שכל ישר

שכל ישר הוא מונח המתאר שיקול דעת והחלטה המבוססים על תפיסה פשוטה של מצב או עובדות.

הגדרה

ניתן לראות את השכל הישר כשקלול מורכב של הידע והניסיון הצבור של האדם המתבסס עליו, ובהקשר רחב יותר, של זה האמור להיות בשימוש אצל רוב בני האדם. ניתן לראות בשכל ישר כמתאר רמה בסיסית של מידע שימושי וכושר שיפוט והחלטה אשר מאפשר את קיומה של שיגרת חיים נורמלית ובטוחה.

הגדרה מילולית מדויקת של השכל הישר היא בעייתית אך הוא מהווה נושא מרכזי בהגות הפילוסופית של תורת ההכרה, ופילוסופים רבים עושים בו שימוש ומתייחסים אליו. השכל הישר הוא חלק מקבוצה של מושגים דומים קשים להגדרה מילולית מדויקת אך נמצאים בשימוש נרחב בכל הרבדים של התקשורת האנושית כגון: אינטואיציה, אמונה, חוכמת ההמון, ודעת הקהל.

השימוש במונח שכל ישר מכוון בעיקר להיבטים הקשורים בפעילות יום יומית במהלך החיים השוטף ואינו רלוונטי כלל לעולם המדע הטהור אשר לא ניתן להבינו ולתפוס את משמעותו באמצעות כלים של שכל ישר.

השקפות שונות בנושא

סוקרטס ואריסטו

סוקרטס נהג לשאול לדעתם של עוברים ושבים ברחובות אתונה העתיקה אודות טבע העולם, במטרה לגלות מה הם הטוב, היפה, החומר והאדם. הנחתו הסמויה הייתה כי השכל הישר של בני האדם יספיק לצורך מתן התשובה לשאלות אלה.

אריסטו טוען כי השכל הישר הוא למעשה חוש פנימי מובנה, אשר אינו קשור לחמשת החושים הפיזיים האחרים, המשמשים לקביעת מהותו של חומר פיזי. לכן, סוג מסוים של שכל ישר קיים גם אצל בעלי חיים נחותים מבני האדם אשר באמצעות השימוש במידע הנקלט בחושים הפיזיים שלהם, מפעילים שכל ישר הכולל הסקת מסקנות.

לעומת זאת ההקשר רציונלי של שכל ישר קיים רק אצל בני האדם. בניגוד להשקפות מאוחרות יותר, אריסטו מתעלם מהשפעת אמונות או ידע כללי משותף הצבור אצל בני אדם ורואה בו רק מעין גוף מפקח על חמשת החושים הפיזיים.

קיקרו

קיקרו טוען כי משמעות השכל הישר היא הניסיון, הנוהג, ההשקפה, והמוסר המקובלים על הציבור בו הוא נוהג. לדעתו על כל מנהיג להתחשב בשכל הישר של הציבור אם ברצונו להשפיע עליו פעול על פי רצונו. עם זאת שכל ישר הוא למעשה פעולת שיפוט ספונטנית וטבעית המבוצעת על ידי בני האדם במטרה להבחין בין טוב ורע.

ימי הביניים

הפילוסוף הנוצרי בואתיוס התייחס לשכל הישר כאל "רוח משותפת", כלומר חוק אוניברסלי המקובל על הכלל. תפיסה זו הייתה מקובלת גם על הפילוסופים בני ימי הביניים פייר אבלר ותומאס מאקווינס, ואשר על פיה העקרונות עליהם מתבסס השכל הישר הם ברורים לכולם ועקביים עם האמת המוחלטת.

במהלך ימי הביניים המאוחרים (המאות ה-16 עד ה-18) טענו אנשי הזרם הרציונליסטי כי יש באפשרותם של בני האדם להבין את סודות היקום באמצעות השכל הישר שלהם וללא שימוש בתצפיות מדעיות. תומאס הובס טען כי בני האדם הקדמונים ניהלו את חייהם כפרטים בודדים אשר נלחמו אחד בשני כל העת. הובס הסתמך על שכלו הישר מבלי לבסס את השערותיו על ממצאים ארכאולוגיים.

האצ'יסון ויום

על פי הפילוסופים הבריטים משמעות המושג שכל ישר התפתחה מתוך הפרקטיקה של חיי היום יום ובעיקר בהקשר המוסרי שלהם. השכל הישר אינו בהכרח עיקבי עם הדעות המקובלות בקרב ההמון. יום מדגיש את השפעתם של הניסיון הנצבר וההרגל על השכל הישר.

לוק והאמפיריציסטים

על פי פרשנותו של ג'ון לוק אשר נשענה על עבודתו של התאולוג הצרפתי ז'אק-בנין בוסואה השכל הישר מושפע מן הניסיון הפנומנולוגי. חמשת החושים הפיזיים מעבירים את המידע הנקלט אשר הופך להתרשמות תפיסתית שמשמעותה היא אינטגרציה של המידע המכונה השכל הישר.

על פי הפילוסופים האמפיריציסטים, השכל הישר הוא למעשה עיבוד ואיחוד של המידע הנקלט בחושים הפיזיים של בני האדם. האמפריציסט המפורסם ביותר פרנסיס בייקון, טען כי הניסיון להבין את העולם באמצעות השכל הישר נכשל, מכיוון שלאנשים שונים יש שכל ישר שונה ובעיקר מכיוון שהוא מושפע עמוקות מדעות קדומות ומסורת דתית.

העידן המודרני

הפילוסוף אדוארד מור ידוע כתומך העיקרי באסכולת השכל הישר. לטענתו יש חשיבות רבה לשימוש במושג מכיוון שהוא פונה להגיון הבריא ומשתמש בשפה המדוברת לצורך השפעה. לעומת זאת מבקרי הדוקטרינה של ההגיון הבריא טוענים כי יש בה מרכיב של הכחשה וחוסר התייחסות עניינית לטיעוני הצד השני.

פילוסופים מודרניים רואים בהגיון הבריא ובשכל הישר כסימן להבעת רצון טוב, המראה על נכונות לפעול למען טובת הכלל והאינטרס הציבורי, אשר לעיתים עומד בניגוד לטובת הפרט. ישנם הרואים בקבלת החלטות ציבוריות על פי השכל הישר דרך לחינוך הציבור לפעול כנגד אינטרסים אישיים ולטובת האינטרס הכללי.

ביהדות

השימוש בשכל הישר ככלי שימושי לצורך קבלת החלטות מופיע גם במקורות היהודיים. במסכת יבמות[1] מופיע תיאור של שלושה אירועים בהם היה מעורב משה רבנו, "דתניא: שלשה דברים עשה משה מדעתו, והסכימה דעתו לדעת המקום: פירש מן האשה, ושיבר הלוחות, והוסיף יום אחד.", ואשר בהם העדיף לקבל החלטה בסוגיה ספציפית על סמך הגיון בריא ושכל ישר, על פני בקשת הבהרה מאלוהים, וזאת למרות שעל פי המסורת הייתה האפשרות לבצע פניה שכזו פתוחה בפניו.

הרב נחום אליעזר רבינוביץ' מפרש ומסביר[2] את חשיבות השימוש בשכל הישר ככלי לצורך קבלת החלטות וטוען כי במצב שבו נתקל אדם במקרה שבו אין הוראה מפורשת מן התורה מה לעשות, או כאשר אם יפעל על פי ההוראה עלול לגרום נזק לאחרים, עליו לקחת אחריות אישית, ולאחר בחינת הדברים לקבל החלטה על פי ההגיון והשכל הישר. במובן הרחב יותר, יש ללמוד ולהבין את יחס התורה והפוסקים למצבים שונים ולהבין את דרך הישום המעשי שלהם. על כל אחד לפעול באמצעות השכל הישר בקיום התורה.

שיקול דעת

שיקול דעת הוא מונח נלווה ומשלים להגדרות השכל הישר, באשר הוא מתאר את כושר השיפוט של אדם בבואו לקבל החלטה בנושא מסוים. שיקול הדעת כרוך בזיקה ישירה, ויוצר התאמה בין מידע המופיע בפני מקבל ההחלטה ובין אופן ישומו בנסיבות הספציפיות.

שיקול הדעת מקנה את היכולת לקבל החלטה מושכלת ואחראית אשר תהיה כפופה להנחיות החוק, הנהלים וסדרי העבודה המקובלים או המוסכמים, ותשלב אותם ביחד עם השכל הישר, הצדק הטבעי וההגינות הבסיסית.

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות דף סב עמוד א
  2. ^ שכל ישר בתורה
10 בינואר

10 בינואר הוא היום העשירי בשנה בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה נשארו עוד 355 ימים (356 בשנה מעוברת).

1776

שנת 1776 היא השנה ה-76 במאה ה-18. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. 1 בינואר 1776 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-11 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

אז'ן לביש

אֶזֶ'ן מארֶן לַבּיש (בצרפתית: Eugène Marin Labiche ‏; 5 במאי 1815 - 23 בינואר 1888) היה מחזאי צרפתי, שכתב בעצמו ועם שותפים כמאתיים מחזות, רובם פארסות.

בשנת 1880 נבחר כחבר באקדמיה הצרפתית.

הטובים שבמחזותיו הם קומדיות העוסקות באופיים של אנשים אחרים, תוך התמקדות בצד המגוחך של אופיים. המחזות גדושים בסאטירה חברתית ובביקורת קומית על החברה הצרפתית ועל הבורגנים הצרפתיים של המאה ה-19. מחזותיו שופעים חשיבה, לא תמיד מעמיקה, אך מתוך תבונה, שכל ישר והומור שמבוסס על כושר הסתכלות מעולה והתבוננות בפרטים מצחיקים, ללא מרירות ומתוך יחס אנושי חם לכל אדם באשר הוא.

אינסוף

אינסוף הוא מושג שזוכה במתמטיקה, בפילוסופיה, בתאולוגיה ובשפת היומיום למשמעויות רבות ושונות. המשותף למשמעויות אלו הוא כל דבר שאין לו סוף ושהשכל האנושי לא מסוגל להבין את גבולותיו. אם זה במרחב מקום (מקום ללא גבול) זמן (זמן אינסופי) מספרים (שלעולם לא יגמרו) וכד׳.

סימונו ברוב ענפי המתמטיקה הוא .

דעת (מיינד)

דעת או מיינד (מאנגלית: Mind) היא היסוד או הכושר האנושי המאפשר לאדם לחשוב, להרגיש ולהיות מודע הן לחוויה האישית שלו והן לסביבתו החיצונית. הדעת מתייחסת לרצון האנושי, כמו גם לאוסף של תפקודים עליונים של המוח, אשר כולל בין היתר תהליכים קוגניטיביים כמו: תפיסה, זיכרון, קשב, חשיבה לוגית, דמיון ושפה. תפקודים אלו מאפשרים לאדם להכיר את עצמו ואת העולם ולפעול עליהם. למשל, שכל ישר מתאר מצב שבו מופעל שיקול דעת ומתקבלת החלטה בהתבסס על תפיסה פשוטה של מצב או עובדות.

הדעת נידונה ונחקרת רבות במסגרת המדעים הקוגניטיביים אשר עוסקים בחקר ההכרה, כלומר בחקר כל התהליכים המעורבים ברכישת ידע, עיבודו, ייצוגו ויישומו. כמו כן, הדעת נדונה רבות גם במסגרת הפילוסופיה.

האבות המייסדים של ארצות הברית

האבות המייסדים של ארצות הברית (באנגלית: Founding Fathers of the United States) הם קבוצת האישים שחתמה על הכרזת העצמאות של ארצות הברית ב-1776 ועל חוקת ארצות הברית, והשתתפו במלחמת העצמאות האמריקנית כמנהיגים נאמנים למולדת. מאחר שהם מרדו ברשויות הבריטיות, כונו בפיהם מהפכנים ומסיתים. נוסף לחותמים אלה, מספר אישים נוספים נחשבים לאבות המייסדים של ארצות הברית.

הכרזת העצמאות של ארצות הברית

הכרזת העצמאות של ארצות הברית (באנגלית: United States Declaration of Independence) היא מסמך שאימץ הקונגרס הקונטיננטלי ב-4 ביולי 1776 בפילדלפיה, המכריז כי שלוש עשרה המושבות האמריקניות, שנמצאו אז במלחמה מול בריטניה הגדולה, הן מעתה מדינות עצמאיות, ומתוקף כך כבר אינן חלק מהאימפריה הבריטית.

ההכרזה נוסחה ברובה על ידי תומאס ג'פרסון, והייתה הסבר רשמי להצבעת הקונגרס יומיים קודם לכן, ב-2 ביולי, על הכרזת עצמאות מבריטניה הגדולה, יותר משנה לאחר פרוץ מלחמת העצמאות האמריקנית. ההחלטה הוכרה על ידי הבריטים רק לאחר תום הקרבות, עם חתימת חוזה פריז ב-3 בספטמבר 1783.

החתימה על ההצהרה בדבר עצמאות הייתה לאירוע היסטורי בתולדות האומה האמריקנית הצעירה, והתאריך שבו היא נערכה נחגג מדי שנה כיום העצמאות של ארצות הברית. אחד מעותקי המסמך, שעליו חתמו נציגי המושבות, מוצג כיום בבניין הארכיון הלאומי שבוושינגטון.

המהפכה האמריקאית

המהפכה האמריקאית (באנגלית: American Revolution) הייתה תהליך פוליטי מתמשך שהתרחש בצפון אמריקה בין השנים 1765 ל-1783, ובמהלכו פרשו 13 המושבות הבריטיות מן האימפריה הבריטית ויצרו מדינה עצמאית בעלת שיטת ממשל דמוקרטית - ארצות הברית. המהפכה האמריקאית החלה בשנת 1765 בשינוי בסטטוס קוו ביחסים בין בריטניה למתיישבים, כאשר חוקק בפרלמנט הבריטי חוק הבולים, שכלל מיסוי כבד על המתיישבים ללא מתן ייצוג בפרלמנט, המשיכה בהתמרמרות עזה של המתיישבים, שהובילה להפגנות והתכתשויות עקובות מדם כגון טבח בוסטון ב-1770, והפכה למלחמה של ממש בשנת 1775.

במהלך המלחמה הכריזו המושבות באופן פורמלי על עצמאותן בשנת 1776, ובכך ניתקו את עצמן לחלוטין מהכתר הבריטי. המלחמה הסתיימה בפועל ב-1781 עם ניצחון המתיישבים בקרב יורקטאון, ופורמלית בחוזה פריז משנת 1783, שבו הכירה בריטניה בעצמאות ארצות הברית.

במהלך הפעילות המלחמתית עסקו מנהיגי המהפכה באופי הממשל העצמאי שייסדו. המתיישבים ביקשו ליצור מנגנון שישמור על זכויותיהם הדמוקרטיות, אך עם זאת חששו מממשל חלש ולא אפקטיבי שיוביל לאנרכיה ולהתפוררות. בשנת 1788 אושרה חוקה שהגדירה את סדרי השלטון והיחסים שבין השלטון הפדרלי המרכזי ובין הממשלים המקומיים במדינות השונות. החוקה הושלמה בשנת 1791 במגילת הזכויות, שכללה עשרה תיקונים לחוקה שנועדו לאזן בין השמירה על זכויות האזרח לבין הצורך בממשל יציב ואפקטיבי.

ידע כללי

ידע כללי או ידע עולם הוא ידע המוערך מבחינה תרבותית, אשר נרכש באמצעים שונים וכולל תחומים רבים.

אחד הכלים המשמעותיים לרכישת ידע כללי הוא ההשכלה.

ליברליזם

לִיבֵּרָלִיזְם (liberalism; מהמילה הלטינית libertas, מילולית: 'חירות') היא פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית המבוססת על עקרונות החירות והשוויון. הליברליזם תומך בעקרונות כגון ממשל חוקתי, הפרדת הרשויות, חופש הדת, הפרדת הדת מהמדינה, זכות הקניין, חופש ההתאגדות, חופש הביטוי, כלכלת שוק ושוויון בפני החוק ומתנגד למשטרים אוטוריטרים. משמעותו המקובלת של המונח השתנתה בין אזור לאזור ובין תקופה לתקופה וישנן כיום מגוון אידאולוגיות ליברליות, דוגמת הליברליזם הקלאסי והליברליזם החברתי.

מקובל לראות את ראשית הליברליזם כתנועה פוליטית מובהקת בהוגי עידן הנאורות, אז גובש הליברליזם לכדי תפיסה עקבית וצבר תמיכה משמעותית בקרב פילוסופים וכלכלנים במערב. הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק, בן המאה ה-17, נחשב על פי רבים כאבי הליברליזם. ג'ון לוק קידם את רעיון הזכויות הטבעיות לפיו לכל אדם זכות לחיים, חירות ורכוש. מקור זכויות אלה, לפי לוק, אינו בצו ממשלתי או טוב ליבו של המחזיק בשלטון, אלא בעצם טבעו של האדם. לפיכך, בעוד לממשל סמכות להגן על זכויות אלו, אין לו כל הצדקה לעשות שימוש אחר בכוחו. יש הטוענים כי ניצני המחשבה הליברלית מופיעים עוד בעת העתיקה, ובפרט בתרבויות רומא, יוון העתיקה וסין העתיקה.

בסוף המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-19 בא הליברליזם לכדי ביטוי פוליטי ברפורמות נרחבות אשר שמו קץ לשיטה הפיאודלית, זכויות היתר של האצולה, התיאוקרטיה (ובפרט, דומיננטיות הכנסייה הקתולית) וכן למונרכיה האבסולוטית ברחבי אירופה, אמריקה הלטינית וצפון אמריקה. המורדים במהפכה האמריקאית, במהפכה הצרפתית ובמהפכות נוספות מאותה תקופה הושפעו מעקרונות הפילוסופיה הליברלית וזו עמדה בבסיס הצידוק המוסרי למהפכות אלו.

בעת החדשה צמח הליברליזם לצד עליית הלאומיות ורבים ראו בשתי אידאולוגיות אלו גישת עולם שלמה. בתקופת המלחמה הקרה נצבו דמוקרטיות ליברליות אל מול דיקטטורות סוציאליסטיות וכך נוצר גם זיהוי מסוים בין הליברליזם לדמוקרטיה.

מדע

מדע - במובנו הרחב - הוא כל מכלול קוהרנטי של ידע מוסק, הניתן לבחינה לפי אקסיומות בסיס.

במובנו הצר יותר - משמש המונח מדע לציון כלל הידע האמפירי שהושג באמצעות המחקר האנושי (כמו פיזיקה וביולוגיה, למעט תחומים כמו מתמטיקה), ואדם העוסק במחקר המכוון להרחבת ידע זה נקרא מדען.

בשאלות ההיקף והתכולה של המושג "מדע" והגדרת השיטה המדעית עוסקת הפילוסופיה של המדע.

תחומי המדע השונים קשורים לרוב בענפים של מתמטיקה וסטטיסטיקה, ובין הנחות היסוד שלהם משולבים רעיונות מתחום הפילוסופיה.

הידע המדעי מתרחב ומתעצב תדיר בעקבות תגליות ומחקרים חדשים, שמסקנותיהם מתועדות ומופצות. לשאלות רבות אין תשובה ודאית אחת, כך שמדענים, חוקרים ופרשנים עשויים להיות חלוקים בדעותיהם.

מהימנות (דיני ראיות)

מהימנות (או אמינות) בדיני הראיות, מבטאת את יחסו של בית המשפט לאמיתות עדותו של עד במשפט.

שני כללי היסוד הנוגעים למהימנות עד במשפט הישראלי קבועים בסעיף 53 לפקודת הראיות. ראשית, מהימנותם של עדים היא סוגיה הנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט השומע את העד. שנית, הכרעתו של בית המשפט מתקבלת על בסיס "התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט".

הלכה היא כי רשימת השיקולים המנויים בסעיף 53 אינה רשימה סגורה, אך מצויים בה השיקולים העיקריים שעל פיהם נדרש בית המשפט להכריע בשאלת המהימנות. "אותות האמת" אינם רק אלה העולים מתוך עדות העד עצמו, אלא גם אינדיקציות לאמיתות או אי-אמיתות העדות העולות מתוך עדויות וראיות אחרות במהלך המשפט.

השופט בדימוס יעקב קדמי מסכם בספרו "על הראיות" את ארבעת המבחנים העיקריים למהימנות עד:

מבחן ההתרשמות: התרשמות ישירה של השופט מהתנהגותו של העד על הדוכן: אופן הצגת הדברים בידי העד, מראהו של העד בעת מסירת העדות וכו'.

מבחן ההשוואה החיצונית: השוואת דבריו של העד עם דברים שהוא עצמו אמר במקום אחר ודברים שנאמרו על ידי עדים אחרים.

מבחן ההשוואה הפנימית: העמדת עדות העד במבחן של היגיון, שכל ישר וניסיון חיים (ובלשון פשוטה: עקביות פנימית או היעדר סתירות פנימיות).

מבחן האישיות: בדיקת ההשלכה האפשרית של אישיותו על מהימנות דבריו ובמיוחד אופיו של העד ונגיעתו לעניין הנדון.הכלל הוא כי שאלת המהימנות מופקדת בידי הערכאה הדיונית השומעת את העד ועל כן בדרך כלל לא ניתן לערער על הכרעה הנוגעת למהימנות עד. ערכאת הערעור תתערב רק במקרים נדירים

מצרים העתיקה

מצרים העתיקה היא מדינה שהתקיימה בעמק נהר הנילוס בעת העתיקה. שיאה של התרבות היה באלף השני לפני הספירה, בתקופת הממלכה החדשה. בתקופה זו, מצרים התפשטה עד לדרום טורקיה בצפון ועד לג'בל ברקל בדרום, בסודאן של היום. האופק הגאוגרפי המשתנה של מצרים העתיקה כלל בתקופות שונות גם את המדבר שממזרח לנילוס ואת החוף של הים האדום, את חצי האי סיני ונאות המדבר ממערב לנילוס.

ראשיתה של התרבות המצרית העתיקה בערך ב-3150 לפנה"ס, באיחוד הפוליטי של תרבויות עמק הנילוס הגדולות תחת הפרעה הראשון, והיא התפתחה במשך שלושת אלפי השנים הבאות. ההיסטוריה שלה מחולקת למספר תקופות, הידועות כ"ממלכות", ולזמנים של חוסר יציבות יחסית הידועים כ"תקופות ביניים". עם סוף תור הזהב האחרון, הידוע כ"ממלכה החדשה", החלה תרבות מצרים העתיקה להידרדר, ומצרים נכבשה בידי כמה כוחות זרים. שלטונם של הפרעונים הסתיים רשמית ב-31 לפנה"ס, כאשר האימפריה הרומית כבשה והפכה את מצרים לפרובינקיה רומית.

תרבות מצרים העתיקה הייתה מבוססת על איזון מבוקר של משאבי טבע ואדם תחת שלטונו של הפרעה, מנהיגים דתיים, ומושלים. התרבות המציאה חידושים רבים: השקיה מבוקרת של עמק הנילוס הפורה, ניצול של המינרלים בעמק ובאזורי המדבר הסובבים, התפתחות מוקדמת של ספרות ושל מערכת כתיבה עצמאית, ארגון של מיזמי בנייה וחקלאות גדולים, מסחר עם האזורים הסובבים באפריקה ובמזרח התיכון, ומסעות צבאיים שהביאו לניצחון על צבאות זרים והבטיחו את הדומיננטיות המצרית באזור בתקופות מסוימות. הארגון והייזום של פעילויות אלה נעשה בידי ביורוקרטיה של סופרים, מנהיגים דתיים ומושלים תחת הפרעה האלוהי, שהבטיח את האחדות ואת שיתוף הפעולה של העם המצרי דרך מערכת מורכבת של אמונות דתיות.

קונפוציוס

קונפוציוס (גרסה לטינית של שמו הסיני; שם משפחה: קונג 孔, שם פרטי: צ'יו 丘, כינוי: ג'ונג ני 仲尼 (בסינית: 孔夫子; בפין-יין: Kǒng Fūzǐ, קוֹנְג-פוּ דְזְה, 551 לפנה"ס - 479 לפנה"ס), מגדולי הפילוסופים של סין ובעל השפעה מכרעת על תרבותה.קונפוציוס לא השאיר אחריו כתבים, אך תלמידיו הרבים אספו את דבריו לספר שתורגם לעברית בשם "המאמרות", או "האנלקטים". תורתו מדברת על היות האדם מוסרי, ועל תכונותיו של אדם מוסרי. קונפוציוס שם דגש רב על החינוך, והאמין כי המנהגים הם אלו המעצבים את האדם והופכים אותו למוסרי.

שכל ישר (ספר)

שכל ישר (באנגלית: Common Sense) הוא מנשר פוליטי שפורסם לראשונה באופן אנונימי ב-10 בינואר 1776 בעת המהפכה האמריקאית. המסמך גינה את השלטון הבריטי בפרט ואת השלטון המלוכני בכלל. הוא זכה לפופולריות עצומה, ותרם רבות לקידום המהפכה האמריקאית והפצת רעיון הדמוקרטיה הייצוגית במדינות נוספות. המסמך נכתב על יד תומאס פיין ונערך על ידי בנג'מין ראש שגם הגה את שם המאמר.

שף (סאות' פארק)

שֶף (באנגלית: Chef) הוא דמות-עבר חוזרת בסדרת הטלוויזיה "סאות' פארק". שף היה הטבח בקפיטריה של בית הספר היסודי של סאות' פארק, ודובב בידי אייזק הייז. הופעתו הראשונה בסדרה הייתה בפרק הראשון והאחרונה בפרק ה-140 שפתח את העונה העשירית, "שובו של שף".

תומאס פיין

תומאס פֵּיין (באנגלית: Thomas Paine;‏ 29 בינואר 1737 - 8 ביוני 1809) היה פוליטיקאי והוגה דעות מדיני אמריקאי יליד אנגליה. פיין נודע בעיקר בזכות פעולותיו במלחמת העצמאות של ארצות הברית ונחשב לאחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית. פיין היה בעל השקפות רדיקליות, והתפרסם בעקבות חוברות שכתב ובהן מתח ביקורת קשה על השלטון הבריטי באמריקה הצפונית ודרש להעניק עצמאות לאזור זה. את הפילוסופיה שלו אפשר למצוא בכתביו דוגמת החוברת "שכל ישר". פיין היה חסיד זכויות האדם ופעל נחרצות בעד משטר רפובליקני ונגד העבדות בארצות הברית. פיין עסק בביקורת הדת ונאבק למען הענקת לגיטימציה להשקפה הדאיסטית על ידי פרסום החוברת "עידן התבונה", הגן על ערכי המהפכה הצרפתית (בעיקר מפני ביקורתו של אדמונד ברק), ופעל לסילוק השלטון הבריטי במלחמת העצמאות של ארצות הברית.

תומאס ריד

תומאס ריד (באנגלית: Thomas Reid‏; 26 באפריל 1710 – 7 באוקטובר 1796) היה פילוסוף סקוטי, מייסד האסכולה הסקוטית של "השכל הישר", ובעל תפקיד חשוב בהשכלה הסקוטית.

תעמולה

תעמולה (לעיתים נעשה שימוש במונח הלועזי פרופגנדה) היא צורת תקשורת, בה נעשית הפצה מחושבת של רעיונות בקרב ציבור רחב, במטרה להשפיע על התנהגותו או עמדותיו. החל מהעידן המודרני, אמצעים עיקריים לתעמולה הם אינפוגרפיקה ושימוש בכלי תקשורת.

במאה העשרים הפכה התעמולה לנשק רב חשיבות בהתמודדותם של אישים פוליטיים ומפלגות על דעת קהל. לכל תעמולה קיים גורם פוליטי כלשהו (מפלגה, תנועה חברתית, תנועה פוליטית, מוסד ציבורי, התארגנות אזרחית וכדומה), אשר מעוניין בקידום רעיון מסוים הקשור להתרחשות החברתית (העלאת קרנה של דמות פוליטית, דעה מסוימת כלפי תוכנית מדינית או כלכלית, זכויות אדם, וכו'). לכל תעמולה קיים ציבור יעד או קהל יעד מסוים (ציבור זה עשוי להיות החברה כולה). להתאמת התעמולה לאופיו של קהל היעד חשיבות רבה להצלחתה של התעמולה. עיקרון זה מתייחס הן למבנה ציבור זה (צורת הארגון החברתי שלו) והן לייחודו התרבותי (ערכים, מצב כלכלי, שפה, הבנה פוליטית וכו')

בשל האופי קצר הטווח של התעמולה, בדרך-כלל נעשה בה שימוש על מנת לקדם נושאים מיידים ושטחיים, כגון תמיכה במועמד מסוים בבחירות וקבלת החלטה מסוימת העומדת על סדר היום הציבורי. מטרה נוספת של התעמולה היא החדרה ארוכת-טווח של רעיון פשוט לתודעה הציבורית. לרוב מדובר בפן רגשי של אותו הרעיון: אהדה/סלידה מגורם פוליטי, החדרת דפוסי חשיבה בסיסיים (לדוגמה: החדרת התייחסות אלימה בהתייחס למדיניות-חוץ), ויצירת הנחות חברתיות רחבות (לדוגמה: הנחה כי יש להימנע מגירעון ממשלתי).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.