שייח' מוניס

שייח' מוניסערבית الشـَّيْخُ مُوَنِّس, תעתיק מדויק: א־שּיח' מֻוַנִּס) היה כפר ערבי במישור החוף התיכון בגבול מישור חוף יהודה, כ-3 קילומטרים צפונית-מזרחית לשפך הירקון, שנוסד במאה ה-18. בחודש מרץ 1948, במהלך מלחמת העצמאות, נמלטו תושבי הכפר ממנו, בתי הכפר חולקו לעולים חדשים ולחיילים משוחררים ואדמותיו צורפו לשטח המוניציפלי של תל אביב-יפו. לימים הוקמו עליהן אוניברסיטת תל אביב ומספר רחובות משכונות עבר הירקון.

אלשיח' מֻוַנִּס (יישוב לשעבר)
الشـَّيْخُ مُوَنِّس
Casa verde 157
הבית הירוק
טריטוריה המנדט הבריטי  המנדט הבריטי
מחוז מחוז לוד
נפה נפת יפו
שפה רשמית ערבית
שטח 15,972[1][2] דונם עות'מאני (1945)
סיבת נטישה מלחמת העצמאות
תאריך נטישה סוף מרץ 1948
יישובים יורשים שכונת רמת אביב ואוניברסיטת תל אביב
דת מוסלמים
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 1,930[3] (1945)
קואורדינטות 32°06′50″N 34°48′15″E / 32.11388889°N 34.80416667°E 
אזור זמן UTC +2
(למפת גוש דן רגילה)
Tel-aviv area
 
שייח' מוניס
שייח' מוניס

היסטוריה

הכפר הוקם בתקופה העות'מאנית, ככל הנראה במהלך המאה ה-18, וב-1821 הוזכר בשם "שייח' מוניס". בעקבות כיבוש הארץ על ידי אבראהים פאשא ב-1831, הכפר גדל והתיישבו בו פלאחים מצריים. ב-1879 היו בכפר על פי סקר של "קרן המחקר הבריטית", 315 תושבים. במהלך מלחמת העולם הראשונה היה הכפר חלק ממערבו של נדבך ההגנה שפרסו העות'מאנים בסוף 1917 מצפון לירקון, מתל א-רקיה - בסיס המודיעין על רכס הכורכר מעל חוף תל ברוך, במערב, עבור בתל קסילה, שייח' מוניס, גבעת הפרחים בשכונת נאות אפקה ב', בואכה ח'ירבת הדרה היא רמת החייל, במזרח. ב-24 בנובמבר 1917 חצתה חטיבה ניו זילנדית את נחל הירקון וכבשה את שייח' מוניס, כפעולת הסחה מגזרת המאמץ העיקרי הבריטי באזור עשר טחנות. במתקפת נגד למחרת נדחקה החטיבה הניו זילנדית אל הגדה הדרומית של הירקון תוך שספגה אבידות כבדות[4]. חודש לאחר מכן צלח חיל המשלוח המצרי של הבריטים את הירקון, שייח' מוניס נכבשה על ידי הבריטים וחלקו המערבי של קו שתי העוג'ות התייצב. ב-1922, במפקד הראשון לאחר הכיבוש הבריטי, נמנו בכפר 644 תושבים, עד-1948 עלה מספרם לכ-2,160 תושבים. רוב הגידול נבע כתוצאה מהגירה מצרית.

בשנות המנדט הבריטי התרחב הכפר ותושביו נחשבו אמידים יחסית. היישוב הפך למועצה מקומית שפעלה עד לשנת 1943. חלק נכבד מתושבי הכפר עסקו בפרדסנות. בכפר הוקמו ופעלו שני בתי ספר - בית ספר לבנים נבנה ב-1932 ובית ספר לבנות שנפתח ב-1943. בזכות קשרים טובים בין אחד ממנהיגי הכפר, סעיד ביידס, ונציג הפרדסנים היהודים, יצחק רוקח, נערך באותה שנה בביתו של ביידס כינוס ארצי של פרדסני ארץ ישראל, בו נטלו חלק יהודים וערבים. ב-1947 נמכרו חלק מאדמות הכפר ליהודים, והוקמה עליהן שכונת תל ברוך.

אוכלוסיית הכפר מנתה בשנת 1948, כ-2,160 תושבים; שייח מוניס היה הכפר הגדול ביותר בשטח שבין תל אביב להרצליה. נכבדי הכפר קיימו קשר עם כוחות "ההגנה" ועם עיריית תל אביב במהלך מלחמת העצמאות, תוך התחייבות שלא להשתתף במלחמה, ומנעו כניסת לוחמים ערבים לא-סדירים[5]. ב־12 במרץ חטפו אנשי לח"י חמישה מתושבי הכפר ובעקבות החטיפה דווח לאנשי ההגנה כי „כל הכפר רוגז״[6]. לכן באמצע מרץ החליט ארגון ההגנה לכתר את הכפר ולנתקו מן העורף הערבי, על מנת למנוע כניסת כוחות עוינים לתוכו. ב-20 במרץ הוא כותר על ידי כוחות חטיבת אלכסנדרוני ממערב, מדרום וממזרח. התושבים, שסבלו מן הכיתור וחששו לחייהם, החלו לעזוב לכיוון צפון. ב-30 במרץ נכנסו יחידות חי"ם של חטיבת קרייתי ויחידה של השרות הכללי לכפר ללא קרב ומצאו אותו ריק.[7]

לאחר מלחמת העצמאות יושבו בחלק מבתיו עולים חדשים מצפון אפריקה וממזרח אירופה שהיוו חלק מאוכלוסיית רמת אביב, עד לפינוי הבתים והריסתם. את פרדסי שייח' מוניס הקצתה עיריית תל אביב להקמת פארק עירוני חדש, שנודע תחילה כפארק הירקון, ואחר כך כגני יהושע[8]. על תוואי הדרך הראשית שהובילה לכפר מכיוון יפו נסלל רחוב חיים לבנון. בשטח שבו שכן הכפר ואדמותיו נמצאות כיום אוניברסיטת תל אביב, שכונת רמת אביב, תוכנית ל', תל ברוך, אפקה ומרכז רבין. שרידי הכפר האחרונים נהרסו ברובם בשנות ה-90 של המאה ה-20, עם הרחבת האוניברסיטה. גם ביתו של איברהים אבו כחיל במרכז הכפר עבר שינוי יסודי בשנת 1991, במהלך בו הוא נהרס ברובו בגלל שנמצא בלתי-כשיר לשיפוץ, ובמקומו בנתה אוניברסיטת תל אביב בית גדול ממנו בסגנון חיקוי על ידי האדריכל האיטלקי מנפרדי, שהביא חומרים מיוחדים מאיטליה כדי שייראו "ישנים". בניין חדש זה, המכונה עתה "הבית הירוק", מפני שנצבע בצבע של הבניין המקורי (צבע האסלאם), משמש היום מועדון סגל האוניברסיטה ומסעדה[9]. בתחילת דצמבר 2003 נהרס ביתו של מחמוד יוסף בידאס, מנכבדי הכפר שעמד במתחם מלון רמת אביב.

לאחר קום המדינה התיישבו בבתים יהודים והשכונה נקראה בשם "בני יהודה". לאחר שהוקמה אוניברסיטת תל אביב על חורבות בתי הכפר נותרו מעט בתים בחלקה הדרומי של האוניברסיטה כאשר שמות המתחם קרויים על שם שבטי ישראל.

שייח' מוניס בשיח הפוליטי הישראלי

לחצו כדי להקטין חזרה
מרכז הירידים והקונגרסים בישראלהדרייב איןהמרכז לטכנולוגיה חינוכיתהטלוויזיה החינוכיתהגנים הבוטנייםהגן הזואולוגישייח' מוניסשדרות קק"למחלף קק"לטיילת המדעהבית הירוקהפקולטה להנדסהבית הספר לעבודה סוציאליתבית הספר לכלכלהאודיטוריום סמולרשהפקולטה למשפטיםבית הכנסת צימבליסטההפקולטה לניהולהפקולטה למדעים מדויקיםבית התפוצותהספרייה המרכזית ע"ש סוראסקיספריית וינרהפקולטה לרפואהמסוף האוניברסיטהמרכז עלית לספורטהפקולטה לאמנויותהגלריה האוניברסיטאיתכיכר אנטיןבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטההפקולטה למדעי החברההמכון למחקרי ביטחון לאומימכון התקנים הישראליאפקהנווה אביביםרמת אביברחוב חיים לבנוןמסילת הירקוןמסילת החוףנתיבי איילוןMap TAU.png

בשיח הפוליטי הישראלי, בעיני אנשי הימין, הפך נושא אזכור הכפר בהקשר לסוגיית הנכבה, לסמל צביעות אנשי השמאל, כיוון שאוניברסיטת תל אביב, שבה מלמדים וחוקרים רבים מהאינטלקטואלים של השמאל הדוגלים בפתרון הכרוך בהחזרת שטחים, יושבת על חלק משטח שבו שכן כפר ערבי-פלסטיני. עמדה כזו ביטא חיים משגב בכתב-העת "נתיב", המזוהה עם הימין, בקשר לתוכנית ההתנתקות: "כלום ברמת אביב שנבנתה על חורבות הכפר הערבי שיח מוניס יש ליהודים יותר זכויות מאשר בכפר דרום או בחומש?"[10].

דוברי שמאל המגיבים לטענות אלו מבחינים בין החזקת אדמות שנכללו בתוכנית החלוקה של האו"ם בתחומי המדינה היהודית, או שנכבשו במהלך מלחמת העצמאות, לבין החזקת השטחים שנכבשו ב-1967, שכן השטחים שבתוך הקו הירוק נמצאים בריבונות ישראל ותושביהם הפלסטינים מחזיקים באזרחות ישראלית, ואילו השטחים שנכבשו ב-1967 הם במעמד "תפיסה לוחמתית", ותושביהם נשלטים בפועל על ידי ישראל למרות שאינם מחזיקים באזרחות ישראלית. בנוסף, לטענתם, אחיזת ישראל באזור תל אביב מוסכמת על הקהילה הבינלאומית, בעוד ההתנחלויות בשטחים נתפסות בעיניה כהפרה של המשפט הבינלאומי. עוד טוענים דוברים אלה כי אש"ף הסכים במסגרת הסכמי אוסלו להגביל את המשא ומתן בין הצדדים רק לשטחים שנכבשו ב-1967.

לקריאה נוספת

  • מיקי בנאי: שיך מוניס - לצעוד על זכרונות, הוצאה עצמית, אשקלון, 1995.
  • דן יהב: גנים וגננות בתל אביב, הוצאת צ'ריקובר, אזור, 2006.
  • עמר אע'באריה (עורך): זוכרות את אלשיח' מונס, הוצאת זוכרות, תל אביב, 2008.
  • רבקה שפק ליסק: תשובה לחה"כ ג'מאל זחלקה: רוב תושבי שיח' מונס היו מצריים שהיגרו לארץ, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

הערות שוליים

  1. ^ זהו השטח הכולל, כאשר 3,545 דונמים ממנו היו בבעלות יהודית
  2. ^ נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, ספרי נובמבר, 2008, עמ' 153.
  3. ^ נתוני מפקד האוכלוסין המנדטורי
  4. ^ W. T. Massey, How Jerusalem Was Won, 1919, page 140
  5. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 165
  6. ^ א-שייח' מוניס באתר נאכבה אונליין
  7. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 89 ועמ' 165
  8. ^ ראו הערת שוליים מס' 2, בערך אליהו בנימיני
  9. ^ אסתר זנדברגההיסטוריה של הבית הירוק, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2003
  10. ^ חיים משגב, "אדמונד לוי: אחרית דבר", "נתיב", ספטמבר 2005
אבו כישכ

אַבּוּ כִּשְׁכּ (בערבית أبو كشك) היה כפר ערבי גדול בשרון הדרומי, כשני קילומטרים מזרחית לרמת השרון. בשלבים הראשונים של מלחמת העצמאות נטשו תושבי הכפר את בתיהם.

אג'ליל

אִגְ'לִיל (בערבית: إجليل, או גַ'לִיל,جليل) היה כפר ערבי בקרבת חוף הים התיכון, כ-10 ק"מ צפונית ליפו. תושבי הכפר עזבו אותו במהלך מלחמת העצמאות. ייתכן שמקור השם אִגְ'לִיל הוא ביישוב "גליל", שנזכר בספרות השומרונית הקדומה. באזור שבו היו אדמות הכפר נמצאות כיום בתחומי הערים הרצליה ורמת השרון, קיבוץ גליל ים ומחנה גלילות.

אדריכלות בתל אביב

ההתפתחות האורבנית של העיר תל אביב החלה עם ייסוד מספר שכונות יהודיות מחוץ ליפו והמשך צמיחה כעיר מאז ייסוד אחוזת בית בשנת 1909. במהלך כמאה ועשרים השנים שלה, התאפיינה הבנייה במספר סגנונות אדריכליים וגישות אורבניסטיות, הניכרים בה עד היום. כמרכז התרבותי והכלכלי של ישראל הן בתקופת היישוב והן בתקופת המדינה, הייתה האדריכלות בתל אביב החלוצה במובנים רבים באדריכלות הישראלית.

אוניברסיטת תל אביב

אוניברסיטת תל אביב היא אוניברסיטת המחקר הגדולה ביותר בישראל, השוכנת בצפון מערב תל אביב, ממזרח לרמת אביב. בשנת הלימודים תשע"ה למדו בה יותר מ-30,000 סטודנטים.

אפקה

אפקה היא שכונה בצפון העיר תל אביב, השוכנת צפונית לנחל הירקון. מקור השם אפקה הוא, על שם "אגודת אפק" שהוקמה בשנת 1943 ואשר הקצתה את הקרקעות לאנשים שרצו להתגורר בשכונה. חלקים משכונת אפקה שוכנים על אדמות הכפר הערבי שייח' מוניס ששכן בסמיכות לשכונה עד לשנת 1948.

השכונה גובלת במזרח-בנתיבי איילון, בדרום-באוניברסיטת תל אביב, במערב-בשכונות רמת אביב ג' ונווה אביבים ובצפון-ברמת אביב ג'. השכונה מחולקת לשני חלקים המופרדים על ידי רחוב קק"ל - אפקה צפון, ואפקה דרום, הקטנה בהן. שני החלקים מתאפיינים בריבוי בתים פרטיים (וילות וקוטג'ים), יחד עם מספר מאוד מצומצם של מבני שיכון בני ארבע קומות.

ג'רישה

ג'רישה (בערבית: جريشة) היה כפר ערבי קטן מדרום לנחל הירקון, שתושביו התפנו ממנו במהלך מלחמת העצמאות. הכפר שכן במקום בו מצוי כיום אתר "שבע טחנות", בפארק הירקון שבתל אביב.

הבית הירוק (תל אביב)

הבית הירוק הוא כינויו של מבנה ברחוב ג'ורג' וייז בתל אביב, במתחם אוניברסיטת תל אביב. מקורו של הכינוי בצבעם הירקרק של קירות הבית.

הבית הוקם בשנות ה-80 של המאה ה-19 בכפר שייח' מוניס, על ידי אברהים אבו כחיל, בן למשפחת בידאס. בכפר התגוררו משפחות אמידות, ובדומה לשאר בתי הכפר, גם הבית הירוק, בן שלוש הקומות, נבנה בפאר רב, הכולל ארקדה וקשתות. בתקופת המנדט הבריטי הוסבה קומת הקרקע לצורכי מסחר, ושתי הקומות העליונות המשיכו לשמש למגורים.

במרץ 1948 נכבש הכפר שייח' מוניס בידי כוחות ההגנה, ותושביו נטשו אותו. בתקופה זו השתכנה בבית מפקדת הלח"י. אנשי הלח"י התכוונו להקים במקום יישוב יהודי בשם כפר יאיר (על שם אברהם שטרן (יאיר)), אך תוכנית זו לא יצאה לפועל. לאחר הקמת מדינת ישראל, שימש הבית הירוק מקום מגורים זמני לעולים חדשים ולחיילים. דייריו הראשונים היו מתנדבי חוץ לארץ שהקימו ב-1949 את מושב כפר דניאל.

עם הקמתה של אוניברסיטת תל אביב ב-1964 נכלל המבנה בשטח שהועבר לרשותה. ב-1991 שופץ הבית הירוק, בתכנונו של האדריכל האיטלקי קמילו מנפרדי. חלקים ניכרים מהבניין נהרסו, וכיום נותר על תילו רק האגף המזרחי. לאחר השיפוץ החלו לפעול בו, מועדון לסגל האוניברסיטה, מסעדה, אולם אירועים ואולם כנסים. הבית הירוק הוא אחד מהבתים הבודדים של שייח' מוניס שעודם עומדים על תילם.

הרצח בגן הוואי

הרצח בגן הוואי היה רצח פלילי-לאומני שאירע ב-10 באוגוסט 1947 בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל.

יעקב חרותי

יעקב חרותי (נולד ב-15 בינואר 1927) היה לוחם לח"י ומייסד מחתרת צריפין, עורך דין במקצועו.

כיכר היל

כיכר היל היא כיכר וגן קטן בראש גבעת כורכר בסמוך לגדה הדרומית של נחל הירקון בצפון הישן של תל אביב, בין הרחובות יהושע בן נון, שמעון התרסי ויוחנן הורקנוס. הכיכר קרויה על שם מייג'ור גנרל ג'ון היל, מפקד הדיוויזיה ה-52 הסקוטית, שהובילה את הצליחה השנייה, המוצלחת, של הירקון על ידי חיל המשלוח המצרי במערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. התל ידוע גם בשם גבעת בית המטבחיים, על שם בית המטבחיים העירוני שפעל במקום. בעבר, חלש התל על סביבתו. כיום, בשל הבנייה הרוויה והגבוהה מסביב, קשה להבחין בתבליט של האזור.

בכיכר התגלו מערות קבורה ושרידי יישובים מהאלף הרביעי לפני הספירה, ומהמאות ה-8 עד ה-10 לפנה"ס המעידים על ההתיישבות המוקדמת בשטחה של תל אביב. רוב המערות נאטמו כדי לשמרן. בראש התל עמוד זיכרון לזכר הצליחה.

מאיר תאומי

מאיר תאומי (טימן) (15 ביולי 1898 - 10 באוגוסט 1947) היה שחקן תיאטרון ביישוב היהודי בארץ ישראל. נהרג בפיגוע הידוע כרצח בגן הוואי ב-10 באוגוסט 1947.

נפת יפו

נפת יפו (באנגלית: Sub-district of Jaffa) הייתה נפה במחוז לוד בימי המנדט הבריטי בארץ ישראל על שם העיר יפו.

לפי סקר הכפרים שערכו שלטונות המנדט בשנת 1945 התגוררו בשטח הנפה כ-373,800 בני אדם. רוב התושבים היו יהודים ומיעוטם ערבים. באוכלוסייה הערבית היה רוב מוסלמי, ומיעוט של ערבים-נוצרים.

לפי תוכנית החלוקה יועד שטח הנפה להיות חלק מן המדינה היהודית, למעט העיר יפו, שעתידה הייתה להשאר כמובלעת ערבית בתוך המדינה היהודית וכנמל של המדינה הערבית.

לאחר מלחמת העצמאות חולק שטח הנפה בין מחוז תל אביב ומחוז המרכז של מדינת ישראל.

פרץ אריאל

הרב פרץ אריאל (א' באדר תרע"ג, 1914 – כ"ב בתמוז תשנ"ב, יולי 1992) היה רבה של מגדיאל-הוד השרון במשך כארבעים שנה.

קרב צליחת מעברות הירקון

בסוף 1917, במהלך המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, צלח חיל המשלוח המצרי של הבריטים פעמיים את מעברות הירקון:

ב-24 בנובמבר 1917 צלחה בריגדת הרובאים הרכובים הניו זילנדית (NZMR - New Zeland Mounted Rifles brigade) מדיוויזיית האנזא"ק של חיל המשלוח. מתקפת נגד עות'מאנית אילצה את התוקפים לסגת אל עמדות פתיחת המתקפה בגדה הדרומית של הנהר.

בלילה שבין ה-20 ל-21 בדצמבר 1917 יצאה לפועל הצליחה השנייה כאשר הדיוויזיה ה-52 הסקוטית בפיקוד מייג'ור גנרל ג'ון היל חצתה את מעברות הירקון ולכדה את העמדות העות'מאניות מצפון לו. יחידות חיל המשלוח הרחיבו אחיזתם מצפון לירקון עד צפונה לשפיים של ימינו.

רמת אביב

רמת אביב הוא שמן של מספר שכונות בצפון תל אביב, באזור שמצפון לנחל הירקון.

רמת החייל

רמת החייל היא שכונה בצפון-מזרח תל אביב; אחת משכונות עבר הירקון. סמוך לשכונה ממוקם אזור תעשייה עבר הירקון, המהווה מרכז לחברות היי-טק שונות, ומכונה לעיתים גם הוא בשם "רמת החייל".

שאול עובאדיה

שאול עובאדיה (נולד ב-15 בפברואר 1950) הוא כדורגלן עבר ישראלי ששיחק בעמדת הקשר.

עובדיה החל את הקריירה שלו בגיל 8, כאשר הצטרף לקבוצת הילדים של מכבי תל אביב, וכעבור שנתיים עבר לבית"ר שייח' מוניס. הוא שיחק בעמדת הקיצוני השמאלי. בגיל 14 חזר למכבי תל אביב, לאחר שמנהל הקבוצה באותה תקופה, אמנון אבידן, צפה בו משחק. לאחר הגעתו למכבי תל אביב הוא התאמן תחת הדרכתו של אמנון אהרונסקינד, ומאוחר יותר אצל ניסים בכר. הוא היה מלך השערים של קבוצת הנוער וגם הקפטן שלה.

ב-1967 עלה לקבוצת הבוגרים של המועדון, ולאחר 7 שנים עבר לקבוצת הפועל הרצליה.

שיכון דן

שיכון דן או "נווה דן" היא שכונה בצפון-מזרח תל אביב-יפו, אחת משכונות עבר הירקון.

תל אביב-יפו

תל אביב-יפו (בערבית: تل أَبيب-يافا), המוכרת לרוב כתל אביב, היא עיר במחוז תל אביב בישראל, במישור החוף הדרומי, המרכזית מבין ערי גוש דן והשנייה בגודל אוכלוסייתה בישראל. העיר חברה בארגון פורום ה־15. תל אביב-יפו שוכנת לחוף הים התיכון על אדמת כורכר. בשטחה זורמים נחל הירקון ונחל איילון. היא גובלת ממערב בים התיכון; מדרום בערים בת ים וחולון; ממזרח בערים רמת גן, גבעתיים, בני ברק ופתח תקווה; ומצפון בערים רמת השרון והרצליה.

תל אביב היא מטרופולין המהווה את מרכז הכלכלה, התרבות, התקשורת והאמנות של ישראל. שוכנים בה מרכזי המערכת הבנקאית של ישראל, הבורסה לניירות ערך, שגרירויות ונציגויות בינלאומיות, מערכות העיתונים הגדולים בישראל, התיאטרון הלאומי, התזמורת הפילהרמונית, בית העצמאות (בו הוכרז על הקמת המדינה) ומרכזי תרבות ארציים נוספים. "העיר הלבנה" בתל אביב הוכרה בשנת 2003 כאתר מורשת עולמית.

תל אביב-יפו מוגדרת כ"עיר עולם בהתהוות". העיר היא אחת הערים המתוירות בישראל, עם כמיליון וחצי תיירים זרים בשנה.

לתל אביב תפקיד מרכזי בהוויה הישראלית. רבים מהאירועים ההיסטוריים והמחאתיים שעיצבו את זהותה ואופיה של המדינה מראשית דרכה ועד היום התרחשו בה.

בעיר מתגוררים (נכון לסוף 2017) בערך 443,900 תושבים, ומספר התושבים לקמ"ר הוא 8,572 איש. באותה עת התגוררו במחוז תל אביב 1,318,300 איש, ואוכלוסיית המטרופולין מנתה 3,918,800 נפש. בתל אביב פועלים (נכון לשנת 2015) למעלה מ70 אלף בתי עסק המהווים 13 אחוז מכלל העסקים בישראל. בעיר בולטת תופעת היוממות הגדולה בישראל – כ־64% מהעובדים בתל אביב גרים מחוצה לה.

עיר הנמל העתיקה יפו הייתה ראשיתה של העיר תל אביב-יפו. יפו נחשבת לאחת מערי הנמל העתיקות בעולם; היא נזכרת בתנ"ך ובמקורות קדומים אחרים, ובמשך דורות שימשה שער כניסה ימי לארץ ישראל. לבד מיפו, התקיימו לאורך ההיסטוריה מספר ניכר של יישובים בשטחה של תל אביב. בראשית המאה ה־19 גדלה האוכלוסייה היהודית ביפו, וברבע האחרון של המאה ה-19 החלה התיישבות יחידים מחוץ לחומות יפו ולאחריה הקמת שכונות חדשות, כמו שכונות נווה צדק, מחנה יהודה, נווה שלום, יפה נוף וכרם התימנים מצפון ליפו.

תל אביב זכתה לכינוי "העיר העברית הראשונה" מכיוון שהייתה המיזם היהודי הראשון לבניית עיר בארץ ישראל בתקופת שיבת ציון המודרנית. היה זה מיזם חדשני של ציבור מאורגן, שחלקו אנשי היישוב הישן וחלקו אנשי היישוב החדש בשיתוף עם מוסד ציוני בראשית דרכו – קרן קיימת לישראל. המטרה המוצהרת הייתה להקים עיר עברית לצד יפו הערבית, אך בתוך כארבעה עשורים צמחה תל אביב לכרך שהיה גדול פי כמה מיפו. רשויות המנדט הבריטי העניקו לתל אביב מעמד של עיר בינואר 1934.

ב־1949, לאחר הקמת מדינת ישראל, אוחדו מוניציפלית שתי הערים ונוצרה עיריית תל אביב-יפו המנהלת את העיר המאוחדת, אף שבמובנים מסוימים עדיין נהוג להתייחס ליפו ולתל אביב כאל שתי ישויות אורבניות נפרדות. בשנת 2009 חגגה העיר מאה שנים להיווסדה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.