שירות האוויר

שירות האוויר (ש"א) היה הזרוע האווירית של ארגון ההגנה, שהתפתחה בהמשך לחיל האוויר הישראלי.

שירות האוויר הוקם ב-10 בנובמבר 1947 ומפקדו היה יהושע אשל.

היחידה הוקמה בשל הבנת מטה ההגנה שיש צורך בכוח אווירי לוחם שיעמוד אך ורק לצורכי ביטחון היישוב. טייסי הש"א באו מיוצאי חילות האוויר של בעלות הברית, ומקרב אנשי הפלמ"ח. המטוסים, בעיקר מטוסים קלים חד מנועיים, היו רובם שייכים לחברת "אווירון". עם הקמתו, הוחלט לכלול בו גם את מחלקת הטיס של הפלמ"ח.

תפקידם העיקרי היה איסוף מודיעין והובלת אספקה. המטוסים היו, בדרך כלל, חסרי חימוש והטייס הצטייד בתת-מקלע וכמה פצצות קטנות להגנתו. גיחת הקרב הראשונה של שירות האוויר הייתה ב-17 בדצמבר 1947 על מטוס מדגם R.W.D-13. ביום זה פנחס בן פורת קיבל הוראה להטיס רופא לבית אשל ובדרך חזרה אסף פצוע ממושב נבטים. כשהגיע למושב, ראה קבוצה של כ-200 ערבים שניסו להשתלט על הקיבוץ. בלי להמתין להוראות, הטייס זינק אל על וריסס את ההמון הערבי מנשקו האישי, תוך כדי הפלת רימונים על ראשיהם. פעולתו גרמה להפסקת ההתקפה הערבית והתוקפים התפזרו לבתיהם.

ערב הפינוי הבריטי מארץ ישראל רכשה הסוכנות היהודית מהבריטים, 21 מטוסים מיושנים (20 מטוסי אוסטר אוטוקרט ומטוס אוקספורד אחד) שהבריטים ניפצו ועקרו מהם ציוד צבאי. המטוסים, בשדה התעופה עאקיר (כיום תל נוף), פורקו והועברו בלילות ה-21 ו-22 בינואר 1948, לשרונה בשל הימצאותה באזור ישוב עברי ומחנה צבאי עברי. במתחם היקב הטמפלרי ובמרתפים שופצו המטוסים, 15 מטוסים הוחזרו לשימוש והיתר שימשו כמקור חלפים.

הבריטים לא ראו בעין יפה תקריות מעין אלו. למרות הלחץ הבריטי, הורכבה טייסת א' שבסיסה היה שדה דב. עם התעצמות הלחימה הורכבה בתחילת מרץ 1948 טייסת חדשה, הפעם בגליל ביבנאל.

למרות הצלחותיו נגד האוכלוסייה הערבית המקומית, שירות האוויר לא השתווה לכוחות האוויר המשותפים של מדינות ערב.

במהלך אפריל 1948 החל השם "חיל האוויר" להחליף בהדרגה את השם "שירות האויר", מבלי שהוצאה הודעה רשמית על כך. יום השנה להקמת חיל האוויר צויין, החל משנת 1948, לפי תאריך הקמתו של שירות האוויר בשלהי 1947.

עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון על הבית בו היה המטה הראשון של שירות האוויר ברח' מונטפיורי 9 בתל אביב.

שורשי חיל האוויר הישראלי
Tayas48
Headqurters of the Haganah air service in Tel Aviv
לוחית זיכרון בבית בו היה מטה שירות האוויר ברח' מונטפיורי 9 בתל אביב

קישורים חיצוניים

17 בפברואר

17 בפברואר הוא היום ה-48 בשנה, בשבוע ה-7 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 317 ימים (318 בשנה מעוברת).

20 ביולי

20 ביולי הוא היום ה-201 בשנה (202 בשנה מעוברת), בשבוע ה-29 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 164 ימים.

SAS (קומנדו)

SAS (באנגלית: Special Air Service, שירות אווירי מיוחד) היא יחידת קומנדו בריטית בגודל רגימנט מהידועות ביותר. היחידה מכילה שלושה גדודים: אחד סדיר ושניים צבא הבית (Territorial Army), מסלול הכשרת הלוחמים ביחידה הוא הקשה והמפרך ביותר בצבא הבריטי.

אווירון (חברה)

אווירון (במקור: אוירון חברה ארצישראלית לתעופה בע"מ או Aviron Aviation Company LTD) הייתה חברת התעופה הראשונה שהוקמה ביישוב למטרת טיסות פנים ולמעשה כזרוע האוויר הביטחונית של היישוב. החברה נוסדה בשנת 1936, במהלך מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט, כחברת תעופה ראשונה ביישוב, שהפעילה טיסות בקווי פנים בארץ בין תל אביב, חיפה וטבריה. מקימי החברה - הסוכנות היהודית, ההסתדרות הכללית והוועד הלאומי, ראו בה חברת תעופה בשירות משימות הביטחון של היישוב.

החברה הקימה בשנת 1938 בית ספר לטייס בקיבוץ אפיקים שבעמק הירדן, וב-20 ביולי 1939 נערך טקס ענידת הכנפיים לתשעת הבוגרים הראשונים. במהלך מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט הופעלו מטוסי החברה במשימות סיור וקישור, התרעה מפני מתקפות של כנופיות ערבים, העברת ידיעות ליישובים מבודדים ופינוי נפגעים.

בנובמבר 1947 הועברו מטוסי החברה לרשות "שירות האוויר" של ההגנה, היחידה שהיוותה יסוד לחיל האוויר, והוטסו משדה התעופה בלוד לשדה דב שבתל אביב.

גבעת יערים

גִבְעַת יְעָרִים הוא מושב בפרוזדור ירושלים, שממוקם כ-2.5 קילומטרים דרומית לנווה אילן, סמוך לכביש 395 בין עין כרם לאשתאול.

המושב הוקם ביוני 1950 על ידי כ-50 משפחות של עולים מהכפר גדס שבתימן ששהו במחנה עין שמר. בחודשים הראשונים התגוררו המתיישבים באוהלים ובנו את בתיהם, שבנייתם הסתיימה בסוף 1950. בשנותיו הראשונות סבל המושב מריבוי מסתננים. באחד המקרים פצעו מסתננים את שומר המושב בעת שניסו לקחת את נשקו. בשנת 1956 צויין המושב בעיתון "מעריב" כמופת להצלחה, הנעדר סכסוכים פנימיים, בעל רמת חיים גבוהה וללא עזיבות. בשנת 1960 הוחלט להעביר למושב 200 דונם מאדמות ליפתא לעיבוד משותף של מטעים. בשנת 1963 נסללו במושב כבישים פנימיים. רבים במושב הרחיבו את בתיהם מכספם כדי לשכן את משפחותיהם הגדולות. במושב גם נקלטו בני הדור השני, אך בהיעדר קרקע הם לא קיבלו משקים.

ההשראה לשם מקורה בספר יהושע, פרק י"ח, פסוק כ"ח, שם מוזכר היישוב 'גִּבְעַת'. בתחום גבעת יערים חורבה בשם "ח'רבת ג'בע".

מאז הקמתו עסקו רוב תושבי המושב בחקלאות (בעיקר לולים ומטעי פרי) ואולם, בשנים האחרונות מתפרנסים רוב בני המושב מעבודה מחוץ למושב.

אוכלוסיית המושב עברה אף היא שינוי בשנות התשעים - מאוכלוסייה הומוגנית, תימנית, מסורתית ברובה לאוכלוסייה מגוונת יותר. היישוב לא מוגדר כדתי וכיום יש בו תושבים מעדות שונות מכל גוני האוכלוסייה - חילוניים, מסורתיים, דתיים ואף חרדים. שתי שכונות חדשות שנוספו בתקופה זו למושב הביאו עימן אוכלוסיות חדשות למושב וכיום התושבים החדשים מהווים חלק נכבד ממרקם החיים ביישוב.

במושב נמצא "גן הטייסים" על שם אנשי צוות מטוס שירות האוויר שנספו בהתרסק מטוסם ב-10 במאי 1948. בתוך הגן נמצאת אנדרטת אבן ועליה חקוקים שמות שני הטייסים וארבעת אנשי הצוות. על האנדרטה מונח חלק ממנוע המטוס. חלק אחר של המטוס נמצא על אנדרטה באתר ההנצחה המרכזי של חיל האוויר בהר הטייסים, כ-1.5 קילומטרים בקו אווירי מדרום למושב.

גדעון אלרום

גדעון אלרום (20 ביולי 1922 – 17 בפברואר 2005) היה ממקימי שירות האוויר בארגון ההגנה, מבכירי הטייסים והמפקדים בחיל האוויר, השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף-משנה.

חברות תעופה עבריות ביישוב

חברות תעופה עבריות ביישוב הן חברות תעופה שהוקמו ביישוב העברי בארץ ישראל בשנות השלושים של המאה ה-20. מלבד קיום טיסות מסחריות והכשרה של טייסים בארץ ישראל, תרמו החברות לפעילות הביטחונית של היישוב בחסות המוסדות הלאומיים ולהקמת שירות האוויר של ההגנה, שהיה גלגולו הראשון של חיל האוויר הישראלי.

רוב חברות התעופה המסחריות שהוקמו לא הצליחו להתגבר על הפסדיהן והתפרקו תוך זמן קצר. חברת נתיבי אוויר של פנחס רוטנברג שרדה בעזרת חברת תעופה בריטית, אולם פורקה בשנת 1940 עם גיוס טייסיה לחיל האוויר הבריטי. החברה היחידה שהחזיקה מעמד לאורך זמן, חברת אווירון, עשתה זאת בעזרת מימון של היישוב וההגנה, מפאת חשיבותה הביטחונית.

חיל האוויר האיטלקי

חיל האוויר האיטלקי (באיטלקית: Aeronautica Militare – AM) הוא חיל האוויר של איטליה וזרוע אחת מארבע הזרועות של הכוחות המזוינים של איטליה. החיל הוקם כחיל עצמאי ב-28 במרץ 1923 על ידי ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה כחיל האוויר המלכותי האיטלקי (Regia Aeronautica). לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר הפכה איטליה לרפובליקה על ידי משאל עם, קיבל חיל האוויר המלכותי האיטלקי את שמו הנוכחי. מאז הקמתו מילא החיל תפקיד משמעותי בהיסטוריה הצבאית המודרנית של איטליה.

חיל האוויר של ארצות הברית

חיל האוויר של ארצות הברית (באנגלית: United States Air Force - USAF, נקרא בעברית בקיצור חה"אא – חיל האוויר האמריקאי) הוא הזרוע האווירית של הכוחות המזוינים של ארצות הברית. החיל הוקם בשנת 1917 (בעקבות כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה), והפך לזרוע נפרדת ב-18 בספטמבר 1947. נכון לשנת 2012, החיל מפעיל כ-5,638 כלי טיס, 450 טילים בלסטיים בין יבשתיים ו-63 לוויינים צבאיים. תקציב החיל הוא 140 מיליארד דולר ועם כוח אדם הכולל 309,339 חיילים בשירות פעיל, 185,522 אזרחים עובדי צבא, כוח מילואים של 71,400 איש ו-106,700 אנשי המשמר הלאומי.

טייסת 100

טייסת 100 המכונה גם "טייסת הגמל המעופף", היא טייסת מטוסי תובלה בחיל האוויר הישראלי, הטייסת הראשונה בחיל האוויר. הטייסת מפעילה כיום מטוסי "צופית" (ביצ'קראפט קינג אייר B-200) ו"חופית" (בוננזה), ועוסקת במשימות איסוף מודיעין, סיוע לכוחות קרקע ואוויר, והדרכה. הטייסת מוצבת בבסיס חצור.

שורשי הטייסת בטייסת שהוקמה בנובמבר 1947 והפעילה את המטוסים הראשונים של שירות האוויר, מפקדה הראשון היה אלי פיינגרש והיא כונתה טייסת א' או טייסת תל אביב. בעקבות הגידול במספר המטוסים והגזרות השונות של פעילותם, פוצלה הטייסת לשלושה גפים: טייסת א' שפעלה משדה דב, גף הנגב שהוקם באזור רוחמה וגף הגליל שהופעל מיבנאל ואחר כך ממחניים ומרמת דוד.

עם הקמת צה"ל וחיל האוויר אוחדו שלוש הטייסות לטייסת אחת בשדה דב תחת פיקודו של גדעון אלרום.

טייסת 253

טייסת 253 המכונה גם "טייסת הנגב" היא טייסת מטוסי קרב בחיל האוויר הישראלי. כיום מפעילה הטייסת את מטוסי ה-F-16I ("סופה") מבסיס רמון.

יהושע אשל

יהושע אייזיק (אשל) (13 במאי 1900 - 30 בינואר 1966) היה איש ההגנה, ומפקד שירות האוויר של ההגנה, שהפך לאחר מכן, עוד בתקופתו, לחיל האוויר של צה"ל.

יהושע גילוץ

יהושע גילוץ (18 במאי 1917 - 26 בינואר 2016) היה קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, ממקימי שירות האוויר וחיל האוויר.

לופטוואפה (בונדסוור)

חיל האוויר הגרמני (בגרמנית: Luftwaffe (מידע • עזרה); "לופטוואפה" הוא שם גנרי לכל חילות האוויר הגרמניים) הוא שמו של הזרוע האווירית של הבונדסוור, צבא הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. עם כוח אדם של 28,271 חיילים סדירים ו-4,914 אנשי מילואים, זהו חיל האוויר הרביעי בגודלו באיחוד האירופי, אחרי חיל האוויר של בריטניה, חיל האוויר הצרפתי וחיל האוויר האיטלקי. אף על פי שתקציבו הופחת משמעותית מאז סוף המלחמה הקרה, עדיין נחשב חיל האוויר הגרמני לאחד מחילות האוויר המחומשים ביותר בעולם.

לפני הקמת החיל, נוסד בשנת 1910 שירות האוויר הגרמני, אשר פורק בשנת 1918 בעקבות הפסד גרמניה במלחמת העולם הראשונה וחתימת חוזה ורסאי. חיל אוויר (לופטוואפה) הוקם שוב על ידי היטלר בשנת 1935, ופורק שוב עם כניעת גרמניה הנאצית בשנת 1945 עת הפסידה במלחמת העולם השנייה. בשנת 1956 הוקמו בגרמניה המזרחית ובגרמניה המערבית שני חילות אוויר נפרדים. לאחר איחוד גרמניה מחדש שולבו בתוך חיל האוויר של מערב גרמניה, חלקים מחיל האוויר של צבא העם הלאומי. בין החילות האלו, לחיל האוויר הנאצי, אין המשכיות ארגונית. הפעילות הקרבית הראשונה של החיל המאוחד נערכה בספטמבר 1995 במהלך מלחמת בוסניה.

מפקד חיל האוויר הגרמני הוא לוטננט גנרל קרל מילנר(גר'). נכון לשנת 2015 חיל האוויר משתמש באחד עשר בסיסים, בשניים מהם אין כלי תעופה. יתר על כן, לחיל האוויר נוכחות בשלושה שדות תעופה אזרחיים.

לופטוואפה (ורמאכט)

לוּפְטְוַואפֶה (בגרמנית: Luftwaffe להאזנה (מידע • עזרה)) היה הזרוע האווירית של הוורמאכט, צבא הקבע של גרמניה הנאצית, במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר מלחמת העולם הראשונה יחד עם יתר הצבא, שירות האוויר הגרמני והצי הקיסרי הגרמני, פורקו במאי 1920 תחת התנאים של חוזה ורסאי. ב-26 בפברואר 1935 הלופטוואפה החל לעבור רפורמה מקיפה וצמח להיות אחד מכוחות האוויר החזקים, המנוסים והדירקטיביים בעולם כשמלחמת העולם השנייה פרצה באירופה ב-1 בספטמבר 1939.

לופטוואפה אפוא הוא גם המונח הגנרי במדינות דוברות גרמנית לכל שירות תעופה צבאי. חילות האוויר של צבאות אחרים לרוב מתורגמים לגרמנית כ'לופטוואפה' (למשל חיל האוויר המלכותי מתורגם לרוב כ"בריטישה לופטוואפה"). עם זאת, לעיתים נעשה שימוש במילה 'לופטשטרייטקרפטה' (Luftstreitkräfte), כפי שנקרא שירות האוויר הגרמני. במונח זה השתמשו גם בחיל האוויר של גרמניה המזרחית, שהתפרק יום לפני האיחוד של אוקטובר 1990.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, טייסים גרמנים אומנו בחשאי תוך הפרת ההסכם בבסיס האוויר ליפצק. עם עליית המפלגה הנאצית וההתנערות מחוזה ורסאי, הלופטוואפה הוקם ב-26 בפברואר 1935. לגיון הקונדור של הלופטוואפה נלחם במלחמת האזרחים בספרד, אשר היה לטבילת אש ראשונה לדוקטרינות והמטוסים החדשים. כתוצאה מכך, הלופטוואפה הפך לאחד מחילות האוויר המתוחכמים, הטכנולוגים המתקדמים והמנוסים בעולם כשהמלחמה החלה באירופה בשנת 1939. בקיץ 1939, בלופטוואפה היו 28 כנפות. לאורך ההיסטוריה של הרייך השלישי, ללופטוואפה היו רק שני מפקדים ראשיים. הראשון היה רייכסמרשל הרמן גרינג, והשני והאחרון היה גנרל-פלדמרשל רוברט ריטר פון גריים אשר מונה זמן קצר לפני כניעת גרמניה הנאצית.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה, הלופטוואפה היה לאחד מכוחות האוויר הטכנולוגיים המתקדמים ביותר בעולם. מתחילת המלחמה ועד סופה, ביצע פשעי מלחמה ומעשי זוועה שכללו שימוש בפליטים אזרחיים לניסויים בבני אדם. בתחילת המלחמה סייע הלופטוואפה לצבא הגרמני לכבוש במהירות שטחים רבים ביבשת אירופה ובקיץ 1940, תרם להצלחה הבלתי צפויה במערכה על צרפת ועל ארצות השפלה. במהלך הקרב על בריטניה, למרות שגרם נזק חמור לתשתית של חיל האוויר המלכותי והערים הבריטיות בזמן הבליץ על בריטניה, הלופטוואפה לא הגיע לעליונות אווירית. האבידות בעת מבצע בודנפלטה, שנועד להגן על הרייך, כמעט והביאו להשמדת הזרוע ההתקפית של הלופטוואפה. למרות השימוש המאוחר של מנועי טורבו-סילון מתקדמים ומפציצים מונעים רקטית, לא הצליח למנוע את הפצצות בעלות הברית על גרמניה ואת תבוסתה. הגרמנים הוכרעו לנוכח העליונות המספרית של בעלות הברית, המחסור בדלק וטייסים מאומנים. הניסיון אחרון להשגת עליונות אווירית בראשון לינואר 1945, נחל כישלון חרוץ. לאחר כישלון זה, הלופטוואפה חדל מלהיות כוח לוחם יעיל.

טייסים גרמנים טענו ל-70,000 ניצחונות אוויר במהלך מלחמת העולם השנייה, 25,000 מול חילות האוויר של ארצות הברית והממלכה המאוחדת ו-45,000 מול מטוסים סובייטים. כ-2,500 טייסי קרב גרמנים הגיעו למעמד של אלוף הפלות, כלומר, השיגו לפחות 5 ניצחונות בקרבות אוויר. הישגים אלו כובדו עם חלוקת 538 אותות צלב הברזל לטייסים, ו-14 אנשי צוות. מצד שני, הלופטוואפה ספג במהלך המלחמה אבדות כבדות ביותר, שכללו בסך הכל 76,875 מטוסים שנהרסו או ניזוקו קשה, מתוכם כ-40,000 מטוסים הושמדו לחלוטין והשאר ניזוקו באופן משמעותי. מתוך כלל האבדות, 21,452 היו מטוסי קרב, 12,037 מפציצים, 15,428 מטוסי אימון, 10,221 מטוסי קרב דו-מנועיים, 5,548 מטוסי תקיפה, 6,733 מטוסי סיור ו-6,141 מטוסי תובלה.

הלופטוואפה היה חיל האוויר הראשון בעולם שהכניס לשירות מבצעי מטוס קרב סילוני (מסרשמיט Me-262), טיל מונחה (V-1) וטיל בליסטי (V-2).

מבצע חסידה

מבצע "חסידה" היה מבצע צבאי סודי להנחתת מטוס בודד נושא נשק מצ'כוסלובקיה, במהלך מלחמת העצמאות וטרם הכרזת העצמאות. הנשק שנשא המטוס היה חיוני לביצועו של מבצע נחשון לפריצת הדרך לירושלים הנצורה. נשק זה היה חלק מעסקת הנשק הצ'כוסלובקית-ישראלית שהייתה אחת החשובות במקורות הנשק במלחמת העצמאות.

ב-28 במרץ דרבן דוד בן-גוריון את אהוד אבריאל, שנשלח מטעם ההגנה במסגרת המוסד לעלייה ב', לקדם את עסקת הנשק הצ'כית: "אני כותב לך בפעם האחרונה. עליך לסדר משלוח על ידי אווירונים . אם אינך יכול או... שזה לא ייתכן - עליך לבוא מיד... בשום אופן אינך יכול להישאר עוד באירופה ולטפל עוד בעניינים האלה...".

מבצע חסידה נערך סמוך לחצות ליל ה-1 באפריל 1948, המטוס שנחכר מחברה אמריקנית היה מטוס תובלה דאגלס C-54 סקיימאסטר ארבע-מנועי, המוטס בידי טייס אמריקני. שם הקוד של המטוס היה "בלק-1" והוא היה הראשון בסדרת המטוסים ברכבת האווירית של מבצע בלק.

המבצע הוטל על גדוד 53 של חטיבת גבעתי בפיקודו של יצחק פונדק, אליו סופחו אנשי שירות האוויר בפיקודו של אהרון רמז (לימים מפקד חיל האוויר הישראלי) ואנשי חימוש בפיקודו של אשר פלד.

לשם הנחתת המטוס נבחר מנחת חירום בריטי נטוש ליד הכפר הערבי בית דראס הסמוך לבאר טוביה. על גדוד 53 הוטל לאבטח את שדה התעופה שהיה סמוך לכפרים ערביים עוינים. על היחידות הנספחות הוטלו תפקידים כמו יצירת קשר עם המטוס, הארת המסלול בעזרת גנרטור ומערכת תאורה מאולתרת, תדלוק המטוס ופריקת המשלוח במהירות בטרם יתערבו הערבים או הבריטים.סמוך לחצות הודלקו אורות מסלול הנחיתה, ברגע שבו נשמעה מרחוק נהמת מנועי המטוס. הנחיתה עברה בשלום, התאורה כובתה, המטען פורק במהירות והוצא מן האזור. במקביל המטוס תודלק, נבדק על ידי מכונאים והמריא תוך זמן קצר, כאשר כל הפעולה ארכה כ-80 דקות. המטען כלל 200 רובי מאוזר "צ'כיים" 40 מקלעי מגל"ד ו-150 אלף כדורי תחמושת. הנשק הועבר עוד בליל המבצע ליחידות שעמדו לפתוח במבצע נחשון.

באזור נחיתת המטוס, בכניסה המערבית לבאר טוביה, הוצב סלע ועליו חרותות המילים "מבצע חסידה" ולידו לוח שעליו סיפור המבצע.

צבא הקיסרות הגרמנית

הצבא הגרמני (Deutsches Heer) או הצבא הלאומי (Reichsheer) או הצבא האימפריאלי (Kaiserliches Heer or Kaiserreichsheer) היה צבאה של הקיסרות הגרמנית וכלל את צבא היבשה ואת שירות האוויר הגרמני. הצבא הוקם עם הקמת האימפריה ב-1871 ופורק לאחר ההפסד במלחמת העולם הראשונה ב-1919.

המונח Deutsches Heer הוא מונח שמשמש כיום לתיאור צבא היבשה של הבונדסוור.

צלב פאטה

צלב פאטה (בצרפתית: Croix pattée) הוא צלב אשר זרועותיו צרות בנקודת החיבור ומתרחבות אל עבר שוליו. שמו של הצלב מגיע מהשפה הצרפתית שכן כל זרוע מזכירה בצורתה כף רגל. עיצובו של הצלב השתנה לאורך ההיסטוריה והוא משמש כאלמנט בכתרים מלכותיים וכמטען הרלדי נפוץ.

שירות האוויר הגרמני

שירות האוויר הגרמני (בגרמנית: Luftstreitkräfte; עד ה-16 באוקטובר 1916, גיס התעופה הגרמני האימפריאלי) היה זרוע האוויר של צבא הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה. בצי הגרמני הקיסרי היו יחידות נפרדות של כוחות אוויריים שהפעילו מטוסים, כדורים פורחים וספינות אויר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.