שטח C

שטח C הוא שטח ביהודה ושומרון וחבל עזה הנמצא בשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית. מקור הביטוי בהסכם אוסלו ב', שם הוא משמש ככינוי לשטחים בגדה המערבית שמחוץ לשטחי A ו-B[1]. ב-2005 ישראל פינתה את שטח C שברצועת עזה מתושביו היהודים במסגרת תוכנית ההתנתקות, ומאז נותרו שטחי C רק ביהודה והשומרון. השטח כולל התנחלויות (ובהן 413,400 תושבים ישראלים בשנת 2017[2]), הכבישים המובילים אליהן, יישובים פלסטיניים, בסיסים ושטחי אש של צה"ל ואזורים בלתי מיושבים. מדינות רבות רואות במזרח ירושלים חלק משטח C.

שטח C הוא רציף, וביהודה ושומרון שטחי A ו-B מובלעים בתוכו. מאז סוף שנות ה-90, שטח C מהווה כ-60% מיהודה והשומרון[3].

Oslo Areas and barrier projection 2005
מפת יהודה ושומרון

אומדני האוכלוסייה הפלסטינית

הוצעו הערכות שונות למספר הפלסטינים הכולל בשטח C. לפי דו"ח של משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים משנת 2008, כ-44,100 פלסטינים מתגוררים בכפרים הנמצאים במלואם בשטח C. אם יוכללו הכפרים שבחלקם בשטח C אזי תסתכם האוכלוסייה הפלסטינית של שטחי C בכ-228,000[4]. מתאם פעולות הממשלה בשטחים בפרסום מאוגוסט 2012 העריך את המספר ב-90,000, תוך ציון שמדובר בכ-3% מתושבי יהודה ושומרון הפלסטיניים[5]. לפי ג'ף הלפר, יו"ר הוועד הישראלי נגד הריסת בתים, הפלסטינים בשטח C הם פחות מ-5% מהפלסטינים ביהודה ושומרון ונקב במספר 125,000[6]. העיתונאי דני רובינשטיין טען במאמר שכתב, שהמספר היה 70,000 בתחילת 2010[7], מספר שצויין עוד ב-2008 על ידי שלום עכשיו[8]. בצלם[9], האגודה לזכויות האזרח בישראל[10] וארגון הסיוע ההומניטרי לפלסטינים של האו"ם ציינו את המספר 150,000[11]. בשנת 2017 העריך נפתלי בנט כי חיים בשטח C כ-80,000 פלסטינים[12].

תוכניות לעתיד השטח

לפי דו"ח של הבנק העולמי המתייחס לנתוני 2011, אם שטח C, כולל מזרח ירושלים, יפותח, והפוטנציאל הכלכלי שלו ימומש בידיים פלסטיניות וללא המגבלות המוטלות על ידי ישראל, התמ"ג הפלסטיני צפוי לגדול, באופן ישיר או עקיף, ב-35%, שהם 3.4 מיליארד דולר לשנה[13].

מאידך, לפי "תוכנית ההרגעה" שמקדם נפתלי בנט, על שטח C תוחל הריבונות הישראלית תוך אזרוח תושביו הפלסטיניים. אחרים הציעו להחיל את הריבונות הישראלית בכל יהודה והשומרון.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פרק 11 סעיף 2(c) ופרק 17 סעיף 2(a) להסכם
  2. ^ אוכלוסייה לפי מחוז, נפה ודת, לוח 2.15, באתר הלמ"ס
  3. ^ United Nations Environment Programme, "Desk Study on the Environment in the Occupied Palestinian Territories", עמ' 115. לפי ההגדרה הישראלית שאינה כוללת את מזרח ירושלים, שטח C יהיה קטן בכחצי אחוז.
  4. ^ Lack of Permit Demolitions and Resultant Displacement in area C, May 2008
  5. ^ Projects in area C 2011-2012, page 4
  6. ^ ‘Israel’s gone way beyond apartheid’, April 26, 2012, New Internationalist
  7. ^ דני רובינשטיין, הכלכלה הפלסטינית: המערכה הכלכלית, באתר כלכליסט, 19 בינואר 2010
  8. ^ Hagit Ofran, Area C: Palestinian Construction and Demolition Stats - February 2008, February 2008, Kibbush web site
  9. ^ דרום הר חברון, 29 באוגוסט 2012, אתר בצלם
  10. ^ area C Villages
  11. ^ Humanitarian Fact Sheet on Area C of the West Bank, July 2011
  12. ^ Gil Hoffman, Sarah Levi, Bennett reveals plan for peace, calls for drastic West Bank change, ‏11 באוקטובר 2017 (באנגלית)
  13. ^ Area C and the Future of the Palestinian Economy , באתר הבנק העולמי, 2.10.2013
איסכאכא

איסכאכא (בערבית: إسكاكا) הוא כפר פלסטיני הממוקם במחוז סלפית שבצפון הגדה המערבית, 27 ק"מ דרומית מערבית לשכם. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית הכפר מנתה 1,107 תושבים בשנת 2016.

איסכאכא גובלת בכפרים א-סוויה ולובאן א-שרקיה במזרח, סלפית ממערב, ומרדה, יאסוף וג'מעין מצפון.

אל-איתיחאד (מועצה מקומית)

אל-איתיחאד (בערבית: الاتحاد‎ תרגום: "האיחוד") היא מועצה מקומית פלסטינית במחוז רמאללה ואל-בירה, שנוסדה ב -1997, ממיזוגם של הכפרים ביתילו, ג'מאלה, ודיר עמאר. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2016 מנתה האוכלוסייה הפלסטינית במועצה כ-8,706 תושבים.

דיר ג'ריר

דיר ג'ריר (בערבית: دير جرير) הוא כפר פלסטיני המשתייך לנפת רמאללה ואל-בירה וממוקם על כביש 449, במרחק של כ-7 ק"מ צפונית-מזרחית מרמאללה. הוא ממוקם על גבעה המשקיפה על עמק הירדן בגובה של כ-900 מטר, צפונית לכפר טייבה. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, דיר ג'ריר מנה כ-5,101 תושבים נכון לשנת 2016.

הכיבוש הישראלי

לאחר התייצבות הקו הירוק, קו שביתת הנשק שנקבע בתום מלחמת העצמאות, כבשה ישראל פעמים אחדות שטחים שהיו בשליטת מדינת שכנות. בחלק מהמקרים ישראל נסוגה מהשטח באחיזתה מסיבות שונות. בחלק מהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, שהתחוללה ביוני 1967, נמשכת שליטת ישראל עד היום, תוך התנגדות ניכרת בקרב הקהילה הבינלאומית.

במקור התייחס המונח "השטחים הכבושים" לאזורים הבאים: רמת הגולן שנכבשה מסוריה, חצי האי סיני ורצועת עזה שנכבשו מידי מצרים, ושטחי יהודה ושומרון, כולל מזרח ירושלים, שנכבשו מידי ירדן. יהודה ושומרון ורצועת עזה נועדו בתוכנית החלוקה של האו"ם להיכלל בשטח המדינה הערבית בארץ ישראל, אך עברו לשליטת מצרים וממלכת ירדן בעקבות מלחמת העצמאות, שליטה שלא הוכרה על ידי הקהילה הבינלאומית.

בישיבת הממשלה ב-10 ביוני 1967, אמר ראש הממשלה לוי אשכול: "צריך להחליט מה עושים עם האזרחים הערבים שבשטחים הכבושים". החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם, לאחר מלחמת ששת הימים, קראה ל"נסיגת כוחותיה המזוינים של ישראל משטחים שנכבשו בעימות האחרון".

הסכם ואי

הסכם מזכר נהר ואי (או הסכם וואי) הוא הסכם בין ישראל לאש"ף שנועד לפרט צעדים למימוש הסכמי אוסלו ולקבוע לוח זמנים מדויק לביצוע הצעדים הנדרשים בהסכמים, תוך שמירה על הדדיות. ההסכם נחתם ב-23 באוקטובר 1998, בטקס רשמי בבית הלבן, על ידי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, יושב ראש הוועד הפועל של אש"ף יאסר ערפאת, ובתיווכו של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון. בטקס נכח גם חוסיין מלך ירדן. ההסכם הושג לאחר משא ומתן אינטנסיבי שנערך במשך 10 ימים במרכז הכנסים המבודד Wye River של מכון אספן שבמרילנד, ארצות הברית, ובמעורבותו המלאה של הממשל האמריקאי, כולל השתתפותו האישית של הנשיא קלינטון ומעורבותם של דיפלומטים נוספים שנשלחו על ידי המלך חוסיין.

ההסכם קבע לוח זמנים והיקף של הנסיגות בהם ישראל מחויבת, ובמקביל הניח לוח זמנים לצעדים ביטחוניים של הפלסטינים באיסוף נשק בלתי חוקי, לחימה בטרור ומניעת הסתה. ההסכם היה תוספת להסכמי אוסלו הקודמים ולא בא במקומם. מימוש ההסכם נתקל בקשיים משני הצדדים, והוא לא כובד במלואו.

אף שממשלת נתניהו נפלה לבסוף על סוגיית תקציב המדינה, חתימת הסכם ואי על ידי בנימין נתניהו האיצה את תהליך נפילתה, לאחר ששני חברי הכנסת של מפלגת מולדת ושני חברי כנסת מהליכוד, זאב בנימין בגין ומיכאל קליינר, מימשו את איומם והביעו תמיכה בהפלת הממשלה.

התנחלות

התנחלות היא יישוב שהקימו ישראלים בשטחים המוחזקים צבאית על ידי ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים. המונח מתייחס בעיקר ליישובים היהודים הקיימים ביהודה ושומרון, לאלו שפונו מחצי האי סיני ומרצועת עזה, ועד לסיפוח רמת הגולן בשנת 1981, גם ליישובים שהוקמו ברמה. עם זאת, חלקים בקהילה הבינלאומית ובשמאל הרדיקלי בישראל מתייחסים גם לשכונות היהודיות במזרח ירושלים וליישובים היהודים ברמת הגולן כהתנחלויות, כיוון שהם אינם מכירים בסיפוח הישראלי של שטחים אלו.

ב-25 במרץ 2019 חתם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על הכרת ארצות הברית בריבונות ישראל על רמת הגולן.

בסוף 2017 היו רשומים כתושבים בהתנחלויות כ-436,000 תושבים. מספר זה אינו כולל כ-23,000 יהודים המתגוררים ברמת הגולן וכן כ-375,000 יהודים המתגוררים במזרח ירושלים. רובם של המתנחלים ביהודה ושומרון גרים במרחב התפר, בין הקו הירוק לגדר ההפרדה.

ההתנחלויות הן נושא למחלוקת פוליטית בישראל, כאשר לאורך השנים גם בשמאל וגם בימין היו תומכים ומתנגדים לתופעה. על אף שהמפעל נוסד לאחר מלחמת ששת הימים בידי ממשלות בראשות השמאל, מאז שנות השמונים של המאה ה-20 מזוהה ההתנגדות להתנחלויות בעיקר עם השמאל, והתמיכה בהתנחלויות מזוהה בעיקר עם הימין. המצדדים בהתנחלויות רואים בהן מימוש זכותו ההיסטורית או הדתית של עם ישראל על ארץ ישראל וכן גורם המונע השתלטות פלסטינים על השטח והקמת מדינה פלסטינית, וכך מגן גם על תושבי הקו הירוק. מתנגדי ההתנחלויות רואים בהן מכשול לתהליך השלום הישראלי-פלסטיני, סכנה להמשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וגורם הפוגע כלכלית וביטחונית במדינה. גם ממשלות הימין במאה ה-21 נמנעות מהקמת התנחלויות חדשות ומגבילות את כמות אישורי הבנייה, בפרט מעבר לגדר ההפרדה.

מעמדן מבחינת המשפט הבינלאומי של ההתנחלויות הוא מורכב. לדעת מדינת ישראל הקמת ההתנחלויות מותרת על פי המשפט הבינלאומי. עמדה זו התקבלה בבית המשפט העליון, ויש משפטנים זרים התומכים בה. מאידך הובעו דעות במועצת הביטחון של האומות המאוחדות ובשמאל הפוליטי בישראל שלפיהן הקמתן הייתה בניגוד למשפט הבינלאומי. רוב מדינות העולם מתנגדות להקמת התנחלויות.

טובאס (נפה)

נפת טובאס (בערבית: محافظة طوباس‎‎) היא אחת מ-16 נפות הרשות הפלסטינית. הנפה ממוקמת בצפון-מזרח יהודה ושומרון. בירת הנפה היא העיירה טובאס. מרבית שטח הנפה מצוי בשליטה ישראלית מלאה (שטח C). אזור קטן בחלקה המערבי, סביב העיירה טובאס, מצוי בשטח A (כלומר בשליטה אזרחית וביטחונית של הרשות הפלסטינית) וכמה מובלעות מצויות בשטח B, כלומר תחת אחריות אזרחית פלסטינית ושליטה ביטחונית ישראלית.

שטח הנפה הוא כ-402 קמ"ר. על פי מרשם האוכלסין של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2007, בנפה התגוררו כ-50,261 נפשות, שחיו ב-9,004 משקי בית. מתוכם, 19,505 תושבים (או כ-38%) היו מתחת לגיל 15 וכ-7,362 (או 14%) היו פליטים רשומים. על פי מרשם האוכלסין לשנת 1997, בנפה התגוררו כ-36,609 נפשות.

יהודה ושומרון

יהודה ושומרון (בראשי תיבות: יו"ש או איו"ש), לפי המינוח הישראלי, ו"הגדה המערבית" (בערבית: الضـّفـّة الغربيـّة, בתעתיק מדויק: "אל-צ'פה אלע'רביה") לפי המינוח הירדני והמקובל בעולם, הם כינויים לשטח בין ישראל לירדן, המוחזק על ידי ישראל במעמד של תפיסה לוחמתית מאז מלחמת ששת הימים, עת נכבש מידי ירדן, שכבשה אותו בעצמה ב-19 השנים שלפני כן. מיד לאחר המלחמה סיפחה ישראל את מזרח ירושלים, ולפי זה שטחם של יהודה ושומרון עומד על 5,790 קמ"ר, אך לפי ההגדרה של מרבית הקהילה הבינלאומית, שאינה מכירה בסיפוח הישראלי של מזרח ירושלים, עומד השטח על 5,860 קמ"ר.

בדו"ח שמפרסם מזכיר המדינה של ארצות הברית, יהודה ושומרון מוגדרים "שטחים בשליטה ישראלית". ביוני 2019 הצהיר שגריר ארצות הברית בישראל כי לישראל זכות להחיל ריבונות על חלק מיהודה ושומרון. חלק הקהילה הבינלאומית רואה ביהודה ושומרון שטח כבוש. עמדה זאת התקבלה, למעט מזרח ירושלים, גם על ידי בית המשפט העליון הישראלי, הרואה בהחזקת ישראל בשטחים אלה "תפיסה לוחמתית". ממשלת ישראל לא מקבלת עמדה זו ורואה ביהודה ושומרון "שטחים בסכסוך" שעתידם אמור להיקבע במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים.

לפי הערכת הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, באמצע שנת 2019 יחיו בגדה המערבית כ-2,987,000 פלסטינים, מתוכם 452,000 בירושלים. לפי נתוני מועצת יש"ע (המבוססים על רישומי מנהל האוכלוסין, ולא על מספר התושבים החיים בהתנחלויות בפועל), ביהודה ושומרון ישנם כ-449,000 מתנחלים ישראלים (לא כולל הישראלים תושבי מזרח ירושלים). מעמד ההתנחלויות ביהודה ושומרון שנוי במחלוקת חריפה; מרבית הקהילה הבינלאומית רואה בהן הפרה של החוק הבינלאומי, אך ממשלת ישראל חולקת על כך.

שטח יהודה ושומרון מקביל באופן רופף לשני חבלי הארץ הגאוגרפיים ששמותיהם ההיסטוריים הם יהודה ושומרון. ההתייחסות לחבלי ארץ אלו כאל יחידת שטח אחת נובעת ממעמדם הפוליטי השנוי במחלוקת. השטח היה מיועד להיות חלק מהמדינה הערבית שאמורה הייתה לקום בארץ ישראל כחלק מתוכנית החלוקה. המונח "הגדה המערבית", כלומר הגדה המערבית של נהר הירדן, הוטבע על ידי ממלכת ירדן, לאחר שזו כבשה את השטח במהלך מלחמת העצמאות. לאחר שנכבש ב-1967 העדיפו גורמים ישראלים לכנות את השטח "יהודה ושומרון", מונח בעל זיקה היסטורית לעם ישראל. הזכות לשליטה על השטח נתונה במחלוקת בין מדינת ישראל לבין הפלסטינים, מחלוקת שבאה לידי ביטוי בעימות פוליטי, בקביעת עובדות בשטח ובמאבק מזוין.

יהודה ושומרון וחבל עזה

יהודה ושומרון וחבל עזה (יש"ע) הוא הכינוי הרשמי שנתנה מדינת ישראל לשטחים שהיו חלק מהמנדט הבריטי עד להקמת המדינה, נכבשו על ידי ירדן ומצרים במהלך מלחמת העצמאות ומאוחר יותר נכבשו בידי צה"ל במהלך מלחמת ששת הימים, למעט מזרח ירושלים שהוחל עליה החוק הישראלי. שם זה מכליל יחד שני אזורים נפרדים גאוגרפית, יהודה ושומרון ורצועת עזה.

החל משנת 1967 הוחל על השטחים ממשל צבאי, שבשנת 1981 הוחלף במנהל האזרחי. במסגרת הסכמי אוסלו חולקו השטחים לשלוש קטגוריות (שטחי A, B, C) בהתאם לשליטה האזרחית והביטחונית בהם. מינואר 1996 נמצאת למעלה מ-90% מהאוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון תחת שליטה פלסטינית, ולאחר ההתנתקות ב-2005 נמצאת 100% מאוכלוסיית רצועת עזה תחת שליטה פלסטינית.

המעמד המשפטי והבינלאומי של השטחים שנוי במחלוקת. ברוב מדינות העולם מתייחסים אל שטחי יהודה ושומרון כאל שטח פלסטיני כבוש, אך ממשלת ישראל רואה בהם שטחים הנתונים במצב של תפיסה לוחמתית, עמדה שהתקבלה גם על ידי בג"ץ.

מזרעה א-שרקיה

מזרעה א-שרקייה (ערבית: المزرعه الشرقيّه) היא מועצה מקומית פלסטינית בנפת רמאללה ואל-בירה, הנמצאת 15 ק"מ צפונית מזרחית לרמאללה, בצפון הגדה המערבית. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2016 מנתה האוכלוסייה הפלסטינית במועצה, כ-5,752 תושבים

המועצה שוכנת בגובה של כ-950 מטר מעל פני הים, דרומית לכפר תורמוס עיא וממערב לכפרים סילוואד, כפר מאליכ, דיר ג'ריר, וח'ירבת אבו פלאח.

מנזר מר סבא

מר סבא (דַיְר מַאר סַאבַּא בערבית) הוא מנזר יווני-אורתודוקסי הבנוי על צוק במדרון נחל קדרון שבצפון מדבר יהודה בתחומי שטח C, אולם דרך הגישה אליו ברכב עוברת בשטח A, בכפר הפלסטיני עבידיה. ניתן לגשת למנזר באמצעות הליכה/רכיבה על אופניים/נסיעה ברכב שטח מהכביש שבבקעת הורקניה. המנזר נקרא על שם מייסדו, הנזיר סבאס, ופעיל כמעט ברציפות זה כ-1,500 שנים. סבאס, שפעל במשך כ-50 שנה להקמת מיסיונים ומנזרים בארץ ישראל, היה הדמות החשובה מבין נזירי המדבר של התקופה הביזנטית, והיה גם בעל השפעה רבה על הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון.

מנזר מר סבא ידוע בטיפיקון שלו, סידור הנחיות בדבר התפילות והטקסים של הכנסייה האורתודוקסית, שהוכר כטיפיקון הסטנדרטי הראשון. טיפיקון זה ריכז את אורחות החיים, התפילה והמנהגים של הנזירים המוקדמים בארץ ישראל, במצרים ובאסיה הקטנה, והורחב ועודכן במאה ה-7 ובמאה ה-8. בשל קרבתו של המנזר לירושלים, כונה לעיתים טיפיקון המנזר בשם "טיפיקון ירושלים". טיפיקון המנזר הגיע לקונסטנטינופול, ושימש כבסיס לגלגוליו הרבים של הטיפיקון האורתודוקסי עד ימינו.

סאלם (נפת שכם)

סאלם (בערבית: سالم) הוא כפר פלסטיני בשומרון הממוקם כ-6 ק"מ מזרחית לשכם ומשתייך לנפת שכם של הרשות הפלסטינית. לפי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, חיים בכפר 5,100 תושבים, נכון ל-2007.לאחר הסכם אוסלו, רוב השטח הבנוי של סאלם סווג כשטח B.

סיפוח

סיפוח מדיני הוא צירוף חוקי-פורמלי של שטח מסוים לישות פוליטית אחרת לשם יצירת ריבונות על השטח החדש. בניגוד לכיבוש, בסיפוח השטח משתייך למדינה הכובשת דה יורה ולא רק דה פקטו. בניגוד למקרה של מסירת שטחים, שבו טריטוריה ניתנת או נמכרת לישות פוליטית אחרת באמצעות הסכם, או במקרה של מיזוג פוליטי, שבו נשאלים שני הצדדים לדעתם על המיזוג, סיפוח הוא צעד חד צדדי שבו מדינה משתלטת על שטח.

בדרך כלל, מסופחים שטחים קטנים או חלשים יותר לישויות חזקות יותר. המונח "סיפוח" יכול להצביע על צירוף בכפייה, על מדיניות התפשטות והשתלטות, ועל מדיניות חד צדדית של הצד המספח החזק יותר, לאחר הפעלת אמצעי אלימות צבאיים או לפחות איום כי ייעשה שימוש באמצעים אלה. לפיכך, מעדיפים במקרים אחרים לתאר מצב של צירוף שטחים במונחים בעלי נופך חיובי יותר, כמו איחוד פוליטי או איחוד מחדש.

סרה

סרה (בערבית: صره) הוא כפר פלסטיני השוכן דרומית מזרחית לשכם ושייך לנפת שכם ברשות הפלסטינית. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית הכפר מנתה 3,109 תושבים בשנת 2016.

קתלין קניון

קתלין מרי קניון (באנגלית: Kathleen Mary Kenyon‏; 5 בינואר 1906 - 24 באוגוסט 1978) הייתה ארכאולוגית אנגלייה, שהניחה כמה מהיסודות של שיטת החפירות המודרניות בכלל, ובסהר הפורה ושל הפרהיסטוריה של ארץ ישראל בפרט.

שטח A

שטח A הוא מונח שנטבע בהסכמי אוסלו ומתייחס לשטחים שהועברו לשליטה אזרחית וביטחונית של הרשות הפלסטינית. שטח A כולל כ-18% משטחי יהודה ושומרון ובהם כל הערים וחלק מהכפרים הפלסטיניים.

מאז אוקטובר 2000, ראשית האינתיפאדה השנייה, אסורה לישראלים הכניסה לשטחי A לפי צו אלוף פיקוד מרכז. בפועל צה"ל מנסה לאכוף את האיסור על יהודים ישראלים בלבד.

למרות האיסור יהודים רבים נכנסים לשטחי A לחנויות, מוסכים ושירותי דרך. חרף הסכמי אוסלו, מאז האינתיפאדה השנייה צה"ל מבצע פעילויות יזומות גם בשטחי A.

שטח B

שטח B הוא מונח שנטבע בהסכמי אוסלו ומתייחס לשטחים ביהודה ושומרון שהועברו לשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית. השליטה הביטחונית בשטחים אלה משותפת בין הרשות הפלסטינית לישראל, אך לישראל סמכות גוברת בכל הקשור לביטחונם של הישראלים וללחימה בטרור. שטחים אלו כוללים 440 יישובים כפריים פלסטינים וללא התנחלויות ישראליות כלל.

שיבתין

שיבתין (בערבית: شبتين) הוא כפר פלסטיני קטן בדרום-מערב השומרון, המשתייך לנפת רמאללה ואל-בירה של הרשות הפלסטינית. הכפר ממוקם כ־1.5 ק"מ דרומית לשוקבא, וכ־0.5 ק"מ מצפון להתנחלות ניל"י ולכביש 463.

תלוליות בטש

תלוליות בטש (בערבית: תלילאת אל-בַּטַאשִׁי) הוא אתר ארכאולוגי באזור השפלה על גדתו הצפונית של נחל שורק, כשבעה קילומטרים מצפון מערב לבית שמש הקדומה. האתר שוכן במרחק של פחות מקילומטר מתל בטש. באתר נמצאו כלי חרס מהתקופות הנאוליתית קרמית א' (PNA), הכלקוליתית ותקופת הברונזה. החפירות באתר נערכו בשנת 1955 במשלחת מטעם החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה אשר בראשה עמד הארכאולוג יעקב קפלן.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.