שיירת הדסה

שיירת "הדסה" הייתה שיירת משוריינים שהסיעה יהודים בדרכם להר הצופים ב-13 באפריל 1948, ד' בניסן תש"ח במהלך מלחמת העצמאות. השיירה כללה עובדי רפואה של בית החולים הדסה הר הצופים, עובדי האוניברסיטה העברית, אנשי ההגנה מגיני ההר, חולים, מבקרים ואזרחים. בעת שעברה בשכונה הערבית שייח' ג'ראח, הותקפה השיירה בידי פורעים ערבים, שרצחו 77 מנוסעי השיירה[1] (במשך שנים השתרשה טעות בנוגע למספר החללים בשיירה והיא כונתה גם שיירת הע"ח). ההתקפה אירעה ימים ספורים לאחר פרשת דיר יאסין, ולטענת עבדאללה א-תל, מפקד הלגיון הערבי בירושלים, היוותה נקמה על הרג בני הכפר.[2]

שיירת הדסה
חלק ממלחמת העצמאות
Memorial in Sheikh Jarrah for the victims of the Hadassah medical convoy massacre
אנדרטה ל-78 הנופלים בשיירת הדסה בשייח ג'ראח, בירושלים
קואורדינטות 31°47′34″N 35°13′53″E / 31.792666666667°N 35.231416666667°E
הרוגים 77
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2
 
שיירת הדסה
שיירת הדסה
PikiWiki Israel 12177 hadassah convoy memorial
אנדרטה לחללי שיירת הדסה בבית החולים הדסה הר הצופים
PikiWiki Israel 12178 hadassah convoy memorial
שלט הסבר על שיירת הדסה בבית החולים הדסה הר הצופים
PikiWiki Israel 12176 hadassah convoy memorial
אנדרטה ואתר זיכרון לחללי שיירת הדסה בבית החולים הדסה הר הצופים
קבר אחים לחללי שיירת הדסה - 1
קבר אחים של חללי שיירת הדסה בבית הקברות סנהדריה בירושלים

המצור על הר הצופים

בית החולים הדסה שכן על הר הצופים ממזרח לירושלים, בסמוך לאוניברסיטה העברית (באותם ימים תוכנן לפתוח שם בית ספר לרפואה ולהפוך את בית החולים הדסה לבית חולים אוניברסיטאי). הר הצופים היה מובלעת בלב אוכלוסייה ערבית ואליו הוביל מסדרון צר, שנשלט בידי הערבים משני צדיו. לאחר החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947 הייתה התחבורה העברית בין הר הצופים לירושלים מטרה להתקפות הערבים. בעקבות לחץ אמריקני הבטיח הצבא הבריטי לאבטח את השיירות בדרכן לאוניברסיטה העברית ואל בית חולים הדסה, זאת על סמך חשיבותם התרבותית וההומניטרית של מוסדות אלו.

אולם הצבא הבריטי לא עמד בהבטחתו זו עד תחילת אפריל. בתחילת מרץ, מנהיג הכוחות הערביים בירושלים, עבד אל-קאדר אל-חוסייני, איים לפוצץ את בית החולים. למרות שלא מימש את איומו, החלו הערבים לתקוף את השיירות המובילות לבית החולים. לשם כך השתמשו בכדורים חודרי שריון והטמינו מוקשים בדרך. בתחילת אפריל 1948, לאחר לחץ נוסף על הבריטים, תפס הצבא הבריטי בית ערבי שהיה משלט עיקרי בשכונת שיח' ג'ראח והשיירות עברו בלי תקלות.

ל–13 באפריל תוכננה שיירה גדולה להר הצופים. למרות שהשיירה קיבלה הבטחה מהמפקד הבריטי שהדרך בטוחה, סיירים של ארגון "ההגנה" המליצו לדחות את צאתה בגלל המתח שהיה בעקבות פרשת דיר יאסין שהייתה ארבעה ימים לפני המועד המתוכנן לשיירה. בגלל הצורך הדחוף באספקה והבטחת המפקד הבריטי, הוחלט להמשיך בתוכניות ולשלוח את השיירה.

ההתקפה

ב־13 באפריל 1948 יצאה לדרך שיירה, סדר התנועה: משוריין ליווי ובו לוחמים, אמבולנס גדול ובו מנהל "הדסה" ד"ר חיים יסקי ושנים עשר נוסעים, שני אוטובוסים משוריינים של חברת "המקשר" ובהם כ-60 נוסעים, אמבולנס קטן, שלוש משאיות עמוסות מזון ואספקה רפואית, כמאסף היה משוריין לווי נוסף. בשיירה היו 105 נוסעים ומלווים[3] : אנשי ההגנה ממגיני ההר, רופאים, סטודנטים לרפואה, אחיות, חולים, מבקרים ואנשי סגל האוניברסיטה העברית. השיירה יצאה לדרך בשעה 09:00 בבוקר מרחוב הסולל (רחוב החבצלת) במרכז העיר ירושלים. באמצע הנסיעה, בשכונת שיח' ג'ראח, בשעה 9:45 עלה הרכב המוביל על מוקש והשיירה הותקפה על ידי כנופיות ערביות. 5 כלי רכב הצליחו להימלט, אך כלי רכב אחרים - ובהם אמבולנס ושני האוטובוסים - נתקעו וספגו מטח כבד של אש מקלעים, זאת למרות שהניפו דגל לבן שמשמעותו כניעה. הירי גרם לדליפת בנזין מהרכבים, אותו ניצלו הערבים כדי להציתם באמצעות בקבוקי מולוטוב, כאשר הנוסעים עדיין בפנים. נוסעים שניסו להמלט מן האוטובוס הבוער נהרגו ביריה. חלק מן הגופות עברו התעללות, הופשטו ונערפו.

במשך כ-6 שעות סירבו הכוחות הבריטים להתערב ולחלץ את השיירה. הם אפילו סירבו להביא את ז'אק דה רנייה, נציג הצלב האדום בירושלים, לנהל משא ומתן על הפסקת אש. הקצין הבריטי ג'ק צ'רצ'יל ניסה, על דעת עצמו, לחלץ את הנצורים, אך הדבר לא עלה בידו, אם בשל נסיבות האירוע, ואם בשל רצונם של הנצורים להגיע למטרתם, ולהמתין לחילוץ על ידי אנשי ההגנה מירושלים. הבריטים אף מנעו מ"ההגנה" לארגן מבצע חילוץ. ניסיונות חילוץ שביצע הפלמ"ח היו בגדר מעט מדי ומאוחר מדי ולא עלה בידם לחלץ את המותקפים. ההתקפה נמשכה כ־6 שעות והסתיימה רק ב־15:30 כאשר הורה הפיקוד הבריטי לאנשיו לשים קץ לטבח.[4]

תוצאות

Hadassah convoy
שרידי השיירה לאחר ההתקפה

בהתקפה נהרגו 78 יהודים מירי או משריפה מהם 20 נשים, עם ההרוגים נמנו ד"ר חיים יסקי, מנהל בית החולים הדסה, ד"ר משה בן דוד, המנהל המיועד של בית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית, ד"ר בנימין קלאר, חוקר הלשון העברית באוניברסיטה, ד"ר אברהם חיים פריימן, מומחה למשפט עברי, ופרופ' אנצו יוסף בונבנטורה פרופסור לפסיכולוגיה. חלק מהנרצחים זוהו ונקברו בקברים אישיים, חלקם נקברו בקבר אחים בבית הקברות סנהדריה וגופות חלקם (כ-20 חללים) לא נמצאו.[1] אחד ההרוגים היה סטודנט, ארוסה של רננה בן-גוריון.[5] אחד הניצולים הבודדים היה הד"ר דוד תאודור אולמן.

אחרי ההתקפה אף שיירה לא יכלה להגיע לבית החולים במשך שבוע עקב התקפות כבדות על הדרך, ולמרות העזרה שהבטיחו הבריטים. מצב בית החולים הדרדר ולבסוף הוחלט לפנותו בתחילת מאי, תוך השארת צוות קטן שיכול לטפל רק ב־50 חולים. בסוף מאי הוא נסגר עקב מחסור באספקה, ורק מספר קטן של רופאים ומתמחים נשאר. פרופ' עלי דייויס, ששימש כסגנו של יסקי בבית החולים, היה אמור לצאת לשיירה באותו היום. ברגע האחרון ביקש ממנו ד"ר יסקי להתחלף עמו, וכך ניצל משיירת התופת. לאחר מותו של יסקי, מונה במקומו לכהן כמנהל בית החולים. תוך זמן קצר, ולאחר משא ומתן מיגע עם ממשלת המנדט, הצבא הבריטי וראשי הכנסיות בירושלים, הצליח להקים מערכת רפואית במבנים שונים בעיר, בה ניתנו כל השירותים הרפואיים לאחר סגירת ביה"ח הדסה על הר הצופים, במהלך כל תקופת המצור ולאחר מכן עד פתיחת הדסה בעין כרם ב-1961.

ב־7 ביולי 1948 הושג הסכם בתיווכו של האו"ם בין המפקדים הצבאיים של ישראל והמפקדים של הלגיון הערבי על פירוזו של הר הצופים.[6] הסכם זה נשאר בתוקפו ואושר מחדש בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות שנחתמו עם ירדן ב־3 באפריל 1949. הר הצופים נהפך למובלעת בחסות האו"ם, שבה הוצבו 85 שוטרים ו־35 אזרחים ישראלים לשמירה ולתחזוקה.[7]

בספרו "זכרונות עבדאללה א-תל", כותב עבדאללה א-תל מפקד הלגיון הערבי בירושלים בימי מלחמת העצמאות: "ב-13.4.48 נקמו הערבים על חללי דיר-יאסין החפים מפשע. התקפת הלוחמים הערבים הצליחה. הם עשו הרג רב בשיירה והעלו באש את מכוניותיה".[2]

חקירת האירוע על ידי הצלב האדום

ביום האירוע ביקשה הסוכנות היהודית מהצלב האדום שיתערב במה שהסוכונות ראתה כהפרה חמורה של האמנות ז'נבה על ידי הערבים. בחקירה טענו הערבים שהשיירה הייתה בעלת מאפיינים צבאיים ולכן תקיפתה הייתה לגיטימית. לטענת הערבים לא התאפשר להם להבחין בין לוחמים לאזרחים, משום שכל היהודים, כולל אנשי הצוות הרפואי, נטלו חלק בקרב. היהודים טענו כי יש להם זכות להגן על השיירות הרפואיות שלהם עם חיילים. דה ריינייה חזר על עמדת הצלב האדום, לפיה יחידה רפואית ניידת חייבת להסתובב ללא נשק ותמיד בנפרד מכוחות צבאיים. עמדת הצלב האדום דורשת לבחור בין הגנת השיירה על ידי כוחות חמושים לבין הגנתה באמצעות אמנות ז'נבה ודגל הצלב האדום.[8]

הנצחה

Musrara P1010072
רחוב הע"ח בשכונת מוסררה
גנזך המדינה ארכיון הרב הרצוג שמות נפגעי השיירה להר הצופים.pdf
שמות ההרוגים בשיירה להר הצופים (4 עמודים)
  • רחוב בשכונת מוסררה בירושלים בשם "רחוב הע"ח" לזכר ההרוגים בשיירה.
  • במקום ההתקפה על השיירה הוקמה לאחר מלחמת ששת הימים, אנדרטה לזכר 78 הנופלים. האנדרטה נמצאת בשכונת שייח ג'ראח בצומת הרחובות דרך הר הזיתים ושמעון הצדיק. באנדרטה 77 שמות ואלמוני אחד.
  • בבית החולים הדסה הר הצופים יש אנדרטה ואתר זיכרון לחללי שיירת הדסה.
  • רחוב בונבנטורה בשכונת ארנונה בירושלים קרוי על שמו של פרופ' אנצו יוסף בונבנטורה מהרוגי השיירה

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 נדב שרגאי, ‏נשארו על ההר, באתר ישראל היום, 6 במאי 2011
  2. ^ 2.0 2.1 עבדאללה א-תל, זכרונות עבדאללה א-תל, הוצאת מערכות, מהדורה שנייה, ספטמבר 1964, עמ' 27
  3. ^ רחל ינאית, יצחק אברהמי, ירח עציון, ההגנה בירושלים, ספר שני תש"ז-תש"ח, הוצאת ארגון חברי ההגנה בירושלים, ירושלים תשל"ה עמ' 129
  4. ^ רחל ינאית, יצחק אברהמי, ירח עציון, ההגנה בירושלים, ספר שני תש"ז-תש"ח, הוצאת ארגון חברי ההגנה בירושלים, ירושלים תשל"ה עמ' 130
  5. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ב, פרק ג, עמ' 702.
  6. ^ חתומים על ההסכם: דוד שאלתיאל - המפקד הצבאי של ירושלים, זעים (נורמן) לאש - מפקד הדיוויזיה הראשונה, ז'אן ניווינהויז - יו"ר ועדת ההפוגה של האו"ם.
  7. ^ ידען מעריב תשכ"ד, בית דפוס מעריב, אוגוסט 1963, עמ' 64 ו-65
  8. ^ Jacques de Reynier, "À Jérusalem un drapeau flottait sur la ligne de feu", La Baconnière:', Neuchâte, 1950, עמ' 79
13 באפריל

13 באפריל הוא היום ה-103 בשנה (104 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 262 ימים.

אברהם חיים פריימן

אברהם חיים (אלפרד) פרַיימן (בגרמנית: Alfred Freimann; א' בטבת תר"ס, 3 בדצמבר 1889, הלישוי, מוראביה, אוסטריה – ד' בניסן ה'תש"ח, 13 באפריל 1948, ירושלים) היה חוקר המשפט העברי. נרצח בהתקפה על שיירת הדסה להר הצופים בתש"ח.

אנצו יוסף בונבנטורה

אֶנצו יוסף בּוֹנָבֶנטורה (או בּוֹנָוונטורה, Enzo Bonaventura; ‏24 בדצמבר 1891 בפיזה שבאיטליה - 13 באפריל 1948 בירושלים) היה פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. נרצח בשיירת הדסה בדרכו להר הצופים. ביתו היה ברחוב אלחריזי 21, ירושלים.

בית החולים הדסה הר הצופים

הדסה הר הצופים הוא בית חולים הניצב על פסגת הר הצופים בירושלים. בית החולים, בגלגולו הראשון, תוכנן על ידי האדריכל היהודי אריך מנדלסון ופתח את שעריו לציבור בשנת 1938. בית החולים ננטש במהלך מלחמת השחרור וחידש את פעולתו רק לאחר איחוד ירושלים בתום מלחמת ששת הימים ועבודות שיפוץ מאסיביות שנערכו לאחר מכן. כיום בית החולים הוא חלק מהמרכז הרפואי המופעל על ידי "ההסתדרות הציונית הדסה" בירושלים.

מנהלת בית החולים (מנובמבר 2017) היא הד"ר תמר אלרם.

בית הקברות סנהדריה

בית הקברות סנהדריה הוא בית קברות יהודי השוכן בצפון ירושלים בסמוך לשכונת סנהדריה, ובסמוך לצומת הרחובות שמואל הנביא, שדרות אשכול ובר-אילן (צומת סנהדריה).

בית הקברות סנהדריה, ממוקם כמה מאות מטרים מגן עירוני ובו קברים מתקופת בית שני המוכר בשם קברי הסנהדרין.

בנימין קלאר

ד"ר בנימין מנחם קלאר (ט' בשבט ה'תרס"א, 29 בינואר 1901 – ד' בניסן ה'תש"ח, 13 באפריל 1948) היה חוקר הלשון והספרות העברית, מהדיר ומתרגם. מחללי שיירת הדסה.

ג'ק צ'רצ'יל

ג'ק מלקולם פלמינג צ'רצ'יל (באנגלית: Jack Churchill;‏ 16 בספטמבר 1906 - 8 במרץ 1996) היה גיבור מלחמה בריטי במלחמת העולם השנייה. בעת מלחמת העצמאות שירת בארץ ישראל, היה נוכח בעת הקרב סביב שיירת הדסה וניסה להציל את אנשיה.

ד' בניסן

ד' בניסן הוא היום הרביעי בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

ה'תש"ח

ה'תש"ח (5708) או בקיצור תש"ח היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-15 בספטמבר 1947, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 3 באוקטובר 1948. שנה מסוג בשז, היא מעוברת, ואורכה 385 ימים. זו שנה שלישית לשמיטה.

בה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948, הוכרז על הקמת מדינת ישראל.

תש"ח הפך למונח המסמל את מלחמת העצמאות, את הקמת המדינה ואת הדור שנלחם ואשר הקים את המדינה - דור תש"ח.

ערך מורחב – סופרי דור תש"ח

הדסה

האם התכוונתם ל...

ההסתדרות הציונית הדסה

הדסה (באנגלית: Hadassah) היא הסתדרות הנשים הציוניות באמריקה (The Women's Zionist Organization of America). הארגון, שבסיסו בניו יורק, פועל בישראל ובארצות הברית בתחומי הבריאות והחינוך.

חיים יסקי

ד"ר חיים יַסְקי (יאסקי) (28 בנובמבר 1896 – 13 באפריל 1948) היה רופא עיניים ביישוב ומנהלו הראשון של בית החולים הדסה. נרצח בשיירת הדסה.

מרכז רפואי הדסה

המרכז הרפואי האוניברסיטאי הדסה כולל שני בתי חולים אוניברסיטאיים בעין כרם ובהר הצופים בירושלים; חמישה בתי ספר למקצועות רפואה המשותפים להדסה ולאוניברסיטה העברית; מרפאות חוץ בבית הבריאות שטראוס, ברחוב שטראוס בירושלים, בגן הטכנולוגי מלחה (הדסה אופטימל) ומרפאות שר"פ בתל אביב. המרכזים הרפואיים הוקמו ומהווים את פועלם המרכזי של ארגון הדסה, הסתדרות הנשים הציוניות באמריקה מיסודה של הנרייטה סאלד.

בשנת 2005 היו מועמדים בתי החולים לקבלת פרס נובל לשלום על כך "שהקפידו על טיפול רפואי שווה לכל, לדו קיום ולהקמת גשרים לשלום". הדסה מפעילה גם שירותי רפואה פרטיים, שר"פ הדסה, המאפשרים בחירת רופא להתייעצות, ניתוח או חוות דעת מתוך רופאי הדסה הבכירים.

בפברואר 2014 הגיש המרכז הרפואי הדסה בקשה להקפאת הליכים, לאחר שצבר גירעון של 1.3 מיליארד שקל, ובית המשפט הוציא צו הקפאה ל-3 חודשים.הנהלת המרכז הרפואי, הממשלה, נשות הדסה, ועדי הרופאים וועדי העובדים חתמו על הסכם הבראה למשך 7 שנים, חלקה של המדינה בתוכנית ההבראה במונחים כספיים 1.3 מיליארד שקל.

מנכ"ל המרכז הרפואי הוא פרופסור זאב רוטשטיין שהחליף את המנכ"ל הקודם, אביגדור קפלן שהתפטר בתקופה בה בית החולים נקלע למשבר כלכלי ב-2015.

משה בן-דוד

משה בן דוד (באנגלית: Moshe Ben David; ‏24 בנובמבר 1898 - 13 באפריל 1948) היה רופא, המזכיר הכללי של האוניברסיטה העברית בירושלים, מונה לעוזר דקאן בבית הספר לרפואה שיפתח בעתיד בהר הצופים, עסק במשך כ-18 שנים בתכנון והקמת בית הספר לרפואה על הר הצופים. נרצח בשיירת הדסה.

פריימן

פריימן הוא שם משפחה.

האם התכוונתם ל...

פרשת דיר יאסין

פרשת דיר יאסין (הידועה גם בשם טבח דיר יאסין או קרב דיר יאסין, בהתאם לדעות שונות על האירוע) הוא השם שניתן לכיבוש הכפר הערבי דיר יאסין, ממערב לירושלים, במהלך המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות. הכפר נכבש ב-9 באפריל 1948 על ידי לוחמי האצ"ל והלח"י בקרב קשה. במהלך ההשתלטות על הכפר נהרגו, לפי הערכות שונות, בין 81 ל-120 מתושביו. גורמים ביישוב העברי ובקרב הערבים טענו שבוצע במקום טבח, והתעמולה הערבית השתמשה בכך כנשק נגד ישראל. אירועי הפרשה עוררו מחלוקת בקרב היישוב העברי, מחלוקת שהדיה קיימים עד ימינו.

קלר

קלר (Keller) הוא שם משפחה שמקורו בגרמנית ומשמעותו מרתף.

האם התכוונתם ל...

שייח' ג'ראח

שֵׁייח' גָ'רַאח (בערבית: الشيخ جراح) היא שכונה במזרח ירושלים, ממזרח לדרך בר לב (המכונה בפי הירושלמים "כביש מספר 1"), מצפון למושבה האמריקאית ומדרום-מערב להר הצופים והגבעה הצרפתית. השכונה נקראת על שם חוסאם א-דין בן שרף א-דין עיסא אלג'ראחי, נסיך מאנשי חצרו של צלאח א-דין ורופאו האישי, שבנה במקום זאווייה ונקבר בה לאחר מותו בשנת 1201.[דרוש מקור]השכונה נחשבת למבוססת וליוקרתית בין שכונות ירושלים הערביות. שוכנות בה קונסוליות ונציגויות של מדינות זרות כגון: בריטניה, טורקיה, בלגיה, ספרד, הוותיקן, צרפת, איטליה, יוון ושוודיה; ושל ארגונים בינלאומיים כגון האו"ם. בשכונה ממוקמים גם מספר מסעדות גורמה ומלונות יוקרתיים, כגון אמריקן קולוני.

בסמוך לשכונה הוקמה קריית הממשלה ע"ש מנחם בגין ובה נמצאים: המטה הארצי של משטרת ישראל ומשרדי ממשלה הכוללים את משרד המשפטים, משרד השיכון, המשרד לביטחון פנים ומשרד המדע והטכנולוגיה.

מספר התושבים בשכונה הוא 15,435, נכון ל-2014.

שער מנדלבאום

שער מנדלבאום או מעבר מנדלבאום (כתיב אחר: מנדלבוים) היה מעבר הגבול בין ישראל לממלכת ירדן, ומעבר הגבול היחיד בין שני חלקיה של ירושלים, בין השנים 1948–1967. השם "מנדלבאום" הוא על שם ביתם של בני הזוג אסתר ושמחה מנדלבאום (מנדלבוים) - בית שהיה סמוך למעבר, בשטח ההפקר בין ישראל לבין ממלכת ירדן.

אתר מעבר הגבול היה בצומת הרחובות שמואל הנביא ודרך סנט ג'ורג'. רחוב זה, ששימש כדרך ראשית מירושלים לכיוון הר הצופים והעיר רמאללה, נחצה ונחסם על ידי "הקו העירוני" - הגבול בין ישראל לירדן, ובנקודת חצייה זו נקבע המעבר. שמו של קטע הרחוב (בעבר דרך סנט ג'ורג') אשר נותר בצד הישראלי הוסב לרחוב שבטי ישראל. חלקו הירדני של רחוב סנט ג'ורג' נשאר בשמו זה, ממעבר הגבול וצפונה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.