שיחין

שִׁיחִין (בכתבי יוסף בן מתתיהו אסוכיס) הייתה עיירה יהודית בגליל התחתון בימי בית שני ובתקופת המשנה וייתכן שגם בתקופת התלמוד.

העיירה נזכרת רבות בכתבי חז"ל, בעיקר בקשר לתעשיית הקדרות הענפה שהתקיימה בה, ולחכמים שישבו בה, ובהם יוסף בן סימאי ונחמיה איש שיחין, וכן בקשר לחורבנה לצד מספר עיירות נוספות בגליל. כמו כן, הייתה אחת מערי משמרות הכהונה בגליל. העיירה מתוארת במקורות כסמוכה לציפורי.

העיירה זוהתה במחקר עם אתר ארכאולוגי השוכן בין ציפורי ובין כביש 77, ממערב ליישוב הושעיה, בו אותרו שרידים מרשימים של תעשיית קדרות וכן שרידי בית כנסת. בעבר הועלתה השערה כי היישוב שכן בתל חנתון. משמעות המילה "שיחין" היא מאגרי מים ארוכים ופתוחים[1].

West galil
שיחין, אתר החפירות. 4
החפירות הארכאולוגיות בשיחין
קנקן שיחין שנפגם בכבשן
קנקן "שיחין" שנפגם בכבשן
שיחין - שבר של נר מעוטר במנורה ולולב
שבר של נר מעוטר במנורה ולולב מחפירות יולי 2013
שיחין - תבנית אבן ליצירת נר שמן
תבנית אבן ליצירת נר שמן מחפירות 2013

במקורות

לאחר כיבוש הגליל על ידי אנטיגונוס הראשון ועלייתו לשלטון של אחיו, אלכסנדר ינאי, וניסיונו לכבוש את עכו, פלש בשנת 103 לפנה"ס לגליל התחתון תלמי התשיעי לתירוס, מלך קיפרוס. בין היישובים המרכזיים שנתקל בהם היו שיחין וציפורי. בשנת 102 לפנה"ס הוא הצליח לכבוש את שיחין, לאחר שהפתיע את תושביו היהודים כשהתקיף אותם בשבת. תושבי ציפורי הספיקו להתכונן להתקפה, והצליחו להדוף את ניסיון כיבוש העיר[2].

יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים מציין את שיחין כאחד היישובים היהודיים הראשונים בגליל בימי הבית השני. בזמן המרד הגדול, יוסף בן מתתיהו עצמו חנה במקום בזמן שנודע לו על הכוונה להעבירו מתפקידו כמפקד הגליל, והוא מציין כי תושבי היישוב יצאו נגד המשלחת שהגיעה מירושלים כדי להוציא לפועל את העברתו מהתפקיד[3].

לפי אלעזר הקליר ביישוב ישבה משמרת הכהנים יֶשֶׁבְאָב. העיירה שיחין נודעה גם בתעשיית כלי החרס שלה, שהתפרסמו באיכותם הגבוהה, הודות לאדמת הטין המשובחת, המהווה חומר גלם ליצירתם, שנמצאה בשפע באזור העיירה. בתוספתא מתייחס רבי יוסי אל תעשיית הקדרות ביישוב ואומר "העושין בעפר שחור, כגון כפר חנניה וחברותיה כפר שיחין וחברותיה"[4], ובתלמוד הבבלי צוין "אף כלי כפר שיחין וכלי כפר חנניה אין דרכן להשתבר"[5], ונראה כי עסקו ביישוב בייצור נרות[6].

בתוספתא, בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי נזכר "מעשה שנפלה דליקה בחצרו של יוסף בן סימאי בשיחין ובאו אנשי קצטרה של צפורי לכבותה ולא הניחן"[7]. בתלמוד הירושלמי ובמדרש נזכר גם מספר פעמים החכם נחמיה איש שיחין כבן דורו ומכרו של רבי עקיבא[8], וכן כמי שאירח פליטים מירושלים[9] וכדרשן[10].

בנוסף, נזכר היישוב בתלמוד הירושלמי, בתלמוד הבבלי ובמדרש ספרי דברים בשל יבוליו המשובחים, ובפרט החרדל: "מעשה בשיחין באחד שהניח לו אביו שלשה בדי חרדל, ונפשח אחד מהן, ונמצאו בו תשעה קבין חרדל, ועציו סיככו בו סוכת יוצרין"[11], ובמקור אחר נזכרים דווקא עניי היישוב: "ובאין עניי כפר שיחין ועניי כפר חנניה"[12].

העיירה נזכרת גם במדרש במדבר רבה כמקום בו נתגלו סגולות בארה של מרים לעניין טבילה וריפוי: "מעשה בשיחין באחד סומא שירד במים לטבל, נזדמנה לו בארה של מרים וטבל ונתרפא"[13].

לבסוף, העיירה נזכרת בתלמוד ירושלמי, בתלמוד הבבלי ובמדרש איכה רבה כעיירה יהודית גדולה שחרבה, בין אם בנטישה או בהרס, לצד מספר עיירות נוספות בגליל התחתון, ובהן מגדל צבעייא וכבול: "שלש עיירות היה קטמוס (ספר המיסים) שלהן עולה לירושלים בעגלה (מפאת כובדו) - כבול ושיחין ומגדול צבעייא, ושלשתן חרבו. כבול מפני המחלוקת, שיחין מפני כשפים, ומגדל צבעייא מפני הזנות"[14].

חפירות ארכאולוגיות

האתר נסקר לראשונה בשנת 1988 על ידי משלחת מהאוניברסיטה של דרום פלורידה שחפרה בציפורי. סקר נוסף נערך במאי 2011 על ידי משלחת מאוניברסיטת סמפורד.

האתר הארכאולוגי של שיחין נחפר על ידי משלחת חפירות שיחין, משלחת משותפת ישראלית־אמריקאית בראשותם של ד״ר ג'יימס סטריינג' מאוניברסיטת סמפורד (Samford University) מבירמינגהאם אלבמה, ד"ר מרדכי אביעם מהמכון לארכאולוגיה גלילית במכללה האקדמית כנרת וד״ר דייוויד פינסי מהאוניברסיטה הנוצרית של קנטאקי (Kentucky Christian University). החפירות באתר החלו בקיץ 2012 ומתוכננות להימשך מספר שנים.

במהלך החפירות נחשפו ממצאים המעידים על קיומו של בית כנסת מפואר, ובהם עמוד פינה ודלתות אבן גדולות. כמו כן, נמצאו שבע תבניות להכנת נרות שמן ועדויות נוספות לקיום תעשיית קדרות מפותחת. החופרים משערים שהאתר נעזב במאה ה-4 לספירה, ייתכן בעקבות רעש אדמה שהתרחש בשנת 363, או בעקבות מרד גאלוס שהתרחש בשנת 351 ומרכזו היה בעיר ציפורי הסמוכה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ משנה, מסכת מכשירין, פרק ב', משנה א', משנה, מסכת בבא בתרא, פרק ג', משנה א', משנה, מסכת מקואות, פרק א', משנה ד', משנה, מסכת תענית, פרק ג', משנה ד', תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ח', הלכה א', תלמוד ירושלמי, מסכת מעשרות, פרק ג', הלכה ד',תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נ', עמוד ב' ועוד.
  2. ^ יהודים ויהדות בימי בית שני, המשנה והתלמוד 1993 יד יצחק בן צבי, עמ' 11, 28
  3. ^ יוסף בן מתתיהו, חיי יוסף, פרקים 41, 45.
  4. ^ תוספתא, בבא מציעא, פרק ו, הלכה ג.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"כ, עמוד ב'.
  6. ^ ההיסטוריה של ארץ-ישראל תקופת המשנה והתלמוד והשלטון הביזנטי (70 - 640), הוצאת יד בן צבי עמ' 130
  7. ^ תוספתא, שבת, יד, ט, תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ד', הלכה ט', תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ט"ז, הלכה ז', תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"א, עמוד א'.
  8. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ב', הלכה ה'.
  9. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק ח', הלכה ח', תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ה', הלכה ד'.
  10. ^ בראשית רבה, פרשה יב, ה.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף קי"א, עמוד ב', ומקבילות בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק ז', הלכה ג', וכן ספרי דברים, האזינו, לב.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"א, עמוד ב'.
  13. ^ מדרש במדבר רבה, פרשה יח, כ"ב
  14. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה', וכן בשינויי נוסח תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ז, עמוד א', איכה רבה, ב, ד.
תצפית מעיר העתיקה ציפורי לעבר בקעת בית נטופה, משמאל האזור בו שכנה שיחין. מיקומה המדויק מסומן באדום, מימין היישוב הושעיה
תצפית מעיר העתיקה ציפורי לעבר בקעת בית נטופה, משמאל האזור בו שכנה שיחין. מיקומה המדויק מסומן באדום, מימין היישוב הושעיה
אלעזר (בית המקדש)

אלעזר היה הממונה על מעשה הפרוכת בבית המקדש השני, מחמישה עשר הממונים הקבועים שהיו בבית המקדש.

בן אחיה

בן אחיה היה הרופא הראשי של הכהנים בית המקדש והיה אחד מחמישה עשר הממונים הקבועים שהיו בבית המקדש.

בן ארזה

בן ארזה (או בן ארזא) היה הממונה על הצלצל והמנצח על נגינת הלויים בבית המקדש השני, מחמישה עשר הממונים הקבועים שהיו בבית המקדש.

בן גבר

בן גבר היה הממונה על נעילת השערים בבית המקדש השני, מחמישה עשר הממונים הקבועים שהיו בבית המקדש.

גביני

גביני הוא שמו של כהן ידוע שהיה אחד מחמישה עשר הממונים שהיו בבית המקדש, והיה אחראי הכריזה בבית המקדש לקרוא לכהנים ללויים ולישראלים לעבודות בית המקדש.

מסופר על גביני שקיבל מתנות רבות מידי אגריפס השני.[דרוש מקור] בקהלת רבה מסופר כי ביום שמת גביני נולד בלשאצר. על פי המובא במדרש שם אביו של גביני הוא חרסון.

גבעון

גִּבְעוֹן הייתה, על-פי ספר יהושע אחת מארבע ערי החיווי בכנען: "וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה, וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים".

הוגרס בן לוי

הוגרס בן לוי היה מנצח מקהלת הלויים בבית המקדש והיה אחד מחמישה עשר הממונים הקבועים שהיו בבית המקדש.

הושעיה

הוֹשַׁעְיָה או מצפה הושעיה הוא יישוב קהילתי דתי בגליל התחתון, כשישה ק"מ צפונית לנצרת, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. היישוב נקרא על שם האמורא רבי הושעיה רבה, אשר ישב בציפורי הסמוכה בראשית תקופת התלמוד.

בשנת 1980 הוקמה במקום, במסגרת תוכנית המצפים בגליל, היאחזות נח"ל, שאוזרחה לאחר שלוש שנים. בט"ו בשבט ה'תשמ"ג (1983) החלו לעלות לקרוואנים 10 המשפחות הראשונות של יישוב הקבע. חלק מחברי היאחזות הנח"ל גרים עד היום ביישוב, הנמצא בצמיחה מתמדת.

אוכלוסיית הושעיה היא בעלת צביון ציוני דתי. ביישוב מתגוררות קרוב ל-400 משפחות. האוכלוסייה מורכבת מישראלים מכל חלקי הארץ, ומעולים חדשים רבים מארצות הברית. תעסוקת התושבים היא מגוונת: היי-טק, ביטחון, הוראה ויזמות מקומית.

ביישוב ישנם שני בתי כנסת, בית ספר יסודי (א-ח), ספריה, בריכה, אולם ספורט, 'מועדון נוער' וסניף בני עקיבא, וכן מפעלי צדקה שונים - גמ"חים ובית תמחוי. מתקיימים בו מניינים לעדות השונות, וכן תפילות נשים על בסיס קבוע.

רב היישוב, כבר למעלה מ-20 שנה, הוא הרב ד"ר חיים בורגנסקי, מרצה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן.

ביישוב מתקיימת פעילות תיירותית ובה, בין השאר, "כפר קדם" - כפר משנאי משוחזר, מלון הבוטיק "נוף ציפורי" וגלריה לאמנות ״אורייתא״.

בסמוך ממערב ליישוב נמצא אתרה של עיירת הקדרים הקדומה שיחין, מתקופת בית שני והמשנה, בו נתגלו שרידי בית כנסת מימיו של התנא נחמיה איש שיחין.

חוני המעגל

חוני המעגל היה תנא, שחי בתקופת בית שני, אשר נחשב בעיני רבים לבעל מופת, בן דורו של שמעון בן שטח מן המאה הראשונה לפנה"ס.

על פי המשנה, היה חוני בעל היכולת להביא לכך שתפילותיו תתקיימנה, ובשנת הבצורת הקשה התפלל על ירידת הגשמים ונענה. בתלמוד הבבלי מצוינת גם גדלותו בתורה, ונכתב שהוא היה בעל הסבר בהיר, ושהיה מתרץ כל קושיה שהקשו לו בבית המדרש.

יוחנן בן פינחס

יוחנן בן פינחס היה ממונה על לשכת החותמות הנפקת אישורי התשלומים של מנחות ונסכים בבית המקדש והיה מחמישה עשר הממונים הקבועים שהיו בבית המקדש.

מגדל צבעייא

מגדל צבעייא (גם מגדל צבעיה, מגדל דצבעיא, ומגדל צבעים) הייתה עיירה יהודית קדומה בגליל התחתון, אשר נזכרת רבות בספרות חז"ל.

העיירה נזכרת בתלמוד הבבלי, בתלמוד הירושלמי ובמדרש איכה רבה כעיירה יהודית גדולה שחרבה במהלך מרד בר כוכבא או לאחר מכן, לצד מספר עיירות נוספות בגליל התחתון, ובהן שיחין וכבול:

"שלש עיירות היה קטמוס (ספר המיסים) שלהן עולה לירושלם בעגלה (מרוב כובדו), כבול ושיחין ומגדול צבעייא, ושלשתן חרבו. כבול מפני המחלוקת, שיחין מפני כשפים, ומגדל צבעייא מפני הזנות ... אמר ר' יוחנן שמונים חנויות של אורגי פלגס היו במגדל צבעייא".

העיירה נזכרת בתלמוד הירושלמי גם כיישוב ממנו העלו מעשרות לבית המקדש, לצד מהלול וציפורי, ובהקשר אחרת נזכרת בתלמוד הירושלמי ובמדרש בראשית רבה כמקום בו גידלו עצי שקמים, אך נהגו בהם איסור כיוון ששימשו בעבר הרחוק לבניית המשכן: "וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים ... אָמַר רַבִּי לֵוִי מִמִּגְדַל צְבָעֲיָא קְצָצוּם וֶהֱבִיאוּם עִמָּהֶם לְמִצְרַיִם וְלֹא נִמְצָא בָהֶם לֹא קֶשֶׁר וְלֹא פֶקַע. אָעִין דְּשִׁטִּים הֲוָה בְּמִגְדְּלָא וְהָיוּ נוֹהֲגִים בָּהֶם אִסּוּר מִשּׁוּם קְדֻשַּׁת הָאָרוֹן, אֲתוֹן וְשָׁאֲלוּן לְרַבִּי חֲנִינָא חַבְרֵיהוֹן וְרַבָּנָן, אָמַר לָהֶם אַל תְּשַׁנּוּ מִמִּנְהַג אֲבוֹתֵיכֶם".

העיירה נזכרת אצל חז"ל גם במדרש אגדה חוזר על נערי איוב, לפיו יצאו מכפר קרנוס, ולמעט אחד, כולם מתו במגדל צבעייא.

בנוסף, נזכרת העיירה במדרש קהלת רבה בסיפור מעשה על רבי יונתן: "רַבִּי יוֹנָתָן נְשַׁר שַׂעֲרֵיהּ אֲזַל לַהֲדָה מִגְדְּלָה דְּצַבָּעַיָּה". כמו כן, נזכרת העיירה כמקום בו עבר רבי שמעון בר יוחאי לאחר שטיהר את טבריה מעצמות המתים בה לאחר צאתו מהמערה: "וַעֲבַר בְּהָדֵין מִגְדְּלָא דְּצַבָּעַיָא".

יש המציעים את זיהויה של העיירה באתר ח'רבת ואדי חמאם שלמרגלות הר ארבל, בו אותרו שרידי כפר ובית כנסת מתקופת התלמוד, או לחלופין בחרבת מג'דל הסמוכה, כהצעת החוקר ישעיהו פרס. מג'דל זו מזוהה כשלעצמה עם מגדל נוניא (בארמית - מגדל הדגים) שבמקורות חז"ל ועם טריכאי (ביוונית – ערימת דגים ממולחים) שבכתבי יוסף בן מתתיהו. מנגד, ולאור המדרש על קרבתה היחסית של העיירה לכפר קרנוס, היו שהציעו לזהותה באתר דרומי יותר, ובפרט בחרבת דובר (ח'רבת א-דוויר) שבעמק הירדן, בסמוך לירמוך.

מתתיה בן שמואל

מתתיה בן שמואל (לפי נוסחאות אחרות: מתיה, מתיא, מתתיא) היה הממונה על הפייסות בבית המקדש השני, מחמישה עשר הממונים הקבועים שהיו בבית המקדש.

נחוניא חופר שיחין

נחוניא חופר שיחין היה אחד מחמישה עשר הממונים שהיו בבית המקדש, שהיה אחראי על חפירת בורות המים לעולי הרגלים בבית המקדש ובעיר ירושלים בשלהי תקופת בית שני.

נחמיה איש שיחין

נחמיה איש שיחין (לעיתים גם נחמיא איש שיחין) היה תנא בדור השלישי, אשר ישב בעיירה שיחין שבגליל התחתון.

החכם נחמיה משיחין נזכר מספר פעמים בתלמוד הירושלמי ובמדרשים, ועולה כי הוא עמד בקשרים עם רבי עקיבא. במקרה אחד אף העיד בפני רבי עקיבא לעניין הלכות סוטה: "אמר רבי יודה, העיד נחמיה איש שיחין את רבי עקיבה, האשה שותה ושונה".

נודע בנדבנותו, ובתלמוד מובא מספר פעמים מעשה בו ביקש לסייע לאחד מנמלטי ירושלים (לאחר המרד הגדול), אולם לבסוף הביא למותו של האיש, לאחר שהאכיל אותו יתר על שהיה מסוגל לאכול באותה עת: "נחמיה איש שיחין פגע בו ירושלמי אחד, אמר לו זכה עמי חדא תרנגולתא (תן לי כצדקה תרנגולת אחת), אמר לו הא לך טומיתי דקופד וזבין קופר (קח כספי וקנה לך בשר בקר), ואכיל ומית, והיה צווח ואמר בואו וספדו להרוגו של נחמיה".

במדרש בראשית רבה נזכרת דרשה שנשא: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ (ואת הים) - שלשה דברים הללו הן הן עקר בריתו של עולם, ושהו שלשה ימים והוציאו שלש תולדות. הארץ - בראשון כבית הלל, ושהתה שלשה ימים, ראשון ושני ושלישי, והוציאה שלש תולדות - אילנות ודשאים וגן עדן; רקיע - בשני, ושהה שלשה ימים, שני ושלישי ורביעי, והוציא שלש תולדות - חמה ולבנה ומזלות; ומים - בשלישי, ושהו שלשה ימים, שלישי רביעי וחמישי, והוציאו שלש תולדות - עופות ודגים ולויתן".

יישוב מוצאו או מושבו של התנא הוא שיחין, הנזכר רבות בכתבי חז"ל, על רקע תעשיית הקדרות הענפה שהתקיימה בו וסמיכותו לציפורי. אתר זה מזוהה בידי החוקרים בחורבה הסמוכה מצפון לציפורי, בה אותרו שרידי תעשיית קדרות וכן בית כנסת המתוארך לימיו של נחמיה איש שיחין.

פסוטה

פַסוּטָה (בערבית: فسّوطه) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היישוב נמצא בגובה של 600 מטר מעל פני הים. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1965.

כל האוכלוסייה הם ערבים נוצרים המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית.

פסוטה נושאת שם היישוב היהודי "מפשטה" מימי המשנה והתלמוד. לאחר המרד הגדול ברומאים וחורבן הבית השני שימשה "מפשטה" מושב למשפחת הכהנים חרים מכ"ד משמרות הכהונה הנזכרת בקינה של אלעזר הקליר. בחצר הכנסייה נתגלו שרידי בית כנסת.

פתחיה (בית המקדש)

פתחיה היה ממונה על קורבנות העוף שהוקרבו לבית המקדש מתורים ובני יונה של קינים והוא שימש כאחד מחמישה עשר הממונים הקבועים שהיו בבית המקדש. המשנה אומרת שהוא מרדכי היהודי. להלכות קורבנות העוף שעליו אחראי פתחיה מוקדשת מסכת מיוחדת במשנה שהיא מסכת קינים.

תל חנתון

תל חַנָּתוֹן (בערבית תַל בַּדַוִּיָה) הוא תל גדול הממוקם בחלקה הדרום-מערבי של בקעת בית נטופה, דרומית לכפר מנדא ומספר ק"מ צפון-מזרחה לקיבוץ חנתון. התל מזוהה על ידי הארכאולוגים עם חַנָּתוֹן המקראית.

תלמי התשיעי

תלמי התשיעי המכונה תלמי סוטר או תלמי סוטר לתירוס (ביוונית: Πτολεμαῖος Σωτήρ Λάθυρος;‏ 142 לפנה"ס לערך - דצמבר 81 לפנה"ס לערך) היה שליט מצרים העתיקה בתקופה ההלניסטית. תלמי התשיעי היה מלך מצרים במשך שלוש תקופות -

116 לפנה"ס - 110 לפנה"ס;

109 לפנה"ס - 107 לפנה"ס;

88 לפנה"ס - 81 לפנה"ס.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.