלכות אנגליה וסקוטלנד לממלכת בריטניה הגדולה.

אן הייתה השליטה האחרונה לבית סטיוארט ועם מותה הכתר עבר לג'ורג' הראשון, מלך בריטניה מבית הנובר שהיה נינו של ג'יימס הראשון.

בגלות המשיך להתקיים הענף הקתולי של בית סטיוארט שאיבד את השלטון במהפכה המהוללת כאשר המלך ג'יימס השני הודח. בנו ג'יימס פרנסיס אדוארד סטיוארט ונכדיו צ'ארלס אדוארד סטיוארט והנרי סטיוארט המשיכו לטעון לכתרי שלוש הממלכות והובילו מספר התקוממויות יעקוביטיות כושלות בניסיון לשוב לשלטון. בית סטיוארט נכחד כאשר הנרי נפטר ב-1807.

ג'יימס הראשון, מלך אנגליה

ג'יימס השישי, מלך סקוטלנד, ואחר כך גם ג'יימס הראשון, מלך אנגליה ואירלנד (צ'ארלס ג'יימס, באנגלית: James VI and I;‏ 19 ביוני 1566 - 27 במרץ 1625) היה מלכן של אנגליה, סקוטלנד ואירלנד, והריבון הראשון בהיסטוריה אשר שלט על שלוש הממלכות בו-זמנית.

ב-1567, בגיל 13 חודשים, הומלך כג'יימס השישי, מלך סקוטלנד, לאחר שאמו, מרי, מלכת הסקוטים, הודחה מכס המלכות. ב-1603, עם מותה ללא צאצאים של אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה מבית טיודור, בת דודו של סבו, ירש גם את כתר אנגליה, והומלך על אנגליה ואירלנד תחת שם התואר ג'יימס הראשון. בכך נוצר איחוד הכתרים שהפך את אנגליה וסקוטלנד לאוניה פרסונלית תחת שלטון בית סטיוארט.

היסטוריה של קוריאה

ההיסטוריה של קוריאה החלה בשלהי התקופה הפלאוליתית, ערב התקופה הנאוליתית. הממצאים הארכאולוגיים הקדומים ביותר הקיימים מחצי האי הקוריאני הם חפצי קדרות, והם מעידים על הימצאות ציוויליזציה אנושית בחצי האי כבר לפני 10,000 שנה. התקופה הנאוליתית החלה לפני כ-8,000 שנה, ואילו הממלכה הקדומה ביותר - ממלכת גוֹג'וֹסוֹן (고조선 -ג'וֹסוֹן העתיקה, בקוריאנית) - נוסדה על פי המיתולוגיה בשנת 2333 לפני הספירה.

המאה ה-3

המאה ה-3 היא התקופה שהחלה בשנת 201 והסתיימה בשנת 300. היא המאה השלישית של המילניום הראשון. במהלך המאה התרחשו מספר אירועים מדיניים הראויים לציון:

שקיעת האימפריה הרומית (משבר המאה השלישית): האימפריה מאוימת על ידי שבטים גרמאניים. שרי צבא באזורי הגבול מוכרזים על ידי יחידותיהם כקיסרים (תקופה המכונה גם תקופת שלושים הרודנים ברומי). לאחר הירצחו של טרבוניאנוס גלוס בידי כוחותיו באוגוסט 253 באזור מואסיה, הפך איימליאנוס לקיסר, אך זה שלט רק כשלושה חודשים עד שנרצח גם הוא בידי כוחותיו, אשר מינו את גליאנוס ואביו ולריאנוס לקיסרי רומא

הגותים פולשים לאסיה הקטנה (בניגוד להסכם שלהם עם הרומאים); האלמאנים כובשים את ביריקיאנה, מבצר גבול באזור דרום בוואריה של ימינו

תקופת שלוש הממלכות בסין: בצ'נגדו נרצח המפקד הבכיר של כוחות ממלכת שו; מפקד כוחות שושלת וו מוצא להורג עם כל בני משפחתו לאחר הפסד קשה של הלה לממלכת ואי

הנג'ה

הנג'ה (האנגול 한자; הנג'ה 漢字 - "סימני (שושלת) האן") הוא שמם הקוריאני של הלוגוגרמות בכתב סיני, אשר נשאלו מהשפה הסינית אל השפה הקוריאנית, בהגייתן הקוריאנית. באופן מדויק יותר, מתייחסים הביטויים "הנג'ה-מאל"(한자말) או "הנג'ה-אוֹ" 한자어, (במנדרינית-תקנית "הנג'ה-יו", 漢字語) לאותן לוגוגרמות סיניות שניתן לכתובן בהנג'ה, בעוד שהביטוי "האן-מוּן", או "האן-וֵון" במנדרינית-תקנית (한문, 漢文), מתייחס לכתב הסיני בכללותו. עם זאת, בשם "הנג'ה" נעשה לעיתים שימוש גורף להבעת שתי ההבחנות. סימניות ההנג'ה הן סימניות הכתב הסיני המסורתי, ולא המפושט, והן נמצאות בשימוש אצל העם הקוריאני מאז "תקופת שלוש הממלכות", שבהן ההשפעה הסינית על הממלכות הקוריאניות גדלה.

הרסטורציה האנגלית

הרסטורציה האנגלית החלה בשנת 1660 כאשר הושב שלטון המלוכה האנגלית על הממלכות אנגליה, סקוטלנד ואירלנד, תחת צ'ארלס השני, לאחר אינטרגנום שבא בעקבות מלחמות שלוש הממלכות. המונח רסטורציה (שחזור) משמש לתיאור גם של אירוע שיבת המלוכה וגם של התקופה שלאחריו שבה נוצרת הסדרה פוליטית חדשה. בראייה ההיסטורית המקובלת, הרסטורציה האנגלית כוללת את כל תקופת שלטונו של צ'ארלס השני (1660-1685), ולעיתים קרובות גם את תקופת שלטונו הקצרה של אחיו הצעיר ג'יימס השני (1685-1688). בהקשרים מסוימים, ניתן להכליל במונח זה גם את תקופת מלכי סטיוארט המאוחרת השלמה עד מותה של המלכה אן וירושת המלוכה על ידי בית הנובר בשנת 1714; לדוגמה קומדיות הרסטורציה כוללות גם יצירות מאוחרות שנכתבו בשנת 1710.

לוו-יאנג

לְווֹיַאנְג (סינית: 洛阳; פיניין: Luòyáng) היא נציבות עירונית במחוז חֶנַאן שבסין. העיר הייתה בירתה של סין כולה בתקופות שונות, החל מהמאה השמינית לפנה"ס ועד למאה העשירית לספירה.

את העיר לוויאנג ייסד בראשונה הדוכס של ג'ואו, אחיו של המלך ווּ, מייסד שושלת ג'ואו במאה ה-11 לפנה"ס. הוא קרא לעיר צֵ'נְגג'וֹאוּ ושיכן בה את שאריות האצולה של שושלת שאנג. בשנת 770 לפנה"ס הפכה העיר לבירת הממלכה. היא נהרסה במלחמת אזרחים בשנת 510 לפנה"ס ונבנתה מחדש שנה לאחר מכן.

בשנת 25 לספירה הפכה לוויאנג לבירת שושלת האן המזרחית, תוך שמעמדה מתבסס כאחד ממוקדי התרבות הסינית במשך מאות השנים שלאחר מכן. בשנת 68 הוקם בעיר מקדש הסוס הלבן, המקדש הבודהיסטי הראשון בסין. המקדש עדיין קיים, אם כי המבנים הנוכחיים הם בעיקר מן המאה ה-16.

בשנת 190 נחרבה העיר במהלך מלחמה פנימית בשושלת האן המזרחית, והבירה הועתקה מערבה לצָ'אנְגְאֶן (שִׂיאָן של ימינו). שלושים שנה לאחר מכן, בתקופת שלוש הממלכות, השיב לה את מקומה הקיסר וֶן, כשהפך אותה לבירה של שושלת ויי. שושלת גִ'ין, שאיחדה מחדש את סין, מיקמה גם היא את בירתה בלוויאנג. העיר הוחרבה בשנית בשנת 317 כאשר פולשים מצפון אילצו אותה להעתיק את בירתה לגְ'ייֶנְקָאנְג (נאנג'ינג של ימינו).

בשנת 493 העתיקה שושלת וֵיי הצפונית, אחת מהשושלות הדרומיות והצפוניות, את בירתה ללוויאנג. סמוך לעיר החלו לחצוב פסלי בודהה במערכת מערות לוֹנְגְמֶן. למעלה מ-30,000 פסלי בודהה נחצבו בסלע באותה תקופה, והם מהווים היום אתר מורשת עולמית, אף כי ראשיהם של רבים מן הפסלים נותצו בזמן מהפכת התרבות. עם פיצול השושלת ב-534 לשושלת ויי המזרחית והמערבית, שוב איבדה העיר את בכורתה, כשהשושלת העתיקו את בירותיהם ליֶצֵ'נְג ולצָ'אנְגאָן, בהתאמה. צָ'אנגְאָן נותרה הבירה גם לאחר איחוד הקיסרות תחת שושלת סווי וכן תחת שושלת טאנג אחריה. לאחר מכן לא חזרה לוויאנג להיות הבירה, אלא לשנים ספורות בשלהי שושלת טאנג (904-907), וכן תחת ממלכת טאנג המאוחרת (923-936) בתקופת חמש השושלות ועשר הממלכות.

בשנת 1948, במהלך מלחמת האזרחים הסינית בין הקוומינטנג למפלגה הקומוניסטית הסינית, "המאבק על לוו יאנג" - שהסתיים בניצחונם של הקומוניסטים והייתה לאבן דרך במסע כיבושם מיידי הלאומנים.

ממלכת סקוטלנד

ממלכת סקוטלנד (באנגלית: Kingdom of Scotland, בגאלית סקוטית: Rìoghachd na h-Alba, בסקוטית: Kinrick o Scotland) הייתה מדינה בצפון אירופה, בשלישו הצפוני של האי הבריטי. הממלכה התקיימה כמדינה עצמאית משנת 843 עד חוקי האיחוד של 1707, שאיחד אותה עם ממלכת אנגליה כממלכת בריטניה הגדולה (1707–1800).

סדרה (טקסונומיה)

סדרה (בלטינית: ordo), טקסון המשמש במיון עולם הטבע. הסדרה היא דירוג הנמצא בין המחלקה למשפחה. הסדרה הוצגה לראשונה כדרגה נפרדת במיון המדעי על ידי הבוטנאי הגרמני אוגוסטוס ריבינוס. הוא הציג אותה כאשר מיין את עולם הצומח, ופרסם אותה במסגרת מספר מאמרים שפרסם בשנות ה-90 של המאה ה-16. קארולוס ליניאוס היה הראשון להשתמש בסדרה בעקביות על מנת למיין את שלוש הממלכות בטבע (פטריות, צמחים ובעלי חיים), ואת זאת פרסם לראשונה במהדורה הראשונה של ספרו "שיטת הטבע" (או "מערכת הטבע", Systema Naturae) ב-1735.

בעברית נהוג להוסיף את הסיומת אים לשמות סדרות כגון פרפרים או ארנבאים אולם קיימות סדרות רבות ששם בעברית מגיע ממקורות קדומים יותר ושאינן מצייתות לכלל זה כגון חיפושיות או מכרסמים.

תת-סדרה לרוב נכתבת בשתי מילים למשל מעלי גירה, טורפי יבשה. במקרים מסוימים בחרה האקדמיה להוסיף לתת-סדרות את המילה דְּמוּיֵי לטקסונים שמסתיימים ב morpha- למשל דמויי דורבן, דמויי חזיר.

לעיתים קיימות דרגות-ביניים נוספות מעל ומתחת לדרגת הסדרה:

superorder - על-סדרה

suborder - תת-סדרה

infraorder - אינפרא סדרה, דרגה נמוכה יותר מ-suborder

סה-מה צ'יין

סְה-מָה צְ'ייֵן (סינית מפושטת: 司马迁, סינית מסורתית: 司馬遷,פין-יין:Sīmǎ Qiān, נולד בערך בשנת 140 לפנה"ס, נפטר ב-86 לפנה"ס) היה אבי ההיסטוריונים וההיסטוריוגרפים של סין ואחד ההיסטוריונים הראשונים שלה. מעמדו ופרסומו הוענקו לו בשל עבודתו הגדולה והחשובה ביותר רשומות ההיסטוריון, כתבים הסוקרים את תולדות סין במשך אלפיים שנה מהזמנים של סין המיתולוגית (הקיסר הצהוב) ועד זמנו (תקופת שושלת האן). עבודה זו הניחה את היסודות לעבודותיהם של היסטוריונים והיסטוריוגרפים סינים מאוחרים יותר. בנוסף להיותו היסטוריוגרף והיסטוריון מהחשובים בתולדות סין כמה מצאצאיו כמו סה-מה יאן ייסדו את שושלת ג'ין בסוף תקופת שלוש הממלכות של סין.

קוריאה

קוֹרֵיאָה היא ארץ השוכנת בחצי אי בעל אותו השם בצפון מזרח אסיה, המחולקת מאז מלחמת העולם השנייה לשתי ישויות מדיניות נפרדות: צפונית ודרומית. עד שנת 1910 הייתה כולה מדינה אחת בעלת היסטוריה ותרבות עתיקת יומין, שגבלה בסין בצפון-מערב וברוסיה בצפון. אחרי שסופחה ליפן בשנים 1910–1945, בסוף מלחמת העולם השנייה (1945) חולקה קוריאה לשתי מדינות: הרפובליקה של קוריאה (קוריאה הדרומית) והרפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה (קוריאה הצפונית). קוריאה הדרומית קמה על השטח שנכבש ב-1945 על ידי כוחות ארצות הברית והפכה ב-1948 למדינה עצמאית שנטתה לכיוון העולם המערבי והמשטר בה, בהתחלה אוטוריטרי, התפתח עם השנים לדמוקרטיה ליברלית ואילו קוריאה הצפונית, קמה על השטח שנכבש ב-1945 על ידי ברית המועצות והפכה למדינה בעלת משטר קומוניסטי. למרות שמה הרשמי המלא, קוריאה הצפונית איננה דמוקרטית כדמוקרטיה ייצוגית אלא במשמעות המרקסיסטית-לניניסטית של המילה, שפירושה דמוקרטיה פופוליסטית חד-מפלגתית או "דמוקרטיה עממית", שם סגי נהור למשטר דיקטטורי שנקרא בעבר "דיקטטורה של הפרולטריון".

אוכלוסיית חצי האי הומוגנית מבחינה אתנית, ומורכבת מהעם הקוריאני.

דגל האיחוד (ראו להלן) מייצג בדרך כלל את קוריאה באירועי ספורט בינלאומיים, אך אינו הדגל הרשמי של אף אחת מן המדינות.

קוריאנית

קוריאנית (או קוריאית; קוריאה הדרומית: 한국어 "הַאנְגּוּגוֹ"; קוריאה הצפונית: 조선어 "צ'וֹסוֹנוֹ") היא שפתן הרשמית של קוריאה הדרומית וקוריאה הצפונית. לצד סינית, קוריאנית היא אחת משתי השפות הרשמיות בנציבות האוטונומית הקוריאנית יאנביאן במחוז ג'ילין בסין. בעולם כשמונים מיליון דוברי קוריאנית: בקוריאה, בסין, במדינות הגוש הסובייטי לשעבר, באוסטרליה, בניו זילנד, בארצות הברית, בקנדה, בברזיל, ביפן, בדרום אפריקה ובפיליפינים.

שושלת ג'ין (265–420)

שושלת ג'ין (סינית:晉, פיניין: Jìn) ששלטה בסין בשנים 420-265, הייתה אחת משש השושלות, מיקומה של שושלת קיסרים זו בהיסטוריה של סין הוא מיד אחרי שלוש הממלכות ולפני השושלות הדרומיות והצפוניות.

השושלת נוסדה על ידי משפחת סימה, בשיאה שלטה השושלת על 20 מיליון תושבים.

עקב פלישות של עמים נוודים מצפון, ומלחמת אזרחים פנימית של נסיכי השושלת נחלשה הקיסרות, נרצחו שני קיסרים, ושלטון השושלת נקטע בין 313-311 ובין 317-316.

בני ההאן נמלטו לדרום הנהר הצהוב, ושם חידש את שלטון השושלת הקיסר סְה-מָה יְוֵּ'אן דִי בשנת 317.

ואילו בצפון הקימו העמים הלא-סינים קואליציה של שש-עשרה הממלכות עיקריות (שהתקיימו זמן קצר) ששלטו בין השנים 439-304 על צפון סין.

סה"כ שלטו 16 קיסרים מהשושלת.

שושלת האן

שושלת האן (סינית: 漢; פיניין: Hàn), הייתה שושלת קיסרים ששלטה בסין במשך כ-400 שנה, לאחר נפילתה של שושלת צ'ין. למעשה, בני המשפחה הקיסרית של האן שלטו בסין בשתי תקופות נפרדות (ולכן השושלת "מחולקת" לשתיים): שושלת האן המערבית שלטה על סין בין השנים 206 לפנה"ס ל-9 לספירה, ושושלת האן המזרחית שלטה על סין בין 23 לספירה עד שנת 220 (בין השנים 23-9 לספירה שלטה שושלת שין). בתקופת האן התגבשה זהותם של הסינים כבני האן, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בסין וכיום הגדולה בעולם, זהות הנשמרת עד ימינו אנו.

בתקופת שלטונה של השושלת הפך הקונפוציוניזם לדת המדינה ולפילוסופיה המנחה אותה ואשר המשיכה להנחות את המשטר הסיני עד לקץ העידן הקיסרי בתחילת המאה ה-20. תחת שלטון ההאן עשתה התרבות הסינית התקדמות אדירה בתחומי ההיסטוריוגרפיה, האומנות והמדע.

שושלת האן הרחיבה משמעותית את שטחה של סין בסדרה של מסעות צבאיים שהגיעו לקוריאה, לווייטנאם, למונגוליה (הקיסר וו חיזק והרחיב את הממלכה בהודפו את שבטי השׂיוֹנג-נוּ אל תוך מונגוליה של ימינו, תוך שהוא מספח לממלכתו את השטחים בהם ישבו שבטים אלו). שטחים חדשים אלו אפשרו לסין לראשונה לפתח קשר מסחר עם המערב בדרך המשי ולמרכז אסיה.

שושלת האן המזרחית

שושלת האן המזרחית (בסינית: 漢; בפין-יין: Hàn. נקראת גם שושלת האן המאוחרת) הייתה השושלת הקיסרית הרביעית. השושלת שלטה בסין משנת 23 לספירה, בה הודח ואנג מאנג, מייסד שושלת שין, עד 220 לספירה.

שלוש הממלכות של קוריאה

שלוש הממלכות של קוריאה היו הממלכות: קוֹגוּריוֹ, פֶּקְצֶ'ה ושׁילָה ששלטו על חצי האי הקוריאני ומנצ'וריה בין המאה ה-1 לפנה"ס והמאה ה-7 לספירה. ממלכות ומדינות שבטיות קטנות היו קיימות לפני ובזמן תקופת שלוש הממלכות והן כללו את גָאיָה, טונג-יֶה, אוֹקְגּ'ה, פּוּיאוֹ, אוּסָאן, טַמְנָה (או פונטית, "טַמְרָה", האי ג'ג'ו כיום), ועוד.

התקופה החלה על פי המסורת בשנת 57 לפנה"ס, כשממלכת סארו (לימים שילה) בדרום-מזרח חצי האי קיבלה אוטונומיה מהאימפריה הסינית (שושלת האן). קוגוריו בצפון ודרומית לנהר יאלו (נהר אמנוק בקוריאנית) קיבלה עצמאות מהסינים ב-37 לפנה"ס. ב-18 לפנה"ס, נמלטו שני נסיכים מקוגוריו בשל קרב ירושה והקימו את פקצ'ה בדרום מערב חצי האי (כיום סיאול), שבירתה הייתה בהתחלה אוּנְג־גִ'ין (כיום גוּנְג־צ'וּ), ואחר כך סאבי מדרום מערב לסיאול. ממלכת גאיה נפרדה מפקצ'ה במאה ה-1 לספירה.

סוף שושלת האן בתחילת המאה ה-3 לספירה איפשר את התפתחות שלוש הממלכות. שלוש הממלכות חלקו תרבות משותפת. הקונפוציאניזם התפשט בחברה הקוריאנית הגבוהה מהמאה ה-1 לספירה. מאוחר יותר הוא הוחלף לחלוטין על ידי בודהיזם.

לקוגוריו, הגדולה מבין שלוש הממלכות, היו שתי ערי בירה. נאנגנאנג (כיום פיונגיאנג) וקוּנגנה על הנהר יָאלוּ. בתחילה המדינה השתרעה עד גבול סין, היא כבשה בהדרגה שטחים נרחבים ממנצ'וריה. לבסוף גרשה את הסינים מנאנגנאנג (313). ההשפעה התרבותית של הסינים נמשכה עד שהבודהיזם אומץ כדת רשמית ב-372.

במאה ה-4 ממלכת פקצ'ה שגשגה ושלטה כמעט על כל חציו הדרומי של חצי האי הקוריאני.

ב-503 שונה שמה של ממלכת סארו ל"ממלכת שילה". ידוע כי ממלכת שילה השתלטה על ממלכת גאיה במחצית הראשונה של המאה ה-4. בירת שילה הייתה גוּמסוֹנג (כיום קִיַאנְגְג'ו). בודהיזם הפכה לדת רשמית ב-528. בתקופת ממלכת שילה פעל מסדר אבירי העילית- הווארנג, ונוסדה אמנות הלחימה הקוריאנית הווארנג דו.

בעזרת הקיסרים משושלת טאנג הסינית כבני ברית, כבשה ממלכת שילה את פקצ'ה ב-660 ואחר כך את ממלכת קוגוריו (668), ובכך החלה תקופת ממלכת שילה המאוחדת שהביאה לקיצה את תקופת "שלוש הממלכות".

בשם הקוריאני "סאמגוּק" או "שלוש הממלכות" נעשה שימוש בספרים קוריאנים קלאסיים "סאמגוק סאגי" ו"סאמגוק יוּסה".

התקופה הקדומה
סין הקיסרית
התפוררות הקיסרות
סין המודרנית
העת החדשה
ראו גם

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.