שלום וסטפליה

שלום וסטפליה, הידוע גם כהסכמי מינסטר ואוסנבריק, הוא כינויה של סדרת ההסכמים שהביאו לסיום מלחמת שלושים השנה ומלחמת שמונים השנים ואשר הכירו "רשמית" בפרובינציות המאוחדות של ארצות השפלה ובקונפדרציה השווייצרית. הסכמי וסטפליה נחתמו ב-24 באוקטובר 1648, בנוכחות פרדיננד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, יתר הנסיכים הגרמניים, צרפת ושוודיה.

הסכם השלום הספרדי-הולנדי, שסיים את מלחמת שמונים השנה שהתחוללה בין שתי המדינות, נחתם ב-30 בינואר 1648, ואילו הסכם הפירנאים, אשר הביא לסיום מעשי האיבה בין ספרד וצרפת, נחתם אחת-עשרה שנים אחר כך, לאחר ניצחון הצרפתים בקרב החוליות (דונקירק).

תוצאות הסכמי וסטפליה היו רחבות היקף. בין היתר, ארצות השפלה הצפוניות הפרוטסטנטיות זכו לעצמאות מספרד, צעד שסיים את מלחמת שמונים השנה, ואילו פומרניה, ויסמר וברמן-ורדן הועברו לשליטה שוודית. כוחה של האימפריה הרומית הקדושה דעך, ושליטי הנסיכויות הגרמניות הורשו לקבוע את הדת השלטת באדמותיהם. שלום וסטפליה אף העניק הכרה חוקית לקלוויניזם.

בעקבות ההסכמים, זכו שלוש ישויות מדיניות - שוודיה, ארצות השפלה וצרפת - למעמד של מעצמות מן הדרג הראשון. עם זאת, מעמדה של שוודיה כמעצמה לא ארך זמן רב.

עבור חוקרי מדע המדינה, מסמלים הסכמי וסטפליה אבן דרך משמעותית בהתפתחות המדינה הריבונית, זאת משום שבהסכמים, לראשונה בהיסטוריה, אושרה זכותה של כל מדינה לקבוע את צביונה הדתי. כמו כן, אושר השוויון הפורמלי בין המדינות השונות, וכך בוטלה הנאמנות הווסאלית של המדינות החלשות למדינה החזקה על פי שיטת הפאודליזם. מכאן, להסכמים מיוחסת השפעה על היווצרות המערכת המודרנית של מדינות הלאום, ועל התפתחות הלאומיות באירופה.

Westfaelischer Friede in Muenster (Gerard Terborch 1648)
אשרור הסכם מינסטר מאת חררד טר בורך (1648)
Europe map 1648
מפת אירופה אחרי ההסכם

עיקרי שלום וסטפליה

את חלק הארי של הסכמי מינסטר ניתן לייחס לפועלו של הקרדינל מזראן, יורשו של הקרדינל רישלייה כשר הראשי בממלכת צרפת ומנהיגה בפועל באותה תקופה. צרפת יצאה מהמלחמה כשמעמדה טוב מזה של כל מעצמה אירופית אחרת, וככזו יכלה להכתיב חלק ניכר מתוכנה.

השפעת שלום וסטפליה

יש הגורסים כי שלום וסטפליה היה ביסוד כינונה של הדיפלומטיה המודרנית, שכן ההסכמים יצרו במידה רבה את המערכת המודרנית של מדינות הלאום. להסכמים הייתה גם השפעה מכרעת על התפתחות הלאומיות באירופה. ואמנם, המלחמות שפרצו לאחר שלום וסטפליה לא נסבו סביב חיכוכים דתיים, כי אם מדיניים ולאומיים. הדבר אפשר למעצמות קתוליות ופרוטסטנטיות לכרות בריתות זו עם זו, במה שיצר שינויים מהותיים בדפוסי חלוקת העוצמה במערכת הבינלאומית.

תוצאה חשובה נוספת של שלום וסטפליה הייתה ביטול התפיסה לפיה האימפריה הרומית הקדושה ניצבת כאדוניתו החילונית של העולם הנוצרי כולו. מההסכמים עולה, כי מדינת הלאום הריבונית תהיה בבחינת הסמכות השלטונית הבכירה ביותר, שאיננה כפופה לאף גורם זר.

תפיסות מודרניות

בדיון שנערך בשנת 1998 בדבר הרלוונטיות הפוליטית של שלום וסטפליה אמר חבייר סולאנה, אז המזכיר הכללי של נאט"ו, כי "ערכי האנושיות והדמוקרטיה [היו] בלתי-רלוונטיים בסדר הווסטפלי המקורי", והוסיף כי "המערכת הווסטפלית הייתה מוגבלת. עקרון הריבונות שעליו נשענה יצר בסיס ליריבות, ולא לקהילת מדינות; לבידוד, ולא לאינטגרציה."[1]

בשנת 2001 שר החוץ הגרמני, יושקה פישר, התייחס לשלום וסטפליה בנאומו באוניברסיטת הומבולדט בטענו כי המערכת הפוליטית האירופית שכוננו הסכמי וסטפליה שוב איננה רלוונטית: "התפיסה שביסודה של אירופה אחרי 1945 עמד ועודנה עומדת בסימן דחייה של עקרון מאזן הכוחות האירופי ושל השאיפות ההגמוניות של מדינות בודדות שהופיעו לאחר שלום וסטפליה ב-1648; דחייה שהתבטאה בהידוק האינטרסים החיוניים של מדינות אירופה ובהעברת הזכויות הריבונות של מדינת הלאום למוסדות אירופיים על-לאומיים."

לאחר פיגועי הטרור במדריד ב-11 במרץ 2004, רשת הטרור אל-קאעידה הכריזה כי "המערכת הבינלאומית שכונן המערב מאז הסכמי וסטפליה עתידה להתמוטט; ומערכת בינלאומית חדשה תקום תחת הנהגתה של המדינה האסלאמית האדירה."[2]

בנוסף, יש הטוענים כי תהליך הגלובליזציה עומד בסימן התפתחות של המערכת הבינלאומית מעבר לעקרון המדינה הווסטפלית הריבונית.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ [1]
  2. ^ [2] (הקישור אינו פעיל, 1 במרץ 2019)
אלזס-לורן

אלזס-לורן (בצרפתית: Alsace-Lorraine; בגרמנית: Elsaß-Lothringen, אלזס לותרינגן‏) היא כיום שני חבלים בצרפת. בעבר הייתה אלזס-לורן חלק מהקיסרות הגרמנית: במלחמת צרפת-פרוסיה שהתקיימה בין 1870 ל-1871 עברו רוב אלזס וחלקים מלורן לשלטון גרמני, ואלזס-לורן הפכה לישות טריטוריאלית בקיסרות הגרמנית שקמה בשנת 1871.

האזור הפך לחלק מפרנקיה המזרחית בשנת 921, במהלך שלטונו של לואי הגרמני ומאוחר יותר הפך לחלק מהאימפריה הרומית הקדושה. האזור סופח בהדרגה על ידי ממלכת צרפת לאחר שלום וסטפליה ב-1648, ומאז עבר בין גרמניה לצרפת פעמים רבות.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הוכרזה בחבל עצמאות שהחזיקה מעמד זמן קצר מאוד, עד שהכוחות הצרפתיים נכנסו לאזור, בעידוד רוב התושבים, וסיפחו אותו בחזרה לצרפת. גרמניה הנאצית כבשה את החבל ב-1940 אך הוא חזר לידיים צרפתיות ב-1945 ונשאר חלק מצרפת מאז ועד היום.

הטריטוריה הורכבה מ-93% משטח אלזס ומ-26% משטח לורן. מסיבות היסטוריות לא חלים על השטח, הנקרא כיום אלזס-מוזל, חלק מהחוקים הקיימים בשאר צרפת.

האיחוד האירופי, שבו חברות גם צרפת וגם גרמניה, החליט להקים את אחד ממושבי הפרלמנט האירופי של הקהילה המתאחדת בהדרגה דווקא באזור זה, בעיר שטרסבורג, כדי להפוך סמל של מחלוקת לסמל של איחוד.

בולה אפיפיורית

בּוּלָה אפיפיורית, או בקיצור בולה, היא אחד מסוגי המכתבים הפומביים ששולח האפיפיור. בעבר נחתמו מכתבים אלה בחותם (אשר, משום צורתו, מכונה בלטינית בולה (bulla) - "בועה", ומכאן השם). החותם יוצר בדרך כלל מעופרת, אך באירועים יוצאי דופן נעשה שימוש גם בזהב. הבולות הראשונות נשלחו עוד במאה ה-6, ושימשו לצרכים רבים; ברם, החל במאה ה-15 צומצם השימוש בהן למקרים חגיגיים ורשמיים יותר, ולעניינים יומיומיים הוותיקן משתמש באנציקליקות.

סוג שונה של מכתב הוא הדקרטל, שלא היה חתום בחותם האפיפיור.

האימפריה הרומית הקדושה

האימפריה הרומית הקדושה (בלטינית: Sacrum Romanum Imperium, בגרמנית: Heiliges Römisches Reich, באיטלקית: Sacro Romano Impero), או בשמה המאוחר - הרייך הראשון (וגם HRE לעיתים באנגלית), הייתה ישות מדינית שהתקיימה במרכז אירופה ובמערבה לאורך ימי הביניים והעת החדשה. האימפריה צמחה בחלקה המזרחי של האימפריה הפרנקית, לאחר שזאת חולקה בהסכם ורדן (843), והתקיימה קרוב לאלף שנים, עד לפירוקה בשנת 1806 בעקבות תבוסת האימפריה בקרב אוסטרליץ.

על אף שמרכז האימפריה היה בגרמניה ובאוסטריה לאורך רוב שנות קיומה, האימפריה לא הייתה גרמנית בלבד, והיא שלטה על עמים רבים.

המשטר הישן (שווייץ)

המשטר הישן היא תקופה בהיסטוריה של שווייץ שהתחילה בקבלת עצמאותה המדינית לאחר שלום וסטפליה ב-1648, ונמשכה עד לפלישת צרפת ב-1798 בעקבות המהפכה הצרפתית. שמה של התקופה נטבע לאחר תקופת נפוליון.

הסכם שלום

הסכם שלום הוא הסכם בין שתי מדינות עוינות המסיים באופן רשמי מצב של מלחמה בין הצדדים ומשכין ביניהם שלום. הסכם שלום מיועד להוות הסכם קבע, ובכך הוא שונה ממצבים אחרים של הפסקה זמנית בלחימה, כמו שביתת נשק או הפסקת אש.

הרפורמציה הפרוטסטנטית

הרפורמציה הפרוטסטנטית (לטינית: Reformatio) הייתה תמורה דתית רחבת-היקף שהתחוללה באירופה במאה ה-16 ובמאה ה-17, במהלכה קמו והתבססו פלגים נוצריים חדשים שדחו את סמכותה של הכנסייה הקתולית, הן על בסיס אי-קבלת עיקרי אמונה שונים והן מתוך האשמה בשחיתות וריקבון. הם נודעו בשם הכולל פרוטסטנטים, והבולט מבין מנהיגיהם היה הכומר והמתקן הדתי איש סקסוניה מרטין לותר. בנוסף לו פעלו אולריך צווינגלי וז'אן קלווין בקונפדרציה השווייצרית הישנה ורבים אחרים ביתר היבשת. תחילת הרפורמציה מתוארכת לרוב לתליית 95 התזות בידי לותר ב-31 באוקטובר 1517. הוגים שתבעו שינוי מעמיק בכנסייה, כמו יאן הוס וג'ון ויקליף, פעלו כבר קודם, אך רק הרפורמציה של המאה ה-16 הצליחה לחולל תנועה בת-קיימא לטווח ארוך ובהיקף נרחב.

למרות עמדתם המשותפת נגד הכנסייה הממוסדת ומספר עקרונות עליהם הסכימו כולם – עליונות האמונה על המעשה הדתי, ביסוס הנוהג הכנסייתי על כתבי הקודש לבדם ועוד – התקיימו מגוון תפישות בקרב המתקנים, שהראשיות ביניהן התפתחו לנצרות הלותרנית והנצרות הקלוויניסטית. בנוסף לזרם המרכזי, קמו גם קבוצות קיצוניות כמו האנאבפטיסטים. באנגליה, לבשה דחיית סמכות האפיפיור את דמותה המתונה מאוד של הכנסייה האנגליקנית. הפרוטסטנטים צברו אוהדים בנחלות רבות, בעיקר בצפון אירופה, והיבשת נגררה לשורת מלחמות עקובות מדם; במקביל התחוללה בקרב הקתולים תחייה משמעותית, הקונטרה-רפורמציה. שלום וסטפליה ב-1648 מקובל כאירוע שסיים את התהפוכה הדתית. השלכותיה ארוכות הטווח של הרפורמציה, בנוסף להתבססות הפלגים השונים של הנצרות הפרוטסטנטית, התבטאו בתמורות פוליטיות וחברתיות עמוקות ששינו את פניה של אירופה.

כנסיות השלום

כנסיות השלום (בפולנית Kościoły pokoju) ביאבור ובשווידניצה

שבשלזיה תחתית הן מבני הדת הגדולים באירופה העשויים ממסגרות עץ. כנסייה שלישית שניצבה בגלוגוב עלתה באש ב-1758.

שלוש הכנסיות הלותרניות הוקמו במאה ה-17 לאחר שלום וסטפליה ב-1648 ולכן זכו בשמן, "כנסיות השלום". אותה עת הורשו הפרוטסטנטים בשלזיה שנשלטה על ידי בית הבסבורג הקתולי לבנות את שלוש הכנסיות, אך נאלצו להקימן מחוץ למרכזי הערים. הכנסיות נבנו ממסגרות עץ ללא שימוש במסמרים. בעוד שכנסיית גלוגוב נשרפה שופצו שתי האחרות על ידי ממשלות פולין וגרמניה, ובשנת 2001 הוכרזו כאתרי מורשת עולמית.

הכנסייה ביאבור מוקדשת לרוח הקודש, שטחה 1,180 מ"ר והיא מסוגלת להכיל 6,000 איש. כנסיית שווידניצה מוקדשת לשילוש הקדוש ומשתרעת על שטח של 1,090 מ"ר. בכנסייה זו יכולים להיכנס 7,500 איש בעמידה ועש 3,000 בישיבה.

מדינת לאום

מדינת לאום או מדינת לאום אתנית היא מדינה שתפקידה לממש ולקיים את ריבונותו של לאום אתני מסוים בטריטוריה מסוימת, לרוב במולדתו ההיסטורית. החוקים, המוסדות והסמלים במדינת לאום אתנית מבטאים את תרבותו וערכיו של הלאום השליט. עם זאת, מדינות לאום אתניות בעלות משטר דמוקרטי, מחויבות לשמור על זכויות המיעוטים הנמצאים בתוכן. בניגוד למונח זה, עומדת מדינת הלאום האזרחית, שבה הלאום המגדיר את אופי המדינה נובע ממורשת פוליטית משותפת בלבד.

רובן המכריע של 193 המדינות המוכרות היום הן מדינות לאום, אם כי לא כולן מדינות לאום אתניות. בפועל מעולם לא התקיימה חפיפה טריטוריאלית בין הלאומים והמדינות שנוצרו במאות האחרונות. מיעוטים לאומיים, שחלקם באוכלוסייה לעיתים גדול מאוד, קיימים בכל מדינה באופן שלעיתים קרובות גורם לתחושות קיפוח, חשדנות ושנאה. בנוסף, גם מתוך הלאומים שיש להם מדינה, יש מיעוט מהלאום שחי במדינות אחרות.

מלוכת הבסבורג

מלוכת הבסבורג או ממלכת הבסבורג (בגרמנית: Habsburgermonarchie) הוא הכינוי המקובל על ידי היסטוריונים לשטחים שנשלטו על ידי הענף האוסטרי של בית הבסבורג, רובם במסגרת האימפריה הרומית הקדושה. הייתה זו ישות פיאודלית שהורכבה ממספר ממלכות ונסיכויות שיחסיהן מוגדרים כאוניה פרסונלית. לעיתים קרובות, ראש ענף הבסבורג האוסטרי כיהן גם כקיסר האימפריה הרומית הקדושה.

מלחמת שלושים השנים

מלחמת שלושים השנים נערכה בין השנים 1618–1648, בעיקר על אדמתה של האימפריה הרומית הקדושה שבמרכז אירופה, הגם שרוב המעצמות האירופיות בנות אותו הזמן נטלו בה חלק. גורמי המלחמה רבים הם; אף שפרצה כעימות דתי בין פרוטסטנטים וקתולים, המניע העיקרי למלחמה היה שאיפתה של השושלת ההבסבורגית לשמר ולהגדיל את עוצמתה ביבשת.

ממלכת צרפת

ממלכת צרפת הייתה ממלכה שהתקיימה בימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת, והייתה אחת המדינות החזקות ביותר באירופה מסוף ימי הביניים.

שורשיה של ממלכת צרפת הם בפרנקיה המערבית, שנוצרה בחלוקת האימפריה הפרנקית של קרל הגדול בחוזה ורדן בשנת 843. בשנת 987 נבחר איג קאפה למלך, אולם, איג עדיין היה קרוי מלך הפרנקים, והראשון שקרא לעצמו מלך צרפת היה פיליפ השני אוגוסט.

צאצאיו של איג קאפה שלטו בצרפת למשך כ-800 שנה, תחת השמות בית קאפה, בית ולואה, ובית בורבון.

בשנת 1789 פרצה המהפכה הצרפתית שבה אולץ המלך האבסולוטי לואי השישה עשר להיעתר לתביעותיה של האספה הלאומית החדשה. משטר זכויות-היתר המעמדי הוחלף בגופים נבחרים וחוברו הצהרת זכויות האדם והאזרח ובהמשך, ב-1791, חוקה לצרפת. הניסיון לבסס מונרכיה חוקתית נכשל, ומתנגדי הכתר בהנהגת ז'ורז' דנטון ואחרים תפסו את השלטון. המלוכה בוטלה בספטמבר 1792, וכוננה רפובליקה שהייתה מבוססת במוצהר על ערכי עידן הנאורות.

עיר-מדינה

עיר-מדינה היא מדינה המורכבת מעיר אחת בלבד. מבנה פוליטי זה היה נפוץ מאוד בעת העתיקה. לעיתים, ערי-מדינה הצליחו להקים אימפריות גדולות דוגמת אשור, רומא וקרתגו ולעיתים נשארו קטנות והתאגדו בברית המבוססת על מוצא משותף אשר כללה כמה ערים דוגמת ערי כנען כגון מגידו, לכיש או הליגה הפלופונסית ביוון העתיקה.

סוג מיוחד של עיר-מדינה הוא הפוליס היווני. דוגמה מייצגת לפוליס היו אתונה, תבאי וספרטה. תושבי הפוֹלֵיִיס (רבים של פוליס) היו בעלי מודעות פוליטית רבה. אתונה הייתה הפוליס הראשונה והיחידה אשר נוהלה בדמוקרטיה ישירה.

ערי-המדינה המשיכו לשגשג באיטליה בימי הביניים. בין ערי-המדינה המפורסמות של איטליה אפשר למנות את פיזה, ג'נובה וונציה. באימפריה הרומית הקדושה היו ערים רבות שנהנו ממידת אוטונומיה רבה, ובמיוחד אחרי שלום וסטפליה שנחתם בשנת 1648. לאחר פירוק האימפריה בשנת 1806, התחזק מעמדן האוטונומי של ערים אלו.

במהלך המאה ה-20 התקיימו ערי מדינה אוטונומיות כגון דנציג.

עיר קיסרית חופשית

עיר קיסרית חופשית (בגרמנית: Freie Reichsstadt או Freie und Reichsstädte; בלטינית: urbs imperialis libera) הייתה עיר במעמד מיוחד בקיסרות הרומית הקדושה, שפירושו כפיפות ישירה לקיסר האימפריה הרומית הקדושה (ולא למעמד-ביניים שלטוני במסגרת פיאודלית כגון נסיכות), אוטונומיה ונציגות בדיאט (האספה הפרלמנטרית) של הקיסרות.

פליפה הרביעי, מלך ספרד

פליפה הרביעי, מלך ספרד (בספרדית: Felipe IV de España, ‏8 באפריל 1605 - 17 בספטמבר 1665), היה מלך ספרד, נפולי, סיציליה וסרדיניה בין השנים 1621 ל-1665, וכן כיהן כמלך פורטוגל עד שנת 1640 בשם "פיליפה השלישי".

תקופת שלטונו הייתה בעיקר תקופה של הדרדרות צבאית ופוליטית בספרד ורבים האשימו אותו בדעיכתה של ספרד. הוא עלה לכס המלוכה בגיל 16 ונעזר רבות ביועציו בהם בטח. אולם גם כאשר בגר יועציו, ובעיקר היועץ המועדף עליו, הרוזן אוליברס, היו אלו ששלטו במדינה. עד שנת 1643 הממלכה הייתה במצב כה גרוע עד שפליפה שוכנע לפטר את אוליבראס, אך משום שלא היה לו כוח אמיתי או ניסיון הוא שוב נתן ליועציו לשלוט בשמו.

דעותיו הפוליטיות היו אלו שירש מאביו וסבו, ובסיסן היה האמונה כי עליו להגן על בית הבסבורג, לתמוך בכנסייה הקתולית מול הפרוטסטנטים ולהרחיב את שטחי משפחתו. אך המלחמות הבלתי פוסקות נגד הולנד, צרפת, פורטוגל, כוחות פרוטסטנטיים באימפריה הרומית הקדושה ובריטניה התישו את העם הספרדי.

פרידריך וילהלם, הנסיך הבוחר מברנדנבורג

פרידריך וילהלם, הנסיך הבוחר מברנדנבורג (16 בפברואר 1620 - 29 באפריל 1688) היה הנסיך הבוחר של ברנדנבורג ודוכס פרוסיה מ-1 בדצמבר 1640 ועד מותו. הוא עמד בראש בית הוהנצולרן ונודע בכינוי הנסיך הבוחר הגדול (Der Große Kurfürst) בזכות כשרונותיו הפוליטיים והצבאיים. פרידריך וילהלם היה גם קלוויניסט אדוק, ושמו נקשר גם לעליית מעמד הסוחרים, היות שהאמין בחשיבותו של המסחר וקידם אותו ללא ליאות. הרפורמות הפנימיות הממולחות שלו כנסיך בוחר העניקו לפרוסיה מעמד איתן בסדר הפוליטי של צפון ומרכז אירופה שלאחר שלום וסטפליה, ובזכותן הצליח בנו לשדרג את מעמדה של פרוסיה מדוכסות לממלכה.

קרל היינריך אולריכס

קרל היינריך אולריכס (בגרמנית: Karl Heinrich Ulrichs;‏ 28 באוגוסט 1825, אאוריך, ממלכת הנובר – 14 ביולי 1895, ל'אקווילה, איטליה) היה הוגה דעות ולוחם זכויות אדם גרמני, מראשוני הלוחמים להכרה בזכויות להט"ב.

קרל היינריך אולריכס נולד בעיר אאוריך (Aurich) שבממלכת הנובר הגרמנית (כיום בסקסוניה התחתונה). לפי הדברים שכתב בבגרותו, עוד בילדותו רצה להיות ילדה, לבש בגדי ילדות והעדיף את חברת הבנות. החוויה המינית ההומוסקסואלית הראשונה שלו הייתה לפי דבריו בגיל 14. הוא סיים לימודי משפטים באוניברסיטת גטינגן בשנת 1843, ועד שנת 1848 רכש תואר דוקטור גם בהיסטוריה, באוניברסיטת הומבולדט. באותו זמן עבד כפרקליט בשירות הציבורי של ממלכת הנובר, ועבודת הגמר שלו לקבלת הדוקטורט, שנכתבה בלטינית, הייתה ניתוח משפטי מקיף של שלום וסטפליה (1648). בשנת 1859 נאלץ לעזוב את עבודתו כפרקליט מטעם המדינה, לאחר שההומוסקסואליות שלו נחשפה ברבים.

בשנת 1862 פרסם את חמש החוברות שפירסמו אותו, העוסקות בהומוסקסואליות כמין השלישי, אותו כינה "המין האוראני" (ראו להלן). בתחילה פרסם את תורתו תחת שם עט, ובהמשך תחת שמו האמיתי. בשנת 1865 הקים את "הברית האוראנית" - שהייתה למעשה ההתארגנות הלהט"בית הראשונה מסוגה בעולם המודרני. הוא נכלא וישב בכלא עד שנת 1867, ולאחר שחרורו עבר למינכן, אז בירת ממלכת בוואריה.

עם איחוד גרמניה בשנת 1871 הפך החוק הפרוסי, ובו סעיף 143 בחוק העונשין מ-1851, שכלל התייחסות מחמירה להומוסקסואליות – שאושר-מחדש כסעיף 152 בהצעת חוק העונשין של הקונפדרציה הצפון-גרמנית (והפך לסעיף 175) – לחוק הקיסרות הגרמנית. בכנסים משפטיים שונים המשיך אולריכס לדרוש למען זכויות ההומוסקסואלים, דבר שעורר כלפיו עוינות רבה.

בשנת 1880 גלה מרצונו לאיטליה, שם נפטר ב-1895.

שוקרוט גארני

שוקרוט גארני (בצרפתית: Choucroute garnie) הוא התבשיל המזוהה ביותר עם אלזס בעולם.

המתכון להכנתו של שוקרוט גארני מכיל כרוב כבוש, עם נקניקיות וחלקי בשר אחרים, רק מחלקים שעברו עיבוד מוקדם - בישול, המלחה ועישון, בדרך-כלל מבשר חזיר, לפעמים מבשר ברווז או אווז. נהוג להכין את המתכון בתוספת תפוחי אדמה. השוקרוט התפתח כמאכל איכרים, שנהגו לאכול מחלקים משומרים ולא טריים במהלך כל השנה. באלזס נוהגים לבשל את השוקרוט ביין לבן או בבירה ושומן חזיר או אווז. מחוץ לאלזס יש החורגים מהיותו מאכל עניים ומבשלים אותו בשמפניה (שוקרוט רויאל) ומוסיפים לו חלקים יוקרתיים (כמו פואה גרא ובשר ציד). סופר האוכל ג'פרי שטיינגרטן כותב, שכל מתכון מסורתי כולל גם פלפל שחור, ציפורן, שום, גרגרי ערער, בצלים, ותפוחי אדמה; רובם כוללים עלי דפנה ויין.

למרות ששוקרוט הוא מסורתית מתכון גרמני ומזרח אירופאי, הסיפוח הצרפתי של אזור אלזס ולוריין בעקבות שלום וסטפליה ב-1648 הביא את התבשיל לצרפת ומאז הוא הפך לפופולרי ברחבי המדינה. שוקרוט נפוץ כיום ברחבי צרפת כמשומר או בצורה שמוכנה לחימום במיקרוגל. גרסה הונגרית כוללת כרוב ממולא בתוספת מרכיבים אחרים. ניתן להוסיף לשוקרוט חתיכות כרוב שאינו כבוש על-מנת להפיק גרסה מעט פחות חומצית.

שלום פראג (1635)

שלום פראג היה הסכם שלום שנחתם ב-30 במאי 1635 בידי פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה מבית הבסבורג ויוהאן גאורג הראשון, הנסיך הבוחר מסקסוניה הנסיך המייצג ביותר של המדינות הפרוטסטנטיות של האימפריה הרומית הקדושה. ההסכם הביא למעשה לסיום ההיבט של מלחמת האזרחים בשלושים השנים, עם זאת, פעולות הלחימה עדיין נמשכו בשל המשך הלחימה על אדמת גרמניה על ידי ספרד, שוודיה, ומאמצע 1635 גם צרפת, שנמשכה עד שלום וסטפליה בשנת 1648.

שצ'צ'ין

שצ'צ'ין (בפולנית: Szczecin Szczecin (מידע • עזרה), בגרמנית: Stettin - שטטין, בקשובית: Sztetëno, בלטינית: Stetinum) היא עיר נמל בצפון-מערב פולין, על גדות הנהר אודר.

שצ'צ'ין היא בירת פרובינציית פומרניה המערבית, ובעבר הייתה בירת דוכסות פומרניה. היא הנמל הפולני הגדול ביותר על חוף הים הבלטי, וחיים בה 405,657 תושבים, נכון לשנת 2015.

העיר, שנזכרת לראשונה במאה ה-8 כמצודה סלאבית במוצא האודר, גדלה בתוך כ-400 שנים למרכז עירוני הכולל כ-5,000 תושבים. האוכלוסייה הסלאבית המירה את דתה לנצרות במהלך המאה ה-12 תחת שלטונה של שושלת גריפין על פומרניה. העיר קיבלה מעמד אוטונומי בשנת 1243 ושימשה כבירת דוכסות פומרניה עד שנת 1630. משנת 1648, בהתאם לתנאי שלום וסטפליה, הועברה העיר לריבונות ממלכת שוודיה. לאחר המלחמה הצפונית הגדולה עברה העיר עם סביבתה לממלכת פרוסיה, ועם איחוד גרמניה (המאה ה-19) - הייתה לחלק מהקיסרות הגרמנית.

עד מלחמת העולם השנייה השתייכה העיר לפרוסיה ואוכלוסיית העיר ברובה (99%) הייתה דוברת גרמנית. אולם בסיום המלחמה גורשו הגרמנים, והעיר סופחה לפולין, בהיותה בירת חבל פומרניה, למרות מיקומה ממערב לקו אודר-נייסה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.