שטעטל

שטעטל (יידיש: עיירה; מבוטא "שְטֶטְל" או "שְטֵייטְל") או העיירה היהודית הייתה צורת היישוב הטיפוסית של יהדות מזרח אירופה, בטריטוריות שהשתייכו בעבר לאיחוד הפולני-ליטאי, עד מלחמת העולם הראשונה. עיירות אלה היו פזורות בכל רחבי המרחב מליטא עד רומניה, כשבכל אחת חיים בין מאות אחדות לאלפי תושבים. בממוצע, כמחצית מאוכלוסייתן הייתה יהודית. השפה המדוברת בקרב היהודים הייתה יידיש, והתושבים ניהלו אורח חיים מסורתי בשילוב מאפייניהם ומנהגיהם הייחודיים. עיירות נעקרו כמעט כולן סביב מלחמת העולם הראשונה, עקב הגירה המונית לארצות הברית ולמערב, החורבן והפליטות בימי המלחמה, הטבח ההמוני של יהודים במלחמת האזרחים הרוסית ומתן שוויון זכויות בברית המועצות ובפולין העצמאית שהניע גל הגירה גדול לערים. השטעטלים נזכרים כיום כסמל ליהדות מזרח אירופה שחלפה מן העולם.

Chana Gitla Kowalska Shtetl 1934
"שטעטל", חנה קובלסקה, 1934
Luboml
תור לבית תמחוי בעיירה לובומל בווהלין שבמזרח פולין (כיום באוקראינה), 1917. הכיתוב על גבי השלט מורה "פאָלקס קיך" (יידיש: בית תמחוי).
Lakhva1926
רחוב בעיירה לחווא, 1926
Shtetl - Jewish Family, 1903
משפחה יהודית בשטעטל. פינסק, 1903.
Novogrodek Talmud Torah
לימוד תורה ב"חדר", בשנותיה האחרונות של העיירה היהודית. נובוגרוידק (כיום בלארוס), 1930.

תפוצה

המילה היידית "שטעטל", או ברבים "שטעטלאך" (מקבילה ל-Städtle בשוואבית) היא צורת הקטנה של המילה "שטאָט", 'עיר', כלומר 'עיירה' או 'עיר קטנה'. השטעטל הייתה תופעה רווחת בשטחי האיחוד הפולני-ליטאי, גם לאחר חלוקת פולין, המכסה חלק נרחב ממזרח אירופה – בהם התיישבו יהודים רבים למן ימי הביניים - ובסביבתהּ הקרובה. השטעטלאך נוצרו עקב מדיניות השלטון לעודד את ישיבת היהודים באזורי ספר ובשטחים נידחים, לצורך פיתוח כלכלתם ואכלוסם. זאת בצד האיסור שחל על היהודים להתיישב בערים הגדולות מחד גיסא, ומניעתם מלהיות בעלי אדמות (למעט באזורים מוגדרים) מאידך גיסא. במאה ה-18 כבר היה מספר עצום של עיירות יהודיות בשטחי מזרח אירופה, מהן מאות בפולין גופא.

בעקבות חלוקת פולין בסוף המאה ה-18, עברו מרבית השטחים הזרועים בשטעטלים לשליטת האימפריה הרוסית. שטחים אלה הוגדרו על ידי שלטון הצארים כ"תחום המושב", והיו האזורים היחידים ברחבי האימפריה שבהם הורשו יהודים לחיות. השטעטלאך נמצאו בשטחים שבהם שוכנות כיום מדינות פולין, אוקראינה, בלארוס, ליטא, לטביה, רומניה ומולדובה.

החיים בשטעטל

השטעטל הטיפוסית מנתה מאות עד אלפים בודדים של תושבים, והייתה מיושבת בכמחציתהּ או אף בלמעלה מכך ביהודים – בעלי מלאכה, סוחרים וחנוונים. במקרים רבים, הרחוב המרכזי בעיירה, והחנויות במרכז העיירה היהודית, היו שייכים ליהודים או מוחכרים להם, והם גרו וניהלו את המסחר שם. על פי רוב התקיימו יחסי שכנות סבירים עם הגויים שמבין תושבי העיירה ומהכפרים באזור, שלא הושתתו על חיבה אלא על תלות כלכלית הדדית. בשל מרחק הכפרים מהערים ובשל היעדר אמצעי תחבורה, שימשה השטעטל חוליה מקשרת ומתווכת בין הכפרים שסביבהּ לבין עיר המחוז. פעם או פעמיים בשבוע, בימי השוק, נהגו הכפריים להגיע לעיירה, שם יכלו למכור את תוצרתם, לרכוש מצרכים ולתקן את כלי מלאכתם. כיכר השוק הייתה המקום החשוב ביותר בחיי הכלכלה של השטעטל – לב העיירה – וסביבה נבנו בתי התושבים ומוסדות הציבור.

עם זאת, העובדה שהעיירות היו ממוקמות בלב אוכלוסייה אנטישמית הביאה לעיתים קרובות לעוינות ולאלימות כלפי היהודים מצד שכניהם. היות תחום המושב וההיתר להתיישבות יהודים בדרך כלל באזורים הרחוקים מן המרכז השלטוני של המעצמות, גרמה לכך שהעיירה היהודית בדרך כלל פרחה באזורי ספר, שעברו ידיים שלטוניות מעת לעת. היהודים היו חשודים בחוסר נאמנות משני צידי המתרס. כך או כך, היהודים היו נתונים לפרקים לגחמות שלטוניות ולהתפרצויות אנטישמיות מצד השלטונות או מצד השכנים הגויים, ומפעם לפעם נחתו על ראשם עלילות דם, פוגרומים וגירושים.

יידיש הייתה שפת הדיבור והכתיבה בקרב יהודי השטעטל. רוב הגברים ידעו לקרוא גם עברית – שפה שנלמדה במוסדות החינוך היהודיים הדתיים – ובני האליטה הרבנית אף היו משכילים דיים כדי לכתוב בה. הנשים לרוב לא הבינו עברית, אך הכירו את האותיות העבריות, בהן נכתבת גם שפת היידיש. שלטים באותיות עבריות הפכו לאחד מסימני ההיכר של השכונות היהודיות בשטעטל. השפה המיוחדת ליהודים הייתה מחסום משמעותי בינם לבין האוכלוסייה שסביבם. את העסקים עם שכניהם ניהלו היהודים בשפת המדינה או האזור, שמידת שליטתם בה נבעה ממידת המגע שהיה להם עם גויים לצורכי מסחר ועסקים, וממידת הקרבה של השטעטל לערים גדולות בסביבה.

בית הכנסת, לרוב המבנה המרשים ביותר בלב העיירה, היה מרכז חיי הקהילה. אורח החיים של מרבית תושבי השטעטל היה תורני, עם תחושה קהילתית חזקה ודגש על חינוך יהודי. לעומת שכניהם הלא-יהודים, שגם הם נסמכו על מוסדות הדת בכל הקשור לחינוך, התייחדו הקהילות היהודיות בכך שהונהג בהן מעין חינוך חובה – על כל בן היה לקבל חינוך בסיסי, אשר כלל קריאה וכתיבה בעברית, תפילות וכיוצא באלה. חלק גדול מהבנות לא למדו מעל גיל בית ספר יסודי, אך היה מקובל ללמדן את אותיות האלף-בית העברי כדי שתוכלנה לקרוא את התפילות, וכן לקרוא ולכתוב ביידיש. במשך הזמן התפתחה שיטת כתיבה ביידיש אשר התבססה על האלף-בית העברי – תחילה לשימושן של הנשים, ומאוחר יותר לשימוש הקהילה כולה[1]. התפתחות החינוך הממלכתי מטעם המדינה והדרישה מיהודים לקחת בו חלק חוללו משבר בחינוך היהודי של העיירות, והביאו לרפורמות שונות שנעשו בו.

אחרי שבמלחמת העולם הראשונה, רבות מהעיירות חרבו ונבנו מחדש, כמעט בכל עיירה, לצד המוסדות הדתיים (שלעיתים נחלקו בין חצרות חסידיות שונות, ובין חסידים ל"מתנגדים"), הייתה גם התארגנות של יהודים סביב מוסדות ציוניים או משכיליים: המזרחי, הבונד, השומר הצעיר ועוד. בתי כנסת מודרניים נמצאו רק בערים הגדולות.

שקיעת השטעטל והחורבן בשנות השואה

"חביבות עלי עיירות של עבר, אכסניות עניות אלו של כנסת ישראל, שדור אחר דור קטרגו אותן סופרים ומליצים וחתרו תחתיהן פייטנים וחרזנים, והלעיגו בהן שוטים וחכמים ונשתעבדו בהן מלכויות ושלטונות ופרצון גדודי פורעים וליסטים, עד שסוף בטלו ועברו מן העולם זיכרונן עולה לפני ודעתי מידבקת בהן מתוך האבל ומתוך הצער. אגדה של דורי. אגדה של דורות."
חיים הזז, דורות ראשונים.
Yiddish King Lear
"יודישער קעניג ליער": הזמנה להצגה "המלך ליר" ביידיש (1898) – אחת מתופעות התרבות הכללית בעיירה היהודית בסוף המאה ה-19

החל מן המחצית השנייה של המאה ה-19 החלה ירידתה של השטעטל. במקרים רבים הדבר בא בעקבות סלילת מסילות רכבת, אשר פסחו על עיירות קטנות. בנוסף, התרבו בין הכפריים הגויים סוחרים ובעלי מלאכה, והשתפרו אמצעי התחבורה בין הכפרים לערי המחוז, התפתחות שפגעה בנחיצותו הכלכלית של השטעטל כמרכז כפרי וכמתווך מסחר. מרקם יחסי התלות ההדדית בין היהודים ושכניהם נפגע, והיהודים זכו להצקות הולכות וגוברות. גל פוגרומים קשה תקף את העיירות היהודיות ברחבי תחום המושב בשנים 1881-1884, מגובה בהעלמת עין ואף עידוד מצד השלטון. גל פוגרומים קשה נוסף התרחש בין השנים 19031906. התקפות רבות כלפי היהודים התבצעו במהלך העימותים שהעסיקו את מזרח אירופה בשלהי מלחמת העולם הראשונה: מלחמת האזרחים ברוסיה, מלחמת פולין-אוקראינה והמלחמה הפולנית סובייטית.

על רקע התרחשויות אלה, החלו יהודים צעירים לעזוב את השטעטלאך ולחפש הזדמנויות להשכלה, לתעסוקה ולעסקים בערים הגדולות. בתקופה זו גם החלו תהליכי חילון מואצים באוכלוסייה שנבעה מהתפתחות עידן האורות ו"תקופת ההשכלה" וגרם ליהודים רבים להתבולל ולנטוש את אורח החיים היהודי המסורתי. רבים ביקשו ליהנות מפירות האמנציפציה והיגרו למרכז אירופה ולמערבהּ; רבים אחרים עזבו את הדת המסורתית והלכו אחר תורות מרקסיסטיות או נדדו מעבר לים – לארצות העולם החדש, אשר הציעו הזדמנויות חדשות – או עסקו בהגשמה ציונית והצטרפו לעליות הראשונות לארץ ישראל. כל אלה הביאו לירידת השטעטל כליבה של התרבות היהודית במזרח אירופה. לאחר נפילת האימפריה הרוסית וסיום שלטון הצארים בשנת 1917, נפרצו גבולות תחום המושב, ויהודים הורשו להתיישב בערי ברית המועצות. בסך הכל, עזבו במהלך סוף המאה ה-19 והעשורים הראשונים של המאה ה-20 כשני מיליון יהודים את עיירות תחום המושב.

עם פלישת גרמניה לפולין, ובייחוד לאחר הפרת הסכם ריבנטרופ מולוטוב החלו יחידות רצח מיוחדות של הצבא הגרמני האיינזצגרופן, עוברות מעיירה לעיירה במסגרת שואת "כדור לכל יהודי" ומבצע ברברוסה בשנת ה'תש"א (1941).[2] מאוחר יותר העיירות היהודיות הגדולות היוו מקום לכינוס היהודים בגיטאות, שחוסלו עם הזמן אף הן, חלקן ברצח המוני בבורות ירי ביערות[3], או באתר בית הקברות היהודי של העיירה עצמה, ובמשאיות גז, ורובן על ידי העברת היהודים למחנות מוות, או למחנות ריכוז ועבודה, שהוסבו עם הזמן למחנות השמדה, במסגרת הפתרון הסופי. עם הירצחה של מרבית יהדות מרכז ומזרח אירופה בשואה, ומניעת הפולחן הדתי בעיירות שתחת הכיבוש הסובייטי, עברה תופעת השטעטל ממזרח אירופה.

שטעטל בפולקלור ובתרבות

השטעטל נודעה כמקום שבו התגבש הווי יהודי עשיר ומקורי, וככר נרחב להתפתחותהּ של תרבות היידיש. זכרונות השטעטל טבועים עמוק במורשתם של יהודי מזרח אירופה, וחיי השטעטל הונצחו ביצירותיהם של סופרים ואמנים יהודים, שעם הבולטים שבהם בספרות נמנים שלום עליכם, דבורה בארון, יצחק בשביס זינגר וש"י עגנון; בתחום הציור פעלו הציירים מארק שאגאל, הרמן שטרוק ואילקס בלר שושנה עדן ומאנה כץ ואחרים. תרבות היידיש, שהגיעה לשיאה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, בעיקר בערים הגדולות של פולין וליטא, התבססה במידה רבה על הווי החיים והתרבות שנוצרו בעיירות.

חכמי חלםלשון סגי נהור לעיירה של טיפשים שאין שכל בקודקודם – נפוצו מאוד בהומור היהודי של מזרח אירופה. מקורו בלעג של היהודים המתנגדים על יהודיה החסידיים של העיירה חֶלם. נוסף על חלם, כיכבו עיירות נוספות ביצירות ספרותיות בדיוניות - למשל העיירה "כתריאליבקה" של שלום עליכם, שבהּ מתרחשים רוב סיפוריו, ו"אנטבקה", שבהּ מתרחשים סיפורי טוביה החולב, אף הוא מפרי עטו.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Jeffrey Shandler, Shtetl. A Vernacular Intellectual History, New Brunswick, NJ: Rutgers University Press (Key Words in Jewish Studies), 2014.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על היידיש, ויליאם וויגל מאנגלית: חיים לוי
  2. ^ על שואת 'כדור לכל יהודי' וחשיפותיו של הכומר פטריק דובואה, בעיתון בשפה האנגלית 'ירחון אמריקה'
  3. ^ פונאר, באבי יאר, ועוד רבים
Deep state

Deep state (בעברית: מדינה עמוקה, ידועה גם כמדינה בתוך מדינה) היא סוג של ממשלה חשאית המורכבת מרשתות נסתרות או חשאיות של כוח הפועלות עצמאית מחוץ למנהיגות הפוליטית של המדינה, בניסיון לקדם את סדר היום והמטרות שלהן. במובנו הרחב יותר, מתייחס המונח לבכירים ופקידים בשירות הציבורי ורשויות השלטון השונות שנוקטים מדיניות לעומתית כלפי הדרג הפוליטי הנבחר ומנסים לכפות באמצעות בירוקרטיה ומשפטים את דעותיהם וערכיהם על המדינה.

הדיפ סטייט הוא מושג במדע המדינה, המתאר מצב שבו עובדי המדינה הבכירים בשירותי המודיעין, הצבא, הביטחון, המשטרה, הרשות השופטת, ואפילו הפשע המאורגן, "מתבלבלים" לחשוב שהם הריבון האמיתי, וחוברים יחד לנהל את המדינה, מעל ראשם של הדרג הנבחר (הפוליטיקאים) והעם; ולשבש את תהליך הבחירה הדמוקרטית, מטעמים כלשהם. זהו ארגון היברידי, שפושט צורה ולובש צורה. הישות הזאת שולטת על השירות הציבורי, וקוראת תיגר על יכולתם של נבחרי הציבור לשלוט.

דוגמאות כוללות את רשויות המדינה, כגון הכוחות המזוינים או הרשויות הציבוריות (סוכנויות מודיעין, הרשות השופטת, שוטרים, משטרה חשאית, סוכנויות מינהליות ובירוקרטיה ממשלתית). המדינה העמוקה יכולה גם ללבוש צורה של עובדי מדינה הפועלים באופן לא קונספירטיבי, כדי לקדם את האינטרסים שלהם.

מטרות המדינה העמוקה יכולות לכלול המשכיות של המדינה עצמה, ביטחון תעסוקתי לחבריה, כוח מוגבר וסמכות, ומרדף אחר מטרות אידאולוגיות. היא יכולה לפעול בניגוד לסדר היום של הנבחרים, על ידי חסימה, התנגדות, וחתירה כנגד המדיניות שלהם או הנחיותיהם. היא יכולה גם ללבוש צורה של תאגידים בבעלות ממשלתית או חברות פרטיות הפועלות באופן עצמאי משליטה רגולטורית או ממשלתית.

ה-Deep State נבדל מהפיכה שלטונית גלויה (כגון הפיכה צבאית) בכך שהוא לא מפיל את השלטון באופן גלוי ורשמי, אלא חותר נגדו בחשאי תוך יצירת מראית עין שהדרג הפוליטי הנבחר הוא עדיין השולט.

בור הריגה

בור הריגה (בגרמנית: Tötung Grube) הוא שיטת רצח המונים, שבוצעה על ידי כוחות גרמניה הנאצית, והייתה שכיחה בעיקר בשלב הראשון של מלחמת העולם השנייה ובשטחי מזרח אירופה, באזורים שנכבשו על ידי הנאצים בשטחי ברית המועצות (שכללו את מזרחה של פולין, המדינות הבלטיות וחלקים מרומניה). בין שאר אתרי בורות הירי ידועים באבי יאר, שבו נרצחו יהודי קייב והסביבה; פונאר, שבו נרצחו יהודי וילנה; והפורט התשיעי בקובנה. בתקופת השואה נרצחו כמיליון וחצי יהודים בשיטה זו.

העיירה בוערת

העיירה בוערת (במקור ביידיש: אונדזער שטעטל ברענט!, 'עיירתנו בוערת!'), הידוע גם במילותיו הראשונות: שריפה, אחים, שריפה! (ביידיש: ס'ברענט!, 'שריפה!'), הוא שיר יידי מאת המשורר והמלחין היהודי-פולני מרדכי גבירטיג, איש קרקוב, שנכתב בשנת 1938 כתגובה לאנטישמיות הגוברת בפולין לאחר מות פּילסוּדסקי, שכללה בין היתר פוגרומים; מקובל כי האירוע שהצית את כתיבת השיר היה פוגרום פּשִיטִיק, אשר אירע במרץ 1936. השיר נחשב לשיר נבואי, שנתפס בדיעבד כעין אזעקה על השואה המתקרבת.

זהו שירו המפורסם ביותר של גבירטיג, כמו גם אחד השירים המזוהים ביותר עם זיכרון השואה. במלחמה הוא הושר בגטאות ובמחתרות היהודיות, ולאחריה הפך לאחד השירים המושרים ביותר בטקסי זיכרון יהודיים לשואה, לצד המנון הפרטיזנים היהודים של הירש גליק. בעברית הוא מוכר בעיקר בתרגומו של אברהם לוינסון, שהתפרסם ב-1945.

השטעטל הווירטואלי

פורטל השטעטל הווירטואלי (בפולנית: Wirtualny Sztetl, בתרגום חופשי לעברית: העיירה הווירטואלית) לתולדות יהדות פולין, הוא פורטל אינטרנט רב-לשוני (בשפות פולנית, אנגלית, עברית וגרמנית), מייסודה של אגודת המכון להיסטוריה יהודית בפולין, המוקדש להיסטוריה, למורשת, ולתרבות יהודית בפולין בעבר ובהווה. הפרויקט הוקם ב-2009 ביוזמת ההיסטוריון אלברט סטנקובסקי. בשנת 2012 הועבר הפורטל לניהולו של המוזיאון לתולדות יהודי פולין.

הוא אחד ממאגרי המידע הגדולים בנושא היסטורית הקהילות היהודיות בפולין ובמדינות השכנות. וברשותו כ-90,000 תמונות, כ-1000 קובצי וידאו ושמע, ומעל ל-30,000 עמודי טקסט המכילים מידע על 2246 ערים ועיירות. בנוסף הפורטל הוא שיתופי ומעודד משתמשים לקחת חלק במלאכת התיעוד של החיים היהודיים באזור לפני, בזמן ואחרי השואה ולתרום תמונות וידע אודותם.

הפורטל משתף פעולה עם אגודת המכון להיסטוריה יהודית בפולין, פורטל הקהילה היהודית בפולין (jewish.org.pl), אתר "מחקר ישראל" (izrael.badacz.org) ומילון המונחים של מכון אדם מיצקייביץ'.

ויטבסק

וִיטֵבְּסְק (בבלארוסית: Ві́цебск, ויצבסק; ברוסית: Ви́тебск) היא העיר הרביעית בגודלה בבלארוס, השוכנת ליד הגבול עם רוסיה. העיר משמשת כמרכז המנהלי של מחוז ויטבסק ומונה 363,061 תושבים (נכון ל-1 בינואר 2014).

חלומות (יצירת מחול)

חלומות היא יצירת מחול שבאה כתגובה של אנה סוקולוב לזוועות השואה, כפי שצפו ועלו במהלך משפט אייכמן. היצירה הועלתה לראשונה בניו יורק בשנת 1961, ומאוחר יותר הועלתה בישראל על ידי התיאטרון הלירי בביצוע להקת בת שבע ולהקת קול ודממה.ביצירה זו משתמשת סוקולוב באמצעים שונים, כגון: גבר שרץ מבלי לברוח; הושטת יד מבלי לגעת; משחק נטול רגש; זעקה ללא קול; 6-8 רקדנים לבושים בבגדים אפורים ופשוטים; רקדנית שמטפסת מעל ראשי הגברים הצועדים; בחורים קפואי מבט ורגש; בחורים שפוסעים מירכתי הבמה עד לקדמתה כשאישה צועדת מעליהם ודורכת על כתפיהם כחולמת להגיע רחוק; שלוש נערות שהגרמנים לקחו את גופן אבל לא את נשמתן, המסומלת באמצעות פרח קטן ואדום החבוי באגרופיהן הקמוצים; ילדה הלבושה בשמלה לבנה מאוד פשוטה שמרימה את ראשה מעלה ואת ידיה לצדדים ומתמוטטת אל זרועות האימה. בקטעים מסוימים נעשה שימוש גם במוזיקה מאת יוהאן סבסטיאן באך, אנטון וברן, תיאו מסרו.

כפר חסידים

כְּפַר-חֲסִידִים הוא מושב בעמק זבולון ליד קריית אתא בתחומי מועצה אזורית זבולון.

מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה

מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה (באנגלית: United States Holocaust Memorial Museum) הוא מוזיאון לאומי הממוקם בקרבת המול בעיר וושינגטון די. סי., בירת ארצות הברית. במוזיאון מתבצעת פעילות תיעוד, לימוד ופירוש ההיסטוריה של השואה והוא משמש כמפעל הנצחה למיליוני יהודים ובני עמים אחרים שנספו בשואה. הוא פועל מאז 1993.

מז'יבוז'

מז'יבוז' (באוקראינית: Меджибіж (מֶדְז'יבּיז'); בפולנית: Międzybóż (מְיֶנְדְזִ'יבּוּז'); ביידיש: מעזשביזש) היא עיירה (בעבר שטעטל) במחוז משנה לטיצ'ב שבמחוז חמלניצקי באוקראינה. בחלוקה המנהלית הישנה (עד 1918) נמצאת מז'יבוז' בפולין ההיסטורית, בצפון פודוליה, סמוך לגבולה הדרומי של ווהלין, בין נהר הבוג הדרומי לנהר הבוז'וק. בתולדות עם ישראל ידועה העיר מז'יבוז' בעיקר בזכות היותה מולדתה של תנועת החסידות ומקום מושבו של מייסד החסידות, הבעל שם טוב. גם נינו, רבי נחמן מברסלב, נולד בעיר.

מחנה עבודה

מחנה עבודה (בגרמנית: Arbeitslager) הוא השם שנתנו הנאצים למתקן כליאה המיועד לניצול בכפייה של כוח עבודה למטרות שונות, ואף לרצח המוני באמצעות עבודה.

מחנות עבודה שימשו את גרמניה הנאצית ובעלות בריתה במהלך מלחמת העולם השנייה בתקופת השואה כחלק מן הפתרון הסופי. מחנות העבודה שהקימו הנאצים ובני בריתם שימשו לייצור של כלי נשק, תפירת מדים ונעליים, חטיבת עצים, כריית מחצבים, סלילת כבישים וכו'.

מחנה ריכוז

מחנה ריכוז הוא מתקן כליאה רחב ידיים, שנועד לאסירים פוליטיים, קבוצות אתניות או קבוצות דתיות, הנכלאים ללא כל הליך משפטי. לעיתים משמש מחנה הריכוז גם לעבודות כפייה (מחנה עבודה), ובמקרים רבים - להשמדה של האסירים (מחנה השמדה). במיוחד נודעו לשמצה מחנות הריכוז שהקים המשטר הנאצי, בגרמניה ובמדינות שכבשה במלחמת העולם השנייה וגם מחנות הריכוז הרומניים בטרנסניסטריה.על־פי ההערכות הנאצים יצרו 42,500 מחנות וגטאות לריכוז והשמדת יהודים.

משאית גז

משאיות גז (בגרמנית: Gaswagen) היוו אחד מאמצעי ההשמדה של היהודים על ידי הנאצים במסגרת "הפתרון הסופי".

סטשוב

סטשוב (או סטאשוב; בפולנית: Staszów), היא עיירה בפולין, לשעבר עיירה יהודית (שטעטל), אשר תחת הכיבוש הנאצי בוצע בה רצח המוני.

העיירה ממוקמת בפרובינציית שְביינטוקשיסקיֵיה, כ-54 ק"מ דרום-מזרח מהעיר קיילצה, ומשמשת, למעשה, כבירה של מחוז סטשוב.

עיירה

עיירה היא סוג של יישוב אשר מרבית תושביו אינם מתפרנסים מחקלאות ומספר התושבים בו נחשב לקטן ביחס למספר התושבים בעיר. מספר זה נע בדרך כלל בין כמה מאות לכמה עשרות אלפים. גודל האוכלוסייה כשלעצמו איננו קובע באופן נחרץ אם מדובר בעיירה או בכפר.

בהרבה אזורים בעולם, למשל בהודו, מספר התושבים בכפר גדול יכול להיות גדול בהרבה מאשר בעיירה קטנה. בדרך כלל עיירה תהיה גדולה מכפר וקטנה מעיר.

אחד ההבדלים העיקריים בין כפר לעיירה הוא אופי הכלכלה ביישוב; האנשים אשר מתגוררים בעיירות בדרך כלל מתפרנסים מתעשייה (בתי חרושת), מסחר (חנויות) ושירותים, ואילו בכפר, ענף הפרנסה העיקרי הוא בדרך כלל חקלאות. עיירה יכולה להיות פרבר של עיר גדולה ויכולה גם להיות מרוחקת מאוד מכל יישוב עירוני אחר. מרביתן של העיירות בישראל מנוהלות על ידי מועצה מקומית.

עירית לינור

עירית לינוּר (נולדה ב-18 באוקטובר 1961) היא סופרת, מתרגמת, תסריטאית, במאית, פובליציסטית ושדרנית רדיו ישראלית.

פשיסחה

פְּשִיסְחָה (גם: פשיסחא או פרשיסחא; ביידיש: פשיסכע; בפולנית: Przysucha; ברוסית: Пшисуха - שני האחרונים מבוטאים "פְּשִׁיסוּחַה") היא עיירה (בעברה שטעטל) בפרובינציית מָזוֹבְיַה שבפולין. העיירה נמצאת כ-100 ק"מ מדרום-מערב לוורשה, ומשמשת כבירת מחוז פשיסחה. נכון ל-2009 גרים בעיירה 6,188 בני אדם.

קרלין (פינסק)

קרלין (בבלרוסית: Карлін, בעבר: קרולין) הוא פרבר של העיר פינסק, בלארוס. שטעטל יהודי, ערש הולדתה של חסידות קרלין.

שואת יהודי צרפת

שואת יהודי צרפת היא ריכוזם של עשרות אלפי יהודים צרפתיים במחנות ריכוז בצרפת וגירושם על ידי שלטונות צרפת ואנשי אס אס גרמניים למחנות השמדה במזרח אירופה כחלק מהשואה שהתרחשה בזמן מלחמת העולם השנייה.

תא גזים

תא גזים הוא מבנה או מתקן אטום אשר אליו מחובר מנגנון להזרמת גזים רעילים לצורך המתה של בני אדם או בעלי חיים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.