שירות בצה"ל

שירות בצה"ל הוא שירות חובה לאזרחי ישראל, ומוסדר בעיקר באמצעות חוק שירות ביטחון (נוסח משולב), התשמ"ו-1986. כן חלות על חיילים שהתגייסו לצה"ל פקודות מטכ"ל (פ"מ) והוראות הפיקוד העליון (הפ"ע). לאחר סיום תקופת השירות מתבצע שחרור מצה"ל.

בחברה הישראלית, חובת השירות הצבאי מגדירה את תחילת שלב הסיום של גיל ההתבגרות[1].

Flickr - Israel Defense Forces - Taking a Break
חיילים בצה"ל

מסלולי השירות בצה"ל

Flickr - Israel Defense Forces - IDF Soldiers at the Western Wall
לוחמי חטיבות חיל הרגלים בשירות סדיר, חבושים בכומתות צבעוניות המעידות על השיוך החטיבתי.

השירות בצה"ל מתקיים בשלושה מסלולים:

  • שירות חובה: שירות שמתקיים מכוח חובה שנקבעה בחוק שירות ביטחון.
  • שירות קבע: שירות שמתקיים בעקבות הסכמה חוזית בין משרת הקבע ובין צה"ל.
  • שירות מילואים: שירות שבמסגרתו נקראים אזרחים לשירות פעיל של כחודש בשנה, לשם אימונים ופעילות ביטחון שוטף, ובעיקר לשם הגדלת סדר הכוחות בזמן מלחמה.

משרתי החובה ומשרתי הקבע, יחד עם אזרחים עובדי צה"ל, מרכיבים את הצבא הסדיר.

ניתן להשתבץ בשלושה מערכים עיקריים בשירות החובה: המערך הלוחם, מערך תומכי הלחימה והמערך העורפי. השיבוץ נקבע בהתאם לפרופיל וליחידה בה ישובץ, אם כי ישנם מקרים בהם חלק מהמלש"בים מתנדבים מעצמם להיות לוחמים בצבא באותן חילות ויחידות.

לעיתים מקדים את שירות החובה בצה"ל קורס קדם צבאי (קד"צ).

אגף כוח האדם במטה הכללי הוא הגוף המתכנן ומתאם את פעילות הצבת כוח האדם ותנועתו, מטפל במשאבי האנוש של הצבא, עוסק בתכנון מול תקינת אגף התכנון ובתנאי השירות של הפרט.

על פי ההערכה של מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים [2]:

בסך הכול - 176,500 חיילים ועוד 445,000 חיילי מילואים.

שירות חובה

שירות חובה מתקיים מכוח חובה שנקבעה בחוק שירות ביטחון. שירות זה מתחיל עם הגיוס לצה"ל של תושב ישראל שהגיע לגיל 18 שנה. למתגייסים עד 30 ביוני 2015 תקופת השירות הייתה 36 חודשים[2] לגברים (שמורכבים מ-30 חודשי חובה על פי החוק ועוד 6 חודשים חובה על פי תקנות חירום) ו-24 חודשים לנשים. בעקבות אישור המלצות ועדת שקד, למתגייסים החל מ-1 ביולי 2015 משך השירות לגברים קוצר בארבעה חודשים ועומד על 32 חודשים.[3] למי שנקרא לשירות חובה כשגילו מעל 27 שנים, תקופת השירות קצרה יותר.

שירות קבע

Flickr - Israel Defense Forces - Maj. Gen. Amir Eshel Appointed New IAF Commander (cropped-02)
מפקד חיל האוויר הישראלי לשעבר, האלוף אמיר אשל במדי א' של טייסים משרתי קבע בזרוע האוויר והחלל.

שירות קבע הוא מסלול שנועד למי שרואה בצה"ל את מקום עבודתו, לתקופה קצרה או ארוכה. שירות הקבע מתחיל בדרך כלל מיד בהמשך לשירות החובה, אך יש גם המשתחררים משירות צבאי בתום שירות החובה ומתגייסים לקבע במועד מאוחר יותר. יש גם הפורשים משירות קבע, וחוזרים אליו לאחר תקופה מסוימת.

משרתי הקבע מהווים את השדרה הפיקודית והמקצועית מדרג הביניים ומעלה. נכון ל-2015, מספרם הוא כ-40 אלף.[4]

שירות הקבע מתבסס על הסכמה חוזית בין משרת הקבע ובין צה"ל. בחוזה השירות נקבע משך השירות, ולקראת סיומו עשוי להתקיים דיון בהארכת משך השירות. לעיתים, נדרשים חיילי חובה להתחייב לשירות קבע בתמורה לשיבוצם בעיסוקים צבאיים המצריכים תקופת הכשרה ממושכת.

בתמורה לשירות הקבע מקבל משרת הקבע שכר, ופרישה לאחר תקופת שירות ממושכת מזכה את משרת הקבע בפנסיה מצה"ל. זכות זו ניתנת למשרתי הקבע בגיל מוקדם יחסית למקובל במשק.

להבדיל מהמקובל בצבאות מערביים רבים, אין למשרתי הקבע בצה"ל יחסי עובד-מעביד, אין זכות ההתאגדות ובהתאמה גם אין ועד עובדים, וחל איסור על פעילות פוליטית ועבודה מחוץ לצבא.

משך שירות הקבע

משך שירות הקבע בצה"ל מחולק משנת 1998[5] לשני סוגים:

  • קבע ראשוני - משרתים עד דרגת רס"ל או סרן (כולל).
  • קבע מובהק - משרתים מדרגת רס"ר או רס"ן ואילך או קצינים בדרגת סרן הנושאים תפקיד בדרגת רס"ן על פי תקן.

חרף היותו של משרת הקבע עובד מדינה, הוא אינו נהנה ממעמד של עובד קבוע בדומה לזה של שאר עובדי המדינה (על פי רוב, עובדי מדינה ייזכו בקביעות תוך 5 שנות עבודה).

משרת קבע ראשוני אינו נחשב לבעל קביעות עד לכניסתו לקבע מובהק. החוזה עליו חותם משרת הקבע הראשוני מתנה את הישארותו בצבא מעבר ל-7 השנים הראשונות בקבלת דרגת רס"ר או רס"ן. ללא קבלת דרגה זו, על משרת הקבע לפרוש. מסיבות תקציביות, בעיקר פנסיה תקציבית הניתנת למשרתי הקבע מגיל צעיר יחסית, מוגבל מספר המשרתים בקבע מובהק למכסה קבועה. כן התפתחה פרקטיקה של הוצאה לחופשה ללא תשלום עד להתפנות תקן של קבע מובהק, ואף הוצאה לקורס קצינים, שלאחריו "התאפס" משך השירות הראשוני והוא נספר מחדש מיום ההסמכה לקצונה. נהלים אלה התקיימו עקב הרצון לשמר במערכת הצבאית משרתי קבע איכותיים. לאחר מספר שנים הוחלט על ידי צה"ל, מסיבות משפטיות, לאסור את השימוש במנגנונים אלו, ונקבעו נהלים למשך הארכת השירות תחת התחייבות, להחזרת אזרח לשירות קבע ראשוני לאחר תקופת שירות שכזו בעבר, ולהוצאה לקצונה של נגדים.

כיום צה"ל יכול לפטר משירות קבע עד לגיל 40 בעילות של "היעדר אופק שירות" (על פי הפ"ע 3.0509), עד לגיל המינימלי לפרישה הקבוע בחוק בעילת "תפקוד לקוי" (על פי הפ"ע 3.0509) ועד לגיל של שנתיים לפני הגיל המינימלי לפרישה הקבוע בחוק בעילות מטעמים ארגוניים (על פי הפ"ע 3.0508), וזאת בתנאי שמשרת הקבע השלים 8 שנים בשירות במצטבר. אם לא השלים 8 שנים בשירות קבע, אין הגבלת גיל לשחרור בעילות השונות. כמו כן, יכול צה"ל לפטר משרתי קבע על פי הפ"ע 3.0501 במסגרת "וועדה להתרת התחייבות" מטעמים הנוגעים לאירועים פליליים, ערכיים ומשרתי קבע לגביהם נגזר עונש מאסר בפועל בבית דין.

גיל הפרישה לגמלאות מצה"ל הוא נושא הנדון בציבור פעמים רבות ועולה מדי שנה בדיוני התקציב בכנסת. היסטורית, הוחלט ששירות בצה"ל יהיה במודל של "שתי קריירות", ששולב עם פנסיה תקציבית. קצינים ונגדים פרשו משירות צבאי לרוב בין הגילאים 42 ל-45, זכו לפנסיה ששולמה מתקציב המדינה, והמשיכו לעבודה בשוק האזרחי או הממשלתי. עם השנים הגדיל הסדר זה את עלות השכר והגמלאות בצבא עד כדי 12 מיליארד ש"ח. כאמור, צה"ל חילק בשנת 1998 את משק הקבע לשתי אוכלוסיות, כאשר משרתי הקבע הראשוני שהשתחררו לא היו זכאים לפנסיה (עד למעבר הצבא לפנסיה צוברת) ובכך נחסכו עלויות הפרישה לגמלאות של משרתים רבים. עם השנים הגיע צה"ל למצב שבו רק אחד מתוך עשרה חיילים שנכנסו לשירות קבע פורש לגמלאות בסיום שירות מלא, ובסך הכל מונה משק הקבע המובהק כיום פחות מ-50% מכלל המשרתים. בהמשך למהלך זה, ובעקבות לחץ ציבורי רב והחלטת ממשלה משנת 2010,[6] הוחלט על העלאת גיל הפרישה למשרתי הקבע באופן הדרגתי, כך שנגדים ישרתו במודל של "קריירה אחת" וקצינים יישארו במודל "שתי קריירות". גיל הפרישה משתנה גם בהתאם לאופי השירות - לוחמה, מקצועות טכנולוגיים וכדומה - ונועד לענות על היבטי שחיקה בתפקיד ושימור איכות המשרתים בהתאמה לתנאים המוצעים בשוק האזרחי.

תוכנית אופק

על מנת למשוך קצינים להשאר בצבא הקבע ולהתמודד על תפקידי מג"ד, הונהגה בשנת 1994 "תוכנית אופק" שהציעה לאנשי קבע מסלול של 6 שנים, שכלל שנתיים לימודים אקדמיים על חשבון הצבא והטבות במשכורת ובתנאים הנלווים. בעקבות עליית הגיל של המשרתים בתפקיד מג"ד, נקבעה החל משנת 2011 תוכנית המשך בשם "אופק ב'" עבור קצינים שסיימו את אופק א', טרם מונו לתפקיד מג"ד אך עדיין מיועדים לתפקיד.[7]

שירות מילואים

תושבי ישראל שסיימו את השירות הסדיר בצה"ל בתפקיד הנדרש למערך המילואים (בעיקר חיילים ששירתו בתפקידי לחימה ומיעוט חיילים ששירתו בתפקידים עורפיים), משובצים בכוחות המילואים שלו, לשם תגבור הצבא הסדיר במצב חירום (מלחמה, מבצע צבאי או אסון טבע) ובשגרה (אימונים, ביטחון שוטף). מיעוט מחיילי המילואים מגויסים ליחידות בהן שרתו בשירות סדיר, ורובם משרתים ביחידות מילואים.

שירות המילואים מוסדר בעיקר לפי חוק שירות המילואים.

הטבות למשרתים בצה"ל

הטבות למשרתי קבע

שירות הקבע הוא שירות תובעני, הדורש פעמים רבות שהייה ממושכת הרחק ממקום המגורים, שעות עבודה רבות מעבר לשעות העבודה המקובלות במשק האזרחי, כמו גם אפשרות לשינוי מקום שירות כל כמה שנים. משרתי הקבע זוכים להטבות שונות מעבר לשכר, כדוגמת: השתתפות בתשלומי קייטנות וגני ילדים, סבסוד לנופש שנתי, מלגות לימוד לילדים, 'נקודות ספורט' המאפשרות קניית ציוד וביגוד ספורט בשווי שנתי של 900 ש"ח לבני המשפחה, והשתתפות בשכר דירה (בגובה של כ־1,000 ש"ח), בכפוף לעמידה בתנאים שונים. הטבות אחרות מתבטאות בביטוח רפואי המאפשר רכישת תרופות ללא השתתפות עצמית, פטור מתשלום בעת ביקור אצל רופא מקצועי, וזכאות לטיפולים רפואיים שונים במרפאות צבאיות (כדוגמת רפואת שיניים) ללא תשלום. דמי ביטוח בריאות ודמי ביטוח לאומי מנוכים משכר אנשי קבע בשיעורים מופחתים בהשוואה למשכורות אזרחיות.[דרוש מקור] במקרים מסוימים לימודים אקדמאים לאנשי קבע בשליחות הצבא משולמים במלואם על ידי צה"ל, הממשיך לשלם במקביל משכורת מלאה לאיש הקבע.

שווי השימוש ברכב צמוד לאנשי קבע הזכאים לרכב ליסינג מהצבא נמוך באופן משמעותי משווי השימוש המחושב במקומות עבודה אזרחיים.[דרוש מקור] גם הטבות אחרות לאנשי הקבע אינם מחושבות במלואם כשכר לחישוב מס. אנשי קבע ברמת פעילות גבוהה זכאים להנחה של כ־5% במס הכנסה.

עד 2004 היו משרתי הקבע זכאים לפנסיה תקציבית החל מגיל 45 (גיל הפרישה מצה"ל לאנשי קבע), בגובה של עד 70% מהמשכורת האחרונה (2% בגין כל שנת שירות בקבע). החל משנה זו עברו אנשי הקבע (ככל עובדי המדינה) לפנסיה צוברת. אך בגלל ההפרש בין גיל הפרישה מצה"ל לגיל הפרישה באזרחות, מובטחת לאנשי הקבע פנסיית גישור לשנים אלו.

הטבות למשרתי מילואים

לחיילי המילואים ניתנת הגנה מפני פגיעה בו עקב שירותו הצבאי:

  • חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) מגן על חייל המשרת במילואים מפני פיטוריו עקב שירותו או בזמן שירותו.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • שי גלילי, חובות החייל בצה"ל וזכויותיו, הוצאת ספרי צמרת, 2018.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אפטר, א., הטב, י., ויצמן, א., וטיאנו, ש. (2010). פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. הוצאת דיונון, אוניברסיטת תל אביב.
  2. ^ ארבעים ושש שנים להחלטה להאריך את השירות הצבאי לגברים לשלוש שנים, באתר "ישראל - הסיפור המתועד" של ארכיון המדינה
  3. ^ Emblem of Israel.svg חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 19), התשע"ד-2014, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  4. ^ גילי כהןנחשף מספר אנשי הקבע בצה"ל: יותר מ-40 אלף איש, באתר הארץ, 22 ביולי 2015.
  5. ^ הנתונים מתוך דו"ח צה"ל בנושא "יישום תוכנית ההתייעלות בתקציב הביטחון" [1]
  6. ^ הפז"ם ממשיך לדפוק: גיל הפרישה הממוצע בצה"ל יעלה, באתר כלכליסט
  7. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    עע"ם 2711/13
M72 לאו

לאו (באנגלית - LAW או Light Anti-Tank Weapon), או בשמה המלא M72 LAW היא רקטת כתף חד-פעמית מתוצרת ארצות הברית. בצה"ל הוא מכונה זרזיר מתכלה.

אות השירות המבצעי

אות השירות המבצעי הוא אות הניתן בצה"ל לחיילים (לוחמים או תומכי לחימה) או שוטרים במשמר הגבול, אשר שירתו ביחידה קרבית (רמת פעילות א+ או א) במשך 18 חודשים לפחות, ובמהלך תקופה זו 4 חודשים לפחות שירתו באזור מבצעי (רמת הגולן, יהודה ושומרון, בקעת הירדן, הערבה, אזור רצועת עזה, גבול לבנון או גבול מצרים). חלוקת האות החלה בעת מלחמת ההתשה (1968–1970). האות נענד על דש הכיס הימני של חולצת מדי ה-א'. תצפיתניות היבשה המשתייכות לחיל האיסוף הקרבי מקבלות אות זה לאחר ארבעה חודשים בקו המבצעי.

האות זכה לכינוי המזלזל "פזגז", עקב דמיונו ללוגו חברת פזגז והעובדה שהוענק לחיילים עורפיים ותומכי לחימה על עצם שירותם בגיזרה, כאשר הלוחמים לא היו זכאים לאות, גם אם השתתפו בלחימה בפועל.

הזכאות לאות זה מצוינת בתעודת השחרור משירות צבאי יחד עם הזכאות לאותות מערכה ולעיטורים. אף שהאות ניתן בעת שירות צבאי, לפי פקודות משטרת ישראל רשאי שוטר לענוד אות זה על מדיו (פקודות המטה הארצי 05.05.01 סעיף 3).

דרגות צה"ל

הדְרָגות בצה"ל מבטאות את מדרגו של הפרט בצבא.

הדרגות בצה"ל מחולקות לשלוש קבוצות: דרגות החוגרים, טוראי עד סמל ראשון; דרגות נגדים, מדרגת רב־סמל עד דרגת רב־נגד; ודרגות קצינים, מדרגת סגן משנה עד דרגת רב־אלוף. סימני הדרגה של החוגרים נענדים על הזרוע, בין המרפק לכתף, ואילו דרגות הנגדים והקצינים נענדות על כותפות החולצה.

דרָגות רבות בצה"ל נקראות ביומיום בראשי התיבות שלהן. ראשי תיבות בני שלוש אותיות, נהוג לבטאם כמילה המנוקדת בשני קמצים, אחד בכל אחת משתי האותיות הראשונות בראשי התיבות. כך, למשל, רב־סמל בכיר נכתב רס"ב ומבוטא רָסָ"בּ.

חיים הרצוג

חיים הֶרְצוֹג (17 בספטמבר 1918 י"א בתשרי ה'תרע"ט - 17 באפריל 1997 י' בניסן ה'תשנ"ז) היה איש צבא, פוליטיקאי, עורך דין וסופר ישראלי שכיהן כנשיאהּ השישי של מדינת ישראל בשנים 1983–1993. בין תפקידיו היה שגריר ישראל באו"ם, אלוף בצה"ל וחבר כנסת.

חיים לסקוב

חיים לסקוב (אפריל 1919 - 8 בדצמבר 1982) היה איש צבא וציבור ישראלי, ראש המטה הכללי החמישי של צבא ההגנה לישראל ונציב קבילות החיילים הראשון.

להקות צבאיות בישראל

להקות צבאיות וצוותי בידור במדים ליוו את החיילים העבריים של היישוב היהודי מאז מלחמת העולם השנייה, עוד לפני הקמת מדינת ישראל ולאורך כל שנות קיומה, כששיא פריחתם הייתה בשנות השישים ועד אמצע שנות השבעים. להקות וצוותי הווי צבאיים ממשיכים לפעול גם כיום, אך לא באותה מידת הצלחה כמו בעבר.

נכה צה"ל

נכה צה"ל הוא אדם שבריאותו נפגעה עקב שירותו בצה"ל או בגוף אחר של מערכת הביטחון הישראלית (כולל גופי חירום כמו מד"א והצלה בשעת חירום). בחלק נכבד מהמקרים, הכרה זו גוררת פיצויים כספיים מהמדינה וסיוע בשיקום.

ספורטאי מצטיין

ספורטאי מצטיין הוא מעמד שמעניק צה"ל לספורטאים לקראת גיוסם. מעמד זה מקנה להם את האפשרות להמשיך להתאמן במקביל לשירותם הצבאי, וכך לשמור על כושרם.

ההחלטה על הכרה במיועד לשירות ביטחון או לחייל כספורטאי מצטיין מסורה למיטב, על פי מכסות שקבע, ולפי המלצת המחלקה לספורט תחרותי במשרד התרבות והספורט. ההכרה מאפשרת לחייל לצאת לאימונים ולתחרויות, אף מחוץ לישראל, ובכך מתאפשרת המשך התפתחותו המקצועית. החייל חייב לעבור טירונות, ובמהלך שירותו, עליו להתייצב בבסיסו למשך 6 שעות ביום לכל הפחות. ניתן לשנות את מעמדו ולהעבירו למסלול שירות רגיל, אם אין עוד הצדקה להעניק לו מעמד של ספורטאי מצטיין. ספורטאים בודדים מדי שנה מקבלים מעמד של "ספורטאי עילוי", המאפשר את דחיית שירותם הצבאי, כדי שיוכלו להתאמן בחו"ל.

במהלך השנים נמתחה ביקורת על הסדר זה, שכן הוא מפלה לטובה את מי שעיסוקו בספורט, לעומת מי שעיסוקו בתחומים אחרים. מנגד, נטען, כי בניגוד לעיסוקים אחרים, התקופה בה יכול ספורטאי לעסוק בספורט מוגבלת בדרך כלל עד שנות ה-30 לחייו, ולעיתים אף פחות מכך, והתקופה שבין גיל 18 ל-21 היא קריטית להתפתחות הספורטאי. טיעון אחר הוא כי אין בשירות הצבאי של הספורטאים המצטיינים תרומה של ממש, שכן בשל הדרישה לשחררם לאימונים תדיר, רבים מהם מוצבים בתפקידי מינהלה כגון עובדי רס"ר. מנגד נטען כי הספורטאים מהווים מודל לחיקוי עבור בני הנוער, ועצם שירותם בצבא יעודד בני נוער להתגייס.

בראשית 2008 אישרה הכנסת בקריאה ראשונה תיקון בחוק שירות ביטחון שיזם חבר הכנסת חיים כץ. לפי התיקון, ניתן יהיה להמיר את שירותו הצבאי של ספורטאי שהוכר כ"ספורטאי עילוי" בשירות לאומי בקהילות יהודיות בחוץ לארץ, או בשגרירויות ישראל. הצעת החוק זכתה לכינוי "חוק סהר", על שם הכדורגלן בן סהר, ששיחק באנגליה. כמה מחברי הכנסת שהתנגדו להצעת החוק טענו כי הסדר מעין זה יש לקבוע בנוהלי הצבא, ולא בחוק, מחשש לאפליית אחרים ולמדרון חלקלק. בסופו של דבר הוחלט לא להמשיך לקדם את הצעת החוק, ולהמשיך להסדיר את מעמדם של הספורטאים המצטיינים בנוהל שגובש, ולפיו יתאפשרו הקלות נוספות, כגון דחיית גיוס לתקופה של עד ארבע שנים, קיצורו או פיצולו באופן שיאפשר אימונים בחו"ל (לימים התברר כי מעמדו של השחקן בן סהר בוטל והוא נדרש לשוב לשירות צבאי ככל חייל אחר בצה"ל. עניינו הוסדר מאוחר יותר והוא שוחרר משירות צבאי בחלוף 7 שנים כבעל מעמד של ספורטאי עילוי).

מעמד דומה לספורטאים מצטיינים ניתן גם למוזיקאים ולרקדנים.

כיום, מעמדם של ספורטאים מצטיינים בצה"ל מעוגן בהוראות פנימיות של צה"ל ושל מנהל הספורט. ההוראות הללו כוללות תנאים מקדמיים, המהווים סף לבקשתו של ספורטאי לקבלת מעמד במהלך שירותו הצבאי. המעמד בדרך כלל מוסדר בטרם הגיוס ואולם אין מניעה כי יוסדר אף במהלכו של שירות צבאי, והכל בכפוף למספר המכסות המותרות בצה"ל לספורטאים פעילים ומצטיינים (כ-410 ספורטאים בסך הכל, נכון לחודש מרץ 2015).

עובד צה"ל

אזרח עובד צה"ל או עובד צה"ל (בראשי תיבות: אע"צ או ע"צ) הוא אדם המועסק על ידי משרד הביטחון, ועובד במסגרת צה"ל. עובד צה"ל אינו לובש מדים ואינו נמנה עם כוחות הצבא הסדיר, למרות שהוא עשוי לשמש במעמד של נגד או במעמד של קצין.

בצה"ל מועסקים כיום כ־7,400 עובדי צה"ל, מרביתם ביחידות הכפופות לאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל). נהוגות שתי דרגות לעובדי צה"ל: בח"ג (בחזקת חוגר) - מרבית הע"צים; בח"ק (בחזקת קצין) - מיעוט הע"צים, כאלו הממלאים תפקיד המקביל לתקן רב-סרן ומעלה. בצה"ל מועסקים עובדים במגוון רחב של תחומים: עובדי ייצור, עובדי הוראה, טכנאים, הנדסאים, מהנדסים, עיתונאים, רופאים, פסיכולוגים, יועצים ארגוניים ועוד. משך עבודתם בצה"ל ארוך יחסית למשך השירות של משרתי קבע וחלקם מתמידים במערכת 30 שנה ואף יותר, מאחר שהע"צים פורשים לגמלאות בגיל המקביל בדרך כלל לגיל הפרישה במגזר הציבורי, שהוא גבוה בהרבה מגיל הפרישה הצבאי.

מרבית התקנים המאוישים על ידי עובדי צה"ל מיועדים רק לעובדי צה"ל, אך בחלק מהמקרים התקן מאויש לעיתים על ידי עובד צה"ל ולעיתים על ידי קצין.

הארגון היציג של עובדי צה"ל הוא ארגון עובדי צה"ל, שבראשו עומד משה פרידמן.

עיטורי צה"ל

עיטורי צה"ל הם אותות ועיטורים המוענקים לחיילים וקצינים בצה"ל שהפגינו אומץ וגבורה יוצאי דופן, בדרך כלל בשעת לחימה. רבים בין מקבלי העיטורים נהרגו תוך כדי המעשה שבגינו עוטרו. עיטורי צה"ל נחלקים לשתי קבוצות: עיטורים וציונים לשבח. גם בתוך קבוצות אלה ישנו מדרג ברמת העיטור או הציון לשבח. עיטורים וצל"שים מוענקים לעיתים גם ליחידות שלמות. חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל קובע הוראות בנושא.

פז"ם

בניהול משאבי אנוש, פָּזָ"ם (ראשי תיבות: פרק זמן מזערי או מינימלי) הוא מושג המציין את פרק הזמן שחייב לעבור טרם קידומו של עובד לדרגה הבאה במסלול הקידום שלו או לתפקיד בכיר יותר.

המושג נמצא בשימוש נרחב בצה"ל, שבו קיים פז"ם לקידומו של חייל בדרגה.

פקודות מטכ"ל

פקודות מטכ"ל (ובראשי תיבות: פ"מ) הן פקודות כלליות שמוציא הרמטכ"ל, והקובעות פרטים בנושאים האמורים בהוראות הפיקוד העליון. חייל הפועל בניגוד לפקודת מטכ"ל עובר עבירה ועלול לעמוד עליה לדין משמעתי או בפני בית דין צבאי.

פקודות מטכ"ל הן כאמור פירוט של הוראות עקרוניות מדרג גבוה יותר, ועוסקות בנושאים שונים ומגונים, ביניהם ארגון הצבא, המינהל, המשטר והמשמעת והבטחת הפעילות התקינה של הצבא. פקודות מטכ"ל מהוות מקור חשוב ועיקרי, אם כי לא יחיד, הקובע זכויות וחובות של חיילים (ראו למשל: שינה בצה"ל).

פקודת מטכ"ל 33.0101 מחייבת לאפשר לכל חייל שיבקש, לעיין בפקודות והוראות הצבא. צה"ל מחויב להמציא הפקודות וההוראות לעיון החייל ולאפשר מקום וזמן לעיון בהן. חובתם של קציני השלישות ביחידה לסייע לדרישה לעיין בפקודות והוראות הצבא.

לכל אחת מהפקודות יש מספר ושם, המאפשרים התייחסות אליה.

מעמדן של פקודות המטכ"ל במדרג הנורמטיבי הוא מתחת להוראות הפיקוד העליון (הפ"ע), חוק השיפוט הצבאי (חש"צ), וחוקי היסוד, אך פקודות מטכ"ל עדיפות על הוראות כלליות אחרות.

פרופיל 21

בצה"ל, פרופיל 21, שפירושו אי-כשירות לשירות ביטחון, הוא הפרופיל הצבאי הנמוך ביותר, המשקף ליקוי גופני או נפשי שאינו מאפשר שירות בצה"ל. בעלי פרופיל 21 משוחררים משירות סדיר ומשירות מילואים בצה"ל, אך רשאים לבקש להתנדב לשירות, והצבא שוקל כל בקשה לגופה.

פרופיל רפואי

פרופיל רפואי הוא סימול מספרי שניתן על ידי צה"ל לציון מידת התאמתו וכשירותו הרפואית של אדם לשירות ביחידות ובתפקידים שונים בצה"ל. הפרופיל הרפואי הוא גורם אחד מתוך מכלול הנתונים המשפיעים על שיבוץ מיועד לשירות ביטחון בצה"ל. טווח הפרופיל נע בין פרופיל 21, שהוא הנמוך ביותר ופוטר את נושאו מלשרת בצה"ל, לבין פרופיל 97, שמעיד על המצב הבריאותי הגבוה ביותר. פרופיל 64 ומטה פוסל אפשרות לשירות בתפקידי לחימה.

שחרור מצה"ל

תהליך השחרור מצה"ל מסיים את השירות בצה"ל ומתקיים באופן הבא:

שחרור בתום שירות חובה.

שחרור בתום שירות קבע, שאליו עבר החייל בהמשך לשירות החובה שלו, ולעיתים בעקבות חזרה לצה"ל לאחר השחרור ממנו.שלב נוסף של שחרור מצה"ל הוא הפרישה ממערך המילואים.

שירות המילואים בישראל

שירות מילואים בישראל הוא מילוי החובה האזרחית לפעול בכוחות הביטחון של המדינה, לרוב במסגרת צבא ההגנה לישראל, אשר חלה על כל אזרח או תושב קבע שלא קיבל פטור משירות ושאינו נמצא בשירות סדיר. מטרת השירות היא לתגבר את הצבא הסדיר במצב חירום: מלחמה, מבצע צבאי או אסון טבע; ובשגרה: אימונים והכשרות וביטחון שוטף. הפטור משירות מילואים הוא נרחב - בפועל כ-6% בלבד מאוכלוסיית המדינה רשומים במערך המילואים, ורק כ-1.5% מהאוכלוסייה הם אנשי מילואים פעילים המשרתים למעלה מעשרים ימים בכל שלוש שנים. חיילי המערך מוצבים ביחידות מילואים, שם הם מחזיקים ברוב התפקידים עד רמת מפקד הגדוד, ויש המוצבים ביחידות צבאיות סדירות. בימי שגרה, מערך המילואים עוסק בעיקר באימונים והכשרות - כך, למשל, ב-2018 שיעורם הגיע לכדי 64% מימי המילואים.

אוכלוסיית המשרתים, אשר ביצעה בשנת 2018 כשני מיליון ימי מילואים, מונה 400,000 איש שגילם הממוצע 32. היא מהווה 70% מסדר כוחות צה"ל, ו-17% ממנה קצינים. שירות נשים במילואים היה נדיר עד לאמצע שנות ה-90, אז נפתחו מקצועות צבאיים רבים בפניהן, אגב כך שכתנאי לקבלת תפקידים מסוימים, רבות מהחיילות נדרשו להסכים לשרת במילואים לאחר השירות הסדיר. שיעור הנשים במערך המילואים גדל מכאחוז בודד בשנת 2002, ל-7% בשנת 2012 ועד כדי 16% בשנת 2015. נשים מבצעות כ-9% מכלל ימי המילואים, ותפקידן השכיח הוא קצינת משאבי אנוש.החובה החוקית לשרת במילואים נקבעה במשך שנים רבות בחוק שירות ביטחון, והחל מ-2008 היא מוסדרת בעיקר בחוק שירות המילואים. החוק, לצד תהליכים אחרים, הביאו את צה"ל לצמצם את היקף ימי המילואים בעשורים האחרונים, בעיקר מטעמים תקציביים, שכן יום מילואים משית על הצבא עלות נוספת של כ-500 שקלים. על ידי הפחתת מספר ימי המילואים השנתי ב-83% בין 2004 ו-2017, צה"ל הקטין הוצאותיו בארבעה מיליארד שקלים. נוסף לחקיקה, ב-2004 החליטה הממשלה כי בל"ג בעומר בכל שנה יצוין "יום ההוקרה למערך המילואים" על מנת לעורר אהדה ציבורית והערכה למשרתים.הקצין המקצועי הממונה על מערך המילואים במסגרת אגף כוח האדם בצה"ל הוא קצין המילואים הראשי (בראשי תיבות: קמל"ר), ודרגתו תת-אלוף.

שירות חובה בצה"ל

שירות בצה"ל הוא בגדר חובה לאזרחי ישראל ומוסדר בעיקר באמצעות חוק שירות ביטחון (נוסח משולב), התשמ"ו-1986. כן חלות על המשרתים בצה"ל פקודות מטכ"ל (פ"מ) והוראות הפיקוד העליון (הפ"ע). שירות זה מתחיל עם הגיוס לצה"ל, של תושב ישראל שהגיע לגיל 18 שנה. עם סיום השרות מקבל המשתחרר תעודת שחרור משירות צבאי.

שירות ללא תשלום

שירות ללא תשלום (בראשי תיבות: של"ת) הוא חלק ממסלול השירות בצה"ל מלכתחילה של גרעיני נח"ל ואחר כך גם של בני ישיבות הסדר. חיילי השל"ת מוגדרים ככוח עתודה צבאי שאינו בשירות פעיל אך מופעל ככוח ראשוני במקרי מלחמות או במבצעים גדולים (כדוגמת חומת מגן וענבי זעם) לפני גיוס מילואים.

לחיילי השל"ת כרטיס חוגר של"ת, המקנה הנחות מסוימות. בתקופת השל"ת החיילים אינם רשאים לעבוד או לנסוע לחו"ל ללא אישור מיוחד, ובעת חירום יכול הצבא לגייסם לשירות פעיל.

תנאי שירות (צה"ל)

בצה"ל, תנאי שירות (בראשי תיבות: ת"ש) הוא תחום הנמצא באחריות אגף כוח האדם (אכ"א), שמטרתו לאזן בין צרכיו האישיים של הפרט בצה"ל לצורכי המערכת הצבאית. כלים עיקריים הנתונים לרשות גורמי הת"ש בצה"ל הם הטבות כלכליות לנצרכים, קורסים והשתלמויות שונות, וכן הקלות בתנאי שירות (הת"ש), המתבטאות בעיקר בתדירות יציאת החייל לביתו ובחופשות להן הוא זכאי.

עבודת המטה בנושא מרוכזת על ידי מחלקת הפרט שבאכ"א ועל ידי חטיבת תכנון ומנהל כוח האדם (חתומכ"א). האחריות הישירה לתחום זה נתונה בידי מש"קיות ת"ש המוכשרות לתפקידן על ידי חיל השלישות. המש"קיות כפופות לקצינות ת"ש, ולעיתים משרתים תחתיהן חיילים בתפקיד פעילי ת"ש.

רוב בעלי התפקיד 'מש"ק ת"ש' הן חיילות, אך משרתים גם מש"קי ת"ש בנים ביחידות למסגרות חרדיות כמו נצח יהודה, לשכות הגיוס ומספר רחב של יחידות צבאיות בהן משרתים חרדים כחלק מהיחידה, וקיימים מש"קי ת"ש בנים גם ביחידות ללא חרדים. אוכלוסיית מש"קי הת"ש הבנים מורכבת בדרך כלל בחורים מישיבות ההסדר.

תפקיד מש"קית הת"ש הוא טיפול וסיוע לפרט בפתרון בעיות אישיות וסוציו-אקונומיות, כגון קשיים כלכליים, חברתיים ומשפחתיים, וכן סיוע לפרט בכל הקשור להטבות ותנאים שמספק הצבא. הטיפול בחיילים נעשה באמצעות פגישות וריאיונות עימם בבסיס, נסיעות לביקורים בבתיהם, תיאום מול מפקדיהם והסתייעות בקציני הת"ש היחידתיים. לעיתים נדרש סיוע באמצעות פנייה למחלקה לשירותים חברתיים או למוסדות רווחה אזרחיים רלוונטיים אחרים.

תהליך ההכשרה לתפקיד נעשה לאחר תהליך מיון של המועמדות לשירות ביטחון. המועמדים שהתקבלו עוברים קורס הכשרה ייעודי, והאות שניתן בתום הקורס הוא שרוך בצבע סגול.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.