שושלת שיה

שושלת שְׂיָהסינית: 夏朝, בפין-יין: Xià Cháo), הייתה השושלת הראשונה בתולדות סין הקדומה, שלטה על סין בין השנים 2200 לפנה"ס עד 1600 לפנה"ס. במקביל לשושלת שיה התקיימו שושלת שאנג ושושלת ג'ואו כבר מתחילתה, אך היו כפופות לה. שושלת זו היא השושלת הראשונה המתוארת בכתבים עתיקים כגון: רשומות הבמבוק, ספר המסמכים הסיני ורשומות ההיסטוריון. השושלת נוסדה על ידי יו' האגדי, שקיבל את כסאו לאחר הקיסר שון, הקיסר האחרון משלושת המלכים וחמשת הקיסרים. שושלת שיה, הוחלפה לבסוף על ידי שושלת שאנג בשנת 1600 לפנה"ס.

לפי הכרונולוגיה המסורתית, המבוססת על החישובים של ליו שין, שושלת שין שלטה בין השנים 2205 לפנה"ס ל1766 לפנה"ס. ולפי הכרונולוגיה המבוססת על רשומות הבקבוק, שושלת שין שלטה בין השנים 1989 לפנה"ס ל1558 לפנה"ס. ולבסוף פרויקט כרונולוגית שיה-אנג ז'או, הגיעו למסקנה שהשושלת התקיימה בין השנים 2070 לפנה"ס, ו1600 לפנה"ס. המסורת של חיבור בין קיסרים הירואים מההיסטוריה הפוליטית העתיקה של סין, להצלחתה של שושלת שיה, נובע מרעיון מנדט השמים, לפיו רק שושלת לגיטימית אחת יכולה למלוך בכל זמן נתון. רעיון זה קודם על ידי האכסולה הקונפוציאניסטית בתקופת שושלת ג'ואו המזרחית, שמאוחר יותר הפכה אותו לרעיון הבסיסי שעומד מאחורי ההיסטורגרפיה והאידאולוגיה הקיסרית. אף על פי ששושלת שיה מהווה מרכיב חשוב בהיסטוריה העתיקה של סין, מידע אמין על ההיסטוריה הסינית לפני המאה ה-13 לפני הספירה יכול להימצא רק בעדויות ארכאולוגיות כיוון שמערכת הכתיבה הסינית הראשונה, עצמות הניחוש, לא התקיימה עד אז. לפיכך, הקיום הממשי של שושלת שיה עדיין לא הוכח, למרות מאמציהם של ארכאולוגים סיניים לקשר בינה שושלת שיה לבין ממצאי ארליטואו מתקופת הברונזה.

שושלת שיה
Xia dynasty
מפת אזורי השליטה של ממלכת שיה
יבשת אסיה
שפה נפוצה סינית עתיקה
עיר בירה דאנגפאנג
הקמה
תאריך

2070 לפנה"ס
פירוק
תאריך

1600 לפנה"ס
ישות קודמת שלושת המלכים וחמשת הקיסרים
ישות יורשת שושלת שאנג
דת הדת העממית של סין
מטבע כסף צדפים ‏

רקע כללי

המלכים משושלת שְׂיָה

YuTheGreat
ציור עתיק של יו מייסד השושלת

השושלת, שנוסדה על ידי יוּ' הגדול והסתיימה בימיו של גְ'יֵה איש שְׂיָה, מנתה 17 מלכים ו-14 דורות. כך על-פי רשומות ההיסטוריון, שנכתבו על ידי סְה-מָה צְ'ייֵן במאה השנייה לפנה"ס ומקורות אחרים מתקופת שושלת צ'ין (השושלת ששלטה אחרי תקופת סין הקדומה).

מספר סידורי שם המלך שם בסינית משך שלטון בשנים (הערכה) הערות
1 שְׂיָה יוּ' הגדול 45 מייסד השושלת
2 שְׂיָה צִ'י 10
3 שְׂיָה טָאי קָאנְג 太康 29
4 שְׂיָה ג'ונְג קָאנְג 仲康 13
5 שְׂיָה שְׂיָאנְג 28
6 שְׂיָה שָׁאו קָאנְג 少康 21
7 שְׂיָה ג'וּ 17
8 שְׂיָה חְווָאי 26
9 שְׂיָה מָאנְג 18
10 שְׂיָה שְׂיֵה 16
11 שְׂיָה בּוּ גְ'יָאנְג 不降 59
12 שְׂיָה גְ'יונְג 21
13 שְׂיָה גִ'ין 21
14 שְׂיָה קוֹנְג גְ'יָה 孔甲 31
15 שְׂיָה גָאו 11
16 שְׂיָה פָה 11
17 שְׂיָה גְ'יֵה 52 הודח על ידי מייסד שושלת שאנג

משך קיומה של שושלת שְׂיָה

סְה-מָה צְ'ייֵן ורשומות הבמבוק, שנכתב במאה הרביעית לפנה"ס, קובעים כי השושלת התקיימה במשך 4,200 שנה, אולם אין אימות לנתון זה על ידי מקורות נוספים.

היסטוריה

Longshan eggshell thin cup
גביע ברונזה מתקופת שְׂיָה

שושלות כפופות והשושלות שלאחריה

שושלות שאנג וג'ואו התקיימו במקביל לשושלת שיה כבר מתחילתה, אך היו כפופות לה. למרות הטענה של המקורות המוזכרים בסעיף הקודם, מעריכים כיום ש 431 או 471 שנים הן שתי החלופות הסבירות ביותר לקביעת משך שלטונה של השושלת.

בהמשך ההיסטוריה הסינית שאנג ייסדה את השושלת הבאה (1700-1100 לפנה"ס), וג'ואו ייסדה את השושלת שלאחריה (1100-221 לפנה"ס).

תחילת השושלת - הכתרת מלך שְׂיָה יו' הגדול

במיתולוגיה הסינית קיים מיתוס יו' הגדול מלך סין משושלת שְׂיָה הראשון. הקיסר הגדול שון הטיל על יו' לרסן את מימיו של שיטפון גדול. כהוקרה על עבודתו, התפטר הקיסר הגדול שון מתפקידו לטובת יו שייסד את שושלת שְׂיָה.

סיום שלטון השושלת

שְׂיָה גְ'יֵה, המלך האחרון של שושלת שְׂיָה, מתואר כשליט מושחת ששלט במשך 52 שנה, והודח על ידי טאנג, המלך הראשון בשושלת שאנג. משפחת מלכי שְׂיָה המשיכה את שלטונה על מדינת צִ'י בלבד עד שנת 445 לפנה"ס.

ארכאולוגיה

ארכאולוגים רבים מזהים את שושלת שְׂיָה עם אתר אָרלִיטוֹאוּ שבמרכז מחוז הנאן. באתר זה נתגלו כור היתוך מברונזה משנת 2000 לפנה"ס לערך, חפצים העשויים מירקן ומשובצים באבנים יקרות, ובסיסים של מבני ציבור גדולים שהיו עשויים להיות ארמונות או מקדשים[1]. נטען גם כי סימונים על-גבי חרס וקונכיות מתקופה זו הן גלגול קדום של כתב על חרסים מאתר ארליטואו.

בהיעדר עדויות כתובות בכתב המוכר מעצמות הניחוש של שושלת שאנג, ומכלי הברונזה של שושלת ג'ואו, נותר טיבה של שושלת שיה לוט בערפל. ישנם חוקרים שטוענים שאין בממצאים מאתר אר-לי-טואו להוכיח את קיומה של השושלת, ויתרה מכך - הדמיון ביניהם לבין ממצאים מתקופות קדומות יותר עשוי להעיד על כך שהיא בחזקת מיתולוגיה בלבד. ממצאים דומים לאלו שבאתר אר-לי-טואו שהתגלו באזורים מרוחקים יותר עשויים להעיד על כך שבתקופת שיה המצב הפוליטי היה מורכב יותר מכפי שמתואר במסורת הסינית.[2]

מיקום התקופה בהיסטוריה של סין

שלושת המלכים וחמשת הקיסרים שושלת שיה
2200 לפנה"ס-1600 לפנה"ס
שושלת שאנג
סין המיתולוגית שושלת שיה
2200 לפנה"ס-1600 לפנה"ס
סין הקדומה
Flag of the People's Republic of China.svg
היסטוריה של סין
פורטל:סיןP Chinese Dragon.png
פורטל סין
קטגוריה ראשית

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יורי פינס, גדעון שלח, יצחק שיחור, כל אשר מתחת לשמיים, כרך א', האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 80
  2. ^ יורי פינס, גדעון שלח, יצחק שיחור, כל אשר מתחת לשמיים, כרך א', עמ' 83-84
ג'ונג קאנג

ג'ונְג קָאנְג (בסינית מסורתית ומפושטת: 仲康, בפין-יין: zhòng kāng.) היה המלך הרביעי של שושלת שיה, השושלת הראשונה בהיסטוריה הסינית על פי המסורת.

דינג (כלי)

דינג (בסינית: 鼎) הוא כלי אשר שימש בסין הקדומה. כלי זה היה קערה עמוקה, דמוית יורה, ולו רגליות, מכסה ושתי ידיות, אחת למול השנייה. כלים אלה היו בצורה עגולה (עם שלוש רגליות) או מלבנית (עם ארבע רגליות).

בתחילה כלים אלה היו עשויים מחרס, אולם החל מתקופת שושלת שאנג (1600 לפנה"ס - 1046 לפנה"ס) החלו לצקת אותם מברונזה.

הכלים שימשו לבישול, אכסון מזון, ולהכנת מזון טקסי שהוגש בעת פולחן האבות.

בתרבות הסינית, הדינג סימל בעלות או שליטה על שטח אדמה, והבעלות בדינג הייתה סמל סטטוס. מסיבה זו יצק יו הגדול מייסד שושלת שיה את תשעת הדינגים (לכל אחד שלושה רגלים) על מנת לסמל את שליטתו בתשעה מחוזות סין, ולימים השליטה בכל תשעת הדינגים סימל את השליטה החוקית בסין.

דנגפנג

דנגפנג (בסינית: 登封, בפין-יין: Dēngfēng) היא נפה עירונית השייכת לנציבות העירונית ג'נגג'ואו בצפון מרכז מחוז חנאן שבמרכז סין. בהיסטוריה הייתה העיר קרויה פעם יָאנְגְצֶ'נְג (陽城, פין-יין Yángchéng) ושימשה כמה פעמים בהיסטוריה העתיקה של סין אחת מערי הבירה של שושלות דוגמת שושלת שיה ושושלת ג'ואו. השם דנגפנג הוענק לה בשנת 696 על ידי הקיסרית היחידה בתולדות סין וו דזה טיין (שלטה 705-690) משושלת ג'ואו השנייה (למעשה חלק משושלת טאנג).

אורכה של הנפה (ממזרח למערב) 56 קילומטרים ורוחבה (מצפון לדרום) 35.5 קילומטרים ושטחה 1,200 קמ"ר. רוב שטח הנפה הררי והאקלים הוא יבשתי ממוזג. בנפה התגוררו, נכון ל-2008, כ-630,000 תושבים, השייכים ל-24 קבוצות אתניות.

העיר דנגפנג שוכנת למרגלות הר סונג, אחד מההרים הקדושים בסין. העיר היא אחד מהמרכזים הרוחניים הנודעים ביותר בסין, והיא משמשת משכן למוסדות דתיים שונים ולמקדשים דוגמת מקדש ג'ונְגְיְוֵּה הטאואיסטי, מנזר שאולין הנודע הבודהיסטי ואקדמיית סונְגְיָאנְג הקונפוציאנית, מכאן הכינוי הפיוטי שמקורו בספרות הסינית "מרכז השמים והארץ".

היסטוריה של סין

סין היא כנראה התרבות המפותחת והרציפה העתיקה ביותר בעולם[דרוש מקור], כשתיעודים כתובים של התרבות נמצאים כבר מלפני 3,500 שנים והסינים עצמם נוקבים במספר 5,000 כמספר שנות קיומה של תרבותם. שושלות השלטון בסין פיתחו לאורך השנים שיטות ביורוקרטיה שלטונית שהעניקו לסינים יתרון משמעותי על העמים השבטיים שחיו מסביבם. פיתוח אידאולוגיה למדינה, המבוססת על משנתו הפילוסופית של קונפוציוס (המאה ה-6 לפנה"ס), יחד עם פיתוח מערכת כתב זמינה לכל (המאה ה-2 לפנה"ס) חיזקו עוד יותר את התרבות הסינית. מבחינה פוליטית, סין נעה בתנועה מתמדת בין איחוד ופירוד ולעיתים גם נכבשה על ידי כוחות זרים אשר מרביתם התמזגו לתוך תרבותה והפכו לחלק בלתי נפרד ממנה. השפעות תרבותיות ופוליטיות אלו שהגיעו מכל קצוות אסיה כמו גם גלי הגירה אל ומחוץ למדינה יצרו יחד את דמותם של התרבות והעם הסיני הנוכחי.

המאה ה-18 לפנה"ס

המאה ה-18 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1800 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1701 לפני הספירה. זוהי המאה ה-18 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-19 לפנה"ס

המאה ה-19 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 1900 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1801 לפני הספירה. זוהי המאה ה-19 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-20 לפנה"ס

המאה ה-20 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 2000 לפני הספירה והסתיימה בשנת 1901 לפני הספירה. זוהי המאה ה-20 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-21 לפנה"ס

המאה ה-21 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 2100 לפני הספירה והסתיימה בשנת 2001 לפני הספירה. זוהי המאה ה-21 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

המאה ה-22 לפנה"ס

המאה ה-22 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 2200 לפני הספירה והסתיימה בשנת 2101 לפני הספירה. זוהי המאה ה-22 לפני תחילת הספירה הנוצרית.

טאי קאנג

טָאי קָאנְג (בסינית מסורתית: 太康, בסינית מפושטת: 太康, בפין-יין: tài kāng, טָאי קָאנְג) היה המלך השלישי של שושלת שיה. היא היה בנו של המלך צִ'י משיה, ונכדו מצד אביו של יו' הגדול והמלכה נוּ גְ'יָאו.

יו' הגדול

יו' הגדול (בסינית מסורתית: 大禹, בסינית מפושטת: 大禹, בפין-יין: dà yǔ, דָה יוּ'. בערך 2200-2101 לפנה"ס) היה שליט אגדי בסין העתיקה שנודע בעיקר בטיפולו בשטפונות, בביסוס השלטון השושלתי בסין בייסוד שושלת שְׂיָה, ובדמותו המוסרית.התאריכים המוצעים לשלטונו של יו' קודמים באלף שנים בערך לרישומים הכתובים המוקדמים ביותר של סין - עצמות הניחוש מן החלק המאוחר של שושלת שאנג. חפצים מהתקופה אליה מיוחס יו' לא נושאים כתובות המזכירות אותו, וגם בעצמות הניחוש הוא אינו מוזכר. הוא אינו מופיע בכתובות עד לכתובות על כלים מתקופת שושלת ג'וֹאוּ המערבית (בערך 1045-771 לפנה"ס). החוסר במשהו שאפילו קרוב לתיעוד בן זמנו הוביל למחלוקת באשר לקיומו ההיסטורי של יו'. התומכים בהיותו דמות היסטורית כי סיפורים על חייו ועל שלטונו עברו בעל-פה באזורים שונים של סין עד שהועלו על הכתב בשושלת ג'וֹאוּ, בעוד המתנגדים מאמינים כי דמותו הייתה במקורה דמות אגדית של אל או חיה מיתית מתקופת שושלת שְׂיָה, אשר קיבלה דמות אנושית בתחילת שושלת ג'וֹאוּ. רבים מהסיפורים על יו' נאספו ב"רשומות ההיסטוריון" של ההיסטוריון הנודע סה-מה צ'יין. יו' ו"מלכים-חכמים" אחרים של סין העתיקה זכו לתשבחות מצד קונפוציוס והוגים סיניים אחרים על סגולתם ומוסריותם.יו' הוא אחד מן השליטים הסיניים הבודדים שזכו לכינוי הכבוד "הגדול" לאחר מותם.

מלחמת האופיום הראשונה

מלחמת האופיום הראשונה הייתה מלחמה על זכויות סחר בין בריטניה לשושלת צ'ינג בסין אשר נמשכה בין 1839 ל-1842. המלחמה, שנתפסת כיום כתחילתו של האימפריאליזם האירופי בסין, יצרה היסטוריה ארוכה של התנגדות סינית למערב, התנגדות שנמשכת במובנים מסוימים עד ימינו.

סין הקדומה

סין הקדומה הוא הכינוי לתקופה בהיסטוריה של סין המתחילה בשנת 2200 לפנה"ס ומסתיימת בשנת 221 לפנה"ס. התקופה באה אחרי תקופת סין המיתולוגית, ולפני תקופת סין הקיסרית.

צ'י משיה

צִ'י (בסינית מסורתית: 啓, בסינית מפושטת: 启, בפין-יין: qi; בערך 2146 לפנה"ס – 2117 לפנה"ס) היה מלך סיני, בנו של יו' הגדול והשליט השני של שושלת שיה. ישנם דיווחים שונים על אורך שלטונו, בין אם 10 שנים, 16 שנים או 29 שנים.

שושלת האן

שושלת האן (סינית: 漢; פיניין: Hàn), הייתה שושלת קיסרים ששלטה בסין במשך כ-400 שנה, לאחר נפילתה של שושלת צ'ין. למעשה, בני המשפחה הקיסרית של האן שלטו בסין בשתי תקופות נפרדות (ולכן השושלת "מחולקת" לשתיים): שושלת האן המערבית שלטה על סין בין השנים 206 לפנה"ס ל-9 לספירה, ושושלת האן המזרחית שלטה על סין בין 23 לספירה עד שנת 220 (בין השנים 23-9 לספירה שלטה שושלת שין). בתקופת האן התגבשה זהותם של הסינים כבני האן, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בסין וכיום הגדולה בעולם, זהות הנשמרת עד ימינו אנו.

בתקופת שלטונה של השושלת הפך הקונפוציוניזם לדת המדינה ולפילוסופיה המנחה אותה ואשר המשיכה להנחות את המשטר הסיני עד לקץ העידן הקיסרי בתחילת המאה ה-20. תחת שלטון ההאן עשתה התרבות הסינית התקדמות אדירה בתחומי ההיסטוריוגרפיה, האומנות והמדע.

שושלת האן הרחיבה משמעותית את שטחה של סין בסדרה של מסעות צבאיים שהגיעו לקוריאה, לווייטנאם, למונגוליה (הקיסר וו חיזק והרחיב את הממלכה בהודפו את שבטי השׂיוֹנג-נוּ אל תוך מונגוליה של ימינו, תוך שהוא מספח לממלכתו את השטחים בהם ישבו שבטים אלו). שטחים חדשים אלו אפשרו לסין לראשונה לפתח קשר מסחר עם המערב בדרך המשי ולמרכז אסיה.

שושלת צ'ינג

שושלת צ'ינג (בסינית: 清朝; פין-יין: Qīng cháo) אשר מוכרת לעיתים כשושלת מַנצ'וּ, הייתה השושלת אשר שלטה בסין בין השנים 1644 ל-1911, והאחרונה בשושלות הקיסריות של סין. מקור השושלת בשבט מנצ'ורי בשם אַיִסִין גיוֹרוֹ, אשר יסד את אימפריית צ'ינג הגדולה במה שמוכר היום כצפון מזרח סין, והתפשט אל תוך סין ואזורים שכנים.

זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה היה שלטון ריכוזי אחד שהצליח לאחד תחתיו את המרחב הגאוגרפי המוגדר כיום כסין, תקופת השושלת נמשכה עד 1911, שנה בה ניסו להקים משטר רפובליקני.

שושלת שאנג

שושלת שָׁאנְג (בסינית: 商, בפין-יין: shang) או שושלת יִיְן (בסינית: 殷代, בפין-יין: Yīn dài) על שם בירתה האחרונה, הייתה השושלת השנייה בתולדות סין. לפי ההיסטוריוגרפיה הסינית, שושלת זו שלטה לאחר שושלת שיה, באלף השני לפני הספירה באזור עמק הנהר הצהוב; היא הוחלפה על ידי שושלת ג'ואו לאחר קרב מויה בשנת 1046 לפנה"ס.

לפי הכרונולוגיה המסורתית, המבוססת על ההערכות שנעשו על ידי ליו שין בתחילת הספירה, שושלת שאנג שלטה מהשנים 1766 - 1122 לפנה"ס, אך לפי הכרונולוגיה של רשומות הבמבוק, השושלת שלטה מ-1556 עד 1046 לפנה"ס. בפרויקט תיארוך שלוש השושלות של ממשלת סין העממית, הוערך ששלטון שאנג נמשך משנת 1600 עד 1046 לפנה"ס.

שושלת שאנג היא השושלת הסינית הראשונה שקיומה מגובה בעדויות ארכאולוגיות. במהלך חקר חורבות יין , שנחשבות כיום לאתר בירתה של השושלת, התגלו אחד עשר קברים מלכותיים, שרידי ארמונות ואתרי פולחן, כשבהם כלי נשק מסוגים שונים ושרידי קורבנות בעלי חיים ואדם. נוסף על כך, נמצאו במקום עשרות אלפי כלים עשויים מארד, ירקן, אבן, עצמות וחומרים קרמיים. בחורבות יין נתגלו יותר ממאה אלף כתבים, רובם ככולם על עצמות ניבוי; כתבים אלו הם העדויות העתיקות ביותר לשימוש בכתב הסיני.

שלושת המלכים וחמשת הקיסרים

שלושת המלכים וחמשת הקיסרים היו על פי המסורת שליטי סין בתקופה שקדמה לשושלת שְׂיָה (שנת 2200 לפנה"ס על פי המסורת). לא ברור כמה זמן נמשכה התקופה שבין שלושת המלכים לחמשת הקיסרים אך נראה שמדובר לכל הפחות על אלף שנים. תרבויות כגון פֵּילִיגָאנְג וגְ'יָאחוּ, אשר נחשפו באזור אגן הנהר הצהוב על ידי הארכאולוגיה המודרנית, הפכו לחברות חקלאיות כבר באזור 8000 לפנה"ס עד 5000 לפנה"ס, והכתב על שריונות הצבים שנחשפו מאותה תקופה, דומה באופיו ובמקומו לזה של עצמות הניחוש של שושלת שאנג מאזור 1000 לפנה"ס. שלושת המלכים וחמשת הקיסרים הם הנציגים הבולטים ביותר של ההנהגה בסין העתיקה. ישנן מסורות רבות באשר לזהותם של שלושת המלכים וחמשת הקיסרים, אך ככלל לא משנה על איזה ספר היסטורי או אגדה מתבססים, תקופתם של שלושת המלכים נחשבת קודמת לזו של חמשת הקיסרים. תקופת שלושת המלכים מוערכת לאזור התקופה של 6000 לפנה"ס ועד 2500 לפנה"ס, או אפילו לפני כן, והיא נמשכה זמן רב. ומולה, תקופתם של חמשת הקיסרים אינה מרוחקת מתחילת תקופת שושלת שְׂיָה, ומחושבת לקצת לפני 2000 לפנה"ס.

על פי המסורת הסינית, התקופה המדוברת התקיימה בשנים מ-2852 לפנה"ס ועד 2205 לפנה"ס, בתקופת סין המיתולוגית.

המונח הסיני "קיסר" הופיע בעת עלייתו לשלטון של קיסר צ'ין הראשון בשנת 221 לפנה"ס, ולכן השימוש במונח זה במיתולוגיה הסינית מכוון לאל-אדם, כדי להלביש עליו כסות פולחנית.

תקופת האביב והסתיו

תקופת האביב והסתיו (בסינית: 春秋時代) הוא כינויה של תקופה בהיסטוריה של סין הקדומה בין השנים 770 לפנה"ס ל-476 לפנה"ס. שמה של התקופה לקוח משם הספר רשומות האביב והסתיו המיוחס לקונפוציוס, שהוא תיעוד היסטורי של השנים 722 לפנה"ס ל-479 לפנה"ס בתוך אותה תקופה.

המשכה הישיר של תקופת האביב והסתיו היא תקופת המדינות הלוחמות.

התקופה הקדומה
סין הקיסרית
התפוררות הקיסרות
סין המודרנית
העת החדשה
ראו גם

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.