שחיטה (הלכה)

שחיטה ביהדות היא מצווה להכשיר בהמה, חיה או עוף טהורים באמצעות הריגה על פי ההלכה. בעל חיים שלא נשחט כהלכה, נחשב לנבלה ואינו כשר לאכילה או לקורבן. יוצאים מכלל זה הם דגים וחגבים כשרים המותרים באכילה בכל סוג של המתה.

השחיטה מבוצעת על ידי שיסוף צווארו של בעל החיים בעודו בחיים, בסכין חדה וחלקה מפגימות. כחלק מהשיסוף, יש לחתוך את הוושט של בעל החיים וכן את קנה הנשימה.

מצוות שחיטה
(מקורות עיקריים)
Schect
שחיטה כשרה בציור מהמאה ה-15
מקרא דברים, י"ב, כ"א
משנה מסכת חולין, פרק א' ו-פרק ב'
תלמוד בבלי מסכת חולין, פרק א' ו-פרק ב'
משנה תורה הלכות שחיטה, פרק א' עד פרק ה'
שולחן ערוך יורה דעה, סימנים א'-כ"ז
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה קמ"ו
ספר החינוך, מצווה תנ"א

מקור המצווה

מקור מצוות השחיטה הוא בפסוק :"וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר צוויתיך, ואכלת בשעריך" (דברים, י"ב, כ"א). כשרותו של בשר בהמה, חיה או עוף מותנית בין היתר בשחיטה כהלכתה – יש לוודא שבעל החיים נשחט ונבדק כהלכה מטרפות[1] על ידי שוחט ובודק.[2]

הלכות השחיטה

בגמרא נזכרים חמישה דברים הפוסלים בשחיטה. חמש הלכות אלו אינן כתובות בתורה ומקורן בהלכות שנאמרו למשה במתן תורה.

  • שהייה - הפסקת פעולת השחיטה למשך זמן מסוים פוסלת את השחיטה.[3]
  • דרסה - לחיצת הסכין אל הצוואר, תוך הפעלת כוח, ולא חיתוך באמצעות הולכת והבאת הסכין, קדימה ואחורה.[4]
  • חלדה - החדרת הסכין מצדי הצוואר בין הקנה והוושט וחיתוכם כלפי חוץ,[5] או הסתרת הסכין על ידי עצם כלשהו (מטלית) במהלך השחיטה.[6] השם חלדה מרמז על החולדה שנמצאת במקומות נסתרים.[7]
  • הגרמה[8] - שחיטה מעל או מתחת למקום השחיטה בקנה או בושט, פסולה.
  • עיקור - עקירת הקנה והוושט ממקום חיבורם בלסת או קריעתם במקום חיתוכם פוסלת את השחיטה. סכין פגומה גורמת לקריעת ה"סימנים" ולכן שחיטה בסכין פגומה, פוסלת את השחיטה.

סכין השחיטה

Shop sign for knife makers Joseph and David Miller, New York City, 1920s - National Museum of American History - DSC00039
פרסומת של חנות המוכרת חלפים בניו יורק, שנות ה-20 של המאה ה-20.

סכין השחיטה, הנקראת חלף, חייבת להיות חלקה מכל פגימה שהיא כדי למנוע עיקור. לסכין השחיטה (החלף) אין חזקה הלכתית אם הוא תקין או פגום, ועל כן יש לבדוק אותו לפני מעשה. אף על פי שבבדיקה הראשונה יצא הסכין מחזקת איסור, צריך בדיקה שנייה לכתחילה אחר השחיטה, שמא נפגם הסכין בעור הצוואר.

השוחט משחיז ומחליק את הסכין באמצעות סדרת אבנים בדרגות חספוס שונות עד לקבלת סכין כשרה לשחיטה. לפני השחיטה בודק השוחט את הסכין היטב, במתינות ובריכוז רב, באמצעות העברת ציפורן האצבע על להב הסכין, הלוך וחזור על כל אחד משלשת צידי הלהב, ובסך הכל שש בדיקות. לאחר השחיטה בודק השוחט שוב את הסכין, ואם נמצאה בה פגימה, השחיטה נפסלת מספק.

ברכת השחיטה

לפני פעולת השחיטה השוחט מברך: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַשְּחִיטָה".

מן המובחר, שבפעולת השחיטה ייחתכו גם הקנה וגם הוושט של הנשחט, אך השחיטה כשרה אם נחתך רובו של אחד מהם בעוף, והרוב של שניהם בבהמה ובחיה. הקנה והוושט מכונים בהלכה "סימנים". לאחר השחיטה על השוחט לבדוק אם הקנה והוושט נחתכו כשיעור הנדרש, פעולה זו נקראת "בדיקת סימנים".

בדיקות לאחר השחיטה

Shchita
שוחט בשעת השחיטה

לאחר השחיטה, יש לבדוק שבעל החיים אינו טרפה. רוב הבהמות והעופות אינן טרפות, ואין צורך לבדוק את 18 סוגי הטרפות המצויות בבהמה, אפילו לכתחילה. אם נמצא יסוד סביר לפגם (ריעותא), יש לבדוק את האיבר הספציפי. החריג לכלל זה הוא הריאות של הבהמה (חוץ מגדי ותיש, וראו בהמשך); מנהג כל ישראל לבדוק המצאות סירכות בריאה, משום שהן שכיחות.

בדיקת הריאות

בריאה יש שתי בדיקות:

  • בדיקת פנים: במהלכה הבודק תוחב את ידו לבטן הבהמה ומרגיש באמצעות מישוש ביד אם יש בה סירכות.
  • בדיקת חוץ: במהלכה מוציא הבודק את הריאה אחרי הבדיקה הפנימית, כדי לבדוק לפי מראה עיניים ובמידת הצורך אף לנפח את הריאה, לבדוק אם אין בה נקב.

"סירכות" אפשריות בריאה:

לעיתים קרובות, אף על פי שאין נקב גלוי בריאות, ישנה הצטברות ריר או גוש רקמה על גבי הריאות, והוא נקרא "סירכא". נגזרת של המילה "שרוך נעל".[9]

החשש בסירכא כזו, לפי דעת רש"י, משום שהיא עשויה להסתיר נקב ברקמת הריאה עצמה, ולפי דעת בעלי התוספות, משום שהסירכא עשויה להיפרד מהרקמה ולגרום לנקב. התלמוד הבבלי והשולחן ערוך מבארים סוגים שונים של סירכות, לפי מיקומן בריאות ולפי הידבקותן לאיברים אחרים הסמוכים לריאות. קיימת מחלוקת בין הפוסקים האם מותר למשמש ולמעך את הסירכא, ואם התנתקה הרי מתברר שלא הייתה סירכא של ממש אלא ריר בעלמא, או שמא אסור למעך אלא יש להסיר את הסירכא ולבדוק. שיטת הבית יוסף להחמיר ("וכל הנוהג כן כאילו מאכיל טריפות לישראל"),[10] בעוד הרמ"א מביא את מנהג האשכנזים להקל, אך הוסיף ואמר שצריך להקפיד מאוד לעשות את המישמוש כראוי ולא בחוזק רב.

  • עופות - אין צורך לבדוק כלל, אם כי בעקבות פיתוח זני עופות כבדים למאכל וכן בעקבות התפשטות נגיף הראו (Reovirus),[11] הפכו מקרי קריעת הגידים ברגל העוף לשכיחים, ועל כן המחמירים בודקים את צומת הגידים ברגל העוף.
  • גדיים ותיישים - בהם כמעט ולא מצויות סירכות בריאות, ולפי כמה דעות אין צורך לבדוק עבור סירכות.[12]

בדיקת הכרס

בשנים האחרונות התברר שבמדינות דרום אמריקה בפרט, וגם במקומות אחרים נוהגים הבוקרים במקרים מסוימים של התנפחות כרס הבהמה, לדקור את הכרס (על ידי הכנסת סכין או פגיון ליד הצלע ה-13 של הבהמה) כדי להוציא ממנו אויר, לפי רוב הפוסקים דבר זה מטריף את הבהמה,[13] לכן יש צורך בבדיקת הכרס של כל בהמה ובהמה לשלל דבר זה, מאחר שישנה סבירות גבוהה שהבהמה נדקרה.

בדיון שנערך ברבנות הראשית לישראל בשנת 2008 ניתנה הוראה ל'בודקי פנים' לעקוב אחרי טרפה זו, ובבד"צים שונים יש משגיחים מיוחדים שמשגיחים על כך.[14]

בשר חלק (גלאט)

Glattkosherturkey
בשר הודו קפוא, הנושא את הכתובת "גלאט"

לכל השיטות לאחר הבדיקות, אם מסתבר שלא היה נקב מתחת לסרכא, הרי שהבשר כשר. עם זאת היות שלעיתים התעוררו שאלות, והיה צורך בבדיקת הריאות, ההחלטה על כשרות הבשר לא התקבלה באופן "חלק" [ביידיש - גלאט] ולכן לא יוגדר הבשר כגלאט. בשר גלאט הוא רק כזה שבעת השחיטה לא נמצאו סירכות בריאה, ולא התעוררה על כשרותו כל שאלה.

אנשים הרוצים להדר בכשרות קונים בשר גלאט. רוב מערכות הכשרות מספקות לצד בשר כשר, גם בשר בכשרות מהודרת - "גלאט". ישנם גם בד"צים פרטיים המספקים רק בשר "גלאט". תגית "חלק-בית יוסף" מצביעה על כך שהריאה נבדקה על פי חומרות הבית יוסף. (שגם קרומים ממחצית האונה ופנימה, וכן רירים סתם, הם בגדר סירכות).

שימושים נוספים במונח גלאט

כיום אנשים רבים משתמשים בהשאלה במונח גלאט, לתאר מוצר המיוצר בכשרות תוך הקפדה גבוהה במיוחד (כשר למהדרין), ועל כן ניתן לראות תגיות גלאט גם על עופות,[15] שלא שייכות בהם סירכות. בעופות אלו בוודאי נבדק צומת הגידין, ועל כן הם כשרים למהדרין, אך לא שייך להגדירם "חלק". כמו כן ישנם שלטי גלאט מעל מסעדות חלביות שכשרותן מהודרת, אך אין בהן בשר כלל, וכן גידולי ירק ללא חרקים הנושאים את השם גלאט.[16]

גם מוצרים שאינם קשורים למזון כלל, זוכים לשם גלאט כגון: ספקי אינטרנט גלאט,[17] אתרי קניות ולוחות דרושים - גלאט. המונח גלאט הפך לנחלת הכלל, כך שניסיון לרשום אותו כסימן מסחרי נכשל, והרשם הסכים לרושמו כ"סימן מתאר" בלבד.[18][19]

מצוות כיסוי הדם

לאחר שחיטת חיה או עוף (אך לא לאחר שחיטת בהמה) ישנה מצווה על השוחט לכסות את דם השחיטה בחול, כמפורש בספר ויקרא פרק י"ז, פסוקים יג-יד:

ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכיסהו בעפר. כי נפש כל בשר נפשו בדמו הוא ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו ...

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ במקרה בו החיה לא נבדקה מטריפות שיש לבדוק, ישנה מחלוקת מה דינה (שולחן ערוך יורה דעה לט ב)
  2. ^ השוחט לא חייב להיות בקי בהלכות שחיטה. כמו כן, הם לא חייבים לקבל הסכמה, אך במקרה בו הם קיבלו אחת, יש מקרים בהם מקלים (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן א', סעיף א')
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק ג', הלכה ב'.
  4. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק ג', הלכה י"א.
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק ג', הלכה ט'.
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק ג', הלכה י'.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף כ', עמוד ב'.
  8. ^ ומובנה הכרעה והטייה, שמכריע ומטה את הסכין של שחיטה חוץ למקום שחיטה (רש"י חולין ט א ד"ה שהייה); ויש מפרשים הגרמה מלשון גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת (מלכים ב ט יג), ומשמעותה העלאת והגבהת הסכין שלא במקום שחיטה (יראים השלם תנו).
  9. ^ מאמר ארוך על זה בחוברת דעת כשרות מספר 11 עמוד 55 ואילך, באתר היברובוקס :http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47145&st=&pgnum=54
  10. ^ שו"ע יורה דעה, סימן לט' סעיף י.
  11. ^ http://abic.bsmart.co.il/heb/Media/Uploads/REO.pps
  12. ^ שפתי דעת ליורה דעה סא, סעיף קטן טו (על סעיף כה)
  13. ^ ראו בעניין זה בהגהת הטור בסימן מ"ח, וראו תשובת בעל הגידולי טהרה המובאת בשו"ת מלמד להועיל סימן ט
  14. ^ ראו גם http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=39885
  15. ^ ראו תמונה למעלה
  16. ^ ראו את כתבתו של מוטי סנדר החברות לגידולי עלים מגוש קטיף באתר קטיף-נט
  17. ^ ראו את כתבתו של עידן יוסף האינטרנט החרדי יוצא לדרך באתר NEWS1
  18. ^ ראו כתבתו של עו"ד זאב פישר "גלאט למהדרין" לא כשיר לרישום כסימן מסחרי באתר Patentim.com
  19. ^ האם ניתן לרשום סימן מסחר המורכב ממושגים מן ההלכה היהודית - מאמרו של עו"ד אליהו ריכטר, יוני 2007

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אברהם חייבי

הרב אברהם חייבי (תרס"א; 1901 - תשל"ט; 1979) היה חבר הרבנות הראשית בתל אביב, פעיל באיגוד רבני תימן הנקרא "המועצה הדתית ליהודי תימן בארץ ישראל" (בראשות הרב שלום יצחק הלוי), מנהיג רוחני ומהאנשים המרכזיים בשכונת התקווה מיום היווסדה.

יעקב איש כפר נבוריא

יעקב איש כפר נבוריא היה חכם ארצישראלי שחי בתקופה של שלהי הדור השלישי ותחילת הדור הרביעי לאמוראי ארץ ישראל. היה תלמידו של רבי חגי (הראשון) ומסר דברי הלכה בין השאר בערים צור וקיסריה. במדרש קהלת רבה נאמר שנחשד במינות. יש המפרשים זאת כנטייה לכת היהודים-נוצרים.

נבלה (הלכה)

בהלכה, נבלה היא בעל חיים שמת ללא שחיטה כלל, או שנשחט שלא כהלכה (כגון שסכין השחיטה לא היה חלק לגמרי, אלא פגום במקצת). הנבלה אסורה באכילה, ואף מטמאת את הנוגע בה או הנושא אותה בטומאת נבלה.

סימנים (הלכה)

סימנים בהלכה הם אמצעי בירור במקום ספק. ניתן לסמוך לא רק על עדים, אלא גם על סימנים המוכיחים דבר מסוים.

במשנה שבמסכת בבא מציעא, נפסק כי ניתן להשיב אבידה לבעליה על פי סימנים. אם אדם בא ונותן סימנים המוכיחים שהחפץ שלו, מכיוון שלא יכול היה לדעת שהחפץ שלו לולי היה החפץ ברשותו לפני כן, ניתן להחזיר לו את האבידה.

שוחט

שוחט ובודק (בקיצור שו"ב) הוא מקצוע מהמקצועות המסורתיים בקהילה היהודית והיה נחשב אחד מכלי הקודש. תפקידו של השו"ב לשחוט עוף או בהמה דקה או גסה, לצורך אכילה, בסכין כשירה שהיא חדה חלקה ונקיה מפגימות (אפילו בשיעור כל שהוא- שו"ע יו"ד סימן י"ח) כדרישת ההלכה. בדיקת הסכין נעשית לפני השחיטה וגם לאחריה. השוחט, כמו שאר בעלי המקצועות המסורתיים כמו הרב, המוהל, סופר סת"ם, מלבד ידיעת הטכניקה וההלכות צריך שיהיה ירא שמיים. ישנם מקרים בהם שוחט ובודק יוסמך לשחיטת עופות בלבד, ויש שילמד היקף גדול יותר של הלכות ויוסמך אף לשחיטת בהמה דקה וגסה, היינו: כבשים עזים ובקר. השוחט הוא גם "בודק", כלומר אחראי לבדוק שהעוף או הבהמה ששחט כשרים (בעיקר בדיקה מטרפות).

שחיטה

שחיטה היא פעולה להמתת בעל חיים במטרה להכינו כבשר למאכל אדם. הפעולה מתבצעת לרוב בבתי מטבחיים (משחטות) על ידי שוחטים וקצבים, בעזרת טכניקות שונות, התלויות בסוג בעל החיים, חוקי המדינה וההנחיות הדתיות.

כשרות
כשרות הבשר אבר מן החיטרפהגיד הנשהסימני הכשרותעופות טמאיםזרוע, לחיים וקיבהחֵלֶב • שחיטה • הכשרת בשרדםבשר שנתעלם מן העין
מצוות התלויות בארץ שמיטהיובלטבלתרומות ומעשרותנתינת חלהאיסור חדשאיסור ערלהנטע רבעיכלאי הכרםשמיטהפאהמתנות ענייםביכורים
איסור מאכלי נוכרים חלב, גבינת וחמאת נוכרים • יין נסךפת עכו"םבישולי גויים
הכשרת כלים טבילת כליםהגעלת כליםליבון קל וחמור • נעיצה
איסורים נוספים בשר בחלב ודגים בבשר או בחלבחמץ וקטניות בפסח • תולעיםלינת לילה במאכליםמשקים שנתגלו
דינים כלליים איסור והיתרתערובתמיעוט המצוינותן טעםנותן טעם לפגםדבר דעביד לטעמאמעמידביטול איסור לכתחילהכבוש כמבושל
כשרות בעת החדשה ירקות ללא חרקיםג'לטיןמשגיח כשרותשטירלבראקל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.