שחיתות

שחיתות היא מושג רחב הכולל בתוכו גם שחיתות שלטונית אך אינו מוגבל רק לה. בשיח הפילוסופי, התאולוגי והמוסרי, שחיתות היא חוסר טוהר רוחני או מוסרי או סטייה מן הנדרש הנעשית על ידי אדם בעמדות שלטון או סמכות. שחיתות יכולה לכלול פעילויות רבות כגון שוחד ומעילה. בעברית משמעות המילה שחיתות היא "קלקול, השחתה, ניוון מוסרי, שחיתות המידות."[1] המילה שימשה את אריסטו וגם את קיקרו שקישר אותה למושגים של שוחד וזניחת ההרגלים הטובים.

מאפייני שחיתות

שחיתות מתאפיינת בקבלת טובת הנאה שיש בה ניגוד עניינים[2].

דוגמאות:

  1. מהמר המשחד מתאבק להפסיד בתחרות עושה זאת לתועלתו האישית, אך אינו בהכרח בעל משרה שלטונית
  2. אזרח מהשורה הנותן עדות שקר בבית המשפט עושה מעשה שחיתות שאינה קשורה לניצול תפקיד ציבורי
  3. כאשר שוטרים בודים ראיות בזירת הפשע זוהי שחיתות של בעלי משרה ציבורית, אך לא לצורך תועלתם האישית[3]

מקובל ששחיתות היא עבירה על החוק שמתרחשת בתחום הכלכלי ומתקשרת לפשעים בתחום הכלכלי כגון שוחד, זיוף ושימוש במידע פנים. אבל לא תמיד. למשל: גניבה ספרותית אקדמית היא צורה מושחתת של קיצור דרך לצורך השגת הכרת ערך מקצועית.

שחיתות מוגדרת במישור המוסרי ולאו דווקא החוקי. יכול להיות מעשה שהוא מושחת אבל חוקי למהדרין. לא כל מעשה שאינו מוסרי הוא מושחת.[דרוש מקור]

שחיתות יכולה להתרחש בקני מידה שונים. שחיתות של עשיית טובות בין מספר קטן של אנשים, שחיתות שיש לה קשר למוסדות השלטון ושחיתות שהיא נפוצה עד כדי כך שהיא מהווה חלק מהמבנה החברתי, כולל הקשר שלה לפשע מאורגן (שחיתות שיטתית).

שחיתות של עשיית טובות בין מספר קטן של אנשים

מעשים אלה מתרחשים בקנה מידה קטן, בתוך מסגרות חברתיות ובתחומי הנורמה הנהוגה. למשל הענקת מתנה בתנאים לא ראויים או שימוש בקשרים אישיים לצורך השגת הטבה.

שחיתות שיש לה קשר למוסדות השלטון

שחיתות שלטונית מתרחשת ברמות הגבוהות של הממשל ומחייבת חתרנות תחת המערכות הפוליטיות, החוקיות והכלכליות.

  1. פריט רשימה ממוספרת

שחיתות שיטתית

שחיתות שיטתית נובעת מחולשת הארגון או התהליך. בין הגורמים שמעודדים שחיתות שיטתית ניגוד עניינים, כוחות מונופוליסטיים, העדר שקיפות, משכורות נמוכות ותרבות שפוטרת מעונש. במצב של שחיתות שיטתית השחיתות היא הכלל ולא היוצא מהכלל.

שחיתות חוקית

אין קריטריון מוסכם או ברור המאפשר להבחין בקלות בין שחיתות להיעדר שחיתות, אך הקריטריון החוקי אינו מספק, כיוון שקיימת התנהגות שאף שהיא חוקית היא נתפסת כמושחתת. הגדרת התנהגות כ"מושחתת" תלויה בנורמות תרבותיות וחברתיות[4].

מוגדרים שני סוגי מניעים לשחיתות החוקית[5]:

  • שחיתות מוסדית המביאה לרווח פוליטי והיא נובעת מכך שהמערכת תחרותית וקשה ועמוסה בליקויים.
  • ושחיתות כתלות, של אנשים בעלי כוונות טובות, שמחוסר בררה מקבלים החלטות לרעת הציבור, כדי לא להסתבך עם בעלי ההון שבתרומותיהם הם תלויים.

אחד ממניעי השחיתות החוקית העיקריים הוא אי-שוויון כלכלי. "עם התרחבותם של פערי אי-השוויון עולה גם יכולתם של העשירים להשתמש במשאביהם לקניית השפעה, חוקית ולא-חוקית"[6]. גם בירוקרטיה מסורבלת מאיצה שחיתות. ככל שההתנהלות מול המדינה לוקחת יותר זמן כסף וחוסר ודאות, כך עולה הצורך לשימוש במאכערים.

שחיתות למען מטרה נעלה (noble cause corruption)

קיימים מקרים אשר על אף היותם מתאימים להגדרה כמעשי שחיתות הם מוצדקים מבחינה מוסרית ועל כן הם מכונים שחיתות למען מטרה נעלה[7].

שוטר שמשכורתו נמוכה ולא מספיקה כדי להאכיל, להלביש ולהעניק חינוך לילדיו, ובנוסף לכך החוק אוסר עליו לעבוד במשרה נוספת. האיש בוחר להשלים את משכורתו על ידי כך שהוא מקבל שוחד מידי כמה מדיירי השכונה שהם בעלי אמצעים ובתמורה הוא מעדיף אותם בהגנה מפני גניבות. כתוצאה מכך דיירים אחרים בשכונה חשופים יותר לגנבות. השוטר עושה בכך מעשה מושחת למען המטרה הנעלה שהיא כלכלת משפחתו. אפשר לטעון שהמעשה המושחת מוצדק מבחינה מוסרית בשל המחויבות שלו למשפחתו.

גלישה (הצפה) מוסרית (moral spillover)

חוקרים מצאו כי התנהגות מושחתת של נושאי משרות בכירות משפיעה על האופן שבו מעריכים את שאר העובדים בארגון. תופעה זו מכונה גלישה (הצפה) מוסרית, כאשר התנהגות מושחתת של אדם גורמת להכפשת אנשים המקושרים אליו. אנשים נוטים להעריך שהבכירים בארגון מייצגים את האיכויות והמאפיינים של כל הארגון[8].

דוגמה לכך היא העובדה שגם שנים לאחר חשיפת פרשיית השחיתות של בכירים באנרון עובדים לשעבר של החברה, שלא היה להם כל קשר לשחיתות, מתקשים למצוא עבודה חדשה.

שיטות

השחיתות השלטונית והשחיתות השיטתית משתמשות בכמה שיטות בו-זמנית, ומטרותיהן דומות[9]

סוגי הרווחים משחיתות

פגיעה בצנעת הפרט

נפוטיזם

שחיתות, עוון ופשע במקורות העבריים

שחיתות שונה מ"חטא", "עוון" או "פשע" בהיותה תופעה רחבת היקף, המעידה על החברה כולה[10].

וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה: כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ.(בראשית ו, יא-יג)

בעברית קשור הביטוי "כי השחית כל בשר" (בראשית ו, יב) למושג שחיתות, בציינו ניצול כוח ושררה בהקשר של הפקרות מינית[10].

מי שמתריע על שחיתות הוא חושף השחיתות. בתנ"ך אלה הנביאים והשופטים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מילון אבן-שושן
  2. ^ שחיתות, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
  3. ^ Corruption, Stanford Encyclopedia of Philosophy נצפה ב-16.2.2015
  4. ^ לייבש, לבער ולסלק את השחיתות החוקית, באתר TheMarker
  5. ^ שחיתות חוקית, כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה 2014, ע' 18
  6. ^ שחיתות חוקית כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה 2014, ע' 14
  7. ^ Corruption, Stanford Encyclopedia of Philosophy נצפה ב-16.2.2015
  8. ^ Benoît Monin: Moral Stigma Spreads Down From Top Brass A CEO’s ethical transgressions can harm the careers of subordinates נצפה ב-11.4.2015
  9. ^ "United Nations Handbook on Practical Anti-Corruption Measures For Prosecutors and Investigators". United Nations Office on Drugs and Crime (UNODC). בדיקה אחרונה ב-3 בנובמבר 2012.
  10. ^ 10.0 10.1 אביעד הכהן, ‏על השחיתות ועל חושפי שחיתות, באתר "דעת"
News1 מחלקה ראשונה

News1 מחלקה ראשונה, (בעבר חדשות מחלקה ראשונה) (באנגלית: News First Class, NFC, News1), הוא אתר חדשות ישראלי בבעלות חברת עגל הזהב עיתונות בע"מ (בשליטת המו"ל יואב יצחק).

האתר עלה לרשת בדצמבר 2000, בסמוך לפרישתו של יואב יצחק מהעיתון "מעריב". האתר מספק חדשות יומיות, מבזקים, פרשנויות וכדומה. בין הכותבים הראשיים באתר: יואב יצחק, עידן יוסף, איתמר לוין, איציק וולף ויהונתן דחוח הלוי. עם צוות האתר נמנים 20 עובדים.

אולימפיק מרסיי

אולימפיק דה מרסיי (צרפתית: Olympique de Marseille, מבוטא "אולמפיק") היא קבוצת כדורגל מהעיר מרסיי שמשחקת בליגת העל הצרפתית בכדורגל.

הקבוצה נוסדה ב-1899 וזכתה ב-9 אליפויות צרפת וב-10 גביעים. הקבוצה הגיעה לגמר הגביע הצרפתי שמונה פעמים נוספות. הקבוצה הגיעה לשיאה בתחילת שנות התשעים כאשר זכתה בחמש אליפויות רצופות והוסיפה זכייה בליגת האלופות ב-1993, לאחר ניצחון על מילאן בגמר. שנה לאחר הזכייה, בשנת 1994, אולצה הקבוצה לרדת לליגה השנייה בשל פרשת שחיתות, וכן נשללה ממנה האליפות שבה זכתה בליגה.

ב-1996, בעזרתו של בעל חברת אדידס לשעבר, רוברט לואיס-דרייפוס, המועדון עשה את דרכו חזרה לצמרת הליגה הראשונה. מאז העפילה הקבוצה לגמר גביע אופ"א בשנים 1999 ו-2004 והשיבה לעצמה את תואר האליפות בעונת 2009-2010. בעונת 2017/2018 בליגה האירופית העפילה מרסיי עד למשחק הגמר, אך הובסה בו 3-0 על ידי אתלטיקו מדריד.

הקבוצה ממלאת כמעט בכל משחק את אצטדיונה הביתי, סטאד ולודרום, שמכיל 67,394 מקומות. המוטו של הקבוצה הוא "דרואה-או-בו" (Droit Au But), שפירושו "ישר אל השער".

הכנסת השתים עשרה

הכנסת השתים עשרה, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת השתים עשרה, הושבעה ב-21 בנובמבר 1988 (י"ב בכסלו ה'תשמ"ט). כהונת הכנסת נמשכה 3 שנים ו-8 חודשים, והסתיימה ב-13 ביולי 1992, עם התכנסותה של הכנסת השלוש עשרה.

במהלך כל כהונתה של הכנסת השתים עשרה נמשכה האינתיפאדה הראשונה, החל גל העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים, התרחשה מלחמת המפרץ.

העולם השלישי

מדינות "העולם השלישי" הוא כינוי למדינות שאינן מפותחות מבחינה כלכלית. רובן נמצאות ביבשת אפריקה, אך חלקן גם באסיה ובדרום אמריקה. מקור הכינוי הוא בגוש המדינות הבלתי מזדהות שבימי המלחמה הקרה לא היו מזוהות עם הגוש הקומוניסטי ("העולם השני"), ולא עם מדינות המערב בעלות הכלכלה החופשית ("העולם הראשון"). כיום מקובל יותר השימוש במונח "מדינה מתפתחת", וזאת בהשוואה למדינה מפותחת.

למדינות "העולם השלישי" מספר מאפיינים דומים:

ברובן מתקיים משטר אוטוריטרי, דיקטטורי או מלוכני.

שחיתות שלטונית במידה רבה יחסית.

שירותי בריאות מינימליים, שיעור תחלואה גבוה בקרב האוכלוסייה, תוחלת החיים נמוכה ושיעור תמותת תינוקות גבוה.

שיעורי ילודה גבוהים, אשר יחד עם תוחלת החיים הנמוכה, יוצרים פלח רחב של אוכלוסייה צעירה.

רמת הכנסה לנפש נמוכה.

אחוזי האבטלה גבוהים מאוד; לחלופין, שיעור עובדים במשכורות נמוכות גבוה במיוחד.

שיעורי אלימות גבוהים.ישנם חוקרים (כגון עמנואל ולרשטיין), המתנגדים לניתוח הפוליטי של "עולם ראשון" מול "עולם שלישי", שכן לטענתם המדינות, אותן מזהים בדרך כלל כ"חברות", אינן אלא יחידות משנה בתוך מערכת עולמית בלתי שוויונית. במערכת זו ההתפתחות הכלכלית, המבנה החברתי ודפוס המשטר נובעים דווקא ממערכת היחסים הכוללת ומן המיקום היחסי בתוכה, ולא מתוך התפתחויות "אימננטיות" לכל אחת מיחידות המשנה; על כן הציע ולרשטיין ניתוח פוליטי של מסגרת מאוחדת של ליבה מול פריפריה.

הפרת אמונים

הפרת אמונים היא עבירה בישראל המופיעה בסעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977:

"עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מירמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים".

התנועה למען איכות השלטון בישראל

התנועה למען איכות השלטון בישראל היא עמותה הפועלת לקידום ממשל איכותי יותר במדינת ישראל. התנועה רואה צורך חיוני בדמוקרטיה מוגנת ואקטיבית, במיוחד במדינה צעירה כמדינת ישראל. במשך השנים, התנועה הציבה עצמה כ"כלב השמירה" על שלטון החוק, טוהר המידות וטובת הציבור.

התנועה נוסדה כתנועת מחאה במרץ 1990, בעקבות המשבר הקואליציוני שהתחולל בכנסת, עם קומץ שובתי רעב, מפגינים ואזרחים מן השורה, שקראו לשינוי ומשטר פוליטי תקין. התנועה מונה ב-2017 כ־35,000 חברים רשומים. בדף הפייסבוק של התנועה ישנם כ-200,000 אנשים שמקבלים עדכונים ומגיבים על פעולות התנועה לאיכות השלטון.

התנועה היא עצמאית, א-פוליטית וקיימת שלא למטרות רווח. היא פועלת באמצעות תרומות פרטיות, ולא ממשלתיות, ומדמי חבר של חבריה, וזאת על מנת לשמור על אי-תלות. התנועה היא אחד מהעותרים הציבוריים הבולטים ביותר לבג"ץ.

בשנת 2013 מנה צוות התנועה כ-23 עובדים בשכר, הפועלים במחלקות שונות: המחלקה המשפטית; ליטיגציה מנהלית, כלכלה ומחקר, פניות הציבור וחושפי שחיתות, המחלקה האזרחית; מבצעים, חברים ודוברות, ובפברואר 2019 יוקם במחלקה גם אגף תחקירים.

יושב ראש התנועה מיום הקמתה הוא עו"ד אליעד שרגא, מנכ"ל התנועה הוא שחף גל והיועץ המשפטי לתנועה הוא עו"ד תומר נאור.

התנועה יסדה את המכללה לאיכות השלטון, באמצעותה היא מקדמת את חיזוק המודעות הציבורית לדמוקרטיה ולאתיקה שלטונית הן בבתי ספר והן בהשתלמויות למבוגרים ועובדי ציבור.

משרדי התנועה שוכנים בירושלים.

חוסני מובארכ

מוחמד חוסני סייד אבראהים מובארכ (כתיב נפוץ: מובארק, בערבית: محمد حسني سيد إبراهيم مبارك, תעתיק מדויק: מחמד חסני סיד אבראהים מבארכ; נולד ב-4 במאי 1928) הוא מנהיג צבאי ופוליטי מצרי לשעבר, שכיהן כנשיא מצרים מ-14 באוקטובר 1981 עד 11 בפברואר 2011. הוא ירש את מקומו של הנשיא הקודם, אנואר סאדאת, שנרצח שבוע קודם לכן על ידי הג'יהאד המצרי.

בתקופת כהונתו בנשיאות נחשב מובארכ לאחד המנהיגים החזקים והמשפיעים ביותר במזרח התיכון ובעולם הערבי. הוא התפטר מכהונתו בעקבות ההפגנות העממיות נגדו, ולאחר מכן נעצר, הועמד למשפט על הרג מפגינים, הורשע ונדון למאסר עולם; אך התקבלה בקשתו למשפט חוזר בינואר 2013. ב-22 באוגוסט 2013 שוחרר מובארכ למעצר בית. ב-29 בנובמבר 2014 זוכה מובארכ במשפטו החוזר מהאישום בהרג מפגינים וכן מאישום בפרשת שחיתות שלטונית במסגרת סחר גז עם ישראל. עם זאת, משפט חוזר חל בפרשת השחיתות ובמאי 2015 הורשעו מובארכ ובניו, ונשפטו למאסר 3 ו-4 שנים בהתאמה. מובארכ הוחזק בבית חולים צבאי, ובניו שוחררו באוקטובר 2015 על ידי בית משפט בקהיר. במרץ 2017 זוכה מההאשמות בהרג מפגינים והוא שוחרר ממאסרו.

חושף שחיתות

חושף שחיתות (מכונה באנגלית ובשפות נוספות: whistleblower, מילולית: "שורק במשרוקית") הוא עובד או חבר בארגון, המדווח על התנהגות מושחתת בארגון שבו הוא חבר, לאנשים או לגופים שבכוחם לנקוט צעדים מתקנים. אותה התנהגות שאינה הגונה עשויה להתבטא בהפרה של חוק, תקנון, או הסדר, או לאיים על האינטרס הציבורי, על ידי מעשה מרמה, שחיתות או הפרת תקנות.

במדינות רבות נחקקו חוקים על מנת להגן על חושפי שחיתות מפני התנכלויות שונות. ברוב המקרים חל איסור לפטר עובד משום שחשף שחיתות במקום עבודתו. בישראל משמשים לכך חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997 וסעיף 45ג לחוק מבקר המדינה.

על הגורל המר הצפוי לחושף שחיתות בישראל עמד הפרשן המשפטי משה נגבי:

בישראל עמותות וארגונים הנלחמים בשחיתות ומסייעים לחושפי השחיתויות, בין היתר ניתן למנות את התנועה למען איכות השלטון בישראל, החושפת ומטפלת במקרים של שחיתות ציבורית, ואת עמותת עוגן, הפועלת למתן ייצוג משפטי ללא תשלום לעובדים חושפי שחיתות.

לה מונד

לה מונד (בצרפתית: Le Monde "העולם") הוא עיתון יומי צרפתי בבעלות קבוצת לה מונד, יוצא לאור מנובמבר 1944. תפוצתו בשנת 2011 - כ-324 אלף עותקים ביום. מודפס בפורמט מידי.

העיתון נוסד על ידי אובר בובה-מרי לבקשתו של שארל דה גול, בעקבות נסיגת צבא גרמניה הנאצית מפריז במלחמת העולם השנייה, והחליף את העיתון לה טה (Le Temps, "הזמן") שיצא לאור בפריז מאפריל 1861 עד נובמבר 1942. המהדורה הראשונה יצאה לאור ב-19 בנובמבר 1944.

רוב כתבי העיתון הם גם בעלי מניות, ומשתתפים בבחירת המנהלים. בעיתון מושם דגש על פרשנות ודעות לצד דיווחי חדשות, ונטייתו הפוליטית היא לשמאל-מרכז. בין תחקיריו הבולטים - פרשיות שחיתות של נשיא צרפת ז'אק שיראק, ומעורבות הנשיא פרנסואה מיטראן בהטבעת ספינת הדגל של ארגון גרינפיס ב-10 ביולי 1985, במהלכה נהרג צלם הולנדי. בשנת 2010 רכש גזבייה ניאל, מייסד חברת "פרי", נתח שליטה בעיתון.

מבצע שלמה

מבצע "שלמה" (י"ב סיוון התשנ"א, 24-25 במאי 1991) או בשמו המקורי מבצע גשמי זעף היה מבצע רכבת אווירית לפינוי המלא של יהודי ביתא ישראל שהתרכזו בעיר אדיס אבבה. במשך 36 שעות 18 מטוסי C-130 הרקולס, מטוסי בואינג 707 של חיל האוויר הישראלי מטייסת 120 (שנקראה אז "הבינלאומית") וכן 23 מטוסי בואינג של חברת אל על ומטוס אחד של חברת התעופה האתיופית אתיופיאן איירליינס פינו 14,310 יהודים. המבצע נקרא על שם שלמה המלך, אשר על פי המסופר בתנ"ך, פגש את מלכת שבא (ספר מלכים א', פרק י').

מעילה

מעילה היא ביצוע מעשה הונאה תוך הפרת אמון מיוחד שניתן לאדם, כגון גישה למידע או סמכויות שנמסרו לו מתוקף תפקידו או מעמדו. המועל, נבדל מרמאים אחרים, במידת האמון המיוחדת שהוא רכש. המועל לרוב מרמה את המעסיק שלו או את הלקוחות שלו. כאשר המעילה מתמקדת בהשגת דבר מה במרמה, היא לרוב כוללת אלמנט ההסתרה ונבדלת בזה מגנבות אחרות.

דוגמאות למעילה:

בכספים - פקיד (בבנק או בכל מקום שישנה בו פעילות כספית) יגנוב כספים העוברים תחת ידו ויסתיר את ביצוע הפעולה באמצעות רישומים כוזבים. מעילה בכספים היא עבירת צווארון לבן.

במינויים - נושא משרה מנצל את משרתו כדי להעסיק או לקדם את אנשי שלומו בניגוד לאינטרסים של המעסיק שלו ושל הלקוחות. לדוגמה, כתיבת מכרז תפור.

באמון אישי - פסיכולוג החולק עם אחרים מידע על מטופל שלו.אנשים או גופים שנפגעו ממעילה, יכולים לחוש פגיעה קשה המלווה בחשדנות ואבדן אמון במערכות ואנשים. המעילה נחשבת כפגיעה קשה בנורמות חברתיות בסיסיות, ובתי משפט נוהגים להחמיר עם מי שנתפס במעילה.

לא קיימת חובה בחוק לחברה לדווח למשטרה על מעילה שהתגלתה. מרבית המעילות נסגרות בתוך החברה מתוך חשש לפגיעה במוניטין מחד ורצון להשיב חלק מכספי המעילה במהירות.

אחת מפרשות המעילה החמורות שהתרחשו בישראל היא המעילה בבנק למסחר בה היקף המעילה היה כרבע מיליארד שקלים[1].

נפוטיזם

נֶפּוֹטִיזְם (בלטינית: Nepotismus) הוא כינוי לנוהגם של בעלי שררה להעדיף במינוי למשרות את קרובי משפחתם על פני אנשים אחרים. לנפוטיזם במוסדות ציבוריים נודעת בדרך כלל משמעות שלילית.

מקור המילה בלטינית של ימי הביניים בקרב הנצרות-הקתולית, שם שימש המונח קרדינל-אחיין (cardinalis nepos) לציון קרדינל שקודם למשרתו על ידי אפיפיור שהוא דודו או, בהכללה, קרוב משפחתו. פעמים רבות היו אחייני האפיפיור בניו הבלתי-חוקיים ומינוים וקידומם היה בפועל דרך להפוך את האפיפיורות למוּרשת.

נוהג זה של מינויים החל בתקופת כהונתו של בנדיקטוס השביעי באמצע המאה ה-14 — תקופה בה הייתה האפיפיורות באביניון — ונמשך מאות שנים. במשך אותה תקופה, הפכו 15 מהקרדינלים-האחיינים לאפיפיורים ושניים הוכתרו קדושים. דעיכת הנוהג החלה בפרסום הבולה האפיפיורית Romanum decet pontificem של אינוקנטיוס השנים עשר ב-1692, שביטלה את המשרה הרשמית של קרדינל-אחיין והגבילה את האפיפיור למינוי חמישה מקרובי משפחתו למשרת קרדינל. הנוהג נותר נפוץ לכל אורך המאה ה-18, ואחרי שהאפיפיור פיוס השביעי (1800-1823) ביטל את המוסד בפועל, המשיך להתקיים גם לאורך המאה ה-19.

שקיעת הנפוטיזם והיעלמותו מהחצר האפיפיורית הואצה באופן ניכר רק אחרי שמדינת האפיפיור איבדה (1870) את השטחים בהם שלטה.

ההתייחסות השוללת לנפוטיזם התפתחה באופן דומה גם במוסדות חילוניים. הנוהג למנות קרובי משפחה וידידים למשרות הבכירות ביותר היה נפוץ מאוד במשטרים מלוכניים בעבר, שכן מינויים כאלו היו במובנים רבים אחת המטרות העיקריות של משטרים מסוג זה (לדוגמה, העברת כתר המלוכה מאב לבן). נהגים כאלו נפוצים במשטרים אוטוריטריים ודיקטטוריים, שרבים מהם הופכים עם הזמן למשטרים תורשתיים. הדוגמה המוכרת ביותר היא זו של נפולאון בונפרטה, שהפך מקונסול ממונה לקיסר, ומינה את בני משפחתו למלכים בארצות השונות. לנפולאון מיוחסת האמירה: "אך, לו רק הייתי האחיין שלי...".

במדינות דמוקרטיות אסור הנפוטיזם בתקנות או חוקים במוסדות ציבוריים, הנחשבים רכוש הכלל ולא רכוש העומד בראשם. למרות זאת, נפוטיזם רווח מאוד גם במוסדות ציבוריים במדינות דמוקרטיות, אף כי הוא מתקיים בדרך כלל באופן בלתי רשמי באמצעות משרות ייעוץ אישי, מינוי מקורבים למשרות אמון, מכרזים התפורים לפי מידתו של מקורב, הטבות רשמיות למחצה, וכדומה.

מינוי צאצאים ומקורבים למשרות בכירות הוא הנוהג הרווח והמקובל בחברות פרטיות, שאחת המטרות העיקריות של מייסדיהן היא להעבירן לצאצאיהם. הנוהג לקדם קרובי משפחה וצאצאים בולט פחות בחברות ציבוריות, אך רווח בהן הנוהג לקדם חברים, בעלי רקע חברתי דומה, וכדומה.

במגזר הציבורי בישראל נאסר הנפוטיזם בתקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר העסקת קרובי משפחה), התשס"ה-2005, בפקודת העיריות, בכללי שירות המדינה (מינויים) (סייגים בקרבה משפחתית), תשס"ח - 2007, בצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה), התשל"ז - 1977, ולעיתים אף מכוח נהלים פנימיים. למרות כל זאת, דו"ח מבקר המדינה מצביע מזה שנים על העדפת קרובים בישראל.

סרט דרמה

סרט דרמה (או סרט דרמטי או דרמה קולנועית) הוא סוגה קולנועית (ז'אנר קולנועי) אשר מתמקדת בפיתוח מעמיק של דמויות ריאליסטיות המתמודדות עם נושאים רגשיים. סרט קולנוע דרמטי משתייך לסוגה הרחבה ביותר בקולנוע, הכוללת תתי-סוגה רבים, כגון: דרמה רומנטית, דרמת ספורט, דרמה תקופתית, דרמת חוק ודרמת פשע. בין הנושאים שסרט דרמטי עשוי לעסוק בהם: אלימות כלפי נשים, אלכוהוליזם, גזענות, התמכרות לסמים, מעמד חברתי, עוני, שחיתות שלטונית.

חלק משמעותי מהופעותיהם הקולנועיות הטובות ביותר של שחקנים רבים היה בסרטים המשתייכים לסוגת הדרמה, שבה קיימת הזדמנות לשחקן למתוח את התפקיד, באופן שלא מתאפשר בסוגות אחרות. סרטי דרמה מאז ומתמיד היו מועמדים לעיתים תכופות לקבלת פרס האוסקר, במיוחד בקטגוריה של הסרט הטוב ביותר, בתדירות גבוהה משמעותית מסרטים המשתייכים לכל סוגה קולנועית אחרת.

קונפדרציית הכדורגל הברזילאית

קונפדרציית הכדורגל הברזילאית (בפורטוגזית: Confederação Brasileira de Futebol; ידועה בראשי התיבות CBF) היא הגוף האחראי על הכדורגל בברזיל. חברה בקונפדרציית הכדורגל של דרום אמריקה (CONMEBOL‏), CBF אחראית על הליגות הלאומיות של ברזיל (מ-סדרה א' עד סדרה ד') והגביע הברזילאי (Copa do Brasil‏) וממונה על נבחרת ברזיל בכדורגל לגברים ולנשים. כמו כן, פדרציות הכדורגל של מדינות ברזיל כפופות לה ונדרשות לתת לה דין וחשבון על פעילותן.

בחלק העליון של סמל CBF מצוירים כוכבים ירוקים, שמספרם משתנה לפי מספר ניצחונות נבחרת הגברים במונדיאלים.

ראש עירייה

ראש עירייה (מכונה לעיתים "ראש עיר") הוא תוארו של בעל תפקיד העומד בראש העירייה - הגוף שנבחר במדינות דמוקרטיות על ידי תושבי העיר לשם ניהולה, או שממונה על ידי הממשל במדינות בעלות שיטת משטר שאיננה דמוקרטית.

בראש רשויות מקומיות קטנות מעיר ניצב בעל סמכות דומה: ראש מועצה מקומית (בראשות מועצה מקומית) וראש מועצה אזורית (בראשות מועצה אזורית).

שוחד

שוחד הוא טובת הנאה, בכסף או בשווה כסף, הניתנת בחשאי לנושא תפקיד על מנת שיפעל באופן הנוגד את מטרות תפקידו. מתן שוחד, קבלת שוחד ותיווך לקבלת שוחד הם מעשי שחיתות המטופלים כעבירות פליליות (בישראל לפי חוק העונשין).

שחיתות שלטונית

שחיתות שלטונית או שחיתות פוליטית, היא סוג אחד משלל השחיתויות המוכרות, ומשמעה שימוש לרעה במשרה ציבורית על מנת להשיג טובות הנאה או רווח אישי. בכל צורות הממשל עלולות להתרחש תופעות של שחיתות שלטונית. מידת השחיתות נעה משימוש שולי בהשפעה ובחסות על מנת לעשות מחוות, ועד לשוחד ממוסד. שיא השחיתות השלטונית היא קלפטוקרטיה, שבה אפילו העמדת פנים חיצונית של יושר נזנחת.

שחיתות שלטונית קיימת בתפקידים פוליטיים ובתפקידים ביורוקרטיים וכוללת שחיתות חוקית ופעילויות פליליות כגון סחר בסמים, הלבנת הון וזנות.

דבר הנחשב לשחיתות שלטונית במדינה אחת, יכול להיחשב הוגן, מקובל או חוקי במדינה אחרת. כך למשל, מימון פוליטי מסוים יכול להיות חוקי במדינה האחת ולא חוקי במדינה האחרת.

שערורייה

שערורייה או סקנדל בלעז היא אירוע שבו איש, קבוצה או גוף הואשמו בפומבי בהתנהגות לא הולמת. שערורייה יכולה להתבסס על המציאות, על האשמות שווא או על עירוב בין השניים. חלק מהשערוריות נחשפות על ידי חושף שחיתות מתוך הארגון או הקבוצה, חלק נחשפות על ידי חוקר חיצוני, אם ממשלתי דוגמת מבקר המדינה ואם עצמאי דוגמת כתב של אחד מאמצעי התקשורת.

תחקיר עיתונאי

תחקיר עיתונאי נעשה על ידי עיתונאים המבקשים לחשוף מידע שאינו ידוע לציבור. עבודתו של עיתונאי חוקר שונה מעבודתו של עיתונאי המדווח על התרחשויות. העיתונאי החוקר נרתם למשימה בדרך כלל בעקבות מידע על אירועים או תופעות הנראים על פניהם כמסתירים מחדלים או עבירות פליליות. עבודתו נעשית בחשאי כדי להגיע אל הפעילויות המרכזיות בנושאי התחקיר.

העיתונאי החוקר איננו חוקר משטרתי, ואינו יכול להגיע לאיסוף ממצאים כמוהו. יכולתו לאסוף פרטים בדרך כלל מוגבלת. מסקנותיו מהתחקיר, כפי שהן מוצגות על ידיו, יכולות להביא לחקירה נרחבת של הנושא על ידי גורמים המוסמכים לאסוף פרטים נוספים, לתקן את המצב הקיים ובמידת הצורך לשנות נהלים, לפטר אנשים או להביא להעמדתם לדין.

העיתונאי החוקר נעזר לעיתים קרובות בעוזרים הנקראים "תחקירנים", המסייעים לו בהכנת התחקיר. התחקירן יכול לאסוף ממצאים בשטח, לספק חומר רקע, לערוך, לשכתב, הכול בהנחיית עורך התחקיר.

תחקירים מפורסמים הובילו לחשיפת פרשיות שהעסיקו את הציבור. כך למשל פרשת ווטרגייט בארצות הברית נחשפה בעקבות עבודת תחקיר יסודית של העיתונאים בוב וודוורד וקארל ברנסטין. בישראל הובילו תחקירים עיתונאיים לחשיפות פרשיות שחיתות (כמו פרשת האי היווני והחקירה בענייניו של אריה דרעי), לחקירת אירועים צבאיים, לגילויים על מחדלים בבתי חולים, ועוד.

עבודות התחקיר העיתונאי הן תחום פורה בעיתונאות. עיתונים יומיים מקדישים להן מקום נרחב, ובטלוויזיה קיימות תוכניות המתמקדות בעיקר בתחקירים שנועדו לחשוף מסקנות של תופעות ואירועים. מקצתם: "כלבוטק" של רפי גינת, "עובדה" של אילנה דיין, "שומר מסך" של אמנון לוי ו"המקור" של רביב דרוקר וברוך קרא. קיימים אף ארגוני תחקירים כגון פרופבליקה הניו-יורקי, המבצע תחקירים לתועלת הציבור ומעבירם לפרסום בתוכניות תחקירים, בעיתונים ובאתרי חדשות.

מסקנות התחקיר מתקבלות בדרך כלל באופן חיובי, אך לעיתים הן מעוררות מחלוקת. כך למשל בפרשת וידוא הריגת הילדה איימן אל המאס ("פרשת סרן ר'") ברצועת עזה ב-2004. תחקירני התוכנית "עובדה" הציגו מסקנות מהן עלה כי קצין צה"ל ירה במכוון אל הילדה שלא סיכנה את חייו ואף וידא את הריגתה, בעוד צה"ל ומקורבי הקצין טענו כי התחקיר מבוסס על ממצאים שגויים. בית המשפט קבע כי התחקיר היה לקוי.

חלוצה בתחום העיתונאות החוקרת וממציאת הטכניקה של כתבת תחקיר בזהות שאולה הייתה העיתונאית נלי בליי.

תחקיר בעל אופי דומה נעשה לעיתים לשם כתיבתו של ספר תיעודי, ולעיתים אף לשם כתיבת פרוזה (לבירור פרטים עובדתיים המשמשים בסיפור).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.