שטפן צווייג

שטפן צווייגגרמנית: Stefan Zweig;‏ 28 בנובמבר 188122 בפברואר 1942) היה סופר יהודי-אוסטרי.

שטפן צווייג
Stefan Zweig
Stefan Zweig, Fundo Correio da Manhã - 3
חתימה
חתימה
Stefan Zweig2
שטפן צווייג בסביבות שנת 1912

ביוגרפיה

שטפן צווייג נולד בווינה ליצרן הטקסטיל היהודי האמיד מוריץ צווייג ולאידה לבית ברטאואר, בתו של בעל בנקים יהודי-אוסטרי, שחיה שנים רבות עם משפחתה באיטליה. קרוב משפחתו הוא הפעיל הציוני ד"ר אגון מיכאל צווייג. כבן שני (לאחיו הבכור קראו אלפרד) היה פטור שטפן מלהיכנס לעולם העסקים, ולכן היה חופשי להקדיש עצמו לכתיבה. המשפחה הייתה רחוקה מהדת, וצווייג תיאר את עצמו מאוחר יותר כ"יהודי בדרך מקרה". כשהיה ילד היו לו התקפי זעם רבים ועימותים עם אמו, שהייתה בעלת אופי נוקשה, ולכן התקרב לסבתו מצד אביו. ב-1899, עם סיום לימודיו בגימנסיה, למד בווינה גרמניסטיקה ורומניסטיקה (פילולוגיה של משפחת השפות הלטיניות). כותרת עבודת הדוקטורט שפרסם בשנת 1904 הייתה "מקורותיה של צרפת בת ימינו".

כבר במהלך לימודיו פרסם שירים ("מיתרים כסופים" או "נימי הכסף" 1901), ובהם השפעות של הוגו פון הופמנסתאל ושל ריינר מריה רילקה. ב-1904 הופיעו הנובלות הראשונות פרי עטו, ובסוגה ספרותית זו בא לו עיקר פרסומו. הוא פיתח סגנון כתיבה ייחודי, ששילב פרשנות פסיכולוגית מזהירה עם יכולת סיפור כובשת ומסוגננת. בנוסף לפרסומיו שלו, תרגם צווייג גם מעבודותיהם של פול ורלן, שארל בודלר ובמיוחד משל אמיל ורהארן, וכן עבד כעיתונאי.

צווייג טיפח אורח חיים בורגני אמיד, והרבה בנסיעות. בשנת 1910 ביקר בהודו, ובשנת 1912 באמריקה. עם שובו לגרמניה הצטרף כחבר מערכת להוצאת אינזל, בה הוציא מאז את ספריו.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא. תחילה שירת כספרן, ולאחר מכן הוצב בשירות העיתונאות הצבאית. מאוחר יותר כתב צווייג באוטוביוגרפיה שלו כי סלד מפעילויות צבאיות ובחר שלא להתגייס, אולם מה שגרם לו להתנדב לשירות צבאי הייתה סקרנותו לרדת אל השטח ולצפות בנעשה במלחמה, ולדווח על הנעשה בה כעיתונאי. כמו כן כתב כי חש אי נוחות שלא לשרת כלל. מהלך המלחמה גרם לו בהדרגה להתנגד לה, בין השאר בהשפעת חברו, הפציפיסט הצרפתי רומן רולן. בשנת 1917 שוחרר מהשירות הצבאי. הוא עקר לציריך שבשווייץ הנייטרלית, ושם שימש ככתב מטעם העיתון הווינאי הבולט "נוֹיֶה פְרַיֶיה פְּרֶסֶה" (Die Neue Freie Presse). צווייג כתב בעבור משורר היידיש מלך רביץ' מכתב לצבא האוסטרו-הונגרי הממליץ לשחרר אותו בתור משורר מוכשר, לאחר שרביץ' הראה לו שירים שכתב בתרגום לגרמנית.

1919 עד 1933

עם תום המלחמה שב צווייג לאוסטריה והתגורר בזלצבורג. ב-1919 נישא לפרדריקה פון וינטרניץ. בתור אינטלקטואל בולט יצא חוצץ נגד הלאומנות ותמך באחדותה הרוחנית של אירופה. בתקופה זו הרבה לכתוב סיפורים, ביוגרפיות היסטוריות, דרמות ונובלות. תיאורי־הרגע ההיסטוריים המרכיבים את שעות הרות גורל (1927) נחשבים עד היום לאחת מפסגות יצירתו, והספר נמכר בכ-200,000 עותקים בגרמניה לבדה. שנים אלו היו פוריות ומוצלחות מאוד עבור צווייג, שזכה להצלחה ולפופולריות גדולה בכל אירופה.

בשנת 1928 נסע לברית המועצות, שם פורסמו ספריו ברוסית בעידודו של מקסים גורקי. בהזדמנות זו גם ביקר בקברו של לב טולסטוי, ותיאר אותו מאוחר יותר כאחד המקומות היפים והמרגשים ביותר שראה מימיו. בשנת 1933 החלו הנאצים לשרוף את ספריו, אך קהל הקוראים הנאמן שלו עדיין עקב בהתלהבות אחר כתיבתו. רק כשהוכנסו יצירותיו אל הרשימה האסורה, החל קהל קוראיו להצטמצם באופן חד.

1934 עד 1942

כאשר עלו הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933, פנה צווייג בהדרגה ללונדון. ספריו לא יכלו להתפרסם עוד בהוצאת אינזל הנודעת בפרנקפורט, ויצאו עתה לאור בווינה. קשריו עם גרמניה לא פסקו באופן מוחלט, ובשנת 1935 חיבר צווייג את הליברית לאופרה "האישה השתקנית" מאת ריכרד שטראוס. באותה שנה נסע גם לדרום אמריקה, והוקסם מברזיל.

בשנת 1936 אסרו הנאצים על פרסום ספריו של צווייג בגרמניה. נישואיו הראשונים הסתיימו בגירושין. עם הצטרפות אוסטריה לרייך הגרמני ב-1938, עקר צווייג באופן סופי לבריטניה. בבריטניה נישא בפעם השנייה, לשרלוט (לוטה) אלטמן.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה קיבל אזרחות בריטית. הוא עזב את לונדון ועבר לברזיל, בדרך שהה גם בניו יורק, בארגנטינה ובפרגוואי.

בשנת 1941 הופיעה הנובלה שלו, משחק המלכים (Die Schachnovelle). שנה מאוחר יותר, לאחר מותו, יצאה לאור האוטוביוגרפיה העולם של אתמול. את העותק היחיד של כתב היד שלח צווייג להוצאה לאור יום אחד לפני מותו, בפברואר 1942. צוויג התאבד עם רעייתו, בעיירת הנופש פטרופוליס. הם נטלו תרופות במינון גבוה, "מתוך רצון חופשי ובהכרה צלולה" ובשל דאבון־לבו על חורבנה של "מולדתו הרוחנית אירופה".[1]

הקשר עם זיגמונד פרויד

בכל פעם שצווייג הוציא ספר חדש, שלח העתק לזיגמונד פרויד. פרויד קרא מיד והגיב במכתב בפירוט, תוך שהוא נכנס לדקויות הדמויות ועושה להן מעין פסיכואנליזה.[2]

הנצחתו

ב-2010 פרסם הסופר הצרפתי לוראן סקסיק רומן תיעודי בשם "ימיו האחרונים של סטפן צוייג".

ב-2014 יצא לאקרנים הסרט "מלון גרנד בודפשט", שהפיק וביים הבמאי האמריקאי וס אנדרסון, לפי תסריט שנכתב על פי כמה מסיפוריו של צווייג.

ב-2016 יצא סרט הדרמה "Stefan Zweig: Farewell to Europe", שמבוסס על הביוגרפיה של צווייג.

מבחר מכתביו

  • מיתרים כסופים: שירים (1901).
  • סוד בוער: נובלה (1911).
  • בלהט סוד, תרגם אברם קנטור, ספרית הפועלים, 1997.
  • פושה: ביוגרפיה, תרגם יצחק הירשברג, הוצאת בקר (1929); מהדורה נוספת: ז'וזף פושה, הוצאת גרעיני זהב, 1958; מהדורה נוספת: ז'וזף פושה, תרגמה טלי שוורצשטיין-בסר, ספרי עליית הגג, 2003.
  • מרי אנטואנט: ביוגרפיה (1932), תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, 1987.
  • מרי סטיוארט: ביוגרפיה (1935).
  • מגלן (1938), תרגם יצחק הירשברג, הוצאת בקר.
  • קוצר רוחו של הלב (1939), תרגמה ניצה בן-ארי, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו 1986; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984.
  • העולם של אתמול (Die Welt von Gestern): ביוגרפיה (1942), תרגם ברוך קרופניק, הוצאת ליינמן, 1949; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ג 1982.
  • משחק המלכים (Die Schachnovelle) (1941), תרגם פסח ליפובסקי, הוצאת ליינמן; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984.
  • בלזק: ביוגרפיה ופרגמנטים אודות אונורה דה בלזק.
  • שעות הרות גורל: שתים עשרה מיניאטורות היסטוריות, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ה 1985.
  • עשרים וארבע שעות בחיי אשה: תרגם א. כהן, הוצאת מסדה; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984; מהדורה נוספת: תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2018.
  • הרחוב באור הירח: סיפורים, הוצאת מסדה.
  • אמוק: נובלה, תרגם שמעון הלקין, הוצאת משרד הביטחון (ספריית תרמיל), 1964; מהדורה נוספת: תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984.
  • אראסמוס מרוטרדם: ביוגרפיה של דזיריוס אראסמוס, מבוא מאת פרופ' יעקב גולומב על אודות צווייג והזיקה שלו ליהדות, הוצאת כרמל, תשס"ד 2004.
  • במבוכת הרגשות, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו 1985.
  • אנשים וגורלות, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ו 1986.
  • ירמיהו: מחזה. פיוט דרמטי, עברית- אביגדור המאירי הוצאת המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית ירושלים תש"י (1950)
  • מכתבה של אלמונית: נובלה, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984.
  • לילה מופלא: נובלה, תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984.
  • הנערה מהדואר, תרגמה טלי קונס, הוצאת מודן, 2013. רומן שנמצא בעיזבון של צווייג ופורסם לראשונה ב-1982.
  • היה זה הוא?, תרגם הראל קין, הוצאת זיקית, 2015. נובלת מתח קצרה.
  • עיני האח הנצחי, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2015, אגדה פילוסופית.
  • מנדל של הספרים, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2016 - סביב דמותו של "יעקב מנדל", יהודי רוסי שהיגר לוינה[3].
  • קלריסה, תרגמה טלי קונס, הוצאת מודן, 2016.
  • הכוכב מעל היער, לראות אשה, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2016.
  • פחד, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2017.
  • מרד המציאות, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2017. כתב יד שנתגלה מאוחר ופורסם לראשונה ב-1987

לקריאה נוספת

  • גרשון שקד, "חסד התבונה וחרפת הייסורים: חליפת המכתבים בין יוזף רות לשטפן צווייג", מכאן ג', תשס"ג 2003.
  • מרדכי נדב, "מהר הקפוצינים להר הצופים", הארץ, פברואר 1981.
  • מרגריטה פזי, "עולמו של שטפן צווייג", על המשמר, דצמבר 1981.
  • לורן סקסיק, ימיו האחרונים של סטפן צווייג, תרגם ניר רצ'קובסקי, ספרית פועלים, 2011.[4]
  • נורית פגי, שטפן צווייג - רטוריקה של קורבן (עבודת מאסטר)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מכתב ההתאבדות של שטפן צווייג, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, פברואר 2019
  2. ^ ד"ר סטפן ליט ממחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית, והאחראי על אוספים ארכיוניים בלועזית, (כרמית ספיר ויץ, ‏לא אהד את הרעיון הציוני: סוד קסמו של הסופר שטפן צוויג, באתר מעריב השבוע, 19 ביוני 2016)
  3. ^ יצחק מור, ‏סקירת הספר, השילוח גיליון 1, אוקטובר 2016
  4. ^ אירי ריקין"ימיו האחרונים של סטפן צווייג" מאת לורן סקסיק, 40 ספרים וכמוסת רעל, באתר הארץ, 25 במאי 2011
    מיה סלעספר חדש של לורן סקסיק בוחן את אישיותו של סטפן צוויג ואת המניעים להתאבדותו, באתר הארץ, 18 במרץ 2011
    עילי ראונרהיא מצליחה להגות משפט: אתה אוהב אותי?, באתר הארץ, 15 באפריל 2011
22 בפברואר

22 בפברואר הוא היום ה-53 בשנה בשבוע ה-8 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 312 ימים (313 בשנה מעוברת).

28 בנובמבר

28 בנובמבר הוא היום ה-332 בשנה, בשבוע ה-49 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 33 ימים (32 בשנה מעוברת).

אהל (תיאטרון)

אֹהל היה תיאטרון עברי בתקופת היישוב, שנוסד בשנת 1925 ונסגר ב-1969.

הוצאת אינזל

הוצאת אינזל (בגרמנית: Insel Verlag; מילולית :"אי") היא הוצאת ספרים גרמנית. ההוצאה נוסדה ב-1901 על בסיס כתב עת ספרותי שראה אור החל מ-1899. בשנת 1912 הצטרף להוצאה הסופר שטפן צווייג כעורך "סדרת אינזל לספרות", בה ראו אור הוצאות ביבליופיליות של מיטב סופרי התקופה. ההוצאה פעלה עד מלחמת העולם השנייה בלייפציג, עם חלוקת גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה התפצלה ששני מרכזים, לייפציג שבגרמניה המזרחית ופרנקפורט שבגרמניה המערבית. ב-2010 עברה ההוצאה לפעול בברלין.

הנערה מהדואר

הנערה מהדואר (בגרמנית: Rausch der Verwandlung, בתרגום מילולי "השכרון שבשינוי הצורה") הוא רומן מאת הסופר האוסטרי היהודי שטפן צווייג.

הספר נמצא בעיזבונו של צווייג ופורסם כמעט ארבעה עשורים לאחר מותו, בשנת 1982. בשנת 2013 תורגם לעברית על ידי טלי קונס ויצא לאור בהוצאת מודן.

העולם של אתמול

העולם של אתמול (בגרמנית: Die Welt von Gestern) הוא ספר אוטוביוגרפי מאת הסופר היהודי-אוסטרי שטפן צווייג. כתיבת הספר החלה בשנת 1934, בזמן עליית הנאצים. במהלך הכתיבה, בשנת 1938, צווייג עקר מאוסטריה לאנגליה, ומאוחר יותר גם לברזיל. הספר נכתב בעותק הראשון בכתב יד, ונשלח אל המו"ל יום לפני התאבדותם המשותפת של צווייג ואשתו השנייה, ב-22 בפברואר 1942. הספר יצא לאור באפריל 1943.

הספר מתאר את חייו של צווייג דרך התפתחות אירופה מאז ילדותו. צווייג, שאירופה הייתה משאת נפשו, מתאר את נעוריו בווינה התרבותית והמשגשגת. הספר ממשיך ומתאר את חייו של צווייג לאורך השנים, את עבודתו בהוצאת אינזל ואת המתרחש באירופה, ולבסוף, לדבריו של צווייג, את "גסיסת" הציוויליזציה האירופית כפי שהכירה כל חייו.

כמו כן, מתאר צווייג מפגשים ודמויות נערצות עליו, כגון הוגו פון הופמנסתאל, תאודור הרצל, זיגמונד פרויד, אמיל ורהארן, מקסים גורקי ועוד.

יצחק הירשברג

יצחק הירשברג (23 באפריל 1907, ראדום – 21 במרץ 1978, תל אביב) היה מורה ומתרגם ישראלי.

מלון גרנד בודפשט

מלון גרנד בודפשט (באנגלית: The Grand Budapest Hotel) הוא סרט קולנוע מסוגת דרמה קומית בהפקה משנת 2014 בבימויו של וס אנדרסון, על פי תסריט שכתב הוא עצמו בהשראת כתביו של שטפן צווייג. בסרט מככבים רייף פיינס, אדריאן ברודי וטוני רוולורי בתפקידו המשמעותי הראשון, לצד כוכבים רבים בתפקידי משנה. הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית הסרט הקומי/מוזיקלי הטוב ביותר ובפרס אוסקר בארבע קטגוריות שונות: פס-קול, עיצוב התפאורה, עיצוב התלבושות, איפור ועיצוב שיער.

מריה קרולינה מאוסטריה

מריה קרולינה מאוסטריה (בגרמנית: Maria Karolina von Österreich; ‏13 באוגוסט 1752 - 7 בספטמבר 1814) הייתה מלכת נאפולי, אשתו של פרננדו הראשון, מלך שתי הסיציליות, בתה ה-13 של מריה תרזה, אחותה של מארי אנטואנט.

משחק המלכים (ספר)

משחק המלכים הוא ספר קלאסי שנכתב על ידי הסופר האוסטרי שטפן צווייג ופורסם לראשונה בשנת 1942. הסיפור הוגדר כנובלה פסיכולוגית בגלל העיסוק הנרחב בנבכי הנפש של הדמויות בו.

ב-1960 יצר המפיק האמריקאי גרד אוסוולד (Gerd Oswald) סרט בשם זהה.

ניצה בן-ארי

פרופ' ניצה בן-ארי (ילידת קהיר, 1946) היא מרצה בדימוס בחוג לצרפתית ובחוג לספרות, וראש התוכנית ללימודי תעודה בתרגום ובעריכת תרגום באוניברסיטת תל אביב, תוכנית שאותה ייסדה כדי להכשיר מתרגמים עם רקע בתורת התרגום. היא חוקרת ספרות ותרגום ומתרגמת לעברית מאנגלית, מגרמנית, מצרפתית ומאיטלקית.

ספרי עליית הגג

ספרי עליית הגג היא הוצאת ספרים ישראלית. ההוצאה נוסדה בשנת 1988 על ידי ד"ר יהודה מלצר (בנו של שמשון מלצר), והיא מוציאה לאור ספרים בשלל נושאים, ובהם ספרי עיון בנושאי פילוסופיה, מדע פופולרי, רפואה, היסטוריה, פוליטיקה, חברה וכלכלה, וכן פרוזה מתורגמת, ספרי נוער וילדים וספרות מקור.

ההוצאה מוציאה לאור כמה סדרות, ובהן:

פילוסופיה – סדרת תרגום ספרי מופת פילוסופיים: אפלטון, אוגוסטינוס, דקארט, מיל, קון ועוד.

פילוסופיה ומדע – סדרת ספרי מדע פופולרי בנושאי פילוסופיה, מתמטיקה, ביולוגיה, פיזיקה, כלכלה, היסטוריה ועוד: "הפילוסופים הגדולים", "המשפט האחרון של פרמה", "כמעט כמו לווייתן", "תורת המשחקים", "המחשב אינו כל יכול", "המוזיקה של המספרים הראשוניים", ועוד)

אכסדרה – סדרת מבואות קצרים ובהירים בנושאים שונים (שבעת החטאים, זאת אמנות?, רגשות, מה המשמעות של כל זה? ועוד)

אנשים – סדרת ביוגרפיות: מרקס, הדוקרן של ויטגנשטיין, הכפתור של פושקין, בובי פישר יוצא לקרב, ועוד.

נגד הרוח – סדרה פוליטית: על קיר הברזל, קמפ דייוויד 2000, הטרגדיה האלג'יראית, כשהדרור הפסיק לשיר, ועוד.סדרות פרוזה:

ג'רונימו סטילטון - העכבר האיטלקי הנמרץ, עד כה ראו אור ארבעה ספרי ג'רונימו סטילטון.

הארי פוטר - כל שבעת הספרים יצאו לאור. בנוסף על כך, יצאו לאור שני ספרי הלימוד בהוגוורטס, ו"מעשיות בידל הפייטן", גם הם מאת ג'יי קיי רולינג.

תיבת פנדורין - עלילות הבלש הרוסי אראסט פנדורין.עם סופרי המקור של ההוצאה נמנים חיים סבתו, שספריו רבי המכר זכו לשבחי הביקורת ולאהבת הקהל (תיאום כוונות זכה בפרס ספיר), אבנר גליקליך (ההר – על ניסיון הכיבוש הכושל של החרמון במלחמת יום הכיפורים), וחנן פרנק (פתק – סיפורו של חייל שרגליו נקטעו במלחמת ההתשה).

עם סופרי העיון המקוריים של ההוצאה נמנים פרופ' אביעד קליינברג, פרופ' דוד הראל, פרופ' חגי נצר, מאיה קגנסקיה, שאול אריאלי ומיכאל ספרד.

עם הסופרים המתורגמים של בית ההוצאה נמנים גם פיודור דוסטויבסקי, מיכאיל בולגקוב, שטפן צווייג, ולדימיר מאיאקובסקי, דאגלס אדמס, כריסטופר בראונינג, רמון ארון, קוסטס מורסלאס, דניאל מנדלסון, סיימון סינג, ויליאם סטייג, ריצ'רד דוקינס, סטיב ג'ונס, בריאן מגי, מרכוס דו סוטוי, נאסים טאלב, ראג'ה שחאדה ועוד.

עד כה ראו אור בספרי עליית הגג למעלה מ-100 כותרים.

מאז היווסדה עובדת ספרי עליית הגג בשיתוף פעולה לצורכי הפצה ושיווק עם הוצאת הספרים של ידיעות אחרונות, ידיעות ספרים.

ספריית תרמיל

ספריית תרמיל הייתה סדרת ספרי כיס בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור ו"פרסומי קצין חינוך ראשי - ענף השכלה". הסדרה העמידה כמטרה להוציא ספרונים ממיטב הקלאסיקה העולמית והעברית, בפורמט קטן (שיכול להיכנס בקלות לכיסו של החייל) ובמחיר זול. קהל היעד של הסדרה היה חיילים, בדומה לסדרות דומות בארצות הברית ובבריטניה, שמטרתן הקניית תרבות ללא זיקה צבאית או ביטחונית. כ-200 ספרי הסדרה יצאו בין 1964 ל-1991 בעריכת ישראל הר. עם הספרים שיצאו ב"תרמיל" נמנים "השטן ודניאל ובסטר", מוות בוונציה", "בן איים" של ג'ק לונדון, "מיכאל קולהאס", "שמשון" של זאב ז'בוטינסקי וסיפורים מאת אלבר קאמי, בלזק, וולטר, ז'ורז' סימנון, שטפן צווייג, טולסטוי, צ'כוב, גי דה מופסאן וסופרים עבריים מקוריים כמשה שמיר, אהוד בן עזר, אהרון מגד, בנימין תמוז, נסים אלוני ופנחס שדה וקלאסיים כיוסף חיים ברנר, דבורה בארון, י"ד ברקוביץ', נחום גוטמן ואחרים.

כל כותר הודפס במהדורה גדולה בת 10,000 עותקים. הספרים שווקו במחירי עלות לחיילים במסגרת השק"ם וכן לשוטרים ולמוסדות כגון בתי סוהר, בתי חולים ממשלתיים, פנימיות וספריות ציבוריות. עם השקת הסדרה נמכר ספרון בחצי לירה לחייל ובלירה לאזרח (כוח הקנייה של לירה אחת באותה עת היה חפיסת סיגריות "טיים" בשק"ם).

הכריכה הקדמית עטרה בציור, לרוב מאת הציירת אודרי ברגנר. בן זוגה, האמן יוסל ברגנר, הוא שהציע את השם "תרמיל". על כל כריכה אחורית הודפסה, בגודל אות זעיר, ביוגרפיה של הסופר וסקירה של הסיפור מאת ישראל הר. בחלק העליון של הכריכה הודפסה הססמה:

ארבעת הספרים הראשונים שהופיעו בספריית תרמיל היו מהדורות שניות. הספר שנבחר לחנוך את הסדרה היה "קולומבה" מאת פרוספר מרימה בתרגום שאול גורדון; אחריו הופיעו "פרשיות נעלמות שטרם פורסמו" שעיבד וכתב ישעיהו לביא (ביחד עם "בים, בדרך המחתרת; פרשיה נעלמת מימי ההעפלה" מאת אריה אליאב), "לונה; אדם: שני סיפורי אהבה מיוחדים" מאת יהודה בורלא ו"היהלום של הרג'ה" מאת רוברט לואיס סטיבנסון בתרגום משה בן-אליעזר. אחריהם ראו אור "הזר" מאת אלבר קאמי בתרגומו של אהרן אמיר (התרגום העברי הראשון ליצירה זו), "סיפורי סניגור" מאת אהרן חטר-ישי, "קולונל שאבר" מאת אונורה דה בלזק בתרגום יצחק שנהר, "אמוק: סיפור אהבתו הסודית והאומללה של רופא" מאת שטפן צווייג בתרגום שמעון הלקין, "המזל שיחק לי: הרפתקאות, מיסתורין, אהבה" מאת ג'וזף קונרד בתרגום משה בן-אליעזר ושני סיפורים יפניים בתרגום אהרן אמיר: "רובה ציד" ליאסושי אינואה ו"האידיוטית" לאנגו סקגוצ'י .

בהמשך ראו אור תרגומים נוספים מן הספרות הכללית (ספרות מופת וספרות קלה) והספרות היהודית, לרבות ספרות יידיש, וכן כותרים מן הספרות העברית.

בשנת תשל"ט 1978 הופיע הקובץ "מאה שירים לחיל" שבחרו מנחם ברינקר, חיים גורי ועזרא פליישר.בשנת 1970 יצא עיתון "דבר" במבצע להחתמת אזרחים על מנוי עבור חיילים לגיליון יום שישי של העיתון ולספר של "תרמיל" מדי חודש, והחתים אלפי מנויים.

לאחר שנות שיא בשנות השישים והשבעים, חוסר התאמה לטעם הקהל המשתנה, שינוי מבנה שוק הספרים בישראל ועיצובם המיושן של הספרונים הביאו לירידה ניכרת במכירות.

בין השנים 1982 ל-1984 יצאה סדרה של שישה קובצי סיפורים תחת השם "תרמיל קלסיקה". כרך א': צ'כוב, אוסקר ויילד, הנרי ג'יימס; כרך ב': גוגול, פְלוֹבֵּר, ג'ק לונדון; כרך ג': דוסטויבסקי, פלובר, ג'וזף קונרד; כרך ד': רוברט לואיס סטיבנסון, פון קלייסט, פושקין; כרך ה': ויליאם פוקנר, קסנופון, גי דה מופסן, תיאודור רוזוולט, ליוויוס, רודיארד קיפלינג; כרך ו': ויקטור הוגו, סטנדל, יוליוס קיסר, ת"א לורנס, ורגיליוס, צ'רצ'יל. ב-1991 הפסיקה ההוצאה להוציא ספרים בעצמה. ב-1993 נעשה ניסיון אחרון להתמקד ברכישת זכויות הפצה של ספרות קלאסית, שכבר יצאה לאור בהוצאות ספרים אחרות. במסגרת זו יצאו שבעה ספרים, בהם "כרוניקה של מוות ידוע מראש" לגבריאל גרסיה מרקס, "מיכאל שלי" לעמוס עוז, "תעתועון" ליצחק בן נר ו"הזהו אדם" לפרימו לוי, בפורמט זול לחיילים בסיסמה "מיטב הספרות העכשווית במחיר שווה לכל חייל וחיילת". לאחר כישלון סדרה זו, הופסקה פעילות הספרייה.

בשנת 2002 חדשה הוצאת בבל את הוצאת הספרונים (חלקם מקטלוג "תרמיל" הוותיק וחלקם יוזמות חדשות), בעריכת חיים פסח,: בסדרה המחודשת הופיעו כ 30 ספרונים, מקור ותרגום, חלקם חידושים של ספרונים קודמים בתרגום מחודש למשל, סבסטופול של לב טולסטוי בתרגומו הקלאסי של יעקב שטיינברג, תרגומים יזומים חדשים, למשל, הפרקליט זכוכית מאת מיגל דה סרוואנטס בתרגומה של פביאנה חפץ, קלסיקה עברית שלא ראתה אור בתרמיל הישנה, למשל עד מוות של עמוס עוז או ספרי מקור חדשים, למשל, חיבוק דב של שולמית לפיד. אולם ההוצאה לא הצליחה לתמחר את הספרונים במחיר שיהיה נמוך מספיק על מנת להצדיק רכישת ספרון דקיק על ידי הציבור, והסדרה לא האריכה ימים.

צבי ארד (משורר)

צבי יהודה ארד (רודניק) (17 בדצמבר 1909 – ינואר 1994) היה משורר, סופר, עורך ומתרגם עברי פורה. ממייסדי קיבוץ עין שמר.

צווייג

צווייג (בגרמנית: Zweig) הוא שם משפחה, שמשמעותו היא "ענף".

האם התכוונתם ל...

קוצר רוחו של הלב

קוצר רוחו של הלב (בגרמנית: Ungeduld des Herzens) הוא רומן מאת הסופר האוסטרי היהודי שטפן צווייג, הנמנה עם קאנון יצירות המופת של הספרות הגרמנית.

הספר יצא לאור בשנת 1939 בהוצאת ס. פישר, והוא ספרו הארוך ביותר של צווייג.

בשנת 1946 עובד לסרט על ידי הבמאי הבריטי מוריס אלביי, תחת כותרת תרגומו האנגלי, "Beware of Pity" - "היזהרו מרחמים".

הספר תורגם לעברית על ידי ניצה בן-ארי ויצא לאור בהוצאת זמורה ביתן בשנת 1986, ובמהדורה מחודשת בשנת 2007.

ריכרד שטראוס

ריכרד שטראוס (בגרמנית: Richard Strauss; ‏11 ביוני 1864 - 8 בספטמבר 1949) היה מלחין גרמני.

שרלוטנבורג

שרלוטנבורג (בגרמנית: Charlottenburg) היא שכונה בברלין, כשליש מרובע שרלוטנבורג-וילמרסדורף. השכונה, הנקראת על שמה של סופיה שרלוטה מהנובר, נוסדה כפרבר כפרי ב-1705 והייתה עירייה עצמאית עד סיפוחה לברלין-רבתי (Groß-Berlin) ב-1920. עם החלת רפורמת השכונות של ברלין ב-2001 מוזגה לרובע שרלוטנבורג-וילמרסדורף.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.