שישק

שישק היה מלך מצרים הנזכר במקרא שלוש פעמים, ומזוהה בידי חוקרים רבים עם המלך המצרי שושנק הראשון. אם אכן שישק הוא שושנק הראשון, הרי כי אז מסעו לארץ ישראל הוא האירוע הראשון המוזכר במקרא, שלו נמצאה עדות ממקור חיצוני, ומכאן חשיבותו הרבה לחקר תולדות עם ישראל.

אזכורים במקרא

שישק מוזכר במקרא שלוש פעמים:

  1. במלכים א' פרק יא, פס' מ', מסופר כי שישק העניק מקלט מדיני במצרים לירבעם בן נבט, לימים מלכה הראשון של ממלכת ישראל, לאחר שברח מפני שלמה המלך.
  2. במלכים א' פרק יד, פס' כה'-כו', מסופר כי שישק עלה על ירושלים בשנה החמישית לשלטונו של רחבעם בנו של שלמה, אשר עלה למלוכה במקביל לירבעם מלך ישראל.
  3. בדברי הימים ב' פרק יב, פס' ב'-ט', מסופר כי שישק עלה על ירושלים באלף ומאתיים רכב ובששים אלף פרשים, ועם לוחמים מצרים, לובים סֻכִּיים וכושיים. לכד את ערי המצודות שביהודה, והגיע עד ירושלים. שמעיה הנביא מוכיח את רחבעם ושרי יהודה שנאספו בירושלים, על כי נטשו את ה', ולכן ה' החליט לתת אותם בידי שישק. המלך ושריו משתכנעים ומחליטים לחזור בתשובה. בתגובה ה' מסיר את האיום, ושישק מקבל את אוצרות בית המקדש והארמון, ואת מגני הזהב שהכין שלמה, עוזב, וירושלים ניצלת מכיבוש.

זיהוי שישק עם שושנק הראשון

תומכים

רוב האגיפטולוגים (למשל קנת' קיטצ'ן, בוב בייר ואיידן דודסון), מזהים את שישק עם שושנק הראשון, מלך מצרים ממוצא לובי, מייסדה של השושלת ה-22. הסיבה לזיהוי היא כתובת ניצחון שחקוקה על קיר במקדש אמון בכרנך, שבו מתאר שושנק הראשון את כיבושם של כ-50 מקומות בארץ ישראל, לבנון וסוריה.

מתנגדים

ישנם אגיפטולוגים (ביניהם דייוויד רול ופיטר ג'יימס), המטילים ספק בזיהוי זה. הספק נובע מכך שהם אינם מקבלים את התיארוך לפי הכרונולוגיה הגבוהה, ולכן שושנק הראשון לא מקביל לשיטתם למלכותו של רחבעם. טענה נוספת היא שלפי ספר מלכים א' ודברי הימים ב' שישק עלה על ירושלים, ואילו בכתובת בכרנך ירושלים כלל לא נזכרת. ניתן ליישב קושי זה על פי גרסת הסיפור בדברי הימים ב', בו שישק לא כבש את ירושלים, אם מניחים שרחבעם נכנע בעוד מועד, כאשר צבאות שישק היו סמוכים לירושלים, אולי בגבעון. במקרה כזה הסתפק שישק בקבלת המס הכבד ולא נכנס אל תחום ירושלים והמשיך בדרכו צפונה אל הר אפרים כדי להילחם בירבעם[1].

דעה נוספת שאינה מסכימה עם הזיהוי היא של מייקל סנדרס, שמתבסס על ההבדל בין השם בתנ"ך, שישק, לבין שמו של מלך מצרים, שושנק. הוא מזהה את שישק עם רעמסס השלישי[2].

תיארוך זמנו של מסע שישק לאור המקרא

הועלתה הצעה[דרושה הבהרה][3], לתארוך זמנו של מסע שישק לכנען, לאור קרב קרקר. הקרב נערך בשנת 853 לפני הספירה, בין שלמנאסר ה-3 מלך אשור, לבין קואליציית המלכים שכללה את אחאב מלך ישראל. מועד זה, ביחד עם עדות המחבר המקראי לגבי סך כל שנות מלכותם של מלכי ישראל (בניכוי שנות קורגנציה אפשריות), חושף כי השנה בה נערך מסע שישק לארץ כנען היא 924 לפני הספירה, בקירוב.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ע. בוסנתאי, "תולדות עם ישראל בימי בית ראשון" (בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה), כרך ב', עמ' 67.
  2. ^ Finders of the Lost Ark
  3. ^ מלחמת שישק בממלכת יהודה, News1
940-949 לפנה"ס

שימו לב: ערך זה מכיל אירועים מן השנים 949 - 940 לפני הספירה

אדם (עיר)

אָדָם היא עיר מקראית באזור בקעת הירדן. לפי השערות החוקרים, מיקומה מדרום לשפך נחל יבוק, כ־30 ק"מ מצפון ליריחו, סמוך לאזור בירדן הקרוי תל א-דאמיה, המצוי כקילומטר אחד ממזרח לגשר אדם. באזור זה נמצאו חרסים ושרידים מתקופת כיבוש הארץ, מהתקופה הרומית וכן מהתקופה הביזנטית.

העיר נזכרה לראשונה במקרא כמקום הסמוך למעברות הירדן נקודת החצייה, שבה חצו שבטי ישראל את נהר הירדן בכניסתם לראשונה לארץ ישראל. לדעת גוטיין מזמור ע"ח בתהילים מזכיר עיר זו ולא בן אדם כדמות אלמונית : וַיִּטֹּשׁ, מִשְׁכַּן שִׁלוֹ; אֹהֶל, שִׁכֵּן בָּאָדָם. באזור זה, בין צרתן לסוכות, נאמר כי שלמה יצק את כלי הנחושת שנדרשו לבית המקדש. העיר אדם נזכרת ברשימת שישק בשם אדמה. נראה כי עושר העבר במתכות הנרמז גם משימושיו של שלמה, הוא כנראה הסיבה לכך ששישק הראשון סטה מנתיב כיבושיו בישראל ופנה לכבוש גם את אזור זה.

כמו כן משערים כי בסביבת עיר זו נלכדו שניים משרי מדין על ידי בני שבט אפרים, שיישוביו בצפון-מזרח נחלתו היו קרובים לעיר זו, בעת מנוסתם מכוחותיו של גדעון בן יואש.

בזיקה ליישוב הזה ולעובדה הנזכרת במקרא כי המלך שלמה יצק שם כלי נחושת למקדש הציע הארכאולוג רוני רייך כי מילים "נחשת אדם" הנזכרים בכתובת יהואש, אינן מכוונות לנחושת מאדום, או לנחושת אדומה, אלא למקום הזה.

גשר אדם נקרא על שם יישוב זה.

אסא

אָסָא היה מלך יהודה בין השנים 908 לפנה"ס עד 867 לפנה"ס, בנו של אביה. ספר דברי הימים ב' מרחיב את הדיבור על ימי אסא (פרקים י"ד-ט"ז), בניגוד לגרסה המקוצרת בת 16 הפסוקים בספר מלכים (ט"ו, ט'-כ"ד).

בית ג'אלא

בית ג'אלא (לפעמים מאוית גם בית ג'אלה, או בית ג'לא. בערבית: بيت جالا, להאזנה (מידע • עזרה)) היא עיירה פלסטינית נוצרית הסמוכה לבית לחם. שטחה 14 קמ"ר, אוכלוסייתה מונה כ-17,659 איש.

בית המקדש הראשון

בית המקדש הראשון או מקדש שלמה היה מקדש, אשר נבנה בהר המוריה בירושלים על ידי שלמה המלך, לפי המקובל במחקר במחצית השנייה של המאה ה-10 לפנה"ס, ועד לשנת 586 לפנה"ס לערך. על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית עמד משנת ב'תתקכ"ח עד שנת ג'של"ח, ‏(832 לפנה"ס - 422 לפנה"ס). נחרב בידי נבוכדנצר השני מלך בבל.

בת פרעה (אשת שלמה)

בַּת פַּרְעֹה היא דמות מקראית שהייתה אחת מנשות שלמה המלך. שמה הפרטי של דמות זאת לא נודע במקרא. במדרשי חז"ל ישנה ביקורת רבה על נישואי שלמה לבת פרעה.

המאה ה-10 לפנה"ס

המאה ה-10 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1000 לפני הספירה והסתיימה בשנת 901 לפני הספירה. זוהי המאה העשירית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

טאניס

טאניס (מיוונית עתיקה - Τάνις ופירושו גומא) בערבית קרוי המקום סאן אל-חג'ר (בתעתיק מדויק - צאן אל-חג'ר صان الحجر), הוא שמה של העיר המצרית העתיקה דג'אנט שהייתה בירת מצרים מהמאה ה-11 לפנה"ס ועד המאה השמינית לפנה"ס. העיר נמצאת בצפון מזרח הדלתה של הנילוס, במקום בו הייתה זרוע של הנילוס שנקראה "הזרוע הטאניתית", שמזה שנים רבות אינה זורמת עוד. יש המזהים את העיר עם "צוען" המופיעה במקרא.

כתובות מלכי גבל

כתובות מלכי גבל הן הכתובות הקדומות ביותר בכתב הפיניקי. הכתב הפיניקי התפתח מן הכתב הפרוטו-כנעני הפיקטוגרפי לכתב הקווי, וזאת במהלכה של המאה ה-11 לפנה"ס. זמן קצר אחרי כן, במהלכה של המאה ה-10 לפנה"ס, אימצו את הכתב הזה מן הפניקים גם העברים וגם הארמים. הכתובות הפיניקיות הראשונות הן כתובות מלכותיות של מלכי גבל. כולן כתובות החקוקות באבן (כתובות לפידאריות). הכתובות התגלו בחפירות שנערכו בגבל בשנות ה-20 של המאה ה-20. רק בשתים מן הכתובות יש נקודת אחיזה כרונולוגית המסייעות בתיארוך כל הקבוצה. כתובת אביבעל חקוקה על פסל של המלך המצרי שישק (מחצית שנייה של המאה ה-10 לפנה"ס); כתובת אליבעל חקוקה על שבר של פסל הנושא גם כרטוש של אוסורכון הראשון מלך מצרים (מסוף המאה ה-10 וראשית המאה ה-9 לפנה"ס). לאחרונה הציע פרופ' בנימין זאס מאוניברסיטת תל אביב לאחר מעט את תיארוך הכתובות.

ממלכת יהודה

ממלכת יהודה הייתה הממלכה הדרומית מבין שתי הממלכות העבריות שהתקיימו בארץ ישראל במהלך תקופת הברזל השנייה, החל מהשליש האחרון של המאה ה-10 לפנה"ס ועד לחורבן בית המקדש הראשון על ידי האימפריה הבבלית בשנת 586 לפני הספירה.

לפי הכרונולוגיה היהודית המסורתית התקיימה ממלכה זו בין השנים ב'תתקס"ד - ג'של"ח (796 לפנה"ס - 422 לפנה"ס).

על פי המקרא, הוקמה הממלכה לאחר התפרקות ממלכת ישראל המאוחדת לממלכת ישראל בצפון, וממלכת יהודה בדרום. ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על כך שבמהלך תקופת הברזל הראשונה (מאות 12-10 לפנה"ס) החלו להיווצר באזור מקומות יישוב, ובמהלך תקופת הברזל השנייה התגבשה ממלכת יהודה.

ממלכת יהודה לעיתים מוזכרת כממלכה הדרומית כדי להבחינה מהממלכה הצפונית (היא ממלכת ישראל). מלכי ממלכת יהודה השתייכו כולם (למעט עתליה) לשושלת בית דוד. בירתה של ממלכת יהודה הייתה ירושלים, בה ניצב בית המקדש.

ספר שמואל

ספר שְׁמוּאֵל הוא השלישי בספרי קובץ נביאים שבתנ"ך. הספר מתאר את ההתרחשויות משלהי ימי השופטים עד שלהי ימי מלכותו של דוד. הוא מגולל את פועלם של שני השופטים האחרונים, עלי הכהן ושמואל הנביא, את עליית מוסד המלוכה בראשות מלך ישראל הראשון שאול, ואת עלייתו ותקופת מלוכתו של דוד.

פוט

פּוּט הוא דמות מקראית הנזכרת בספר בראשית כבנו השלישי מתוך ארבעה של חם בן נח, אחיהם של כוש, מצרים, וכנען. פוט מזוהה כאבי העם הלובי.

שמו של פוט מופיע במקור העמים שבספר בראשית:

"וּבְנֵי, חָם--כּוּשׁ וּמִצְרַיִם, וּפוּט וּכְנָעַן." (ספר בראשית, פרק י', פסוק ו')

פונון (אתר מקראי)

פּוּנֹן (גם: פִּינֹן) הייתה עיר מקראית באֱדוֹם, הנזכרת בתיאור מסע בני ישראל במדבר, בין צלמונה לאובות. העיר נזכרת גם כאחת הערים שבהן שלטו "אַלּוּפֵי עֵשָׂו".

רחבעם

רְחַבְעָם הוא מלך יהודה הראשון, בנו של שלמה המלך מאשתו הנוכריה נעמה העמונית. מוזכר בשני מקורות תנ"כיים: מלכים א פרקים יא-יד, ודברי הימים ב פרקים ט-יב. לפי המקרא, רחבעם הומלך לאחר מות אביו, ובתקופתו התפלגה ממלכת ישראל המאוחדת לשתי ממלכות נפרדות: ממלכת יהודה בדרום וממלכת ישראל בצפון.

רפיח

רָפִיחַ (בערבית: رفح, רַפַח) היא העיר הדרומית ביותר ברצועת עזה, תושביה ערבים מוסלמים, ומרביתם פליטים פלסטינים.

ברפיח פועל מעבר גבול אל מצרים, והוא משמש בעיקר את תושבי רצועת עזה.

שבט שמעון

שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא על שם אבי השבט שמעון, שהיה הבן השני שנולד ליעקב וללאה.

שושנק הראשון

שושנק הראשון היה מלך מצרים - מייסדה של השושלת ה-22 (הלובית) ששלטה במצרים בשנים 924-945 לפנה"ס. שושנק הראשון מזוהה בידי רב החוקרים עם המלך המצרי שישק -מלך מצרים הנזכר במקרא שלוש פעמים.

קיים ויכוח על תקופת שלטונו של שושנק הראשון, האגיפטולוג קנת קיטצ'ן (Kenneth Kitchen) קבע את שלטונו בשנים 924-945 לפנה"ס. אך כיום יותר מקובל בין החוקרים שהוא שלט בשנים 922-943 לפנה"ס. תיארוך זה נובע מהערכה שמסעו הצבאי לארץ ישראל נערך בשנת 925 לפנה"ס, ושהוא חי עוד מספר שנים לאחר המסע.

לפני שהומלך למלך, היה שושנק הראשון מפקד בצבא מצרים, ויועץ למלך הקודם פסוסנס השני. אבותיו היגרו מלוב בתקופת הממלכה החדשה. דודו אוסרקון הזקן מלך במצרים במשך שש שנים לפחות, כחלק ממלכי השושלת ה-21, לכן לא נחשבה עלייתו לשלטון כהפתעה גמורה. הוא נישא למאעתקארה בתו של פסוסנס השני, ולאחר עלייתו לשלטון בחר בבנו אוסורקון הראשון כיורשו, ומינה את בנו השני לתפקיד הכהן הגדול של אמון בתבי, מושל מצרים העליונה ומפקד הצבא. את בנו השלישי מינה כמפקד הצבא בעיר הרקלאופוליס שבמרכז מצרים.

שושנק הראשון שמר על טאניס כעיר בירתו, ולא הכין כל תוכניות לבניית עיר בירה חדשה.

שמעיה (נביא)

שמעיה היה נביא בתקופה שלאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת, בתקופת רחבעם מלך יהודה ובתקופת ירבעם בן נבט מלך ישראל. יש שני אזכורים בלבד לנבואותיו במקרא. האחד נוגע למניעתו מרחבעם להילחם בממלכת ישראל לאחר פרישתם. השני קשור להחזרתו בתשובה את שרי ממלכת יהודה ואת רחבעם בעקבות מסע שישק.

תל לכיש

תל לכיש הוא תל חשוב בשפלת יהודה, גובל בנחל לכיש. שמו בערבית - תל אֶ דֻוֵיר. שטחו כ־124 דונם, והוא זוהה על ידי החוקר האמריקאי ויליאם אולברייט בשנת 1926. בשנת 1994 הוכרז כגן לאומי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.