שילינג אוסטרי

שילינג אוסטריגרמנית: Österreichischer Schilling) היה המטבע וההילך החוקי באוסטריה בין השנים 19241938 ובין השנים 19451999. עד שנת 2002 שימש השילינג מטבע מעבר במחזור עד לכניסתו של מטבע האירו. הוא הוחלף על ידי האירו בשער המרה קבוע של 13.7603 שילינג ל-1 אירו. השילינג נחלק ל-100 גרושן.

שילינג אוסטרי
Österreichischer Schilling
1 Schilling 1978
מטבע 1 שילינג
משתמשים בעבר: אוסטריה  אוסטריה
סמל öS
ISO 4217 ATS
יחידות משנה
1/100 גרושן
מטבעות ושטרות
שטרות בשימוש 20, 50, 100, 500, 1000, 5000 שילינג
מטבעות בשימוש 1, 2, 5, 10, 50 גרושן; 1, 5, 10, 20, 50 שילינג
בנק מרכזי
אינפלציה 2%[1]
בנק מרכזי הבנק הלאומי של אוסטריה
www.oenb.at
Austrian krone
אירו

היסטוריה

השילינג נוצר בחוק השילינג (Schillingrechnungsgesetz) מיום 20 בדצמבר 1924, לפי שער המרה של 10,000 כתר אוסטרו-הונגרי ל-1 שילינג, והונפק כמטבע ב-1 במרץ 1925. עם האנשלוס בשנת 1938 הוחלף השילינג ברייכסמארק לפי שער המרה של 3 שילינגים ל-2 רייכסמארקים.

לאחר הקמתה של הרפובליקה האוסטרית השנייה, הוחזר השילינג לשימוש ב-30 בנובמבר 1945 על ידי צבאות בעלות הברית. בעלות הברית הדפיסו שטרות בערכים מ-50 גרושן ועד 100 שילינג עם יחס המרה של 1:1 מול הרייכסמארק. לאחר מכן גם הבנק הלאומי של אוסטריה החל בהדפסת כסף. בשנת 1946 הונפקו המטבעות הראשונים של השילינג החדש.

במקביל לחקיקת חוק השילינג החדש ב-21 בנובמבר 1947 הודפסו שטרות חדשים של שילינג. השטרות הישנים ניתנו להחלפה לפי שוויים עבור 150 השילינגים הראשונים לאדם ולפי יחס של 3 שילינגים ישנים לשילינג חדש אחד עבור כל סכום החורג מכך. המטבעות לא הושפעו מרפורמה זו בשטרות. בשנות ה-50 של המאה ה-20 הוצמד השילינג לדולר האמריקני בשער חליפין של 26 שילינגים לדולר, אולם עם ביטולו של הסכם ברטון-וודס ב-1971, הוצמד השילינג ראשית לסל מטבעות, ולאחר מכן, ביולי 1976, למארק הגרמני.

הגם שהאירו הפך למטבע הרשמי באוסטריה בשנת 1999, מטבעות ושטרות של האירו נכנסו למחזור רק בשנת 2002. שער ההמרה של השילינג לאירו נקבע על 13.7603 שילינג ל-1 אירו, וניתן להחליף ללא הגבלת זמן את השטרות והמטבעות של השילינג בכאלה של האירו בסניפי הבנק הלאומי של אוסטריה.

מטבעות

המטבעות הראשונים של השילינג נכנסו למחזור בשנת 1925, כאשר אלה בני 1 גרושן ו-2 גרושנים היו עשויים מארד, המטבע בן 10 גרושנים היה עשוי מסגסוגת נחושת-ניקל והמטבעות בני חצי שילינג ו-1 שילינג היו עשויים מכסף. בשנת 1931 הונפק מטבע 5 גרושנים מסגסוגת נחושת-ניקל. ב-1934 הונפקו מטבעות 50 גרושן ו-1 שילינג מנחושת-ניקל גם כן, יחד מטבע חדש של 5 שילינגים. מטבעות אלה הונפקו עד לאנשלוס וביטול השילינג ב-1938.

עם חידוש השילינג כמטבע האוסטרי הונפקו בין השנים 1947–1952 מטבעות בני 1, 2, 5, 10, 20 ו-50 גרושן וכן בני 1, 2, ו-5 שילינגים. המטבעות בני 1 ו-5 גרושנים, וכן המטבע הראשון בן 10 גרושנים, היו עשויים אבץ. המטבעות בני 2 ו-50 גרושן, המטבע השני בן 10 גרושנים והמטבעות בני 1, 2 ו-5 שילינגים הוטבעו מחמרן. המטבע בן 20 גרושן הוטבע מסגסוגת חמרן-ארד. המטבע 1 גרושן הוטבע רק בשנת 1947, בעוד המטבעות של 20 גרושן ו-2 שילינג הושעו מייצור, האחד ב-1954 והשני עוד קודם לכן ב-1952. בשנת 1957 נכנס למחזור מטבע בן 10 שילינגים עשוי כסף, וב-1959 הוחלפה הסגסוגת של המטבעות בני 50 גרושן ו-1 שילינג בסגסוגת חמרן-ארד. שנה לאחר מכן הוטבע המטבע 5 שילינגים מכסף. ב-1969 הוחלפה סגסוגת הכסף של המטבע 5 שילינגים בנחושת-ניקל, וחמש שנים מאוחר יותר הוחלפה באותו אופן סגסוגתו של המטבע 10 שילינגים. בשנת 1980 נכנס למחזור מטבע בן 20 שילינג מחמרן-ארד.

בעת המעבר לאירו היו המטבעות שלהלן במחזור, אם כי מטבעות הקטנים בערכם מ-10 גרושנים היה נדיר למצוא.

המטבעות שהיו במחזור בעת המעבר לאירו
תמונה ערך מאפיינים צורניים עיצוב שנת הנפקה לראשונה שנת הנפקה אחרונה
קוטר (מ"מ) מסה (גרם) הרכב מתכות צד הנושא צד הערך שוליים
Austria-Coin-1947-1g-VS 1 גרושן 17 1.8 100% אבץ סמל אוסטריה, שם המדינה ערך, שנת ההנפקה חלקים 1947 1950
AUT-2g 2 גרושנים 18 0.9 98.5% חמרן
1.5% מגנזיום
סמל אוסטריה ערך, שם המדינה, שנת ההנפקה חלקים 1950 1991
Austria-Coin-1950-5g-VS 5 גרושנים 19 2.5 100% אבץ סמל אוסטריה, שם המדינה ערך, שנת ההנפקה בעלי שקעים 1948 1992
AUT-10g 10 גרושן 20 1.1 98.5% חמרן
1.5% מגנזיום
סמל אוסטריה ערך, שנת ההנפקה חלקים 1951 1998
AUT-50g 50 גרושן 19.5 3 91.5% נחושת
8.5% חמרן
מגן, שם המדינה ערך, פרח גנציאנה, שנת הנפקה מחורצים 1959 1997
AUT-1s 1 שילינג 22.5 4.2 91.5% נחושת
8.5% חמרן
ערך, שם המדינה, שנת ההנפקה פרחי אדלווייס, ערך חלקים 1959 1998
AUT-5s 5 שילינגים 23.5 4.8 75% נחושת
25% ניקל
פרש, שם המדינה מגן, ערך, שנת הנפקה חלקים 1968 1998
AUT-10s 10 שילינגים 26 6.2 75% נחושת
25% ניקל
סמל אוסטריה, שם המדינה דיוקן אישה מוואכאו, ערך, שנת הנפקה מחורצים 1974 1998
AUT-20s1 ‏20 שילינגים ‏27.7 ‏8 חמרן-ארד:
92% נחושת
6% חמרן
2% ניקל
תשע דמויות, לייצוג תשע מדינות אוסטריה, שם המדינה ערך, שנת הנפקה ‏חלקים. עד שנת 1992 עוטרו ב-19 נקודות 1980 1993
Austria-coin-1992-20S-Kärnten-RS ערך, שם המדינה, מגן, שנת הנפקה נושאי הנצחה שונים 1982 2001
50 שילינגים 26.5 8.15 חמרן-ארד ערך מוקף בסמלי מדינות אוסטריה, שם המדינה נושאי הנצחה שונים חלקים 1996 2001

שטרות

השטרות הראשונים של השילינג הונפקו בשנת 1925 על ידי הבנק הלאומי של אוסטריה בעריכים של 1, 5, 10, 20, 100 ו-1,000 שילינג. באותה סדרה הופיעה צורת הריבוי של שילינג – Schillinge – בניגוד לסדרות שטרות שבאו לאחר מכן. בין השנים 1927–1929 הונפקה סדרה שנייה של שטרות בעריכים 5, 10, 20, 50 ו-100 שילינג, כאשר השטר בן 1 שילינג הוחלף במטבע בעל ערך זהה.

לאחר מלחמת העולם השנייה, הנפיקו בעלות הברית שטרות, אשר תוארכו לשנת 1944, בעריכים של 50 גרושן וכן 1, 2, 5, 10, 20, 25, 50, 100 ו-1,000 שילינג. באותה שנה, 1945, הנפיק הבנק הלאומי שטרות בעריכים של 10, 20, 100 ו-1,000 שילינג, כאשר השטרות בעלי העריכים הנמוכים שהנפיקו בעלות הברית נשארו בתוקף כהילך חוקי עד 1947.

בשנת 1947 חלה רפורמה בשטרות האוסטריים, ושטרות חדשים בעריכים של 5, 10, 20, 50, 100 ו-1,000 הונפקו. במהלך העשור שלאחר מכן נכנס למחזור גם שטר בן 500 שילינג והוצאו מן המחזור שטרות של 5 ו-10 שילינגים, אשר הוחלפו במטבעות. בשנות ה-80 של המאה ה-20, אף על פי שהונפקו מטבעות בני 20 שילינג, המשיך הבנק הלאומי להדפיס שטרות בערך זה. שטר של 5,000 שילינג הונפק בשנת 1988.

סדרת 1983
תמונת צד הפנים תמונת צד הגב ערך גודל עיצוב שנת הדפסה לראשונה
צד הפנים צד הגב
20 Schilling Moritz Daffinger obverse 20 Schilling Moritz Daffinger reverse 20 שילינג 123×61.5 מ"מ מוריץ דפינגר אלברטינה 1986
50 Schilling Sigmund Freud obverse 50 Schilling Sigmund Freud reverse 50 שילינג 130×65 מ"מ זיגמונד פרויד יוזפינום 1986
100 Schilling Eugen Boehm von Bawerk obverse 100 Schilling Eugen Boehm von Bawerk reverse 100 שילינג 137×68.5 מ"מ אויגן פון בהם-באוורק האקדמיה האוסטרית למדעים 1984
500 Schilling Otto Wagner obverse 500 Schilling Otto Wagner reverse 500 שילינג 144×72 מ"מ אוטו וגנר בנק הדואר האוסטרי 1985
1000 Schilling Erwin Schrödinger obverse 1000 Schilling Erwin Schrödinger reverse 1,000 שילינג 152×76 מ"מ ארווין שרדינגר אוניברסיטת וינה 1983
5000 Schilling Mozart obverse 5000 Schilling Mozart reverse 5,000 שילינג 160×78 מ"מ וולפגנג אמדאוס מוצרט האופרה של וינה 1988
סדרת 1997
500 Schilling Rosa Mayreder obverse 500 Schilling Rosa Mayreder reverse 500 שילינג 147×72 מ"מ רוזה מיירדר מיירדר ובעלה בתצלום קבוצתי של הכינוס הפדרלי של איגוד הנשים האוסטרי בווינה, 1911 1997
1000 Schilling Karl Landsteiner obverse Tausend Schiling hinten ab 1997 1,000 שילינג 154×72 מ"מ קרל לנדשטיינר לנדשטיינר במעבדתו 1997

הערות שוליים

  1. ^ ספר העובדות העולמי של ה-CIA
אוסטריה

רֶפּוּבְּלִיקַת אוֹסְטְרִיָה (בגרמנית: Republik Österreich, קרי: "רֶפּוּבְּלִיק אֶסְטֶרַייךְ") היא פדרציה במרכז אירופה המורכבת מ-9 מדינות. היא גובלת בליכטנשטיין ובשווייץ במערב, באיטליה ובסלובניה בדרום, בהונגריה ובסלובקיה במזרח ובגרמניה ובצ'כיה בצפון.

אירו

האֵירוֹ (סמל: €; קוד: EUR) הוא המטבע האחיד של תשע־עשרה מתוך עשרים ושמונה המדינות החברות באיחוד האירופי, מדינות אלו מכונות גוש האירו. האירו הוא המטבע השני הנסחר ביותר בשוק מטבע החוץ אחרי הדולר אמריקני. האירו מחולק ל-100 סנט.

על האירו אחראים הבנק המרכזי האירופי והבנקים המרכזיים הלאומיים של המדינות החברות. הבנק המרכזי האירופי (שמקום מושבו בפרנקפורט) אחראי בלעדית על המדיניות המוניטרית של האיחוד המוניטרי האירופי, בעוד שהבנקים המרכזיים הלאומיים, הכפופים לבנק המרכזי האירופי, אחראיים על הנפקת השטרות והמטבעות והפצתם ברחבי גוש האירו, ועל תפעול מערכת התשלומים של גוש האירו.

גילדן הולנדי

הגילדן ההולנדי היה ההילך החוקי של הולנד עד המעבר לאירו ב-2002. בתקן ISO 4217 סימנו הוא NLG. הולנד היא אחת מבין מספר מדינות ואזורים שהמטבע שלהן קרוי או היה קרוי "גילדן".

דרכמה

דרכמה או דרכמא (ברבים דרכמות וביוונית דרכמֶה או דרכמֶס; ביוונית: δραχμή ביחיד, δραχμές או δραχμαί ברבים), היה הילך חוקי בו נעשה שימוש ביוון העתיקה.

ביוון המודרנית בין השנים 1832 ועד 2001, נקרא המטבע בשם זה, עד הנהגתו של מטבע האירו.

הרפובליקה האוסטרית הראשונה

הרפובליקה האוסטרית הראשונה היא התקופה שבה הייתה אוסטריה רפובליקה, והתקיימה לאחר נפילתה של האימפריה האוסטרו-הונגרית בסוף מלחמת העולם הראשונה עד מלחמת העולם השנייה. תקופה זו אופיינה במאבקים עזים בין השמאל והימין, בהם התקוממות יולי 1927. בתקופה זו נחקקה חוקת אוסטריה (ב-1920), ושונתה ב-1929.

לאחר האנשלוס הקיץ הקץ על הרפובליקה, או, לפי אמות-מידה אחרות, עם ייסוד הדיקטטורה הפשיסטית האוסטרית בעקבות מלחמת האזרחים האוסטרית.

חוזה טריאנון (Trianon) שנחתם בין מדינות ההסכמה המנצחות והמדינות הנלוות אליהן לבין הונגריה, היה אחד ההסדרים מרחיקי הלכת לפירוקה של קיסרות האבסבורג, שעליהם הוחלט בשיחות השלום בפריס בגין תבוסתה לצד הקיסרות הגרמנית. הוא בא בעקבות חוזה סאן-ז'רמן (Saint-Germain-en-Laye), אשר תחם את גבולותיה של הרפובליקה האוסטרית החדשה כך שתכלול את רוב החבלים דוברי הגרמנית של ציסלייתנייה (Cisleithania) - החלק האוסטרי של אוסטרו־הונגריה למעט חבל הסודטים ודרום טירול (10 בספטמבר 1919). על־פי המעצמות המנצחות, הסיבה העיקרית לפרוץ המלחמה הגדולה הייתה המיליטריזם הגרמני, ולכן מנסחי ההסדר בגמר המלחמה ביקשו ליצור מאזן כוחות חדש במרכז אירופה, כזה שימנע מגרמניה לשוב ולהפוך למעצמה. עקב כך נמנעה מאוסטריה האפשרות להתאחד עם הרפובליקה הגרמנית החדשה ובאופן סמלי אף נאסר עליה להיקרא בשם שבחרה לעצמה - "אוסטריה הגרמנית".

זלוטי

זלוטי (בפולנית: złoty (מידע • עזרה) (נהגה זְווֹטֵה), ברבים: złote או złotych, בתרגום לעברית: "זהוב") הוא ההילך החוקי של פולין, החל מ-1924, ביוזמת ולדיסלב גרבסקי ראש ממשלת פולין ושר האוצר שלה. הזלוטי מתחלק ל-100 גרוֹש (grosz, ברבים groszy).

כתוצאה מתהליך של היפר-אינפלציה בפולין בתחילת שנות ה-90, ערכו של המטבע צנח בצורה קיצונית. לכן, ב-1 בינואר 1995 הומר הזלוטי הישן (שסימונו לפי תקן ISO 4217 הוא PLZ) לזלוטי החדש (שסימונו הוא PLN), ביחס המרה של 10,000 זלוטי ישן = 1 זלוטי חדש.

נכון לשנת 2008, נמצאים בשימוש מטבעות של 1, 2, 5, 10, 20 ו-50 גרושי, ושל 1, 2 ו-5 זלוטי. כמו כן, נמצאים בשימוש שטרות של 10, 20, 50, 100 ו-200 זלוטי.

למרות שהחל משנת 2004 חברה פולין באיחוד האירופי, היא לא מהווה חלק מ"גוש האירו" ועל כן מטבע האירו עדיין לא החליף את הזלוטי כהילך חוקי במדינה. פולין התחייבה בפני האיחוד לאמץ את האירו כאשר תעמוד בתנאים הכלכליים הנדרשים על פי אמנת מאסטריכט, אולם הדבר יחייב תיקון לחוקה הפולנית. בשנת 2011 הודיע שר האוצר הפולני כי אין בכוונת ממשלת פולין להחליף את הזלוטי בעתיד הנראה לעין.

יחידת מטבע אירופית

יחידת המטבע האירופאית, הנקראת גם אקו (מאנגלית European Currency Unit - ECU), היא סל מטבעות שהונהג על ידי השוק האירופי המשותף והאיחוד האירופי טרם להשקת האירו.

לאחר ביטול הסכם ברטון-וודס בשנת 1971, שקבע רצועת ניוד בשער החליפין של מטבעות שונים לעומת הדולר האמריקני, מדינות השוק האירופי המשותף החליטו על רצועת ניוד בין המטבעות השונים בשוק. הסכם רצועת הניוד היה קשה לאכיפה, במיוחד עבור המדינות החלשות. הממלכה המאוחדת, צרפת ואיטליה עזבו את ההסכם תוך שנים מעטות, וכך למעשה הוא קרס.

בשנת 1979 מדינות השוק האירופי המשותף החליטו על הקמת המערכת המוניטרית האירופית (EMS). בבסיסה של המערכת עמד מנגנון שער החליפין, שקבע רצועת ניוד של 2.25% (6% עבור הלירה האיטלקית) בין מטבעות השוק האירופי ליחידת מטבע חדשה, יחידת המטבע האירופית. יחידת המטבע האירופית הושקה ב-13 במרץ 1979 כסל מטבעות בהרכב ובערך זהים לאלה של יחידת החישוב האירופית שקדמה לה.

עם השנים גבר השימוש ביחידת המטבע האירופית, והתרחב לתחומים רבים, מסחר, אגרות חוב, סיוע בינלאומי, ועוד. יחידת המטבע האירופית שימשה כמטבע מרכזי לסחר בינלאומי, בזכות היתרון שלה כסל מטבעות לעומת מטבע שתלוי בבנק מרכזי אחד. עם זאת, יחידת המטבע האירופית מעולם לא שימשה ככסף מזומן (אם כי מפעם לפעם הוטבעו מטבעות זיכרון עם ערכים נקובים ביחידת המטבע האירופית).

ב-1 בינואר 1999 האירו החליף את יחידת המטבע האירופית, שער המטבע נקבע כ-1 אירו = 1 אקו. בניגוד ליחידת המטבע האירופית, האירו הוא מטבע בפני עצמו ולא סל מטבעות או יחידת מטבע. המטבעות שהרכיבו את יחידת המטבע האירופית, פרט ללירה שטרלינג, לקרונה הדנית ולדרכמא היוונית, הוצמדו לאירו בשער חליפין קבוע, יחד עם המרק הפיני והשילינג האוסטרי.

כתר (מטבע)

כתר הוא מטבע הנהוג בכמה מדינות באירופה.

המילה כתר היא התרגום העברי של שם המטבע. להלן רשימת המדינות בהן המטבע נהוג כיום, וכן השם המקומי של המטבע:

צ'כיה: קוֹרוּנָה (Koruna).

דנמרק ונורווגיה: קרוֹנֵה (Krone).

איסלנד ואיי פארו: קרוֹנָה (Króna).

שוודיה: קרוֹנָה (Krona).כתרים היו בשימוש גם באימפריה האוסטרו-הונגרית עד להתפרקותה לאחר מלחמת העולם הראשונה ב-1918, וכן בבריטניה (קרָאוּן, Crown) עד למעבר לשיטה העשרונית בשנת 1971. ערכו של כתר בריטי אחד היה 5 שילינג או 60 פני, ששווים אז היה רבע לירה שטרלינג.

בסלובקיה היה נהוג גם כן מטבע בשם כתר (Koruna), אך מאז ה-1 בינואר 2009 ההילך החוקי במדינה הוא האירו.

מקור השם כתר הוא בנוהג להציג דמויות של מלכים על-גבי מטבעות, נוהג שהחל בימי קדם וקיים עד היום.

לב (מטבע)

לב (בבולגרית: лев), שפירושו בשפה הבולגרית הקדומה אריה, הוא ההילך החוקי של בולגריה. לב אחד מתחלק ל-100 סטוטינקי.

המטבע הונפק לראשונה בשנת 1881 מגובה בתקן הזהב. בעת יציאתו לשוק היה שוויו של לב אחד שווה ערך לפרנק צרפתי אחד. ב-1928 נקבע שער המרה חדש ללב, 1 לב היה בשווי של 10.86956 מ"ג זהב. במהלך מלחמת העולם השנייה הוצמד הלב לרייכסמארק הגרמני בשער המרה של 32.75 לב לרייכסמארק אחד. עם הכיבוש הסובייטי ב-1944 הוצמד הלב לרובל של ברית המועצות בשער המרה של 15 לב לרובל אחד. בשנת 1943 הופסקה הטבעתן של מטבעות עקב ערכן הנמוך.

לירה איטלקית

לירה איטלקית (באיטלקית: Lira. ברבים: Lire, בעברית נקראת לרוב לירטה) הייתה המטבע ששימש כהילך חוקי באיטליה בין השנים 1861 ועד 2002, עת החליף אותו האירו. גם בתקופת נפוליאון הייתה הלירה בשימוש בממלכת איטליה, בין השנים 1807 ל-1814. הלירה האיטלקית הייתה מחולקת ל-100 צ'נטזימי (Centesimi ברבים או Centesimo ביחיד), שפירושו באיטלקית "מאית". בעשורים האחרונים למחזור של הלירה האיטלקית, לא היה שימוש בחלק זה של המטבע, מאחר שערכה של הלירה היה נמוך מאוד. לשם השוואה, ב-1999 נקבע שער החליפין של האירו על 1936.27 לירות איטלקיות לאירו אחד.

מקור השם לירה, בדומה ללירה שטרלינג ולשקל, הוא במידת משקל (ליברה. בלטינית: Libra).

המונח "לירטה", שהיה שגור בשפה העברית ככינוי ללירה האיטלקית, מעולם לא היה בשימוש נרחב באיטליה עצמה ומקורו בלשון הקטנה של שם המטבע ככינוי חיבה. גם בטורקית נהג השימוש במונח "Liret", להבדיל מ-"Lira" טורקית או אחרת.

בשנותיה של איטליה כרפובליקה (מ-1946 ועד החלת האירו כהילך חוקי במדינה) ניתן היה למצוא מטבעות בערכים של 1, 2, 5, 10, 20, 50, 100, 200, 500 ו-1,000 לירות, ושטרות בערכים של 1000, 2000, 5000, 10,000, 50,000, 100,000 ואף חצי מיליון לירות. מוקדם יותר, כאשר ערכה של הלירה היה גבוה יחסית, הופיעו שטרות בערכים נמוכים יותר ומטבעות קטנים של 1, 2, 5, 10, ו-50 צ'נטזימי.

הלירה האיטלקית הייתה הילך חוקי גם בקריית הוותיקן וגם בסן מרינו. לכל אחת משתי המדינות הייתה מערכת מוניטרית משלה, אולם השימוש ב"לירה ותיקנית" וב"לירה סן - מרינזית" בוותיקן ובסן מרינו, בהתאמה, היה שקול לחלוטין לשימוש בלירה האיטלקית. ערכם של המטבעות הללו היה שווה בדיוק לערכה של הלירה האיטלקית, וניתן היה להשתמש בלירה איטלקית לצד המטבעות המקומיים, ולהפך.

לירה שטרלינג

לירה שטרלינג (בראשי תיבות: ליש"ט, באנגלית: פאונד או "קוויד" (בסלנג), ‍Pound Sterling‌) היא המטבע הרשמי בממלכה המאוחדת (בריטניה הגדולה וצפון אירלנד). הליש"ט מתחלקת ל-100 פני. הליש"ט הוא המטבע הרביעי הכי נסחר בעולם (אחרי הדולר האמריקאי, היורו והין היפני).

הסימן המקובל של ליש"ט הוא £, וסימונה לפי תקן ISO 4217 הוא GBP. לעיתים גם נעשה שימוש בסימון הלא-תקני UKP. הסימן £ הוא עיצוב מסוגנן של האות L, מקורו באות הראשונה של המילה ליברה (לירה בלטינית).

כחברה מלאה באיחוד האירופי הייתה בריטניה רשאית להצטרף ל"גוש האירו", אך היא החליטה שלא לאמץ את האירו ולהמשיך להשתמש בליש"ט כהילך חוקי. בנק אנגליה הוא הסמכות המוניטרית העליונה בבריטניה, וזו אינה מקבלת את סמכותו של הבנק המרכזי האירופי.

לירת הוותיקן

לירת הוותיקן הייתה המטבע הרשמי של קריית הוותיקן, בה השתמשו במקביל גם בלירה איטלקית ביחס של 1:1.

תחילת השימוש בלירה בגרסתה האחרונה החלה לאחר ההסכמים הלטרניים, כאשר קריית הוותיקן קיבלה את מעמדה כמדינה ריבונית. הלירה שימשה כהלך חוקי, בנוסף לשטח קריית הוותיקן, גם באיטליה ובסן מרינו.

הלירה יצאה משימוש בשנת 2002 בעקבות החלפת המטבע הרשמי לאירו. גם לאחר המעבר למטבע האירו, הוותיקן ממשיך להטביע מטבעות אירו ייחודיות עבורו, למרות שהוותיקן איננו חבר רשמי באיחוד האירופי.

מארק גרמני

מארק גרמני או דויטש מארק (בגרמנית: Deutsche Mark, בסימון מקוצר: DM) היה ההילך החוקי בגרמניה מחודש יוני 1948, במערב גרמניה, ומשנת 1990, עם איחוד גרמניה, עד כניסתו של מטבע האירו למחזור ב-2002. הדויטש מארק החליף את הרייכסמארק, שנהג בגרמניה משנות העשרים עד 1948.

היום המרק הגרמני אינו במחזור ולא ניתן להשתמש בו, אך ניתן עדיין להחליף מרקים ישנים באירו בסניפי הבנק המרכזי הגרמני, ואף לשלוח שטרות ומטבעות בדואר.

פורינט

פוֹרִינְט (בהונגרית: Forint) הוא ההילך החוקי של הונגריה, סימולו הוא HUF. המטבע נטבע ב-1 באוגוסט 1946 והחליף את הפנגו לאחר ההיפר-אינפלציה בשנים 1945-1946. הקיצור המקובל בהונגריה לפורינט הוא Ft.

היסטורית, נחלק הפורינט למאה פילר (fillér), אך הפילר אינו בשימוש מאז 1999.

פרנק בלגי

הפרנק הבלגי היה ההילך החוקי ששימש את בלגיה מ-1832 עד 2002, עת יצא משימוש עם המעבר של בלגיה ורוב המדינות האחרות של האיחוד האירופי לאירו.

הבנק המרכזי האירופי קבע את שער ההמרה הקבוע שלו: 40.3399 פרנק לאירו אחד.

פרנק לוקסמבורגי

הפרנק הלוקסמבורגי (בלוקסמבורגית: Lëtzebuerger Frang) היה ההילך החוקי ששימש את לוקסמבורג מ-1854 עד 2002, עת יצא משימוש עם המעבר של לוקסמבורג ורוב המדינות האחרות של האיחוד האירופי לאירו.

הבנק המרכזי האירופי קבע את שער ההמרה הקבוע שלו: 40.3399 פרנק לאירו אחד.

פרנק צרפתי

הפרנק הצרפתי היה ההילך החוקי ששימש את צרפת עד המעבר של צרפת ורוב המדינות האחרות של האיחוד האירופי לאירו. כל פרנק כלל 100 סנטים.

המלך יוחנן השני היה המפיץ הראשון של הפרנק הצרפתי. בשנת 1795 השוותה אותו הממשלה המהפכנית של צרפת ל 4.5 גרם של כסף. חמש שנים לאחר מכן, ב-1800, מיסד נפוליאון את ניהול הפרנק על ידי הקמת בנק צרפת. הבנק קיבל מימון בעיקר באמצעות כסף פרטי, כולל כסף שהושקע על ידי נפוליאון, בעצמו. בעקבות מהפכת 1848, והקמת הרפובליקה הצרפתית השנייה, רוכזו הניהול וההנפקה של הפרנק תחת שלטון צרפת בפאריס.

יחד עם תיעוש הכלכלה הצרפתית לאורך המאה ה -19, הפך הפרנק למטבע בינלאומי משמעותי. ב-1865 הייתה צרפת חברה מייסדת באיחוד המוניטרי הלטיני, ניסיון מוקדם לאחד כלכלות אירופיות תחת מטבע אחד. האיגוד היה מבוסס על תקן bimetallicאבל מאוחר יותר נכנס לתוקף תקן המבוסס אך ורק על זהב.

ב-1 בינואר 1960 הוכנס לשימוש הפרנק החדש, שהיה שווה 100 פרנקים ישנים.

הפרנק הצרפתי נשאר מטבע בינלאומי חשוב לאחר מלחמת העולם השנייה, אך צרפת הייתה תומכת נלהבת של האירו. אמנת מאסטריכט, המשמשת בסיס לאיחוד המוניטרי האירופי, הועברה למשאל עם על ידי הציבור הצרפתי ב -1992. אישור זה העמיד את המדינה על הנתיב להקמת היורו ב -1999, עם החלפה כוללת של הפרנק באירו בשנת 2002.בעת הכנסת האירו לשימוש, הבנק המרכזי האירופי קבע את שער ההמרה הקבוע שלו: 6.55957 פרנק לאירו אחד.

ב-1 בינואר 1999 חדל הפרנק הצרפתי לשמש כמטבע חוקי בעסקאות בנקאיות, אך עדיין הותר השימוש בו במזומן.

ב-1 בינואר 2002 חדל הפרנק הצרפתי לשמש כמטבע חוקי במזומן, והוחלף סופית באירו.

קרונה שוודית

קרונה או כתר שוודי (בשוודית: Svensk Krona) הוא המטבע של שוודיה מאז 1873. הקרונה מחולקת ל-100 יחידות בשם Öre ‏ (אֶרה).

שילינג (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.