שירין עבאדי

שירין עבאדיפרסית: شیرین عبادی; נולדה ב-21 ביוני 1947) היא עורכת דין איראנית, פעילת זכויות אדם ומייסדת מרכז מגיני זכויות האדם. ב-2003 היא זכתה בפרס נובל לשלום על מאמציה למען הדמוקרטיה וזכויות האדם ובייחוד למען זכויות נשים, ילדים ופליטים. היא האיראנית הראשונה והאישה המוסלמית הראשונה שזכתה בפרס[1].

ב-2009 שר החוץ הנוורגי, יונאס גאהר סטור, פרסם הודעה לפיה פרס נובל לשלום של עבאדי הוחרם על ידי השלטונות האיראנים וכי "זו הפעם הראשונה בה פרס נובל לשלום שהוחרם על ידי הרשויות המדינה"[2]. איראן דחתה את הטענות[3]. עבאדי חיה בגלות בלונדון מאז יוני 2009 בגלל רדיפות של אזרחים איראנים שביקרו את המשטר במדינה[4].

בשנת 2004 עאבדי נכללה ברשימת מאה הנשים המשפיעות של פורבס[5] וב-2009 היא נכללה בספר הסוקר את מאה הנשים המשפיעות בכל הזמנים[6].

שירין עבאדי
شیرین عبادی
Ebadi
מקום מגורים לונדון
ידועה בשל פעילת זכויות אדם איראנית
מקצוע עורכת דין, שופטת
פרסים והוקרה פרס נובל לשלום

קורות חייה

עבאדי נולדה בהמאדן באיראן. אביה, מוחמד עלי עבאדי, היה הנוטריון הראשי של העיר ופרופסור למשפט מסחרי. אמה, מינו יאמיני, חלמה להיות רופאה אך משפחתה לא אפשרה לה ללמוד. עבאדי מספרת שאמה הייתה מסורה לילדיה אך לא הייתה מאושרת[7]. משפחתה עברה לטהרן ב -1948.

התקבלה למחלקת המשפטים באוניברסיטת טהראן ב-1965, ובסיום לימודיה ב-1969 היא עברה בהצלחה את הבחינות להיות שופטת. לאחר תקופת התמחות בת שישה חודשים היא החלה את הקריירה שלה כשופטת במרץ 1970. מ-1975 עד 1979 היא כיהנה כנשיאת בית המשפט העירוני בעיר טהראן[8][9]. עבאדי, שתמכה המהפכה[10] וקיוותה שהמפכה תביא את איראן להיות אחת המדינות המשפיעות בעולם[8]. בשנת 1979, השלטון החדש קבע שאישה אינה יכולה לכהן כשופטת. לכן הורדה שירין עבאדי מתפקידה כנשיאת בית המשפט העירוני, לתפקיד עוזרת משפטית באותו בית משפט. השופטות מחו על השינוי במעמדן ומשרד המשפטים נתן להן את התואר "מומחיות במשפט". עבאדי לא יכלה לסבול את המצב והגישה בקשה לפרישה מוקדמת[11]. היא קבלה רישיון לעריכת דין רק ב-1993 ועד לקבלתו, כתבה ספרים וכתבות לעיתונאים מקומיים[12]. עבאדי העבדה כמרצה למשפטים באוניברסיטת טהראן והמשיכה לפעול למען של נשים וילדים[13].

פעילותה כעורכת דין

כעורכת דין עבאדי ייצגה פרו בונו משפחות של אזרחים שנפגעו מהמשטר. היא ייצגה את משפחתו של דריוש פורואהאר, אינטלקטואל ופוליטיקאי, מנהיג מפלגת האומה האיראנית, שנרצח בביתו יחד עם אשתו[14]. פורואהאר היה אחד מהאינטלקטואלים האיראנים שכפי הנראה שנרצחו בעקבות התנגדותם לרפובליקה האיראנית. ב-1999 בהפגנות הסטודנטים נהרג הסטונדט עזאת אברהים-ניג'ד ועוד כ-200 סטודנטים נפצעו. לטענת משתתפים בהפגנה הוא נהרג מאנשי כוחות הביטחון. עבאדי ייצגה את משפחתו של עזאת ודרשה לחקור את הפרשה ולהעמיד לדין את האחראים. לאחר עיכוב ממושך בשאלה מי היה בעל סמכות שיפוטית בעניין עזאת, דחה אותו בית המשפט המהפכני את הבקשה לקיים משפט משום שלא הוגש כתב אישום על אדם ספציפי באופן רשמי ומאז מותו[15].

עבאדי הגנה גם על מקרים שונים של התעללות בילדים, בניהם המקרה של הילדה, אריאן גולשאני. גולשאני נוצלה במשך שנים והוכתה למוות על ידי אביה ואחיה החורג. מקרה זה זכה לתשומת לב בינלאומית וגרם למחלוקת באיראן. עבאדי השתמש בפרשה זו כדי להאיר את הבעיתיות בחוקים של משמורת על ילדים באיראן, לפיה מעניקים משמורת בגירושין בדרך כלל לאב. גם במקרה של אריאן, שם העידה האם בבית המשפט כי האב מתעלל והתחננה לקבל משמורת על ביתה[16].

עבאדי סייעה בניסוח הצעת חוק נגד התעללות פיזית בילדים, אשר הועבר על ידי הפרלמנט האיראני בשנת 2002. כמו כן, חברות הפרלמנט ביקשו מעבאדי לנסח הצעת חוק שתאפשר לאישה להתגרש מבעלה על בסיס חוקי השריעה, אך חברי פרלמנט לא אפשרו להצעה לעבור[17].

הזכייה בפרס נובל

ב-10 באוקטובר 2003 זכתה עבאדי בפרס נובל לשלום על מאמציה למען הדמוקרטיה וזכויות אדם, ובמיוחד למען זכויותיהם של נשים וילדים[18]. ועדת הפרס ציינה שעבאדי היא "אדם אמיץ "ש"מעולם לא הבחין באיום על ביטחונה [האישי]"[19]. באיראן, אנשי ממשל לא הגיבו או היו ביקורתיים בנוגע לבחירתה של עבאדי, הם כינו את הזכייה מהלך פוליטי של מוסד פרו מערבי וביקרו את עבאדי שלא כיסתה את שערה בטקס פרס נובל. אמצעי התקשורת המדינתיים באיראן פרסמו, בקצרה, את זכייתה של עבאדי בסוף מהדורות החדשות של הערב[20]. נשיא איראן, מוחמד ח'אתמי, לא בירך את עבאדי באופן רשמי על זכייתה ואמר שהוא מקווה שהיא תתעל את הזכייה בפרס לטובת איראן ושלום עולמי וציין שפרסי נובל למדעים חשובים ואילו פרס נובל לשלום הוא "לא מאוד חשוב"[21].

ב-14 באוקטובר בשדה התעופה בטהרן קבלו את פניה של עאבדי כ-10,000 אלפים איש (בעיקר נשים)[20].

לאחר הזכייה בפרס נובל

ב-2006, עבאדי לקחה חלק יוזמת נובל לנשים שהוקמה על ידי שש זוכות בפרס נובל לשלום לתמיכה בקבוצות נשים ברחבי העולם בקמפיין למען צדק, שלום ושוויון[22].

עבאדי הסכימה לייצג את שבעה מנהיגים של הקהילה בהאית איראן שנעצרו ב -2008[23]. באפריל באותה השנה, פרסמה עבאדי הודעה כי "האיומים על חיי, ביטחוני ועל חיי משפחתי, שהחלו לפני זמן מה, החריפו", האיומים התייחסו לנאומייה מחוץ לאיראן וההגנה על קהילת המיעוט בהאי באיראן[24]. בדצמבר 2008 סגרה המשטרה האיראנית את המשרדים של מרכז מגיני זכויות אדם, הארגון שהקימה עבאדי[25].

בנובמבר 2009, בעת שהותה בלונדון טענה עבאדי שמדליית פרס נובל לשלום והדיפלומה שלה נלקחו מהכספת בבנק שלהם, לצד עיטור לגיון הכבוד וטבעת שקיבלה מאגודת העיתונאים הגרמנית וכן שחשבון הבנק שלה הוקפא[26]. משרד החוץ האיראני הכחיש את האשמות[27].

פרסים והוקרה

  • 1996: אות הוקרה מטעם Human Rights Watch
  • 2001: פרס למגיני זכויות אדם לזכרו של טורולף ראפטו
  • 2003: פרס נובל לשלום
  • 2004: פרס ארגון Women's eNews ל-21 מנהיגות לכבוד המאה ה-21
  • 2005:הפרס אזרחים בונים שלום של אוניברסיטת קליפורניה באירוויין
  • 2006:אות לגיון הכבוד
  • 2006: פרס הסובלנות (Toleranzpreis der Evangelischen Akademie Tutzing)

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
פורטל איראן

הערות שוליים

  1. ^ "Profile: Shirin Ebadi" (באנגלית). 27 בנובמבר 2009. בדיקה אחרונה ב-3 במאי 2019.
  2. ^ "Norway says Iran confiscated Ebadi's Nobel". Reuters (באנגלית). 26 בנובמבר 2009. בדיקה אחרונה ב-3 במאי 2019.
  3. ^ "Iran denies it confiscated Ebadi's Nobel medal". Reuters (באנגלית). 27 בנובמבר 2009. בדיקה אחרונה ב-3 במאי 2019.
  4. ^ Anita Kirpalani On 1/8/10 at 7:00 PM EST, A Q&A With Nobel Laureate Shirin Ebadi, Newsweek, ‏2010-01-08 (בAmerican English)
  5. ^ Forbes.com: Forbes 100 Most Powerful Women in the World 2004, archive.fo, ‏2012-07-30
  6. ^ The 100 most influential women of all time, עריכה: Kathleen Kuiper, New York, NY: Britannica Educational Pub. in association with Rosen Educational Services, 1st ed, 2010, עמ' 330-331
  7. ^ Benjamin, Michelle., Nobel's women of peace, Toronto: Second Story Press, 2008
  8. ^ 8.0 8.1 טיימס, ניו יורק (11 באוקטובר 2003). "פרס נובל לשלום לפעילת זכויות האדם האיראנית שירין עבאדי". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-9 במאי 2019.
  9. ^ 2004-2005 Lecture: Shirin Ebadi - University of Alberta, web.archive.org, ‏2017-04-27
  10. ^ מרלה ברוורמן, פרקליטת השטן - תכלת, tchelet.org.il, ‏2008
  11. ^ The Nobel Peace Prize 2003, NobelPrize.org (בAmerican English)
  12. ^ Kinnear, Karen L., Women in developing countries : a reference handbook, Santa Barbara, Calif.: ABC-CLIO, 2011, עמ' 152
  13. ^ Shirin Ebadi, bahai-library.com
  14. ^ Fowler, Sarah (2 בדצמבר 2018). "A wave of killings that shook a nation" (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-14 במאי 2019.
  15. ^ Congressional Record: NOBEL PEACE PRIZE TO SHIRIN EBADI OF IRAN, Government Printing Office, 2003, עמ' 25512. (באנגלית)
  16. ^ Robert Fisk, Iranian law blamed as girl killed by drug-addict father, The Independent, ‏1997-12-24 (באנגלית)
  17. ^ Encyclopedia of human rights, עריכה: David P. Forsythe, Oxford: Oxford University Press, 2009, כרך 1, עמ' 78-81
  18. ^ The Nobel Peace Prize 2003, NobelPrize.org (בAmerican English)
  19. ^ "Nobel winner's plea to Iran" (באנגלית). 10 באוקטובר 2003. בדיקה אחרונה ב-29 במאי 2019.
  20. ^ 20.0 20.1 Ziba Mir-Hosseini, Shirin Ebadi’s Nobel Peace Prize Highlights Tension in Iran | MERIP, merip.org, ‏10.27.2003
  21. ^ "Khatami advice to Nobel laureate" (באנגלית). 14 באוקטובר 2003. בדיקה אחרונה ב-29 במאי 2019.
  22. ^ Nobel Women's Initiative, Nobel Women's Initiative (בAmerican English)
  23. ^ Iran: The situation of the Bahá’í community, Landinfo, ‏2017
  24. ^ "Top Iranian dissident threatened" (באנגלית). 14 באפריל 2008. בדיקה אחרונה ב-3 ביוני 2019.
  25. ^ Iran Shuts Down Nobel Winner's Rights Group, VOA, ‏November 01, 2009 (באנגלית)
  26. ^ "Tehran 'confiscates Nobel medal'" (באנגלית). 27 בנובמבר 2009. בדיקה אחרונה ב-3 ביוני 2019.
  27. ^ "Iran denies it confiscated Ebadi's Nobel medal". Reuters (באנגלית). 27 בנובמבר 2009. בדיקה אחרונה ב-3 ביוני 2019.
1947

שנת 1947 היא השנה ה-47 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1947 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

21 ביוני

21 ביוני הוא היום הארוך בשנה. זהו יום נקודת ההיפוך - היממה בעלת שעות האור הרבות ביותר והלילה הקצר ביותר בשנה, בחצי הכדור הצפוני. זהו היום ה-172 בשנה (173 בשנה מעוברת), בשבוע ה-25 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נותרו עוד 193 ימים.

אירום צ'אנו שרמילה

אירום צ'אנו שרמילה (נולדה 14 במרץ 1972), ידועה גם בשם "אשת הברזל ממניפור" או "מנגובי" ("הנאה") היא פעילת זכויות האדם, פעילה פוליטית, ומשוררת מהמדינה ההודית של מניפור. ב-2 בנובמבר 2000, היא החלה שביתת הרעב, שהסתיימה ב-9 באוגוסט 2016, כעבור 16 שנים של צום והאכלה בכפייה. מאחר שסירבה למזון ומים במשך יותר מ-500 שבועות, שביתת הרעב שלה נחשבת הארוכה ביותר בעולם. ביום האישה הבינלאומי 2014 היא נבחרה לסמל האישה המובילה של הודו על ידי סקר MSN.בשנת 2014 שתי מפלגות הציעו שתעמוד איתם בבחירות הלאומיות, אך היא סירבה. באותו זמן, נשללה ממנה זכות ההצבעה מכיוון שהיא הייתה כלואה על האשמות של ניסיון התאבדות. ב-19 באוגוסט 2014 בית המשפט הורה על שחרורה ממעצר, אך היא נעצרה שוב ב-22 באוגוסט 2014 בגין אותן ההאשמות, והוחזקה במעצר מנהלי במשך 15 ימים. אמנסטי אינטרנשיונל הכריז עליה כעל אסירת מצפון.

בטי ויליאמס

בטי ויליאמס (באנגלית: Betty Williams; נולדה ב-22 במאי 1943) היא פעילת זכויות אדם מצפון אירלנד, כלת פרס נובל לשלום לשנת 1976 יחד עם מייריד קוריגן, על מאמציהן להביא להפסקת האלימות בעת תקופת הצרות.

המדאן

המדאן (פרסית: همدان) (בפרסית עתיקה בשם הַנְגְמַתַנַא ובמקרא בשם אַחְמְתָא) היא בירת מחוז המדאן שבאיראן. במפקד אוכלוסין שנערך בשנת 2006 נמצא כי בעיר יש 473,149 בני אדם המשתייכים ל-127,812 משפחות. רוב תושבי העיר איראנים ודוברים פרסית.

העיר שוכנת באזור הררי ירוק למרגלות הר אלבנד, המתנשא לגובה 3,574 מטר. העיר במרחק כ-360 ק"מ דרומית-מערבית לטהראן בירת איראן.

חסן רוחאני

חסן רוֹחאני (בפרסית: حسن روحانی, נהגה בפרסית: "הסן רוֹהאני"; נולד ב-12 בנובמבר 1948 בשם חסן פֶֿרֵידוּן) הוא מדינאי איראני ונשיאה השביעי של איראן החל מ-3 באוגוסט 2013, לאחר שניצח בבחירות לנשיאות איראן, שהתקיימו ב-14 ביוני 2013 ולאחר מכן בבחירות שהתקיימו ב-19 במאי 2017. הוא יושב ראש המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן מתוקף תפקידו כנשיא.

מחמוד אסגרי ואייאז מארחוני

מחמוד אסגרי (בפרסית: محمود عسگري) בן 16, ואייאז מארחוני (בפרסית: عياض مرهوني) בן 18, היו שני נערים איראנים ממחוז ח'וראסאן שהוצאו להורג בתלייה בפומבי ב-19 ביולי 2005 בכיכר משהד שנמצאת בעיר משהד שבצפון מזרח איראן. הם הוצאו להורג לאחר שהורשעו על ידי בית המשפט העליון באיראן באונס נער בן 13.‏ הודעה על ההוצאה להורג פורסמה בין השאר בשפה הפרסית על ידי סוכנות הידיעות האירנית ISNA ועל ידי הזרוע הפוליטית של מוג'אהדין ח'לק. כליאתם, כולל חקירות בעינויים והוצאתם להורג כקטינים, עוררו מאות ברחבי העולם. על פי !‏OutRage, ארגון בריטי למען זכויות להט"ב, הנערים הוצאו להורג בשל קיום יחסי מין הומוסקסואליים בהסכמה זה עם זה, ולא אונס. הודעתו של הארגון התבססה על תרגום לאנגלית של ההודעה של ISNA.

ארגון Human Rights Watch גינה את ההוצאות להורג של הנערים, אך עם זאת ציין כי "אין כל ראיות לכך שמדובר ביחסי מין בהסכמה", וציין כי "עיקר העדויות מצביעות על כך שהצעירים הועמדו לדין באשמת אונס בן 13, כאשר הטענה שהם נשפטו על קיום יחסי מין הומוסקסואליים מבוססת כמעט כולה על תרגום לא מדויק ודיווחי חדשות לא מבוססים שפורסמו על ידי העיתונות המערבית". כמו כן, הארגון הודיע כי הוא "מוטרד מאוד מהאדישות של אנשים רבים ממעשה אונס לכאורה של בן 13".‏ כתב העת האמריקני "The Nation" פרסם תחקיר ארוך של המקרה, בו מתח ביקורת על פיטר טאצ'ל ו-!‏OutRage, אשר עיצבו את דעת הקהל להאמין שהצעירים שהוצאו להורג היו הומואים לפני שבדקו את הראיות. על פי התחקיר, עמדתו האידאולוגית של טטצ'ל גרמה לו להתעלם ממידע אשר הטיל ספק בסיפור "הנערים ההומואים". עם זאת, התחקיר איננו שולל את האפשרות שאסגרי ומארחוני נתלו פשוט כי קיימו יחסי מין בהסכמה.

מייריד מגוואייר

מייריד מגוואייר (באנגלית: Mairead Maguire או Mairead Corrigan Maguire, לשעבר מייריד קוריגן; נולדה ב-27 בינואר 1944) היא פעילה חברתית מצפון אירלנד, כלת פרס נובל לשלום לשנת 1976 יחד עם בטי ויליאמס, על מאמציהן להביא להפסקת האלימות בתקופת הצרות.

נסרין סוטודה

נסרין סוטודה (פרסית: نسرین ستوده; נולדה ב-1963) היא עורכת דין, פעילת זכויות האדם איראנית, שייצגה פעילי אופוזיציה איראנים ופוליטיקאים, שנכלאו וגם אסירים שנידונו למוות על פשעים שביצעו, כאשר הם היו קטינים. היא ייצגה את העיתונאי, עיסא סהרקיז , זוכת פרס נובל לשלום, שירין עבאדי ואת חשמת טברזדי, ראש החזית הדמוקרטית הלאומית (איראן) , קבוצת אופזיציה לא חוקית. סוטודה ייצגה גם נשים שנעצרו על הופעה בפומבי ללא חיג'אב, המהווה עבירה פלילית באיראן.סוטודה נעצרה בספטמבר 2010 באשמת הפצת תעמולה וקשירת קשר לפגוע בביטחון המדינה והייתה כלואה בבידוד בכלא אווין. בינואר 2011, הרשויות האיראניות דנו את סוטודה ל-11 שנות מאסר, בנוסף שללו ממנה את רישיון עריכת הדין ונאסר עליה לעזוב את איראן במשך 20 שנה. מאוחר יותר באותה השנה, בית המשפט לערעורים הפחית את עונש המאסר לשש שנים, ושלילת הרישיון לעשר שנים.ביוני 2018 סוטודה נעצרה בשנית וב-12 במרץ 2019 נידונה למאסר בטהרן, לאחר שהואשמה במספר עבירות הקשורות לביטחון לאומי. בעוד ששופט אמר לסוכנות הידיעות של הרפובליקה האיסלמית שעונש שנגזר עליה יהיה שבע שנים, מקורות אחרים ובניהם, המרכז לזכויות אדם באיראן, דיווחו כי על סוטודה נגזר העונש המרבי הכולל 10 שנות מאסר ו-148 מלקות, בצירוף עם עוד שישה פסקי דין מספר שנות המאסר מגיע ל-38.

עבאדי

האם התכוונתם ל...

פרס נובל לשלום

פרס נובל לשלום מוענק בכל שנה לאנשים בעלי חזון שפעלו למען השלום והתגברו על מעגלי אלימות, עימותים, או דיכוי באמצעות הנהגה מוסרית. כמו כן, הפרס מוענק גם למנהיגי מדינות שנטשו את דרך המלחמה והחליפו אותה במשא ומתן במטרה להגיע לשלום או אישים שפעלו למען מטרות הומניטריות כמו זכויות אדם ומודעות סביבתית.

בניגוד לשאר פרסי נובל, המוענקים בסטוקהולם, בירת שוודיה, מוענק פרס נובל לשלום בבית עיריית אוסלו, בירת נורווגיה, שם גם נמצא מרכז נובל לשלום. הדבר נעשה על פי קביעה מפורשת של נובל בצוואתו שוועדת הפרס תבחר על ידי הפרלמנט הנורווגי. לפי ועדת הפרס סיבה אפשרית להחלטתו של נובל לקבוע את נורווגיה כמרכז הפרס היא שבניגוד לשוודיה לא הייתה לנורווגיה מסורת מלחמתית.

המסיבה הרשמית לכבוד קבלת פרס נובל לשלום נערכת מדי שנה בבית המלון היוקרתי "גרנד הוטל". מקבל הפרס עומד על המרפסת הצופה למרכז העיר ומנופף לקהל לשלום. בשנת 2018, הוענקה למלון חנוכיית זהב, 24 קארט, בגובה של 65 ס"מ על ידי משפחת פיליפסון מארצות הברית שהם במקור מאוסלו.

זוכי פרס נובל לשלום
19011925 דינן, פאסי (1901)דוקומון, גובאט (1902)קרמר (1903)המוסד לחוק בינלאומי (1904)פון זוטנר (1905)רוזוולט (1906)מונטה, רנו (1907)ארנולדסון, באייר (1908)ברנארט, דה קונסטן (1909)לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910)אסר, פריד (1911)רוט (1912)לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916)הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918)וילסון (1919)בורז'ואה (1920)ברנטין, לאנגה (1921)ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924)צ'מברליין, דוז (1925) Nobel Prize
19261950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928)קלוג (1929) • סודרבלום (1930)אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932)אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934)פון אוסייצקי (1935)לאמאס (1936) • ססיל (1937)משרד ננסן הבינלאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום (1944)הול (1945)באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948)אור (1949)באנץ' (1950)
19511975 ז'ואו (1951)שווייצר (1952)מרשל (1953)נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956)פירסון (1957) • פיר (1958)נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960)המרשלד (1961)פאולינג (1962)הצלב האדום (1963)לותר קינג (1964)UNICEF(1965) • לא הוענק (1966–1967)קאסן (1968)ארגון העבודה הבינלאומי (1969)בורלוג (1970)ברנדט (1971) • לא הוענק (1972)קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סטו (1974)סחרוב (1975)
19762000 ויליאמס, מגוואייר (1976)אמנסטי אינטרנשיונל (1977)בגין, סאדאת (1978)תרזה (1979) • אסקיבל (1980)נציבות האו"ם לפליטים (1981)מירדאל, רובלס (1982)ואלנסה (1983)טוטו (1984)האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985)ויזל (1986)אריאס (1987)כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988)גיאטסו (1989)גורבצ'וב (1990)סו צ'י (1991)מנצ'ו (1992)מנדלה, דה קלרק (1993)רבין, פרס, ערפאת (1994)רוטבלט, קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים (1995)בלו, הורטה (1996)המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997)יום, טרימבל (1998)רופאים ללא גבולות (1999)קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001)קרטר (2002) • עבאדי (2003)מאטאיי (2004)הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005)יונוס, גרמין (2006)גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007)אהטיסארי (2008)אובמה (2009)שיאובו (2010)ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011)האיחוד האירופי (2012)הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013)יוספזאי, סאטיארת'י (2014)קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015)סנטוס (2016)התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017)מוראד, מקווגי (2018)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.