שיר של יום

שיר של יום הוא מזמור תהילים הנאמר בכל יום לקראת סיום תפילת שחרית. המזמור נבחר בהתאם לשירת הלויים בבית המקדש בשעת הקרבת קרבן התמיד.

מקור המנהג

העדות הקדומה ביותר לנוהג זה מופיעה בספר תהילים עצמו בפתיחה למזמור תהילים צ"ב - מזמור שיר ליום השבת. עדות נוספת לנוהג זה מצויה בתרגום השבעים מופיעה בצורת כותרת לתרגום של חלק מהמזמורים (במזמורים של יום ראשון, שני, רביעי, שישי ושבת[א]) ומציינת שהם היו השיר ליום מסוים בשבוע. רשימת המזמורים המלאה, לפי ימי השבוע מופיעה במשנה (מסכת תמיד, פרק ז', משנה ד'):

השיר שהיו הלויים אומרין בבית המקדש:
ביום הראשון היו אומרין "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" (תהילים כ"ד)
בשני היו אומרין "גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד" (תהילים מ"ח)
בשלישי היו אומרין "אֱ‍לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" (תהילים פ"ב)
ברביעי היו אומרין "אֵל נְקָמוֹת ה'" (תהילים צ"ד)
בחמישי היו אומרין "הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ" (תהילים פ"א)
בשישי היו אומרין "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" (תהילים צ"ג)
בשבת היו אומרין "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" (תהילים צ"ב), מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכלו שבת מנוחה לחיי העולמים.

המקור לומר שיר של יום גם לאחר חורבן בית שני מצוי בתלמוד הירושלמי, (מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה'):

ר' שמעון בן לקיש בעי [=שאל] את רבי יוחנן: מהו לומר שיר של יום בלא נסכים [=האם מותר לומר שיר של יום בימינו , לאחר חורבן שני] ? אמר לו [ר' יוחנן]: נישמעיניה [=נלמד זאת] מן הדא [=מהמקור הבא]: הלווים היו עומדים על הדוכן . [והמשיך ר' יוחנן] לפיכך נהגו העם לומר מזמורים בעונתן [בזמנם=בימות השבוע] דתנינן תמן [=שהרי שנינו את הברייתא הבאה] שיר שהלווים היו אומרים בבית המקדש ביום ראשון...

זמן האמירה

במרבית נוסחי התפילה כיום, שיר של יום נאמר בימי חול בסוף התפילה לפני פיטום הקטורת ועלינו לשבח (כך בנוסח הספרדים, נוסח ספרד ותימן). לפי נוסח איטליה, הוא נאמר לאחר פיסקת ה"שיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש" שבפיטום הקטורת.[1] לפי נוסח אשכנז, שיר של יום נאמר בסוף התפילה לאחר "עלינו לשבח".[2]

בשבתות ובימים בהם אומרים תפילת מוסף, נוהגים בנוסח ספרד לומר את שיר של יום בין תפילת שחרית לקריאת התורה, בעוד על פי נוסח אשכנז אומרים את שיר של יום בסוף התפילה לאחר תפילת מוסף.[3]

בתשעה באב, יש נוהגים שלא לומר שיר של יום כיוון ששיר הוא דבר משמח. לפי מנהג אשכנז נוהגים לומר את שיר של יום בתפילת מנחה ולא בתפילת שחרית. לפי מנהג הספרדים יש שאין אומרים אותו כלל ויש שאומרים כרגיל בתפילת שחרית, וכך גם מנהג תימן הבלדי.

ראשי חודשים וחגים

בראש חודש אומרים, את "ברכי נפשי" (תהילים, ק"ד); ברוב הקהילות של נוסח אשכנז בא"י ובכמה קהילות ספרדיות, במקום השיר של היום בשבוע; ביתר הקהילות הספרדיות וכן בנוסח ספרד וברוב קהילות נוסח אשכנז בחו"ל בנוסף לשיר הקבוע.

אם חל ראש חודש בשבת, יש נוהגים לומר גם את מזמור השבת וגם את "ברכי נפשי". בקהילות אחרות מקפידים לא לומר "ברכי נפשי" בשבת בשל הפסוק "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב" (תהילים, ק"ד, כ"ג) שאינו מתאים ליום השבת. סיבה נוספת לא לומר את המזמור בשבת היא שהמזמור דן בטבע ובבריאה ויום השבת בתפיסה היהודית הוא מעל הטבע.

לפי מנהג הגר"א אומרים בראש חודש ובחגים מזמורי תהילים אחרים, לפי שירת הלויים בזמן הקרבת קרבן מוסף ולא אומרים את השיר של היום בשבוע. עם זאת, שיר של שבת דוחה שיר של יום טוב.

מסכת סופרים הגר"א איטליה עדות המזרח תימן סדר עבודת ישראל[4]
ראש חודש ק"ד – "ברכי נפשי" ק"ד – "ברכי נפשי" צ"ח – "מזמור שירו ל-ה' שיר חדש"
ו-צ"ט - "ה' מלך ירגזו עמים"
ק"ד – "ברכי נפשי"
ראש השנה מ"ז – "כל העמים תקעו כף" פ"א – "למנצח על הגיתית לאסף" פ"א – "למנצח על הגיתית לאסף" ביום א' אומרים פ"א – "למנצח על הגיתית לאסף", וביום ב' אומרים מ"ז "כל העמים תקעו כף". בימי הסליחות קודם ר"ה אומרים פ"ט משכיל לאיתן האזרחי, בערב ראש השנה - צ"ח "מזמור שירו לה' שיר חדש". בעשרת ימי תשובה - י' "למה ה' תעמד ברחוק", ובשבת שובה - ל"ב "לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה"
צום גדליה פ"ג – "שיר מזמור לאסף" פ"ג – "שיר מזמור לאסף"
יום הכיפורים ק"ל – "ממעמקים קראתיך" ל"ב – "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" י"ז – "תפילה לדוד שמעה ה' צדק";
כ"ה – "לדוד אליך ה' נפשי אשא";
ל"ב – "לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה";
נ"א – "בבוא אליו נתן הנביא";
ס"ה – "לך דומיה תהילה אלקים";
פ"ה – "רצית ה' ארצך";
פ"ו – "תפילה לדוד הטה ה' אזנך";
ק"ב – "תפילה לעני";
ק"ג – "לדוד ברכי נפשי את ה' וכל קרביי את שם קדשו";
ק"ד – "ברכי נפשי את ה' ה' אלוהי גדלת מאוד"

ביום שמחת כהן: פ"ה – "רצית ה' ארצך"

צ"ב – "מזמור שיר ליום השבת" ס"ה - "לך דמיה תהלה". בנוסף, בכל נדרי אומרים צ"ט "ה' מלך יגרזו עמים", ובערב יום כפור אומרים ק"ז הדו לה כי טוב ... יאמרו גאולי ה'
סוכות ע"ו – "נודע ביהודה" ע"ו - "למנצח בנגינות מזמור לאסף"
ביו"ט שני בחו"ל: מ"ב - "למנצח משכיל לבני קרח" (ואומרים שם מזמור צ"ד ביום אחד)
כ"ט - "מזמור לדוד הבו לה'"
נ' – "מזמור לאסף אל אלוהים ה'"
צ"ד, ט"ז-כ"ג – "מי יקום לי" עד סוף הפרק
צ"ד, א'-ט"ו – "אל נקמות ה'" עד "כל ישרי לב"
פ"א – "למנצח על הגיתית"
פ"ב – "מזמור לאסף אלוהים ניצב"
מ"ב ומ"ג – "כאייל תערוג על אפיקי מים"
ו"שפטני אלוהים וריבה ריבי"
ביום א', אומרים ע"ו - "למנצח בנגינת מזמור לאסף שיר", ביום טוב שני אומרים ס"ו "למנצח שיר מזמור הריעו לא-להים כל הארץ", בחול המועד אומרים צ"ז "ה' מלך תגן הארץ", ובהושענא רבא אומרים פ"ח "שיר מזמור לבני קרח"
שמיני עצרת י"ב – "למנצח על השמינית" י"ב – "למנצח על השמינית"
בשמחת תורה בחו"ל: ח' - "למנצח על הגיתית"
י"ב – "למנצח על השמינית מזמור לדוד" ס"ה - "לך דמיה תהלה". בשמחת תורה (יום טוב שני) - קמ"ז הללוי-ה כי טוב זמרה א-להינו
אסרו חג קי"ח - "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" (הלל הגדול)
חנוכה ל' – "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" ל' – "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" ל' – "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" ל' – "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" ל' – "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד"
תענית בה"ב ל"ג - "רננו צדיקים בה'"
עשרה בטבת פ"ג – "שיר מזמור לאסף" פ"ג – "שיר מזמור לאסף" ע"ד - "משכיל לאסף למה א-להים זנחת לנצח"
ד' פרשיות ושבת הגדול בשבת שקלים - מ"ט - "למנצח לבני קרח מזמור שמעו זאת כל העמים. בשבת זכור - ק"ט "למנצח לדוד מזמור א-להי תהלתי אל תחרש". בשבת פרה - נ"א "למנצח מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא". בשבת החדש - ע"ז "למנצח על ידותון לאסף מזמור". בשבת הגדול - צ"ה "לכו נרננה לה' נריעה לצור ישענו".
תענית אסתר כ"ב – "למנצח על אילת השחר"
פורים ז' – "שגיון לדוד" כ"ב – "למנצח על אילת השחר" ז' – "שגיון לדוד" כ"ב – "למנצח על איילת השחר" כ"ב – "למנצח על אילת השחר"
או מנהג הבלדים: פ"ג – "שיר מזמור לאסף"
ז' – "שגיון לדוד". בשושן פורים ס' - "למנצח על שושן עדות"
פסח יו"ט ראשון: קל"ה – "הללו את שם ה'"
חול המועד: ק"ד, ל"א – "יהי כבוד ה'"
שביעי של פסח: קל"ו – "הודו לה' כי טוב" (הלל הגדול)
קי"ד – "בצאת ישראל ממצרים"
ע"ח – "משכיל לאסף האזינה" (וגם ביו"ט שני בחו"ל)
פ' – "למנצח אל שושנים"
ק"ה – "הודו לה' קראו בשמו"
קל"ה – "הללויה, הללו את שם ה'"
ס"ו – "למנצח שיר מזמור"
י"ח – "למנצח לעבד ה'"
ביו"ט אחרון בחו"ל: קל"ו - "הודו לה' כי טוב"
ק"ז – "הודו לה' כי טוב" ביו"ט ראשון: קי"ד – "בצאת ישראל ממצרים" ביום טוב ראשון: ק"ה - "הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו". ביום טוב שני: ס"ו – "למנצח שיר מזמור". בחול המועד: ע"ח - "משכיל לאסף האזינה עמי תורתי". בז' של פסח: י"ח - "למנצח לעבד ה' לדוד". בח' של פסח: קי"ד – "בצאת ישראל ממצרים"
שבועות כ"ט – "הבו לה' בני אלים" י"ט - "למנצח השמים מספרים"
ביו"ט שני: ס"ח - "למנצח לדוד מזמור שיר"
ס"ח – "יקום אלוהים יפוצו אויביו" י"ט – "למנצח השמים מספרים" ס"ח – "יקום אלוהים יפוצו אויביו". ביום טוב שני - כ"ט - "הבו לה' בני אלים".
שבעה עשר בתמוז ע"ט – "אלוהים באו גויים בנחלתך" פ"ג – "שיר מזמור לאסף" ע"ט – "אלוהים באו גויים בנחלתך"
תשעה באב ירמיהו, י"ד, י"ט-כ"ב – "המאוס מאסת"
ע"ט – "אלוהים באו גויים בנחלתך"
קל"ז – "על נהרות בבל"
קל"ז – "על נהרות בבל"
בית האבל מ"ט – "שמעו זאת כל העמים" מ"ט – "שמעו זאת כל העמים" ט"ז - "מכתם לדוד שמרני א-ל כי חסיתי בך"[5]
בית חתנים מ"ה – "למנצח על ששנים" י"ט - "למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד א-ל"
ברית י"ב - "למנצח על השמינית מזמור לדוד"

שיר של יום בפורים

לפי רוב עדות ישראל (למעט חלק מהאשכנזים) אומרים שיר של יום מיוחד לרגל הפורים (יש האומרים במקום השיר הרגיל ויש שבנוסף). הספרדים וגם האשכנזים ההולכים בשיטת הגר"א אומרים את מזמור כ"ב בתהילים. לפי סדר עבודת ישראל אומרים ז', ובשושן פורים ס'. האיטלקים אומרים את מזמור ז', והתימנים אומרים את מזמור פ"ג. רוב עדות האשכנזים (חוץ מהנוהגים לפי מנהג הגר"א וסדר עבודת ישראל, כאמור לעיל) לא אומרים מזמור מיוחד לפורים.

שיר של יום לפי מנהג הגר"א

אין אומרים שני מזמורים ביום אחד. שיר של ראש חודש דוחה שיר של שבת ושל חנוכה. שיר של שבת דוחה שיר של חנוכה ושל יו"ט ושל חול המועד. אם חל שבת באחד משישה הימים הראשונים של פסח או באחד מימי חוה"מ של סוכות, נדחה שיר של אותו יום מפני שיר של שבת ולמחר מתחילים משיר שפסק, ואומרים בכל יום כסדר (ושיר יום אחרון של חוה"מ נדחה).

שיר של יום לפי מנהג תימן

שיר של יום לפי מנהג עדות המזרח

לפי מנהג עדות המזרח נוסף שיר של יום הן בחגים והן בתעניות. ביום טוב שיר של יום נאמר לפני תפילת ערבית (בדומה ל"ברכי נפשי" שאומרים בראש חודש) ובין המזמורים שמוסיפים בתפילת שחרית בין "ה' מלך" ל"ברוך שאמר" – בין "יושב בסתר עליון" ל"מזמור שירו לה' שיר חדש". בראש חודש וחול המועד שיר של יום מפוצל: השיר של יום החול (ראשון, שני וכו') נאמר לפני תפילת מוסף והשיר הנוסף של המועד נאמר לאחריה.

  • בשבת אומרים את שיר של יום (מזמור צ"ב בתהילים - מזמור שיר ליום השבת) לאחר עלינו לשבח בלי המשפט "השיר שהיו הלוויים אומרים".
  • בראש השנה אומרים את מזמור פ"א בתהילים – "למנצח על הגיתית לאסף".
  • בצום גדליה ובעשרה בטבת אומרים את מזמור פ"ג בתהילים – "שיר מזמור לאסף - אלוהים אל דמי לך".
  • ביום הכיפורים אין מזמור מיוחד שמוסיפים. מוסיפים עשרה מזמורים העוסקים בכפרה ותשובה בין ה' מלך לברוך שאמר: מזמור י"ז – "תפילה לדוד שמעה ה' צדק"; מזמור כ"ה – "לדוד אליך ה' נפשי אשא"; מזמור ל"ב – "לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה"; מזמור נ"א – "בבוא אליו נתן הנביא"; מזמור ס"ה – "לך דומיה תהילה אלקים"; מזמור פ"ה – "רצית ה' ארצך"; מזמור פ"ו – "תפילה לדוד הטה ה' אזנך"; מזמור ק"ב – "תפילה לעני"; מזמור ק"ג – "לדוד ברכי נפשי את ה' וכל קרביי את שם קדשו"; מזמור ק"ד – "ברכי נפשי את ה' ה' אלוהי גדלת מאוד".

בנוסף נאמר שיר של יום מיוחד בי"א בתשרי (יום לאחר יום הכיפורים) שהוא מזמור פ"ה בתהילים – "רצית ה' ארצך".

שיר של יום לפי סדר עבודת ישראל

בסדר עבודת ישראל[6] מופיע רשימת פרקי התהלים לשיר של יום הנאמרים בימים מיוחדים. מזמורים אלו נאמרים לפי סדר זה בקצת קהילות אשכנז המערבי, בדרך כלל בנוסף לשיר של יום הרגיל.

הערות שוליים

  1. ^ הלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, סדר תפלות כמנהג בני רומה, ירושלים תשע"ד, עמ' סב.
  2. ^ כשהפרושים הנהיגו לומר פיטום הקטרת בכל יום, הכניסו אותו אחרי שיר של יום. לפי דברי קהלת פפד"מ תרכ"ב, עמ' 9, בפפד"מ נהגו לאומרו לפני התפילה. בקצת קהילות אשכנז, נוהגים לומר מזמור פג (שיר מזמור לאסף) לאחר שיר של יום בכל יום, עיין סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 152, ויש שאומרים אותו רק בימים שאומרים בהם תחנון.
  3. ^ בהרבה קהילות גרמניה, העבירוהו בשלב מאוחר להיאמר קודם קריאת התורה, עי' לדוגמה מנהגי ביהכ"נ דקהל עדת ישראל, פה בערלין, בערלין תרצ"ח, עמ' ט.
  4. ^ בנוסף למזמורי התהלים לימים מיוחדים, יש רשימה של פרקי תהלים לכל פרשה, עיין עמוד האחרון בסידור.
  5. ^ מזמור זה אינו מוזכר ברשימה של עבודת ישראל עם שאר המזמורים הנ"ל, אבל נתקבל בקהילות אשכנז, ואפילו בקהילות שלא קבלו את כל הרשימה הנ"ל.
  6. ^ סדר עבודת ישראל באתר היברובוקס, בעמוד האחרון של הספר.

ביאורים

  1. ^ שם הכותרת מופיעה גם במקור

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

2008 במוזיקה

בערך זה מצוינים אירועים שהתרחשו במהלך שנת 2008 ונוגעים לעולם המוזיקה.

א' בטבת

א' בטבת הוא היום הראשון בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום הראשון בחודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בא' טבת הוא ברב השנים פרשת ויגש. אבל אם בר המצוה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצוה היא פרשת מקץ. על פי הנוהג ברוב שנות המדינה, ילדים שנולדו בתאריך עברי זה ואילך, יתחילו ללמוד בכיתה א', בתחילת חודש ספטמבר (במהלך חודש אלול) שיבוא לאחר מלאת להם שש שנים. לאחר תיקון החוק ב־2013 נקבע תאריך התחולה ל-1 בינואר.

אילנית

חנה גת (נולדה ב-17 בספטמבר 1947), הידועה יותר בשם הבמה "אִילָנִית", היא זמרת ישראלית הפעילה מאמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 ואשר הייתה פופולרית במיוחד במהלך שנות ה-70 ושנות ה-80.

אילנית היא אחת הזמרות הפופולריות ביותר בישראל מאז סוף שנות השישים. היא הקליטה יותר מ-600 שירים ויותר מ-30 אלבומים רבי מכר. היא זכורה כחלק מהצמד "אילן ואילנית", שהקים האמרגן שלמה צח ("אילן"), שהיה בעלה עד שנת 1973, וכן היא הזמרת הראשונה שייצגה את ישראל בתחרות הזמר של האירוויזיון עם השיר "אי שם" וזכתה במקום הרביעי, הישג מכובד למדינה המשתתפת בפעם הראשונה. סמלה המסחרי הוא שערה הארוך הבלונדיני. בין להיטיה נמצאים שירים רבים שהפכו לנכס צאן ברזל בזמר העברי: "כבר אחרי חצות", "רינגולי", "בשנה הבאה", "רק הירח", "אי שם", "שיר של יום חולין", "אהבתה של תרזה דימון" ועוד. אילנית הייתה לזמרת שזכתה הכי הרבה פעמים בתואר "זמרת השנה" (7 פעמים) עד היום.

דיסקוגרפיה של שרית חדד

שרית חדד היא זמרת-יוצרת ומוזיקאית ישראלית, שהוציאה 23 אלבומי אולפן, 4 אלבומי הופעה, 4 אלבומי אוסף ו-10 אלבומי וידאו. חדד מכרה מאות אלפי עותקים של אלבומיה, ואף מחזיקה בשניים מתוך עשרת האלבומים הישראלים הנמכרים ביותר בכל הזמנים. אלבומה העשירי ילדה של אהבה, נמכר ביומיים בכ-80 אלף עותקים בסך הכל. אלבומה ה-12 חגיגה נמכר בחודשיים בסך של 140 אלף עותקים. אלבום הבכורה שלה, ניצוץ החיים, הפך לאלבום הבכורה השלישי הנמכר ביותר בישראל.בשנת 2008 הוציאה חדד שני אלבומי אולפן (שנחשבו גם לשני אלבומי האוסף הראשונים שלה), האוסף הקצבי והאוסף השקט. בשני האלבומים ניתן למצוא חידושים לפזמונים "שיר הפרחה", "שיר של יום חולין", ו-"אדון עולם", ואף רמיקס ללהיט "זה ששומר עליי". לאחר שנה מצאת שני האלבומים, הוציאה חדד את אלבומה מרוץ החיים, שנמכר בכלמעלה מ-40 אלף עותקים בתוך שבועיים. באלבום נכללים שלושת השירים "מקודשת", שנמכר בכלמעלה מ-120,000 עותקים, "אהבה בתוכי", שמכר 50,000 עותקים, ושיר הנושא "מרוץ החיים", שכבש את כל פסגות המצעדים בישראל.בעשור השני של המאה ה-21 הוציאה חדד את ארבעה אלבומים. הראשון מביניהם היה 20, שזכה לתואר הפלטינה, השני הוא ימים של שמחה – חלק א', שהנפיק את הלהיט "תחזרי". השלישי שהוציאה בשנת 2015, נקרא על שמה, שרית חדד. מהאלבום יצאו הלהיטים "חיכיתי לו", "מימי" ו-"אינתה דאיימן". מאוחר יותר, בשנת 2017, הוציאה את אלבום ה-23 שרה שרה, שנמכר בכלמעלה מ-80 אלף עותקים בתוך כמה שבועות.

לוי (יהדות)

לוי ביהדות הוא צאצא משבט לוי שאינו מצאצאי אהרן הכהן. שבט לוי, שנקרא על שם אבי השבט, לוי, נבדל כולו מיתר בני ישראל בייעודו לעבודת בית המקדש, ומתחלק לשתי קבוצות: צאצאי אהרון, שהם הכהנים, ובני השבט שאינם צאצאי אהרון, שהם הלוויים.

הלויים בבית המקדש היו שומרים על שערי המקדש והר הבית ובנוסף היו שרים ומנגנים בעת הקרבת הקורבנות. אף שבית המקדש חרב לפני כאלפיים שנה, ולכן חדלה להתקיים העבודה במקדש, נמשך זיהוים של הלויים ביהדות, וניתנות להם זכויות וחובות המיוחדות למעמד זה.

שיר של יום חולין

שיר של יום חולין הוא שיר של הזמרת אילנית, שכתבה המשוררת והפזמונאית רחל שפירא והלחין יאיר רוזנבלום.

שירת הלויים

שירת הלויים היא אחת מהמצוות שהיו מוטלות על הלויים בזמן שבית המקדש היה קיים. זמן השירה היה בעיקר בעת הקרבת קרבן התמיד, אך היו זמנים נוספים שהיו משוררים בהם כגון בעת ניסוך היין, וניסוך המים בשעת הבאת ביכורים, ועוד.

השירה הייתה נעשית בפה, בליווי שלושה כלי שיר, נבל כינור וצלצל. מלבד שנים עשר יום בשנה שבו היו לויים שרים את ההלל בפיהם בליווי חלילים.

לכל אחד מימי השבוע נתקן שיר מיוחד, אשר נתקן לו אשר היה שייך במקצת לאותן הדברים שנבראו באותו היום בששת ימי בראשית. וכן בימי שבת ומועדים היה שיר מיוחד המתאים לאותו היום. כיום תקנו לומר בסיום תפילת שחרית את אותו השיר שהיו נוהגים לומר בבית המקדש - שיר של יום, זכר לשירת הלויים.

תהילים

תְּהִלִּים הוא ספר מספרי המקרא, אשר כלול בחלק הכתובים. בתרגום השבעים הספר מכונה Ψαλμοί ובתרגום הוולגטה הלטיני הוא מכונה Psalmi. בביבליה הנוצרית הוא כלול בספרות החוכמה שבברית הישנה.

במסורת היהודית מיוחס הספר בעיקרו לדוד המלך ולאישים נוספים, אולם מספר מזמורים מתוארכים בחקר המקרא לתקופת חורבן בית ראשון ולימי בית שני. בקאנון היהודי מצויים 150 פרקים בספר תהילים, בתרגום השבעים מופיע מזמור נוסף הנמנה כ-151. בשני כתבי יד של הפשיטתא ממשיך הספר בעוד 4 מזמורים נוספים: קנ"ב–קנ"ה. גרסה של מזמור קנ"א נמצאה גם בעותק במגילות קומראן, כמו גם גרסאות של מזמורים קנ"ד וקנ"ה.

תהילים ח'

תהילים ח' הוא המזמור ה-8 בספר תהילים הוא פותח במילים: לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד. נחשב כמזמור שבח (המנון) לאלוהים על נפלאות הבריאה יחד עם התבוננות על מקומו של האדם בתוך הבריאה. תהילת ה' עולה מכל מרכיב בבריאה, לתחושת משורר המזמור, הן מהשמיים ומהארץ והן מממלמוליהם של תינוקות. אולם ההתבוננות הקיומית של האדם במצבו מביאה אותו לראיית דבר והיפוכו - מחד גיסא, הוא חש פעוט וחסר ערך ביחס לפלאי הבריאה כולם ובייחוד למול צבא השמיים. מאידך גיסא, האדם מושל בבעלי החיים השונים ואף בחלקים מן הים. המזמור כולו מושתת על הסתירה שבין פחיתות הערך של האדם לבין השגיו.

תהילים כ"ב

למנצח על אילת השחר הוא מזמור כ"ב בתהילים (מזמור כ"א בנוסח תרגום השבעים ובוולגטה), הקרוי על שם הפסוק הפותח אותו.

תהילים כ"ד

לְדָוִד מִזְמוֹר לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, הוא שיר של יום ראשון, פרק כ"ד מספר תהילים (פרק כ"ג במיספור של תרגום השבעים), הפותח במילים אלה ומיוחס לדוד המלך. קריאת הפרק הומלצה בספרי הסגולות כמועילה לפרנסה טובה.

תהילים ל'

"מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד" הוא מזמור המופיע כפרק ל' בספר תהילים והוא מיוחס לדוד המלך ויועד לשירה בזמן חנוכת בית המקדש הראשון שנבנה בסופו של דבר על ידי בנו שלמה המלך.

המזמור היה נאמר בעת שירת הלוויים בבית המקדש בימי חנוכת הבית. ונוהגים לאומרו בימי החנוכה. המזמור הוא אחד הקטעים הנאמרים ברוב הקהילות בכל יום בתפילת השחרית כחלק מפסוקי דזמרא.

תהילים צ"ב

"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" הוא מזמור צ"ב (הפרק ה-92) בספר תהילים הנאמר בקבלת שבת לאחר שירת הפיוט לכה דודי. הוא נאמר גם בתפילת שחרית של שבת ושל חגים.

תהילים צ"ג

תהילים צ"ג הוא המזמור ה-93 בספר תהילים (ה-94 לפי המספור של תרגום השבעים והוולגטה) ומכונה גם, על שם הפסוק הפותח אותו: "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ". מזמור זה משמש כשיר של יום שישי והוא אחד משלושה מזמורי תהילים המתחילים במילים ה' מָלָךְ.

תהילים צ"ד

אֵל נְקָמוֹת, הוא פרק צ"ד בספר תהילים (פרק צ"ג במיספור של תרגום השבעים). המזמור פותח במילים אלה, אך לא מציין את שם המשורר.

המזמור נפתח בקריאה לה', לנקום באויבים המתנכלים לישראל. לאחר מכן פונה המשורר לאותם חלקים בעם שאיבדו את ביטחונם בה', הוא מוכיח אותם על כך, אך מיד מעודד אותם בדברי נחמה. בסיום מביא המשורר דברי הודיה אישיים על הנסים שנעשו לו.

נוהגים לומר מזמור זה בשיר של יום רביעי, לקראת סיום תפילת שחרית בכל יום רביעי. כדי שלא לסיים במילות פורענות, הוסיפו בקצת קהילות לשיר של יום רביעי, את שלושת הפסוקים הראשונים שבמזמור הבא אחריו בפרק צ"ה בספר תהלים.בספרי סגולות הומלצה קריאת הפרק כמועילה לאדם להיפטר מאויבים המעיקים עליו.

תהילים ק"ד

ברכי נפשי הוא מזמור ק"ד בתהילים העוסק בגדולת אלוהים בורא העולם בכך שהוא נותן מזון לכל הבריות, כמו כן מפרט המזמור מקצת משבחי האל במעשה הבריאה כולה. אחד מפסוקיו של המזמור שנתפרסמו הוא פסוק כ"ד 'מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית'.

תהילים קי"ד

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל (או בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם) הוא מזמור קי"ד בתהילים. מזמור זה נכלל במזמורי ההלל, אשר מורכב מהמזמורים קי"ג-קי"ח בספר תהילים. כמו כן, הוא חותם את תפילת ערבית של ליל פסח (כמנהג הספרדים), ומשמש כשיר של יום כמנהג הגר"א ליום טוב ראשון של פסח.המזמור מתאר את התנהגות הבריאה בזמן יציאת מצרים.

תהילים קל"ו

הלל הגדול הוא פרק קל"ו בספר תהילים. בפרק ישנם 26 פסוקים.

הפרק פותח במילים: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", ומסיים כל פסוק במילים:"כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".

חשיבותו של הפרק נודעת בעיקר בתוכנו המיוחד המדבר על כלכלת כל העולם מידי ה'.

תפילת שחרית

תפילת שחרית היא התפילה הנערכת בבוקר, והיא הארוכה מבין תפילות היום. ניתן להתחיל בתפילת שחרית החל מהנץ החמה, ומעלות השחר אסור לעסוק במלאכה, לאכול, או ליזום שיחה, עד סיום תפילת העמידה.

שני חלקיה הקדומים של תפילת שחרית הם קריאת שמע ותפילת העמידה, ועם הזמן צורפו אליה ברכות ותפילות נוספות. בימים שני וחמישי, וכן בשבתות ובחגים, נוספת לתפילת שחרית הקריאה בתורה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.