שלומיאל

שלומיאל הוא מונח עברי שמקורו ביידיש, המתאר אדם ביש מזל ומגושם.

מקור הכינוי

שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי מוזכר בספר במדבר כנשיא שבט שמעון. על-פי חז"ל, שלומיאל בן צורישדי הוא שמו המקורי של זמרי בן סלוא, ראש בית אב משבט שמעון שחטא בחטא הזנות ונהרג בידי פינחס[1].

המשורר היהודי-גרמני היינריך היינה טוען בשירו "יהודה בן הלוי" (יהודה הלוי) כי קיימת מסורת עממית, כי לא היה זה זמרי שבו פגע פינחס, אלא אדם בשם שלומיאל, שהוא "אבי שושלת השלומיאלים".

השלומיאל בתרבות

בתרבות היהודית ובתרבות הגרמנית (אשר הושפעה רבות מתרבות יהדות אשכנז, הלא היא גרמניה) קיימות מספר התייחסויות לשלומיאלים:

בין שלומיאל לשלימזל

בדיחה עממית ממחישה את משמעות ההבדל בין המונחים:

מה ההבדל בין "שלומיאל" ו"שלימזל"?
– השלומיאל הוא המלצר שצלחת המרק הרותח נפלה מידו, והשלימזל הוא זה שהמרק נשפך עליו.

או בגרסה מעט שונה:

– השלימזל הוא זה אשר עובר למטה ברחוב כשהשלומיאל מפיל עציץ מהחלון.

הבדיחה הופיעה בסדרה האמריקאית "מחלקת גנים ונוף".[2]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ב, עמוד ב'
  2. ^ הקטע בסדרה, באתר יוטיוב
אדלברט פון שאמיסו

אדֵלבֵרט פון שאמיסוֹ (במקור לואי שארל אדלייד דה שאמיסו, 30 בינואר 1781 בחבל שמפן, צרפת - 21 באוגוסט 1838), חוקר טבע, סופר ומשורר גרמני יליד צרפת, ממעמד האצולה, אשר השתייך לזרם הרומנטיקה בספרות הגרמנית. זכורים בעיקר יומני המסעות שלו והנובלה "סיפורו המופלא של פטר שלומיאל".

אנטי-גיבור

אנטי גיבור הוא מושג בשיח התרבותי הפוסט מודרני בתורת הספרות המודרנית, בקולנוע, בפוליטיקה ובמוסר. קווי דמותו של האנטי גיבור מנוגדים לאלה הארכיטיפים של הגיבור הקלאסי, שהיה דמות נערצת שמייצגת את האידיאלים והערכים של התקופה. אי לכך, הגיבור הוא בדרך כלל, איש המצטיין באומץ לב וגבורה, בכריזמה ובהופעה מרשימה. הוא מעורר את אהדת הקוראים או הצופים, שמזדהה איתו ועם ערכיו. דמות קלאסית של הגיבור הוא אודיסאוס – דמות נעלה שתכונותיה הרואיות וסימלו את האידיאלים של תקופתו, ועל כן הוא פיקח, בעל תושייה, חזק, אמיץ ומנהיג דגול.האנטי-גיבור הוא בעצם היפוכו המושלם של הגיבור הקלאסי, והוא לעיתים קרובות תוצר של החברה המודרנית; דמות ששורשיה נטועים בעולם האבסורד, וניתן לומר שהוא מגלם את ניפוצם של האידיאלים החברתיים בני זמננו. אמנם הוא מעורר לעיתים גיחוך בתחילה, אך במהלך היצירה הוא רוכש את לבו של הקורא, שלומד שדווקא תכונותיו הזרות, המגוחכות, או לחלופין השליליות, הן אלו שמעוררות בנו אמינות וחושפות, בסופו של דבר, את פגמי החברה. דמותו התמהונית של מארסו ב"הזר", ספרו של אלבר קאמי, אופיינית לטיפוסי האנטי-גיבור.

אתנחתא קומית

אתנחתא קומית היא הכללה של דמות הומוריסטית, סצנה או דיאלוג שנון ביצירה רצינית (כגון סרט קולנוע או ספר) כדי להפיג באופן זמני את המתח.

הרפתקאות שלומיאל

הרפתקאות שלומיאל הוא סרט הנפשה בבימויו של אלברט חנן קמינסקי אנימטור ישראלי ובוגר בצלאל.

הסרט מבוסס על כמה מסיפוריו של יצחק בשביס זינגר, ביניהם "חכמי חלם", "הגולם", ו"זלטה העז" והופק בצרפת ובהונגריה. זהו סרטו המצויר הראשון של קמינסקי באורך מלא.

הסרט הוקרן בישראל ב-1995 בפסטיבל הקולנוע ירושלים ה-12 וכן בפסטיבל הבינלאומי הראשון "קולנוע יצירתי" בסינמטק תל אביב.

זמרי בן סלוא

לפי המקובל, זִמְרִי בֶּן סָלוּא הוא אחד הכינויים של שלומיאל בן צורישדי[1][1][1][1][1], נשיא שבט שמעון במסע בני ישראל במדבר. מסופר בתלמוד: ."אמר רבי יוחנן: חמשה שמות יש לו: 1. זמרי 2. ובן סלוא 3. ושאול 4. ובן הכנענית 5. ושלומיאל בן צורי שדי... ומה שמו שלומיאל בן צורי שדי שמו." (בבלי, סנהדרין פב, עמוד ב)

לפי המסופר בתורה (ספר במדבר, פרק כ"ה), ערב כניסתם של בני ישראל לארץ ישראל, בעת חנייתם בשיטים, בשנה הארבעים ליצאת מצרים, חטאו בני ישראל במעשי זנות עם בנות מואב ועבודה זרה של פעור. זמרי ביקש לפני משה רבינו להתיר זנות בני ישראל עם בנות מואב על ידי כך שיבוא בעצמו על כזבי בת צור המדיינית בדרך של זנות, לידיעת כל ישראל. בסוף המעשה נהרג זמרי יחד עם כזבי בת צור על ידי פינחס, אשר נזכר ויישם את ההלכה המפורסמת "הבועל ארמית קנאים פוגעים בו". בשל מעשהו זה, הביא זמרי למגפה אשר קפחה חייהם של 24,000 מאנשי שבטו, ומצד שני לבחירת פינחס וצאצאיו לכהונה.

חכמי חלם

חכמי חלם (ביידיש: די כעלמער חכמים) - ביטוי שנוצר בפולקלור היהודי במזרח אירופה, לפיה הפכה בזמנו העיר חלם שבפולין למושא של בדיחות בתור עיר של טיפשים. יהודים ישבו בה מאות בשנים, והכינויים חכמי חֶלֶם או חֶלְמָאִים מרמזים לבריות שמעשיהם טיפשיים ואבסורדיים. לא ידוע מדוע דווקא חלם נבחרה לייצג "עיר של טיפשים". קיימת סברה כי הסיבה נעוצה במילה הפולנית "חולם", שפירושה "טיפש", ומצד שני ייתכן אף כי מקור הביטוי "חולם" בפולנית בא משמה של העיר.[דרוש מקור] גרסה נוספת היא, כי חכמתם ומאידך, תמימותם של יהודי חלם, יצרה את המונח.

כיום נהוג להשתמש במושג "מעשה חלם" או "חלמאוּת" כביטוי לבזבוז כספי ציבור על ידי הרשויות, כאשר הוא נעשה בניגוד לכל היגיון, כמו סלילת כביש ארוך לשום מקום, בניית תחנת רכבת באמצע שום מקום, בניית גשר גדול מעל שדה ריק שאף אחד לא עובר בו, משלוח דואר חוזר לכתובת שאינה קיימת, וכדומה.

סופרים אחדים עסקו בליקוט סיפורים אודות חכמי חלם, בכללם הסופר אלתר דרויאנוב וכן הסופר היידי יצחק בשביס זינגר שליקטם בספרו "שלומיאל איש חלם ועוד סיפורים", שאף עובד לסרט בשם הרפתקאות שלומיאל.

חנן קמינסקי

חנן (אלברט) קמינסקי (נולד ב-28 באוגוסט 1950) הוא אנימטור, מאייר ובמאי אנימציה ישראלי העומד בראש התוכנית לתואר שני בעיצוב משולב בHIT מכון טכנולוגי חולון.

טקס מרפי

טקס מרפי (מאנגלית: Tex Murphy) הוא דמות בדיונית של גיבור בסדרת משחקי הרפתקה שפרסמה חברת "Access Software", בין השנים 1989–1998. טקס הוא בלש פרטי שלומיאל, וביש גדא, המתגורר בסן פרנסיסקו באמצע המאה ה-21. בעתיד הדיס-אוטופי שלאחר מלחמת העולם השלישית, השמים זורחים תמיד באדום קרינתי, ורוב תושבי העולם הפכו למוטנטים בעלי הופעה חיצונית מעוותת ודוחה. בשונה מרוב תושבי העולם, טקס שייך למיעוט שלא עבר מוטציה, ומכונה בכינוי הגנאי "נורם" (קיצור של "נורמאלי"). המוטיב העתידני במשחק שואל רבות מספרות וסרטי מדע בדיוני ובפרט מהספר "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?" (מאת פיליפ ק. דיק), ומסדרת הסרטים "בלייד ראנר". את טקס מרפי מגלם כריס ג'ונס, מעצב משחקי מחשב, שהקים את חברת access, יחד עם אהרון קונרס, והיה בעליה, עד שנרכשה על ידי מיקרוסופט.

יהודה יערי

יהודה יערי (23 בנובמבר 1900 - 6 בנובמבר 1982) היה סופר, מחזאי ומתרגם ישראלי, מאנשי העלייה השלישית.

ישראל גרודנר

ישראל גרודנר (בכתיב יידיש: ישראל גראָדנער) (בערך 1848-‏1887 יהודי ליטאי, אחד מראשוני השחקנים של תיאטרון יידיש.

למך בן מתושאל

לָמֶך, בנו של מתושאל, הוא דמות מקראית הנזכרת בספר בראשית, פרק ד' בסדר הדורות של שושלת קין.

יש הגורסים כי מקור שמו במילה האכדית Lumakku, המציינת סוג של כהן או פרח כהונה.למך בן מתושאל נשא שתי נשים, עָדָה וצִלָּה. בניו של למך: מאשתו עדה נולדו יָבָל ויוּבָל, ומאשתו צלה נולדו תּוּבַל-קַיִן ונַעֲמָה.

רש"י, בעקבות בראשית רבה, מסביר מדוע היו ללמך שתי נשים:

רש"י מוסיף שעדה היא של פריה ורבייה וצלה היא של תשמיש. בפירוש זה יש קושי, שהרי צלה ילדה בן ובת. הפירוש "דעת זקנים מבעלי התוספות" מנסה ליישב קושי זה על פי הכתוב "וְצִלָּה גַם-הִוא יָלְדָה" (בראשית, ד', כ"ב), ודבריו:

בדרך דומה אך הפוכה נוקט התלמוד הירושלמי: "עדה – שהיה מתעדן בגופה; צילה – שהיה יושב בצילה של בנים".

מרדכי טמקין

מרדכי יהודה טֶמְקִין (1891 - 9 ביולי 1960) היה מורה, משורר ומתרגם ישראלי.

סופר סטרייקה

סופר סטרייקה היא סדרת אנימציה לילדים המבוססת על קומיקס ניגרי, ומאחר יותר דרום אפריקני, העוסק בקבוצת כדורגל. הסדרה משודרת בישראל בערוץ זום.

סטיב ארקל

סטיבן קווינסי ארקל (באנגלית: Steven Quincy Urkel, מגולם על ידי ג'ליל וייט) הוא דמות בדיונית בסיטקום "אריזה משפחתית". ארקל הוא דמות של חנון שלומיאל מוגזם, עם משקפיים בעלי עדשות עבות, מכנסיים המוחזקים באמצעות כתפיות (שלייקעס) וקול גבוה עם צחוק המלווה בנחירות. לארקל אינטליגנציה גבוהה, אך הוא מועד לתאונות וחריג חברתית. אוהב ריקודי פולקה ויודל. הוא היה אמור להיות דמות חד-פעמית בתוכנית, אבל בזכות נתוני מדרוג גבוהים, הוא הפך לדמות הראשית של הסדרה החל מעונתה השנייה.

בסדרה, סטיב מאוהב בלורה וינסלו. סטיב ממציא המצאות שונות, ביניהן מכונה שהופכת אותו מחנון ל"קול" מגניב ופופולרי. הדמות ה"קולית" שלו היא סטפן, בו לורה וינסלו מתאהבת. בין סטיב לחברי משפחת וינסלו יש יחסי אהבה-שנאה מורכבים.

במספר מן הפרקים מוזכרים הוריו הביולוגיים של סטיב, ונרמז כי הוא עבר התעללות מילולית. אביו, מנתח מוח, עבר לרוסיה וסטיב הורשה לגור עם משפחת וינסלו.

סיפורו המופלא של פטר שלומיאל

סיפורו המופלא של פטר שלומיאל (בגרמנית: Peter Schlemihls wundersame Geschichte) הוא נובלה מאת המשורר הגרמני-צרפתי וחוקר הטבע אדלברט פון שאמיסו, שנכתבה בגרמנית בקיץ 1813, והוא יצירתו המפורסמת ביותר.

הנובלה מספרת את סיפורו של בחור צעיר החסר את מה שיש לאחרים בטבעיות גמורה. שאמיסו תיאר זאת כך:

המאורעות שאליהם מתייחס שאמיסו הם מלחמות השחרור נגד נפוליאון, שכיליד צרפת שהתגורר בפרוסיה, בן למשפחת אצולה, לא יכול היה לקחת בהן חלק.

דמותו של פטר שלומיאל נטולת הצל הופיעה מאוחר יותר גם כדמות משנה באחת מאגדותיו של א.ת.א הופמן, "אגדות ליל סילבסטר" (Abenteuer der Sylvesternacht), אותה אימץ המלחין ז'אק אופנבך באופרה האחרונה שלו, "סיפורי הופמן", כבסיס לאחת משלוש מערכותיה.

קונילמל

קוני למל הוא הדמות הראשית במחזמר היידישאי, שנכתב על ידי אברהם גולדפדן, "צוֵוי קוני לעמל" - שני קוני למל.

דמותו של קוני למל מבוססת על ספר גרמני בשם "נתן שלומיאל".

הדמות של קוני למל היא דמות של אדוק מגמגם וצולע המחפש שידוך.

בהשראת קונילמל כתב יוסף לטיינר את המחזה "די צוויי שמואל שמעלקעס". כמו כן יצאה לאקרנים טרילוגיה שהראשון מבין סרטיה הוא עיבוד קולנועי (בגילומו של השחקן מייק בורשטיין) של המחזמר המקומי ושני הבאים הם בהשראת המחזה, הסרטים הם: שני קוני למל, קוני למל בתל אביב וקוני למל בקהיר.

שוטר

שוטר הוא עובד במשטרה שתפקידו ליישם, ישירות או בעקיפין, אחד או יותר מיעדיה המרכזיים של המשטרה. משטרות שונות מוכפפות לעירייה (כמו בעיר לוס אנג'לס), לממשלה (כמו בישראל) או לממשל פדרטיבי (כדוגמת ה-FBI) ובהתאם לכך השוטרים הם עובדי עירייה, עובדי ממשלה מקומית או עובדי הממשל המרכזי.

שלימזל

שְלִימַזֶל הוא כינוי ביידיש לאדם חסר מזל. מקבילו הארמי הוא הביטוי "ביש-גדא", (ארמית: רע-מזל).

שם המעיד על בעליו

שֵׁם המעיד על בעליו הוא שם של אדם או מקום אשר – בהתאם לכלל "שמא גרים" (ברכות ז ב) (והמקבילה הלטינית: nomen est omen = 'השם הוא סימן לבאות') – מעיד על תכונותיו או על מהותו של נושאו. שמות כאלה משמשים כתחבולה ספרותית ביצירות בדיוניות (יצירות ספרות, תיאטרון, קולנוע וכיוצא בזה). ביצירות המתוחכמות יותר, מהווה שם כזה פעמים רבות רמז עדין, שכאשר הוא מתפענח על ידי הקורא או הצופה, הוא מעשיר את אפיון הדמות. בספרות הילדים שכיחים שמות המעידים על בעליהם אשר מצביעים באופן ישיר וברור על מאפייניהן של הדמויות.

ה"מדרש" על שמות המעידים על בעליהם מהווים לעיתים אטימולוגיה עממית, אך הם גם מן האמצעים הסגנוניים העתיקים ביותר בספרות, והם מצויים במסורות בעל-פה של מיתוסים ואגדות בתרבויות רבות. כך לדוגמה במיתולוגיה היוונית מופיעה דמותו של פרומתאוס, "החושב מראש", ואחיו, אפימתאוס, "החושב לאחר מעשה". שמות מסוג זה מצויים רבות בתנ"ך: כך למשל נקרא פלג בשם זה "כי בימיו נפלגה הארץ". גם חז"ל דרשו רבים מן השמות התנ"כיים כמעידים על אופי בעליהם.בספרות האלגורית הקלאסית, שמות האנשים והאתרים מעידים על בעליהם באופן שאינו מצריך כמעט כל אינטרפרטציה מצד הקורא. למשל, ב"מסעות ההלך" מאת המטיף האנגלי בן המאה ה-17 ג'ון באניין, יוצא גיבור הספר, אדם בשם "משיחי", מ"עיר ההרס" (העולם הזה) אל "העיר השמימית" (העולם הבא), ובדרכו עובר ב"ביצת הדיכאון" וב"גבעת הקושי", פוגש ב"מבשר" וב"נאמן", נלחם בשד "אבדון", מגיע אל "יריד ההבלים" שבעיר "הבל" וכו'.

לעיתים שמות המעידים על בעליהם מקודדים בצורה אסתטית אשר תפתה את הקורא, באמצעות שימוש באמצעים פיגורטיביים כגון:

משחק מילים (לשון נופל על לשון, פוליסמיה, אנגראמה);

אונומטופיה ("ציור" מוזיקלי של המילים);

ראשי תיבות (ובפרט ראשי תיבות היוצרים מילה בעלת משמעות).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.