שלום שמחון

שלום שמחון (נולד ב-7 בדצמבר 1956) הוא פוליטיקאי ואיש ציבור ישראלי. בעבר כיהן כשר בממשלות ישראל וכחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה וסיעת העצמאות.

שלום שמחון
Shalom simchom1
לידה 7 בדצמבר 1956 (בן 62)
כפר סבא, ישראל
מדינה ישראל  ישראל
השכלה אוניברסיטת חיפה
עיסוק פוליטיקאי, עובד סוציאלי
מפלגה מפלגת העבודה הישראלית, העבודה-מימד, מפלגת העצמאות
שר החקלאות ופיתוח הכפר ה־24
7 במרץ 20012 באוקטובר 2002
(שנה ו-29 שבועות)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
4 במאי 200619 בינואר 2011
(4 שנים ו-37 שבועות)
תחת ראשי הממשלות אהוד אולמרט, בנימין נתניהו
שר לאיכות הסביבה ה־12
10 בינואר 200523 בנובמבר 2005
(45 שבועות ו-3 ימים)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה ה־24
19 בינואר 201118 במרץ 2013
(שנתיים ו-8 שבועות)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
חבר הכנסת
17 ביוני 19965 בפברואר 2013
(16 שנים)
כנסות 14 - 18

קריירה מוקדמת וחיים אישיים

שמחון נולד למסעוד וסוזאן שמחון ובנעוריו למד בפנימייה. בצה"ל הוא שירת בחיל השריון כמפקד טנק והשתחרר בדרגת רס"ל.

לאחר שחרורו עבר להתגורר בנהריה ועבד כמדריך ורכז נוער במועצה האזורית מעלה יוסף עד 1982. לאחר מכן, שימש משך שלוש שנים מנחה מטעם משרד החינוך בגלבוע ובבקעת הירדן. בשנים 1985-1991 כיהן שמחון, כמרכז חטיבת בני המושבים בנוער העובד והלומד וכחבר מזכירות התנועה, כיו"ר עמותת "יד אליעזר", כחבר בוועד הפועל וכמזכיר המשמרת הצעירה במושבים.

ב-1993 שב לאבן מנחם, שם הוא מתגורר עד היום. בשנה זו נבחר למזכ"ל תנועת המושבים והמרכז החקלאי. כמו כן כיהן כיו"ר הוועדה הבין-מושבית, כיו"ר הנהלת "תנובה", כחבר במועצת המשביר המרכזי וכיו"ר הנהלת "תגמולים".

את השכלתו רכש בבית הספר לעבודה סוציאלית של האוניברסיטה העברית, הוא חקלאי ועובד סוציאלי במקצועו. הוא נשוי לד"ר אורנה שמחון, מנהלת מחוז צפון במשרד החינוך ומנכ"לית זמנית ב"חינוכית",[1] ואב לשניים.

קריירה בכנסת ובממשלות ישראל

Shalom Simchon

טרם הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה, שמחון זקף לזכותו הישג פוליטי ראשון: בשלהי כהונת הממשלה בראשות שמעון פרס מקורבו, התקבלה החלטה להעניק סיוע נרחב ליישובי קו העימות בעקבות מבצע ענבי זעם.

ב-1996, שמחון נבחר לכנסת מטעם מפלגת העבודה.

ב-1999 נבחר בשנית. בכנסת זו, ה-15 במספר, כיהן כיושב ראש ועדת הכספים. ב-2001, דווקא לאחר נפילת ממשלת ברק והבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בהן נבחר אריאל שרון, מונה שמחון לראשונה לשר בממשלה. הוא כיהן כשר החקלאות עד לפרישת מפלגת העבודה מהקואליציה בשלהי שנת 2002.

בכנסת ה-16 כיהן כיושב ראש ועדת הכלכלה ועסק בעיקר בקידום תחום הצרכנות בישראל. גולת הכותרת של פעילות זו- גיבוש עסקת חבילה שתוזיל את עמלות הבנקים לטובת הלקוחות. שמחון נבחר כאיש השנה של ynet בתחום הצרכנות. ועדת הכלכלה בראשות שמחון זכתה בפרס ראש הממשלה למצוינות על תרומתה לעידוד הצמיחה במשק. ב-10 בינואר 2005, עם הצטרפות מפלגתו לממשלה, מונה לשר לאיכות הסביבה. במסגרת תפקידו יזם את פרויקט "הולכים על נקי זו הארץ שלנו" שמטרתו שיפור הניקיון ברשות הרבים, קידם את חוק הקרינה הבלתי מייננת, שמטרתו הסדרת כל נושא הקרינה, והביא לאישור תוכנית פארק איילון בממשלה. שמחון פעל נחרצות, כחבר ועדת השרים להתנתקות נגד כוונת הממשלה להקים יישובים למפוני גוש קטיף בשמורת החולות. מאבקם של שמחון והארגונים הירוקים סיכל את כוונת הממשלה. שמחון התפטר מתפקידו עם פרישת סיעתו מן הקואליציה ב-23 בנובמבר 2005.

ב-4 במאי 2006, עם כינון ממשלת אולמרט שב שלום שמחון לכהן בתפקיד שר החקלאות. במהלך כהונתו התמקד שמחון בהובלת שינויים מבניים במועצות הייצור החקלאיות ובהסדרת ענפי חקלאות מרכזיים והתאמתם לפעילות בשנים הבאות. בנוסף, פעל לחיזוק ופיתוח המגזר הכפרי ולביסוס תעסוקות חלופיות לחקלאות. שמחון קידם מדיניות של חקלאות ירוקה (חקלאות בשירות הסביבה), שעיקרה עידוד השימוש בשיטות עיבוד ידידותיות לסביבה, הפחתת שימוש בחומרי הדברה, שמירת שטחים ירוקים וריאות ירוקות, שימוש במי קולחין ובפסולת עירונית לצרכים חקלאיים. בנוסף, הציב שמחון את תחום רווחת בעלי חיים ושמירת היערות במקום גבוה מאד בסדר העדיפויות של משרד החקלאות. לצד הדאגה לחקלאים ולסביבה פעל שמחון למען הצרכן הישראלי, בהסדרת תקני איכות לפירות וירקות, בהשלמת התקנות לחקלאות אורגנית ובשמירה על רמת מחירים סבירה לצרכן.

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-12 ברשימת העבודה לכנסת. שמחון תמך בכניסת מפלגת העבודה לקואלציה, לאחר שהתברר כי מפלגת קדימה בחרה להשאר באופוזיציה. בממשלת נתניהו מונה שמחון לשר חקלאות, זו הפעם השלישית.

ב-17 ביוני 2010 נבחר כמועמד המוביל לתפקיד יו"ר קק"ל, מטעם הסיעה המשותפת של העבודה-מרץ-זו ארצנו בקונגרס הציוני הל"ו, אך בעקבות צו מניעה שנתן בית המשפט המחוזי מחוז מרכז, לבקשת היו"ר הנוכחי אפי שטנצלר עוכב מינויו.

ב-17 בינואר 2011 פרש ממפלגת העבודה יחד עם ארבעה חברי כנסת נוספים בראשותו של שר הביטחון, אהוד ברק, והקים אתם את סיעת העצמאות. בעקבות המהלך מונה שמחון לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה וכאחראי על ענייני המיעוטים.

רפורמת הביצים

ב-2008, כשר החקלאות, הוביל שמחון את "רפורמת הביצים". לפי הרפורמה, לולים במושבים יועברו ללולים תעשייתיים בגליל, שייבנו על חשבון שטחים פתוחים. מתנגדי הרפורמה, לאה יוגב ויוסי אדוני ממושבי הצפון, טענו כי המשמעות היא חיסול המשק המשפחתי והעברת ייצור הביצים ל"אוליגרכים בחקלאות". מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס חקר את הפרשה וקבע כי שמחון פעל בניגוד עניינים, משום שהוא ובני משפחתו עתידים ליהנות אישית מהרפורמה.[2]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ טלי חרותי-סוברהדוקטורט ההונגרי של אורנה שמחון, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2015
  2. ^ שמחון ממשיך לקדם רפורמת הביצים, למרות דו"ח המבקר
1956

שנת 1956 היא השנה ה-56 במאה ה-20. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1956 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

7 בדצמבר

7 בדצמבר הוא היום ה-341 בשנה (342 בשנה מעוברת), בשבוע ה-50 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 24 ימים.

אוצר הארץ

"אוצר הארץ" היא חברה מסחרית מבית "מכון התורה והארץ" שהוקמה לקראת שנת השמיטה ה'תשס"א, במטרה לספק תוצרת חקלאית יהודית כשרה בשנת השמיטה. אוצר הארץ מהווה למעשה בית דין הלכתי המקבל לידיו מהחקלאים את התוצרת שהופקרה, על פי הסכם שנחתם עוד בטרם החלה שנת השמיטה, ומשווק אותה במהלך השמיטה לפריסה ארצית. במהלך שנת השמיטה נחשבים החקלאים כעובדיו של בית הדין בשדה, ומקבלים משכורת ממנו.

החברה תכננה לפעול גם בשנים שאינן שנות שמיטה. על פי אתר החברה, מטרות החברה כוללות גם חיזוק החקלאות העברית, הגדלת סיכויי התחרות שלה מול חקלאים ערבים, וכן מניעת העברת כספים לגורמים עוינים. בפועל החברה חדלה לפעול לאחר תום שיווק התוצרת משמיטת תשס"ח וחזרה לפעול רק לקראת שנת השמיטה תשע"ה.

שר החקלאות שלום שמחון, וגם ארגון מגדלי הירקות, גינו את פעילות החברה. הארגון רואה בהימנעות החברה מקניית ירקות מערבים פעולה גזענית, המנוגדת לעקרון השוויון בין כל אזרחי המדינה, יהודים כערבים. אנשי החברה, לעומת זאת, טוענים שזכותם של הצרכנים לדעת מה מקור התוצרת החקלאית שהם קונים.

ג' בטבת

ג' בטבת הוא היום השלישי בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השלישי בחודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בג' טבת הוא

ברב השנים פרשת ויגש. אבל אם בר המצוה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצוה היא פרשת מקץ.

הכנסת החמש עשרה

הכנסת החמש עשרה, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה, הושבעה ב-7 ביוני 1999 (כ"ג בסיוון ה'תשנ"ט). את הישיבה פתח, כנהוג, נשיא מדינת ישראל, עזר ויצמן.

זקן חברי הכנסת ביום השבעתה היה חבר הכנסת שמעון פרס מסיעת ישראל אחת, שכיהן כיושב ראש הכנסת הזמני. ראש הממשלה הנבחר, אהוד ברק החליט שלא למנות את אברהם בורג לשר בממשלתו, וזה החליט להציג את מועמדותו לתפקיד יו"ר הכנסת במרכז מפלגת העבודה. בהצבעה שנערכה בישיבת המרכז גבר בורג על פני המועמד בו תמך ברק, שלום שמחון. בהצבעה במליאת הכנסת נבחר בורג לתפקיד ברוב של מאה קולות מול מוחמד ברכה שזכה לעשרה בלבד.

ב-6 ביולי 1999 (כ"ב בתמוז ה'תשנ"ט), הציג אהוד ברק את ממשלתו בפני הכנסת החמש עשרה, וזכה לאמונם של 75 חברי כנסת מסיעות ישראל אחת, ש"ס, מרצ וישראל בעלייה, מפלגת המרכז, מפד"ל ויהדות התורה.

המשרד להגנת הסביבה

המשרד להגנת הסביבה הוא משרד ממשלתי ישראלי האחראי על שמירת הסביבה בישראל.

תפקידו של המשרד להגנת הסביבה הוא קביעת מדיניות ארצית, פיתוח אסטרטגיות, הכנת תקנים וקביעת קדימויות להגנת הסביבה. הגופים: רשות הטבע והגנים, החברה לשירותי איכות הסביבה, רשות נחל הירקון ורשות נחל הקישון נתונים תחת השר להגנת הסביבה גם כן.

עד יוני 2006, היה שם המשרד המשרד לאיכות הסביבה. בהחלטת ממשלה מס' 193 מיום 25 ביוני 2006, אישרה הממשלה את בקשת השר הממונה על המשרד, גדעון עזרא, לשנות את שם המשרד, והוא נקרא מאז "המשרד להגנת הסביבה".

ועדת הכלכלה

ועדת הכלכלה היא אחת מוועדות הכנסת הקבועות.

לפי סעיף 100 (א) (3) לתקנון הכנסת, תחומי עיסוקה הם מסחר ותעשייה; אספקה וקיצוב; חקלאות ודיג; תחבורה על כל ענפיה; איגוד שיתופי; תכנון ותיאום כלכלי; פיתוח; זיכיונות המדינה ואפוטרופסות על הרכוש; רכוש הערבים הנעדרים; רכוש היהודים מארצות האויב; רכוש היהודים שאינם בחיים; עבודות ציבוריות; שיכון; תקשורת; מינהל מקרקעי ישראל; אנרגיה ותשתית; מים.

הוועדה מקדמת חקיקה ראשית וחקיקה משנית בכל תחומי פעילותה, מקיימת סיורים ודנה במגוון רב של נושאים שוטפים. כך למשל דנה במהלך הכנסת ה-16, בין היתר, בייקור תעריפי השיחות בטלפונים ניידים, בהיערכות הממשלה להתפרצות שפעת העופות ובהקמת מתקנים להתפלת מים. ישנו מנהג שתפקיד יו"ר הוועדה ניתן לחבר אופוזיציה. עם זאת, בכנסת ה-18 עמדו בראשות הוועדה חברי הכנסת אופיר אקוניס וכרמל שאמה הכהן, שניהם חברי קואליציה. זאת מכורח הסכם עם האופוזיציה בעד ראשות ועדת החוץ והביטחון.

בוועדה פועלות ועדות משנה רבות לנושאים מגוונים. לדוגמה, בכנסת ה-17 פעלו בה:

ועדת המשנה למאבק בתאונות דרכים

ועדת משנה לעניין הטרמינל החדש בנתב"ג (נתב"ג 2000)

ועדת משנה לעניין חישוב תמלוגים לבעלי זכויות יוצרים ומבצעים

ועדת משנה לעניין סעיפים בתקנות הגז

ועדת המשנה של ועדת הכלכלה לעניין הפעלת כביש חוצה ישראל והמשך סלילתו

ועדת משנה לנושא כוונת משרד הביטחון לבטל את נסיעות החיילים ברכבת

ועדת משנה לעניין צו הבזק

ועדת משנה לעניין סיום המשא ומתן עם העובדים להקמת מע"צ החדשה

ועדת משנה לעניין תקינות מערכות הלייזר של המשטרה.בין הוועדות המשותפות לוועדת הכלכלה ולוועדות אחרות מצויות ועדה משותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת החינוך לעניין חוק הרשות השנייה וועדה משותפת לוועדת הכלכלה וועדת הכספים לעניין משק המים.

ועדת הכספים

ועדת הכספים היא אחת מוועדות הכנסת הקבועות, ונחשבת לאחת החשובות והמשפיעות שבהן, ביחד עם ועדת החוץ והביטחון. סעיף 100(2) לתקנון הכנסת קובע שתחומי עניינה הם "תקציב המדינה; מיסים לכל סוגיהם; מכס ובלו; מילוות; ענייני מטבע ומטבע חוץ; בנקאות ושטרי כסף; הכנסות והוצאות המדינה".

הוועדה דנה בתקציב המדינה ובחוק ההסדרים ומכינה אותם לקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת, וביכולתה להשפיע אפוא השפעה מרחיקת לכת על הרכב התקציב, ובכלל זה על העברת תמיכות כספיות לסקטורים וגופים שונים. משום כך נודע לה משקל פוליטי רב. כמו כן דנה הוועדה בחוקים כלכליים, ובפרט בחוקי המיסים. תקנות בענייני מיסים מובאות לאישור הוועדה.

בכנסות האחרונות כיהנו כמחצית מהזמן חברי כנסת מהסיעות החרדיות (אגודת ישראל) בראשות ועדת הכספים, ואף הסתפקו בתפקיד זה כתמורה לחברותן בקואליציה, משום שליושב ראש הוועדה יש לעיתים כוח רב אף יותר מלשר מכהן, שכן הוא יכול לעכב או לקדם החלטות תקציביות של מאות מיליוני שקלים על פי שיקול דעתו, אם כי בכפוף להחלטת שאר חברי הוועדה. זו הסיבה כי באופן קבוע כמעט יושב ראש הוועדה הוא ממפלגה החברה הקואליציה או ממפלגה התומכת בה מבחוץ, כדי לאפשר קידום תקציב המדינה והעברת החלטות ממשלה באופן סדיר.

הוועדה מאשרת גם את הצעתו של מבקר המדינה לתקציב משרדו, כדי להבטיח את אי-התלות שלו בתקציב המדינה שמכין משרד האוצר.

יונתן בשיא

יונתן בשיא (נולד ב-7 ביולי 1948) היה יו"ר מנהלת ההתנתקות (מנהלת סל"ע) והאחראי על יישום ההסדרים למפונים במסגרת תוכנית ההתנתקות מטעם משרד ראש הממשלה.

בשיא נולד בקיבוץ הדתי שדה אליהו. בינואר 1967 התגייס לצה"ל לגדוד 906 של הנח"ל. בשיא עבר מסלול הכשרה כלוחם ובמהלך קורס מ"כים חי"ר לחם במלחמת ששת הימים, בין היתר בקרב אום-כתף. בהמשך השלים קורס קציני חי"ר ושימש כמפקד מחלקה. בשנת 1969 התמנה בשיא כסגן בנח"ל לפקד על פלוגת בני משקים. במילואים שימש בשיא במספר תפקידי פיקוד ובהם מפקד חטיבה בדרגת אלוף-משנה. בשיא היה מנהל המפעלים האזוריים של קיבוצי עמק בית שאן וכן שימש כמנכ"ל משרד החקלאות בתקופת השר יעקב צור, בממשלות רבין ופרס. כיהן משנת 1996 כיו"ר חברת "מהדרין" העוסקת בשיווק פרי הדר ובעיבוד פרדסים, ודירקטור בחברות ציבוריות נוספות עד 2017.

בשיא היה מבין מנסחי אמנת כנרת השואפת ליצור מכנה משותף לזרמים והמחנות השונים ציבור היהודי (ימין-שמאל, דתיים-חילוניים וכו') ואף חתם עליה ביחד עם שורה של אנשי ציבור מהימין והשמאל.

מונה על ידי ראש הממשלה אריאל שרון ליו"ר מנהלת ההתנתקות (מנהלת סל"ע) והאחראי על יישום ההסדרים למפונים במסגרת תוכנית ההתנתקות מטעם משרד ראש הממשלה.

בתחילת 2007 עזב בשיא את קיבוץ שדה אליהו ועבר למעלה גלבוע כחבר הקיבוץ, שם מתגוררת בתו הבכורה.במרץ 2007 מינה שר החקלאות שלום שמחון את בשיא ליו"ר בהתנדבות של המועצה לענף הלול (מועצת הלול), תפקיד אותו מילא קודם לכן במקביל להיותו מנכ"ל משרד החקלאות. בפברואר 2008 יצא לאור במסגרת ידיעות ספרים ספרו של שד"ל "על החמלה וההשגחה" בעריכתו של בשיא.ב-2013 יצא בעריכתו ספרו של שד"ל-הוויכוח. ב-2015 יצאה בעריכתו סדרת ספרי פירוש שד"ל על התורה. ב-2019 הושלם פירוש שד״ל לתנ״ך עם יציאתה לאור של סדרת ספרי פירוש שד״ל לנביאים וכתובים.בפברואר 2011 בשיא נבחר ליו"ר איגוד התעשייה הקיבוצית. משמש יו"ר הדירקטוריון של חברת מיטרוניקס לייצור ציוד לבריכות שחייה.

נשוי לנעמי, ספרנית במקצועה.

ישראל אחת

ישראל אחת היא רשימה שהוקמה על ידי מפלגת העבודה בראשותו של אהוד ברק לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה. הרשימה המאוחדת כללה את מפלגת העבודה, את מימד, ואת מפלגת "גשר" של פורשי הליכוד בראשות דוד לוי.

מטרת הקמת הרשימה הייתה למצב את העבודה כמפלגת מרכז הזוכה לתמיכה מרבדים שונים בציבור. בבחירות ב-1999 זכתה ישראל אחת זכתה ב-26 מנדטים: היא הייתה למפלגה הגדולה ביותר בכנסת אך כמות המנדטים הייתה נמוכה מ-33 המנדטים שצפו לה הסקרים ומהדרוש להרכיב קואליציה יציבה.

אהוד ברק, ראש "ישראל אחת", שנבחר לראשות הממשלה בבחירות הישירות, בנה ממשלה וקואליציה שהתבססה על "ישראל אחת" בצירוף ש"ס, מרצ, מפד"ל, יהדות התורה, מפלגת המרכז וישראל בעליה. קואליציה זו החלה להתפורר כבר בחודשים הראשונים מאז הקמתה וקרסה לגמרי בעקבות נסיעתו של ברק למשא ומתן עם יאסר ערפאת בקמפ דייוויד בקיץ 2000. בעקבות התנגדות "גשר" לתוצאות הוועידה התפרקה הרשימה וגשר אף תמכה במועמדתו של אריאל שרון בבחירות 2001. מאז הפירוק ועד הבחירות לכנסת השמונה עשרה (2009) רצה הרשימה תחת השם עבודה-מימד. לאחר קריסת המפלגה נחקר ברק ומספר ממקורביו ב"פרשת עמותות ברק" בחשד כי ביצעו עבירות על חוק מימון מפלגות במהלך קמפיין הבחירות של ישראל אחת.

ממשלת ישראל העשרים ותשע

ממשלת ישראל העשרים ותשע, הידועה גם כממשלת שרון הראשונה, הורכבה על ידי אריאל שרון מהליכוד לאחר שזכה ברוב גדול בבחירות הישירות לראשות הממשלה בשנת 2001, וכיהנה מ-7 במרץ 2001 ועד 28 בפברואר 2003.

ממשלת ישראל השלושים

ממשלת ישראל השלושים, נקראה גם ממשלת שרון השנייה, הייתה ממשלה בראשותו של אריאל שרון, שהוקמה לאחר הבחירות לכנסת ה-16 ואושרה בכנסת ב-28 בפברואר 2003. הממשלה ה-30 כיהנה עד לכינונה של הממשלה ה-31 ב-4 במאי 2006 לאחר הבחירות לכנסת ה-17, כאשר ראש הממשלה שרון היה בנבצרות מתפקידו עקב בעיה רפואית בה לקה ואת מקומו מילא השר אהוד אולמרט.

ממשלת ישראל השלושים ואחת

ממשלת ישראל השלושים ואחת בראשות אהוד אולמרט הייתה ממשלה שהורכבה לאחר הבחירות לכנסת ה-17 וכיהנה מן ה-4 במאי 2006 ועד ה-31 במרץ 2009.

ממשלת ישראל השלושים ושתיים

ממשלת ישראל השלושים ושתיים, המכונה גם "ממשלת נתניהו השנייה" הייתה הממשלה של מדינת ישראל בראשותו של בנימין נתניהו, שהוקמה לאחר הבחירות לכנסת ה-18 והושבעה ב-31 במרץ 2009. הממשלה כיהנה עד 18 במרץ 2013, לאחר הבחירות לכנסת התשע עשרה. זו הממשלה השלישית - מאז קום המדינה, והראשונה - במשך שלושים השנים הקודמות לסיום כהונתה, אשר כיהנה לפחות ארבע שנים עבריות רצופות (למעשה מיום ו' בניסן ה'תשס"ט עד יום ז' בניסן ה'תשע"ג ועד בכלל).

במקור, הבחירות היו אמורות להיערך ב-22 באוקטובר 2013 (י"ח בחשוון תשע"ד), אך הן הוקדמו בתשעה חודשים בעקבות חקיקת חוק התפזרות הכנסת השמונה עשרה אותו יזמה הממשלה.

מפלגת העבודה הישראלית

מפלגת העבודה היא מפלגה ציונית וסוציאל-דמוקרטית הנמצאת במרכז-שמאל הפוליטי בישראל. העבודה הוקמה ב-21 בינואר 1968, מאיחוד של מספר מפלגות, ובמרכזו מפלגת השלטון – מפא"י, יחד עם אחדות העבודה - פועלי ציון ורפ"י. היה זה איחודן מחדש של כל המפלגות יוצאות מפא"י ההיסטורית אשר החזיקו בשלטון במדינת ישראל ובמוסדות היישוב ממועד היווסדן ועד הבחירות ב-1977. בין ראשי המפלגה בעבר היו לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק.

יושב ראש המפלגה הנוכחי הוא עמיר פרץ, אשר כיהן כיו"ר המפלגה ב-2005 עד 2007.

מפלגת העצמאות

העצמאות (נקראה בעבר: עצמאות) היא מפלגה וסיעה שהתפלגה ממפלגת העבודה ב-17 בינואר 2011, במהלך כהונת הכנסת השמונה עשרה בראשות אהוד ברק. חברי הכנסת של הסיעה היו אהוד ברק, שלום שמחון, עינת וילף, אורית נוקד ושכיב שנאן אשר הושבע כח"כ במקומו של מתן וילנאי, שהתפטר מחברותו בכנסת לקראת מינויו לכהן כשגריר ישראל בסין.

משרד החקלאות ופיתוח הכפר

משרד החקלאות ופיתוח הכפר הוא משרד בממשלת ישראל האחראי על החקלאות והמרחב הכפרי. בין פעילויותיו העיקריות של המשרד: תכנון ופיתוח ההתיישבות, החקלאות והכפר, מתן שירותים וטרינריים, שימור קרקע, ניקוז והגנת הצומח. המשרד משתף פעולה עם גופים ציבוריים כגון מינהל מקרקעי ישראל, הרשות הממשלתית למים ולביוב, קרן קיימת לישראל, החטיבה להתיישבות ועוד.

מבנה וסמכויות המשרד שונו במקצת במהלך השנים (למשל: נציבות המים הייתה שייכת בעבר למשרד זה) ועד לממשלת ישראל העשרים וחמש נקרא "משרד החקלאות".

עבודה-מימד

העבודה-מימד הייתה רשימה משותפת למפלגות "העבודה" ו"מימד", אשר היוותה סיעה בכנסות ה-15 עד ה-17.

לקראת הבחירות לכנסת ה-15 התאחדו מפלגות העבודה, מימד, וגשר ברשימת ישראל אחת, כחלק ממאמציו של אהוד ברק למצב גוש שמאל-מרכז גדול מאחוריו. הרשימה החדשה נועדה ליצור לעבודה תדמית חברתית יותר, ולמשוך מצביעי ליכוד מסורתיים, כמו גם ציבור דתי מתון שלא מצא עוד את ביתו במפד"ל המקצינה ימינה. בנוסף קיווה ברק לקרוץ למצביעי מרכז בבחירות האישיות שהתקיימו אז בפעם השנייה.

הרשימה המשותפת זכתה ל-26 מנדטים, שהיוו אכזבה לעומת התחזיות המוקדמות, וברק זכה ברוב גדול בבחירות האישיות לראשות הממשלה.

ב-7 במרץ 2001 פרשה גשר מהסיעה המשותפת ועקב כך שונה שמה לעבודה-מימד ב-15 במאי באותה השנה. מאז ואילך מתמודדות שתי המפלגות תחת שם זה ברשימה מאוחדת בבחירות לכנסת. במהלך הכנסת ה-16 לאחר האיחוד עם עם אחד בפברואר 2005, נקראה הסיעה "העבודה-מימד-עם אחד", עד שעם אחד התמזגה עם מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-17, והרשימה חזרה להיקרא עבודה-מימד.

שמחון

האם התכוונתם ל...

שרי הכלכלה והתעשייה בממשלות ישראל
שרי התעשייה והמסחר
(1948–2003):
פרץ ברנשטייןאליעזר קפלןיעקב גרידב יוסףפרץ נפתליפנחס ספירחיים יוסף צדוקזאב שרףיוסף ספירחיים בר-לביגאל הורביץגדעון פתאריאל שרוןמשה נסיםמיכה חרישנתן שרנסקירן כהןאהוד ברקדליה איציק סמל מדינת ישראל
שרי התעשייה, המסחר והתעסוקה
(2003–2013):
דני נוהאהוד אולמרטאלי ישיבנימין בן אליעזר • שלום שמחון
שרי הכלכלה
(2013–2016):
נפתלי בנטאריה דרעיבנימין נתניהו
שרי הכלכלה והתעשייה
(2016 ואילך):
משה כחלוןאלי כהן
שרי החקלאות בממשלות ישראל
אהרן ציזלינגדב יוסףפנחס לבוןלוי אשכולפרץ נפתליקדיש לוזמשה דייןחיים גבתיאהרן אוזןאריאל שרוןשמחה ארליךמנחם בגיןפסח גרופראריה נחמקיןאברהם כ"ץ-עוזיצחק שמיררפאל איתןיצחק שמיריעקב צוראהוד ברקחיים אורוןאהוד ברק • שלום שמחון • ציפי לבניישראל כ"ץזאב בויםאורית נוקדיאיר שמיראורי אריאל סמל מדינת ישראל
שרים להגנת הסביבה בממשלות ישראל
רוני מילוארפאל אדרייצחק שמיראורה נמיריוסי שרידרפאל איתןדליה איציקצחי הנגבייהודית נאותאילן שלגי • שלום שמחון • גדעון עזראגלעד ארדןעמיר פרץבנימין נתניהואבי גבאיזאב אלקין סמל מדינת ישראל
יושבי ראש ועדת הכספים בכנסות ישראל
דוד צבי פנקסישראל גורי, דוד צבי פנקסישראל גוריישראל קרגמן, יוסף קרמרמןישראל קרגמןשלמה לורינץ, ישראל קרגמןשלמה לורינץאברהם יוסף שפיראמיכה חריש, משה זאב פלדמן, אברהם בייגה שוחטגדליה גלאברהם רביץאלי גולדשמידט, יעקב ליצמן, שלום שמחון • אברהם הירשזון, יעקב ליצמןאבישי ברוורמן, יעקב ליצמן, סטס מיסז'ניקובמשה גפניניסן סלומינסקימשה גפני
יושבי ראש ועדת הכלכלה של הכנסת
מנחם בדרמרדכי בנטובבנימין אבניאלאברהם שכטרמןיגאל הורביץשמואל תמירגד יעקביאליהו שפייזרשושנה ארבלי-אלמוזלינואברהם בייגה שוחטצחי הנגביגדעון פתאלי גולדשמידטאברהם יחזקאלאמנון רובינשטייןאברהם פורזאיתן כבלאמנון כהן • שלום שמחון • רוברט אילטובגלעד ארדןישראל חסוןמשה כחלוןאופיר אקוניסכרמל שאמה הכהןאבישי ברוורמןאיתן כבל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.