שלדון אדלסון

שלדון גארי אדלסוןאנגלית: Sheldon Gary Adelson; נולד ב-1 באוגוסט 1933) הוא איש עסקים יהודי-אמריקאי, בעל השליטה בחברת "לאס וגאס סאנדס", שמחזיקה בבתי מלון ובתי קזינו מפוארים בעיר לאס וגאס בארצות הברית, באי מקאו שבסין, בסינגפור ובווייטנאם. הוא בעליו של העיתון ישראל היום, ובעל שליטה באתרי החדשות nrg ומקור ראשון. פילנתרופ התורם מיליוני דולרים לארגונים ולמוסדות.

במרץ 2018 העריך אותו כתב העת האמריקאי "פורבס" במקום ה-21 בעשירי העולם, עם הון אישי של 38.5 מיליארד דולר.[1]

שלדון אדלסון
Sheldon Gary Adelson
אדלסון ביוני 2010
אדלסון ביוני 2010
לידה 1 באוגוסט 1933 (בן 86)
בוסטון, ארצות הברית
מדינה ארצות הברית
מפלגה המפלגה הרפובליקנית

ביוגרפיה

אדלסון נולד בשכונת דורצ'סטר שבבוסטון, אחד האזורים הקשים יותר של העיר, בנם של שרה (לבית טונקין) וארתור אדלסון. משפחת אביו הייתה ממוצא יהודי אוקראיני ויהודי ליטאי.[2] אמו היגרה מאנגליה, ואחד מסביו היה כורה פחם ולשי.[3] אביו היה נהג מונית, ואמו ניהלה חנות לסריגה.[4] אדלסון הצעיר נהג למכור עיתונים בפינות רחוב ובגיל 12 החל לעבוד כעצמאי. העסק הראשון שהקים היה לממכר מוצרי טיפוח ובשנות ה-60 הקים עם שני שותפים חברה לטיולים. במהלך השנים עבד אף כסוכן משכנתאות, יועץ השקעות ויועץ כספי. החל ללמוד בסיטי קולג' של ניו יורק, אולם לא השלים תואר אקדמי. אדלסון נולד למשפחה שתמכה במפלגה הדמוקרטית, אך במהלך השנים דעותיו נטו יותר לאלה של המפלגה הרפובליקנית והפך לאחד מתורמיה הבולטים.

אדלסון היה נשוי לסנדרה. בני הזוג אימצו שני בנים ובת. אחד מהם, מיטשל, נפטר ממנת יתר בשנת 2005.[5] עוד קודם לכן, בשנת 1988, התגרשו בני הזוג. ב-1991 נישא בשנית למרים פרבשטיין-אוקסהורן, ישראלית לשעבר, בטקס שנערך בטרקלין שאגאל במשכן הכנסת בירושלים.[6] מרים אדלסון היא רופאה המתמחה בגמילה מסמים ומנהלת מרפאת גמילה הקרויה על שמה ושם בעלה. מן הנישואים הנוכחיים יש לבני הזוג שני בנים.[7]

החל מחודש מאי 2018 מכהנת ד"ר מרים אדלסון כמו"ל של העיתון "ישראל היום".[8]

במרץ 2019 פורסם שאדלסון חולה בסרטן כלי הדם.[9]

פעילותו העסקית

פעילותו העסקית העיקרית של אדלסון מרוכזת בחברת "לאס וגאס סאנדס" (LVS), שהוא בעל השליטה בה. בדו"חות הכספיים שפרסמה החברה ב-1 בפברואר 2012, עבור הרבעון האחרון של 2011, נרשמו עליות של 36% ברווח הנקי ל-460.9 מיליון דולר (57 סנט למניה) ושל 26% בהכנסות לשיא של מעל 2 מיליארד דולר. עסקי החברה הם בעיקר החזקות של בתי קזינו בארצות הברית, סין, סינגפור, וייטנאם ועוד. לפי הדו"חות האחרונים, רוב הכנסות החברה הגיעו מפעילות בתי הקזינו באסיה ובמיוחד בסין (1.33 מיליארד דולר) ובסינגפור (806.9 מיליון דולר), כאשר בלאס וגאס עמדו ההכנסות על סך של 339.5 מיליון דולר. אדלסון הודיע כי בכוונתו להמשיך ולבנות בתי מלון וקזינו בסינגפור, ביפן, בקוריאה הדרומית ובווייטנאם.[10]

התפתחות היסטורית של פעילותו העסקית

תחילת עושרו של אדלסון הייתה בארגון תערוכת המחשבים COMDEX שאותה פיתח יחד עם שותפיו. התערוכה הראשונה התקיימה בשנת 1979. COMDEX הייתה תערוכת המחשבים המקצועית המובילה בעולם ברוב שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20.

בשנת 1988 רכש אדלסון יחד עם שותפיו את מלון הקזינו סנדס (Sands) בלאס וגאס. מלון שהיה חביב בעבר על פרנק סינטרה וחבריו. את המלון ביקשו להפוך למוקד של תערוכות מקצועיות. שנה לאחר הרכישה בנה אדלסון את מרכז הכנסים והתערוכות סנדס, שהיה למרכז הכנסים הפרטי היחיד בארצות הברית. בשנת 1995 מכר אדלסון עם שותפיו את חטיבת התערוכות שבבעלותם, כולל תערוכת COMDEX, לבנק יפני, תמורת 862 מיליון דולר. חלקו של אדלסון בעסקה היה מעט יותר מ-500 מיליון דולר.

בשנת 1991, בעודו מבלה את ירח הדבש בוונציה, בחברת אשתו השנייה מרים, מצא לדבריו השראה בעיר ונציה כנושא למלון נופש ענק. הרס את מלון סנדס והשקיע 1.5 מיליארד דולר בבניית "הוונציאני" (The Venetian), מלון ובית קזינו שבו שוחזרו רבים מאתריה המפורסמים של העיר האיטלקית. המלון הביא למהפכה בתעשיית המלונאות בלאס וגאס וזכה לפרסים בינלאומיים רבים כאחד המלונות הטובים בעולם. בשנת 2003 נוסף למלון מגדל דירות שבו 1,013 דירות נופש. סך הכל המלון מכיל 4,049 יחידות אירוח, 18 מסעדות, מרכז קניות ובו תעלות שיט, ועוד.

בחודש מאי 2004 נפתח מלון קזינו "סנדס מקאו", פרי יוזמתו והשקעתו של אדלסון, בחצי האי מקאו בסין. השקעתו של אדלסון במלון, בסך 265 מיליון דולר, הוחזרה לו מתוך רווחי המלון בתוך שנה אחת. בחודש דצמבר 2004 הונפקו מניות המלון בבורסה ואדלסון, שהחזיק אז ב-69% מן המניות הפך למיליארדר בין-לילה. בארבע השנים הראשונות מאז פתיחתו של מלון סנדס במקאו הוכפל הונו האישי של אדלסון פי 14.[11]

בחודש מאי 2006 הוענק לחברת "לאס וגאס סנדס" רישיון להקמת מלון קזינו חדש במפרץ מרינה (Marina Bay) שבסינגפור. מרינה ביי סנדס נפתח לציבור באפריל 2010 ועל פי הערכות ההשקעה בו היא בסך 3.16 מיליארד דולר.

בחודש אוגוסט 2007 חנך אדלסון את מלון "מקאו ונישיאן" (Venetian Macao) והכריז כי הוא מתכנן לפתח רצועת מלונות באזור קוטאי, שתדמה לזו שבלאס וגאס, בהשקעה כוללת של 12 מיליארד דולר וכי עד לשנת 2010 יבנו במקום 20,000 חדרי מלון. בחודש ספטמבר 2007 הכריז כי "לאס וגאס סנדס" תפתח מלון נוסף במקאו, בחודש אוקטובר 2007.

לאחר המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008 פורסם כי שווי אחזקותיו של אדלסון ירד לכדי 4 מיליארד דולר.[12] סיכום לשנת 2013 מצא כי אדלסון היה המרוויח הגדול ביותר עם עלייה של כ-15 מיליארד דולר בשנה זו בלבד.[13]

תרומות לחברה

Sheldon miryam2
שלדון אדלסון לצד רעייתו מרים. 1997
Sheldon y Miriam Adelson reciben Woodrow Wilson Awards
שלדון אדלסון ורעייתו מרים מקבלים את פרס וודרו וילסון. 2008

אדלסון ואשתו מרים תרמו 25 מיליון דולר להקמתו ולמימונו של קמפוס חינוכי יהודי הכולל: גנון, גן ילדים, בית ספר יסודי ובית ספר תיכון בלאס וגאס, שנקרא על שמו ושם אשתו.[14]

אדלסון מממן קרן מחקר רפואית השוכנת בבוסטון ונקראת על שמו ושם אשתו, המממנת מחקרים של מחלות מסכנות חיים. ב-25 במרץ 2008 הוענק לאדלסון ולאשתו פרס וודרו וילסון על אזרחות עסקית למופת.

באפריל 2013 הוענקה לאדלסון ולאשתו אזרחות כבוד של העיר ירושלים, "על תרומתם לקידומה ולפיתוחה של העיר בתחומי התיירות, ההשכלה הגבוהה, המחקר האקדמי והרפואי והנחלת לקח השואה".[15]

ביוני 2014, נבחר על ידי הג'רוזלם פוסט כאחד מחמישים היהודים המשפיעים ביותר בעולם.[16]

עמדותיו ותרומותיו הפוליטיות

אדלסון הוא אחד מהתורמים הבולטים במאה ה-21 עבור מועמדי המפלגה הרפובליקנית בבחירות לנשיאות בארצות הברית ומטרות שמרניות בארצות הברית.[17][18]

בשנת 2005 היו אדלסון ואשתו מרים בין 53 התורמים שתרמו רבע מיליון דולר לטקס ההשבעה השני של נשיא ארצות הברית ג'ורג' וו. בוש, שהיה מועמד המפלגה הרפובליקנית.[19] בשנת 2007 מימן אדלסון את שדולת Freedom's Watch התומכת ביוזמת המלחמה בטרור של הנשיא בוש ומקדמת מועמדים רפובליקנים לקונגרס של ארצות הברית.

אדלסון מתנגד להקמת מדינה פלסטינית. בשלהי כהונתם של ג'ורג' בוש ואהוד אולמרט, הביע התנגדות לקיום ועידת אנאפוליס.

במהלך הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית במפלגה הרפובליקנית ב-2012 תמך אדלסון תחילה בניוט גינגריץ' ואחר כך במועמד הסופי מיט רומני. סך תרומותיו למועמדי המפלגה הרפובליקנית בשנה זו עמד על 92 מיליון דולר.[20] ב-2012 תרם עם אשתו כעשרה מיליון דולר עבור ניוט גינגריץ'.[21]

אדלסון השתתף בהקמת הקואליציה היהודית הרפובליקנית והוא יושב ראש ועד המנהלים שלה. הקואליציה תמכה במיט רומני והשיקה קמפיין בשם "חרטת הקונה" (Buyer's remorse) שיועד לקהל המצביעים היהודי, התומך ברובו באופן מסורתי במפלגה הדמוקרטית. בקמפיין הועברה ביקורת על עמדות ברק אובמה בכל הנוגע לישראל ולמזרח התיכון.[22]

במהלך המירוץ לנשיאות, באוגוסט 2012, התנצלה המפלגה הדמוקרטית בפני אדלסון ובני משפחתו, על שפרסמה נגדו האשמות חסרות בסיס.[23] באותה שנה הגיש אדלסון תביעת דיבה נגד ארגון יהודי המזוהה עם המפלגה הדמוקרטית, מפני שקרא למיט רומני לסרב לקבל את "כספו המלוכלך" של אדלסון, וזאת על רקע ידיעה שבית הימורים בבעלותו מאפשר פעילות של זנות בתחומיו.[24] ב-2013 דחה בית משפט פדרלי את התביעה מפני חופש הביטוי. ערעורו לבית המשפט העליון של נבדה נדחה.[25]

במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016 הודיע אדלסון על תמיכתו במרקו רוביו לראשות המפלגה הרפובליקנית. לאחר שדונלד טראמפ נותר המועמד הרפובליקני היחיד עבר אדלסון לתמוך בו, והיה לתורם הגדול ביותר לקמפיין של טראמפ (מלבד טראמפ עצמו), עם תרומה של 20.5 מיליון דולר.[26] לטקס אירועי ההשבעה של טראמפ תרם אדלסון חמישה מיליון דולר.[27]

על אף עיסוקו בתחום בתי-ההימורים, אדלסון מתנגד להימורים באינטרנט בנימוק שהם גוזלים את כספם של הצעירים והעניים.[28]

מעורבות בישראל

Adelson School of Enterpreneurship 2
בית ספר ליזמות על שם אדלסון במרכז הבינתחומי הרצליה

ב-1996 תרם אדלסון תרומה נכבדה לעמותות למען בנימין נתניהו, ומאז המשיך לקיים קשרים הדוקים עם נתניהו.[29] בעקבות עתירה של העיתונאי רביב דרוקר וחדשות ערוץ 10 בבקשה לחשוף את מועדי שיחות הטלפון שנערכו בין אדלסון לנתניהו בין השנים 2012–2015 וערעור שהתקבל בבג"ץ, פרסם נתניהו הודעה שבה נאמר כי הם שוחחו כ-40 פעם בשנה בממוצע.[30]

אדלסון הוא אחד התורמים הגדולים לארגונים יהודיים, בהם פרויקט תגלית, המממן ביקורי בני נוער בישראל. מאז 2007 תרמו בני הזוג אדלסון יותר מ-100 מיליון דולר לפרויקט.[31][32]

משפחת אדלסון תרמה 25 מיליון דולר ל"יד ושם". בשנת 2009 קיבל אדלסון את פרס הרצל של הסתדרות ציוני אמריקה על פעילותו הציונית.[33]

לקראת סוף 2006 רכש אדלסון, באמצעות חברת "ניוזקו" שבבעלותו, מחצית מהבעלות בעיתון "ישראלי" שפעל אותה עת כחינמון, אולם עקב חילוקי דעות בינו לבין שותפו שלמה בן צבי פרש אדלסון מהמיזם בנובמבר 2006. בסוף יולי 2007 החל לצאת לאור חינמון יומי בשם "ישראל היום" בבעלותו של אדלסון, ואשר הפך תוך מספר שנים לעיתון הנקרא ביותר בישראל בימי חול והגיע למקום השני ברשימת העיתונים הנקראים ביותר בסוף השבוע.[34] במהלך השנים הועלתה פעמים אחדות טענה שהעיתון משמש כשופרו של נתניהו.[35] ב-2014 רכש "ישראל היום" את אתר החדשות nrg ואת העיתון "מקור ראשון".

בספטמבר 2011 שודרה ביומן חדשות שישי "השבוע" של ערוץ 10, בעקבות הודעת אדלסון על כוונתו להגיש תביעת דיבה, התנצלות באורך דקה וחצי על פרסום הכזבים ואי בדיקת עובדות לפני פרסומן בכתבה על אדלסון ששודרה מספר חודשים לפני כן.[36] בעקבות ההתנצלות התפטרו מנכ"ל חברת "חדשות 10" ראודור בנזימן ועורכת "השבוע" רותי יובל, והמגיש גיא זהר פרש מהגשת "השבוע".[37]

באפריל 2014 תרם 16.4 מיליון דולר לעמותת SpaceIL.[38] באותה שנה תרמו בני הזוג אדלסון 5 מיליון דולר לפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת אריאל.[39] ביוני 2017 תרמו בני הזוג אדלסון 20 מיליון דולר להקמת פקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל, וזו נקראה על שמם.[40][41]

במרץ 2015 תרם 12 מיליון דולר לארגון IAC. במרץ 2018 תרם 13 מיליון דולר נוספים לארגון IAC. באפריל 2018 תרמו בני הזוג אדלסון 70 מיליון דולר ל"פרויקט תגלית", לרגל שנת ה-70 לעצמאות ישראל ולציון 18 שנים לפרויקט.[42]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Sheldon Adelson, באתר פורבס
  2. ^ Vegas billionaire Sheldon Adelson expected to set new charity donation record. The Jewish Journal, December 14, 2006.(הקישור אינו פעיל, 2.3.2019)
  3. ^ שרה אדלסון (טונקין) (באנגלית)
  4. ^ When 3rd Place on the Rich List Just Isn’t Enough. The New York Times, January 17, 2008.
  5. ^ אמיר זוהר, יש לי חולשה לאנשים חלשים, באתר הארץ, 26 בפברואר 2008
  6. ^ חתונת הכסף, באתר "שישים ואחת", 6 באוקטובר 2014
  7. ^ Dr. Miriam and Sheldon G. Adelson Remember Their Roots
  8. ^ כתב ישראל היום, ‏חילופי תפקידים ב"ישראל היום", באתר ישראל היום, 18 מאי 2018
  9. ^ עמית ולדמן, שלדון אדלסון חולה בסרטן בכלי הדם, mako, ‏1 במרץ 2019
  10. ^ משה גולן, ‏שלדון אדלסון יכול לחייך: הכנסות שיא ללאס וגאס סנדס, באתר גלובס, 2 בפברואר 2012
  11. ^ The Brass Ring: multibillionaire’s relentless quest for global influence. The New Yorker, June 30, 2008.
  12. ^ טלי ציפורי, ‏הצרות של אדלסון: מ-26 מיליארד דולר ל-4 מיליארד דולר ב-7 חודשים, באתר גלובס, 27 באוקטובר 2008
  13. ^ אדלסון הוא הזוכה הגדול של השנה, סוף 2013, במגזין פורבס
  14. ^ The Dr. Miriam and Sheldon G. Adelson Educational Campus
  15. ^ יורי ילון, ד"ר מרים ושלדון אדלסון - "אזרחי כבוד" של ירושלים, באתר ישראל היום, 26 באפריל 2013
  16. ^ Marion Fischel, The 50 most influential Jews of 2014, Jerusalem Post
  17. ^ שי בן ארי, ‏המאזן העגום של שלדון אדלסון בבחירות בארה"ב, באתר ‏mako‏‏, ‏8 בנובמבר 2012‏
  18. ^ What Did Sheldon Adelson Get for His $200 Million?, באתר בלומברג, 12 ביולי 2017 (באנגלית)
  19. ^ Financing the inauguration, באתר USA Today‏, 16 בינואר 2005 (באנגלית)
  20. ^ Billionaire mogul Sheldon Adelson looks for mainstream Republican who can win in 2016, באתר וושינגטון פוסט, 25 במרץ 2014 (באנגלית)
  21. ^ סרטונים Billionaire tycoon fueling Gingrich campaign ads‏, 25.1.2012, באתר CBS News (באנגלית)(הקישור אינו פעיל, 2.3.2019)
  22. ^ נטשה מוזגוביה ואנשיל פפר, אדלסון משקיע מיליונים בהעברת מצביעים יהודים מאובמה אל רומני, באתר הארץ, 25 ביולי 2012
  23. ^ המפלגה הדמוקרטית פירסמה התנצלות בפני שלדון אדלסון, באתר ישראל היום, 5 באוגוסט 2012(הקישור אינו פעיל, 2.3.2019)
  24. ^ נטשה מוזגוביהאדלסון תובע עשרות מיליונים מארגון יהודי-דמוקרטי בגין הוצאת דיבה, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2012
  25. ^ יוני אליהו, אדלסון הפסיד בבית המשפט בנבאדה, באתר ynet, 3 באוקטובר 2017
  26. ^ נתוני בלומברג לגבי תרומות במערכת הבחירות, ראו בתחתית העמוד
  27. ^ אמיר תיבוןשלדון אדלסון תרם חמישה מיליון דולר לאירועי ההשבעה של טראמפ, באתר הארץ, 19 באפריל 2017
  28. ^ בלומברגאדלסון: "מתנגד מבחינה מוסרית להימורים באינטרנט", באתר TheMarker‏, 20 ביוני 2013
  29. ^ איתמר ב"ז, חבר שהוא עיתונאי, באתר העין השביעית, 2 במרץ 2016
  30. ^ רויטל חובלנתניהו: שוחחתי עם אדלסון בממוצע כ-40 פעם בשנה, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2017
    כל הפוליטיקאים בישראל מדברים עם מו״לים, בעמוד הפייסבוק של בנימין נתניהו
  31. ^ Birthright Israel... on second thought(הקישור אינו פעיל, 2.3.2019)
  32. ^ יורי ילון, ‏הזוג אדלסון תרם עוד 5 מיליון דולר לפרויקט "תגלית", באתר ישראל היום, 5 בדצמבר 2011
  33. ^ Zionist And Philanthropy Giant Sheldon Adelson Receives Herzl Gold Medallion At ZOA Dinner On December 13, 2009, December 15, 2009, ZOA web site
  34. ^ ‫אופיר בר-זהר, סקר TGI: "ישראל היום" הוא העיתון הנקרא ביותר בישראל, באתר TheMarker‏, 20 ביולי 2011
  35. ^ מורן ראדה, "נתניהו שילם, מה אתם רוצים ממנו?", באתר העין השביעית, 9 ביולי 2008
    אורן פרסיקו, אצל אביגדור בחצר, באתר העין השביעית, 10 בפברואר 2009
    שוקי בלס, שני צידי המטבע, באתר "לאטמה", 8 בפברואר 2012
  36. ^ ‫יואב יצחק, ערוץ 10 התנצל על הכזבים נגד אדלסון, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 9 בספטמבר 2011
  37. ^ ‫חדשות nana10 ודוד אברהם, צפו: גיא זהר התפטר מהגשת "השבוע" בשידור חי, באתר של "רשת 13", 9 בספטמבר 2011 (במקור, מאתר "nana10")(הקישור אינו פעיל, 2.3.2019)
  38. ^ שלדון אדלסון תרם 16.4 מיליון דולר למיזם החלל הישראלי SpaceIL, 10.4.2013, במגזין פורבס
  39. ^ אדלסון תורם 25 מיליון דולר לאוניברסיטת אריאל, באתר nrg‏, 24 ביוני 2014
  40. ^ ליאור דטל, רוני לינדר-גנץ, תרומת ענק ופקולטה לרפואה על שם אדלסון: בנט מכפיל את אוניברסיטת אריאל, באתר TheMarker‏, 18 ביוני 2017
  41. ^ צעד נוסף בדרך לפתיחת בית ספר לרפואה באריאל, באתר ישראל היום, 23 בנובמבר 2017
  42. ^ ארז לין, ‏לרגל שנת ה-70: הזוג אדלסון תרם 70 מיליון ד' ל"תגלית", באתר ישראל היום, 17 אפריל 2018
1 באוגוסט

1 באוגוסט הוא היום ה-213 בשנה (214 בשנה מעוברת). עד סיום השנה נשארו עוד 152 ימים.

אדלסון

האם התכוונתם ל...

דן רביב (עיתונאי ישראלי)

דן רביב (נולד ב-1942) הוא עיתונאי ישראלי אשר שימש ככתב ברשת BBC וכנציגו העסקי של שלדון אדלסון בישראל.

הסיטי קולג' של ניו יורק

המכללה העירונית של אוניברסיטת העיר ניו יורק (באנגלית: The City College of the City University of New York, המוכרת יותר בשמות הסיטי קולג' של ניו יורק, סיטי קולג' או CCNY) היא אוניברסיטה המשתייכת לרשת האוניברסיטאות והמכללות אוניברסיטת העיר ניו יורק (CUNY), והיא הוותיקה ביותר מבין 23 המוסדות האקדמיים של האוניברסיטה. הקמפוס של סיטי קולג' משתרע בצפון מנהטן על פני יותר מ-140 דונם לאורך שדרת קונבנט, מרחוב 130 עד רחוב 141, וניצב על גבעה המשקיפה על שכונת הארלם. הקמפוס הנאו-גותי עוצב ברובו בידי ג'ורג' בראון פוסט.

סיטי קולג' נוסדה ב-1847 והייתה המוסד הציבורי האקדמי החופשי הראשון בארצות הברית. בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 למדו בה דורות רבים של סטודנטים ממעמד הפועלים, כולל יהודים רבים (האינטלקטואלים של ניו יורק), מאחר שלא יכלו להתקבל או להרשות לעצמם ללמוד באוניברסיטאות הפרטיות. בשל כך כונה הסיטי קולג' "ההרווארד של הפרולטריון", "הרווארד לעניים" ו"הרווארד על ההדסון". גם כיום סיטי קולג' נושא בתואר של האוניברסיטה הציבורית עם מספר הבוגרים הגדול ביותר שזכו בפרס נובל בארצות הברית (עשרה זוכים, תשעה מתוכם יהודים): ג'וליוס אקסלרוד, קנת' ארו, ישראל אומן, הרברט האופטמן, רוברט הופסטדטר, ג'רום קרל, ארתור קורנברג, לאון לדרמן, ארנו פנזיאס וג'ון א'וקיף. שני חתני פרס נובל אחרים שלמדו אך לא סיימו את לימודיהם במוסד הם הנרי קיסינג'ר וג'וליאן שווינגר. בוגרים אחרים שהצטיינו הם הרמן הולרית', ממציא כרטיס הניקוב, יונה סאלק, מפתח החיסון לשיתוק ילדים, בוב קאהן, מאבות האינטרנט, מפתח הפרוטוקול TCP וחתן פרס טיורינג והמתמטיקאים אמיל פוסט ומרטין דייוויס.

בוגרים ידועים אחרים כוללים את הפוליטיקאים קולין פאוול ואד קוץ', הסופרים מריו פוזו, ברנרד מלמוד והנרי רות', והשחקנים אדוארד ג'י רובינסון, אלי וולך, זירו מוסטל וג'אד הירש. איש עסקים שהחל את לימודיו אך לא סיימם הוא שלדון אדלסון.

דמויות הטלוויזיה הפיקטיביות דון דרייפר ממד מן וטובי זיגלר מהבית הלבן (וכך גם השחקן ששיחק אותו - ריצרד שיף) למדו במכללה.

ונישיאן

ונישיאן (באנגלית: The Venetian Resort Hotel Casino, בתרגום חופשי: אתר הנופש והקזינו הוונציאני) הנמצא בסטריפ שבלאס וגאס, הוא מתחם המלונאות הגדול ביותר בעולם (נכון למאי 2010). המלון מוחזק ומתופעל על ידי חברת לאס וגאס סאנדס הנמצאת בבעלותו של שלדון אדלסון.

ונישיאן (מקאו)

ונישיאן, מקאו (באנגלית: The Venetian Macao) הוא משכנם של מלון וקזינו פאר במקאו בבעלות התאגיד לאס וגאס סאנדס של שלדון אדלסון. הונישיאן הוא בן 40 קומות, הוקם בעלות של $2.4 מיליארד דולר והוא בסיס ל-7 מלונות נופש המצויים בבנייה ב-Cotai Strip, מקאו. ונישיאן הוא בן 980,000 מטר רבוע ונבנה לפי הדגם של המלון-קזינו דה ונציאן בלאס וגאס. והוא המלון הגדול ביותר באסיה והרביעי בגודלו בעולם, במונחים של שטח.בנייתו של מגדל המלון העיקרי הסתיימה ב- 2007 והמלון נפתח רשמית ב-28 באוגוסט 2007.

המלון מכיל 3,000 סוויטות, 111,000 מטר רבוע של שטח ועידות, 149,000 מטר רבוע של חנויות קמעונאיות, 51,000 מטר רבוע של שטח קזינו – מהגדולים ביותר בעולם – עם 3,400 מכונות מזל ו-800 שולחנות הימורים וזירה בת 15,000 מקומות ישיבה לאירועי בידור/ספורט.

חינמון

חינמון הוא עיתון או כתב עת המחולק בחינם. החינמון מופץ באמצעות הצבתו או חלוקתו בנקודות נגישות לקהל היעד שלו, ולעיתים באמצעות צירופו כנספח לעיתון גדול יותר המופץ בתשלום. את המילה "חינמון" טבע אורי אבנרי בשנות ה-60 כביטוי מזלזל למקומונים החדשים.

המודל העסקי העומד מאחורי חינמון הוא בדרך כלל מימון באמצעות פרסומות, כאשר העובדה שהוא מחולק חינם מגדילה משמעותית את תפוצתו והופכת אותו אטרקטיבי יותר למפרסמים. פרסום בחינמון נחשב כלי יעיל לחדירה בתפוצה נרחבת לקהל מגזרי ממוקד. ישנם חינמונים הממומנים בידי אגודות, ארגונים וגורמים בעלי עניין, הרואים בהם פלטפורמה להפצת מסר בקרב קהל מטרה. לעיתים קרובות מחולקים חינמונים בצמתים של תחבורה ציבורית, כגון תחנות רכבת תחתית, ומספקים לנוסעים חומר קריאה לשעת הנסיעה.

חינמון נחשב לעיתים כנחות לעומת עיתון המופץ בתשלום, עקב ההנחה כי אלמלא היה ניתן חינם לא היה נדרש ונקרא. ברוב המקרים החינמונים קטנים יותר בהיקפם מעיתונים בתשלום וסגנונם קליל יותר ומיועד לקריאה זריזה ולא מתעמקת.

חלקם של החינמונים בשוק העיתונות רשם עלייה מאז סוף שנות ה-90 של המאה ה-20, ועד המשבר הכלכלי העולמי שהחל בשנת 2008. החינמון "מטרו", שהחל את דרכו בסטוקהולם שבשוודיה ב-1995 זכה להצלחה רבה ומהירה, וקבוצת התקשורת השולטת בו החלה להוציא עשרות חינמונים ברחבי העולם, חלקם עירוניים וחלקם ארציים. המשבר הכלכלי פגע קשות בענף החינמונים, כמו בכל ענף העיתונות בעולם.

ישראל היום

ישראל היום הוא עיתון יומי ישראלי המחולק בחינם (חינמון) שיוצא לאור מאז 30 ביולי 2007. הוא העיתון הישראלי היומי בעל התפוצה הרחבה ביותר.

העיתון מעוצב בפורמט טבלואיד, עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית הישראלית. כדי למשוך קהל קוראים גדול, מתאפיין העיתון בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מאקטואליה וכלכלה ועד תרבות, ספורט ורכילות.

מאז הקמתו נמצא העיתון בבעלותו של איל ההון האמריקאי-יהודי שלדון אדלסון.

מרים אדלסון

מרים אדלסון (לבית פרבשטיין; בעבר אוקסהורן; נולדה ב-10 באוקטובר 1945) היא רופאה פנימית, מומחית בתחום התמכרות לסמים, פילנתרופית אמריקאית ישראלית, והמוציאה לאור של העיתון "ישראל היום".

ב-1991 נישאה לאיל ההון האמריקאי שלדון אדלסון, והם תורמים כספים רבים לפעילויות חינוכיות בעולם, דוגמת: פרויקט תגלית, הקמת הפקולטה לרפואה באוניברסיטת אריאל, קמפוס חינוכי יהודי בלאס וגאס, וכן תורמים כספים רבים גם לפעילויות פוליטיות, ותומכים בולטים של המפלגה הרפובליקנית בארצות הברית.

מרינה ביי סנדס

מרינה ביי סנדס (באנגלית: Marina Bay Sands) הוא אתר נופש משולב במתחם מרינה ביי שבסינגפור. האתר הוא של חברת לאס וגאס סאנדס (LVS) שבבעלות שלדון אדלסון, הוא הבניין היקר ביותר בעולם, שעלה 5.5 מיליארד דולר אמריקני, הכוללים עלות קרקע.עם סיום בניית הקזינו, המתחם כולל מלון עם 2,561 חדרים, מרכז קונגרסים המשתרע על פני 120,000 מ"ר, 74,000 מ"ר הכולל קניון, מוזיאון, שני תיאטראות גדולים, שבע מסעדות שף, מרכז החלקה על הקרח, שני פביליון צפים מקריסטל וקזינו האטריום הגדול בעולם עם 500 שולחנות ו-1,600 מכונות הימורים. מעל הקומפלקס מתנשא פארק אווירי (SkyPark) בעל קיבולת של 3,900 איש ובריכת שחיה באורך 150 מטר, המאפשרת נוף פנורמי של כל סינגפור.

מרכז שלם

מרכז שלם (הוקם ב-1994, וב-2013 הפך למרכז האקדמי שלם) היה מרכז אקדמי ומכון למחקר ולחינוך בירושלים, שמטרתו הייתה "לפתח את הרעיונות הנדרשים כדי להוביל ולשמר את העם היהודי בעשורים הקרובים". המרכז פעל באוריינטציה קרובה לצד השמרני יותר בישראל ומומן בעיקרו מתורמים בארצות הברית, ביניהם שלדון אדלסון ורון לאודר.

ניוט גינגריץ'

ניוטון לירוי "ניוט" גינגריץ' (באנגלית: Newton Leroy "Newt" Gingrich; נולד ב-17 ביוני 1943) הוא סופר ופוליטיקאי אמריקאי. גינגריץ' כיהן כיושב ראש בית הנבחרים ה-58 משנת 1995 עד 1999. בעבר ייצג בקונגרס את המחוז ה-6 של מדינת ג'ורג'יה מטעם המפלגה הרפובליקנית מ-1979 ועד 1999.

ב-11 במאי 2011 הכריז גינגריץ' על מועמדותו בפריימריז של המפלגה הרפובליקנית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012 בתמיכת איש העסקים שלדון אדלסון. אולם לא זכה לתמיכה משמעותית ופרש מהמרוץ במהרה.

פורבס

פוֹרְבְּס (באנגלית: Forbes) הוא דו-שבועון כלכלי שיוצא לאור בארצות הברית.

פרויקט תגלית

"תגלית" (באנגלית: Birthright Israel – "זכות אבות", "זכות מלידה") הוא ארגון חינוכי ללא כוונת רווח ומיזם ציוני שהוקם כדי להילחם בתופעת ההתבוללות של הדור היהודי הצעיר בתפוצות ובכדי לחזק את הקשר שבין צעירי יהדות התפוצות לישראל. המיזם הוקם בשנת 1999 כשותָפות ראשונה במינה של פילנתרופים יהודיים עם ממשלת ישראל ועם הקהילות היהודיות ברחבי העולם. תגלית, כשמה, מעודדת את משתתפיה, שלרובם זה ביקורם הראשון בישראל, לגלות משמעות חדשה בזהותם היהודית האישית ובקשר שלהם אל ההיסטוריה ואל התרבות היהודית.

פרס הרצל (הסתדרות ציוני אמריקה)

פרס הרצל של הסתדרות ציוני אמריקה הוא מדליית זהב שהוענקה לראשונה ב-1959 לאישיות שהצטיינה במעשים למען הציונות. רבים רואים בפרס זה את "פרס נובל של הציונות".

הזוכה הראשון בפרס, ביוני 1959, היה נשיא מדינת ישראל, יצחק בן-צבי.

בין הזוכים נמנו:

הלורד בלפור (המדליה נמסרה לאחיינו לאחר מותו) (1959)

אבא הלל סילבר (1960),

עמנואל ניומן (1961) ושוב בשנת 1973

לואי ליפסקי (1962)

וינסטון צ'רצ'יל (1964),

הארי טרומן (1965),

זלמן שזר (1967),

נחום גולדמן (1968),

לסטר פירסון (1969)

אבא אבן (1971)

האנס הייב

דוד בן-גוריון (1972)

אל שווימר (1976)

גולדה מאיר (1977)

ג'ורג' מיני, מנהיג תנועת העבודה האמריקנית על תמיכתו רבת השנים בישראל (1978)

מנחם בגין (1980)שלדון אדלסון (2009).

רביב דרוקר

רביב דרוקר (נולד ב-11 בספטמבר 1970) הוא עיתונאי חוקר ופובליציסט ישראלי, חתן פרס סוקולוב לתקשורת אלקטרונית לשנת 2011.

שלמה בן-צבי

שלמה בן-צבי (נולד בשנת 1964 בשם מייקל גולדבלום (Michael Goldblum) הוא איש עסקים ישראלי, לשעבר הבעלים והעורך הראשי של מעריב ושל מקור ראשון.

שרוד בראון

שרוד קמפבל בראון (באנגלית: Sherrod Campbell Brown; נולד ב-9 בנובמבר 1952) הוא פוליטיקאי אמריקאי מהמפלגה הדמוקרטית, המכהן כסנאטור מטעם מדינת אוהיו, מאז ינואר 2007.

תיק 2000

תיק 2000 (המכונה גם פרשת נתניהו-מוזס) הוא חקירה פלילית שניהלה יחידת להב 433 של משטרת ישראל החל מינואר 2017 בחשד לתיאום מהלכים, לכאורה, בין ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ובין מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס. השניים דנו בהגבלות על העיתון "ישראל היום" בתמורה לסיקור אוהד בעיתון "ידיעות אחרונות" ובאתר "ynet". כמו כן נחקר הקשר בין אנשי "ידיעות אחרונות" וח"כ איתן כבל שנמנה עם יוזמי הצעת חוק שאמורה הייתה להגביל את פעילותו של "ישראל היום" ובכך להיטיב עם "ידיעות אחרונות". בפרשה נחקרו באזהרה, מלבד נתניהו וכבל, גם אנשי "ידיעות אחרונות", בהם ארנון מוזס המוציא לאור והעורך האחראי של העיתון.

ב-28 בפברואר 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כי החליט לשקול העמדה לדין, בכפוף לשימוע, של נתניהו בגין מרמה והפרת אמונים, ושל מוזס בגין שוחד.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.