שירה מודרנית

השירה המודרנית היא סגנון שירה שהחל להתפתח בתחילת המאה ה-20, והוא שובר מוסכמות ותבניות קלאסיות מקובלות, כפי שעושות זאת כל אמנויות המאה ה-20.

במשך מאות בשנים, נכתבה השירה על פי מוסכמות, שהיו מקובלות על כלל המשוררים. לשון השירה הייתה לשון חגיגית, מקושטת ומחורזת, כתנאי הכרחי, המבחין בינה לבין לשון הפרוזה. השירה עסקה בנושאים מקובלים: טבע, אהבה, יופי וכו'.

החל מהמהפכה התעשייתית, השתנה העולם מבחינות רבות. הטכנולוגיה, אחד מהמאפיינים הבולטים של המהפכה, הביאה עימה הרס רב (בצד רווח לא מועט). אי לכך, הרגישו היוצרים צורך לבטא את השינוי שחל מסביבם, ושירתם השתנתה. השירה המודרנית זנחה את היופי האסתטי ומנעמי החיים, והופכת לכלי ביטוי של הבלבול, הפחד, וחוסר האמונה, כמו גם של הניכור וההרס של האדם בעיר הגדולה, בעולם הטכנוקרטי.

סך כל הרגשות הללו בא לידי ביטוי, הן בתכנים והן בדרכי ההבעה, הפורצים את המוסכמות הקלאסיות. מקובל לראות בשארל בודלר וספרו "פרחי הרוע", כמבשרה של השירה המודרנית.

למרות שלא כל שיר מודרני עונה על מאפייני השירה המודרנית, ולא כל שיר מודרני מחויב בכל המאפיינים, ישנם מספר קריטריונים נפוצים ביותר שניתן למוצאם ברוב השירים. עם זאת, נושא השיר והחוויה המרכזית שלו, קובעים בראש ובראשונה את השתייכותו לזרם המודרני של השירה.

מאפייני השירה המודרנית:

  • נושא: כל נושא ראוי לכתיבה. מנושאים העומדים ברומו של עולם ועד לנושאים יומיומיים ביותר ו"בלתי אסתטיים" לכאורה.
  • החוויה המרכזית: חוויה נפוצה של הדובר בשיר המודרני היא חוויה של אובדן ערכים ותסכול. משבר אמונה באלוהים ובאדם. תחושה של כישלון ויאוש.
  • אווירה: כתוצאה מחווית היאוש והחידלון אווירת רוב השירים היא אווירה פסימית: אווירה של עצב, ניכור ויאוש.
  • המסר: המסר בדרך כלל מעורפל וניתן לפירושים שונים.
  • רגשות: השירה המודרנית דוגלת בעמעום הרגש ובבוז לסנטימנטליות. המשורר "מרוחק" מהסיטואציה. הרגש נרמז בקצרה ובאיפוק. פעמים רבות נוקט המשורר בדרך האירוניה כדי להסוות את הרגש.
  • סיטואציה: בדרך כלל מופשטת. פרטיה מעורפלים, האירוע נמסר ברמזים בלבד, המקום והזמן מופשטים, פרטים רבים חסרים וע"כ ניתנת לפרשנויות שונות.
  • היסוד האישי האינטימי: נקודת המוצא של השיר המודרני היא בדרך כלל אגוצנטרית. האני השירי רואה את המציאות מנקודת ראות אישית וייחודית ואינו מנסה "להתחבר" לאיזו שהיא מציאות אובייקטיבית, שכן השירה המודרנית אינה מאמינה בקיומה של מציאות זו. מגמה זו מבליטה את תחושת הניכור של הדובר.
  • סמלים ומטאפורות: שימוש רב בסמלים ומטאפורות בלתי מקובלות הלקוחות מעולמו האישי של המשורר. ישנה מגמה של מקוריות ויצירתיות בשימוש באמצעי אמנותי זה.
  • תאורי הטבע: השירה המודרנית מעמידה את האדם במרכז. יסוד זה מוצא את ביטויו בראש ובראשונה ביחס לטבע. בשיר המודרני מופיעים תאורי טבע רק בהקשר למשמעותם בחיי האדם. עקב כך תאורי הטבע אינם קונקרטיים לרוב, אלא הם משמשים כאמצעי לתיאור האדם ומופיעים בדרך כלל במשמעות סמלית.
  • מבנה גמיש: שבירה מוחלטת של כל המוסכמות השיריות המקובלות:
    • שבירה של התבניות השיריות המוסכמות כגון בלדה, פואמה וכו'.
    • אורך שורות משתנה על פי צורכי היצירה, מסימטריה מוחלטת ועד להופעת מילה אחת בשורה.
    • חירות מוחלטת במבנה הבתים. לעיתים רחוקות סימטריה, בדרך כלל בתים בעלי אורך שונה, או אי שמוש במבנה של בתים.
    • חזרה על אלמנטים שונים בשיר להבלטת מגמתו.
    • החריזה, אם קיימת, היא בדרך כלל חופשית. לעיתים אין כלל חריזה.
    • מקצב חופשי, לא קבוע.
  • לשון: בדרך כלל שפת דיבור. לעיתים אפילו לשון נמוכה וגסה. לעיתים נעשה שימוש אירוני בשפה באמצעות עירוב של רמות לשון שונות, או שימוש ברמזים ושיבוצים מקראיים. שימוש במקורות אלה ושיבוצם בסיטואציה נמוכה ויומיומית יוצר אפקט אירוני המבליט את משבר הערכים שאותו מבקש המשורר להעביר.
  • תחביר: אין כל שמירה על כללי תחביר מקובלים. סימני הפיסוק משרתים את אווירת השיר. לעיתים אין כלל סימני פיסוק. בשיר המודרני מופיעות גלישות רבות. (גלישה: מעבר משורה לשורה שלא בהתאם למבנה התחבירי והרעיוני של המשפט). שירה מודרנית מביעה כיום או שירי אהבה לאהוב או לאהובה או למישהו שאבד או למצב הנוראי של העולם שלנו.

ראו גם

לקריאה נוספת

אורי הולנדר

אורי הולנדר (נולד ב-1979) הוא משורר, מוזיקאי, מסאי וחוקר ספרות ואמנות.

אינזיך

"אינזיך", וכן "אינזיכסטן", היה כינוי לחבורת משוררי יידיש שפעלו בארצות הברית באמצע המאה העשרים.

המילה "אינזיך" ביידיש פירושה "בתוך עצמך", וחבורת המשוררים הללו אימצו את הכינוי כביטוי להשקפתם הספרותית. ראשית פעילותה של החבורה הייתה בשנת 1920, כאשר הם הוציאו לאור אסופת שירים "אינטרוספקטיביים", כלומר - המשקיפים פנימה, אל תוך נפשו של המשורר, ומוותרים במידה רבה על המציאות שמחוצה לו. האנתולוגיה הראשונה יצאה ב-700 עותקים ממוספרים בניו יורק בשנת 1920. עם המשוררים הבולטים בחבורת האינזיך נמנו יעקב גלטשטיין, אהרון ליילס, ברנרד לואיס, ראובן לודוויג, יעקב סטדלסקי ואחרים.

משוררי האינזיך כתבו שירה מודרנית ובהשפעת השירה המודרנית האנגלית והאמריקאית, הם שברו את המבנה המחורז והמסורתי. כך הם יצרו לראשונה ביידיש שירה חופשית, חרוז לבן ומקצבים חופשיים מכבלי המסורת הספרותית. החבורה השתלבה במהפך המודרניות שעבר על לשון היידיש באמצע המאה העשרים, באירופה ובאמריקה ערב מלחמת העולם השנייה. הם ראו את עצמם כמשוררים יהודים, שלשונם יידיש, שהיא חלק מן התרבות האירופית-אמריקנית הכוללת. הם ראו בלשון היידיש המודרנית לשון שהשתחררה מכבלי העבר, ויצאה לחופשי גם מן הגרמנית וגם מן העברית.

יחסה של חבורת אינזיך אל העברית היה עוין: הם ראו בעברית לשון זרה ושפה נוכרייה. מלחמת השפות שהלהיטה את הרחוב היהודי באירופה וגם בארץ ישראל לא נגעה אל משוררי האינזיך; הם ראו בלשון העברית גורם מכביד ומפריע להתפתחותה החופשית של היידיש, וכדי לקבע את יחסם השלילי אל העברית הם שינו את כתיב המלים העבריות ביידיש, שהיו נכתבות כצורתן העברית, וכתבו אותן בשיריהם בכתיב היידי הפונטי ומרובה התנועות. הם שאבו את השראתם ממשוררי יידיש קודמים כמו ה. לייוויק ויהואש, והתעלמו לגמרי ממשוררי ההשכלה והתחייה העבריים.

חבורת משוררי האינזיך הייתה רק התחברות לשעה, ולאחר כמה שנים פנה כל משורר ממרכיבי החבורה לדרכו השירית האישית. התקווה שתקום באמריקה תרבות יידיש חדשה לא התממשה, ולאחר השמדת יהדות אירופה נעלם גם קהל הקוראים שלהם. אחדים ממשוררי האינזיך התפרסמו גם בארץ וספריהם תורגמו לעברית. ובהם יעקב גלטשטיין, אהרון ליילס ואחרים.

אליזבת בישופ

אליזבת בישופ (באנגלית: Elizabeth Bihop, ‏8 בפברואר 1911 - 6 באוקטובר 1979) הייתה משוררת אמריקאית וכותבת סיפורים קצרים, ובנוסף גם עסקה בציור. היא זכתה בפרסים ותוארי כבוד רבים על יצירותיה הספרותיות, בין השאר בתואר "היועצת לשירה של ספריית הקונגרס" בשנת 1949‏, בפרס פוליצר לספרות בשנת 1956‏, בפרס הספר הלאומי בשנת 1970‏ ובפרס נוישטט הבינלאומי בשנת 1976‏. רבים מחשיבים אותה למשוררת האמריקאית החשובה ביותר במאה העשרים, שעל אף יצירתה המצומצמת יחסית, הגיעה לאיכויות גבוהות ולהשפעה גדולה על התרבות הספרותית באמריקה.

בנימין הרשב

בנימין הרשב (הְרוּשוֹבסקי) (באנגלית: Benjamin Harshav (Hrushovski)‎‏; 26 ביוני 1928 – 23 באפריל 2015) היה חוקר ספרות, מומחה לספרות השוואתית, משורר ביידיש (בשם העט ה. בנימין) ובעברית (בשם העט גבי דניאל), מתרגם ועורך ישראלי. כיהן כפרופסור לספרות באוניברסיטת תל אביב וכפרופסור לספרות השוואתית, ללשון וספרות עברית, וללשון וספרות סלאבית באוניברסיטת ייל. העורך-המייסד של כתב העת Poetics Today. חבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, חתן פרס א.מ.ת (2005).

ויליאם קרלוס ויליאמס

ויליאם קרלוס ויליאמס (באנגלית: William Carlos Williams,‏ WCW;‏ 17 בספטמבר 1883 - 4 במרץ 1963) היה משורר, רופא, מחזאי ומספר אמריקאי.

חנא שמרוק

חָנָא שְׁמֶרוּק (בכתיב יידי: שמערוק; בכתב לטיני: Chone Shmeruk, בפולנית: Szmeruk;‏ 5 בינואר 1921, ורשה – 8 ביולי 1997, שם) היה היסטוריון, בלשן ישראלי יליד פולין, עסק בתחום לשון היידיש וספרותה, מגדולי חוקרי ספרות היידיש של יהודי האימפריה הרוסית וברית המועצות, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים וראש החוג ליידיש במשך שנים רבות, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל לחקר לשונות היהודים (1996).

טד יוז

אדוארד ג'יימס "טד" יוז (באנגלית: Edward James "Ted" Hughes;‏ 17 באוגוסט 1930 – 28 באוקטובר 1998) היה משורר וסופר ילדים אנגלי. נבחר בשנת 1984 לשמש כמשורר הממלכה המאוחדת והחזיק בתפקיד זה עד יום מותו. קיבל את התפקיד לאחר מותו של ג'ון בצ'מן (John Betjeman) שהחזיק בו לפניו.

עבודתו כוללת ספרי שירה רבים, מסות וסיפורי ילדים, המשקפים את העניין הרב שגילה בטבע, במיתולוגיות קדומות, בשמאניזם, בתורת הנסתר, באסטרולוגיה ובאגדות עמים. בשנת 2008 דורג יוז ביומון הבריטי הטיימס במקום הרביעי בין 50 הסופרים הבריטים הגדולים מאז 1945.

במהלך חייו חווה יוז טרגדיות אישיות. הוא היה נשוי למשוררת האמריקאית סילביה פלאת', עד ליום שבו שמה קץ לחייה בגיל 30. מעריציה של פלאת' ונשים מקרב הקהילה הפמיניסטית האקדמאית האשימו אותו באחריות להתאבדותה, אף כי ניסתה להתאבד ואושפזה במוסד פסיכיאטרי עוד לפני שבני הזוג נפגשו. מאהבתו אסיה גוטמן, שעמה החל לנהל מערכת יחסים אינטימית בעודו נשוי לסילביה פלאת', שמה אף היא קץ לחייה וגם רצחה את בתם המשותפת בת הארבע, לאחר שסירב להינשא לה. בנו ניקולס שם קץ לחייו עשר שנים לאחר מותו של יוז.

עבודתו הפיוטית האחרונה הייתה ספר שירים חושפני בשם "מכתבי יום הולדת", שבו גלל את מערכת היחסים הסבוכה שניהל עם פלאת'. דמותו המורכבת, והטרגדיות שליוו את חייו, היוו השראה לכתיבת מספר ביוגרפיות וסקירות רבות עליו ועל עבודתו הספרותית.

יונג יידיש

יונג יידיש הייתה קבוצת אמנים, סופרים ומשוררים אוונגרדית שפעלה בלודז' בין השנים 1918 – ‏ 1921. הקבוצה מנתה כ- 20 חברים. ביניהם: הסופרים משה ברודרזון, יצחק קצנלסון, חיים לייב פוקס, ישראל שטרן, הציירים יענקל אדלר, יצחק ברוינר, נתן שפיגל, חנוך ברצ'ינסקי, משה נאדיר ואחרים. הם ביקשו להתאים את ספרות יידיש לזרמים המודרניים בספרות אירופה. קבוצת יונג יידיש נוסדה בסוף 1918 על ידי המשורר משה ברודרזון והתגבשה סופית בפברואר 1919. שם הקבוצה הושפע משם הקבוצה הספרותית "די יונגע" שפעלה בניו יורק בין 1907–1919. מקורות אחרים לשם היא הקבוצה Das junge Rheinland שאדלר היה בקשרים אתה ותנועת Młoda Polska (פולנים צעירים).

כתוב בעיפרון בקרון החתום

כתוב בעיפרון בקרון החתום הוא שיר קצרצר מאת דן פגיס ושירו המפורסם ביותר., המהווה חלק ממחזור השירים "קרון חתום", שהתפרסם בחודש יוני 1970 בגיליון ל"א של כתב העת הספרותי "מאזנים" ובהמשך אותה שנה בקובץ שיריו השלישי של פגיס, "גלגול".

השיר מתייחס לשילוח של אזרחים ממקום מושבם למחנות ריכוז והשמדה בתקופת השואה. בשיר נעשה שימוש מטאפורי רומז במיתוס על הרצח הראשון ועל דמויותיהם של חוה, הבל, קין ואדם לצורך הארתו של מצב מאוחר – שפיכת אור מיתיזציוני על הסיטואציה הנרמזת, השוֹאתית. פגיס אינו מזכיר את השואה במפורש בשירו, והדרך שבה נדון הנושא היא מאופקת מאוד. השיר הקצר, שבמבט ראשוני נראה פשוט, הוא לאמתו של דבר יצירה מורכבת למדי.

השיר נחשב ל"שיר שואה" קאנוני, ומושמע תדיר בהקשר לזיכרון השואה בישראל. הוא נלמד במסגרת תוכנית הלימודים המחייבת לבגרות בספרות עברית בבתי הספר התיכוניים בישראל. השיר חקוק על גבי אנדרטת הקרון ביד ושם ועל אנדרטה באתר מחנה ההשמדה בלז'ץ.

לולה רידג'

לולה רידג' (נולדה אמילי רוז רידג', 12 בדצמבר 1873 – 19 במאי 1941) הייתה משוררת אנרכיסטית אירית-אמריקאית, ועורכת בעלת השפעה של כתבי עת אוונגרדיים, פמיניסטיים, ומרקסיסטיים. היא ידועה בשל הפואמות הארוכות שלה, שפורסמו במגזינים רבים ולוקטו לחמישה ספרי שירה. יחד עם עוד משוררים פוליטיים של תחילת התקופה המודרניסטית, רידג' זכתה לעניין מחודש בתחילת המאה ה-21, וגורפת שבחים עבור יצירת שירה הישר מתוך הקשיים של החיים האורבניים. לקט חדש של השירה שלה פורסם בשנת 2007 וביוגרפיה שלה יצאה ב-2016.

מודרניזם

מודרניזם במובן התרבותי וההיסטורי מוגדר, בדרך כלל, כסגנונות האמנותיים והספרותיים החדשים שהתפתחו בעשורים שלפני מלחמת העולם הראשונה, כאשר אמנים התמרדו כנגד הנורמות של סוף המאה ה-19 בתחומים אלה, בניסיון להציג את מה שהם חשבו כתמונה אמיתית יותר מבחינה רגשית של מה שאנשים באמת חושבים ומרגישים.

יש שמחלקים את המאה ה-20 לשתי תקופות, המודרנית והפוסט-מודרנית, ואילו אחרים רואים את שתיהן כשני חלקים של תקופה ארוכה יותר. ערך זה יתמקד בסגנונות האמנותיים והספרותיים שהתפתחו בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20. ראו גם מודרניות, לפרספקטיבה חברתית ותרבותית עבור אותה תקופה, וכן ראו גם פוסט-מודרניזם.

"בדיוק כמו שהקדמונים שאבו את השראתם האמנותית מעולם הטבע... כך אנו צריכים לשאוב את שלנו מהסביבה המתועשת שאנו יצרנו" (אנטוניו סנט'אליה, "מניפסט של אדריכלות עתידנית" (1914)).

התנועה המודרנית התפתחה בסוף המאה ה-19, והייתה מושרשת ברעיון שלפיו צורות "מסורתיות" של אמנות, ספרות, ארגון חברתי וחיי היום-יום נעשו מיושנות, ולפיכך יש צורך להיפטר מצורות אלה ולהמציא את התרבות מחדש. המודרניזם תמך ברעיון של בחינה מחדש של כל היבט של הקיום, ממסחר ועד פילוסופיה, כשהמטרה היא למצוא את הדברים המונעים התקדמות, ולהחליף אותם בדרכים חדשות, ולפיכך טובות יותר. תמציתה של התנועה המודרנית היא בטענה כי המציאויות החדשות של המאה ה-20 הן קבועות ואימננטיות, וכי על בני אדם לשנות את ראיית העולם שלהם על מנת להבין כי מה שחדש הוא גם טוב ויפה.

מייקל קונלי

מייקל קונלי (באנגלית: Michael Conelly; ‏נולד ב־21 ביולי 1956) הוא סופר מותחנים אמריקאי שיצר את דמותו של הארי בוש (הקרוי כך על שמו של הצייר הירונימוס בוש).

משיב הרוח

משיב הרוח (נוסד בשנת 1994) הוא כתב עת והוצאת ספרים לשירה יהודית-ישראלית, ועמותה הפועלת לקידום השירה בישראל.

סוגה

סוּגָה, או זַ'אנֶר, הוא שם הבא לציין הבחנה פנימית מסורתית בתוך כל סוג אמנות לתת-קבוצות וזרמים. סוגות ספרותיות הן למשל שירה מודרנית, אפוס, קומדיה וטרגדיה.

המילה "סוגה" נגזרת מהמילה "סוג", בעקבות המילה הצרפתית "ז'אנר" (genre), שמשמעותה זהה.

ספרות מודרניסטית

ספרות מודרניסטית היא הסיפורת, השירה והדרמה המודרניסטית שנכתבה החל מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, בעיקר באירופה ובצפון אמריקה. המודרניסטים שברו במודע את החוקים המסורתיים של הספרות והתנסו בצורות כתיבה חדשות, כאמרתו של עזרא פאונד "עשה את זה חדש" (Make it new). הספרות המודרנית הייתה מחד הקצנה של הרומנטיקה, כאשר ה"אני" הסובייקטיבי של היוצר עומד במרכז, ומאידך קלאסיציזם, כאשר היוצר מפנה עורף ל"אני" ומעמיד במרכז את העולם האובייקטיבי.

ערן מינהר

ערן מינהר (נולד ב-27 בספטמבר 1977) הוא עיתונאי, משורר, פובליציסט, וקופירייטר ישראלי.

פיטר ברויגל האב

פיטר ברויגל (לעיתים נכתב בְּרֶחֶל. בהולנדית: Pieter Bruegel de Oude‏; 1525 - 9 בספטמבר 1569) היה צייר פלמי שנודע בציורי נוף וחיי איכרים.

יצירותיו של ברויגל התמקדו בקטנותו של האדם מול עוצמתו של הטבע, וניכרת בהן השפעתו של הירונימוס בוש.

ברויגל נחשב לצייר הפלמי המקורי ביותר בזמנו, ולצייר הנוף המערבי הראשון. פיטר ברויגל הוא אבי שושלת ציירי ברויגל. בניו הם פיטר ברויגל הבן ויאן ברויגל האב, שהיה עוזרו של פטר פאול רובנס. בנו של יאן ברויגל האב היה הצייר יאן ברויגל הבן.

שירה

שִׁירָה היא צורה של אמנות - כתיבת יצירה ספרותית, בה נעשה שימוש בתכונותיה האסתטיות של השפה בנוסף למשמעות המילולית או במקומה. שימוש זה עשוי לכלול כתיבה בשורות קצוצות (בניגוד לפרוזה); עיסוק במצלול, במשקל וחריזה; כתיבה בשפה ציורית (פיגורטיבית); וטכניקות ספרותיות נוספות, שאינן נפוצות בפרוזה ובסוגים אחרים של ספרות.

שנות ה-90 של המאה ה-19

שנות התשעים של המאה התשע עשרה היו העשור העשירי והאחרון של המאה ה-19, החלו ב־1 בינואר 1890 והסתיימו ב־31 בדצמבר 1899.

מלחמת סין-יפן הראשונה (1894-1895) ומלחמת ארצות הברית-ספרד (1898) מסמנים את הצטרפותם של יפן וארצות הברית למעצמות העולם הגדולות.

עשור זה כונה בידי מרק טווין "עידן הזהב", כינוי אירוני שבא להזכיר את המשברים הפיננסיים החמורים ב-1893 וב-1896 . העשור כונה גם "העשור הסגלגל" (The Mauve Decade) בשל נוכחותו החזקה של הצבע הסגלגל באופנה בעשור זה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.