שושלת פהלווי

שושלת פהלוויפרסית: دودمان پهلوی) היא שושלת המלוכה האחרונה באיראן.

המדינה האימפריאלית של איראן[1]
کشور شاهنشاهی ایران
State flag of Iran (1964–1980) Imperial Coat of Arms of Iran
דגל סמל
Iran (orthographic projection)
מפת איראן
המנון לאומי ההמנון המלכותי של איראן
יבשת אסיה
שפה נפוצה פרסית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
טהרן
35°41′46″N 51°25′23″E / 35.6961888888889°N 51.4229611111111°E
משטר מונרכיה חוקתית אוניטרית פרלמנטרית
ראש המדינה
שאה
שאה
מוחמד רזא שאה פהלווי
הקמה
עליית שושלת פהלווי לשלטון

1925
ישות קודמת פרס (1910-1925) המדינה הנשגבת של פרס
ישות יורשת איראן הרפובליקה האסלאמית של איראן
שטח בעבר 1,648,195 קמ"ר (נכון ל-1979)
דת אסלאם
מטבע ריאל איראני ‏ ()
אזור זמן UTC +3.5

רזא שאה פהלווי (18781944)

שמו המקורי היה רזא ח'אן והוא עלה לשלטון לאחר שביצע הפיכה צבאית מוצלחת באיראן ב־1921.

הוא כיהן כשר המלחמה והמפקד העליון של צבאו, ומ־1923 היה גם ראש הממשלה. ב־1925 הכריז עצמו כשאה (קיסר). ב־1935 שינה את שם ארצו מפרס לאיראן. ביצע רפורמות במדינתו והידק את הקשרים עם שכנותיה. ב־1941 היה פרו-גרמני, אולם אז אילצו אותו בעלות הברית לוותר על כיסאו לבנו מוחמד רזא שאה והוא הוגלה לדרום אפריקה, שם מת.

מוחמד רזא שאה פהלווי (19191980)

מוחמד רזא שאה פהלווי עלה לשלטון לאחר גלותו של אביו והנהיג רפורמות בארצו. מתנגדו העיקרי היה איש הדת האייתוללה רוחאללה ח'ומייני שגלה מארצו ב־1963 והגיע לצרפת. הודח במהפכה האיראנית ב־1979 על ידי ח'ומייני. לאחר שהודח ב־1979, גלה ברחבי העולם עד שנקבר במצרים ב־1980.

בינו לבין מדינת ישראל נרקמה ידידות מיוחדת. השאה מכר בין השאר לישראל כמויות גדולות של נפט לאחר מלחמת ששת הימים. גם חברות בנייה ישראליות פעלו באיראן.

רזא כורש עלי (1960)

גלה לארצות הברית לאחר מהפכת ח'ומייני (1979) ומנסה כיום לשוב לשלטון באיראן בדרכים חוקיות ודמוקרטיות.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ השם הרשמי בין השנים 1935-1979. בין השנים 1925-1935, השם הרשמי של המדינה היה "המדינה האימפריאלית של פרס"
איראן המודרנית

ההיסטוריה האיראנית מודרנית במאה ה-20 נסובה סביב מאבקי השאה להחזיק בשלטון אל מול גורמים פנימיים ומעצמות חיצוניות. בשנת 1979 אירעה המהפכה האיראנית, השאה הופל ומאז איראן נמצאת תחת שלטון איסלאמי.

אריה ושמש

אריה ושמש (בפרסית: شیر و خورشید, תעתיק: שיר או חורשיד) הוא סמל פרסי-טורקי, ובעבר היה סמלה הלאומי של איראן והופיע על דגלה. הסמל מתאר אריה שלגבו השמש זורחת, ובגרסאות שונות האריה אוחז סיף שמשיר . מקורותיו של הסמל עלומים אך מקושרים לפרס הקדומה או לראשית תקופת האסלאם באיראן.

סמל האריה היה מוטיב מרכזי בממלכות פרסיות, והופיע כסמלו המרכזי של השלטון באיראן מן תקופת האימפריה הספווית ועד המהפכה האיראנית, לאורך 479 שנים. פרשנויות שונות לסמל הפכו אותו לסמל שייצג לא אחת תנועות פוליטיות שונות באיראן.

המהפכה הלבנה

המהפכה הלבנה (בפרסית: انقلاب سفید) הוא כינוי לשורת רפורמות ליברליות שהנהיג השאה הפרסי מוחמד רזה פהלווי באיראן במטרה להפוך את איראן בטווח הארוך למעצמה עולמית כלכלית ותעשייתית חזקה ומודרנית בסגנון מערבי, זאת תוך זמן קצר ככל הניתן ובאגרסיביות רבה. המהפכה זכתה לכינוי "לבנה" לאור העובדה שדובר במהפכה שהתבצעה ללא שפיכות דמים. על מנת להעניק לרפורמות לגיטימציה השאה ערך בשנת 1963 משאל עם שבסיכומו 5,598,711 אנשים הצביעו בעד הרפורמות, ו-4,115 הצביעו נגד הרפורמות. המהפכה הלבנה החלה ב-1963 ונמשכה עד להדחתו של השאה ב-1979 במהלך המהפכה האסלאמית. רבים רואים ברפורמות אלו כגורם ישיר שהביא למהפכה האסלאמית. חלק ממטרות המהפכה הלבנה היו להוריד מכוחם של בעלי האדמות וליצור בסיס תמיכה בקרב הכפריים, מעמד הפועלים ומעמד הביניים.

הממשלה האיראנית הגולה

הממשלה האיראנית הגולה, נקראת רשמית: המועצה הלאומית של איראן (National Council of Iran; בפרסית: شورای ملی ایران) היא הממשלה הגולה של איראן, בראשותו של רזא כורש עלי פהלווי. המועצה כוללת איחוד של כ-40 מפלגות ועמותות, ומטרתה הפלת משטר האייתולות באיראן והחלפתה בהשבת כס המלוכה לשושלת פהלווי. המועצה הפכה לקבוצת האופוזיציה האיראנית הקולנית ביותר.המועצה הוקמה בשנת 2013 על ידי רזא פהלווי. לאחר שהמועצה הוקמה נשלחה האמנה דרך האינטרנט ויותר מ-20,000 איש חתמו עליה, כשחצי מהם חיים באיראן. בעקבות הפצת האמנה הקהילה הערבית באיראן מחתה על הגדרת הזכויות האתניות וזכויות המיעוטים, שלפי האמנה היו שונים מאלו של חוקת הרפובליקה האסלאמית.

הנסים המלכותיים של איראן

הנסים המלכותיים של איראן היו דגליהם הרשמיים של השאה, הקיסרית ויורש העצר של איראן, החל משנת 1971.

הנס המלכותי של השאה היה בעל רקע תכלת, עם דגל איראן בפינה השמאלית העליונה ושלט האצולה של שושלת פהלווי במרכז. בראש שלט האצולה הופיע כתר שושלת פהלווי כדוגמת הכתר שנוצר להכתרתו של השאה רזא ח'אן בשנת 1926. המוטו של משפחת המלוכה האיראנית היה "Mara dad farmud va Khod Davar Ast" שמשמעו "הוא נתן לי את הכח לשלוט, והוא זה השופט". הצבע הרשמי של משפחת המלוכה האיראנית היה תכלת.

הנסים המלכותיים היו בשימוש החל משנת 1971 ועד לשנת 1979, אז הודחה משפחת המלוכה האיראנית מהשלטון בעקבות המהפכה האיראנית. הנס המלכותי של השאה היה בשימוש רק בידי השאה מוחמד רזא שאה פהלווי, עד שזה הודח מתפקידו במהפכה. הנס המלכותי של אשת השאה, אשר נשאה בתואר "שאהבנו" שמשמעו "קיסרית" היה בשימוש רק בידי הקיסרית פארה דיבה. למעשה, התואר קיסרית נוצר בידי השאה עבור פארה דיבה והיא היחידה שהחזיקה בתואר זה לאורך כל שלטון משפחת המלוכה האיראנית. הנס המלכותי של יורש העצר היה בשימוש רק בידי רזא כורש עלי פהלווי, שמשפחתו הודחה מן השלטון בהיותו בן 19 ועל-כן לא זכה לרשת את אביו.

לאחר המהפכה האיראנית בשנת 1979 השלטון האיראני ביטל את כלל התארים והזכויות של בני משפחת המלוכה האיראנית ובכלל זה את הנסים המלכותיים. עם זאת, ישנן מדינות רבות ובהן ארצות הברית, ישראל, דנמרק, ספרד וגרמניה, הממשיכות להכיר בתוארי האצולה של בני משפחת האצולה האיראנית. כך נוהגים אף תומכי משפחת המלוכה ומתנגדי המשטר באיראן.

יום שישי השחור (1978)

יום שישי השחור הוא הכינוי שניתן לתאריך 8 בספטמבר 1978 (על פי לוח השנה הפרסי: 17 בחודש שהריוור, 1357), במהלכו נורו מפגינים על ידי כוחות ביטחון איראניים בכיכר ז'אלה שבטהראן, בירת איראן. יום זה הוגדר ברבות השנים כאירוע מכונן במהפכה האיראנית, והוריד לטמיון כל תקווה לפשרה בין תנועות המחאה לבין משטר השאה.

יחסי איראן–ישראל

יחסי איראן–ישראל נעו על משרעת רחבה ועברו עליות ומורדות. החל מברית פוליטית בין שתי המדינות בתקופת שושלת פהלווי, והמשך בעוינות לאחר המהפכה האיראנית בשנת 1979 ועלייתו לשלטון של אייתוללה רוחאללה ח'ומייני, שהלכה והחריפה עם השנים לאור אימוץ גישות של אנטי-גלובליזציה, אנטי-ציונות, אנטי-מערביות, ואנטי אמריקניזם ככלי מרכזי במדיניות החוץ של איראן. בשנים האחרונות החריף הסכסוך האיראני-ישראלי. נכון להיום, בין ישראל ואיראן יש איבה, על רקע הסיוע לסורים.

מוג'אהדין ח'לק

מוג'אהדין ח'לק (בפרסית: مجاهدین خلق) הוא ארגון גרילה הפועל באיראן החל משנות השישים של המאה העשרים. בראשית ימיו קיבץ הארגון מתנגדים לשלטונו של השאה מוחמד רזה פהלווי. בשנות השבעים ביצע הארגון מספר פיגועים נגד משטרו ונגד מטרות אמריקניות באיראן, שגרמו למותם של מספר אזרחים אמריקניים.

לאחר המהפכה האיראנית ב-1979 לא הורשה הארגון להשתתף בשלטון בשל נטיותיו השמאלניות. רבים מפעיליו נעצרו ואף הוצאו להורג. לבסוף נאלץ הארגון לגלות מאיראן, ומאז תחילת שנות השמונים הוא פועל נגדה ממדינות אחרות.

לאחר המכה שניחתה על הארגון ב-1979, הוא שינה את דרך פעולתו והתמקד בניסיונות להתנקש בבכירי המשטר של הרפובליקה האסלאמית האיראנית. קשה לאמוד את היקפי פעילותו, שכן הארגון והמשטר האיראני גם יחד מוסרים נתונים בלתי מדויקים לצורכי תעמולה (למשל האשמת הארגון ברצח חאיק חובספיאן, בישוף ארמני). רציחתם של מוחמד בהשתי (איש דת וראש בתי הדין האיראניים, שני לרוחאללה ח'ומייני) ובעלי תפקיד רבים בפיגוע בשביעי בתיר וההתנקשות במוחמד ג'וואד בהונאר (ראש הממשלה השני של הרפובליקה האיסלאמית של איראן) מיוחסת לארגון, כמו גם מספר מתקפות גרילה צבאיות כניסיון ההשתלטות על העיר כרמאנשאה ב-1988.

מאז מלחמת איראן-עיראק ועד מלחמת עיראק נתמך הארגון בידי סדאם חוסיין, שסיפק לו נשק כבד, מימון ואימונים צבאיים. הארגון העביר בעקבות כך את מפקדתו מפריז לבגדאד. הארגון נלחם בשורות צבא עיראק במלחמותיה נגד איראן ונגד הכורדים.

בשנת 1997 הכריזה ארצות הברית על הארגון כארגון טרור, ב-2000 נכלל ברשימת ארגוני הטרור של החוק למניעת טרור בבריטניה, ובשנת 2002 באיחוד האירופי, וחלק מנכסיו בצרפת הוחרמו. תומכי הארגון טענו כי החלטת האיחוד האירופי ב-2002 נועדה לרצות את המשטר האיראני, לאור העובדה כי הארגון התנער משימוש באלימות בפומבי בשנת 2000. במאי 2008 בית המשפט לערעורים בבריטניה פסק כי החלטת ממשלת בריטניה לכלול את הארגון ברשימת ארגוני הטרור אינה מוצדקת וביוני 2006 בריטניה החליטה להסיר את שמו של הארגון מרשימת ארגוני הטרור. כוחות צבא ארצות הברית בעיראק פירקו את הארגון מנשקו, אך הבטיחו להם הגנה תחת אמנת ז'נבה כך שלא יישלחו חזרה לאיראן.

מבחינה אידאולוגית קשה להגדיר את המוג'אהדין ח'לק, שכן הארגון ניסה לשלב בין הסוציאליזם לאסלאם תוך הסתמכות חזקה על מנהיגתם, מריאם רג'אווי, עד כדי פולחן אישיות. ישנן שמועות כי הארגון הפעיל מחנות כליאה בעיראק, בהם הופרו באופן חמור זכויות האדם. כלפי חוץ מנסה הארגון להציג עצמו כמפלגה פוליטית מתונה ופרו-דמוקרטית, כדי לזכות בתמיכת המערב.

על פי תחקיר של רשת NBC, הארגון אחראי לשורת רציחות של מדענים באיראן שהיו מעורבים בתוכנית הגרעין האיראנית. בתחקיר נאמר שאנשי המוסד מאמנים את פעילי הארגון בשימוש באופנועים וחומרי נפץ, ובתמורה מעבירים אנשי הארגון לישראל מידע על המתרחש באיראן.

מוחמד רזא שאה פהלווי

מוחמד רזא שאה פהלווי (בפרסית: محمدرضا شاه پهلوی, תעתיק מדויק: מחמדרצ'א שאה פּהלוי; 26 באוקטובר 1919 - 27 ביולי 1980) היה השאה האחרון של איראן, שלט בשנים 1941-1979. הוא ירש את השלטון מאביו, רזא שאה (1877–1944), ומשל במדינה בשלטון אוטוקרטי בסגנון של שושלת אימפריאלית שראתה את האומה האיראנית כממשיכה של האימפריה הפרסית הקדומה. הוא הודח מהשלטון בעת המהפכה האיראנית בשנת 1979.

בתקופת שלטונו התפתחו מאוד יחסי איראן-ישראל וקשר טוב נוצר בין המדינות עד להדחתו מהשלטון, עת התהפכו היוצרות ובין המדינות החלה לשרור עוינות רבה.

משבר אבדאן

משבר אבדאן (בפרסית: بحران نفتی ایران – משבר הנפט האיראני), אחד ממשברי הנפט הגדולים של המאה העשרים, התרחש בין השנים 1951–1954 באיראן תחת שלטון מוחמד רזה שאה פהלווי וד"ר מוחמד מוסאדק כראש ממשלה.

משבר איראן (1946)

משבר איראן היה משבר בינלאומי שהתייחס לאיראן ב-1946. המשבר נגע לניסיון להרחבת הכיבוש של איראן על ידי ברית המועצות תחת שלטונו של סטלין, שסוכל על ידי ארצות הברית. במסגרת המשבר הוכרזו בשטחה של איראן שתי מדינות בדלניות בחסותה של ברית המועצות – מדינה כורדית במערב איראן ומדינה אזרית בצפונה, אך אלה הובסו ופורקו במהירות.

סאוואכ

הסַאוַאכּ (בפרסית: ساواک, שהוא קיצור של سازِمانِ اطلاعات وَ امنیَتِ کِشوَر; תעתיק: סאזמאן אטלאעאת ו אמנית כשור) היה ארגון במערכת הביטחון האיראני שהוקם על ידי מוחמד רזא שאה פהלווי והיה גוף קהילת המודיעין איראני המרכזי. שימש ארגון מודיעין וביטחון לאומי, וכמשטרה חשאית האחראית על ביטחון הפנים באיראן. הארגון נוסד על ידי מוחמד רזא שאה פהלווי ונועד בעיקרו לשרת את מטרותיו של האחרון. בנוסף ללדכא תנועות מרי והתמרדות נגד השלטון. תוך מיתון השאיפות האתניות-לאומיות של הקבוצות האתניות השונות הקיימות באיראן, לעיתים אף תוך איסור לימוד ההיסטוריה האתנית והשימוש בשפה.

פארה דיבה

פארה דיבה היא פארה פהלווי (בפרסית: فرح دیبا, תעתיק מדויק: פרח דיבא; נולדה ב-14 באוקטובר 1938 בתבריז, איראן) היא אלמנתו של מוחמד רזא שאה פהלווי, השאה האחרון של איראן, הנושאת בתואר "שהבאנו" (קיסרית) החל משנת 1967 (בגלות, החל משנת 1979). דיבה שימשה כמלכה לצדו של השאה בין השנים 1959–1967 עד למותו ממחלת הסרטן.

למרות שהמלוכה באיראן הוגלתה, מספר מדינות ממשיכות לכבד ולשמר את תארה של פארה דיבה כ"קיסרית" או "הוד מלכותה", ובהן ארצות הברית, דנמרק, ספרד וגרמניה. גם התקשורת מחוץ לאיראן, מתוך נימוס, ממשיכה להתייחס לפארה דיבה בתואר הנ"ל וכך גם נוהגים תומכי משפחת המלוכה, וזאת למרות שהשלטון האסלאמי באיראן ביטל את כל התארים בהם החזיקה משפחת המלוכה.

רזא ח'אן

רזא שאה פהלווי (בפרסית:رضاشاه پهلوی, תעתיק מדויק: רצ'אשאה פהלוי; 16 במרץ 1878 - 26 ביולי 1944; בלידתו נקרא רזא ח'אן, פרסית: رضاخان) היה קצין איראני שעלה לשלטון באיראן בהפיכה צבאית. פהלווי ייסד שושלת על שמו ששלטה באיראן עד המהפכה האיראנית ב-1979, בה הודח בנו מוחמד רזא שאה פהלווי מהשלטון. נכדו, רזא כורש עלי, חי כיום בארצות הברית.

ח'אן היה קצין בכיר בצבא האיראני, ובשנת 1921 ארגן הפיכה צבאית מוצלחת בסיוע בריטניה ומאז שאף להשתחרר מהאחיזה הבריטית. כיהן כשר המלחמה והמפקד העליון של צבאו, ובשנת 1923 היה גם ראש ממשלת איראן. ב־1925 הכריז עצמו כשאה. ב־1935 שינה את שם ארצו מפרס לאיראן זאת כדי להמחיש את תהליך השינוי והמודרניזציה שהונהג במדינה, וכן כדי להדגיש את מורשתה הלאומית העצמאית. השם הקודם, "פרס", מקורו ביוונים הקדומים שכינו כך את האימפריה שעמדה מולם בעת העתיקה. השם "איראן" מקורו בתרבות האיראנית עצמה.

בתקופת שלטונו התבצעו רפורמות רבות והתהדקו קשרי איראן עם שכנותיה. ח'אן ריכז את השלטון בטהראן, הקים רשת חינוך ארצית, ייסד אוניברסיטה בטהראן, צמצם את סמכויות בתי הדין הדתיים לענייני ירושה ואישות ומיסד אותם בבתי הדין הממשלתיים, אסר על הנשים להתכסות בצ'אדור, חוקק חוק המחייב גברים לחבוש כובעים אירופיים, לענוד עניבות וללבוש חליפות, וטיפח את הלאומיות האיראנית.בשנת 1941, לאחר ששיחק בין בריטניה לגרמניה, הבריטים והסובייטים פלשו לאיראן, ורזא ח'אן נאלץ לוותר על כס מלכותו לטובת בנו מוחמד רזא שאה פהלווי.

לאחר שנים בגולה נפטר רזא ח'אן בשנת 1944 בדרום אפריקה ונקבר בקהיר שבמצרים. בשנת 1950 הוחזרו שרידי הגופה לאיראן ונקברו בטהראן. זמן קצר לפני המהפכה האיראנית, ב-14 בינואר 1979, השרידים הועברו בחזרה למצרים. בשנת 2018 נתגלתה גופתו החנוטה בעת שיפוץ במדרשה שהוקמה על חורבות המוזילאום שלו אחרי המהפכה האירנית.לרזא ח'אן היו שש נשים ותאג' אלמלוכ הוכתרה למלכה האם.

רזא כורש עלי פהלווי

רזא כורש עלי פהלווי (בפרסית: رضا پهلوی, תעתיק: רִזא פהלַוַי; נולד ב-31 באוקטובר 1960) הוא בנו של מוחמד רזא פהלווי, השאה האיראני האחרון, ונכדו של רזא ח'אן, מייסד שושלת פהלווי. רזא נולד בטהראן לשאה מוחמד רזא פהלווי ולרעייתו, הנסיכה פארה דיבה. ב-1979, לאחר שברית של סוציאליסטים, שמרנים וחכמי דת הפילה את המונרכיה במהפכה עממית, יצא רזא לגלות בארצות הברית יחד עם הוריו כשהוא בן 19. יומיים לאחר שאביו נפטר בשנת 1980 ממחלת הסרטן, הומלך בגיל 20 בדיוק, בקרב תומכיו בגלותו בקהיר ב-31 באוקטובר 1980.

בשנת לאחר שהחלה מלחמת איראן-עיראק, הציע רזא להצטרף לכוחות חיל האוויר ולהילחם בעיראקים, הצעתו נדחתה על ידי הגנרל ולי-אללה פלאחי (בפרסית: ولی‌الله فلاحی), מפקד הכוחות המזוינים של הרפובליקה האסלאמית דאז. הוא ניסה לחזור לשלטון לאחר שהתחייב בפני המנהיג העליון אייתוללה רוחאללה ח'ומייני כי רוב הסמכויות יהיו בידי זה האחרון, אך גם הצעה זו נדחתה.

מספר ניסיונות הפיכה, בסיוע תומכיו בצבא איראן, המשטר הסעודי וישראל כשלו. בשל כך, הוא הקים בשנת 2013 את הממשלה האיראנית הגולה והיום עומד בראשה. בשנת 2014 יסד את ערוץ הרדיו והטלוויזיה "افق ایران" (באנגלית: OfoghIran). עלי ממשיך גם כיום להתגורר בארצות הברית, שם נישא לאישה ממוצא איראני בשם יסמין, ולהם שלוש בנות נור, אימאן ופארה.

שאה

שאה (בפרסית: شاه) הוא תוארם של מלכי פרס (כיום איראן) והאימפריה הפרסית הקדומה. מקור התואר הוא במילה הפרסית הקדומה "חשטרה" שמשמעה "מלך".

השאה האחרון, מוחמד רזא פהלווי, קרא לעצמו "שאהנשאה" (בפרסית: شاهنشاه), שפירושו "מלך המלכים" בעת הכתרתו. המלוכה שאליה השתייך, שושלת פהלווי, הייתה האחרונה באיראן.

בנוסף, כינו עצמם בתואר פדישאה שליטים מוסלמיים בהודו, סולטאני האימפריה העות'מאנית, והסלג'וקים ושליטי אימפריות אחרות במרחב האיראני והטורקי.

מקור השם של משחק הכס שחמט הוא מפרסית ("שח" + "מט"), שפירושו "מארב למלך" או "מלך מובס". אטימולוגיה עממית מייחסת לשמו של המשחק את הפירוש "מלך מת", אך זו אינה המשמעות האמיתית.

שמס פהלווי

הנסיכה שמס פהלווי (בפרסית: شمس پهلوی, 28 באוקטובר 1917 - 29 בפברואר 1996) הייתה בתו הבכורה של רזא ח'אן ואחותו של מוחמד רזא פהלווי, השאה האחרון של איראן. במהלך שלטונו של אחיה שמס תפקדה כנשיאת האריה האדום ואיחוד האור. בהוראת אביה, נישאה בשנת 1937 לפרידון ג'ם, בנו של ראש ממשלת איראן דאז, מחמוד ג'ם. הנישואים היו אומללים והתפרקו עם מותו של אביה, רזא ח'אן.

שמס ליוותה את אביה בגלותו לאחר הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן של 1941 בפור לואי, מאוריציוס ויוהנסבורג, דרום אפריקה. תאריה נשללו ממנה לתקופה קצרה לאחר שהתחתנה בשנית למהרדאד פהלבוד, וחיה בארצות הברית בין השנים 1945-1947. כשהושג הפיוס עם בית המשפט והיא ובעלה חזרו לאיראן לתקופה קצרה, עד משבר אבדאן. בשנת 1940 המירה את דתה לנצרות קתולית, ובעלה וילדיה אחריה. כשחזרה לאיראן לאחר ניסיון ההפיכה של מוחמד מוסאדק ב-1953, הורידה פרופיל והסתפקה בניהול ההון העצום שהוריש לה אביה. זאת בניגוד לאחותה אשרף פהלווי. לאחר המהפכה האסלאמית עזבה את איראן ועברה לגור בארצות הברית.

בימי המהפכה האיראנית שמס הייתה למקור זעם ההמון ודוגמה להתנוונות מוסר בית המלוכה האיראני ושושלת פהלווי, זאת לאור התנצרותה והתקופה הממושכת בה חייתה בארצות הברית.

תאג' אלמלוכ

המלכה תאג' אלמלוכ (בפרסית: تاج‌ الملوک; 17 במרץ 1896 - 10 במרץ 1982) הייתה המלכה הראשונה של איראן מבית שושלת פהלווי, אשתו של רזא ח'אן מייסד שושלת פהלווי, ואמו של מוחמד רזא פהלווי. היא השתייכה למשפחת גנרלים ולוחמים מאזור הקווקז. מלכה לצד בעלה בין השנים 15 בדצמבר 1925 - 16 בספטמבר 1941, עד שהופל והוגלה. תאג' הייתה למלכה הראשונה באיראן ששיחקה תפקיד ציבורי כמו הביעה את עמדתה הרשמית בציבור, ושיחקה תפקיד משמעותי בתקופת שלטונו של בעלה, כמו בנה מאוחר יותר. לתאג' היו ארבעה ילדים: שמס פהלווי, מוחמד רזא פהלווי, אשרף פהלווי ועלי רזא פהלווי. מתה בשנת 1982 לאחר מאבק ממושך בלוקמיה.

תקרית טהראן (1976)

תקרית טהראן בשנת 1976 התרחשה ב-19 בספטמבר 1976 ובה נצפו עצמים בלתי מזוהים במערכות מכ"ם ועל ידי אזרחים, בטהראן בירת איראן בשעות הבוקר המוקדמות. שני מטוסי F-4 פנטום של חיל האוויר האיראני הוזנקו ודיווחו על תקלות במכשירי הניווט והתקשורת עם התקרבותם לעצמים. אחד מן הטייסים סיפר שמערכות הנשק של המטוס חדלו מלתפקד בעודו ניסה להינעל על המטרות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.