שירת הים

שִירַת הַיָּם היא אחת משלוש השירות שבתורה (האחרות הן שירת הבאר, ושירת האזינו). על פי המסופר בתורה, השירה נאמרה לאחר שים סוף נבקע לשניים, בני ישראל עברו בו והמצרים טבעו בו. שירת הים כתובה בספר התורה בצורה מיוחדת של שירה.

השירה נאמרת מדי יום בתפילת שחרית בסופם של פסוקי דזמרא. היא גם נקראת בציבור פעמיים בשנה: בשבת פרשת בשלח, החלה בסמוך לט"ו בשבט, ובשביעי של פסח. בקרב עדות שונות יש מנהגים של אמירת השירה בליל שביעי של פסח, ברוב עם.

שירת הים

א אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר
אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
ב עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.
ג ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ.
ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.
ה תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן.
ו יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב.
ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.
ח וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם.
ט אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.
י נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.
יא מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא.
יב נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.
יג נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ.
יד שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.
טו אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.
טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ.
יז תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.
יח ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.
יט כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם.

תוכן השירה

השירה מופיעה בספר שמות (פרק ט"ו), ועל פי כותרתה היא נאמרה על ידי משה ובני ישראל לאחר קריעת ים סוף, שבמהלכה חצו בני ישראל את הים שנבקע, ולאחריהם טבעו בו המצרים.

תוכן השירה הוא בעיקר הודיה לאלוהים על הנס שנעשה לעם ישראל בקריעת ים סוף וביציאת מצרים, והמשכה בסיפור העתיד לקרות בעת הכניסה לארץ ישראל ובניית המשכן ובית המקדש.

מבנה הטקסט

שירת הים בספר תורה

אריח על גבי לבנה

השירה כתובה בספר התורה באופן מיוחד, הנקרא בלשון חז"ל "אריח על גבי לבנה", כבניין העשוי מאריחים ולבנים, שאורכם אינו שווה, בניגוד ל"אריח על גבי אריח" בו כל שורה זהה לחברתה, כמו בניין הבנוי מאריחים שכולם זהים זה לזה באורכם[1]. בכל שורה ישנו רווח אחד או שנים בין הפסקאות. כך[2]:

לאמר [****] אשירה ליהוה כי גאה גאה [****] סוס

ורכבו רמה בים [*********] עזי וזמרת יה ויהי לי

לישועה [******] זה אלי ואנוהו [*********] אלהי

תיארוך

הפרשנות המקובלת, המופיעה אצל פרשני המקרא המסורתיים, דוגמת הרמב"ן, היא שהשירה נאמרה מיד לאחר קריעת ים סוף, כהודאה לה' על הנס. עם זאת, חלק מהפרשנים נוקטים כי השירה נאמרה עוד בעיצומו של מעמד קריעת ים סוף, תוך פירוש המילה 'אז' בפסוק הפתיחה "אז ישיר משה..." כביצוע השירה בעת ובעונה אחת עם זמן סיפור המסגרת. הפסוק "עד יעבור עמך ה'..." מוסבר לפי דרך זו כתפילה לשתיקתן של האומות עד גמר המעבר של בני ישראל, בים סוף או במדבר. משמעות זו של השירה מקובלת גם על חוקרים בעת החדשה, והיא בעלת השלכות גם על חקר תיארוך כתיבתה[3].

במחקר הבלשני מקובל לסווג את שירת הים לרובד הארכאי של העברית המקראית, המוקדם מרובד העברית הקלאסית המאפיין את שאר התורה[4][3].

בעבר נהוג היה לתארך את שירת הים כטקסט מקראי מאוחר מתקופת בית שני, וזאת בעיקר בעקבות הופעה חריגה של המילה 'רָמָה' (בפסוק הראשון) במקום מקבילתה הנפוצה יותר במקרא 'השליך', אשר פורשה עוד בספרות התלמודית כהשפעה ארמית[5], שפה שבה שורש ר.מ.ה בעיקר משמש במשמעות השלכה, ובתקופה זו הייתה השפעה ניכרת של ארמית על השפה העברית המדוברת והנכתבת[6]. כיום מקובל להניח כי השימוש בשורש החריג אינו בהשפעת הארמית, אלא שמקורו במוצאן השמי המשותף של הארמית והעברית, ועל כן מעיד על שלב קדום שבו טרם נדחק השורש מן השפה העברית[7][8]. בנוסף לכך, ישנן עוד מילים רבות יחידניות בתורה שמוצאן בשפה הארמית, כדוגמת המילה 'מקלט' שמגיעה מהשורש הארמי ק.ל.ט.

החוקר ישראל קנוהל סבור שבמקורו אירוע מכונן של "יציאת מצרים" ונס המעבר ביבשה בתוך הים, מקורו במסורת צפונית דווקא, והועבר למסורת ממלכת יהודה מאוחר יותר במשמעות של מצרים וסיני המזוהים כיום עם חצי האי סיני וארץ מצרים[9]

קריאת השירה ואמירתה

Miriam
מרים ונשות ישראל שרות את שירת הים (שירת מרים)
קטע מ"שירת הים", מהממצאים היחידים מתקופת הדממה, המאה ה-8 לספירה, מוצג בהיכל הספר, מוזיאון ישראל, ירושלים
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

השירה נמצאת בפרשת בשלח שבספר שמות, והשבת שבה קוראים אותה כחלק מפרשת השבוע נקראת גם "שבת שירה" על שמה. יש הנוהגים לקרוא אותה במנגינה מיוחדת, השונה מהקריאה הרגילה בתורה. בשבת זו מפטירים בקריאת שירת דבורה. שירת הים גם נקראת בשביעי של פסח, שבו, לפי מסורת חז"ל, אירעה קריעת ים סוף ואמירת השירה המקורית על ידי בני ישראל. הפטרת קריאה זו היא שירת דוד, בה מופיעים רמזים לקריעת ים סוף.

בליל שביעי של פסח נהגו בצפת בתקופת האר"י לומר את שירת הים באשמורת הבוקר, כסיום לסדר הלימוד שהונהג בלילה זה. כיום נוהגים בחלק מהקהילות להתכנס בבתי המדרש ולומר את שירת הים ביחד בחצות הלילה[10] או מעט לפני כן. קהילות אחרות לא נהגו בכך[11]. בחבלים ההרריים של לוב היה נהוג להתכנס כל הקהל, כולל התינוקות, ליד בית הכנסת כדי לומר את השירה, וכן נהוג היום במושבים עוזה ושלווה של יוצאי חבל ההר בלוב[12]. יהודי תוניסיה נהגו להתפלל שחרית ומוסף על שפת הים, ובחזרה לבית הכנסת לקיים תהלוכה שבה שניים מהקהל מתחפשים למשה ואהרן, ובדרך שרים את שירת הים ופזמונים שונים[13].

מנהג הגר"א לומר את שירת הים בשחרית של שביעי של פסח פסוק אחר פסוק, החזן והקהל יחד.

בישראל מתקיימות חגיגות שירת הים על חוף הים בתל אביב ובמקומות שונים ברחבי הארץ[14]. במיוחד תפסו את תשומת הלב חגיגות שירת הים שהתקיימו באילת ובסיני על חוף ים סוף[15] (אם כי הסיפור אירע בשלוחה המערבית של ים סוף, מפרץ סואץ). בירושלים התקיימה החגיגה המרכזית בשכונת שערי חסד בביתו של הרב יעקב משה חרל"פ[16] והחגיגות במקום זה נמשכו גם לאחר פטירתו של הרב חרל"פ.

אמירת השירה בתפילה

על פי התלמוד הבבלי[17], שירת הים נאמרה כשיר של יום בשירת הלויים בעת הקרבת קורבן התמיד של בין הערביים בשבת.

על פי מנהג רומא, שירת הים נאמרת בכל יום בתוך פסוקי דזמרא, למעט בתשעה באב. החוקרים סוברים שמנהג זה ברומא משקף את מנהג ארץ ישראל מאז ימי חורבן הבית, והמנהג בבבל היה שלא לומר את שירת הים בתפילה. על פי כתב יד מימי הביניים, משה בן קלונימוס הביא לאשכנז את המנהג לומר את שירת הים בכל יום בתפילה. המנהג יוחס על ידי הרוקח לר' משה הזקן בן המאה ה-10[18]. יהודה בן ברזילי הברצלוני מביא בספר העתים את דבריו של רב נטרונאי גאון שבשתי הישיבות לא נהגו לומר שירת הים בתפילה, אולם בשאר בתי הכנסת בבבל נהגו לאומרו בכל השבתות ובכל המועדים, וכן ביום הכיפורים[19]. הרמב"ם כתב כך: "יש מקומות שנהגו בהן לקרות בכל יום אחר שמברכין ישתבח שירת הים"[20]. כמו כן, בעתות מצוקה, חלק מיהודי תימן נהגו לשלש את הפסוק "תיפול עליהם" 3 פעמים[21].

עם הזמן המנהג לומר את שירת הים התפשט בתפוצות ישראל, וכיום הוא נכלל בסידור התפילה של כלל העדות, כשלאחריו מוסיפים פסוקים שונים[22]. בתשעה באב יש נוהגים לומר תמורתה את שירת האזינו, שחלק נרחב ממנה עוסק בפורענות העתידה לבוא על עם ישראל אם יפרו את הברית עם ה', מה שאכן קרה והוביל לחורבן בית המקדש.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כדוגמת מניין שלושים ואחד המלכים שכבש יהושע, עשרת בני המן, ומבנהו של ספר תהלים כולו.
  2. ^ על פי תנ"ך קורן
  3. ^ 3.0 3.1 פרק שני - על ספר שמות פרק 15 בספר: 'מזמורים מרכזיים בתנ"ך העברי' מאת החוקר ההולנדי ד"ר יאן פ' פוקלמן (אנגלית, Major Poems of the Hebrew Bible, אתר ספרי גוגל)
  4. ^ י' אבישור, עיונים בשירת המזמורים העברית והאוגריתית, ירושלים, תשמ"ט.
  5. ^ פירוש 'רמה בים' חיים יהודה ערנרייך, בתו אסופת 'נטעי בחורים' שנת תר"ע (~1910). המאמר מצטט מקורות תנאיים ובעקבותיהם רש"י המפרשים את המילה כבת מקור ארמי, עם התייחסות למשמעות ההגבהה. (אתר כתבים עבריים)
  6. ^ דויד א' רוברטסון, עדות לשונית בקביעת תאריכים תנ"כיים. Linguistic Evidence in Dating Biblical Texts, David A. Robertson, 1967 (אנגלית, בכרטסת הספרייה הלאומית)
  7. ^ מחקרים בשירה ארמית של החוקר אברהם פריירה Studies in Aramaic Poetry, A.S. Pereira (אתר ספרי גוגל). הספר מסכם את שיטותיהם של אולברייט, קרוס ורוברטס, ודוחה אותם
  8. ^ פרק שביעי: אזכורי פרק 15 בשאר התנ"ך והשלכות לגבי תיארוכו : 'השפעות ותאריך כתיבת שמות 15:1-21', The Date of Composition and Influence of Exodus 15:1-21, Brian D. Russel (אתר ספרי גוגל). מסקנתו על הקדמת שירת הים נשענת בין היתר על איזכור ביטויים או פירושים במקורות תנ"כיים מאוחרים יותר, כולם מימי בית ראשון ואף קדומים לו. ראסל, חוקר נוצרי, בחר בפירושו של אברהם אבן עזרא לביטוי 'רמה בים' במשמעות יריית חיצים, כביטוי בתהלים ע"ח
  9. ^ מלחמת ישראל מצרים הראשונה ישראל קנוהל, (אתר תכלת)
  10. ^ נטעי גבריאל, הלכות פסח - חלק ג', פרק טו - ליל שביעי של פסח, באתר HebrewBooks
  11. ^ ישמח שמואל, אמירת 'שירת הים' ואמירת 'תיקון' בליל שביעי של פסח, האוצר יד, ניסן תשעח, עמ' קלד
  12. ^ פסח, ממנהגי יהדות לוב, באתר "דעת" – סעיף 12.
  13. ^ פסח, ממנהגי יהדות תוניסיה, באתר "דעת" – סעיף 15.
  14. ^ תנועה גדולה של מטיילים ביום האחרון של פסח, דבר, 3 באפריל 1956
  15. ^ טקס שירת הים באילת, דבר, 18 באפריל 1955
  16. ^ בר אפרים, איש ירושלים של מעלה, מעריב, 9 בדצמבר 1951
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ל"א, עמוד א'
  18. ^ אליעזר לוי, ‏מה עניין שירת הים לפסוקי דזמרא?, בתוך: בית כנסת, אדר תש"ז, עמ' 9–10, באתר HebrewBooks
  19. ^ יהודה בן ברזילי הברצלוני, ‏ספר העתים, קרקא, תרס"ג, סימן קע, באתר HebrewBooks
  20. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ז', הלכה י"ג
  21. ^ בעקבות נס שנעשה להם בשנת תרס"ב, באתר יד מהרי"ץ.
  22. ^ יוסף ויכלדר, אז ישיר, המבשר תורני, י"ב שבט, שבת שירה - תשע"ו.
ביצוע תוכנית ההתנתקות

תוכנית ההתנתקות היא תוכנית לנסיגה ישראלית מרצועת עזה ומארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון ולפינוין מישראלים. התוכנית יצאה לדרך ב-15 באוגוסט 2005 (י' באב תשס"ה). פינוי האזרחים הושלם בתוך שמונה ימים. תוכנית זו של ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, עוררה ויכוח פוליטי עז בין שולליה לתומכיה.

התכנון המקורי היה פינוי הרצועה ללא כל משא ומתן עם הפלסטינים, אולם לאחר מותו של נשיא הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת וחילופי ההנהגה ברשות בעת עלייתו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) לשלטון, נעשה מאמץ לתאם את התוכנית עם הפלסטינים. תוכנית ההתנתקות שנויה במחלוקת עזה, ועומדת בניגוד גמור להצהרותיו של שרון טרם היבחרו. למרות זאת היא זכתה לתמיכת רוב חברי הכנסת, ובסופו של דבר אושר החוק ליישומה בקריאה שלישית ב-16 בפברואר 2005 ברוב של 67 תומכים מול 45 מתנגדים ו-7 נמנעים. על פי הסקרים, התוכנית נהנתה מתמיכת רוב הציבור, אולם שרון סירב להעמידה למשאל עם והמשיך בתוכנית גם לאחר שנדחתה בידי מתפקדי הליכוד.

חלק מחברי הליכוד התנגדו ואף התפטרו מהממשלה בעקבות המהלך.

בני נגרי

בני נגרי (5 באוקטובר 1950 – 23 באוגוסט 2019) היה מלחין ומעבד ישראלי. התבלט בסוף שנות השישים ובראשית שנות ה-70 כמלחין וכמעבד שהביא את מוזיקת הנשמה הפופולרית מארצות הברית אל הבימות בישראל. במיוחד בלט הדבר בתוכניתה העשירית של להקת חיל הים, "שירת הים", ובמחזמר המצליח "אל תקרא לי שחור".

גוש קטיף

גוש קטיף היה גוש התנחלויות ששכן בדרום רצועת עזה. גוש קטיף כלל 17 יישובים בין רפיח בדרום-מערב, דיר אל-בלח בצפון, חאן יונס במזרח והים התיכון במערב. שלושה יישובים נוספים היו בצפון רצועת עזה, ואחד במרכזה. סך הכל 21 יישובים. באוגוסט 2005 פונו היישובים על ידי ממשלת ישראל במסגרת תוכנית ההתנתקות. בחבל עזה התגוררו ערב ההתנתקות כ-8,600 יהודים, רובם בגוש קטיף.

דבורה הנביאה

דְּבוֹרָה, לפי המקרא, הייתה נביאה, והשופטת הרביעית ששפטה את ישראל בתקופת השופטים.

סיפורהּ מתואר בספר שופטים, פרק ד' ופרק ה'. היא ידועה בעקבות שירת הניצחון על צבא יבין מלך כנען: "שירת דבורה" (ספר שופטים, פרק ה').

כפר ים

כפר ים הייתה התנחלות בגוש קטיף, אשר הוקמה ב-1984 על חוף הים התיכון על ידי תנועת אמנה, במעמד של התיישבות בודדים.

בתי היישוב הראשונים שימשו בעבר כפר נופש לקצינים מצריים. בחלקו הדרומי של היישוב נמצא תל עתיק (תל אלג'ינאן) שהיה מיושב בתקופת הברונזה התיכונה ובראשית תקופת ההתנחלות של שבטי ישראל. היישוב מנה ארבע משפחות וכמה רווקים שהתפרנסו בעיקר מחקלאות. עם השנים עזבו כמה תושבים את המקום. שניים מן המייסדים נרצחו בידי פלסטינים במהלך האינתיפאדה השנייה.

כפר ים הוקמה על ידי ניר פלג ומשפחתו ושעיה דויטש ממושב הזורעים. אליהם הצטרפו לאחר מכן דתיה ואריה יצחקי ורוני צאלח.

במשך השנים שמר היישוב על צביונו המיוחד, ועל מיעוט התושבים במקום. בשנת 2001 כתגובה למעשי רצח של פלסטינים, הוקם בסמוך לכפר ים, מצפון, יישוב בשם שירת הים.

היישוב פונה מכל יושביו ב־18 באוגוסט 2005 במסגרת יישום תוכנית ההתנתקות.

להקת חיל הים

להקת חיל הים היא להקה צבאית ישראלית שפעלה בשנים‏ 1961–1975. הלהקה נמנית עם הלהקות הצבאיות הראשונות שהוקמו בישראל. יוצאיה מוזמנים להופיע באירועים שונים. הלהקה מופעלת כיום במתכונת צוות הווי ובידור במפגשים פנימיים בחיל הים, ובהופעות מיוחדות לגיוס תרומות לצה"ל בחו"ל.

מסכת סוטה

מַסֶּכֶת סוֹטָה (או שׂוֹטָה) היא המסכת החמישית בסדר נשים, שהוא הסדר השלישי במשנה. בתלמוד הירושלמי מסכת זו היא האחרונה מסדר נשים. במסכת זו תשעה פרקים ובתלמוד הבבלי יש במסכת זו 48 דפים. קיים מנהג ללמוד מסכת זו בימי ספירת העומר, דף אחד ביום.

משכיות

מַשְׂכִּיּוֹת היא התנחלות בצפון בקעת הירדן. זהו יישוב קהילתי, דתי ומאוגד כאגודה שיתופית חקלאית. הוא שוכן על חלקו הצפוני של כביש אלון.

ב-1982 הוקמה במקום היאחזות נח"ל, אך זו ננטשה בהמשך. ב-2002 הקים הרב שלמה אזואלוס, רבה של מועצה אזורית עמק המעיינות, מכינה קדם צבאית ביישוב הנטוש, בה למדו כ-60 תלמידים.

לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות, החליטו תושבי שירת הים ממפוני גוש קטיף להתיישב ביישוב זה. בחודש דצמבר 2006, נתן שר הביטחון, עמיר פרץ, את האישור הסופי להרחבת היישוב בכ-30 בתים צמודי קרקע חדשים. ההחלטה קוממה את מחלקת המדינה האמריקנית, ואת האיחוד האירופי, אשר מיהרו לפרסם הודעות המבקרות את ההחלטה. בספטמבר 2009 החלו במקום עבודות לבניית 20 בתי קבע.

ביישוב מתגוררות כיום 40 משפחות, במקום שכונת בתי קבע וקרוואנים לדיור זמני.

ליישוב ענפים חקלאיים משותפים כגון מטע תמרים ומטע זיתים לשמן, וכן משקים פרטיים כגון מטע ארגן, דיר כבשים, טחנת קמח מלא ועוד. ביישוב קיימת מכינה קדם צבאית וכן גן ילדים ופעוטון.

בקרבת היישוב ישנם מספר מעיינות הנובעים כל השנה. בסמוך ליישוב, מצפון לו שוכן 'תל חילו' (אלישע) - במקום אתר ארכאולוגי ותצפית על נחל אל-מאליח ועל האזור כולו. על פי חלק מהחוקרים תל זה הוא אבל מחולה המקראי בו התגורר הנביא אלישע ושם פגש בו אליהו הנביא לראשונה. תושבי היישוב סללו שביל היוצא משער היישוב אל עבר התל.

פסוקי דזמרא

פסוקי דזמרא הם חלק מתפילת שחרית שתיקנו חז"ל הנפתחים בברכת "ברוך שאמר" ומסתיימים בברכת "ישתבח". התפילה במתכונתה כיום מורכבת מפסוקים הלקוחים מהתנ"ך - מספר שמות, משלי, דברי הימים ובעיקר מספר תהילים.

על חשיבותם הגדולה של פסוקי דזמרא, ניתן ללמוד מתשובות הגאונים החדשות (סימן ל"א):

"...אחרי שהם מצווה מן הכתוב הנאמר (דברים, י', כ"א) "הוא תהלתך והוא א-להיך". כן גם כותב הגר"א בביאורו לספרא דצניעותא, שאמירת פסוקי דזמרא היא דאורייתא.

פסח

חג הפֶּסַח (או בשמו המקראי: חַג הַמַּצּוֹת) הוא חג יהודי מקראי, הראשון מבין שלוש הרגלים. פסח נחוג שבעה ימים, מט"ו בניסן ועד כ"א בניסן. היום הראשון והאחרון הם ימים טובים, והימים שביניהם מכונים חול המועד.

פסח מציין את יציאת בני ישראל מעבדות מצרים לחירות, שחלה בליל היום הראשון לחג, לאחר מכת בכורות. שמו של החג נובע מהפסוק: "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל" (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק כ"ז) היום האחרון לחג, המכונה שביעי של פסח, מציין לפי חז"ל את נס קריעת ים סוף.

מצוות החג המרכזיות הן איסור אכילה, הנאה ובעלות על חמץ במהלך כל החג, ומצוות עשה של אכילת מצה וסיפור יציאת מצרים בלילה הראשון של החג, הוא ליל הסדר. בליל הסדר מצווה מן התורה לאכול מצה ומרור ולספר על יציאת מצרים, ומדברי חכמים גם לשתות ארבע כוסות יין. בזמן שבית המקדש היה קיים, התקיימו בחג הפסח גם מצוות העלייה לרגל, הקרבת קורבן פסח בערב החג ואכילתו בירושלים עד חצות הלילה של ליל הסדר. לאחר חורבן בית המקדש מצוות אכילת מרור בליל הסדר היא מדברי חכמים.

ערכים העומדים בבסיס החג הפכו לסמל תרבותי ודתי אוניברסלי. סיפור יציאת מצרים והיציאה לחופשי מעבדות העומדים בלב חג הפסח, הפכו את החירות לערך משמעותי המקבל ביטויים רחבים יותר בחג מעצם הסיפור ההיסטורי. המונח "יציאה מעבדות לחירות" השאוב מחג הפסח הפך לביטוי שגור בשפה העברית בהקשרים שונים.

פרשת בשלח

פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח היא פרשת השבוע הרביעית בספר שמות. היא מתחילה בפרק י"ג, פסוק י"ז ומסתיימת בפרק י"ז, פסוק ט"ז.

את פרשת בשלח קוראים בדרך כלל בשבת הסמוכה לט"ו בשבט. מכיוון שקוראים בה את שירת הים, היא מכונה גם "שבת שירה", ובקהילות שונות קיימים לגביה מנהגים מיוחדים כמו קריאת שירת הים בקריאת התורה וכן בפסוקי דזמרא במנגינה מיוחדת, וכן פיזור אוכל לציפורים. השירה גם כתובה בספר התורה באופן מיוחד, הנקרא בלשון חז"ל "אריח על גבי לבנה", עם רווח אחד או שנים בכל שורה (ראו תמונה).

קריעת ים סוף

קריעת ים סוף היא סיפור מקראי שהתרחש בתחילת יציאת מצרים, שלפיו נבקע ים סוף ונוצר בו מעבר יבשתי, דרכו נמלטו שבטי ישראל מהמצרים. האירוע מתואר בספר שמות.

שביעי של פסח

שביעי של פסח הוא היום השביעי והאחרון של חג הפסח, שחל בתאריך כ"א בניסן. ביום זה, על פי מסורת חז"ל, ארעה קריעת ים סוף אם כי נצטוו על קיומו עוד בטרם יצאו ממצרים. מעבר למצוות הקיימות בכל אחד משבעת ימי הפסח, הוא יום טוב לכל דבר, שבו אסורים בעשיית מלאכה, פרט למלאכת אוכל נפש.

שבת שירה

ביהדות, שַׁבַּת שִׁירָה הוא כינוי לשבת שפרשת השבוע שלה היא פרשת בשלח, שבה מופיעה שירת הים ששרו בני ישראל על נס קריעת ים סוף. בהפטרת הפרשה קוראים את שירת דבורה.

בפרשה זו מוזכר גם כן סיפור המן שירד לבני ישראל במדבר, וכזכר לכך ישנם מנהגים מיוחדים בחלק מן הקהילות. על פי הסבב השנתי של פרשיות השבוע, שבת שירה חלה בדרך כלל בשבת הסמוכה לט"ו בשבט.

שירה אפית

שירה אפית (או אֶפּוֹס, וכן שירת עלילה בעברית) היא סוגה (ז'אנר) של שירה פולקלוריסטית, אשר מגוללת סיפור על חיים ומעשים של גיבור או של קבוצת גיבורים, היסטוריים או אגדיים. 'עלילות גילגמש' הוא האפוס הענק הראשון בתולדות הציוויליזציה. דוגמאות קלאסיות נוספות לשירה אפית הן האיליאדה והאודיסיאה מאת הומרוס. כיום השימוש בסוגה קלאסית זו אינו נפוץ, אך המונח אפוס משמש עדיין לתיאור יצירות ספרותיות או קולנועיות עצומות ממדים המתארות מעשי גבורה ואירועים היסטוריים רחבי היקף. האפוסים הקדומים קשורים קשר הדוק למסורת השירה שבעל-פה; במקרים רבים העתיקו חברות אורייניות את הצורה האפית, ודוגמה מובהקת לכך היא האיניאדה הרוֹמִית מאת המשורר ורגיליוס, שמְחקה את הסגנון ואת הנושא של הומרוס.

גם במקרא ישנם קטעים המזוהים בחקר המקרא כשירה אפית כדוגמת שירת הים ושירת דבורה. לטענת הפרופ' משה דוד קאסוטו, דוגמאות אלו וכן רסיסי שירות נוספות במקרא גופו מעידים על קיומה של שירת עלילה (שירה אפית) קדומה שהתקיימה בישראל קודם העלאת המקרא על הכתב.

שירה עברית

שירה עברית נכתבה עוד מימי המקרא וממשיכה להיכתב עד ימינו. לאורך הדורות התעצב והשתכלל סגנון השירה, והמשוררים בני התקופות המאוחרות כללו בשירתם התייחסות לשירי התקופות שקדמו להם.

שירת דבורה

שירת דבורה היא שירת הודיה וניצחון, המספרת בשבח ניצחון בני ישראל על הכנענים, בעזרת ה'. את השירה שרים דבורה וברק בן אבינעם. המלחמה בין ישראל בהנהגתו של ברק בן אבינועם, לכנענים בהנהגת סיסרא מתוארת מזווית אישית בשירה. שירה זו היא מעין שירת ניצחון המתארת את הרקע למלחמה, מותחת ביקורת על השבטים שנמנעו מליטול חלק במלחמה משום שלא סבלו מאיום ביטחוני ישיר מסיסרא, ומשבחת את יעל אשת חבר הקיני על שהרגה את סיסרא. שירת דבורה מופיעה בספר שופטים, פרק ה', ומורכבת מ-31 פסוקים. את שירת דבורה קוראים בבתי הכנסת כהפטרה של פרשת בשלח שבה קוראים את שירת הים.

שירת הים (יישוב)

שירת הים הייתה התנחלות בדרום רצועת עזה, על חוף הים התיכון במרכז רצועת החוף של גוש קטיף, שפונתה במסגרת תוכנית ההתנתקות.

היישוב נבנה על תשתית של עשרה בתי נופש שנבנו בסמוך לרצועת החוף ושמשו קצינים מצריים לפני מלחמת ששת הימים. בתום המלחמה הועברה הבעלות על מבנים אלו למנהל האזרחי. בקשות למתן אישור להתיישבות יהודים במקום נדחו. ב-20 בנובמבר 2000 אירע במבואות כפר דרום פיגוע שבו נהרגו שני אזרחים ונפצעו עשרות, רובם ילדים שהיו בדרכם לבית הספר. בט"ו בשבט תשס"א (2001) הקימה קבוצת צעירים מישיבת תורת החיים את "שירת הים" כתגובה. היישוב מעולם לא הוכר על ידי ממשלת ישראל. השם שירת הים הוענק למקום על ידי רוחמה שפירא, וזאת בעקבות סמיכות הקמת היישוב ל"שבת שירה" שבה נקראת בבתי הכנסת "שירת הים".

תשעה באב

תשעה באב הוא יום תענית מדרבנן ושיא תקופת האבלות של ימי בין המצרים. תענית זאת היא החמורה מבין ארבע התעניות על חורבן בית המקדש ומתאבלים בה על אסונות שונים שאירעו לעם היהודי לאורך הדורות, בדגש על אסונות שהתחוללו סמוך ליום ט' באב. האירועים שהתחוללו ביום זה גרמו לגלות עם ישראל בתקופות שונות ולבסוף לגלות בת כאלפיים שנה.

בניגוד לכל שאר התעניות מדרבנן, תענית זו נמשכת מערב עד ערב (ולא מבוקר עד ערב) וכוללת את כל חמשת העינויים הנהוגים ביום כיפור. בנוסף, כוללת התענית מנהגי אבלות מיוחדים, כמו ישיבה על הרצפה ואיסור על לימוד תורה. עם תחילת התענית נהוג לקרוא בציבור את מגילת איכה ולאורך היום לומר קינות על חורבן הבית ואסונות אחרים. במקרה שט' באב חל בשבת, התענית נדחית מפניה לי' באב.

לפי המסורת, לאחר ביאת המשיח ובניית בית המקדש השלישי, יהפוך תשעה באב ליום של חג ושמחה, כשאר הצומות על החורבן. בתלמוד הירושלמי נאמר כי מלך המשיח נולד בתשעה באב.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.