שיר השירים

מגילת שִׁיר הַשִּׁירִיםראשי תיבות: שה"ש) היא הראשונה בקובץ חמש מגילות שב"כתובים" בתנ"ך. המגילה היא סדרה של שירי אהבה בין בני זוג, גבר ואישה, הפונים זה אל זו. במסורת חז"ל נתפרשו שירים אלה באופן אלגורי, כמשל ליחסי עם ישראל והקב"ה. במסורת הנוצרית מופיע פירוש אלגורי דומה, הרואה במגילה דימוי ליחסי ישו והכנסייה הנוצרית. מגילת שיר השירים השפיעה רבות על השירה העברית כמו גם על הספרות העולמית.

שיר השירים
Song of songs Rothschild mahzor
איור שיר השירים במחזור רוטשילד
שפה עברית
תקופה היסטורית ימי שלמה המלך
סוגה שירה
סדרת ספרים חמש מגילות
הספר הקודם ספר איוב
הספר הבא מגילת רות
דמויות מרכזיות שלמה, השולמית

מבנה הספר

שיר השירים הוא ספר קצר ובו שבעה-עשר שירים וכמה פסוקים העומדים בפני עצמם (למשל, שני הפסוקים האחרונים). עם זאת, השירים כתובים כולם כמקשה אחת ואינם מובחנים בטקסט. מכאן, יש המפרשים את שם הספר כ"שיר המורכב משירים". אף-על-פי-כן, אפשר להבחין בין השירים על-פי הנושא או העלילה המיוחדת לכל אחד מהם, או לפי זהות הדובר והנמען. חלוקת הספר לפרקים מבוססת על חלוקה נוצרית של התנ"ך שנעשתה במאה ה-11. בכמה מקומות החלוקה אינה חופפת לחלוטין את תוכן השירים, כדוגמת השיר העשירי, המפוצל בין פרקים ה'-ו'.

מחבר שיר השירים

המסורת רואה במגילה יצירה שחיבר שלמה המלך[1], ואשר עוסקת ביחסים בין ה' לעם ישראל, אף שהשם המפורש אינו מוזכר בה. מסורת זו מקבלת חיזוק מפסוקים כמו "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה" (שיר השירים, א', א'), "וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף" (מלכים א', ה', י"ב) ו-"וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת" (מלכים א', י"א, ג')[דרושה הבהרה]. כמו כן, שלמה תואם את המתואר במגילה זו בעושרו הרב: גם במגילה מתוארים תכשיטים רבים, כסף וזהב, בית עשוי מארזים ומברושים ועוד. המסורת (בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו ע"א) מייחסת לחזקיה וסיעתו (שחיו כמאתיים שנה לאחר שלמה) את עריכתם של שלושה ספרים שנכתבו על ידי שלמה: שיר השירים, משלי וקהלת. בספר משלי (פרק כ"ה) נכתב במפורש שהוא נערך על ידי חזקיה וסיעתו: "אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה". גם רוב חוקרי המקרא המודרניים סבורים כי המגילה נערכה מאות שנים לאחר תקופת שלמה. כראיה להיות הספר מאוחר הם מסתמכים – בין השאר – על כך שבשירים אחדים מדובר על שלמה בגוף שלישי, ובחלקם נמתחת עליו ביקורת והוא אף מושם ללעג.

דעת רבי יונתן המובאת בשיר השירים רבה[2] היא לייחס את כתיבת שלש המגילות לתקופות שונות בחייו של שלמה:

ר' יונתן אמר: שיר השירים כתבה תחילה ואחר כך משלי ואחר כך קהלת. ומייתי לה ר' יונתן מדרך ארץ: כשאדם נער אומר שירי זמר, הגדיל אומר דברי משלות, הזקין אומר דברי הבלים.

חז"ל, וכן כל פרשני המקרא המסורתיים, עמדו על כך ששיר השירים מחולק לקטעים, ומדבר בגופים שונים ובעל רבדים של משמעות. הגדיל לעשות הנצי"ב בפירושו, וכתב במפורש ששלמה המלך ערך את שיר השירים גם משירים שעברו במסורת, בדומה לספר תהילים. החוקרים המודרניים סבורים כי אין מדובר ביצירה אחת אחידה, אלא באנתולוגיה של שירי אהבה קצרים שאין קשר ביניהם. אמנם יש בין שירי הספר אחידות סגנונית ורעיונית רבה, אך עם שירים אלו נמנים שירי אהבה של נוף כפרי, שירי רועים, שירי כורמים, שירי אהבה של נוף עירוני ושירי חתונה. יש במגילה שירי אביב ופריחה, שירים שהם מונולוג של בחור או בחורה, שירים שיש בהם דיאלוג בין בחור לבחורה ושירים המכילים דיאלוג בין נערה לאחיה (אח מפורש כמאהב גם כן). לדברי החוקרים, מגוון כזה של שירים חובר על ידי יוצרים שונים, והושר בזמנים שונים ובנסיבות שונות.

מן ההיבט הלשוני, מציינים החוקרים את הימצאותם של קווי לשון האופייניים לעברית של ימי בית שני במגילה. בייחוד נוהגים להצביע על המילה השאולה מפרסית "פרדס" כראיה לאיחורה של המגילה, שכן הפרסים השתלטו והשפיעו על ארץ ישראל רק במחצית השנייה של המאה ה-6 לפנה"ס, כ-450 שנה לאחר זמנו של שלמה. המקדימים את זמן חיבורה של המגילה סבורים שאין בכך כדי להפריך את טענתם, שכן המילה הפרסית הייתה עשויה להתגלגל לאזור בדרכי המסחר, גם בהיעדר מגע ישיר עם הפרסים.

הכללת שיר השירים בתנ"ך

התנ"ך הוא יצירה תאולוגית (דתית), ולכן התעוררה השאלה כיצד ייתכן שמגילה זו שובצה בתנ"ך. ואכן, אפילו לאחר חתימת המקרא, התנהלו ויכוחים סביב מקומה של מגילת שיר השירים בתנ"ך, שהתבטאו בשאלה האם חלה עליה טומאת כתבי הקודש. הדעות בין התנאים היו חלוקות לכאן ולכאן.[3] לבסוף שובצה המגילה במקרא על אף ההסתייגויות, ואף זכתה שרבי עקיבא אמר עליה: "שאין כל העולם כולו כדאי – כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים" (משנה, מסכת ידיים ג' ה). אמירה זו יוצאת כנגד הדעות שהעדיפו לא להכליל את המגילה בין ספרי הקודש.

ייתכן כי דבריו של רבי עקיבא הם הד למסורת שהתקיימה כבר בין הנביאים בימי בית המקדש הראשון, אשר ראו בשירים הללו אלגוריה. מסורת פרשנית זו באה לידי ביטוי כבר במקרא עצמו במספר אופנים, על ידי שימוש שעושים נביאים כמו הושע וישעיהו בפסוקים מתוך שיר השירים. לפיכך, אפשר לפרש כי כשכותב ישעיהו "כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן" (ישעיהו, ה', א'), הוא רומז לדברי המשורר "כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן" (שיר השירים, ח', י"א), תוך כדי משחק בשמו השני של שלמה – ידידיה. באותו אופן, כשכותב הושע "וְרִדְּפָה אֶת-מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא תַשִּׂיג אֹתָם, וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא" (הושע, ב', ט') יש בכך משום רמיזה לכתוב בשיר השירים: "עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו" (שיר השירים, ג', א').[דרוש מקור]

מועד קריאת המגילה במסורת היהודית

בקהילות אשכנז נקראת מגילת שיר השירים בבתי הכנסת בשבת החלה במהלך שבעת ימי הפסח, בהתאם למנהג הכללי במסורת האשכנזית לקרוא בכל אחת משלוש הרגלים מגילה המתאימה לאווירת החג. תיאורי האביב המופיעים בשיר השירים הם הסיבה לקריאת המגילה בפסח, הוא חג האביב. מאותו טעם נהוג בקהילות אחרות לקרוא את מגילת שיר השירים בשביעי של פסח, או בתום ליל הסדר או בתפילת ערבית של השבתות של ספירת העומר. כמו כן, בחלק מקהילות ישראל (בעיקר בקהילות בני עדות המזרח) נהוג לקרוא מגילה זו בכל יום שישי, קודם קבלת שבת, זאת הודות לתפיסת חכמי הקבלה כי יום השבת בכללו, וליל שבת בפרט, הוא זמן של קירוב וייחוד מיוחדים בין ישראל לקב"ה[4].

תרומת שיר השירים לשפה ולתרבות העברית

Stamp of Israel - Festivals 5713 - 15mil

תאנה, בסדרת מועדים לשמחה תשי"ג

Stamp of Israel - Festivals 5713 - 40mil

שושנת העמקים, בסדרת מועדים לשמחה תשי"ג

Stamp of Israel - Festivals 5713 - 110mil

יונה, בסדרת מועדים לשמחה תשי"ג

Stamp of Israel - Festivals 5713 - 220mil

אגוז, בסדרת מועדים לשמחה תשי"ג

מגילת שיר השירים תרמה מילים ומטבעות לשון רבים לשפה העברית:

  • "הַיָּפָה בַּנָּשִׁים" (א', ח).
  • "חֲרַכִּּים" (ב', ט)מילה יחידאית.
  • "בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת" (ד', ד), המופיע בספר כתיאור של צוואר האהובה – לא ברורה משמעותו המקורית של הביטוי.
  • הפועל "לְטַנֵּף" (שיר השירים ה ג) (ללכלך).
  • "עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה" (ח', ו).
  • "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ" (ח', ז).
  • "צְאֶנָה וּרְאֶינָה" (ג', יא) הוא שם של ספר מדרש שנכתב לנשים.
  • "מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים" (א', ח) הוא שם של חסידות בירושלים.

פסוקים וחלקי פסוקים רבים הולחנו, לדוגמה:

  • "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה-זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל-הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל-הַגְּבָעוֹת" (ב', ח).
  • "כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ, הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ" (ב', יא-יב).
  • "הַדּוּדָאִים נָתְנוּ-רֵיחַ" (ז', יד).
  • "אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים" (ו', א).
  • "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם: אִם-תִּמְצְאוּ, אֶת-דּוֹדִי--מַה-תַּגִּידוּ לוֹ, שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי" (ה',ח).

בשנת 1940 כתב המלחין מרק לברי אורטוריה בשם "שיר השירים".

"שיר מספר שמונה"[5] ששר אריק איינשטיין בהברה תימנית (מילים: יענקל'ה רוטבליט) מכיל מגוון ביטויי אהבה מהספר. גם השיר "הנך יפה"[6] של עידן רייכל מושפע סגנונית משיר השירים, ומשובץ ביטויים ממנו. כמו כן, בשירו "מדרש יונתי"[7] משלב מאיר אריאל ביטויים משיר השירים, כגון "יונתי בחגווי הסלע" והמשפטים "הראיני את מראייך... השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאווה." מאיר אריאל גם הלחין קטע שלם משיר השירים בשם "שיר גנוב[8]": "שובי, שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך....דובב שפתי ישנים "(פרק ז' פס' א' - י'). בשירו "אבא"[9] אביתר בנאי משלב גם הוא פסוקים משיר השירים. השיר "עת דודים"[10] המוכר ביותר בביצועו של זוהר ארגוב משלב פסוקים רבים מתוך שיר השירים.

במהלך הקריירה הבינלאומית שלה ביצעה עפרה חזה את "עזה כמוות אהבה"[11], ללחן שכתב לה אמרגנה בצלאל אלוני, בגרסת א-קפלה, תחת השם "Love Song".

שירים ידועים נוספים שמשובצים בהם ביטויים ומשפטים משיר- השירים: "אילת אהבים" בביצוע יהורם גאון, "שלום לבן-דודי" בביצוע ג'ו עמר, "הדודאים" בביצוע להקת סקסטה (להקה), "שחורה ונאוה" בביצוע שימי תבורי ו"ערב של שושנים" בביצוע הדודאים.

גיבורת ספרו של דוד גרוסמן "אשה בורחת מבשורה" מספרת כי נתנה לבנה את השם "עופר" בהשראת הפסוק "דומה דודי לעופר האיילים" בשיר השירים.

בספר הכנסת כלה משתמש עגנון באופן הומוריסטי בביטוי "משכני אחריך, נרוצה" (א', ד). גיבור הסיפור, ר' יודיל חסיד, נודד בין העיירות בעגלה הרתומה לשני סוסים זקנים, המכונים באירוניה: משכני ו-נרוצה.

שמות היישובים אבי הנחל, חבצלת השרון ושושנת העמקים מקורם בשיר השירים (ב', א).

הרחוב הראשי ביישוב אלקנה נקרא שיר השירים, והרחובות המשניים ביישוב נקראים בשמות הלקוחים מצירופי מילים שנמצאים במגילה.

שיר השירים והאינקויזיציה בספרד

לואיס דה לאון (Luis de León), נזיר, תאולוג ומשורר ספרדי בן המאה ה-16 שהיה ממשפחת אנוסים תרגם בשנת 1561 את שיר השירים מלטינית לספרדית, עבור דודניתו שהייתה נזירה ולא ידעה לטינית. התרגום זכה לתפוצה רחבה למדי בספרד באותה תקופה. פעולת התרגום של ספר זה התקבלה בחשדנות ועוינות בידי רשויות הכנסייה הקתולית, והמתרגם דה לאון נעצר בידי האינקויזיציה בחשד "כפירה" והוחזק במעצר בתנאים קשים במשך ארבע שנים, אך בסופו של דבר שוחרר לאחר שאשמת הכפירה לא הוכחה חד משמעית.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
פורטל תנ"ך

טקסטים:

קישורים נוספים:

הערות שוליים

  1. ^ סדר עולם רבה פרק טו
  2. ^ פרשה א'
  3. ^ "רבי מאיר אומר קהלת אינו מטמא את הידיים ומחלוקת בשיר השירים" (בבלי, מסכת מגילה, דף ז ע"א).
  4. ^ הסידור והתפילה, כרך ב', עמ' 150
  5. ^ שיר מספר שמונה.
  6. ^ הנך יפה.
  7. ^ מדרש יונתי.
  8. ^ שיר גנוב.
  9. ^ אבא.
  10. ^ עת דודים.
  11. ^ עזה כמוות אהבה.
אברהם צבי קלוגר

הרב אברהם צבי קלוגר (נולד בג' בסיוון תשכ"ח, 30 במאי 1968) הוא משפיע חסיד ברסלב, ראש קהילת "נזר ישראל" בבית שמש.

אלגוריה

אלגוריה היא יצירה שיש לה משמעות מעבר לתוכנה המפורש והגלוי של היצירה עצמה. היא נועדה להעביר מסר או מוסר השכל באמצעות סיפור, לרוב תוך שימוש באנלוגיה לחיים ולמציאות.

אלגוריה היא לרוב יצירה ספרותית, המועברת גם באמצעות אמנות חזותית כגון: ציור, פיסול, צילום, קולנוע, תיאטרון או כל סוג אחר של יצירה אמנותית.

ה'תרמ"ב

ה'תרמ"ב (5642) או בקיצור תרמ"ב היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-24 בספטמבר 1881, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 13 בספטמבר 1882. שנה מסוג זשג, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנת שמיטה.

בשנה זו החלה העלייה הראשונה, רובה מיהדות מזרח אירופה וכללה את עליית אעלה בתמר של יהדות תימן, אשר הושפעו מהפסוק ""אמרתי אעלה בתמר אׁחזה בסנסניו"" (שיר השירים, ז', ט'). "בתמר" זו תרמ"ב בשיכול אותיות.

הברית הישנה

הברית הישנה הוא כינוי נוצרי לחלק הראשון של כתבי הקודש הנוצריים. חלק זה כולל את כל ספרי התנ"ך (אם כי בסדר מעט שונה מהמקובל אצל היהודים), ובכנסיות הקתולית והאורתודוקסיות גם חלק מהספרים החיצוניים. מבחר הספרים וסדרם בברית הישנה מתבסס במידה רבה על תרגום השבעים.

הכינוי "הברית הישנה" מבוסס על התפיסה הנוצרית שעל-פיה הברית בין הבתרים שאלוהים כרת עם אברהם שלמה וממשיכה ב"ברית חדשה" המתגלמת בישו, ובה עוסקים ספרי "הברית החדשה". הנצרות רואה ב"ברית הישנה" מבוא ל"ברית החדשה", והם מוצאים בספרי "הברית הישנה" בשורות ונבואות על בואו הצפוי של המשיח, שרובן מוכרות גם על ידי הרבנים היהודים כנבואות על המשיח אך הם לא מפרשים אותן באותה צורה (ראו: פרה פיגורציה). הראשון שידוע שהשתמש במונח "ברית ישנה" היה הבישוף מליטון מסרדיס במאה השנייה.

ישנם הבדלים גם בתוכן של פסוקים בחלק מהספרים, בעיקר בנביאים האחרונים.

ישנם הבדלים בין סידור הספרים בברית הישנה בין עדות נוצריות שונות. אחד ההבדלים העיקריים הוא ההתייחסות לספרים החיצוניים. בעוד הקתולים והאורתודוקסים משלבים את הספרים החיצוניים בין ספרי התנ"ך בלא הבחנה ביניהם, הפרוטסטנטים נוהגים לכלול אותם בקובץ נפרד המכונה "אפוקריפה" (גניזה).

לכתבי הקודש הנוצריים אין כיום שפה רשמית, וכל נוצרי רשאי לקרוא אותם בתרגום לשפתו. בעבר, כתגובה לרפורמציה, נהגו הקתולים לראות בתרגום הוולגטה של הירונימוס לשפה הלטינית נוסח רשמי של כתבי הקודש. הירונימוס תרגם את "הברית הישנה" מן השפות המקוריות: עברית, ארמית ויוונית (בהתאם לשפת הספר המקורי). יש גם נוסחים נוצריים של "הברית הישנה" המבוססים על תרגום השבעים. לנוסחים הנוצריים של "הברית הישנה" יש חשיבות רבה בחקר המקרא, ובפרט בחקר הספרים החיצוניים, שרובם צונזרו במסורת הרבנית ולא נכללו בתנ"ך.

להלן רשימת ספרי הברית הישנה על-פי הסדר הקתולי. הספרים המסומנים בכוכבית הם מהספרים החיצוניים. בסוגריים מופיע שם הספר בלטינית, ופירושו (שמות הספרים בלטינית מתבססים בדרך-כלל על שמות הספרים בתרגום השבעים).

בראשית (Genesis - מיוונית: "בריאה")

שמות (Exodus - מיוונית: "יציאה" - יציאת מצרים)

ויקרא (Leviticus - ספר הלוויים)

במדבר (Numeri - "מניין", "ספירה")

דברים (Deuteronomium - משנה תורה)

יהושע (Iosue)

שופטים (Iudicum)

רות (Ruth)

שמואל א' (I Samuelis)

שמואל ב' (II Samuelis)

מלכים א' (I Regum)

מלכים ב' (II Regum)

דברי הימים א' (I Paralipomenon, כיום מקובל יותר השם: I Chronicles)

דברי הימים ב' (II Paralipomenon / II Chronicles)

עזרא (Esdrae)

נחמיה (Nehemiae)

טוביה* (Tobiae)

יהודית* (Iudith)

אסתר, כולל פרקים גנוזים (Esther)

חשמונאים א'* (I Machabaeorum)

חשמונאים ב'* (II Machabaeorum)

איוב (Iob)

תהילים (Psalmi - "מזמורים")

משלי (Proverbia - "משלים", "פתגמים")

קהלת (Ecclesiastes - "המקהיל", "המרצה")

שיר השירים (Canticum Canticorum או: Canticum Solomonis - שירי שלמה)

חכמת שלמה* (Sapientia או: Sapientia Salomonis)

משלי בן-סירא* (Ecclesiasticus או: Sirach)

ישעיהו (Isaias)

ירמיהו (Ieremias)

איכה (Lamentationes - קינות)

ברוך* (Baruch)

יחזקאל (Ezechiel)

דניאל, כולל פרקים גנוזים (Daniel)

הושע (Osee)

יואל (Ioel)

עמוס (Amos)

עובדיה (Abdias)

יונה (Ionas)

מיכה (Michaeas)

נחום (Nahum)

חבקוק (Habacuc)

חגי (Aggaeus)

צפניה (Sophonias)

זכריה (Zacharias)

מלאכי (Malachias)

זלפה

זִלְפָּה, דמות מקראית, אמם של גד ואשר, שפחתה של לאה ואשתו הרביעית של יעקב.

כאשר יעקב התחתן עם לאה, נתן לבן ללאה את זלפה שפחתו כשפחה עבורה. לפי חז"ל הייתה זלפה בתו של לבן משִפְחתו, ולכן הייתה אחותן של לאה ושל רחל מצד האב.

כאשר רחל, שסבלה מעקרות, נתנה ליעקב את שפחתה בלהה לאשה שילדה את דן ואת נפתלי, עשתה לאה כמוה בעקבות עקרות זמנית ונתנה את זלפה ליעקב לאשה, שילדה את גד ואת אשר. בני בלהה וזלפה נחשבו לילדי רחל ולאה, כנוהג המקובל באותה תקופה וכפי שנהגה אף שרה כשנתנה את הגר לאברהם (ספר בראשית, פרק ט"ז).

בניגוד לאמירה הרווחת אודות ארבע אמהות שהשתרשה בשיר "אחד מי יודע", כאשר התורה מסכמת את מניין השבטים היא מונה את בלהה וזלפה כחלק מהאמהות (ספר בראשית, פרק ל"ה, פסוקים כ"ב-כ"ו), ואף חז"ל מציינים במספר מקורות שיש שש אמהות ומונים את בלהה וזלפה בתוכן (כך לדוגמה במדרש שיר השירים רבה: "שש עגלות צב... ו' כנגד ו' אמהות- שרה רבקה רחל לאה זלפה בלהה", שם, פרשה ו).

חמש מגילות

חמש מגילות הוא הכינוי לחטיבה של חמישה ספרים המופיעים, על פי נוסח המסורה, בחלק הכתובים של התנ"ך. במרבית המהדורות הנדפסות, מקומו של קובץ זה הוא מיד לאחר שלושת ספרי אמ"ת (איוב, תהילים ומשלי). קובץ זה כולל שני ספרי פרוזה (רות ואסתר) ושלושה הכתובים על דרך השירה (שיר השירים, איכה וקהלת).

טוני מוריסון

טוני מוריסון (באנגלית: Toni Morrison; ‏18 בפברואר 1931 – 5 באוגוסט 2019) הייתה סופרת אמריקאית, זוכת פרס פוליצר לסיפורת בשנת 1988, פרס נובל לספרות לשנת 1993 והרצאת ג'פרסון לשנת 1996, ופרופסור אמריטוס באוניברסיטת פרינסטון. היא נחשבת לאחת מגדולי הספרות האמריקאית ובפרט הספרות האפרו-אמריקאית. בין הרומנים הידועים שלה נמנים "העין הכי כחולה", "שיר השירים אשר לסולומון", ו"חמדת". ב-29 במאי 2012 הוענקה לה מדליית החירות הנשיאותית.

יוני (סמל נקבי)

==

יוני (מסנסקריט: योनि; נהגה: yoni) הוא מונח שמתייחס לאיבר המין הנקבי, או לדבר מה שמזכיר אותו בצורתו.

מקבילו הזכרי הידוע יותר הוא פאלוס, איבר המין הזכרי, או סמל פאלי, דימוי ויזואלי שלו.

כתובים

בחלק כתובים של התנ"ך מונים על פי המסורה אחד-עשר ספרים, והם: תהילים, משלי, איוב, שיר השירים, רות, איכה, קהלת, אסתר, דניאל, עזרא ונחמיה, ודברי הימים. סדר זה מבוסס על מסורת כתבי היד של יהודי אשכנז, ומשומש ברוב הדפוסים של התנ"ך. אצל בעלי המסורה בטבריה ויהודי ספרד היה סדר אחר לספרי הכתובים, ובגמרא מוזכר סדר שלישי לספרים אלו.

בין ספרים אלה ישנן שתי תת-קבוצות מיוחדות, שהן:

ספרי אמ"ת: תהילים, משלי, איוב (הקבוצה קרויה בראשי לתיבות לשלושת הספרים בסדר הפוך). ספרים אלה נחשבים ספרי "שירה", דבר הבא לידי ביטוי בכתבי יד של המסורה הן במערכת הטעמים המיוחדת להם (טעמי אמ"ת), והן בצורתם השירית.

חמש מגילות: שיר השירים, רות, איכה, קהלת, אסתר. קבוצה מיוחדת זו מופיעה כחלק ממסורת בני אשכנז (במנהגיהם הליטורגיים ובכתבי היד שלהם), ועומדת בבסיסו של חיבורי מדרש רבה על ספרי כתובים אלה דווקא. הם נקראים בציבור בבתי הכנסת במועדים חגיגיים שונים, ונכתבים על קלף ארוך מגולגל שהוא בעצם "מגילה". בכתבי היד של המסורה, ובמסורת יהדות ספרד והמזרח - אין זכר להיותם קבוצה.

שלושת הספרים דניאל, עזרא-נחמיה, ודברי הימים אינם נחשבים לקבוצה מיוחדת, למרות המרכיבים המשותפים שלהם: כולם נכתבו על פי המסורת התלמודית בתקופה מאוחרת; כולם דנים בתוכנם על התקופות המאוחרות הנזכרות שבמקרא; עזרא הוא המשך ברור של דברי הימים; בדניאל ובעזרא-נחמיה מצויים הקטעים המשמעותיים היחידים במקרא הכתובים בארמית.החלוקה של 24 ספרי התנ"ך לתורה, נביאים, וכתובים מוזכרת בתלמוד-ב"ב יד', ובמדרשים רבים-שמ"ר מא, דב"ר יד' וכו'. והם מדורגים ברמת סמכותם האלוהית: התורה מפי הגבורה ניתנה (כלומר האל הכתיבה בקולו), הנביאים בנבואה נאמרו, והכתובים ברוח הקודש נכתבו (כלומר מחבריהם לא התנבאו, אבל כתבו תחת השראה מרוח הקודש).ישנם ספרים, למשל דניאל, עזרא-נחמיה, ודברי הימים שמבחינת תוכנם מתאימים להיכלל במסגרת ספרי נביאים, אבל לא מבחינת זמן חיבורם. הרמב"ם כותב על הסיבה להכללתם בכתובים במורה נבוכים ח"ב מ"ה כי כוח ההשראה לכתיבת ספרים אלו היה אחיד, ברוח הקודש, ולכן נכללו במסגרת אחת. לעומת זאת, ספרי הנביאים, אשר נכתבו בכוח נבואי, שייכים למסגרת אחרת. בספרי מקרא נוצריים רבים, דניאל אכן נכלל בספרי הנבואה והיתר נכללים בספרים ההיסטוריים, בעקבות החלוקה בתרגום השבעים.

מגילת קהלת

מְגִלַּת קֹהֶלֶת היא ספר מספרי המקרא. בתנ"ך היהודי הספר כלול בחלק הכתובים, כאחד מחמש המגילות, ובביבליה הנוצרית מכונה הספר Ἐκκλησιαστής בתרגום השבעים היווני או Ecclesiastes (תעתיק: אקלסיאסטס) בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול בספרות החוכמה שבתנ"ך.

זהו אוסף של פתגמים, דברי חכמה, עצות מעשיות לחיים ואזהרות מדרך חיים לא נכונה. המחבר בוחן איזו דרך בחיים מספקת משמעות ונצחיות למעשי האדם, ושולל מספר דרכים בזו אחר זו, עד שהוא מגיע לבסוף למסקנתו כי יראת שמים היא הדרך הנכונה: "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם", מסקנה הסותרת את יתר הרעיונות של קֹהלת, ונחשבת אצל חוקרים אחדים כתוספת מאוחרת, שבזכותה נכלל הספר בין כתבי הקודש.

על פי הנאמר בתחילתו, חובר הספר על ידי "קהלת בן דוד" המזוהה עם שלמה המלך.

המסורת מייחסת לחזקיה וסיעתו (שחיו כמאתיים שנה לאחר שלמה) את עריכת הספר. רוב חוקרי המקרא המודרניים סבורים כי המגילה נערכה מאוחר עוד יותר, בתקופת שיבת ציון או בראשית התקופה ההלניסטית.

מעיין

מעיין הוא מבוע של מי תהום מתוך האדמה. לרוב מדובר במי גשמים שחלחלו מפני הקרקע עד לשכבת קרקע אטומה (שכבת האקוויקלוד) המונעת את המשך החלחול. מים אלה זורמים על פני השכבה האטומה עד למוצא כלשהו אל פני השטח.

קבלת שבת

קבלת שבת היא קבוצת מזמורי תהילים ופיוט הנאמרים בבית הכנסת בזמן המעבר בין ערב שבת לליל שבת, בין תפילת מנחה של חול לתפילת ערבית של שבת, ומציינת את תחילתה של השבת.

בהשראת הטקס הדתי התפתחו גם טקסים ואירועים שונים בשם זהה עם מאפיינים מסורתיים או חילוניים על ידי קבוצות יהודיות שונות, בערב שבת ובליל השבת (לדוגמה, טקס קבלת שבת בקיבוצים).

קהלת רבה

קהלת רבה (ידוע גם בשם: מדרש חזיתָ על שם הפסוק הפותח: 'חזיתָ איש מהיר במלאכתו') הוא מדרש אגדה על קהלת.

המדרש מחולק לארבעה חלקים וחלקים ממנו נמצאים במדרש רות רבה. מקורותיו הם מיצירות ארץ ישראל הקדומות ומהתלמוד הירושלמי ומהתלמוד הבבלי. עורכו הסתמך על כמה מסכתות מהתלמוד ומכאן יש חוקרים, אשר מתארכים את זמן חיבורו לתקופת הגאונים. המדרש עוסק במגילת קוהלת, שעורכו שואב ממדרשים אחרים כגון בראשית רבה, ויקרא רבה, שיר השירים רבה ופסיקתא דרב כהנא.

קוקטייל

קוֹקְטֵייל (בעברית: מִמְזָג) הוא משקה המוכן על ידי ערבוב של מספר משקאות אלכוהולים או ערבוב משקאות אלכוהוליים עם משקאות קלים (מכונים "מיקסר") ולעיתים קרח. הקוקטיילים לרוב מוכנים לפי הזמנה תקופה קצרה לפני הגשתם בברים. עם זאת קיימים קוקטיילים מוכנים הנמכרים באופן מסחרי. קיימים מתכונים מוכרים של קוקטיילים קלסיים. לצידם, ברים רבים מגישים קוקטיילים מקוריים משלהם.

הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי הציע תחת המילה קוקטייל את השם התנ"כי מֶרְקָח (שיר השירים, ה', י"ג), המציין במקור סמי בשמים, תערובת של מיני תמרוקים. שם עברי זה לא זכה לפופולריות בציבור.

רבי אושעיא איש טריא

רבי הושעיא איש טריא (לעיתים קרוי: אבא אושעיא איש טיריא) היה אמורא ארץ ישראלי שחי בדור הרביעי. עסק במלאכת הכובסות. נולד ביום שנפטר רבי אבין (השני).

רבי הושעיא עשה לעצמו מלבוש ממין צמר אחד, שכן אם היה לובש בגד ממיני צמר מרובים, עלולים אנשים לחשוד בו שלבש בגד העשוי מחוטים שנפרמו מבגדיהם. אף על פי שזהו חשד שווא, יש להראות נקיים בעיני בני האדם, כשם שיש להיות נקיים בעיני המקום, שנאמר "וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר לב' כב).

פעם כששהה בנהר בשל עבודתו ככובס, רחצה שם המלכה ואיבדה תכשיטים וכלי זהב. החזירם רבי הושעיא למלכה כדי לגרום קידוש השם. בכך הייתה מידת חסידות, שכן אין צורך על פי ההלכה להחזיר אבדה לגוי כדי לגרום קידוש השם. אמרה לו המלכה: אלו אינם חשובים לי, שכן יש לי מסוגם טובים מהם ויש לי סוגים אחרים טובים יותר. אמר רבי הושעיא: התורה גזרה שנחזיר ויש בכך מצווה שאיני רוצה להפסיד. אמרה: ברוך אלהי היהודים.

כשמת רבי הושעיא, ראו מיטתו שפורחת באוויר. קראו עליו בני דורו: "אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה" שאהב הקדוש ברוך הוא לרבי הושעיא, "בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ" (שיר השירים ח' ז).. אותו היום נולד רבי הושעיה. הוסיפו בני הדור וקראו על יום זה: "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ" (קוהלת א' ה).

מקום מנוחתו מצוין בטיריא הסמוכה לפקיעין.

רימון מצוי

רימון מצוי (רִמּוֹן מָצוּי, שם מדעי: Punica granatum) הוא עץ תרבותי נשיר ממשפחת הרימוניים, שמוצאו באזור הים הכספי באיראן של ימינו, משם הופץ לכל ארצות אגן הים התיכון.

פרי הרימון, המכיל מאות גרעינים עסיסיים, נאכל ונסחר באופן נרחב מאז העת העתיקה, הודות לחיי המדף הארוכים שלו, לטעמו ולסגולות הרפואיות שיוחסו לו. בעת החדשה פחתה צריכת הרימון בשל הקושי בקילופו ובפריטת גרעיניו, אולם מחקרים מאוחרים שביססו את ערכו הרפואי הביאו, החל מסוף המאה ה-20, לעלייה מחודשת בצריכתו ברחבי העולם, ולפיתוח מתקנים שונים המקלים על פריטתו.

הרימון נמנה עם שבעת המינים, ומסמל בתרבויות שונות שפע ופריון, יופי וחוכמה. בשל יפי הפרי וערכיו הסמליים, נפוץ השימוש בצורתו לעיטור מבנים, מטבעות, לבוש ועוד, ומקומות רבים קרויים על שמו.

שיר השירים רבה

מדרש שיר השירים רבה (ידוע גם בשם: מדרש חזיתָ על שם הפסוק הפותח: 'חזיתָ איש מהיר במלאכתו') הוא מדרש ארץ ישראלי קדום על מגילת שיר השירים, ומשתייך לקבוצת מדרשי האגדה המכונים גם מדרשי אמוראים. המדרש דורש את כל פסוקי המגילה על פי סדרם.

שלמה

על פי התנ"ך, שְׁלֹמֹה היה מלכהּ השלישי והאחרון של ממלכת ישראל המאוחדת, אחרי אביו דוד וקודמו שאול. הוא בנה את בית המקדש הראשון בירושלים והיה על פי התנ"ך החכם באדם. נקרא יְדִידְיָהּ על ידי נתן הנביא, איתיאל לפי פרשנות פרק ל במשלי, וקֹהֶלֶת. לפי הפרשנות המסורתית לספרי קהלת ומשלי ולמגילת שיר השירים הם נכתבו על ידי חזקיהו המלך וסיעתו מדבריו של שלמה. שלמה היה בנם השני של דוד ובת שבע (או בנם הראשון – על פי ספר דברי הימים א', פרק ג', פסוק ה'). סיפור מלכותו מופיע בהרחבה בספר מלכים א פרקים א-יא, ובדברי הימים ב, פרקים א-ט.

שק לי בתחת

שַׁק לִי בַּתַּחַת, או בקיצור שַׁק לִי, או שַׁק בַּתַּחַת, הוא סלנג עממי המביע סירוב מוחלט ובוטה לפנייה או לבקשה או לחלופין זלזול בדבריו וביטול דעתו של הפונה.

הביטוי נוצר מצימוד מילים משני משלבי לשון שונים: לשון מליצית ("שק", שורש שמופיע, בין היתר, בביטוי "שפתיים יישקו") ומשלב דיבורי ("בתחת") יצר ביטוי במשלב שלישי: סלנג. אף שהביטוי נחשב לניבול פה, הוא נפוץ, בין היתר, בפוליטיקה, בספרות ובאקדמיה.

לביטוי גם גרסאות מעודנות, למשל: יִישָּׁקֵנִי, לשון סגי נהור מהפסוק "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי-טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן" (מגילת שיר השירים, פרק א', פסוק ב'). דרויאנוב, בספר הבדיחה והחידוד, מַפנה לאותו הפסוק בדרך עוקפת: "פסוֹק לי פסוּק שני של שיר השירים", הוא שומט את המילה "יישקני" ובכך מרכך את הביטוי עוד יותר. גרסה נוספת הקיימת ביידיש: "נישק לו במקום שאחרי המקהלות", המתייחס לפסוק המקראי: "וַיִּסְעוּ, מִמַּקְהֵלֹת; וַיַּחֲנוּ, בְּתָחַת" ספר במדבר, פרק ל"ג, פסוק כ"ו.

הביטוי נמצא בשימוש בעברית מראשית המאה ה-20, והוא רוֹוח גם בהעשור השני של המאה ה-21. הביטוי המקביל בערבית הוא "תִלְחַס טִיזִי" (בערבית: تلحس طيزي; מילולית: לקק לי את התחת), וממנו נגזר, הכינוי הנפוץ בתקופת היישוב "תילחאס טיזי גשעפטן". כינוי זה, שהיה שגור בפי דוברי עברית, הוא הלחם בסיסים של ביטויים בשתי שפות: "תלחס טיזי" בערבית ו"געשעפטן" ביידיש. ביידיש גם קיים הביטוי המקביל בשלמותו: "קיש מיר אין תָּחַתֿ (נהגה טאָכעס)".

ביטויים מקבילים קיימים, בין היתר, בשפות אנגלית, אספרנטו, גרמנית, הונגרית, יוונית, נורווגית, סלובקית, ספרדית, סרבית, פולנית, פיליפינית, צרפתית, קוריאנית, רומנית ורוסית.

הופעתו הראשונה בדפוס של הביטוי כמטאפורה היא ביצירת הביכורים של גתה, "גץ מברליכינגן", דרמה היסטורית על רקע מלחמת האיכרים בגרמניה במאה ה-16, שאותה כתב ב-1773 והקנתה לו את ראשית פרסומו כסופר. ביצירה עונה הגיבור, גץ מברליכינגן, לדרישתו של הבישוף מבמברג שייכנע: "הוא יכול לנשק לי בתחת" (Er kann mich im Arsche lecken). מוצרט כתב קנון מעגלי בשישה קולות ששמו

Leck mich im Arsch. (קכל 231). ישנה גרסה נוספת לקנון זה שבה הוחלף הכותר ל Laßt uns froh sein (הבה נשמח).

ביטוי בסלנג בעל משמעות דומה הוא "קפוץ לי".

שלמה המלך
משפחתו דודבת שבענעמה העמוניתבת פרעהרחבעםמלכת שבא Dore Solomon Proverbs
חיבורים שיוחסו לו משליקהלת • שיר השירים • מזמורי שלמהחכמת שלמה
במקרא צוואת דודחלום שלמה בגבעוןעליית שלמה למלוכהמשפט שלמה
אגדות כסא שלמהשלמה המלך ואשמדאישלמה המלך והדבורהשלמה המלך ומלכת שבא
שונות בית המקדש הראשוןים של שלמה
הנצחתו נחל שלמההר שלמהבריכות שלמהאיי שלמהעמודי שלמהמרחב שלמה
בתרבות המודרנית שלמה המלך ושלמי הסנדלראגדות המלך שלמההספר מכרות המלך שלמההסרט מכרות המלך שלמה
ספרי התנ"ך
תורה בראשיתשמותויקראבמדברדברים YanovTorah
נביאים יהושעשופטיםשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')ישעיהוירמיהויחזקאלתרי עשר (הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקצפניהחגיזכריהמלאכי)
כתובים תהיליםמשליאיוב • שיר השירים • רותאיכהקהלתאסתרדניאלעזרא ונחמיהדברי הימים (א' וב')
ספרי הברית הישנה
החומש בראשיתשמותויקראבמדברדברים Westminster Psalter David
ספרות ההיסטוריה יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזראנחמיהטוביהיהודיתאסתר ספר מקבים א-ב-ג-ד
ספרות החכמה איובתהיליםמשליקהלת • שיר השירים • חכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים ישעיהירמיהאיכהברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל
נביאים קטנים הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי

ברקע ירוק - מצוי בקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אך לא בקאנון הפרוטסטנטי. ברקע סגול - מצוי רק בקאנון האורתודוקסי.

הברית החדשה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.