שושלת סונג

שושלת סונג הייתה השושלת ששלטה בחלקים נרחבים מסין בין 960 ל-1279. היא הוקמה בתום תקופת חמש השושלות ועשר הממלכות, ולאחריה שלטה בסין שושלת יואן. ממשל שושלת סונג היה הממשל הראשון בהיסטוריה של העולם שהדפיס כסף על שטרות נייר, והממשל הסיני הראשון שהקים צי ימי חזק. בתקופתה נעשה לראשונה בהיסטוריה שימוש באבק שריפה ובמצפן.

תקופת שושלת סונג מחולקת לשניים: תקופת סונג הצפונית, ותקופת סונג הדרומית. במהלך תקופת סונג הצפונית (1127-960), הייתה בירת סונג העיר הצפונית ביאנג'נג (כיום קאיפנג) והשושלת שלטה ברוב סין. תקופת סונג הדרומית (1127-1279) מתייחס לתקופה לאחר ששושלת סונג איבדה שליטה בשטחים רחבים בצפון סין לשושלת ג'ין. בתחילת תקופה זו נסוג ממשל סונג דרומית לנהר יאנגצה, וביסס את בירתו בלינאן (כיום האנגג'ואו). אף על פי ששושלת סונג איבדה שליטה על האזור המקובל כמקור הציוויליזציה הסינית לאורך הנהר הצהוב, הכלכלה של סונג לא נפגעה, משום שהאימפריה הדרומית של סונג כללה 60 אחוז מאוכלוסיית סין, ואת רוב הקרקעות החקלאיות הפוריות. ממשלת סונג הדרומית, הגבירה משמעותית את כח הצי שלה, כדי להגן על גבולותיה הימיים והיבשתיים, ובכדי לאפשר משלחות מחקר ימיות. כדי להדוף את צבא שושלת ג'ין, ומאוחר יותר את המונגולים, פותחה טכנולוגיה צבאית מהפכנית שהשתמשה באבק שריפה. ב-1233 נכבשה קאיפנג בירת שושלת ג'ין על ידי צבא משותף למונגולים ושושלת סונג הדרומית. הטריטוריות של שושלת ג'ין היו אמורות להתחלק בין האימפריה המונגולית לבין שושלת סונג, אבל אי הסכמה על חלוקת השטחים הובילה למלחמה בין שתי הישויות. מונגקה חאן, החאן הרביעי של האימפריה המונגולית, מת ב-1259, עת בה צר על עיר במחוז צ'ונגצ'ינג. אחיו הקטן קובלאי חאן הומלך להיות החאן הבא, למרות שההמלכה הוכרה רק חלקית בחלקים המערביים של האימפריה. ב-1271 הוכרז קובלאי חאן כקיסר סין בשושלת חדשה היא שושלת יואן. לאחר שני עשורים של לחימה לסירוגין, כבש צבא קובלאי חאן את כל הטריטוריה של שושלת סונג ב-1279. סין הייתה מאוחדת שוב, והפעם תחת שושלת יואן (1271–1368).

האוכלוסייה של סין הוכפלה בגודלה בין המאות העשירית לאחת עשרה. גידול זה התאפשר בזכות הרחבת שדות גידול האורז בדרום סין. מפקד האוכלוסין בתקופת שושלת סונג הצפונית, העריך את האוכלוסייה בכ-50 מיליון, כמו בתקופת שושלת האן או שושלת טאנג. אבל הערכה מודרנית משערת שהמספר הנכון יותר הוא כ-100 מיליון איש, כאשר בתחילת שושלת מינג שהחליפה את שושלת יואן כבר חיו בסין כ-200 מיליון תושבים.

הגידול העצום באוכלוסייה עורר מהפכה כלכלית בסין. התרחבות האוכלוסייה הייתה בין הגורמים לנסיגה ההדרגתית של הממשל המרכזי מהפעלה מסיבית של תהליכי ויסות על השוק החופשי. אוכלוסייה רבה יותר גרמה להעלאת חשיבותם של בני האצולה הנמוכה בחיי הקהילה המקומית. פקידי ממשל רשמיים במרכזי המחוזות והנפות, הסתמכו על שירותיהם של משכילים מקומיים מבני האצולה ביישום החלטות ופיקוח על ביצוען.

חיי החברה במהלך סונג היו תוססים. אזרחים השייכים לאליטה החברתית היו נוהגים להתאסף על מנת לצפות ולסחור ביצירות אומנות יקרות ערך. האוכלוסייה על שכבותיה השונות נהגה להתערבב בחגיגות ופסטיבלים ציבוריים, ובמועדונים פרטיים, ובערים היו מקומות בילוי תוססים. המצאות כדוגמת הגרסאות הראשונות של הדפוס אפשרו הפצה של ספרות וידע. תחומים כדוגמת טכנולוגיה, פילוסופיה, מתמטיקה, הנדסה וכדומה פרחו במהלך תקופת סונג. פילוסופים דוגמת צֶ'נְג יִי וג'ו שי הפיחו רוח חיים חדשה בקונפוציאניזם תוך שימוש בפרשנות חדשה, ששילבה רעיונות בודהיסטיים, והדגשה של ארגון מחדש של הטקסטים הקלאסיים, רעיונות שהיוו את לב הדוקטרינה של הנאו-קונפוציאניזם. למרות ששיטת הבחינות הקיסריות לכניסה לשירות הציבורי הייתה קיימת מאז שושלת סווי, היא הפכה להיות משמעותית יותר בתקופת שושלת סונג, והייתה הגורם העיקרי למעבר מאליטה של אריסטוקרטים לאליטה של בירוקרטים.

שושלת סונג
宋朝
China - Song Dynasty-en
תחום שלטונה של שושלת סונג בשנת 1111
יבשת אסיה
שפה נפוצה סינית
עיר בירה ביאנג'ינג - 960-1127
לינאן - 1138-1276
משטר מונרכיה אבסולוטית
פירוק
קרב יה-מן

ה-19 במרץ 1279
ישות קודמת חמש השושלות ועשר הממלכות
ישות יורשת שושלת יואן
דת קונפוציאניזם, דאואיזם, קונפוציאניזם, הדת הסינית העממית
Flag of the People's Republic of China.svg
היסטוריה של סין
פורטל:סיןP Chinese Dragon.png
פורטל סין
קטגוריה ראשית

קישורים חיצוניים

1000

שנת 1000 היא השנה ה-100 במאה ה-10. זוהי שנה מעוברת, שאורכה 366 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

שנת 1000 הייתה השנה האחרונה במאה ה-10, כמו גם השנה האחרונה במילניום הראשון. בניגוד לחישובי הקיצין לקראת סיום המילניום השני, טיעונים כאלה כמעט ולא הופיעו עם סיום המילניום הראשון, מכיוון שמרבית האוכלוסין לא ספרו את השנים על-פי ספירת הנוצרים, אלא על-פי שנות מלוכה מקומיות, ולפיכך טיעונים אסכטולוגיים היו מוגבלים בעיקר לחוגים של נזירים בצרפת.

שנת 1000 גם מסמלת את המעבר בין ראשית ימי הביניים לשיא ימי הביניים. במערב אירופה מתחילים להופיע מחדש בשנה זו לערך מאפיינים של ערים ימי ביינימיות, של שכבת סוחרים, הקמת האוניברסיטאות הראשונות, עיסוק מחדש במשפט הרומי, ועוד. מוסד האפיפיורות נותר תחת פיקוחו של אוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

בניגוד למערב אירופה, במזרח אירופה הייתה האימפריה הביזנטית בשיאה. בעוד שבערים כמו רומא או פריז גרו בין 20,000 ל-35,000 איש, בקונסטנטינופול התגוררו כ-300,000. גם בית אומיה בעולם האסלאמי (כולל ספרד) וגם שושלת סונג בסין שיגשגו באותה תקופה.

אוכלוסיית העולם: 310,000,000 איש.

12 באוגוסט

12 באוגוסט הוא היום ה-224 בשנה בלוח הגרגוריאני (225 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 141 ימים.

19 במרץ

19 במרץ הוא היום ה-78 בשנה (79 בשנה מעוברת), בשבוע ה-12 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 287 ימים.

אירואסיה

אירואסיה הוא שמה של יבשת-על הכוללת את יבשות אירופה ואסיה, שהתכנסו בתהליך טקטוני לרצף יבשתי.

אירואסיה מהווה 10.6% משטחי כדור הארץ (36.2% מהשטחים היבשתיים שלו). מעל ל-4 מיליארד בני אדם מתגוררים ביבשת זו (72.5% מאוכלוסיית העולם: 60% באסיה ו-12.5% באירופה).

בגלל הרצף הטריטוריאלי בין אירופה לאסיה, נוצרו בגבול ביניהן מספר מדינות ששטחן מתחלק בין אירופה במערב לאסיה במזרח. הבולטת בהן היא רוסיה, שמשתרעת על מרבית אירואסיה. מדינות טרנס-יבשתיות נוספות הן קזחסטן, גאורגיה, אזרבייג'ן וטורקיה.

את אירואסיה נהוג להחשיב לעיתים רבות כיבשת-על אחת עם אפריקה (יבשת "אירואפרסיה").

ג'ו שי

זהו שם סיני; שם המשפחה הוא ג'ו. ג'וּ שִׂי (בפין-יין: Zhū Xī; בכתב סיני: 朱熹; ‏ 18 באוקטובר 1130 – 23 באפריל 1200) היה פילוסוף קונפוציאני סיני בן תקופת שושלת סונג, והדמות המובילה ברציונליזציה של הנאו-קונפוציאניזם. תרומתו החשובה לפילוסופיה הסינית כללה מתן חשיבות לארבעה ספרים קלסיים של הקונפוציאניזם: המאמרות, ספר מנציוס, תורת הגדול ודרך האמצע וקיומה; התמקדות במחקר של הדברים (Géwù/格物); והסינתזה של המושגים הקונפוציאניים היסודיים.

ג'ונקה

ג'וּנקה היא דגם עתיק של ספינת מפרש סינית הנמצא בשימוש גם בימינו. פיתוח הג'ונקה התרחש בתקופת שושלת האן (206 לפנה"ס–220 לספירה) והשתמשו בה כספינת ים. מבנה הג'ונקות התפתח והשתכלל במרוצת השושלות הסיניות הבאות, והשתמשו בהן בכל רחבי אסיה למסעות ארוכים במרחבי האוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי. השימוש בג'ונקות היה נפוץ, ועדיין נפוץ, אם כי במספרים הולכים וקטנים, ברחבי דרום-מזרח אסיה והודו, ובעיקר בסין. המקום הידוע ביותר שבו ניתן למצוא ג'ונקות כיום הוא הונג קונג. השימוש בג'ונקות כאמצעי להובלת סחורות ואנשים הולך ופוחת, אך מאידך ישנו גידול בכמות היכטות המודרניות המשתמשות בטכניקת המפרש הייחודית של הג'ונקות.

ג'יאנגסו

גְ'יָאנְגְסוּ (江苏/Jiāngsū) הוא מחוז במזרח סין. שטחו 102,000 קמ"ר, ואוכלוסייתו המונה 74 מיליון נפש מורכבת רובה ככולה מבני האן. בירתו - נָאנגִ'ינג (南京/Nánjīng), שימשה אף כבירה של סין כולה בתחילת שושלת מינג ושוב בתחילת המאה העשרים תחת הרפובליקה הסינית.

ג'יאנגסו היה מחוז מפגר יחסית עד שושלת סונג (960–1279), אז התגלה כמרכז מסחרי חשוב בגלל מסלולי מסחר שנפתחו על ידי התעלה הגדולה. הפרובינציה פרחה במיוחד בדרום, שם שיחקו העיירות סש'וזו וינג'ז'ו תפקיד חשוב בייצור המשי והחלו לפתח מעמד מסחרי משמעותי. בעוד שג'יאנגסו הדרומי הפך לשם נרדף לעושר ומותרות, החלקים הצפוניים שלו נותרו לא מפותחים וחסרי כל. השגשוג נמשך דרך שושלות מינג וצ'ינג ועם פלישת המערב לסין בשנות הארבעים של המאה העשרים, ג'יאנגסו הדרומי נפתח להשפעה מערבית. במהלך מרד טאיפינג הקימו הטייפינגים את נאנג'ינג כבירתם, וכינו אותה Tiānjīng או 'בירה שמימית'.מחוז זה נהנה מהאדמה הפורייה בסין, והוא רווי בתעלות השקיה השואבות את מימיהן הן מנהר היאנגצה והן מהתעלה הגדולה של סין העוברים דרכו. ג'יאנגסו היא גם מרכז תעשייתי חשוב, והעיר סוּג'וֹאוּ (苏州/Sūzhōu) ידועה במיוחד בייצור המשי שלה. קרבתו לשאנגחאי הפכה את דרום המחוז למרכז כלכלי משגשג.

דגי נוי

דגי נוי הם דגים שמגדלים אותם באקווריומים, בבריכות מים ובגנים במטרה לשוות לסביבתם בבית ובגן מראה נאה. אחזקת דגי נוי היא תחביב עתיק ומקובל.

מרבית דגי הנוי הם דגי מים מתוקים משום שהרחק מחוף הים, קל יותר לתחזק מיכל מים מתוקים לגידול דגים. אכן יש המגדלים דגי נוי של מים מלוחים. המגוונים יותר מדגי המים המתוקים ונדירותם כדגי נוי הופכת את מראיהם למעניין יותר ומרתק יותר.

דגי הנוי הראשונים של מים מתוקים גודלו כנראה במזרח הרחוק, בסין החלו לטפח זנים על פי צבעיהם, ובימי שושלת סונג, כבר היה מנהג גדול דגי הזהב מנהג רווח.

במאה ה-16 הגיע התחביב לאירופה, שם גם החלו להחזיק דגי נוי בצנצנות זכוכית. עם התקדמות המדע, פותחו משאבות אויר, גופי חימום, ופילטרים שונים שאפשרו הקמת אקווריומים ציבוריים, או אקווריומים ביתיים גדולים. כמו כן, אפשרה הקידמה לשלב באקווריומים יותר ויותר מינים שבעבר לא ניתן היה לגדל. גידול דגי נוי מתועד בהיסטוריה מזה לפחות 2,000 שנה, העיסוק התפתח, ככל הנראה, מהכנסת דגים מבריכות דגים חקלאיות אל בריכות נוי בגנים.

האגם המערבי

האגם המערבי (בסינית: 西湖, בפין-יין: Xī Hú - "שִׂי חוּ") הוא אגם מים מתוקים במערבה של העיר האנגג'ואו בירת מחוז ג'ג'יאנג בסין. שלוש סוללות מחלקות את האגם לחמישה מקטעים, ויש בו כמה איים, מרביתם מלאכותיים. מקדשים, פגודות וגנים רבים מעטרים את גדות האגם ואת האיים שבו.

לאגם המערבי הייתה השפעה על המשוררים והציירים במהלך ההיסטוריה של סין בשל יופיו הטבעי והמבנים ההיסטוריים שלחופיו, והוא היה בין מקורות ההשראה החשובים ביותר למתכנני הגנים הסיניים. בשנת 2011 הוכרז האגם כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו, שתיאר אותו כמקום "שהשפיע על תכנון גנים ברחבי סין כמו גם ביפן ובקוריאה במהלך מאות בשנים", ומשקף "מיזוג אידיאלי בין האדם לטבע".

האנגג'ואו

האנגג'וֹאוּ (במנדרינית תקנית: 杭州, בפין־יין: Hángzhōu) היא תת־מחוז עירוני בדלתה של עמק הנהר יאנגצה במזרח סין העממית, והיא בירת מחוז ג'ג'יאנג. היא מרוחקת כ־180 קילומטר מהעיר שאנגחאי, וסך האוכלוסין של תת־המחוז, נכון לשנת 2004, הוא 6.4 מיליון נפש. הגוש העירוני של האנגג'ואו מונה כ־3.9 מיליון נפש נכון לשנת 2003, ומתוך אלו כ־2.6 מיליון תושבי קבע.

האנגג'ואו היא אחת הערים המפורסמות והמשגשגות בסין באלף השנים האחרונות, והיא ידועה בנופי הטבע שסביבה, ובראשם האגם המערבי (שִׁי חוּ, Xī Hú ,西湖).

הדפס רשת

"הדפס משי" היא שיטת הדפסה והעתקה שבה האמן מדפיס דימוי דו-ממדי על משטח כגון נייר או בד בעזרת רשת חוטים צפופה. שיטה זו הופיעה לראשונה בסין בתקופת שושלת סונג (960-1279 לספירה), והגיעה מאסיה לאירופה בסוף המאה ה-18.

בתקופה העתיקה נעשה תהליך יצירת ההדפס על ידי ציור הדימוי על גבי רשת משי המתוחה על גבי מסגרת עץ בעזרת שעווה. בכך אוטמים את האזורים בציור שרוצים שיישארו ללא צבע והופכים את הרשת לגלופה או לשבלונה מודולרית, שאפשר לשנות ולאטום אותה מחדש בהתאם לצבע שרוצים להדפיס. העברת הצבע מן הרשת אל המשטח המיועד להדפסה, נעשית על ידי הצבת הרשת מעל המשטח ו"ניגוב" הצבע הסמיך שנמצא על הצד העליון של הרשת בעזרת מגב העשוי מגומי.

בתחילת המאה ה-20 חלה פריצת דרך בטכניקות האטימה בעקבות פיתוח אמולסיות הרגישות לאור שאפשרו אטימה חדה ומדויקת יותר של הרשת בשיטות צילום ללא צורך בשעווה. בכך נפתחה הדרך לשימוש התעשייתי של הדפסי המשי בתעשיות הטקסטיל והאלקטרוניקה ובענף הפרסום שבהן רשת ההדפסה משמשת להדפסות רבות יותר מאשר ליתוגרפיה, או הדפס עץ אשר המשיכו לשמש בתחום האמנות.

השיטה מאפשרת הדפסה על מגוון חומרים החל מנייר וכלה בחומרים כמו פלסטיק, מתכת, טקסטיל, עץ וכדומה, ובשכבה משמעותית של צבע (פי 10 מעובייה של שכבת הצבע של דפוס אופסט), לקבלת המרקם ועוצמת הגוון הנחוצים בהדפסים אמנותיים.

הטכנולוגיה של המאה ה-21 מאפשרת דיוק ומהירות, ועל אף שהרשתות עשויות מפוליאסטר ופלדה העיקרון הבסיסי של ההדפס המסורתי נותר ללא שינוי וגם השם של הטכניקה נותר בעינו. הרשתות המודרניות עמידות ובעלות רזולוציות גבוהות. שיטות הצילום, ההקרנה והפיתוח של הרשתות לאחר ציפוין באמולסיה דומות לתהליכי פיתוח צילומים והדפסת תמונות, בכך מועבר הדימוי בדייקנות לרשת ולמשטח המודפס.

היסטוריה של סין

סין היא כנראה התרבות המפותחת והרציפה העתיקה ביותר בעולם[דרוש מקור], כשתיעודים כתובים של התרבות נמצאים כבר מלפני 3,500 שנים והסינים עצמם נוקבים במספר 5,000 כמספר שנות קיומה של תרבותם. שושלות השלטון בסין פיתחו לאורך השנים שיטות ביורוקרטיה שלטונית שהעניקו לסינים יתרון משמעותי על העמים השבטיים שחיו מסביבם. פיתוח אידאולוגיה למדינה, המבוססת על משנתו הפילוסופית של קונפוציוס (המאה ה-6 לפנה"ס), יחד עם פיתוח מערכת כתב זמינה לכל (המאה ה-2 לפנה"ס) חיזקו עוד יותר את התרבות הסינית. מבחינה פוליטית, סין נעה בתנועה מתמדת בין איחוד ופירוד ולעיתים גם נכבשה על ידי כוחות זרים אשר מרביתם התמזגו לתוך תרבותה והפכו לחלק בלתי נפרד ממנה. השפעות תרבותיות ופוליטיות אלו שהגיעו מכל קצוות אסיה כמו גם גלי הגירה אל ומחוץ למדינה יצרו יחד את דמותם של התרבות והעם הסיני הנוכחי.

סוג'ואו

סוּג'וֹאוּ (במנדרינית תקנית: 蘇, בפין-יין: Sūzhōu) היא נציבות עירונית במחוז ג'יאנגסו שבמזרח סין. העיר סוג'ואו שוכנת בקרבה לשפך הנהר יאנגצה ועל גדות אגם טאי. העיר ידועה בגשרי האבן, בפגודות ובגנים המתוכננים בקפידה שתרמו למעמדה כאתר תיירותי חשוב. מאז תקופת שושלת סונג (1279-960) הייתה סוג'ואו גם מרכז חשוב לתעשיית המשי בסין והיא שמרה על מעמדה זה עד היום. העיר היא חלק מאזור הדלתה של היאנגצה. בשנת 2006 היה התוצר המקומי הגולמי לנפש 79,406 יואן (אז שווה ערך ל-10,087 דולר), המקום החמישי בין 659 הערים בסין. העיר מכונה "בירת המשי", ו"ונציה של המזרח הרחוק". על שם העיר קרוי "מכתש סוג'ואו" על כוכב הלכת מאדים.

ספרות סוג'ואו

ספרות סוג'ואו (בסינית: 蘇州碼子, בפין-יין: sūzhōu mǎzi, "סוג'ואו מָדְזְה") או חְווָאמָה (בסינית: 花碼, בפין-יין: huāmǎ; מילולית: 'מספרים פרחוניים' או 'מספרים מקושטים') היא שיטת ספירה שהייתה בשימוש נרחב בסין בטרם חדרה לסין שיטת הספרות ההודו-ערביות.

שיטת ספרות סוג'ואו היא הגרסה היחידה של ספרות מוטות שנמצאת בשימוש מסוים כיום. מערכת ספרות המוטות היא שיטת ספירה שהסינים עשו בה שימוש, המבוססת על מיקומם של המוטות. ספרות סוג'ואו הן ואריאציה על שיטת ספרות המוטות של תקופת שושלת סונג.

בספרות סוג'ואו נעשה שימוש כקצרנות בתחומי מסחר עתירים במספרים כדוגמת חשבונאות וניהול ספרים. לעומת זאת, בספרות סיניות תקניות נעשה שימוש במסמכים רשמיים, בדומה לאיות המספרים בעברית. ספרות סוג'ואו היו פעם פופולריות בשוקי סין, כדוגמת אלו של הונג קונג לפני 1990, אבל הן הוחלפו בהדרגה במערכת הספרות ההודו-ערבית. המערכת הסינית דומה לספרות רומיות בהן נעשה שימוש באירופה בעת העתיקה ובימי הביניים עבור מתמטיקה ומסחר. כיום נעשה שימוש במערכות ספרות סוג'ואו רק על מנת להציג מחירים בשווקים סיניים או על קבלות מסורתיות הכתובות בכתב יד.

צ'נגדו

צ'נגדו (במנדרינית: 成都, בפין-יין: Chéngdū), בירת מחוז סצ'ואן שבמרכז הרפובליקה העממית של סין, היא העיר החמישית באוכלוסייתה במדינה (כ-10.5 מיליון תושבים) ומהווה צומת דרכים חשוב. העיר בנויה בצורה מעגלית, ומקיפים אותה ארבעה כבישי טבעת גדולים. במרכז העיר נמצאת הכיכר המרכזית, כיכר טיאנפו, ובה ניצב פסלו של מאו צה טונג. העיר נוסדה בשנת 316 לפני הספירה בערך.

העיר צ'נגדו מפורסמת בדובי הפנדה הגדלים בתחומי מחוז סצ'ואן, ובשטר הכסף הראשון מאז ומעולם - ה"ג'יאו דזי" (Jiao Zi) מתקופת שושלת סונג (שנת 1023).

שושלת ג'ין (1115–1234)

שושלת ג'ין (1234-1115) (בכתב סיני: 金 במובן המילולי "של זהב", או 金朝 מבטאים בערך "צין צ'או", בכתב פין-יין: Jīn Cháo), הידועה רשמית כשושלת "ג'ין הגדולה" (דא ג'ין - 大金) הייתה שושלת טונגוסית, אחת השושלות האחרונות שמלכו בסין לפני הפלישה המונגולית. היא שלטה בשנים 1234-1115 בצפון-מזרח סין. השושלת מכונה תכופות "השושלת הג'ורצ'נית" או "ג'ין הג'ורצ'נית", מכיוון שהקיסר המייסד שלה, ג'ין טאי-דזו (1123-1115), ושאר מנהיגיה היו ממוצא ג'ורצ'ני - הם השתייכו לשבט "וניאן", אחד מהשבטים הג'ורצ'נים הגדולים והחשובים. הג'ורצ'נים נחשבים למעין אבות של המנצ'ורים.

הג'ורצ'נים היו במקור עם שעסק בחקלאות, בדיג ובציד בעמק הנהר סונגהואה (סונגרי) ובגדות החלק התחתון של הנהר אמור.

הם סבלו מהדיכוי של שושלת ליאו (1125-907) ששלטה בצפון סין ושאילץ אותם לשלם מיסים כבדים בסוסים, זהב ודברי ערך אחרים. בהתחלת המאה ה-12 הרים ראש השבט "וניאן", אגודה, את דגל המרד של הג'ורצ'נים נגד שושלת ליאו.

המרד נמשך כתשע שנים ונהנה מתמיכת שושלת סונג (1279-960) ששלטה מדרום לאימפרייה ליאו ובירתה הייתה קאיפנג.

השושלת קמה בעקבות ניצחון המרד של טאי-דזו נגד שושלת ליאו. אחרי שנת 1125 נהדפו קיסרי ליאו אל האזורים המערביים של סין, בהם נודעו כ"ליאו המערביים" או כ"ממלכת קארה-חיטאי". אחרי שניצחו את ליאו, מנהיגי שושלת ג'ין פרקו את הברית עם סונג ויצאו למלחמה ממושכת נגדם, שנמשכה, בהפסקות, קרוב למאה שנים.

בעת שלטונם, אימצו הג'ורצ'נים של ג'ין את המנהגים הסיניים ואף ביצרו את החומה הסינית הגדולה נגד האיום המונגולי.

בימי שושלות ג'ין וסונג, הגיע העם הסיני להישגים רבים בתחום התרבות והטכנולוגיה, כגון פיתוח אבק השריפה ותחיית הקונפוציאניזם.

קיסרות ג'ין התפשטה ממנצ'וריה בצפון ועד נהר הואי בדרום.

בשנת 1234 נפלה קיסרות ג'ין תחת מכות המכבש של הכובש המונגולי ג'ינג'יס ח'אן, לאחר התנגדות ארוכה ועיקשת.

שושלת יואן

שושלת יואן (במונגולית: ᠶᠡᠬᠡ ᠦᠨ ᠤᠯᠤᠰ, Их Юань Улс, במנדרינית תקנית: 元朝, בפין-יין: Yuán Cháo) הייתה אימפריה של שושלת קיסרים ממוצא מונגולי ששלטה בסין בין תחילת המאה ה-13 לאמצע המאה ה-14. מייסד האימפריה היה קובלאי חאן, נכדו של ג'ינגיס חאן, מקים האימפריה המונגולית. אף שהמונגולים שלטו על שטחים שכללו את צפון סין במשך עשרות שנים, רק ב-1271 הכריז קובלאי חאן רשמית על הקמת שושלת קיסרים בסגנון הסיני המסורתי. באותה תקופה הייתה ממלכתו רק אחת מהישויות (ח'אנות) שנוצרו מהאימפריה המונגולית שהקים ג'ינגיס חאן, ושלטה רק על השטחים שהשתרעו על מרבית סין של ימינו והשטחים סביבה, כולל מונגוליה המודרנית. הייתה זו השושלת הזרה הראשונה ששלטה על כל סין, והיא הצליחה לשמור על השלטון עד שהוחלפה ב-1368 על ידי הקיסרים משושלת מינג. למרות התקופה הארוכה שבה שלטו הקיסרים משושלת יואן על כל סין, שליטתם בשפה הסינית ובכתב הסיני הייתה שטחית והם השתמשו בשפה ובכתב המונגולי.שושלת יואן נחשבת הן כממשיכת דרכה של האימפריה המונגולית והן כשושלת קיסרים סינית. בהיסטוריה הרשמית של סין קיבלה שושלת יואן את מנדט השמים, כשהמשיכה את שושלת סונג וקדמה לשושלת מינג. אף שמייסד השושלת בפועל היה קובלאי חאן הוא מיקם בדיעבד בראש השושלת את סבו, ג'ינגיס חאן, כקיסר בשם טָאיְדְזוּ (太祖, בפין-יין: Tàizǔ).

בנוסף לתוארו כקיסר סין תבע קובלאי חאן גם את התואר החאן הגדול, שליט עליון על כל שאר הח'אנות שנוצרו מהאימפריה המונגולית: צ'אגאטאי, אורדת הזהב ואילחאן. משום כך נהגו לעיתים להתייחס לאימפריה של יואן כאל "האימפריה של החאן הגדול". עם זאת, אף שלעיתים הכירו החאנים המערביים בתביעה זו של הקיסרים משושלת יואן, הייתה הכפיפות שלהם מן השפה ולחוץ והישויות שעמדו בראשם התפתחו בנפרד.הקיסרים בשושלת יואן זיהו את המדינה שבה שלטו עם המושג ההיסטורי "סין" (中國, פין-יין: Zhōngguó, ג'ונְגְגְווֹ, תרגום מקובל "הממלכה התיכונה"), אם כי האימפריה תחת שלטון השושלת הייתה קרויה "יואן הגדולה" (大元, בפין-יין: Dà yuán).

שיאנג-צ'י

המשחק שְׂיַאנְג-צִ'י (בסינית: 象棋, בפִּין-יִין: Xiàngqí, בקנטונזית תקנית: zoeng6 kei4, פירוש השם: משחק החשיבה של הפילים; מכונה בעברית: שחמט סיני) הוא הגרסה הסינית למשחק שחמט. מקורו, כמו השחמט, הוא במשחק צ'טורנגה (אך ישנם חוקרים המאמינים שמקור המשחק הוא ממשחק עתיק אחר בשם ליוּבּוֹ), כמו המשחקים שוגי (שחמט יפני), מאקרוק (שחמט תאילנדי), ג'אנג-גי (שחמט קוריאני) ועוד. המשחק קיבל את צורתו הסופית בתקופת שושלת סונג.

התקופה הקדומה
סין הקיסרית
התפוררות הקיסרות
סין המודרנית
העת החדשה
ראו גם

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.