שלום עליכם

שלום (בן מנחם נחום) רבינוביץ'יידיש: שלום נחומאָוויטש ראַבינאָוויטש; שלום נחומוביץ' רבינוביץ';‏ 2 במרץ 1859, פריאסלאב, פלך קייב, האימפריה הרוסית13 במאי 1916, ניו יורק), שנודע בשם העט שלום עליכם (ביידיש נהגה Sholem Aleichem),[1] היה מגדולי הסופרים ביידיש.

שלום עליכם
SholemAleichem
לידה 2 במרץ 1859
האימפריה הרוסית (1858-1883) פריאסלאב, האימפריה הרוסית
פטירה 13 במאי 1916 (בגיל 57)
ארצות הברית ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה שלום רבינוביץ'
עיסוק סופר, מוציא לאור, סוחר
לאום יהודי
תחום כתיבה סיפורת (סיפורים ורומנים), מחזות
נושאי כתיבה חיי היומיום היהודיים במזרח אירופה
יצירות בולטות "מנחם מנדל", "טוביה החולב", "מוטל בן פייסי החזן"
sholemaleichem.org
Sholom aleichem 1877
שלום עליכם בצעירותו, 1877
Sholom Aleichem NY card 1889
איגרת שנה טובה עם תמונת שלום עליכם ומשפחתו, 1889

תולדות חייו

שלום רבינוביץ' נולד בעיר פריאסלאב שבפלך קייב, בדרום-מערב רוסיה (כיום אוקראינה) בתחום המושב היהודי. זמן קצר לאחר לידתו עברה משפחתו לעיירה וורונקה (גר'), שם עברו על שלום שנות ילדותו המאושרות. "בוורונקה הקטנטונת עברו עלי שנותי הטובות ביותר" כתב שלום עליכם לי.ח. רבניצקי. העיירה וורונקה שימשה אב טיפוס לעיירתו הבדיונית של שלום עליכם: כתריאליבקה (הגייה ביידיש: Kasrilevke), שהתפרסמה בעולם הספרות על דמויותיה והווי החיים היהודי שלה.[2][3]

כשהגיע שלום רבינוביץ' לגיל 11 נאלצה משפחתו לחזור לפריאסלאב וחייו של שלום השתנו לרעה. אביו הפך מסוחר לבעל פונדק דרכים והילדים נרתמו גם הם לעבודה הקשה של תחזוקת מלון אורחים. זמן קצר לאחר חגיגת בר-המצווה של שלום נפטרה אמו, חיה אסתר, ממגפת הכולירע. אביו נישא לאחר מספר חודשים לאישה אחרת, שהפכה לאם חורגת, אשר מיררה את חייהם של הילדים. "תפקיד גדול נועד לאם החורגת באוטוביוגרפיה של אבי" כותבת בתו, מארי וויפה-גולדברג, "צלה העיק על נעוריו... כאשר גדל, קמו לו בעיות רבות, אבל אף אחת לא העיקה עליו כזאת הקשורה בה".[4] למעשה, יצירתו הספרותית הראשונה של שלום עליכם הייתה מחברת, שכתב בנעוריו, ובה אוסף הקללות של האם החורגת, כשהן מסודרות על פי האלף בית.

את השכלתו רכש בתלמוד תורה, וכבר בגיל 21 פרסם מאמרים וסיפורים קצרים – תחילה בעיתון "המליץ" ולאחר מכן כפיליטונים (מעין איגרות) ביידיש. הוא כתב גם ברוסית ובעברית, אך חלק הארי של יצירתו נכתב ביידיש. הוא הסביר את בחירתו בשם עט, לאחר שכבר פרסם את "צוויי קברים" (מיידיש: שני קברים) בשם 'ראב-וויטש' הרומז על שם משפחתו,[5] בכך שלא רצה שאביו יידע על כתיבת מאמר ביידיש (ייתכן שהיה זה "אסופת קללות של החותנת" מאמר רווי הומור אך גם ביטויים שנחשבו אז בוטים). לפי השערה אחת אביו, נחום מנחם רבינוביץ', היה משכיל שתמך בכתיבה בעברית, והתנגד לכתיבה ביידיש. דעה אחרת גורסת שאביו היה איש דתי, והתנגד לסיפורים בסגנון ההשכלה, או לביטויים בוטים.

שלום רבינוביץ' נישא בשנת 1883 לתלמידה שאותה לימד כמורה פרטי, אולגה, בתו של אלימלך לוויב. רבינוביץ׳ נכנס לעולם העסקים של קייב בעקבות הירושה שקיבל לאחר מות חותנו. בשנים 18881889 ערך והוציא לאור שני כרכים בשם "די יודישע פאלקס-ביבליאטהעק : א בוך פיר ליטעראטור, קריטיק און וויססענשאפט".[6] ("הספרייה העממית היהודית" לספרות, ביקורת ומדע). לשם מיזם ספרותי זה, ריכז רבינוביץ׳ סביבו את מיטב סופרי היידיש של התקופה, וביניהם מנדלי מוכר ספרים, י"ל פרץ, דוד פרישמן, יעקב דינזון ואחרים. הוא ביקש ליישם את רעיון הוצאת רומנים יהודיים כספרי מופת, תוך מתיחת ביקורת על הרומנים הזולים ביידיש שהיו נפוצים מאוד בזמנו. ידועה ביקורתו החריפה בנושא זה על הסופר שמ"ר בחוברת שהוציא ב-1888 בשם שמר'ס משפט, אדער, דער סוד פריסיאזשניק אויף אללע ראמאנען פון שמ"ר (משפטו של שמ"ר, או דין מושבעים על כל הרומנים של שמ"ר).

ב-1890 הפסיד רבינוביץ׳ את רוב הונו בבורסה, ולאחר שנפרעו חובותיו התיישב באודסה, שם פרסם מספר רומנים. ב-1891 החל לכתוב סדרת סיפורי "מנחם מנדל" – סדרת כתבים אשר ליוותה אותו שנים רבות, על אודות סוחר יהודי מרושש שאינו מפסיק להמציא תוכניות ותחבולות שאינן מועילות לו לבסוף במאום.

לאחר מספר שנים חזר לקייב ועסק במסחר. ב-1895 כתב את הראשון בסדרת סיפורי "טֶביֶה החולב" (ביידיש: "טעוויע דער מילכיקער"), על אודות חלבֿן יהודי עממי וּקשה יום המתמרן בין המסורת ושינויי המודרנה בסביבתו. דמותו של טביה, השופעת הומור למרות הקשיים הרבים ואשר ביטאה את הלכי הרוח היהודיים בתחום המושב ברוסיה, הפכה לאחת הדמויות המוכרות של הספרות היידית והכללית, ועליה גם בוסס המחזמר "כנר על הגג". כמו כן, הוסיף לכתוב סיפורים הומוריסטיים קצרים על הווי היהודים, שתרמו לפרסומו הרב.

עקב מהפכת 1905, שכוונה נגד שלטון הצאר ברוסיה והביאה גם לגל פוגרומים גדול ביהודים, היגר חסר כל לארצות הברית ומשם המשיך לנסוע לביקורים תכופים במזרח אירופה. בתקופה זו העניק הרצאות רבות וכתב בעיתונות היידישאית באירופה ובאמריקה, פרסם שני רומנים – "המבול" (ביידיש: "דער מבול") ו"כוכבים תועים" (ביידיש: "בלאנדזשענדע שטערן") – אשר לא זכו להצלחה, וכן מספר מחזות – "הזכייה הגדולה", "האוצר", "קשה להיות יהודי" – שחלקם הוצג רק לאחר מותו. בשנת 1909 אורגנו נשפים לכבודו ובכסף שנצבר נפדו מידי המו"לים הזכויות על יצירותיו. כך נפטר ממצוקותיו הכלכליות שליוו אותו כל חייו.

שלום עליכם חלה בשחפת ובריאותו הידרדרה עוד יותר לאחר מות בנו ב-1915, עד אשר נפטר לבסוף בניו יורק ב-13 במאי 1916. עד 4 ימים לפני מותו עסק בכתיבה, ולא זכה לסיים את ספרו "מוטל בן פייסי החזן". נקבר ב-15 במאי 1916 בבית העלמין היהודי "הר נבו" של רובע קווינס. ההלווייה אורגנה לפי בקשת המשפחה על ידי ראש "קהילת ניו יורק" הרפורמית, הרב יהודה ליב מגנס. השתתפו חזן רפורמי של קהילת מונטפיורי מברונקס והחזן יוסלה רוזנבלט, ששר תפילת "אל מלא רחמים" באחת מתחנות הטקס, בבית הכנסת האורתודוקסי "אוהב צדק", בעוד שבאודיטוריום של משרדי "הקהילה" הרב מגנס הקריא את צוואתו של הסופר המנוח. בבית העלמין קרא קדיש הבן של שלום עליכם, נומה. הסופרים שלום אש ואברהם רייזן, המשורר הסוציאליסטי מוריס וינצ'בסקי והמנהיג הציוני נחמן סירקין הספידו את המנוח. רבבות של יהודים שעמדו או צעדו ברחובות של ברונקס עקבו אחרי התהלוכה והטקסים במנהטן ובברוקלין.[7] "ההלוויה נמשכה יותר מחצי יום" כותב דן מירון, "ולכל אורך דרכה הוציאה לרחובות מאות אלפי יהודים... הלומי צער ושטופי רגש. העיר הגדולה לא ידעה כמעט הלוויה כמותה".[8]

שלום עליכם נטמן ב"הר נבו" בקבורה זמנית, מתוך תקווה כי בהתאם לצוואתו יוכל להיקבר בעתיד הלא רחוק לצד אביו בעיר הולדתו קייב. אולם הנסיבות ההיסטוריות באותו הזמן לא אפשרו זאת, והוא נטמן בשנת 1921 באורח קבע בבית העלמין "הר כרמל" הסמוך.[9]

הסופרת היהודיה-אמריקאית בל קאופמן הייתה נכדתו של שלום עליכם, והרקדנית ברטה ימפולסקי היא נינתו.

יצירתו

יצירותיו של שלום עליכם ניחנו בהומור רב, והן מביעות יחס של חמלה והזדהות עם גיבוריו, אנשי העיירות היהודים, על חולשותיהם ומעלותיהם. בסיפוריו שולבה גם ביקורת סאטירית עליהם, אך היא לרוב מוסווית ואינה נוקבת יתר על המידה. יצירותיו סייעו להעלאת הרמה של הספרות היהודית ונתנו ביטוי לתמורות שחלו בחברה היהודית בת זמנו, להוויי החיים שהיה ונכחד.

דווקא הסופרים הרוסים, הם אלו שקלטו לראשונה שהכתיבה ההומוריסטית-יהודית של שלום־עליכם הייתה דרכו להיחלץ מתהומות היאוש. הם הבחינו בקשר שבין כשרונותיו הגדולים של מחבר לבין אופיו כבן-אדם. הם גם היו הראשונים שכינו את שלום־עליכם "משורר העם" וקלטו את ההומור המיוחד בכתיבתו, שלא היה הומור מופגן ומוחצן של מוקיון, אלא ניסיון אמפתי ופואטי להתגבר על הטרגדיה של החיים היהודיים. המבקר הרוסי אמפיתיאטרוב היה הראשון שכינה את שלום עליכם כסופר שידע לצחוק דרך דמעותיו, "צחוק מתוך דמעות הוא לבני האדם עונג נוגה. אך ייתכן, כי זהו העונג העמוק ביותר על האדמה, ואשרי האיש, שיש בידו לתתו"[12]

ראשון מתרגמיו לעברית היה ישעיהו קרניאל (1942-1881), בן דור המייסדים של המושבה זכרון יעקב. את תרגומי סיפוריו הקצרים של שלום עליכם נהג לשלוח לעיתוניו של אליעזר בן יהודה, "הצבי/האור" ו"השקפה",[13] שם ראו אור בדפוס. בשנת 1917, בעת שכיהן כמנהל סניף בנק אפ"ק בצפת הוציא לאור, ביוזמתו ועל חשבונו, חוברת זיכרון לרגל יום השנה למותו של הסופר ובה כלל קובץ תרגומים מתוך יצירתו.

רבים מכתביו תורגמו לעברית על ידי חתנו, הסופר יצחק דב ברקוביץ (י"ד ברקוביץ), במחצית הראשונה של המאה ה-20. בהמשך תורגמו כתביו של שלום עליכם גם על ידי אריה אהרוני, דן מירון ובני מר.

בין מתרגמיו לרוסית הוא מיכאיל שמבדל.

מיצירותיו שהוצגו בתיאטרון, בקולנוע ושודרו בטלוויזיה

מספריו הנודעים

שלום עליכם בעברית
חוברת מתורגמת של יצירותיו של שלום עליכם. תורגמה והוצאה לאור על ידי ישעיהו קרניאל (עזמות) בשנת 1917.
  • טביה החולב
  • מוטל בן פייסי החזן
  • מנחם מנדל
  • מנחם מנדל בוורשה.[15]
  • סטמפניו
  • יריד (אוטוביוגרפיה)
  • סיפורי רכבת
  • יוסל'ה זמיר
  • אדם ובהמה – מקבץ סיפורים קצרים. (האולר, עלי-כינור, נסתלקו, נפש חיה, צער בעלי-חיים, מעשה באגוזים, הסביבון, הזקן, הברבר החצרוני, מתושלח, כפרות, הנאהבים והנעימים).
  • עירם של האנשים הקטנים
  • מעשה בכלב סירקא
  • סיפורי זעם - מקבץ סיפורים קצרים
  • כתריאלים - מקבץ סיפורים. (עיר הכתריאלים, ברית מצווה, חתונה, היורשים, יש קונה עולמו בשעה אחת, לא עליכם יהודים !, תענית קלה, דרייפוס בכתריאליבקה, געגועים על בית-אבא, הבדיקה, מושב-זקנים, שמואל שמלקיס, כתריאליבקה החדשה).
  • מדברים בעדם - מקבץ סיפורים. (חמישה ושבעים אלף, אדם בעל-קבה, מטעמים של חלב, עצה, הקדירה, אוזים, אילו הייתי רוטשילד, בלא עין-הרע, נחת-אבות, ממבחן הצבא, לא היו דברים מעולם, רופאים, הביתה של עשירים).
  • חיי אדם - מקבץ סיפורים. (ספר ראשון: ימי הילדות, ספר שני: ימי הנערות[16]).
  • חיי אדם - מקבץ סיפורים, (כרך שני). (המשך ספר שני: ימי הנערות, ספר שלישי: ימי הבחרות).
  • ימים טובים - מקבץ סיפורים. (מעבר בוג, אקדמות, בין אדם לחברו, ששים ושמחים, טווי-זהב, אכספרופריאציה של פסח, משלוח-מנות, פסח בכפר, דויד מלך ישראל, הצעיר במלכים, הגלגל חוזר אחורנית, המטאטא, פרקי שיר-השירים.
  • סיפורי מעשיות לילדי ישראל - מקבץ סיפורים. (הדגל, מעות של חנוכה, בבית המלך אחשורוש, בגדי יום טוב, פלשתים, ירק לשבועות, האתרוג, אל סעודת פורים, גלות ערב פסח, גזלנים, לא קם כמשה, אורח לפסח, אסתר, קידלת וקידשת).
  • ארבעה ספורים לילדים : האולר, השעון, הדגל, האתרוג.
  • עירם של האנשים הקטנים - סיפורים מהמאה העשרים.
  • דלים ועליזים אנשים קטנים בעלי השגות קטנות.
  • אשרי, יתום אני
  • המבול, (כתבים).
  • מלה כנגד מלה, (כתבים).
  • סיפורי תוהו.
  • הדגל.
  • מהתלת הדם .
  • סיפורי אלף לילה ולילה - שלוש אלמנות / יוסף .
  • בעיני ילד .
  • אהבה : סיפורים קצרים.
  • השעון הזקן .
  • שיר השירים : רומאן נעורים בארבעה פרקים.
  • מהתלת הדם, (רומן).
  • חיי קיט, (סיפורים ופיליטונים).
  • בחול ובמועד, (סיפורים).
  • יום טוב שהופרה שמחתו.

מיצירותיו ביידיש

  • דאס מעסערל, אילוסטרירט פון נאטע קאזלאווסקי, פארלאג קינדערריגג ביי דעם בילדונגס-קאמיטע פון ארבעטער-רינג ניו-יארק, דריטע אויפלאגע, אקט. 1947, (יצא לאור ב-1939).

הנצחה

ב-1966 הוקם בתל אביב בית שלום עליכם, המשמש מרכז לתרבות היידיש בישראל. כן הוקמו בתי ספר ורחובות על שמו.

בעיר קייב הוצב פסל בדמותו בשנת 1997, וגם במוסקבה בשנת 2001. הרחוב הראשי בבירוביג'ן נקרא על שמו, ורחובות רבים נקראים על שמו בערי ברית המועצות, ביניהם קייב, לבוב, ז'יטומיר, אומן, ומיקולאייב. בשנת 1996 נקראה גם חלקת רחובות בניו יורק "כיכר שלום עליכם" (Sholem Aleichem Place).

בנתניה הוצב ב-2011 פסל של שלום עליכם, מעשה ידי הפּסָל לב סגל, ברחוב שלום עליכם. על שמו רחוב בחיפה.

שירו של נתן אלתרמן, "מכתבו של מנחם מנדל" מהווה הספד שלו לדמויותיו של שלום עליכם בעקבות מאורעות השואה.

Sholem Aleichem Statue in Netanya, Israel

פסל של שלום עליכם בנתניה שהכין הפסל לב סגל.

בול ישראלי לציון 100 שנה להולדתו, 1959 (עיצוב: האחים שמיר).

ראו גם

לקריאה נוספת

אוטוביוגרפיה ועדויות משפחתיות

  • שלום עליכם, חיי אדם, 2 כר, דביר, תש"י
  • בתו, מארי וויפה-גולדברג, אבי, שלום עליכם. ספריית פועלים, 1972
  • חתנו, יצחק דב ברקוביץ ראשונים כבני-אדם: ספורי זכרונות על שלום עליכם ובני-דורו (5 כרכים), תל אביב: דביר, תרצ"ח-תש"ג

ביוגרפיה וביקורת

  • אברהם ליס (עורך), שלום עליכם: חייו בתמונות: זיַין לעבן אין בילד, תל אביב: בית שלום עליכם, תשמ"ט 1988. (אלבום תמונות ופקסימילים עם מבואות ודברי הסבר בעברית, יידיש ואנגלית)
  • כה אמר – אַזוי האָט געזאָגט שלום עליכם: טיפּן, בילדער ווערטלעך און טיַיטשווערטלעך, תל אביב: פֿאַרלאַג י. ל. פּרץ, תשנ"א 1991. (לקט מתוך כתבי שלום עליכם, מסודר לפי נושאים ובלווית מבוא מאת אברהם ליס) (ביידיש)
  • דוד לבקובסקי, שלום עליכם וגבוריו, מבוא - דב סדן, מוציא לאור : שלום, תל אביב, תשי"ט, 1959.
  • שלום עליכם, בריוו: 1879–1916; רעדאַקטאָר: אברהם ליס, תל אביב: בית שלום עליכם, תשנ"ה 1995.
  • חנא שמרוק, עיירות וכרכים, פרקים ביצירתו של שלום עליכם, מאגנס, 2000.
  • חנא שמרוק, שלום עליכם : מדריך לחייו וליצירתו, הקיבוץ המאוחד, 1980.
  • דן מירון, "הצד האפל בצחוקו של שלום עליכם", בספרו הצד האפל בצחוקו של שלום עליכם: מסות על חשיבותה של הרצינות ביחס ליידיש ולספרותה, עם עובד, 2004, עמ' 17–116.
  • אריה אהרוני, שלום עליכם באור חדש, ספרית פועלים, 2002.
  • יצחק בקון, מנדלי – שלום עליכם : בחינה מחודשת, הוצאת המרכז ללימודי יידיש, 1995.
  • כתבי שלום עליכם, עובדו ותורגמו על ידי י"ד ברקוביץ, הוצאת דביר, תשי"ז.
  • אריה אהרוני, שלום לוריא, 'שלום עליכם, תשעים למותו', מדור לזכרו, עיתון 77 311, יוני 2006.
  • ישראל ברטל, 'דמות הלא-יהודים וחברתם ביצירת שלום-עליכם: שלבים בהתפתחות המגעים בין היהודים לסביבתם במזרח אירופה, הספרות, 26 (1978), עמ' 39–71.
  • מפה לאוזן, שיחות באמנות המונולוג של שלום עליכם, תרגם את שבעת המונולוגים וכתב עליהם מאמרים: דן מירון, הוצאת אפיק, 2012.

קישורים חיצוניים

כתביו ברשת

מכתבים

מידע נוסף

הערות שוליים

  1. ^ כך בתעתיק ייִוואָ; הגיית השם משתנה בהתאם לדיאלקטים השונים של השפה.
  2. ^ שלום עליכם, חיי אדם, דביר, תש"י
  3. ^ מארי וויפה-גולדברג, אבי, שלום עליכם, ספריית פועלים, 1972
  4. ^ מארי וויפה-גולדברג, אבי, שלום עליכם, עמ'
  5. ^ [ צווי קברים] דף השער - באתר המרכז הלאומי ליידיש
  6. ^ Di Yudishe folks-bibliothek: a bukh fir literatur, kritik un vissenshaft
  7. ^ קטע מ Jeremy Dauber The Worlds of Sholem Aleichem, Nextbook Press, 2013 מצוטט בtablet 7/10/2013
  8. ^ דן מירוןשלוש הלוויות – שתי תרבויות, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2013
  9. ^ Arthur A. Goren, The Politics and Public Culture of American Jews, Indiana 1999, p. 71;  Mary French, “Mount Carmel Cemetery”, April 10, 2011
  10. ^ מתוך כתבי שלום עליכם, כרך שני - "חיי אדם", תרגום : יצחק דב ברקוביץ, הוצאת דביר, תל אביב, תרצ"ט, 1939, דפוס קואופראטיבי "הפועל הצעיר" בע"מ, תל אביב, פרק: צואת שלום עליכם, עמודים תקפג-תקפז, (המילה צוואה נכתבה על ידי שלום עליכם בכתיב חסר : צואה)
  11. ^ תרגום : י.ד. ברקוביץ,, מהדורה מתוקנת, הוצאת דביר, תל אביב, תרצ"ט, 1939, דפוס קואופראטיבי "הפועל הצעיר" בע"מ, תל אביב, פרק : "ציון על מצבת קברי", עמוד תקצא, וכן החרוט בעברית וביידיש על מצבת קברו בניו יורק
  12. ^ אולגה ליטבק, ‏"בוזוול היהודי": י"ד ברקוביץ' והמצאת "שלום-עליכם", אות 7, סתיו 2017
  13. ^ שלום עליכם, תרגם ועיבד י. קרניאל, נחת מבנים, השקפה, 18 בספטמבר 1908
  14. ^ עירם של האנשים הקטנים, באתר של אופירה הניג
  15. ^ "מנחם מנדל בוורשה", תירגום : אריה אהרוני, הוצאת ידיעות אחרונות, 1977, (229 עמודים)
  16. ^ "ימי הנערות" - תרגום: י"ד ברקוביץ, הוצאת אברהם יוסף שטיבל ה' בע"מ, ברלין - שרלוטנבורג, תרפ"ח, 1928
2 במרץ

2 במרץ הוא היום ה-61 בשנה (62 בשנה מעוברת), בשבוע ה-9 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 304 ימים.

אריה אהרוני

אריה אהרוני (27 באוקטובר 1923 - 13 במרץ 2019) היה סופר, עורך, מתרגם שירה וסיפורת מיידיש, רוסית ואנגלית.

בית שלום עליכם

בית שלום עליכם הוא מרכז לתרבות היידיש שהוקם בתל אביב בשנת 1966, ונקרא על שמו של הסופר היידי הנודע שלום עליכם.

המרכז עורך הרצאות ושיעורים בנושא שפת יידיש ותרבותה, ומקצה מדי שנה מלגות לחוקרים ומלומדים העוסקים ביידיש. במקום אולמי הרצאות, ספרייה, ארכיון של שלום עליכם, חדר העבודה של שלום עליכם, חדרי עיון ואולם תערוכות. כתב העת "דווקא" יוצא לאור בידי בית שלום עליכם.

בני מר

בני מֵר (Mer; בנימין מאיירסדורף; נולד ב-1971 בתל אביב) הוא סופר, עורך, מתרגם מיידיש ועיתונאי ישראלי. ערך, בין השאר, את המוסף "ספרים" בעיתון "הארץ" ואת כתב העת "דווקא", המוקדש ל"ארץ יידיש ותרבותה" בחסות בית שלום עליכם בתל אביב.

דמי חנוכה

דמי חנוכה או מעות חנוכה (ביידיש: חנוכה געלט) הם דמי כיס שעל פי המנהג מחלקים לילדים בחג החנוכה. לרוב נותנים את הכסף הורי הילדים או קרוביהם. יש הנוהגים לתת דמי חנוכה דווקא ביום חמישי של החג.מקור המנהג ביהודים יוצאי אירופה. יש טוענים כי קיים קשר בין התפתחות מנהג דמי החנוכה, ובין מתנות חג המולד שהיו מקובלות באירופה הנוצרית. לפי סקר שבוצע בשנת 2007, 74% מההורים בישראל נותנים דמי חנוכה לילדיהם. שוויים הממוצע עומד על כ-160 שקלים חדשים.בקהילות חסידיות שונות מחלק האדמו"ר דמי חנוכה לילדים. כיום נהוג בדרך כלל לחלק מטבע של חצי שקל או 10 אגורות, נתון בתוך מחזיק מפלסטיק. את המטבעות נהוג לשמור כסגולה.

הסופר שלום עליכם כתב סיפור בשם "דמי חנוכה".

דן מירון

דן מירון (נולד ב-1934 בתל אביב) הוא אחד מחוקרי הספרות העברית וספרות היידיש והמבקרים הבולטים בישראל ובארצות הברית. הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים ופרופסור באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. זוכה פרס ביאליק לחכמת ישראל (תש"ם) ופרס ישראל לחקר הספרות העברית (תשנ"ג-1993).

הומוריסטן

הוּמוֹרִיסְטָן או הומוריסט הוא מי שיוצר יצירות הומוריסטיות. יצירות אלה הן בצורות מגוונות:

ספרים, כגון ספריו של שלום עליכם.

הומורסקות קצרות, כגון אלה של אפרים קישון.

קטעי הומור קצרצרים (משפט או שניים), כגון אלה של יחיאל ספרא.

קומיקס, המשלבים טקסט וציור, כגון יצירותיו של דודו גבע.

יצירות להצגה בתיאטרון, ברדיו, בטלוויזיה ובמופעי סטנד אפ.התמורה המשולמת להומוריסטן בעד יצירתו היא בדרך כלל שכר סופרים. ההומוריסטן מקבל גם תמורה לא חומרית בדמות אהבת הקהל, אהדת הקוראים והערצת הצופים. תמורה זו חשובה לכל האמנים, אך אצל ההומוריסטן נודעת לה משמעות מיוחדת, בשל הלגלוג העצמי המתלווה תדיר ליצירתו.

טוביה החולב

טוֹביה החולב (מיידיש: טֶבֿיֶה/טעוויע דער מילכיקער; תרגום מילולי: "טוביה העוסק במכירת מוצרי חלב") הוא גיבורו של רומן מאת הסופר שלום עליכם שנכתב ופורסם בהמשכים, הפרק הראשון שלו נכתב בשנת 1894. עלילות דמותו של טוביה החולב אף שימשו כבסיס למחזות ולמחזמר.

הרומן פרוס על גבי כמה שנים בסוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים והמרחב בו הוא מתקיים הוא תחום המושב ברוסיה, האזור בו חיו אז יהודי האימפריה. הרומן מתאר מציאות היסטורית עמוסת תהפוכות, שבה נאלצו יהודים רבים לנטוש את בתיהם וכפריהם בעקבות הפוגרומים והגירוש, ולהגר למרחקים. רובם יצאו לאמריקה ולארצות אחרות באירופה.

חרף הרקע העגום של המציאות היהודית בזמנים קשים ודמותו הטראגית של טוביה, היצירה שופעת הומור יהודי עשיר במיטב המסורת של שלום עליכם.

יהדות אוקראינה

יהדות אוקראינה היא קהילה יהודית גדולה במזרח אירופה, באזור התואם לגבולותיה הנוכחיים של אוקראינה.

יהודי אוקראינה סבלו מפוגרומים ואנטישמיות גואה שהגיעה לשיאה במהלך מלחמת העולם השנייה, במהלכה קהילות יהודיות רבות נרצחו והושמדו.

נציגים בולטים של יהדות אוקראינה: רבי מנחם מנדל שניאורסון, הבעל שם טוב, רבי נחמן מברסלב, שלום עליכם, אחד העם, זאב ז'בוטינסקי, יוסף טרומפלדור, גולדה מאיר, לוין קיפניס, חיים הזז, אבא קובנר, אברהם שלונסקי, חיים נחמן ביאליק, אפרים קציר ולוי אשכול.

ישנם 250,000 יהודים החיים באוקראינה נכון לשנת 2013. אליהו בירנבאום, העוקב אחרי מצבן של הקהילות היהודיות בעולם, סבור כי "רוב רובם של כמיליון היהודים (או זכאי חוק השבות) החיים היום לפי הערכות שונות ברוסיה ובאוקראינה, אינם קשורים לקהילה, לבית כנסת או לזהותם היהודית.

יצחק דב ברקוביץ

יצחק דב ברקוביץ (י"ד ברקוביץ; ז' בחשוון תרמ"ו, 16 באוקטובר 1885, סלוצק – י"ז באדר ב' תשכ"ז, 29 במרץ 1967, תל אביב) היה סופר ומתרגם יהודי עברי ויידי.

ברקוביץ היה חתנו של שלום עליכם, ותרגם את מרבית כתביו מיידיש לעברית. יצירתו של ברקוביץ ברובה היא דו-לשונית; נכתבה בגרסה עברית ובגרסה יידית כאחד.

כ"ו באדר

כ"ו באדר הוא היום העשרים ושישה בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ושישה בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

כנר על הגג

כנר על הגג (במקור באנגלית: Fiddler on the Roof) הוא מחזמר המבוסס על סיפורי "טוביה החולב" מאת הסופר היהודי שלום עליכם.

מוטל בן פייסי החזן

"מוטל בן פייסי החזן" (ביידיש: מאׇטל פייסע דעם חזנס) הוא הרומן האחרון של קלאסיקון ספרות יידיש שלום עליכם. חלקו הראשון עוסק בהווי העיירות היהודיות באירופה ובהגירה מערבה, וחלקו השני מתרחש בארצות הברית, שאליה היגרו גיבוריו.

דרך עיניו התמימות של הילד מוטל שהתייתם מאביו וחוויותיו המשעשעות (לפחות מתוך זווית ראייתו הילדית), אנו למדים על חיי הקהילה, שאיפותיהם ומצבם הכלכלי והלאומי של היהודים במזרח אירופה לקראת תחילת המאה ה-20, ועל דרך הטלטלות שעברה על אלו שהחליטו להגר לאמריקה, כדי למצוא את דרכם בעולם החדש.

בפרק ה-18 של החלק השני נקטע הספר עקב מותו של שלום עליכם, שעסק בכתיבת הספר עד ארבעה ימים לפני מותו. על כתיבת פרק זה סיפר שלום עליכם: "אני שוכב לי ושוכב לילה שלם. לישון אינני יכול, המחשבות טורדות ומציקות... מה הטעם לשכב כך? אומר אני לאמא: למה אני שוכב בבטלה? עוד היום רחוק, בבקשה הבי לי את העט ואת תיק הנייר, אכתוב לפחות, הכתיבה נעימה הרבה יותר, ובין כה וכה המחשבות מציקות, אינן מניחות לי... וכך לאט לאט כתבתי פרקים אחדים ממוטל...".

כמרבית ספריו של שלום עליכם, ספר זה נכתב ביידיש, בשם "מאָטל פייסע דעם חזנס". הוא תורגם לעברית לראשונה בידי י"ד ברקוביץ, חתנו של שלום עליכם. תרגומים נוספים לעברית יצאו בידי אוריאל אופק בשנת 1976, בידי אברהם יבין בשנת 1999 ובידי אריה אהרוני בתוך סדרת כל כתביו שבהוצאת ידיעות אחרונות. בשנת 1997, יצא הספר, על ידי הוצאת מאגנס, בלשון המקור במהדורה חדשה, מתוקנת ומלאה, בכתיב מודרני תקני (על פי תקנות ייוו"א).

אחד המשפטים הידועים שמרבים לצטט מתוך הספר, הוא המשפט של המספר, מוטל, שאביו פייסי החזן זה עתה נפטר: "אשרי יתום אני!" (במקור: ""מיר איז גוט — איך בין אַ יתום") הסמיכות שבין האסון שאירע לגיבור (מות אביו) וה"אושר" שכביכול מתואר - כאילו מרמזים על סמיכות הכאב והצחוק בכל כתביו של המספר, שלום עליכם. מבחינה ההגדרה של תורת הספרות, המשפט מהווה דוגמה קלאסית לאוקסימורון - צירוף של שני חלקי משפט שמתנגדים זה לזה לתוך משפט אחד.

מכתבו של מנחם מנדל

מכתבו של מנחם מֶנְדֶל הוא שיר של נתן אלתרמן, בו מתייחס המשורר למאורעות השואה באירופה, ופורסם במסגרת "הטור השביעי" בעיתון "דבר" ב-9 במרץ 1945. השיר פורסם לקראת סוף המלחמה, וקדמו לו שירים נוספים העוסקים בנושא, כשהבולט בהם הוא "מכל העמים".בשיר מופיעה תגובתו של אלתרמן למשמע הבשורות המרות על גורל יהדות אירופה, וזאת שוזרת את אסונו של העם היהודי בדמויותיו המוכרות של הסופר היידי הידוע שלום עליכם. אלתרמן ניסח את השיר כמכתב אחרון או צוואה ששולח מנחם מנדל, גיבור ספרו של שלום עליכם, לאשתו שיינה שיינדל. בכך המשיך כביכול את מכתביו של מנחם מנדל לאשתו באותו סגנון אירוני שכתב שלום עליכם, אולם בהבדל מרכזי: אלתרמן המית ביצירתו את מנחם מנדל, והמת הוא המדבר בשיר ("כך הלכתי חיים כך שוכב אני מת, כי דמותי, כך אומרים, היא בת נצח"). הוא מוסיף ומספיד בשיר זה דמויות נוספות של שלום עליכם: "טוביה מת, ומת מוטל בן פייסי החזן... ועל שלג נח סטמפניו, קט ויחף... וגם טופ'לה נח, טו טו ריטו התם" (סטמפניו, גיבור הנובלה הנושאת שם זה, והילד טופל'ה טוטוריטו, גיבור הסיפורים "האולר" ו"הדגל").

בהספידו את הדמויות הספרותיות שזוהו כל כך עם יהודי מזרח אירופה, ביכה אלתרמן לא רק את רצח היהודים בשואה, אלא גם את חורבן תרבותם העשירה, בייחוד תרבות היידיש, כמו הספרות והשירה היידית העשירה, וכן הספיד את העיירה היהודית הישנה, השטעטל, על אורח חייה ואנשיה.

על פי מבקרת הספרות עינת יקיר, גם שפת השיר היא רבת משמעות. במותן של הדמויות, נכחדה גם היידיש, השפה שבה הן נוצרו, והן נבראו מחדש בצלם העברית. "בשירו של אלתרמן מדברים פתאום כולם עברית, והמעבר הזה אפשרי רק במחיר מותם".בפרסום המקורי כלל השיר ארבעה עשר בתים, אולם בגרסה שפרסם אלתרמן כשאיגד מבחר משירי הטור השביעי בשנת 1948 השמיט את הבית העשירי וערך מספר תיקונים קלים.

לחן לשיר נכתב בידי משה וילנסקי.

שבעה מתוך בתי השיר הולחנו והוקלטו בשנת 1974 על ידי שלמה ארצי לאלבום "לכל החברים מהמסע מים אל ים", אלבום שהושפע ממלחמת יום הכיפורים.

סטמפניו

סטֶמפֶּניוּ (ביידיש: סטעמפעניו) הוא רומן קצר של שלום עליכם.

שלום עליכם כתב אותו ב-1888 ושלח אותו בצירוף מכתב למנדלי מוכר ספרים אותו העריץ. הוא מודיע לו שזה הרומן היהודי הראשון שלו והוא שונה מהרומנים של עמים אחרים בכך שהוא מתאר את החיים היהודים השונים בתנאים, מנהגים והרגלים משאר אומות העולם.

הרומן מסתמך על דמותו של הכליזמר יוסל'ה דרזנר (1822–1879) שסיפורים רבים סופרו עליו בקשר לנגינתו המהפנטת ויכולתו לכבוש את ליבן על נשים חסודות, בתולות ונשואות.

לפי שלום עליכם, כוונתו הייתה ליצור ברומן שלושה טיפוסים או גיבורים ראשיים: סטמפניו וכינורו, רוחל'ה-בת ישראל תמימה המתאהבת בו ופריידל-אשתו התגרנית של סטמפניו.

סטמפניו - בן ממשיך לשושלת כליזמרים מהכפר סטמפני, שסבו הכיר אישית את הכנר הגדול פגניני. בגיל חמש עשרה עזב את הבית והקים להקה (קאפעליע) שנסעה וניגנה בחתונות ובחגיגות בערים ובעיירות ושימעה יצא למרחוק בעיקר בגלל נגינתו של סטמפניו. נשים חסודות נמשכו אליו בזכות נגינתו ולשונו החלקלקה וכמעט בכל מקום השאיר אחריו אהבות אומללות עד שנתקל בפריידל.

פריידל - "אשה קוזק". סטמפניו חתם לה על תנאי אירוסים והבטיח לה לחזור לאחר שבועיים. היא לא ויתרה, מצאה אותו באחת העיירות והכריחה אותו להתחתן אתה. את הכסף שהוא מרוויח היא אוגרת אצלה, פותחת בנק פרטי להלוואות וסוחרת בתכשיטי אלמוגים.

רוחל'ה - נישאה בשידוך למוישה-מנדל, בנם היחיד של אייזיק-נפתלי ודְבוֹסי-מלכה. ממש בור שומן, חלום שנתממש. בעלה מבלה את רוב זמנו בישיבה ואינו מתייחס אליה. אין פלא לפיכך שהיא נופלת בקסמו של סטמפניו.שלום עליכם לא מקצין את הרומן. לאחר שרוחל'ה נפגשת באופן אסור עם סטמפניו ועומדת ליפול ברשתו היא רואה בדמיונה את חברתה חיה-אטל שארוסה בניומין זנח אותה ונישא לאחרת. רוחל'ה בורחת לבעלה ומשכנעת אותו להפסיק לגור עם הוריו. הזוג עובר ליהופץ (קייב) שם הם מתחילים חיים חדשים ונולד להם בן.

הרומן תורגם על ידי יצחק דב ברקוביץ וב-1997 הופיע תרגום עדכני יותר של אריה אהרוני.

סטמפניו הועלה בתיאטרון הבימה ב-1972 בעיבודו ובבימוי של שמואל בונים עם מוזיקה של דובי זלצר. בתפקידים הראשיים שיחקו נסים עזיקרי בתפקיד סטמפניו ולבנה פינקלשטיין בתפקיד רוחל'ה. ההצגה הועלתה 37 פעם בלבד.

בשנת 1989 הוקרן בערוץ הראשון סרט בשם "סטמפניו", בבימויו של דן וולמן, ובכיכובם של אביטל קורמן, עמוס שוב, טל קרסלניק ורות פרחי.

התיאטרון הקאמרי העלה את ההצגה ב-2012 בצורת עיבוד חפשי לרומן על ידי עדנה מזי"א ובבימויה (בשיתוף יחזקאל לזרוב שיצר גם את הכוריאוגרפיה למחזה). בתפקידים הראשיים השתתפו יחזקאל לזרוב בתפקיד סטמפניו ורונה לי שמעון בתפקיד רוחל'ה.

ספרות יידיש

ספרות יידיש היא הספרות היפה אשר נוצרה בשפת היידיש. נהוג לחלק את התהוות ספרות היידיש לשלושה שלבים עיקריים: ספרות יידיש קדומה; ספרות משכילית וספרות חסידית; וספרות יידיש מודרנית. קשה אמנם לתחום במדויק את גבולות התקופות הללו, אך באופן כללי ניתן לומר כי המונח "ספרות יידיש קדומה" מתייחס ליצירות שנוצרו החל במאה ה-13, בסמוך לאחר היווצרותה של השפת היידיש עד 1780; ספרות משכילית וספרות חסידית – משנת 1780 ועד סוף המאה ה-19; וספרות יידיש מודרנית – מן המחצית השנייה של המאה ה-19 ועד לימינו.

רבבה (מספר)

רְבָבָה - 10,000 - היא המספר הגדול ביותר שיש לו שם עברי משלו.

המילה "רבבה" מופיעה כבר במקרא. בספר יונה ובספרי המקרא המאוחרים מופיעה גם הצורה רִבּוֹא.

מספרים גדולים יותר מוצגים במכפלה של רבבה, למשל "וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ: אֲחֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה" (ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ס'). ביטויים כגון זה שכיחים בלשון חז"ל, בדרך כלל בדרך הגזמה. כך למשל מופיע בפיוט "נשמת כל חי" הנאמר בפסוקי דזמרה של שבת - "ואלו פינו מלא שירה כים, ולשוננו רנה כהמון גליו... אין אנחנו מספיקים להודות ... על אחת מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות הטובות שעשית עם אבותינו ועמנו". הביטוי "ריבוא רבבות" או "ריבוא ריבואות" (שהוא מאה מיליון) שכיח בקבלה, וגם בספרות העברית של המאה התשע-עשרה (שלום עליכם כותב על גיבור סיפורו שימלה, שהוא "גביר אדיר בעל ריבוא רבבות").

הביטוי רבבה מופיע גם כאשר דוד מכה את פלשתים והנשים אומרות "הכה שאול באלפיו, ודוד ברבבותיו" (ספר שמואל א', פרק י"ח, פסוק ז').

שטעטל

שטעטל (יידיש: עיירה; מבוטא "שְטֶטְל" או "שְטֵייטְל") או העיירה היהודית הייתה צורת היישוב הטיפוסית של יהדות מזרח אירופה, בטריטוריות שהשתייכו בעבר לאיחוד הפולני-ליטאי, עד מלחמת העולם הראשונה. עיירות אלה היו פזורות בכל רחבי המרחב מליטא עד רומניה, כשבכל אחת חיים בין מאות אחדות לאלפי תושבים. בממוצע, כמחצית מאוכלוסייתן הייתה יהודית. השפה המדוברת בקרב היהודים הייתה יידיש, והתושבים ניהלו אורח חיים מסורתי בשילוב מאפייניהם ומנהגיהם הייחודיים. עיירות נעקרו כמעט כולן סביב מלחמת העולם הראשונה, עקב הגירה המונית לארצות הברית ולמערב, החורבן והפליטות בימי המלחמה, הטבח ההמוני של יהודים במלחמת האזרחים הרוסית ומתן שוויון זכויות בברית המועצות ובפולין העצמאית שהניע גל הגירה גדול לערים. השטעטלים נזכרים כיום כסמל ליהדות מזרח אירופה שחלפה מן העולם.

שלום עליכם (פיוט)

"שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם" הוא פיוט ביהדות, שנאמר או מושר בליל שבת לפני הקידוש וסעודת ליל שבת. בפיוט פונים למלאכים שבאו אל הבית, מברכים אותם ומבקשים את ברכתם.

צוואת שלום עליכם[10]
צואת שלום-עליכם

(אבקש לפתוח ולפרסם ביום פטירתי, שלום-עליכם).

י"א תשרי ה'תרע"ו, ניו-יורק.

היום, מחרת יום-הכפורים, עת תקופת שנה חדשה החלה ואסון גדול קרה את ביתי - מת בני בכורי מישה (מיכאל) רבינוביץ' והוריד אתו אל קברו חלק מחיי, גמרתי בלבי לחזור ולכתוב מחדש את צואתי, אשר כתבתיה בשנת 1908, בימי חליי בגרוי (איטליה), - בריא ושלם ומתוך דעה צלולה אני כותב את דברי הצואה הזאת, ובה עשרה סעיפים :

א. בכל מקום אשר אמות אל ישכיבוני בקברות רמי-המעלה, מיחסים או גבירים, אלא דווקא בין המוני היהודים בעלי-המלאכה, בתוך עמי, והייתה המצבה, אשר יקימו אחרי-כן על קברי, לכבוד ולתפארת לקברים הדלים סביבותי, והקברים הדלים יפארו את מצבתי, כאשר כן פארו המוני-העם התמימים והישרים את סופרם בחייו. -

ב. שום שבחים ותהלות ומורה-מורנו אל יחרתו על מצבתי, זולת שם "שלום-עליכם" מצד אחד וזולת הכתבת היהודית, הרצופה פה, מצד שני. -

ג. שום וכוחים וחלוקי-דעות בין חברי, אשר יאמרו להשאיר לי שם-עולם, להקים לי מצבת-זיכרון בניו-יורק וכיוצא בזה, אל יעוררו : לא אוכל לנוח בשלום על משכבי, אם חברי ישעו בדברי-שטות. הטובה מכל מצבות-הזיכרון תהיה לי זאת אם יקרא העם בספרי ואם ימצאו בין עשירי עמנו מוקירי-ספרות, אשר יקומו להוציא לאור ולהפיץ ברבים את כתבי, בין אלה הכתובים בלשון יהודית, ובין אלה המתרגמים לשאר לשונות, ובזה יספיקו בידי העם לקרוא ובידי בני משפחתי-לחיות חיי כבוד. אם לא זכיתי, או לא הייתי כדאי, למוקירי ספרות בחיי, אולי אזכה להם אחרי מותי. נפטר אני מן העולם מתוך אמונה שלמה, כי העם לא יעזוב את יתומי'. -

ד. על קברי, ואחר כך במשך כל השנה, וביום-הפטירה בשנים הבאות, יקרא קדיש אחרי בני יחידי, אשר נשאר בחיים, וגם חתני, אם יהיה רצונם בכך. ואם לא יהיה חפצם בזה, או לא תהיה שעתם פנויה, או הדבר יהיה בנגוד להשקפתם על ענייני אמונה ודת, הרשות בידם לצאת ידי חובתם רק בזה, אשר יתאספו כלם, הם ובנותי ונכדי, וגם ידידי אנשי-שלומי בתוכם, ויקראו את דברי הצואה הזאת, וגם יבחרו ספור אחד מספורי-המעשיות שלי, מאלה המבדחים ביותר את הדעת, ויקראוהו בכל לשון שהם שומעים יותר, ומוטב שיזכר שמי ביניהם מתוך שחוק משלא יזכר כלל. -

ה. ענייני האמונות והדעות של בני ובני-בני מסורים ללבם, ורק את שרש-גזעם היהודי אבקש מהם לשמור, אלה מבני, אשר ימאסו בגזעם ויעברו לדת אחרת, והיה הדבר לאות, כי נעקרו משרשם ונשלו מעל משפחתם ומחו את שמם מצואתי - ואין להם חלק ונחלה בתוך אחיהם. -

ו. כל אשר רכשתי, הן בכסף מזמן-אם מין זה ימצא ברשותי-והן בספרים, אלה אשר נדפסו ואלה אשר בכתובים, הן בלשון יהודית והן בשאר לשונות (מלבד אלה שתרגמו ללשון עברית), שיך לאשתי הודל בת אלימלך, היא אולגה רבינוביץ', ואחרי מותה יעבור לבני בחלקים שוים : לבתי חיה אסתר (ארנסטינה) ברקוביץ', לבתי שרה (ליאלי) קויפמאן, לבתי נעמי (אמה) רבינוביץ', לבתי מרים (מארוסי) רבינוביץ' ולבני נחום (נומה) רבינוביץ'. ואשר לכתבי בלשון עברית, הרי הם שיכים למתרגם האמן, לחתני י.ד. ברקוביץ', ולבתו לנכדתי תמר (תמרה), - והייתה זאת נדוניה לה, הפרי אשר יביאו מחזותי, הן ברוסיה והן באמריקה, חציו יהיה ליורשי וחציו יהיה מנח על שם נכדתי בלה בת מיכאל ושרה קויפמן - והייתה זאת נדוניה לה. -

ז. מכל ההכנסות, המנויות בסעיף הקודם, יפרש בשביל הקרן לסופרי ישראל (הכותבים יהודית והכותבים עברית), אם יגיעו לסכום של חמשת אלפים רבל לשנה,-חמישה אחוזים ממאה, ואם ההכנסה תגדל מחמשה אלפים רבל-יפרשו עשרה אחוזים ממאה (למשל : מן 6,000 רבל -600, מן 7,000 -700, מן 800-8,000 וכוליה). אם לעת ההיא תתקים קרן כזאת פה באמריקה, או שם באירופה, יסלקו האחוזים לקרן, והקרן תעשה בהם לפי תקנותיה. אך אם קרן כזאת לא תהיה אז, או אולי תהיה קרן אשר לא תתאים לרצוני, האמור בראש הסעיף הזה, יחלקו האחוזים בין סופרים נצרכים על ידי יורשי עצמם, לפי הסכם כלם. -

ח. אם לא יהיה ספק בידי להציב מצבה על קבר בני מיכאל (מישה) רבינוביץ', שמת זה-עתה בקופנהגן, יעשו זאת יורשי ביד רחבה, וביום-פטירתו, מדי שנה בשנה, יקרא קדיש אחריו ויחלקו ח"י כתרים צדקה לעניים. -

ט. שאלתי, כי יורשי יסדרו את ענייני חייהם בדרך זו, אשר כתבי ומחזותי לא ימכרו לצמיתות, לא פה באמריקה ולא שם באירופה, אלא ישתדלו לחיות על הכנסתם כל הימים, אשר ימצאו ברשותם לפי חקי המדינה, להוציא, אם תגיע עת כזאת, או ימצא איש שוטה כזה, אשר יואיל לשלם במחיר הזכות סכום גדול כל-כך, שיספיק לכלכלת המשפחה, אז יועצו היורשים ביניהם, ואם רבם יסכימו, יחלקו את המזמנים ביניהם חלק כחלק, ככתוב בסעיף ו', וקדם כל יפרישו את תרומת עשרת האחוזים לקרן הספרות היהודית, ככתוב בסעיף ז'. -

י. שאלתי האחרונה מהבאים אחרי ובקשתי מבני : לשמור מכל משמר על האם, לפאר את ימי זקנתה, להמתיק את חייה המרים, לרפא את מחץ לבה השבור, לא לבכות אחרי, אך להפך- להזכיר את שמי מתוך שמחה, והעקר - לחיות בשלום איש עם אחיו, לא לנטור שנאה זה לזה, לעזור איש את אחיו בשעת הדחק, לזכור לפעמים את בני המשפחה, לרחם את העני, ובימי טובה לשלם את חובותי, אם יהיו כאלה אחרי. בני! יכבד ביניכם שמי היהודי, אשר רבות עמלתי בו, ואלהי השמים יהי בעזרכם. אמן.


שלום בן מנחם נחום רבינוביץ' שלום-עליכם

ציון על מצבת קברי
מתוך כתבי שלום עליכם, כרך שני, "חיי אדם"[11]
תרגום לעברית
מאת י.ד. ברקוביץ
מקור ביידיש
מאת שלום עליכם
תרגום מילולי
איש יהודי פשוט היה, דא ליגט א איד א פשוטיער פה טמון יהודי פשוט
יהודית כתב, לשמח געשרייבען אידיש-דייטש פאר ווייבער כתב תרגום-יידיש לנשים
לבב המון העם ונשיו- און פאר פּראסטן פאלק האט ער געווען ועבור המון העם הריהו
פה נטמן סופר מבדח. א הומוריסט א שרייבער סופר מצחיקן
כל הימים לצון חמד די גאנצע לייבען אומגעלאזט במשך כל חייו
עלי עולם ועל יצוריו, געשלוגען מיט דער וועלט כפרות סובב את העולם ככפרות
כל העולם עשה חיל - די גאנצע וועלט האט גוט גמאכט כל העולם הצליח
רק הוא נמק ביסוריו. און ער - אוה ועה - גווען אוף צרות והוא אוי ואבוי היה בצרות
ועת העולם מלא שחוק פיו, און דווקא דעמאלט ווען דער עולם האט געלאכט ודווקא בזמן שהקהל צוחק
צהל, מחא לו כפים, גקלוטשט און פלעג זיך פלעהן מוחה כפיים ומכה על ירך
בכתה נפשו במסתרים - דאט ער גקראנקט דאס ווייס נאר גוט אזי נחלה ורק האל יודע
עד אל עליון בשמים ! בסוד, אז קיינער זאהל ניט זייען. בסוד כך שאיש לא יראה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.