שלום רצבי

שלום רצבי (נולד ב-1951) הוא פרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב ומשורר.

Shalom Ratzabi
רצבי, 2008

חייו ופועלו

שלום רצבי נולד בקריית אתא ולמד בישיבות בירושלים. הוא נצר מצד אימו למשפחת רבנים ראשיים ממרוקו, הידועה עוד מגירוש ספרד, שרבים מהם השאירו ספרי שו"ת וקבלה. אביו נולד למשפחה שעלתה מתימן בעליית אעלה בתמ"ר בשנת 1881, לפני שהחלה העלייה הראשונה. שלום רצבי למד מתמטיקה באוניברסיטת לונדון והפסיק את לימודיו במלחמת יום הכיפורים, שלאחריה החל לעסוק בשירה, בביקורת ספרותית ובעריכה, פרסם שמונה ספרי שירה. החל ללמוד תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה במדעי הרוח, עם התמקדות בהיסטוריה. עשה השלמות לתואר שני בתלמוד באוניברסיטת בר-אילן ותואר שני באוניברסיטת תל אביב. נושא עבודת המאסטר, שהוגשה ב-1988, היה "אידאולוגיה ומציאות בתנועה הקונסרבטיבית, 1915-1886", בהנחייתו של אריה גרטנר. בשנת 1995 סיים בהצטיינות את עבודת הדוקטורט שלו בהנחיית אניטה שפירא בהיסטוריה ואברהם שפירא במחשבת ישראל. נושא הדוקטורט היה: "אישי מרכז אירופה ב"ברית שלום" – אידאולוגיה במבחני מציאות 1948-1925". הדוקטורט נסב על היסטוריה אינטלקטואלית והוא עסק בחוג הרדיקלי של ברית שלום, לא מבחינה פוליטית, אלא מבחינה אידאית, זאת מתוך ניסיון לתפוש את העמדות הפוליטיות שלהם כחלק קוהרנטי מתפישת היהדות שלהם, שרצבי זיהה בציונותם ציונות אנרכיסטית. אחת מהנחות היסוד של רצבי הייתה שאת תפיסת עולמם היהודית והציונית כאחת יש לבחון קודם מהפרספקטיבה של התרבות הגרמנית של עידן שלהי המאה שבמסגרתה עוצב עולמם הרוחני והפוליטי. הדוקטורט יצא כספר בשנת 2002 בהוצאת בריל בליידן.

שלום רצבי החל ללמד באוניברסיטת תל אביב מאז 1993. היה חבר אגודת הסופרים העבריים, כשהיה פילוג עבר לאיגוד הסופרים – שמקבל סופרים יהודים וערבים שעובדים בישראל וכותבים בכל השפות. היה עורך של כתב העת פעמים, עורך של כתב העת ישראל, הציונות ו'ישראל', חבר בוועדה המדעית של יד יצחק בן צבי. עורך את אחד מכרכי כל כתבי מרטין בובר המהדורה המקיפה העתידה לראות בגרמניה. הוא זכה בפרסים ספרותיים רבים ובהם פרס ראש הממשלה וכן פרס הנשיא יחד עם המלחין דובי זלצר על היצירה 'קינה ליצחק'. כתב שירה, ביקורת ספרותית ומסות במעריב, הארץ, ובכתבי העת מאזנים, עתון 77, דחק - כתב עת לספרות טובה, פסיפס, ממד ועוד.

שירתו

בשירתו ובביקורתו הספרותית עוסק שלום רצבי באותם נושאים כמו במחקרו, קרי היהדות והתמורות שלה בעיקר כדת. פרופסור חנה יעוז-קסט כתבה עליו כי יש לו תפישה רליגיוזית מעין "אני אתה" נוסח מרטין בובר, אותה הוא מעגן בשיריו וסבורה כי הוא יחיד במינו בכך בשירה העברית. [1]

הרקויאם של יצחק רבין

רצבי כתב את הליברית לרקויאם של יצחק רבין, אותו הלחין דובי זלצר. היצירה נוגנה בניו יורק ולאחר מכן ניגנה התזמורת הסימפונית ירושלים בניצוחו של ליאון בוטשטיין ביום השנה העשירי להירצחו של יצחק רבין. זהו טקסט קלאסי של רקויאם, את הטקסטים לרקויאם לקח רצבי מהמקורות, החל משירת ימי הביניים, עבור בברנר, וכלה בשירה המודרנית. על ידי עריכה ושירה של הטקסט יצר כשירה המקיימת דו-שיח מתמיד. [2] יצירה זו פורסמה כשהיא מלווה בפרשנותה של רחל צדקה. בפרשנותה היא מאירה וחושפת את המקורות שבהם רצבי עשה שימוש ומנסה להציג את דרך העיצוב והעיבוד שלו. [3]

מחקריו

במחקריו מנסה רצבי לחבוק את היהדות על כל גווניה. הוא מנסה לחקור את הזיקה שבין רעיון לבין מציאות, מה קורה לרעיון בהשתלשלות ההיסטורית שלו, ועד כמה הרעיון הושפע מן האנשים, הזמן והמקום ועד כמה השפיע עליהם. חוקר את התפתחות ההלכה, אידאולוגיה של תנועות וזרמים בציונות והיהדות מהעת החדשה מוקדמת ועד ימינו.

בין ציונות ליהדות

בין ציונות ליהדות ("Between Zionism and Judaism") הוא ספרו של שלום רצבי משנת 2002, הבנוי על יסוד עבודת הדוקטורט שלו. התזה המרכזית שלו היא שלא ניתן להבין את החוג הרדיקלי של ברית שלום, בלי להבין את התרבות הגרמנית. זאת מכיוון ששיבתם ליהדות נעשתה דרך התפישות שהעמידה לרשותם התרבות הגרמנית. הביטוי המודרני שלהם בעת החדשה הוא הציונות. הם גורסים כי הציונות היא ביטוי של היהדות שלהם, אולם הציונות היא תיאו-פוליטית.

בין גורל לייעוד: השיח התאולוגי היהודי בארצות הברית

ספרו של רצבי שראה אור ב-2002, עוסק בתאולוגיה של יהדות ארצות הברית אחרי מלחמת העולם השנייה. טענתו המרכזית היא שאחת המטרות שלה היא לעשות את היהדות לספיריטואלית ביותר ועל ידי כך להפוך אותה לדת במובן הטהור של המילה, באופן שבמרכז שלה עומד האינדיבידואל ולא הלאום או הארץ. מבחינה זו היא דווקא ביטוי להתבוללות היהודית שמגדירה את הזהות היהודית לא על פי אתניות או הלאומיות, אלא באמצעות שפת האמונה.

שיחות חולין בתלמוד הבבלי

ספר שכתב שלום רצבי בצוותא עם פרופסור שולמית ולר מאוניברסיטת חיפה ונושאו שיחות חולין ארצישראליות בתלמוד הבבלי. הספר עוסק בשיחות שהמקור שלהן הוא ארצישראלי, הוא בודק את מיקום השיחות בתוך הסוגיה הבבלית, בודק את הזיקה של הסיפור אל ההלכה או הסוגיה שבה הוא משובץ. הנחת הספר היא שהסיפור בא לשרת את המגמה הדתית מוסרית או את ההלכה. באופן זה מתרחש תהליך ייחודי שלפעמים המגמות האמיתיות של הסוגיה או של העורך מתגלים דווקא באמצעות הסיפור.

אנרכיזם ב"ציון" בין מרטין בובר לאהרן דוד גורדון

ספרו של רצבי ראה אור בשנת 2011 בהוצאת עם עובד, עוסק במרטין בובר ובא.ד. גורדון. ההנחה המרכזית של הספר הזה היא שהציונות של בובר היא תאוריה תיאו-פוליטית שבמרכזה עומדת התייצבות מול האלוהים. המשמעות של ההתיצבות הזאת היא שהמעשה הפוליטי, כמו כל מעשה דתי, חייב באחריות לפני האלוהים ולכן אין למדר את החיים לתחומים של פוליטיקה, מוסר וחברה, לתחומים שבהם חלה האתיקה ולתחומים שבהם לא חלה האתיקה.

בניגוד לתפישות הטוענות שלבובר הייתה לאומיות אורגנית, הטענה שבבסיס הספר היא שבעוד שא.ד. גורדון תפש את הציונות והלאומיות היהודית כלאומיות אורגנית, ולפיכך ראה בעם היהודי עם ככל העמים, הרי שבובר ראה בעם היהודי עם שנוצר לא על בסיס אורגני, אלא על בסיס של ברית משולשת בין אלוהים, ארץ ועם. משום כך ההוויה היהודית אינה לאומית והעם היהודי הוא גם כנסייה וגם לאום.

הלכה ואורתודוקסייה: דרכם ההלכתית של הרב בן-ציון מאיר חי עזיאל והרב חיים דוד הלוי

במאמרו זה [4] מנסה שלום רצבי לעמוד על ההיבטים המשמעותיים בין אורתודוקסיה אשכנזית, לבין הפסיקה הספרדית. זאת הוא עושה על ידי העמדתם על קו הרצף בין התפישה של החתם סופר שהחדש אסור מן התורה, לבין התפישה המסורתית, ששמרה על איזון בין ההלכה כנתונה למשה מסיני, לצורך בשכלולה של ההלכה על מנת לכבוש את המציאות.

לקריאה נוספת

שירה

  • פחד ואת: שירים (תל אביב: טרקלין, תשל"ה 1975)
  • קרוצי חמר: שירים (תל אביב: עקד, תשל"ו 1976)
  • ארבעה משוררים, אנתולוגיה - הוצאת עקד, 1977.
  • באשר אני עומד: שירים (תל אביב: ספרית פועלים, תשל"ט 1979)
  • טורף פרחים: שירים (תל אביב: עקד, 1980)
  • בפינה שאני: שירים (תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ב 1982)
  • חלל נקי (תל אביב: עקד, תשמ"ב 1982)
  • הברה וחול: שירים (תל אביב: עקד, תשמ"ז 1987)
  • מיחל לו (תל אביב: עקד, תשנ"א 1991)
  • גם הים לא כמוני (ירושלים, כרמל, תשס"ט 2009)
  • חדש מפני ישן (דחק לספרות טובה, תל אביב 2015)

מחשבת ישראל

  • סוגיות בעולמו של יצחק מאור (קיבוץ דליה: מערכת, 1997)
  • בין גורל לייעוד: השיח התאולוגי היהודי בארצות הברית (תל אביב: עם עובד, תשס"ג 2003)
  • Between Judaism and Zionism, Leiden: Brill, 2002
  • (יחד עם שולמית ולר) שיחות חולין בתלמוד הבבלי, תל אביב: עם עובד, 2007.
  • אנרכיזם ב"ציון" בין מרטין בובר לאהרן דוד גורדון, תל אביב: עם עובד, 2011.
  • "'שתי דרכי אמונה' - תרומתו ומקומו במפעלו ההגותי של מרטין בובר", חידושים בחקר תולדות יהודי גרמניה ומרכז אירופה, גיליון 2, 17, מכון ליאו בק, תשע"ה.

אודותיו

  • שירת שלום רצבי: מונוגרפיה קטנה: שיחה, מאמרים, מבחר שירים (תל אביב: עקד, 1999).
  • יערה בן-דוד, "רואה ממנו והלאה: שלום רצבי, "הברה וחול" ו"מייחל לו", ‫ אהבה ממבט שני (תשנז) 185-189. ‬
  • עמוס לויתן, "עמוק מני ים", על גם הים לא כמוני, עיתון 77, גיליון 346-7.

קישורים חיצוניים

ראיונות והרצאות וידאו

הערות שוליים

  1. ^ חנה יעוז-קסט, "הצעה לנושא בהוראת שירה – תפיסות דתיות ב'שירה הצעירה': ארבעה מעגלים". פסיפס 17 (1992), עמ' 18-19, פסיפס 53 (2003), עמ' 28-29
  2. ^ קונצרט מיוחד ליום השנה לרצח רבין
  3. ^ היצירה יזכור ליצחק רבין והתבוננות במקורותיה/יזכור ליצחק - תמליל: שלום רצבי, פרקי התבוננות ומקורות -רינה צדקה; אבן יהודה: רכס - פרויקטים חינוכיים, 1999.
  4. ^ "הלכה ואורתודוקסייה: דרכם ההלכתית של הרב בן-ציון מאיר חי עזיאל והרב חיים דוד הלוי", אורתודוקסייה יהודית (תשסו) 471-498, 2006
Journal of Israeli History

Journal of Israeli History (אנגלית: כתב העת להיסטוריה של ישראל) הוא כתב עת העוסק בהיסטוריה של ישראל המודרנית ושל התנועה הציונית, היוצא לאור משנת 1980 בהוצאת ראוטלדג' (Routledge) והמכון לחקר הציונות וישראל באוניברסיטת תל אביב. תחילה נקרא כתב העת "Zionism", אחר כך שונה שמו ל-"Studies in Zionism", וב-1994 קיבל את שמו הנוכחי.

בכתב העת מתפרסמים מאמרים מקוריים של חוקרים בתחומי ההיסטוריה ומדעי החברה, מדעי היהדות ומזרחנות.

עורכת כתב העת היא ההיסטוריונית אניטה שפירא, עורכת המשנה היא פיליפה שמרת. חברי המערכת הם: פרופ' דן לאור, פרופ' מנחם מאוטנר, פרופ' יוסף מאלי, פרופ' אשר ססר ופרופ' שלום רצבי.

אברהם שפירא (פצ'י)

אברהם שפירא (פצ'י) (נולד ב-1935 בחיפה) הוא עורך והיסטוריון תרבותי, מורה, חוקר ומנהיג תרבותי, ממובילי "חוג שדמות" לגיבוש זהות יהודית-חילונית.

אהרן דוד גורדון

אהרן דוד גורדון (בכתיב יידי: גאָרדאָן; בכתב רוסי: Аарон Давид Гордон; ו' בסיוון ה'תרט"ז, 9 ביוני 1856 – כ"ד בשבט ה'תרפ"ב, 22 בפברואר 1922), הידוע בכינויו א"ד גורדון (מבוטא לעיתים על דרך הרוסית: אָה-דֶה גורדון), כונה "הצדיק החילוני". גורדון היה פעיל בתנועה הציונית ואף השתתף בקונגרס הציוני; חלוץ ופועל חקלאי, הוגה ומורה-דרך לחלוצים ולחלוצות בתקופת העלייה השנייה והעלייה השלישית, מנהיג לא מוכתר של מפלגת "הפועל הצעיר" בארץ ישראל, מייסד תורת-מוסר שבחייו ולאחר מותו כונתה על ידי בני דורו "דת העבודה".

אמתא דבי רבי

אַמְּתָא דְּבֵי רַבִּי (מארמית: שפחה של בית רבי) היא דמות תלמודית, שפחה בבית רבי יהודה הנשיא. השפחה מתוארת בתלמוד כחכמה ובעלת ידע, חכמי התלמוד נהגו בה כבוד ואף למדו מדבריה במספר מקרים.

אנא בכוח

אָנָּא בְּכֹחַ הוא פיוט הנאמר בתפילת שחרית לאחר פרשת הקורבנות, וברוב הקהילות גם כחלק מקבלת שבת, וכן לאחר ספירת העומר הנמשכת שבעה שבועות, כאשר שש התיבות (המילים) של כל אחת משבע השורות מסמלת יום בספירה, ואת היום השביעי של הספירה מסמלים ראשי התיבות של השורה הנאמרת באותו 'שבוע' כלומר באותן שבעה ימי ספירה.

אנטי-ציונות

אנטי-ציונות הוא מונח מורכב ורב-פנים, שמשמעותו התנגדות לתנועה הציונית. אנטי-ציונות הייתה חלק מהמערך הרעיוני של תנועות חברתיות ופוליטיות רבות, לדוגמה בברית המועצות ובמדינות ערב. כיום נעשה שימוש במונח זה גם בשיח הפנים-ישראלי. לאחר הקמת מדינת ישראל נעשה שימוש במונח גם כציון מביע התנגדות לקיומה, אך גם כהתנגדות להיותה מדינה יהודית.

בן-ציון מאיר חי עוזיאל

הרב בן-ציון מאיר חי עוּזיאל (י"ג בסיוון ה'תר"ם, 23 במאי 1880 - כ"ד באלול ה'תשי"ג, 4 בספטמבר 1953) היה הראשון לציון והרב הראשי הספרדי הראשון של מדינת ישראל. אחד הרבנים הבולטים במחצית הראשונה של המאה העשרים.

ברית שלום

ברית שלום הייתה תנועה יהודית שהוקמה בשנת 1925 על ידי קבוצת אינטלקטואלים יהודיים, ודגלה בהקמת אוטונומיה דו-לאומית שבה יהנו הערבים והיהודים משוויון זכויות מלא תחת המנדט הבריטי, במטרה להביא להקמת מדינה דו-לאומית עצמאית בארץ ישראל. חברי ברית שלום ראו חשיבות לאומית רבה בתחיית התרבות העברית והתרבות הערבית כאחד, כדי ליצור הבנות המבוססות על המכנה המשותף ההיסטורי בין התרבויות.

דובי זלצר

דב (דוּבִּי) זֶלצֶר (נולד 26 בינואר 1932, ביאשי, רומניה) הוא פסנתרן, מנצח, מלחין ומעבד ישראלי. חתן פרס ישראל לזמר עברי לשנת ה'תשס"ט.

חיים באר

חיים באר (רכלבסקי; נולד ב־9 בפברואר 1945) הוא סופר ומשורר ישראלי, פרופסור אמריטוס לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון.

יוסף חיים ברנר

יוסף חיים בְּרֶנֶר (י"ז באלול תרמ"א, 11 בספטמבר 1881, נוביה מליני, נפת סוסניצה, פלך צ'רניגוב, האימפריה הרוסית (כיום נפת בּוֹרְזְנָה, מחוז צ'רניהיב באוקראינה) – כ"ד בניסן תרפ"א, 2 במאי 1921, יפו), מחלוצי הספרות העברית המודרנית, הוגה, פובליציסט ומנהיג ציבור. נודע במספר שמות עט, כגון בר יוחאי, ח.ב. צלאל, י.ח.ב., ויוסף חבר. בנוסף לשכלולים וחידושים ספרותיים, ברנר קנה לעצמו מוניטין בגין אורח חייו הסגפני ואומץ לבו לצאת נגד המוסכמות, הניכר באמרות ייחודיות כגון "אף על פי כן" ו"זכות הצעקה". תכונות אלו, יחד עם מותו הטרגי בפרעות תרפ"א, יצרו סביבו הילה שהפכה אותו לדמות כמעט אגדתית בתולדות הספרות והתרבות של ארץ ישראל.

ישראל (כתב עת)

ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל - היסטוריה, תרבות, חברה הוא כתב עת מדעי בעברית. החל משנת 2002 בהוצאת "המכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים ויצמן" בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב.

"ישראל" החל את דרכו לאחר שנסגר כתב העת הציונות. הוא יוצא לאור בדרך כלל פעמיים בשנה. עורכי "ישראל" הסבירו כי בכתב העת החדש תפיסת עולם חדשה ואינטרדיספלינרית לחברה הישראלית על היבטיה השונים, בתחומי הסוציולוגיה, ספרות, מגדר, אמנות, יחסי חוץ ועוד.

הגיליון הראשון שיצא באביב תשס"ב, 2002, נערך על ידי ד"ר שלום רצבי. עורכו של כתב העת הוא ד"ר מאיר חזן.

בכריכה של כל חוברת מוצגת יצירת אמנות של אמן ישראלי.

מיכה יוסף ברדיצ'בסקי

מיכה יוסף בִּן גָּרְיוֹן (בֶּרְדִיצֵ'בְסְקִי) (בכתיב יידי: בערדיטשעווסקי; בכתב רוסי: (Бин-Горион) ‏Миха Йосеф Бердичевский) ‏(19 באוגוסט 1865, מז'יבוז', חבל פודוליה, האימפריה הרוסית – 18 בנובמבר 1921, ברלין, גרמניה) היה סופר והוגה דעות עברי אשר טבע דפוסי כתיבה חדשים בספרות העברית, קרא לשינוי ערכים בתפישת היהדות ותבע השתחררות מהדוגמה ששלטה בדת, במסורת ובהיסטוריה הלאומית היהודית. כתב בעברית, ביידיש ובגרמנית. בין יצירותיו הידועות: "מחניים", עורבא פרח", "קלונימוס ונעמי", "מרים" ועוד.

מרטין בובר

מרטין (מרדכי) בּוּבֶּר (Martin Buber;‏ 8 בפברואר 1878, ה' באדר א' תרל"ח, וינה – 13 ביוני 1965, י"ג בסיוון תשכ"ה, ירושלים) היה חוקר ופילוסוף, מעבד מעשיות ומחנך ישראלי יהודי יליד אוסטריה.

עיקר כתביו של בובר עסקו בתודעה דתית, ביחסים בין-אישיים ובענייני קהילה. מפעליו המרכזיים היו איסוף וסיפור מחדש של מעשיות חסידיות, תרגום התנ"ך לשפה הגרמנית ופיתוח משנתו הדיאלוגית. בובר השפיע ותרם רבות לעיסוק במדעי הרוח ומדעי החברה, ובעיקר למחקר בתחום הפסיכולוגיה החברתית, הפילוסופיה החברתית והאקזיסטנציאליזם הדתי.

בובר השתייך לציונות הרוחנית והיה פעיל מאוד בקהילות יהודיות וחינוכיות בגרמניה ובישראל. כמו כן, הוא היה תומך נלהב במדינה דו-לאומית ליהודים ולערבים בארץ ישראל, וחבר בתנועת ברית שלום. בובר ידוע מאוד גם במשנתו האנרכיסטית, והסוציאליסטית.

עיונים

עיונים - כתב עת רב-תחומי לחקר ישראל, שעד שנת 2017 נקרא עיונים בתקומת ישראל, הוא כתב עת מדעי רב-תחומי, המתפרסם מאז 1991 על ידי הוצאת הספרים של מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. כתב העת פועל באמצעות ביקורת עמיתים ומשמש במה אקדמית מרכזית ומוקד למחקרים ופולמוסים בתחום של לימודי מדינת ישראל והיסטוריה של הציונות.

כתב העת יוצא לאור בשתי סדרות:

הראשונה היא מאסף חצי-שנתי של מאמרי מחקר המתמקדים בחברה היהודית המודרנית, בחברה הישראלית ובמדינת ישראל. המאמרים בגיליונות אלה עוסקים במגוון רחב של תחומים, כגון היסטוריה, סוציולוגיה, פילוסופיה, מדע המדינה, כלכלה, תרבות, גאוגרפיה, אמנות, מגדר ועוד.

הסדרה השנייה היא נושאית; כל אחד מהגיליונות של סדרה זו מוקדש לנושא אקטואלי משמעותי, בתוך תחומי העניין של כתב העת. מגמתה של הסדרה הנושאית היא להעלות לדיון נושאים מרכזיים בחברה הישראלית תוך העמקת השיח הציבורי ויצירת במה לשיח אקדמי עמוק.את כתב העת ייסד העורך ד"ר פנחס גינוסר. כיום עורכים אותו פרופ' עופר שיף ופרו' אבי בראלי, אורנה מילר משמשת כעורכת המשנה. חברי המערכת הם: אבנר בן עמוס, אבי בראלי, דני גוטוויין, מנחם הופנונג, נסים ליאון, קובי פלד, פולה קבלו, קימי קפלן, אילנה רוזן שלום רצבי ועופר שיף. החל משנת 2010 כתב העת נגיש באינטרנט.

פעמים

'פעמים' הוא רבעון בין-תחומי לחקר קהילות ישראל במזרח, היוצא לאור מטעם יד יצחק בן-צבי החל משנת 1979. המאמרים ב'פעמים' עוסקים בנושאים מגוונים הקשורים לקהילות היהודיות בספרד, באגן הים התיכון ובמזרח. בחלק מן הגיליונות המאמרים מוקדשים לנושא מרכזי אחד. עד היום (חורף תשע"ט) התפרסמו 155 גיליונות. מייסד כתב העת ועורכו הראשון היה יצחק בצלאל (1994-1979). אחריו ערכו את כתב העת שלום רצבי, דוד מלכיאל ואבריאל בר-לבב. מזכיר המערכת הראשון ואחר כך עורך המשנה היה מיכאל גלצר (2013-1979). כיום עורך את כתב העת יאיר עדיאל.

צבי הירש קלישר

הרב צבי הירש קלישר (ח' בניסן תקנ"ה - ה' בחשוון תרל"ה ; 1795–1874), היה רב בעל השכלה רחבה בתחומים רבים, שנמנה עם מבשרי הציונות ונודע בעיקר בתמיכתו הנועזת ברעיון העלייה לארץ ישראל וחידוש ההתיישבות בה. רעיונותיו שימשו בסיס להקמת תנועת חובבי ציון.

בניגוד לתפיסה המסורתית, שהאמינה בציפייה סבילה לגאולה מן השמים, קרא קלישר לפעולה יזומה והאמין כי "מעט מעט תבוא גאולת ישראל". לפי תפיסתו, ההתיישבות בארץ וקיום המצוות התלויות בה יהיו השלב הראשון בגאולה האלוהית. את רעיונותיו העלה על הכתב בספריו ובמאמריו בעיתונות העברית וכן בפגישותיו עם מנהיגי ציבור יהודים ברחבי אירופה. בספרו דרישת ציון שראה אור ב-1862 קרא לעלייה לארץ ישראל, ולחידוש עבודת הקורבנות.

רצאבי

רצאבי הוא שם משפחה יהודי שמשמעותו היא "יוצא רצאב"(ער') - כפר במחוז דמאר שבתימן.

האם התכוונתם ל...

שלום דובער שניאורסון

רבי שלום דובער שניאורסון (כ' בחשוון ה'תרכ"א, 5 בנובמבר 1860 - ב' בניסן ה'תר"פ, 21 במרץ 1920), המכונה "האדמו"ר הרש"ב", היה האדמו"ר החמישי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד־ליובאוויטש (בדורו התקיימו ענפים נוספים של החסידות מלבד ליובאוויטש), שעמד בראשה משנת ה'תרמ"ג (1882) ועד לפטירתו בשנת ה'תר"פ (1920). מייסד ישיבות תומכי תמימים ותורת אמת.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.