שטיבל

השטיבליידיש: בית קטן) הוא כינוי לבית כנסת קטן יחסית המשמש לתפילה, ללימוד תורה וכמקום מפגש לקהילה. השטיבל משמש גם לכינוסים, לסעודות שבת וחג (בעיקר בסעודה השלישית של שבת) ולמקום מפגש תרבותי וחברתי לחברי הקהילה. בית כנסת בו מתפלל האדמו"ר אינו מכונה בדרך כלל כשטיבל. בחצרות חסידיות אחדות (דוגמת חסידויות ברסלב ובויאן) נהוג לכנות את השטיבל בשם "קלויז".

טרמינולוגיה ורקע

תרגומה של המילה שטיבל ביידיש הוא בית קטן, ואכן, לפי שמו ניתן להבין שהוא משמש כבית שני לבאים בשעריו. הווי השטיבל התגבש בקרב חסידויות במזרח אירופה. האברכים הצעירים והבחורים היו יושבים בו כל היום ועוסקים בתורה ובחסידות, ואילו בעלי הבתים שהיו עסוקים כל היום בעבודת כפיים היו באים בבקרים ובערבים לתפילה, ללימוד משותף ולהתחזקות דתית. השטיבל מונה החל ממניין חברים ועד כמאה בתי אב. כאשר מנין חבריו של השטיבל גדל, ישנן חסידויות הנוהגות לפצלו לשני שטיבלך, זאת כדי לשמר את הווי השטיבל המתפוגג ככל שמנין חבריו מתרבים.

שטיבלאך במשמעותו כיום

בקהילה החרדית בישראל התפתחו בתי כנסת בהם מרוכזים מספר חדרים (ומכאן שטיבלאך - הטיית רבים יידית לשטיבל) למנייני תפילה. מטרתם של השטיבלאך היא לאפשר מקום תפילה מקביל פנים ובאווירה יותר משוחררת. בשונה מבית כנסת בו נהוגים זמני תפילה קבועים, סדרי ישיבה מסוימים וכיוצא בזה השטיבלך פועל בכל שעות היממה ומכיל כבשיגרה מתפללים ארעיים[1].

שטיבלאך מפורסמים בישראל

Stieblach
"שטיבלך" בשכונת קטמון בירושלים

כנגזר מן השטיבל החסידי המקורי, החלו לקרוא בזמננו לבתי הכנסת בהם יש מספר חדרים למנייני תפילה בו זמנית, בשם "שטיבלאך".

בין השטיבלך המפורסמים ניתן למנות את:

בירושלים:

בבני ברק:

בניו יורק:

בערים אחרות:

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הרב משה צוריאל, תפילה במניינים שמתפללים מאוחר, ובחטף ("שטיבלך"), מאמר ביקורת כנגד תופעת ה"שטיבלאך", ‏שני בפברואר 2011
אוסקר ויילד

אוסקר פינגאל או'פלאהרטי וילס ויילד (באנגלית: Oscar Fingal O'Flahertie Wills Wilde‏; 16 באוקטובר 1854 - 30 בנובמבר 1900) היה סופר, משורר, עיתונאי, מבקר אופנה ומחזאי אירי.

דוד קלעי

דוד קַלָעִי (גולד) (כ"ט בשבט תרנ"ח, 21 בפברואר 1898 – ח' בחשון תש"ט, 10 בנובמבר 1948) היה פעיל ציוני, איש תנועת העבודה, ממקימי שכונת בורוכוב, ספרן, מתרגם, סופר ומעורכי אנציקלופדיות בהוצאת "מסדה".

הוצאת מצפה

הוצאת מצפה הייתה הוצאת ספרים עברית, אחת משלוש הוצאות הספרים הפרטיות שפעלו בארץ ישראל בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20.בשנת 1921 ייסדו יהושע צ'צ'יק, מרדכי ניומן ויוסף שרברק בירושלים חנות ספרים והוצאת ספרים בשם "תרבות", שבהמשך הפכה ל"מצפה". ההוצאה התמקדה בהוצאת ספרות ושירה. הספר הראשון שיצא במסגרתה היה הרומן "ימים ולילות" לנתן ביסטריצקי.

אשר ברש ערך ספרי פרוזה בהוצאה זו, ובמסגרתה הוציא לאור את ספרו של דוד פוגל "חיי נישואים".

בשנת 1933 הוקמה, בשותפות עם הוצאת שטיבל, "הוצאת שם" (ראשי תיבות של שטיבל ומצפה) להוצאת ספרות ילדים. השותפות התפרקה ב-1935.

בשנת 1941 התמזגה לתוך הוצאת י' שרברק.

הוצאת שטיבל

הוצאת א. י. שטיבֶּל הייתה הוצאת ספרים עברית שנוסדה במוסקבה בשנת 1917 על ידי הסוחר והנדבן היהודי-פולני אברהם יוסף שטיבל (אי"ש; 1885–1946).

התקופה

התקופה היה רבעון ספרותי עברי אשר ראה אור במוסקבה, ורשה, ברלין, ניו יורק ותל אביב משנת תרע"ח-1918 עד שנת תש"י-1950, בהוצאת שטיבל שבבעלות אברהם יוסף שטיבל. עורכו הראשון היה דוד פרישמן .

טחנת קמח

טחנת קמח היא מבנה או מנגנון אשר מיועד להפיק קמח על ידי טחינת דגנים.

יהושע צ'צ'יק

יהושע צַ'צִ'יק (Chachik;‏ 9 באוקטובר 1895 – 23 בינואר 1973) היה מו"ל עברי.

יעקב נפתלי שמחוני

יעקב נפתלי הרץ שמחוני (שמחוביץ) (על פי רוב י. נ. שמחוני; 20 בינואר 1884, כ"ב בטבת תרמ"ד, סלוצק, רוסיה (רוסיה הלבנה) – 21 במאי 1926, ח' בסיוון תרפ"ו) היה משכיל יהודי, היסטוריון ומתרגם, בקי במזרחנות ומדעי היהדות.

יצחק שנהר

יצחק שֶנהַר (שֶנבֶּרג) (י"ד באדר א' תרס"ב, 21 בפברואר 1902 - י"ט בסיון תשי"ז, 18 ביוני 1957) היה משורר, סופר ומתרגם עברי. בשנת 1946 זכה בפרס רופין ובשנת 1948 בפרס טשרניחובסקי.

ליון פויכטוונגר

לִיוֹן פוֹיכְטְוַונְגֶר (בגרמנית Lion Feuchtwanger;‏ 7 ביולי 1884, מינכן – 21 בדצמבר 1958, לוס אנג'לס) היה סופר, מחזאי ומתרגם יהודי-גרמני.

מוריס מטרלינק

מוריס מֶטֶרְלִינְק (בצרפתית: Maurice Maeterlinck‏; 29 באוגוסט 1862 - 6 במאי 1949) היה משורר ומחזאי בלגי, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1911.

מסדה (הוצאת ספרים)

מסדה היא הוצאת ספרים שהוקמה בשנת 1930 על ידי ברכה פֶּלִאי והייתה מהוצאות הספרים המובילות ביישוב ובישראל.

מצדה

מְצָדָה (מַסָּדָה בכתיב מיושן) הוא מבצר עתיק על פסגתו של צוק מבודד, בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, המתנשא לגובה של 63 מטרים מעל פני הים, וכ-450 מטרים מעל ים המלח שלמרגלותיו.

הצוק נבחר על ידי המלך הורדוס לשמש כמקום מפלט ומצודה מלכותית ועל פסגתו השטוחה נבנו ארמונות מפוארים, מבני ציבור ותענוגות. ביצורים הקיפו את המצוק ומערכות לאיסוף ואגירת מים הבטיחו אספקה שוטפת לכל אורך השנה. האירועים ההיסטוריים הדרמטיים שאירעו במצדה בתקופת המרד הגדול מתוארים בפירוט רב בספרו של יוסף בן מתתיהו - "מלחמת היהודים". על פי יוסף בן מתתיהו, כבר לפני חורבן בית שני, תפסו מורדים יהודים מכת הסיקריים את מצדה וממנה יצאו לגיחות שוד אל יישובים באזור ים המלח. על מצדה עלה וצר, בשמונה מחנות מצור, הלגיון העשירי הרומאי ולאחר קרבות נואשים על חומות המבצר ומשאפסה תקוות המורדים להסיר את המצור הם בחרו להתאבד ולא לסיים את חייהם כעבדים.

לאחר כיבוש מצדה בשנת 73 שקע ההר אל תהומות השכחה עד שנתגלה מחדש על ידי חוקרים בני המאה ה-19. חפירות ארכאולוגיות אינטנסיביות נערכו במצדה ובמידה פחותה במערכת המצור הרומאית שלרגליה החל משנות ה-60 של המאה ה-20, אז נחפר ונחקר רובו המכריע של האתר כולו.

בעוד המסורת הרבנית העלימה כמעט לגמרי את סיפור ההתאבדות ההמונית על מצדה במשך מאות שנים, אימצה התנועה הציונית את סיפור מצדה כסמל וכמיתוס לשאיפה וחתירה עד מוות לחירות, התחדשות לאומית וריבונות. בשנות ה-30 של המאה ה-20 מצדה הפכה לאתר עלייה לרגל של מטיילים ומסעות של תנועות הנוער ולאחר הקמת מדינת ישראל כאתר השבעה של טירונים בצה"ל מחילות שונים הנשבעים שנית מצדה לא תיפול - מטבע לשון הלקוחה מן הפואמה מסדה. בסוף המאה ה-20 חל כרסום במעמדה של מצדה כמיתוס ציוני ויש הנרתעים מהמסר המשתקף מהקנאות הקיצונית של הסיקריים ומבחירתם להתאבד על פסגת מצדה. בעשור השני של המאה ה-21 התחדשה מסורת המסעות אצל תנועות הנוער.בשנת 1968 הוכרזה מצדה כגן לאומי בשטח של 3,400 דונם, ובשנת 2001 הכריז עליה ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. מדי שנה פוקדים את האתר כ-750,000 מבקרים והוא נחשב לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בישראל.

נחום טברסקי

נחום טְבֶרְסקי (ט"ו בחשוון תרמ"ה, 3 בנובמבר 1884, סְקְוִוירַה, פלך קייב, רוסיה (אוקראינה) – 10 באוקטובר 1953, תל אביב) היה איש העלייה השנייה, עסקן ציוני ומו"ל ישראלי. מראשוני הפועל הצעיר ומייסד ביטאונה, חבר הוועד הלאומי, מנהל הוצאת שטיבל בישראל ובעל הוצאת הספרים 'נ. טברסקי'.

סינקלר לואיס

סינקלֵר לואיס (באנגלית: Sinclair Lewis;‏ 7 בפברואר 1885 – 10 בינואר 1951, רומא) היה עיתונאי, סופר ומחזאי אמריקאי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1930.

פישל לחובר

ירוחם פישל לָחוֹבֶר (כמעט תמיד: פ' לחובר; בכתיב יידי: לאַחאָווער; י"ח בחשוון תרמ"ד, נובמבר 1883, חוז'לה, פלך ורשה, האימפריה הרוסית - ה' באדר תש"ז, 25 בפברואר 1947, תל אביב) היה חוקר תולדות הספרות העברית, מבקר ספרות, מסאי ועורך.

פסח גינזבורג

פסח גינזבורג (מופיע גם גינצבורג; תרנ"ד, 1894, בכפר ליפניקי, ווהלין – ח' בשבט תש"ז, 29 בינואר 1947, תל אביב) היה מתרגם עברי, עורך ומו"ל.

קנוט האמסון

קנוט האמסון (בנורווגית: Knut Hamsun;‏ 4 באוגוסט 1859 – 19 בפברואר 1952) היה סופר נורווגי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1920, מגדולי הסופרים האירופים בכל הזמנים.

רבינדרנת טאגור

רַבִּינְדְרָנָת טָאגוֹר (בבנגלית: রবীন্দ্রনাথ ঠাকুর (מידע • עזרה), קרי, רוֹבִּינְדְרוֹנאטְהְ טְהָאקוּר; 7 במאי 1861 – 7 באוגוסט 1941) היה משורר בנגלי, פילוסוף, ופטריוט הודי. הוא זכה בפרס נובל לספרות ב-1913 ובכך היה לאסיאתי הראשון שזכה בפרס נובל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.