שיטת בריסק

שיטת בריסק היא שיטה אנליטית ללימוד הגמרא. השימוש בשיטה מצוי לעיתים בקרב האחרונים, אך רבני העיר בריסק לבית סולובייצ'יק שכללו אותה ועסקו בה באינטנסיביות רבה. ניצני השיטה ניכרים כבר בספר "בית הלוי", שכתב הראשון לשושלת בריסק - רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק. עיקר התפתחותה ושכלולה נעשו על ידי בנו - רבי חיים מבריסק, ונכדו - הרב יצחק זאב סולובייצ'יק. בתחילה הייתה התנגדות לשיטה זו, אך בימינו היא נפוצה בקרב ציבור לומדי התורה. ברבות מהישיבות הוטמעה השיטה, וחלק מהלימוד מתבסס עליה.

מאפייני השיטה

שיטת בריסק שונה משיטת הלימוד הידענית שהייתה קיימת עד אז. השיטה הישנה התבססה על בקיאות רחבה בתלמוד ועל ניסיון להגיע להבנת הסוגיה הנלמדת בעזרת השוואה מול מקרים דומים בסוגיות אחרות. לעומת זאת שיטת בריסק מבוססת על ניסיון להבין את כללי הסוגיה, יסודותיה והגדרתה, מתוך הסוגיה עצמה. באופן זה, פרטי הסוגיה יוצרים מסקנה אינדוקטיבית, שמכאן ואילך ניתן להחיל אותה באופן דדוקטיבי על סוגיות אחרות בתלמוד. ביסוד השיטה עומדת לוגיקה טהורה, המתבססת על הבנה עמקנית של מאפייני הנתונים ההלכתיים שבסוגיה, ללא קשר לנתונים תומכים או סותרים מסוגיות אחרות.

דפוס בולט של דרך הלימוד הבריסקאית, הוא החקירה. זו מחלקת בין שני דינים דומים על יסוד אבחנה מופשטת. להלן יובאו דוגמאות אחדות להמחשת השיטה.

מאפיין נוסף של שיטת בריסק הוא עיסוק רב בלימוד ספרו של הרמב"ם - "משנה תורה", ובלימוד מסכתות סדר קדשים, על אף שאינן עוסקות בהלכות הנהוגות בימינו. הלימוד העמקני ברמב"ם נעשה בעיקר במטרה לנתח את יסודות פסיקתו, ולהבין את התפיסות שעמדו בבסיס השקפתו ההלכתית. ניתוחים אלו מראים את הרציונאל שבשיטת הרמב"ם, ומסייעים בביסוס מסקנותיו כנגד דעתם של החולקים עליו, בעיקר הראב"ד המשיג עליו רבות.

עיקרון מודגש נוסף בשיטת בריסק הוא: "מען דארף פארשטיין וואס, ניט פאר וואס" (יידיש). בתרגום לעברית: "עלינו להבין מה, ולא לשם מה". כלומר כאשר באים לנתח סוגיה תלמודית, אין לנסות להבינה באמצעות השאלה "לשם מה" אמרה התורה את אשר אמרה, כי אין לנו אפשרות לדעת זאת. עלינו רק לנסות ולהבין "מה" הוא הדין שאמרה התורה, מה גידרו המדויק ומה משמעותו כלפי דינים אחרים.

דוגמאות לשיטה

"צוויי דינים"

כאמור, שיטת בריסק מנסה לרדת לשורשי הדינים המובאים בתלמוד. היא שואפת לאבחן את התפיסות העומדות בבסיס הדינים המובאים, מתוך פיצול דינים אלו באופן מופשט למרכיביהם השונים. אחד המושגים המפורסמים הקשור לשיטה זו הוא "צווי דינים" (יידיש - שני דינים). משמעות המושג הוא, שדינים רבים בהלכה מורכבים משני אלמנטים נפרדים, שצירופם יחד יוצר את הדין כפי שהוא. דוגמה לדבר זה, היא מצוות הדלקת נרות בערב שבת. מעיון והשוואה יסודיים עולה, כי מצווה זו היא גם משום עונג שבת של האדם עצמו, כדי שלא ישהה בחשיכה בשבת, שהלא אסור להדליק אש בשבת, וגם משום כבוד השבת, של השבת עצמה, כלומר ביטוי יחס מיוחד כלפי קדושתה של השבת. הפיצול לאלמנטים שונים מאפשר להסביר סתירות, שקיימות אצל אותו אמורא, בדינים שנראים במבט ראשון זהים.

"חפצא וגברא"

דוגמה נפוצה להגדרה מופשטת לפי שיטה זו, היא ההגדרה הנפוצה "חפצא וגברא"[1]. יישומה המקורי של הגדרה זו הוא בהבדל שבין נדר לשבועה. בעוד שבשבועה האדם מכניס את עצמו בעול של איסור מסוים, וחלות האיסור היא כביכול באדם עצמו ("גברא"), הרי שבנדר חלות האיסור היא בחפץ, כאילו חלה עליו קדושה, שמחמתה נמנע מן האדם להשתמש בחפץ הנדור.

שיטת בריסק נטלה הגדרה ספציפית זו, והשתמשה בה כדי לבאר סוגיות שאינן קשורות כלל לנדרים ולשבועות. כך למשל בשאלה האם המאכלים האסורים שבתורה הם איסור "גברא", כלומר שאין במאכלים אלו סיבת איסור עצמית, אלא האדם הוא שנאסר באכילתם, או שמא איסורם איסור "חפצא", כיון ששורש סיבת איסורם מונח בהיותם שונים בדבר מה ממיני המאכלים האחרים.

באופן דומה מנתחת שיטה זו את המצווה לבער את החמץ בערב פסח. ניתן להעלות כאן שני צדדים: האחד - אסור שליהודי יהיה חמץ בפסח, ועל כן יש לבערו. אם כן מצווה זו היא חובת "גברא". האפשרות השנייה היא שהמצווה היא עצם פעולת כילוי החמץ וביעורו מן העולם. למרות שתהייה זו נראית לכאורה עקרה וטרחנית, יש לה השלכה הלכתית מעשית ("נפקא מינה"): אם הגדרת המצווה היא שלאדם לא יהיה חמץ, אין זה משנה באיזה אופן הוא יבער אותו, שכן המטרה היא נגטיבית - סילוק החמץ, וזו מושגת בכל אופן שהוא; אך אם המצווה היא ב"חפצא" - לעשות את פעולת ביעור החמץ, אם כן היא פוזיטיבית במהותה וייתכן שישנן דרכים מסוימות, שדווקא בהן יש לבער אותו. שתי דעות אלו מופיעות במשנה, והשיטה מנסה לעמוד על העקרון שבבסיס שתי הדעות.

"סיבה או סימן?"

חקירה אופיינית נוספת בשיטת בריסק, היא הניסיון לרדת לשורשם של דינים מסוימים ולברר האם הם סיבה או סימן, כלומר האם הם הגורמים את הדין המדובר, או שהדין קיים בפני עצמו והנושא הנדון מהווה סימן בלבד אך לא הגורם לדין.

דוגמה בולטת לחקירה זו קיימת בדינם של שור תם ושור מועד. שור שנוגח פעם, פעמיים או שלש, נחשב "שור תם", ואילו מהפעם הרביעית הוא נחשב "שור מועד". להלכה קיימים כמה וכמה הבדלים בין שור תם למועד. כאן באה שיטת בריסק ושואלת: מהו גידרה של הנגיחה שלש פעמים; האם העובדה שהשור מתרגל לנגוח פעם אחרי פעם, הופכת אותו לשור מועד, שהרי השור מרגיל את עצמו בהתנהגות עצבנית ונגחנית? אם כך הוא, הדין של שלש פעמים הוא בבחינת "סיבה" לדין המועדות. מאידך ייתכן, שבעצם כבר מהפעם הראשונה היה לשור האופי הבעייתי הזה, והנגיחה החוזרת ונשנית אינה הופכת ומשנה את טבעו, אלא שאנו לא ידענו על טבעו הרגזני עד שנוכחנו שהוא נוגח וחוזר ונוגח וחוזר ונוגח. הנגיחות המרובות אינן משפיעות על טבעו של השור אלא מלמדות אותנו על טיבו ועל כך שהוא מועד להזיק. לפי זה הנגיחה שלש פעמים היא בבחינת סימן אך לא סיבה. לחקירה זו ודומותיה ישנן גם משמעויות הלכתיות למעשה.

אבחנות נפוצות נוספות הן: בין "דין" ל"מציאות" (עובדה); בין "עצם" (מרכיב עיקרי של הדין) לבין "מקרה" (מרכיב-לואי שלו); ובין "בכח" (פוטנציאל) ל"בפועל".

ההתנגדות והתמיכה

שיטה זו עוררה התנגדות בתחילתה בשל הצורה הכמו-מדעית שאפיינה אותה. מתנגדיו של ר' חיים (כגון הרידב"ז בהקדמת ספרו בית רידב"ז) האשימו אותו, שלימוד הגמרא על פי שיטתו, מזכיר את מחקר הכימיה. גם בישיבות הספרדיות שדוגלות בשיטת הבקיאות הסדרנית, רווחת הסתייגות מהשיטה הבריסקאית המביאה להעמקה ניכרת, אך לבקיאות דלה. מאידך, תמכו רבים מראשי הישיבות בשיטה, היות שלדבריהם בדור זה הבקיאות היא חסרת ערך ללא העמקה. ניתן אף למצוא קשר בין עליית השיטה הבריסקאית לבין הפיכת לימוד התורה להמוני, שכן שיטת בריסק הפכה את היכולת לחדש חידושי תורה יצירתיים, לשווה לכל נפש, ללא הכרח בבקיאות מקיפה הנרכשת בעמל של שנים, כנדרש על פי שיטת הלימוד המסורתית.

רבנים שהושפעו משיטת בריסק

ספרים מרכזיים בשיטת בריסק

  • חידושי רבנו חיים הלוי על הרמב"ם - מאת רבי חיים סולובייצ'יק.
  • חידושי הגר"ח על הש"ס במהדורת "סטנסיל" - חידושים שלוקטו משמו של רבי חיים סולובייצ'יק.
  • חידושי הגרי"ז על הש"ס - מאת רבי יצחק זאב סולובייצ'יק.
  • חידושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם - מהנ"ל.
  • חידושי מרן רי"ז הלוי על התורה - מהנ"ל.
  • ברכת שמואל - ספרו של רבי ברוך בער מקמניץ.
  • חידושי הגרנ"ט - חיבורו של רבי נפתלי צבי טרופ.
  • שערי ישר - חיבורו של רבי שמעון יהודה הכהן שקופ (יש לציין ששיטתו של ר' שמעון שקופ הייתה שונה במקצת משיטת בריסק).
  • חדושי רבי אריה לייב - מאת רבי אריה לייב מאלין.
  • קובץ שיעורים - מאת רבי אלחנן בונם וסרמן.
  • קונטרס הביאורים - ספרו של רבי משה שמואל שפירא.
  • שיעורים לזכר אבא מארי - שיעורי הגרי"ד סולוביצ'יק.
  • שיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין - סדרת שיעורים בשמונה כרכים, נרשם על ידי תלמידיו.
  • מאיר נתיבים - הרב מאיר מרגלית.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Norman Solomon, The Analytic Movement - Hayyim Soloveitchik and His Circle, Atlanta 1993

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ב', עמוד ב'
  2. ^ הרב שג"רבתורתו יהגה, אלון שבות: ועד כתבי הרב שג"ר, עורך: ז' מאור, תשס"ט
30 ביולי

30 ביולי הוא היום ה-211 בשנה (212 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 154 ימים.

אחרונים

אחרונים הוא כינויים, במיוחד בהקשר של השתלשלות ההלכה ופרשנות התלמוד וגם בתולדות עם ישראל בכלל, של הרבנים והיוצרים שפעלו באשכנז מן המאה ה-14 ואילך ובתפוצות יהודי ספרד מן המאה ה-16 ואילך. בתקופת האחרונים כונסה ההלכה בחיבורים קאנוניים כמו השולחן ערוך והגהות הרמ"א עליו יחד עם נושאי כליהם, פשטה הקבלה בכל תפוצות ישראל, שיטת הפלפול עלתה ושקעה, וקמו החסידות וההתנגדות לה. אחרוני האחרונים התמודדו עם המודרנה ותהליכי החילון שחוללה.

בריסק

האם התכוונתם ל...

ברכת שמואל

ברכת שמואל היא סדרה בת ארבעה ספרים העוסקת בפלפולים על התלמוד בבלי בשיטת בריסק שנכתב על ידי רבי ברוך בער לייבוביץ, ראש ישיבת קמניץ.

בשם הספר, "ברכת שמואל", הנציח המחבר את אביו הרב שמואל דוד. הרב ליבוביץ טיפל בעצמו בסידור חידושיו והכנתם לדפוס. בחורף תרצ"ה עסק בכתיבת חידושיו לבבא מציעא, אבל לא הגיע להשלמתם, כי בינתיים פרצה מלחמת העולם השנייה ונפטר ללא שזכה לראות את חידושיו בדפוס.

דרכי לימוד התלמוד

התלמוד הבבלי הוא הטקסט הנלמד ביותר מתוך התורה שבעל פה מאז נכתב ועד ימינו. שכיחות לימוד התלמוד, תפוצת הלומדים בארצות שונות ומגוון הלומדים הובילו להתפתחות סגנונות שונים של לימוד ופרשנות שלו ולדרכים דידקטיות רבות.

אופני הלימוד נבדלים זה מזה בסגנון ובכמה שאלות עקרוניות: שינון הטקסט כפי שהוא לעומת חירותו של הלומד להוסיף ולחדש חידושים משלו; התמקדות בלשון הטקסט ודקדוק בו לעומת פרשנות חופשית לפי רוח הטקסט; קושיות ממובאה למובאה לעומת שאלות של הבנה מהותית יותר; דרכים שונות להבחנה ולחילוק בין מקרים דומים, ועוד.

שיטות הלימוד עוצבו בהתאם לאופי הלימוד של תלמידי חכמים שפיתחו כיוון משלהם על פי נטייה אישית או סיבות חברתיות. מכיוון שעד העת החדשה תלמידים למדו אצל רבנים שבתחום מגוריהם, דרכי לימוד רבות הן מבוססות מיקום גאוגרפי. כיום הגבולות בין השיטות מטושטשים יותר והלומדים משלבים בין סגנונות. הדבר נובע מכך שכיום המגבלה הגאוגרפית כמעט אינה קיימת, וכי רוב תלמידי החכמים קרובים זה לזה ומושפעים האחד מהאחר.

בחלקה השני של המאה ה-20 התפתחו גישות העוסקות בלימוד התלמוד בדרכים חדשות מתוך עקרונות מטא-פרשניים ואקדמיים, שהבולטת שבהם היא שיטת הרבדים.

ה'תרע"ח

ה'תרע"ח (5678) או בקיצור תרע"ח היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-17 בספטמבר 1917, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 6 בספטמבר 1918. שנה מסוג בשה, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנה ראשונה לשמיטה.

חדושי מרן רי"ז הלוי

חדושי מרן רי"ז הלוי הוא ספר חידושיו של רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, "הרב מבריסק", שנדפס לאחר פטירתו על ידי בניו. הספר הוא מספרי היסוד של שיטת בריסק.

הספר יצא לאור לראשונה בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 (ה'תשל"ט), והוא מסודר מכתביו של המחבר.

הספר אינו מופץ בחנויות ונמכר בידי משפחת המחבר.

חידושי הגרנ"ט

חידושי הגרנ"ט הוא ספר עיון פופולרי בעולם הישיבות, והוא מאגד את שיעוריו של הרב נפתלי טרופ, מגדולי ראשי הישיבות בליטא לפני השואה.

חידושי רבנו חיים הלוי

חידושי רבנו חיים הלוי היה במשך שנים רבות הספר היחיד שכתב רבי חיים סולובייצ'יק, אבי שיטת בריסק, והוא נסוב על עניינים נבחרים במשנה תורה לרמב"ם.

חיים הלוי סולובייצ'יק

הרב חיים הלוי סולובייצ'יק (מכונה "רֶבּ חיים מבריסק" או בקצרה "רֶבּ חיים"; ט"ו באדר ב' ה'תרי"ג 1853- כ"א באב תרע"ח, 30 ביולי 1918), מגדולי הדמויות הרבניות של המאה ה-20 ואבי שיטת בריסק בלימוד התורני.

חקירה

האם התכוונתם ל...

ישיבת הר עציון

ישיבת הר עציון (מכונה: ישיבת הגוש או הגוש), היא ישיבת הסדר באלון שבות שבגוש עציון שהוקמה בתשכ"ח. הישיבה מתאפיינת בלימוד גמרא בשיטת בריסק, בעיסוק נרחב בלימוד תנ"ך ובקו מחשבתי ליברלי יחסית, לא מעט על פי דרכם של ראשי הישיבה הראשונים, הרב יהודה עמיטל והרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין.

בישיבה לומדים מאות תלמידים, מישראל ומחוץ לה, ועשרות אברכים[דרוש מקור]. משולבים בה תלמידים בעלי צרכים מיוחדים במסגרת תוכנית "דרכנו". יש לה אלפי בוגרים.

כ"א באב

כ"א באב הוא היום העשרים ואחד בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשרים ואחד בחודש החמישי

למניין החודשים מניסן. כ"א באב לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדז".

כתבי הגר"ח

כתבי הגר"ח הוא שמם הבלתי רשמי של חידושי תורה מאת רבי חיים סולובייצ'יק, אבי שיטת בריסק, שאינם כלולים בספרו חידושי רבנו חיים הלוי. שם כללי זה כולל כמה ספרים שיצאו לאורך השנים.

משפחת סולובייצ'יק

משפחת סולובייצ'יק היא שושלת רבנים מפורסמת ששימשה ברבנות העיר בריסק שלשה דורות ברציפות, בניה ונמנו בין גדולי ומנהיגי היהדות בדורם. על שם עיר רבנותם השושלת מכונה לעיתים בית בריסק. השושלת התחילה עם רבי יוסף דוב סולובייצ'יק, בנו רבי חיים, ובנו של רבי חיים - רבי יצחק זאב. בנוסף לשלושה רבנים נודעים אלה בין שורות המשפחה נמנו רבנים מפורסמים שהשפיעו מתורתם ודעותיהם על בני דורם ואף לדורות.

פרשנות התלמוד הבבלי

פרשנות התלמוד הבבלי מתקיימת החל מתקופת התלמוד עצמו, וחיבורים של פרשנות הולכים ונכתבים גם בימינו. החיבורים החשובים נכתבו בעיקר בתקופת הראשונים. החיבורים המפורסמים והנלמדים ביותר הם פירושו של רש"י, שנכתב במאה ה-11, והתוספות, שנכתבו בין המאה ה-12 למאה ה-14. עיון בפירושים אלה, שנדפסו כמעט בכל מהדורות הש"ס, מהווה חלק אינטגרלי מלימוד התלמוד בישיבות גם היום.

קובץ שיעורים

קובץ שיעורים הוא ספר למדני בן שני כרכים הכולל בעיקר את שיעוריו של רבי אלחנן וסרמן, שנמסרו בישיבת אוהל תורה בברנוביץ'. הוא יצא לאור על ידי בנו של המחבר, הרב אלעזר שמחה וסרמן.

קונטרס הביאורים

קונטרס הביאורים הוא ספר מערכות הלכתיות למדניות, אשר נאמרו כשיעורים על ידי הרב משה שמואל שפירא בישיבת באר יעקב על המסכתות הנלמדות בעולם הישיבות, וכהגדרתו בשער הספר "שיעורי הלכה שנאמרו בישיבה". הספר נכתב בשיטת בריסק, שיטת לימוד ייחודית אותה רכש בלומדו אצל הרב יצחק זאב סולובייצ'יק.

הספר ראה אור בשנת ה'תשכ"ג, ובו שיעורים על מסכתות יבמות, כתובות ונדרים. לאחר מכן בשנת תשכ"ו יצא לאור כרך נוסף על מסכתות בבא קמא ובבא מציעא, למסכת בבא בתרא ומכות יצא לאור בשנת תשל"ח בבני ברק. מהדורות נוספות יצאו לאור בתל אביב ובבני ברק בין השנים תשל"ח עד תשמ"א, וכן למסכתות גיטין וקידושין,

בשנת תש"ן ראה אור הספר על מסכתות ראש השנה וסוכה, בצורה חדשה בתוספת הספר "שערי שמועות" על מסכתות אלו, וצורף עליהם קובץ בשם "קונטרס המועדים" המכיל מערכות הלכתיות על דרך הפלפול בנושאי מועדי ישראל.

בהקדמתו לספרו הראשון כותב הרב משה שמואל שפירא את הסיבות המביאות אותו לכתוב ספר זה, ראשית מתנצל שאינו מתיימר להורות ולהבין יותר משקדמו לו, אלא שדברים שעליהם עמל ראוי לו לחוס עליהם ולהעלותם על גבי הכתב. וכך כותב "אולם חסתי על העמל הרב שבו קניתי הדברים, ורובם ככולם נאמרו בסגל חבורה מצויינים בתורה, לומדי הישיבה דבאר יעקב, אשר הספר חובר בעיקר לשמם ויהיה להם לזיכרון משיב נפש מתורתם שלמדו בבחרותם"

על הכרך הראשון קיבל הרב משה שמואל שפירא הסכמה ממורו הרב אליעזר יהודה פינקל ראש ישיבת מיר ובה כתב "התענגתי לראות את הספר קונטרס הביאורים של ידי"נ הרב הגאון המפורסם מוהר"מ שפירא בהגר"א זצ"ל ראש ישיבת באר יעקב וכו', עוד בנעוריו בלמדו בישיבתנו הק' במיר בהיותו רך בשנים, התבלטו בו כשרונות נשגבים ובהמשך הזמן הפך להיות אדם גדול בתורה בחריפות ובקיאות בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים מחדש חידושים נעימים ומעלה פנינים יקרים ממצולות ים התלמוד אמורים בהבנה עמוקה זכה וברורה"

שיעורי רבי שמואל

שיעורי רבי שמואל היא סדרת ספרי לימוד המכילה את שיעוריו של רבי שמואל רוזובסקי, ראש ישיבת פוניבז'.

הספר נערך לאחר פטירתו על ידי צוות תלמידי חכמים מתלמידיו. תוכנו כולל רשימות של חידושי תורה שכתב בעצמו, שיעורים שמסר בישיבה אשר נערכו מתוך קטעי הקלטה וכן על פי רשימות תלמידים מתקופות שונות. עורכי השיעורים בררו את הסולת מתוך הרשימות המהימנות יותר, על ידי השוואה בין הרשימות השונות. בספר הוכנסו גם הערות שוליים, מאת תלמידי חכמים מתלמידיו, וההערות משמשות כעין השלמה להרחבת העניינים שהוא עוסק בהם בשיעור.

בספר הוכנסו גם הערות וקושיות ידועות שהביא הרב רוזובסקי בשיעור אף שלא הוסיף בהן דבר משלו והדבר משמש מעין סיכום לחידושי האחרונים במסכתות הישיבתיות. כתלמידם של רבי שמעון יהודה שקופ ורבי יצחק זאב סולובייצ'יק הוא צועד בשיטת בריסק, ומביא את המשא ומתן הפשוט בסוגיות השונות.

הספר יצא לאור בכרכים רבים לפי סדר המסכתות הנלמדות בישיבות, ובהן מכות, בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, יבמות, כתובות ועוד. בכל ספר על מסכת מסוימת לוקטו גם קטעים משיעוריו של הרב רוזובסקי שנאמרו על מסכתות אחרות הנוגעים לאותה מסכת.

הספר יצא לאור במהדורות שונות, בתחילה הוא יצא במהדורת סטנסיל ולאחר מכן הודפס כספר רגיל, על ידי בנו הרב מיכל דוד רוזובסקי.

בתוך זמן קצר הפך הספר לספר יסוד בעולם הישיבות, והוא משמש מגידי שיעורים להכנת השיעור.

בנוסף יצא לאור הספר "חידושי רבי שמואל" הכולל רק את שיעוריו הכלליים, המתמקדים בדרך כלל בנושא מרכזי בסוגיא, וכתובים בצורת מאמר ("חבורה") ולא כשיעור משוכתב.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.