שכינה

שְׁכִינָה בספרות היהדות, היא ההתגלות האלוהית בעולם. הביטוי הוא שם הפעולה הנגזר מהשורש שכ"נ ('לשכון'). על פי תפיסת הספרות הקבלית, הפילוסופיה הפרו קבלית והחסידית, האל שוכן בפנימיותו של העולם כולו ומחיה אותו, ו'שכינתו' היא נשמת העולם ורוח אפיו.[1]

בחלק מהספרות מוסבר, כי דרך הפן הזה של האלוהות, שהוא התחתון מכול ההתגלויות האחרות, מתקשר אלוהים עם בני אדם. פן זה של התגלות הוא יחסי למעמדם של האנשים ולמעשיהם - הופעתו או היעלמותו תלויה בהם. השכינה היא ביטוי פסיבי להתגלות האל, וככזו נמשלת לדמות נשית[2].

פעולתה ומעמדה של השכינה על פי הקבלה

לשכינה שלושה מעמדות, כלומר היא פועלת בתוך שלוש מערכות שונות: ב'מערכת הספירות', ב'מערכת העולמות' ו'במערכת הקליפות'. ב'מערכת הספירות' נמצאת השכינה כחוליה האחרונה בשלשלת האצילות, שהיא קצה ההוויה האלוהית הקרובה ל'עולם התחתונים' שלנו. במערכת זו השכינה מסמלת, בין השאר, את הים שאליו זורמים כל הנחלים וכך היא מקבלת את השפע מכל תשע הספירות שמעליה. השכינה מהווה את החוליה המקשרת בין 'עולם האצילות' לבין 'עולם התחתונים' שלנו, הנקרא 'מערכת העולמות'. 'מערכת העולמות' היא עולמינו ובה השכינה מתפקדת כראש, כאם וכמנהיגת העולם, ובפרט כמנהיגת עם ישראל בכינויה "כנסת ישראל". השכינה מופיעה גם כדמות של מלאך גואל, של איילה ושל מלכה המעניקה כלפי מטה, בעולמנו, שפע, ברכות והגנה מכוחותיה. היא אחראית גם על מידת הדין בעולם התחתון ועל מתן שכר ועונש. דבר זה מוביל למערכת השלישית - 'מערכת הקליפות'. מערכת זו מבטאת את כוחות הרוע והטומאה של הסטרא אחרא שמהן מצד אחד על השכינה להישמר, ומצד שני היא משתמשת בכוחות אלו על מנת להשליט צדק ולשמור על שורת הדין ב'עולם התחתון'. בנוסף לכך, ב'מערכת הקליפות', כוחות הרוע והטומאה מנסים להתקרב לקדושתה של השכינה, ומטרת הסטרא אחרא היא להפריע לזיווג הקדוש בין השכינה לספירת תפארת ובכך להשתלט עליה, להפוך אותה לשותפתו ולפעול ככוח המוות והכיליון על בני האדם ב'עולם התחתון'.[3]

תולדות המושג

בעת העתיקה

במקרא היא מוזכרת כהתגלותו המיוחדת של אלוהים בישראל: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כ"ה, ח'); "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים" (שם, כ"ט, מ"ה); כמו גם כ-"ה' צְבָאוֹת הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן" (ישעיהו ח', י"ח).

השכינה כמושג ממשי נזכרת רק בספרות חז"ל. כפי שחז"ל אומרים שבבית המקדש השני לא הייתה השראת שכינה, ועם זאת הוא נשאר באופן תמידי בקשר מיוחד עם ישראל, גם בזמן גלות וגם במצבים קשים, "לכל מקום שגלו ישראל – גלתה שכינה עמם"[4][5] ואף סובלת איתם בצרותיהם. רבי חנינא בתלמוד מקצין תפיסה זו, וקובע כי "הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה" (בבלי סנהדרין, נ"ח ע"ב).

בגלל הקשר המיוחד בין שכינה לישראל, גר מכונה אדם שבא "לחסות תחת כנפי השכינה"[6], וכאשר ישראל בצער גם שכינה בצער.[7] בתפילת אל מלא רחמים, כאשר מתפללים לעילוי נשמת אדם שנפטר, מבקשים בתיאור מליצי, שהוא יינשא על כנפי השכינה."אֵל מָלֵא רַחֲמִים, שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה, עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים..." (סדור תפלה, נוסח אשכנז). שכינה מוזכרת כמי שנמצאת לעזור לחלשים כמו החולה ששכינה למראשותיו. כמו כן, עשרה שמתפללים שכינה עמהם.[8]

בימי הביניים

בהגות היהודית בימי הביניים הובעה הדעה כי בזמן הגלות ירדה השכינה למעמד נמוך, והיא בנתק מהאלוהות העליונה, דבר הגורם לה צער רב – צער המכונה "צער השכינה", שהוא הצער העמוק והנוקב ביותר שיכול להיות עלי אדמות ובמציאות בכלל – ותפקידם של האנשים הוא לחבר אותה אל הקב"ה אהוב ליבה במעשים טובים ומצוות, דבר המכונה בקבלה "ייחודים", ומופיע בסידורים (במיוחד הספרדיים) לפני מצוות מסוימות.

על פי המסורת הדתית, האור האלוהי שבני אדם צדיקים, עתידים להתענג בו בעולם הנשמות אחרי מותם ובעולם הבא מכונה "זיו השכינה".[9][10]

בקבלה מכונה השכינה "מלכות דאצילות", בשל התפיסה שהיא מלכת העולם האצילה והרוחנית שבהופעתה מולך הקב"ה על המציאות. השכינה גם מכונה "כנסת ישראל", מאחר שלפי התפיסה הקבלית היא כונסת לתוכה את כל נשמות עם ישראל, בשל היותה שורש להם.

לקריאה נוספת

גרשם שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, ירושלים : הוצאת מוסד ביאליק, 1980

ישעיה תשבי, "השכינה", בתוך: משנת הזוהר, כרך א', ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תש"ט, עמ' רי"ט-רל"א.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ למשל, רבי אברהם אבן עזרא (מיוחס לו), ספר העצמים שער א.
  2. ^ ביטי רואי, "זרקור על השכינה", באתר מכון שלום הרטמן
  3. ^ ישעיה תשבי, משנת הזוהר, מוסד ביאליק, תש"ט, פרק "השכינה", כרך כרך א', עמ' עמ' רי"ט-רל"א
  4. ^ ילקוט שמעוני, ספר שמואל א', פרק ב', רמז צ"ב.
  5. ^ ילקוט שמעוני, ספר ישעיהו, פרק מ"ג, רמז תנ"ה.
  6. ^ מגילת רות, פרק ב', פסוק י"ב
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ו, עמוד ב'.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ו', עמוד א'.
  9. ^ בתי מדרשות חלק ב - מדרש אלפא ביתות מסכתא שטן.
  10. ^ רמח"ל, מסילת ישרים, פרק א'.
36 (מספר)

36 (במילים בלשון זכר: שלושים וששה; בלשון נקבה: שלושים ושש) הוא מספר טבעי העוקב ל-35 וקודם ל-37.

X-28

X-28 היא סירה מעופפת חד-מושבית המשתייכת לסדרת מטוסי ה-X. המטוס נבנה על ידי ג'ורג' פריירה (George Pereira) שכינה אותו אוספרי 1 (Osprey I). הוא הונע על ידי מנוע יחיד בעל דחף של 90 כוח סוס עם מדחף דוחף דו-להבי.

ה-Naval Air Development Center של הצי האמריקני רכש אותו לצורך בחינתו כחלק מתוכנית ה-Air Skimmer שנועדה לבחון את השימוש בסירות מעופפות לביצוע משימות פטרול משטרתי בדרום-מזרח אסיה. על-פי דרישות התוכנית, המטוס היה צריך להיות קל משקל, ניתן להטסה בכללי טיסת ראייה (VFR), עולה פחות מ-5,000 דולר אמריקני בייצור סדרתי, וניתן לייצור בדרום-מזרח אסיה ללא צורך בהשקעה רבה במפעלים.

טיסות ניסוי במטוס בוצעו בין ה-12 באוגוסט 1970 עד ה-22 באוקטובר 1971. הטיסות הראו שהמטוס היה נוח להטסה באופן כללי ושביצועיו היו מצוינים. למרות זאת, לבסוף לא נכנס המטוס לייצור סדרתי וה-X-28 היחיד שנבנה מוצג כיום במוזיאון Air Zoo שבמישיגן.

אורניום

אוּרַנְיוּם (Uranium) הוא יסוד כימי רדיואקטיבי מסדרת האקטינידים, שסמלו הכימי U ומספרו האטומי 92.

האיזוטופ אורניום-235 הנמצא בטבע בריכוז של 0.71%, הוא חומר בקיע, אשר בריכוז רב מספיק יכול לקיים תגובת שרשרת גרעינית. משום כך, משתמשים באורניום המועשר באיזוטופ זה בכורים גרעיניים ובנשק גרעיני. שאריות העשרת האורניום לתעשייה הגרעינית, ולעיתים חלק מן הפסולת הנוצרת בכורים גרעיניים נקראים אורניום מדולדל. גם האיזוטופ המלאכותי אורניום-233, המתקבל מתוריום, הוא חומר בקיע, ומשמש לעיתים בנשק גרעיני.

באביזם

באביזם או "באביות", באביה", "הדת הבאבית" (פרסית: بابیه‎‎, آئین بیانی או آیین بابی) היא תנועה דתית ששגשגה בפרס ובחלקים מסוימים של האימפריה העות'מאנית בין השנים 1844–1852 והתפצלה מהאסלאם. האמונה הבאבית נוסדה ב-1844 על ידי סיד עלי מוחמד שיראזי, שכינה את עצמו "בּאב" ("שער" בערבית ובפרסית), בשל אמונתו כי הוא השער אל האמאם הנעלם, אמונה המתייחסת לנושא מרכזי בתאולוגיה השיעית. מפרס התפשטה האמונה הבאבית גם ברחבי האימפריה העות'מאנית.

בשלב מאוחר יותר, החל הבאב לטעון כי הוא לא רק שער לאמאם הנעלם, אלא כי שער לאלוהות המתגלה ממש. עמדה זו עוררה מחלוקת חריפה עם אנשי דת מוסלמיים והתנגדות עזה מצד השלטונות. חסידי הכת נחשבו על ידי השלטונות המוסלמים לכופרים, הבאב הוצא להורג (1850) והם סבלו רדיפות קשות. לאחר מותו של הבאב, ב-1866 נגלעה מחלוקת בקרב קהילת המאמינים בנוגע לזהות יורשו של הבאב כמנהיג התנועה. מפלג אחד של האמונה הבאבית צמחה האמונה הבהאית, ומן הפלג השני צמחה תנועה המתכנה בפי חבריה באבים-אזלים.

האוקיינוס השקט

האוקיינוס השקט (באנגלית Pacific Ocean) הוא האוקיינוס הגדול ביותר בכדור הארץ ומכסה כשליש משטחו (32.4%), 165.2 מיליון קמ"ר. שטח זה גדול משטח כל היבשות שעל פני כדור הארץ, ששטחן יחד הוא כ-149 מיליון קמ"ר. בנוסף, הוא מכיל 46% מכמות המים החופשיים שעל פני כדור הארץ. גבולותיו הם: יבשת אמריקה במזרח, אסיה ואוסטרליה במערב. בצפון מפריד מצר ברינג בין האוקיינוס השקט לאוקיינוס הקרח הצפוני. דרום האוקיינוס השקט גובל באנטארקטיקה; קיימת גם הצעה להגדיר את הימים לחופי אנטארקטיקה בתור האוקיינוס הדרומי, ואם ההצעה תתקבל, זה יהיה הגבול הדרומי של האוקיינוס השקט, אולם אין לכך עדיין הסכמה.

האוקיינוס משתרע לאורך 15,500 ק"מ, מים ברינג באזור הארקטי שבצפון, עד לשוליים הקפואים של ים רוס באנטארקטיקה שבדרום. רוחבו המקסימלי של האוקיינוס השקט הוא 19,800 ק"מ מאינדונזיה ועד לחופה של קולומביה קרוב לקו הרוחב 5º צפון. מקובל להציב את גבולו המערבי של האוקיינוס במצר מלאקה. באוקיינוס השקט נמצא המקום הנמוך ביותר בקרום כדור הארץ - שקע מאריאנה, שעומקו 11,022 מטר מתחת לפני הים.

25,000 איים מצויים באוקיינוס השקט, יותר מאשר בכל שאר האוקיינוסים גם יחד, ורובם מצויים דרומית לקו המשווה (ראו רשימת איים באוקיינוס השקט).

לאורך שולי האוקיינוס השקט קיימים מספר ימים שוליים, שהגדולים שבהם הם ים סלבס, ים האלמוגים, ים מזרח סין, הים היפני, ים סולו, ים טסמן, ים ברינג, ים אוחוצק והים הצהוב.

מגלה הארצות הפורטוגלי פרדיננד מגלן, אשר הגיע לאוקיינוס ב-28 בנובמבר 1520, הוא שכינה אוקיינוס זה "Oceano Pacífico" כלומר שקט, מכיוון שבמרבית נתיב השיט, ממצר מגלן ועד לפיליפינים, היה האוקיינוס שקט. עם זאת, אוקיינוס זה אינו תמיד שקט. סופות טייפון והוריקן רבות הולמות באיים שמצויים בו. בארצות שבשולי האוקיינוס ישנם הרי געש רבים, ולעיתים קרובות פוקדות אותן רעידות אדמה. במקרים של צונמי, נחשול מים המתרומם לגובה רב כתוצאה מרעידות אדמה מתחת לפני הים, נגרמים נזקים כבדים ולעיתים אף הרס ערים שלמות לאורך החופים.

החוג הווינאי

החוג הווינאי (בגרמנית: der Wiener Kreis) הוא כינויה של קבוצת פילוסופים שהתקבצה בווינה החל ב-1928 סביב הפילוסוף מוריץ שליק. חברי החוג הם שייסדו את האסכולה הפילוסופית הידועה כפוזיטיביזם לוגי.

החוג, שכינה את עצמו בתחילה "אגודת ארנסט מאך" (Verein Ernst Mach) על שם הפיזיקאי והפילוסוף ארנסט מאך, כלל את מוריץ שליק כיושב ראש ואת הפילוסופים גוסטב ברגמן, רודולף קרנפ, וויקטור קרפט, והיהודי, שאחר כך אף עלה לישראל יוסף שכטר. את הפיזיקאי פיליפ פרנק, הלוגיקן קורט גדל, המתמטיקאים האנס האן וקרל מנגר, הדוקטורנט של האן, תיאודור רדקוביץ', פילוסוף המדע אוטו נוירת ואשתו (ואחותו של האן), המתמטיקאית אולגה האן-נוירת, והדוקטורנטים לפילוסופיה ומתמטיקה תחת שליק הרברט פייגל, פרידריך וייסמן, לוגיקאית ופילוסופית רוז ראנד, ומרסל נטקין. מרבית חברי החוג הווינאי היו יהודים.

לכל חברי החוג, לבד מגדל, הייתה גישה משותפת לפילוסופיה, שעיקרה הגישה שהניסיון הוא מקור הידיעה היחידי ושניתוח לוגי בסיוע לוגיקה סימבולית הוא הדרך המועדפת לפתרון בעיות פילוסופיות.

הלבנה (קריפטוגרפיה)

בקריפטוגרפיה, הלבנה (whitening) או הלבנת מפתח (key whitening), היא טכניקה לחיזוק ביטחון צופן בלוקים איטרטיבי על ידי חיבור חלק מהמפתח הסודי עם הקלט לפני הסבב הראשון של הצופן וחלק אחר של המפתח עם הפלט לאחר סיום כל הסבבים.

טכניקה זו יושמה לראשונה בגרסה משופרת של DES שפותחה על ידי רון ריבסט מחברת RSA שנקראת DES-X וכן בצופן FEAL. ריבסט הוא זה שכינה אותה "הלבנה". בהלבנה של DES-X משתמשים בשלושה מפתחות שונים וההצפנה/פענוח נראים כדלהלן:

כלומר בהצפנה תחילה מחברים ב-XOR את הקלט עם המפתח , את התוצאה מצפינים כרגיל עם ולאחר מכן מחברים את התוצאה האחרונה ב-XOR עם המפתח . בפענוח מבצעים את הפעולות המתוארות בסדר הפוך.

הרעיון מאחורי פעולה זו הוא למנוע התקפת כוח גס בכך שמקשים על מנתח הצופן להשיג זוגות של טקסטים גלויים/טקסטים מוצפנים ומאלצים אותו לנתח כמות רבה יותר של מידע, בגלל שעליו לנחש גם את מפתחות ההלבנה בנוסף למפתחות ליבת האלגוריתם. התוספת מספקת חזוק משמעותי בעיקר נגד התקפת כוח גס גנרית שנקראת תקיפת היפגשות באמצע. במקרה שמשתמשים בשלושה מפתחות שונים, סיבוכיות התקפת נפגש באמצע עולה ל- פעולות עם שלושה טקסטים-גלויים ידועים, כאשר הוא אורך המפתח ו- הוא אורך הבלוק לעומת סיבוכיות ההתקפה נגד מפתח אחד שהיא וסיבוכיות ההתקפה נגד שני מפתחות שהיא . אילו נעשה שימוש בשני מפתחות שונים כאשר אז סיבוכיות ההתקפה תהיה כאשר הוא מספר הטקסטים הגלויים שבידי המתקיף. בכל אופן מסתבר שנגד קריפטואנליזה דיפרנציאלית או ליניארית פעולה זו מספקת עליה קטנה בסיבוכיות ההתקפה, כלומר במספר סיביות בלבד. זוהי תוספת קטנה ולא משמעותית בביטחון האלגוריתם.

היות שתוספת זו לא עולה הרבה במונחי מחשוב אין סיבה שלא לעשות בה שימוש. לכן צפנים מודרניים רבים אימצו את טכניקת ההלבנה, ביניהם אפשר למנות את AES, Twofish, קמליה ו-MARS.


המשכן

המשכן (או בשמו הנפוץ הנוסף: "אוהל מועד"), הוא מעין אוהל, שעל פי המסורת, הקימו בני ישראל בציווי האל בעת ששהו במדבר סיני. את המשכן בנו אמנים מומחים, ובראשם בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך, על פי ציווי ה' המתואר בפרשיות תרומה ותצוה בספר שמות. הקמת המשכן מתוארת בסופו של הספר, בפרשיות ויקהל ופקודי, ודינים ופרטים נוספים אודותיו מתוארים גם בספרי ויקרא ובמדבר. על פי המתואר במקרא, אוהל זה שימש את ישראל לאורך כל תקופת המדבר, וכן לאחר שנכנסו בני ישראל לארץ ישראל, להקרבת קורבנות ולמטרות פולחניות נוספות, וכן לשם היוועדות האל עם משה, והשראת שכינתו בקרב עַם ישראל.

שנים רבות שכן אוהל מועד, ומשכן האבן שהחליף אותו, בשילה. המקדש שבנה שלמה המלך בירושלים נבנה כתחליף קבע למשכן, ועל אף הבדלים מסוימים בגודל ובמבנה הפנימי, קיימים קווי דמיון רבים בין השניים.

טיטוס

טִיטוּס פְלַאוְויוּס אַסְפַּסְיָאנוּס (30 בדצמבר 39 - 13 בספטמבר 81), קיסר רומא משנת 79 לספירה ועד שנת מותו. טיטוס היה בנו של הקיסר אספסיאנוס, ואחד משלושת הקיסרים מבית הפלאביים. בקרב הרומאים נחשב ל"תענוג לבני אדם" (כפי שכינה אותו, במרירות, יל"ג בשיר "בין שני אריות", ובמקור הלטיני של סווטוניוס - "amor ac deliciae generis humani"), אך במסורת היהודית נחשב טיטוס לאחד מגדולי הצוררים והרשעים שקמו לעם כיוון שדיכא את המרד הגדול והחריב את בית המקדש השני.

ים דייוויס

ים דייוויס הוא אזור של הים לאורך חופי מזרח אנטארקטיקה, בין מדף הקרח המערבי ממערב לו ומדף הקרח שקלטון ממזרחו. או בין 82° ל-96° מזרח. השם "ים דייוויס" מופיע ברוב הפרסומים הנחשבים לבני סמכא בתחום הגאוגרפיה, כגון המהדורה ה-10 משנת 2014 של "אטלס העולם" בהוצאת נשיונל ג'אוגרפיק והמהדורה ה-12 משנת 2014 של "אטלס העולם" של טיימס.

לפי "האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה", משתרע ים דייוויס מ-87° מזרח עד 98° מזרח, והעומק המרבי שלו הוא 1300 מ'. שטחו הנתון הוא 21,000 קמ"ר. מקורות מהימנים אחרים, כגון נשיונל ג'יאוגרפיק, מקצים לו שטח קטן בהרבה.

ים דייוויס שוטף את חופי ארץ הנסיכה אליזבת (שם רק חוף לאופולד ואסטריד), ארץ קייזר וילהלם השני, וארץ המלכה מרי, כולם חלקים של הטריטוריה האוסטרלית באנטארקטיקה.

כ-55 ק"מ מחוף ארץ מלכה מרי נמצא האי דריגאלסקי. תחנת מירני הרוסית נבנתה בשנת 1956 על חוף ארץ המלכה מרי. קרחון רוסקו זורם אל חלקו המזרחי של ים דייוויס. סמוך לחוף נמצאים סלע ביג'לו ואיי גיליס.

את ים דייוויס גילתה משלחת אוסטרלאסיה לאנטארקטיקה (1914-1911) בראשות סר דאגלס מוסון, שכינה אותו על שם רב החובל של אוניית המשלחת, "אורורה", ג'ון קינג דייוויס, משנה למפקד המשלחת.

כינוי גנאי

כינוי גנאי או שם גנאי הוא שם המומצא לאדם, לקבוצת אנשים, לבעל חיים או לחפץ, נוצר למטרות ביזוי. המונח בא מלשון "גינוי", לגנות. כינוי גנאי הוא בהכרח פוגע, אך לעיתים משעשע או ילדותי. כינוי הגנאי מסתמך על מאפיין פיזי או נפשי, על טעות שנעשתה בעבר, על מוצא וכדומה, ומטרתו לזלזל במושא הגינוי.

סוציולוג

סוֹציוֹלוֹג הוא מדען העוסק בענף הסוציולוגיה, קרי מדען החוקר את ההתנהגות האנושית כחלק ממכלול החברה בה היא מצויה, ודרך ההקשר התרבותי שלה.

הכשרת סוציולוגים נעשית במסגרת החוג לסוציולוגיה במוסדות ההשכלה הגבוהה.

סטארהוק (קומיקס)

סטארהוק (באנגלית: Starhawk, "נץ הכוכבים") הוא דמות בדיונית של אנטי גיבור המופיעה בחוברות הקומיקס שומרי הגלקסיה ביקום מארוול קומיקס. דמותו הופיעה לראשונה בחוברת Defenders #27 מספטמבר 1975 ונוצרה על ידי הכותב סטיב גרבר והמאייר סאל בוסימה. מקורן של שתי הדמויות אשר חלקו את האלטר אגו של סטארהוק, סטאקאר ואלטה אוגורד, הוא מציר הזמן החלופי הידוע כארץ-691, המתרחש לפי חוברות הקומיקס במאה ה-31.

סטאקאר אוגורד נולד על פני כוכב הלכת וספר לוונדל ווהן/קוואזר וקיסמט. הוא נחטף בידי הישות הקוסמית ארה וננטש על פני כוכב הלכת ארקטורוס, שם אומץ בידי זוג ארקטוראני שהיו מהמוטאנטים הבודדים שנותרו בכוכב, והאמין כי הם הוריו הביולוגיים. המוטאנטים נתגלו ונהרגו בידי בוזזי ארקטורוס, כוח צבאי ארקטוראני שנוצר על מנת לחסל את המוטאנטים הארקטוראנים, וסטקאר אומץ בידי הבוזז אוגורד, שנתן לו את שמו - סטאקאר. הוא גדל כבנם של אוגורד וסאלאן וכאחיה של אלטה, שבהמשך נישאה לו. הוא פיתח עניין במדע וארכאולוגיה, וחקר חורבות ומקדשים שהוקדשו לישות הקוסמית הידועה כ"אל הנץ". מאוחר יותר, סטאקאר ואלטה העירו את האל הנץ מתרדמתו, והוא מיזג אותם והעניק להם כוחות-על. סטאקאר ואלטה החליפו את השליטה בגופו של סטאקאר, שכינה אותם "סטארהוק" והם יצאו לחקור את החלל. בשלב מסוים, סטאקאר ואלטה ביקשו מהאל הנץ להפרידם זמנית, ונולדו להם שלושה ילדים: שתי בנותיהם, טארה וסיטה, ובנם ג'ון.

בשנת 3014, סטארהוק סייע לקבוצות שומרי הגלקסיה ודפנדרס לבלום את פלישת גזע הבאדון לכדור הארץ, ולאחר מכן הצטרף לשומרי הגלקסיה. אוגורד שינה את בניהם של סטאקאר ואלטה לערפדי אנרגיה ושלח אותם להרוג את סטארהוק, אך הם מתו בשל הזדקנות מואצת. אלטה הזועמת האשימה את סטאקאר במקרה, והם התגרשו אך המשיכו לפעול יחדיו. בין היתר, סטארהוק ושומרי הגלקסיה סייעו לאוונג'רס בקרב נגד קורבאק, ויצאו למסע חיפושים אחר המגן האבוד של קפטן אמריקה. במהלך קרב נגד פני טייזר וגזע הסטארק, סטאקאר ואלטה הופרדו פיזית אחד מהשני, וכאשר סטאקאר ניסה לחברם בחזרה, הוא ואלטה נאבקו על השליטה ועברו שינוי צורה לגרסה "אפלה" של סטארהוק, המייצרת "אור שחור". שומרי הגלקסיה גירשו את סטאקאר, שהובס בידי אלטה ונשלח אחורה בזמן לחיות את חייו שוב ושוב. אלטה הצטרפה לשומרי הגלקסיה כסטארהוק. כאשר שומרי הגלקסיה חזרו בזמן למאה ה-20 (ארץ-616), לולאת הזמן של סטאקאר נשברה והוא התעמת עם אלטה. לבסוף, האל הנץ התערב, והפריד את שניהם כך שרק לסטאקאר יש את כוחותיו של סטארהוק, בעוד אלטה מסוגלת לייצר מניפולציות אור בלבד. סטאקאר חזר לשומרי הגלקסיה, ולבסוף עזב אותם לאחר שגילה על מוצאו האמיתי, וחבר לאמו כדי לנקום בארה.

בשלב מסוים, סטאקאר הפסיק את מסע הנקמה שלו ושל אמו, וביקר את חברו לקבוצה ואנס אסטרו ואת הקבוצה החדשה של שומרי הגלקסיה במאה ה-21. זמן מה לאחר מכן, גרסה נשית של סטארהוק, שהיא לא אלטה, הגיעה לראשומקום ותקפה את אסטרו ושומרי הגלקסיה, בטענה שקיומו של אסטרו במאה ה-21 גרם לקרע בחלל והזמן. היא נכלאה בידי שומרי הגלקסיה, עד ששוחררה בידי מונדרגון ולקחה את שומרי הגלקסיה לעתיד. היא גילתה שסיבת האנומליה בחלל והזמן היא לא נוכחותו של אסטרו במאה ה-21, אלא פצצה שחזיז שחור עתיד לפוצץ ולקרוע את החלל-והזמן. סטארהוק הזו מקריבה את חייה כדי להציל את שומרי הגלקסיה מידי הבאדון, ומורה לסטאר לורד לעצור את חזיז שחור. מאוחר יותר, סטאקאר ושומרי הגלקסיה נאלצו להתמודד עם קרע בזמן, שגרם לדברים "לקרות פעם נוספת", ובין היתר שינה את מינו את סטאקאר.

השחקנים סילבסטר סטאלון ומישל יאו מגלמים את דמויותיהם של סטאקאר ואלטה אוגורד, בהתאמה, בסרט הלייב אקשן "שומרי הגלקסיה: חלק 2".

ספטמבר השחור (ארגון טרור)

ספטמבר השחור (בערבית: ايْلول الاسوَد) היה ארגון טרור פלסטיני שכינה עצמו על שמם של אירועי ספטמבר השחור בשנת 1970 בירדן, ופעל בתחילת שנות השבעים. הארגון ידוע לשמצה בשל חטיפתם ורציחתם של אחד-עשר ספורטאים ישראלים באולימפיאדת מינכן ב-1972.

פלבונואיד

הפלבונואידים או ביופלבונואידים (בלטינית: flavus, צהוב), שנודעו בעבר גם בשם כולל "ויטמין P", הם קבוצת תרכובות המסונתזות על ידי צמחים ומצויות בפירות וירקות.

הפלבונואידים הם מטבוליטים משניים, כלומר אינם חיוניים באופן מיידי לחיי התא הצמחי. יחד עם זאת, יש להם מספר תפקידים:

פיגמנטים של צמחים המייצרים צבע צהוב אדום או כחול מסייעים במשיכת בעלי חיים מאביקים.

משיכת חיידקים סימביוטיים המכונים ריזוביום ודחיית טפילים.

בתנאי מעבדה הראו יכולת אנטי בקטריאלית ודחיית פטריות בצמחים.הפלבונואידים התגלו במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי הביוכימאי ההונגרי אלברט סנט-גיירגי שכינה אותם בשם ויטמין P.

פנומנולוגיה (פסיכולוגיה)

פנומנולוגיה (Phenomenology) היא גישה תאורטית בפסיכולוגיה, המדגישה את חשיבות החוויות האישיות של האדם. על פי הגישה, הגורם המשמעותי בהבנת התנהגות האדם הוא הפרשנות האישית והסובייקטיבית שלפיה הוא עצמו תופס את העולם.

בהשפעת הגישה הפנומנולוגית בפילוסופיה, ואבי הגישה אדמונד הוסרל שהעלה את רעיונותיו כבר בראשית המאה ה-20, התפתחה בשנות ה-60 הגישה הפנומנולוגית גם בתחום הפסיכולוגיה. על פי הגישה, כל אדם הוא ישות ייחודית, ולפיכך לא ניתן להכניס את ההתנהגות שלו למסגרת תאורטית ולקבוע הסברים כלליים להתנהגות של אנשים; במקום למצוא הסבר להתנהגויות, יש להתמקד בניסיון להבין את האדם ואת האופן הייחודי לו בו הוא תופס את התנסויותיו וחוויותיו בעולם.

בתחום המחקר המדעי בפסיכולוגיה, מהווה הפנומנולוגיה אחת הגישות למחקר איכותני. על פי הגישה, יש להתמקד במהות של תופעה פסיכולוגית מסוימת כמושא המחקר, ולחקור אותו כפי שהוא נתפס על ידי כל אדם (או כל קבוצת אנשים), בתודעה הספציפית שלו, ולא לעסוק בשאלה האם התופעה קיימת באופן כללי. למעשה, הגישה גורסת כי לא ניתן להפריד בין הבדיקה האמפירית של תופעות לבין החוקר שבודק אותן, משום שעצם הבדיקה או התצפית משנה את התוצאות של המחקר. לכן, במקום לנסות לטהר את המציאות מה"הפרעה" של מרכיבי התצפית, יש להכיר בסובייקטיביות של המהות.

בשנות ה-60 גובשה הגישה הפנומנולוגית בכתביהם של מספר תאורטיקנים, שהביעו ביקורת כלפי הגישות הדטרמניסטיות שהיו מקובלות בתקופה זו, כגון גישת הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד. פרויד התמקד בכך שניתן להגיע לפתרון בעיות ההווה מתוך התבוננות במקורות הבעיה בעבר; לעומתו, הפנומנולוגים טענו כי יש להתמקד בהיכרות ובניסיון להבנה של האופן בו באות לידי ביטוי תופעות פסיכולוגיות שונות בהווה, או ה"כאן ועכשיו", כפי שכינה זאת פרידריך פרלס.

רעיונות הגישה השפיעו על זרמים מרכזיים בתחום הפסיכולוגיה, בהם אקזיסטנציאליזם ופסיכולוגיה הומניסטית. לשניהם משותפים מספר רעיונות פנומנולוגים, בהם ההתמקדות בחווייה הסובייקטיבית של האדם את עצמו ואת העולם כמושא החקירה בפסיכולוגיה. כך למשל, בשיטת הטיפול הפסיכולוגי שהציע הפסיכולוג ההומניסטי קרל רוג'רס, "טיפול ממוקד בלקוח", מתבטא תפקיד הפסיכולוג בהאזנה אמפתית לתיאור חוויותיו ורגשותיו של הלקוח וקבלתו באופן בלתי מותנה, והוא מונחה על ידי החלטות מקבל הטיפול ולא מנסה לשנות אותו בהתאם לדעותיו האישיות.

עם זאת, על הגישה הפנומנולוגית נמתחה ביקורת מזרמים שונים בפסיכולוגיה, בעיקר מזרם הביהביוריזם, על פיו יש לשאוף להפוך את הפסיכולוגיה למדע מדויק, ולפיכך יש לחקור רק את ההתנהגות הגלויה של האדם כדי ללמוד להבין אותה, ולא ניתן להסתמך על תיאוריו את תפיסתו הסובייקטיבית לגבי עצמו ולגבי העולם.

קמבריון

תור הקמבריון (Cambrian, נקרא גם קמבריום) היא יחידת הזמן הגאולוגית הראשונה בעידן הפלאוזואיקון.

משך התור כ-60 מיליוני שנים, מלפני כ-542 מיליוני שנים עד לפני 488 מיליוני שנים. שמו של התור ניתן לו על ידי אדם סדג'וויק, שכינה אותו כך בשל שמה הלטיני של ויילס (מחוז בבריטניה), "קמבריה", שם סלעי הקמבריון חשופים בצורה הטובה ביותר בבריטניה.

תור זה הוא המוקדם ביותר ממנו נמצאו סלעים בכמות משמעותית. כמו כן בראשית תור זה, בתוך תקופה של 10–20 מיליון שנה, הופיעו רוב המערכות הגדולות של בעלי החיים חסרי החוליות, תהליך הקרוי על שם התקופה "המפץ הקמבריוני". כל האורגניזמים בעידן זה חיו בים.

בישראל מצויים סלעים מתור זה באזור אילת. באזור תמנע נמצאה כמות גדולה של נחושת בסלעים מתור זה.

רבי שמעון בן נתנאל

רבי שמעון בן נתנאל היה תנא בדור השני, תלמידו של רבן יוחנן בן זכאי, שכינה אותו ירא חטא.

היה כהן ונשא לאישה את בתו של רבן גמליאל הזקן.

רוסיה הצארית

רוסיה הצארית (ברוסית: Царство Русское או Российское царство‏) הוא הכינוי הרשמי של הישות הפוליטית ברוסיה בין עלייתו לשלטון ב-1547 של איוואן הרביעי, הראשון שכינה עצמו "צאר" ועד להכרזתו של פיוטר הגדול על הקמת האימפריה הרוסית ב-1721.

בתקופת קיומה של רוסיה הצארית, היא כונתה בדרך כלל במערב אירופה "מוסקוביה" (Московия), כפי שכונתה גם נסיכות מוסקבה באופן לא פורמלי. הכינוי "רוסיה הצארית" הוא חלוקה שעשו היסטוריונים מודרניים, אף שגם לאחר הפיכתה של רוסיה הצארית ל"אימפריה הרוסית" התקראו השליטים "צאר" ולפיכך יש לעיתים גם הטועים לחשוב כי "רוסיה הצארית" הוא כינוי לרוסיה שבתקופה זו עד למהפכת פברואר (1917).

משנת 1551 ועד שנת 1700 רוסיה גדלה ב-35,000 קמ"ר בשנה. בתקופה זו השלטון עבר משושלת רוריק לשושלת רומנוב, רוסיה יצאה למלחמות נגד פולין וליטא, כבשה את סיביר וכוחה העולה כמעצמה אירופית הלך וגדל עם עלייתו לשלטון של פיוטר הגדול בשנת 1682. לאחר הניצחון על השוודים במלחמת הצפון, פיוטר הכריז על עצמו קיסר והמדינה החלה להתקרא "האימפריה הרוסית" (Российская Империя) החל משנת 1721.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.